הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 51 | מתקדמים | קנא-קנג

זוהר חדש יתרו ​​ קנא - קנג שיעור 51

וארא כעין חשמל

תעח ואראה כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב, וארא חסר ה למה לא כתוב ואראה, הוא משום שהסתלק ממנו אותה המראה שראה לפני שעה, משום זה אמר וארא ולא כתוב ואראה עם ה כשהאות ה מסתלקת, יתכן שאות ה אחרונה משם הויה היא המלכות, ומלכות מצביעה על ראייה, היינו הארת חכמה, לכן חסרה לו האות ה

תעט כעין חשמל כתוב ולא חשמל ממש, כעין פירושו כצבע לוהט ונוצץ ועולה בצבעיו, שאין פירושו כמו עין שאינה יכולה להסתכל בהסתכלות נמשכת, אלא סוגר ופותח פותח וסוגר כך הוא החשמל. בעין ממצמצים סוגרים ופותחים, כך שגם החשמל אינו מאיר קבוע, הוא משהו חיצוני שפועל בסוגר ופותח.

תפ ויש חשמל סתום שאינו נראה כלל, אלא מתוך מראה סתומה, שאין מי שיכול לעמוד בו ולהכיר בו כלל, המראה מראה דרך לבושים, ודימויים ויש חשמל הנמצא בצבעים תוך התנוצצות להאיר ולהסתכל לפי שעה, וזה הוא למטה. כי למעלה לא כתוב וארא אלא ואראה וזה הוא חשמל הנראה בצבעים, בצבע ארגמן ירוק אדום לבן, שה"ס קו אמצעי שהוא בצבע ירוק ובצבע ארגמן שכולל את כל הצבעים, ארוג מכל הצבעים, וקו שמאל שה"ס אדום. וקו ימין שה"ס לבן, זה עולה זה יורד כשצבע אחד עולה הצבע האחר יורד כלומר ששולטים בזה אחר זה, נוצץ ולוהן עולה ויורד.

ג' סוגי חשמל. יחזקאל א' ד וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ--כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.

המילה אראה בלי האות ה מופיעה בפסוק כז וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמָעְלָה; וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמַטָּה, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב.

פרק ח פסוק ב וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה-אֵשׁ--מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה, אֵשׁ; וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה, כְּמַרְאֵה-זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה.

תפקיד החשמל כאן הוא לגרות אותנו לפנימיות. לנסות להגיע כמו בנבואה, מעבר להתרחשות החיצונית. לראות דרך הנקודה הפנימית שהיא מדרגת בינה, בה הסודות הכמוסים לגלות דרך החשמל. לכן צריך לדעת מתי זה חלום, מתי מראה, ומתי נבואה.

ג חשמלים כתובים א בפסוק ד שכתוב ואש מתלקחת ונגה לה סביב ומתוכה כעין החשמל.

ב בפסוק כז וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה

ג פסוק ח שכתוב ואראה וגו וממראה מתניו ולמעלה כמראה זהר כעין חשמלה וז"ש יש חשמל סתום שלא נראה, זה החשמל הא' שהוא תחת רגלי החיות, והחשמל הקיים בגוונים נוצצים זה הוא החשמל ב' המאיר לפי שעה ומסתלק, וע"כ כתוב בו וארא חסר ה אין לו קביעות, ולא כתוב ואראה, החשמל ג' שהוא למעלה, לא כתוב ואורא אלא ואראה.

תפא וע"כ כתוב כעין חשמל, ולא כתוב וארא חשמל, ולא וארא החשמל כי אינו חשמל עצמו, אלא כצבע שלו, וכמו שנראה כך הוא צבעיו אבל חשמל זה הוא אור שאוחז אור בתוכו. ומלבד אותו האור הנראה בהתנוצצות שלו, יש בתוכו אור דק המזהיר ונוצץ יותר, ואותו שאומר כאן אינו חשמל, אלא כעין חשמל. אין בו את האור שמצא בתוכו, לא מאירה בו הנקודה הפנימית, לא נובע מעצמו.

תפב במראה של החשמל הראשון כתוב וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב ואח"כ ומתוכה כעין החשמל. וכאן תחילה כעין חשמל ואח"כ כמראה אש בית לה. ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה, היינו מאמצע הגוף ולמעלה מאמצע הגוף ולמטה. מדבר על מתניים ולא על חזה.

תפג ג' אופנים כאן. חשמל בתחילה, ואח"כ אש לפנים ממנה. אח"כ נגה. והם סודות חקוקים תוך השם הקדוש אדני הוא תחילה מבחוץ והוא כעין חשמל, אלקים אח"כ והוא כמראה אש בית לה, הויה לפנים מכולם והוא ונגה לו.

כל ג החקיקות בסוד הזה כלולים כאחד להיות הכל אחד זה בזה, וע"כ יחזקאל הסתכל למעלה בז"א ששם בחינת הויה והסתכל למטה תוך האמונה שהיא מלכות. בסודות העליונים ממראה מתניו ולמעלה.

קול ודבור

תפד וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, אנכי ולא יהיה לך, שתי הדיברות הראשונות בעשרת הדיברות, הוא בלבד נאמר בדבור אחד. כל עם ישראל שמעו את שתי הדיברות הראשונות מפי הגבורה, נאמרו בצורה שבאו יחד כיחידה אחת. ​​ וכבר העמדנו אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו. אז אם הם בכזו אחדות, שלמות, ומביעים תפיסה אלוקית שלמה, האם שאר הדיברות הן לא כאלו

המצוות הם פיקודין, בהן מופקד אור פנימי שבא לתקן אותנו כדי לקבל את ההטבה. זה לא אור של תענוג, זה אור שבא לתקן. כלומר מתחיל להינות מהקדושה, ומייצר חוויות של תענוג מהקדושה.

תפה וכי אלו שתי הדיברות הראשונות, אנכי ולא יהיה לך, נאמר בדבור אחד, ולמה לא יותר מזה, למה לא כל הדיברות וכל התורה לא נאמרו בדיבור אחד. ומשיב, אלא אלו אנכי ולא יהיה לך הם כלל הכל, אלו הכלל של כל התורה. וגם זכור ושמור כן, שזכור הוא רמ"ח מצוות עשה, ושמור שס"ה ל"ת, ומשום שזכור ושמור הם כלל כל התורה, תפש אלו לומר שנאמרו בדבור אחד, מפני שהם כלל שה"ס זכור ושמור, אנכי הוא זכור, ולא יהיה לך הוא שמור, והכל נאמר בדבור אחד.

שתי מצוות, לקבל את השם יתברך, אנכי השם, לקבל את מציאות הבורא.

ואסור שיהיה לך אלקים אחרים על פניו, אין משהו אחר. זכור הוא מצוות האהבה, ושמור מצוות היראה.

אמנם אהבה קודמת ליראה, אך כשבאים לפעול את זה, פועלים את השמור, לפני הזכור, מפני שאנו פועלים ממטה למעלה, ובצמצום ב' החסדים המכוסים שהם בחינת היראה, קודמים לאהבה, לאה קודמת לרחל. ​​ 

תפו מהו בדבור אחד, ומשיב, כך הוא ודאי, בדבור אחד ולא בשנים, משום שהדבור ההוא הוא נכלל מכל הקולות והוא היה אומר בתוקפם ובכחם של כולם, של כל הקולות, כי כל קול וקול בטש בו היינו שהזדווג עם הדבור בלחש והדבור היה אומר. אדם לא יכול לומר כלום אם הוא לא נובע משתי הבחינות של זכור ושמור. יראה ואהבה.

כל מילה שלא באה מטעם האמונה הזו, של יראה ואהבה, לא קיימת.

בכל דיבור של אנשים, ישנה איזושהיא נקודה שמחוברת ליראה ואהבה, אבל היא גנוזה ועליה הרבה קליפות. לכן טוב לאדם לא להרבות בדיבור, כדי לא להרבות קליפות.

מדברי קדושה של יראה ואהבה, טוב לו לדבר דיבורי תורה.

דיבור בסלע שתיקה בשתיים, אם הדיבור הוא שקר שעומד על רגל אחת, השתיקה עומדת על שתי הרגלים.

תפז ומשום שכולם היו בלחש ולא נשמעו, כתוב וכל העם רואים את הקולות ולא כתוב שומעים, משום שלא נשמעו כלל, אלא כולם היו באים, וכל אחד ואחד נשק לדבור הזה בלחש, כמי שנושק בחביבות אהבה, ואח"כ פירש הדיבור ואמר דבר והכריז אותו. נשק כמו משיק, נוגע ולא נוגע, יש לו נקודת השקה אחת, ​​ ובגודל נקודה שפירושו קיים ואין לה שיעור. זַכּוּת הַמִּפְגָּשׁ הָיְתָה כִּנְשִׁיקָה, בסוג של עדינות וזכות, כמעט בלי חומר. זו הייתה התפיסה הגבוה שכמעט אין כבר חומר.

כאשר אוהבים אז צריך להרגיש זאת בסוג של עדינות פנימית. בלי הכוח של נעשה ונשמע, של הקשר של היחד והברית עם הבורא, אי אפשר היה לראות את הקולות.

תפח וע"כ כתוב וידבר אלקים את כל הדברים האלה שהם הכלל של זכור ושמור שהם אנכי ולא יהיה לך. אנכי הוא כלל מצוות התורה שהם בכלל זכור ונק מצוות עשה, אנכי הוא כלל של זכר ונוקבא ביחד. בתוך האנכי קיים כבר השמירה.

תפט ומי שאמר שאנכי הוא סוד הכסא שהוא מלכות, הוא אינו כסא בלבד ואינו כך, כי אנכי ה"ס זכור, הוא זכר היינו ז"א לא מלכות ולא בינה, אבל אע"פ שהוא זכר, הוא כלל זכר ונקבה ביחד שהם ז"א ומלכות.

מצוות עשה צריכים להיות בתוך מסגרת של השמירה. האמונה היא בבורא הטוב והמטיב שברא את הנברא לקבל את ההטבה השלמה. מכאן שהרצון צריך להיות רצון להתדבק בו יתברך. זו יראת הרוממות.

תצ ואע"פ שהכל מסתדר יפה, אבל אני של אנכי הוא סוד הברית הקדוש שהוא יסוד העולם, היינו יסוד דז"א שהוא זכר. כ של אנכי נכללת בתוכו זה הוא סוד הנוקבה שהיא מלכות, ובכל מקום כ היא נוקבא הנק כתר. כי מלכות דאצילות ​​ נק כתר דבריאה כי מלכות דעליון הוא הכתר לתחתתון. מהמילה אנכי, אני זה יסוד דז"א, צד הזכר, והאות כ היא הנקבה.

אפשר לפרש גם שכתר הוא הבריאה הדקה ביותר, שהרי היא ספירה והיא לא הבורא, לא המאציל. ואם נאמר שכאן מדובר ברצון הזך ביותר, לכן הוא בחינת כתר. כמו הרצון שהיה באין סוף שהוא כנגד כתר ולא נראה בו רצון לקבל, אפילו פחות מנקודה, לכן ניתן לפרש גם שהאות כ היא כתר.

תצא ומשום זה הכל ביחד הוא סוד זכר ונקבה ביחד, והכל נק זכור, אלא שהזכר אינו לבדו, כי הוא כלול עם הנקבה האות כ, והנקבה גם כן אינה לבדה אלא עם ז"א ולעולם אינם נפרדים זה מזה. זכור שהוא זכר בא בנקבה ושמו שהוא נוקבא בא ג"כ בסוד ו של שמור שהוא זכר, כי אינם נפרדים זה מזה. גם בנקבה יש צד הזכר הוא האות וו שבמילה שמור. זכור, זכר מלשון זך. האות ר הוא בחינת ריבוע של השם אלקים. וריבוע מראה על נקבה.