הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 17 | השקפה | מט-נא

ג עולמות מחשבה דבור מעשה

יהודי מקבל חופש מחשבתי, כדי שיהיה חושב בבורא העולמות. הדיבור ניתן כדי לעסוק בתורה, ודרכה להכיר את המציאות שרוצה הבורא יתברך מאתנו. המעשה ניתן לעשות מצוות התורה. צריך האדם את שלושתם.

מחשבה דיבור ומעשה, תלויים בבורא יתברך שאין עוד כוח מלבדו. גם שלמות של מחשבה מעשה והדיבור, היא כאין וכאפס מול מחשבת העליון. הבורא מעל ומעבר לתפיסת האדם. לא ניתן להשיג בכח המחשבה את הקב"ה. ואומר החכם באדם: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.

כח הדין פועל ממקום המצאו ולמטה. כך שאין לאדם אפשרות לתפיסת הבורא עצמו. כל הבריאה באה לעשות רצונו של הבורא, ומי שמקבל זאת, נכנס למסגרת של עבודת השם.

מעשה מחשבה ודיבור לא ניתנו בכדי לדעת את הגשמיות, אלא לדעת כיצד להתחבר לכלל אהבת ישראל.

מחשבה נכונה פועלת בקו אמצעי, כלומר שילוב נכון של הרצון, להכלילו בימין, בהשפעה. כלומר לאמץ ולהפנים את האמונה שטבועה בכל אחד מאתנו, של תכונות אברהם, יצחק ויעקב.

לשם כך התפארת מקשרת את הרצון להשפעה, ועל האדם ללמוד גם לשלב את הגבורה בחסדים שלו.

גם הספירות אינן עצמותו, אלא נתן לנו בהם דרך ופתח, כדי להשיג אותו דרך מעשיו, ופעולתו דרך הספירות. אין לנו, אלא דרך אמונית זו כדי להתחבר.

הויה הוא ת"ת היינו קו אמצעי, המאיר בפנים שני צבעי הפנים, עשה בהם שהם לבן ואדום שהם חסד וגבורה, והם על פניו ועליהם נאמר כלפי מעלה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים שהם פנים דחסד ופנים דגבורה והשם הויה שהוא ת"ת הוא הפועל את ב' הגוונים של הפנים שהם חסד וגבורה. הפה הוא מלכות, ב שפתים, הן נצח והוד, הלשון היא יסוד היינו לשון למודים, דרך הלשון מחברים בין שפה עליונה בפה לשפה תחתונה, בין בינה מלמעלה ובין המעשה.