הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 53 | מתקדמים| קנז-קנט

זוהר חדש יתרו ​​ קנז - קנט שיעור 53

קול ודבור

השם מ"ב הוא שלמות של חסדים, ואת החכמה ניתן למשוך רק בו"ק, חלק מהאור כאשר פועלים כראוי ע"י הקו אמצעי.

גם כאן מלמד על על ג' הקווים ימין שמאל ואמצע, מביא פרטים כדי לפרש את המציאות דרך קו אמצעי וכך לבוא לבנות את המשכן בלב, בקו אמצעי.

הדינים שבכל קו הם כמו גלגלים, שמעבירים ההארה מקו לקו.

בהירות היא ידיעה אמונית, היינו ידיעה שמסתמכת על אמונה.

באים לתקן את השמאל, את הרצונות ע"י מיעוט, והתרכזות בפרטים כאשר ברור שהם חלק מהכלל, אותו לא ניתן לתפוס בלי הפרטים.

מצד אחד לא ניתן לתפוס שלמות בצד החיצוני של התורה, כלומר לא הסיפורים ההיסטוריים או המקרים הגשמיים הם העיקר, אלא השלמות, הקשר לכלל נמצא בפנימיות.

ברמה הפרקטית זו הסתכלות על החיים, מבלי לקחת את המקרה, כאילו הוא עצמו יכול לגלות את האמת. הנשמה מבינה שפה שמעבר לזמן ומקום, מעבר למקרה. המקרה לא בא, אלא לגרות נקודה פנימית, כדי להפעים תנועה נפשית פנימית.

חייב אדם להתגבר על התפיסה החיצונית, כאילו המקרה קובע. מלמד הרב"ש על הכתוב: לעולם ימכור אדם קורות ביתו, ויקנה מנעלים לרגליו. תמכור את המקרים, ותקנה את כוח המנעולא, היא הנקודה הפנימית שבכוחה לוותר על האור, היינו לפעול חסדים ממטה למעלה.

תצד התפשט הנר וסיבב סביב סביב והתלהטו להבות ונצוצות ועלו למעלה למעלה והתלהטו השמים וכל הצבאות העליונים כולם התלהטו והתנוצצו יחד.

תצה אחר זה סיבב הנר מצד דרום ומודד ומסבב משם למזרח וממזרח לצפון עד שמסבב ושם לצד דרום כבתחילה.

תצו אחר זה מתגלגל הנר להסתלק והניצוצות והלהבות נשתככו. ואז יצאו אלו האותיות חקוקות ולוהטות מתנוצצות כמו זהב כשמתלהט בהתנוצצות כאומן הזה כשצורף כסף וזהב ומוציאם מתוך אש לוהטת ברור ומצורף לגמרי. כך יצאו האותיות מצורפות וברורות מתוך מדת הנר וע"כ כתוב, אמרת ה' צרופה כמי שצורף כסף וזהב. אמרת השם יצאה מזוככת ללא סיגים.

אחר שביאר פעולת הקו האמצעי בכללות, איך שהמשיך הארת השם מ"ב והשם ע"ב חוזר לפרש פעולת הקו האמצעי בפרטות. שתחילה מפרש ענין תקון קו השמאל ואח"כ מפרש סדר הארת ג קווים איך שמסבבים ומתגלגלים בג' מקומות, ולבסוף מבאר שאחר הגלגול הם נחים ומוציאים ההארות היינו צירופי אותיות התורה כשהן מצורפות וברורות כשהגיעו למנוחה לאחר התיקון.

ויש לדעת שהארת ג הקווים בזה אחר זה מכונה בשם גלגול וסיבוב, כי הדינים שבכל קו הם כמו גלגלים המעבירים ההארה ממקום למקום מקו לקו, ואפילו שכשהקו האמצעי בא למעט ולתקן קו השמאל, נבחן ג"כ שהתקון בא למעט ולתקן קו השמאל, נבחן ג"כ שהתקון בא ע"י גלגול שמקודם ממשיך את קו הימין, ואח"כ את קו השמאל, ואחר שממעטו מג"ר דחכמה הוא מיחד אותו עם קו הימין ויוצא הקו האמצעי, הרי שגם בבואו לתקן את השמאל הוא מתקן ע"י גלגול ג הקווים בזה אחר זה. התיקון של קו שמאל הארה מטה למעלה, ו"ק בלבד.

שהקו האמצעי התפשט סחור סחור היינו שמגלגל ג הקווים למעט את קו השמאל וליחדו עם הימין, שמחמת המיעוט התלהטו הארות קו השמאל עם דינים, שהארתם עלתה ממטה למעלה, היינו בבחינת ו"ק דחכמה המאירה רק ממטה למעלה, שזה כל התקון של קו השמאל וע"י פעולת המיעוט הזה שהקו האמצעי הנקרא שמים, התלהט מהדינים של מסך דחירק וכל מלאכי מרום התלהטו מחמת הדינים דמסך דחיריק דקו אמצעי.

ואחר שביאר ענין התקון של קו השמאל מבאר סדר ההארה המתגלגלת על ג הקווים אחר שנתקנו, שלאחר זה מסבב הנר שהוא הקו האמצעי מצד דרום שהוא קו ימין, ואחר שהמשיך את הקו הימין מעורר המסך דחירק של עצמו שהוא מדת עצמו הקו האמצעי.

ממזרח שהוא הקו האמצעי וממזרח לצפון בא וממשיך הצפון שהוא קו השמאל, שלבסוף חוזר למדת הימין שהוא דרום להמשיך חסדים ונקבע במדת קו ימין.

ואחר שביאר סדר הגלגול והנסיעה מבאר המנוחה. אחר שגמר הגלגול הוא מתגלגל להסתקל ולנוח, ואז שהדינים של כל קו וקו התשככו מקו ימין, מתלהט מקו שמאל נצוצים מקו אמצעי. תפקיד השמאל להתלהט, קו ימין בו נחקקים ונוצצים מקו אמצעי.

תצז כשיצאו האותיות האלו יצאו כולן צרופות חקוקות ברורות מתנוצצות ולוהטות. כך היה במעמד הר סיני, העם עומד ורואה כך את האותיות באות ומתוקנות בקו אמצעי וישראל כולם היו רואים אותן שהיו פורחות באוויר. ענין ביאת י באור ונעשה אויר אור חסדים שבקו ימין ה"ס פריחה, והולכת לכל הצדדים לכל ג קווים ובאות ונחקקות על לוחות האבן ונותנות את הצורה של ההשפעה העליונה.

תצח כשהאותיות האלו היו יוצאות בכלל זכר ונקבה שהם ז"א ומלכות המרומזים במלה אנכי ברורות חקוקות מתוך המילה אנכי, אני הוא צד היסוד, זכר הבא מלמעלה. האות כ היא כתר דתחתון הנמצא בעליון, אות אחת היתה עולה עליהן שהיה רושם ומחוקק לאותיות האלו ומעטר אותם והאות ההוא הולך בכולן שנחקק מסוד הנר, שהוא בינה וגם נק משום זה נר, והאות ההיא היא אות ו שהוא הקו האמצעי שהוא עולה על כל האותיות האחרות, ומחוקק אותן על הכל. כלומר על כל מה שצריכות כי הקו האמצעי הוא המודד הארת קו שמאל, והוא המיחד הימין והשמאל, והוא המגלגל אותם לגלות הארתם.

תצט וזה סוד כל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר. את הקולות אלו הם האותיות האחרות שהיו יוצאות מקולות אלו, כמו שאמרנו, שנראו באוויר לעיני כל, פירוש הקולות עצמם ה"ס ג הקווים המתגלגלים בכח הקו האמצעי הנק קול, וע"כ נק כולם קולות. ואותיות הם היוצאים מקולות אלו כשהם בזווג עם המלכות הנק דבור, וע"כ יש בהם ראיה מצד המלכות, אבל בקולות עצמם אין ראיה להיותם בחסדים מכוסים כמו ז"א.

תק מביא ראיה שהראיה סובבת על האותיות ולא על הקולות, כי כתוב את הקולות ולא כתוב וכל העם רואים הקולות, אלא את הקולות היינו משום שאלו הם האותיות שיצאו מהם ולא הקולות עצמם. ואת קול השופר זה הוא אות ו שהיא הקו האמצעי, שהיה עולה על כל האותיות וחקק אותן כמו שאמרנו. כי סוד אות ו נק קול השופר המייצג את בינה, ומשום זה שסובב על האותיות, כתוב רואים, כי בהן נוהג ראיה. וכששמעו שה"ס הארת החסדים, לא שמעו אלא קול דברים אחד שהוא ז"א הקו האמצעי שכתוב קול דברים אתם שומעים, היינו הקול ההוא שנק דברים, שהוא היה אומר הדבר בלבדו.

ז"א היה שולט והמלכות שנק דברים היתה כלולה בו בלבד, וע"כ כתובה בו שמיעה שה"ס הארת החסדים אבל האותיות יצאו בעיקר משליטת המלכות וז"א היה רק נכלל בה, וע"כ נוהג בהן ראיה שה"ס הארת חכמה.

תקא ואע"פ שכל ישראל ראו יקרו של הקב"ה לא היו רואים אלא כמי שרואה מתוך מראה של זכוזית והיו מסתכלים לדעת חכמה באותיות אלו שהיו יוצאות והיו רואים אור המאיר מתוך אור אחר. וע"כ כתוב כי לא ראיתם כל תמונה. עששית אין פרושו כאן פנס כרגיל בשאר המקומות אלא פירושו מראה כמו ראינוה בעששית.

תקב אנכי סוד זכור שכולל ומ"ח מ"ע וה"ס חסדים בהתכללות מחכה הוא סוד הזכר שהוא ז"א שמזדווג ומאיר לדבור שהוא המלכות, ויצאו אותיות אלו, אנכי להתעטר ובאותיות אלו היו רואים והיו שומעים, הדבר שנק אנכי שה"ס הזווג דקול ודבור שהוא  ​​ ​​ ​​ ​​ ​​​​ היינו הארת חכמה היו רואים מן האותיות. השמיעה של התיבה שלהן היינו צירוף האותיות לתיבה שהוא ע"י חסדים שנק שמיעה, היו שומעים.

כמו שיש אותיות מפוזרות שאין בהן שום מובן עד שמצטרפות להיות מלים, כך האותיות המגלות חכמה אין בהן שום גילוי עד שמתלבשות בחסדים ואז נעשו מלים ודבורים המגלים חכמה והוא מטעם שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. החסדים הם אלו שמצרפים את האותיות בדיבור להיות תיבה, שבלי החסדים אי אפשר לצרף.

תקג כתוב, כי קול דברים אתם שומעים, שפירושו השמיעה ההיא שה"ס הארת החסדים היא לעשות דברים, היינו צירופי תיבות, מאלו האותיות שהיו רואות. כלומר שהאותיות שה"ס חכמה וראיה אין להן פעולה, עד שמתלבשות בחסדים שהם סוד שמיעה אין להן פעולה אומר שאינן תכליתיות, כמו גיבוב אותיות . וע"כ נק קול דברים, שהקול שה"ס חסדים עושה ומתקן הדברים שה"ס חכמה, ואע"פ שקול דברים הוא ז"א שהיה מדבר, שז"א נק קול הוא השולט, אבל לא היה מדבר אלא הדבר של האותיות האלו, כלומר שלא היה פועל בחסדים אלא להלביש החכמה היוצאת מאותיות אלו החסדים נותנים את הצורה, אבל לחומר האותיות המסיימות.

תקד אנכי כאן הוא סוד כלל שכולל ז"א ומלכות ביחד, והפרט, הוא הויה אלקיך. הויה הוא סוד זכור שהוא ז"א, אלוקיך הוא סוד שמור שהוא מלכות, שנמצאים נפרטים בב' שמות. ועל כן יש כאן כלל ופרט, והתורה מתעטרת בסוד הזה בכלל ובפרט, כי אנכי הוא כלל של כל התורה וכל תרי"ג מצוות התורה, משום שהוא כלל זכור ושמור יחד, שזכור ה"ס רמ"ח מ"ע ושמות שס"ה ל"ת יחד כל התרי"ג מופיעים בזכור.

תקה כמו שהעמדנו בספרו של שלמה בחקיקה של עיטורי האותיות, אנכי, א"י דאנכי הן זכר היינו ז"א. נ"כ דאנכי הן נקבה היינו מלכות ויפה הוא. וכך פירושו, אני הוא זכר ונוקבא ביחד, כי א"י היא זכן ונון כפופה היא נקבה בכל מקום. כ היא ג"כ נוקבא שהיא מלכות, אף כאן אנכי הוא הכל כאחד היינו זכר ונקבה כאחד, אשר א"י הי זכר ונ"כ היא נקבה

תקו שואל למה אומר אנכי ולא אני, הרי גם אני מורה על כללות זכר ונקבה, ומשיב, אלא נ כ שתי נקבות הן, ולמדנו כשם שיש שכינה למטה שהיא מלכות, כך יש שכינה למעלה שהיא בינה. והכל נמצא במלת אנכי בחבור אחד. אנכי הוא כלל זל זכור, סוד של כל האמונה, כלל שלמעלה ושלמטה, ומפרש יוד דאנכי היא למעלה למעלה ראשית של כל האמונה, היינו אבא עלאה. נ כ דאנכי הן שתי נקבות העליונה שהיא בינה ותחתונה שהיא מלכות, שהן שתי עולמות למעלה ולמטה. א היא סוד הקו האמצעי הלוקח מכל הצדדים, מלמעלה שהם חו"ב ומצדדיו שהם חסד וגבורה, הי ימין ושמאל הכולל אותם, וע"כ נמצא כאן כל סוד האמונה באותיות הויה.

תקז ומשום שהכל תלוי כאן באנכי, בחבור אחד בכלל אחד, התחיל במלה ההיא לעטר סוד התורה. במלה זו אנכי יש כלל הכל. הויה אלקיך הוא פרט הכל שהוא שם שלם הנחקק על ישראל תמיד.