תיקוני הזוהר שיעור 13 – הקדמה -עמוד יב-יג

תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 13

 אמר לו הזקן לר' שמעון ברוך אתה המאור הקדוש היינו ר׳ שמעון, דודאי כך הוא, ובנים הם ודאי תחת אם העליונה.

ומפרש חסידים מצד ספירת חסד מדרגת אברהם. ובארו חז״ל עליו, אין חסיד אלא המתחסד עם קונו. שעשה לו להקב״ה קן, שהוא אכסניא שלו, וזוהי השכינה שהיא קן שלו. בית שלו שעשה לו דירה בלב. היכל שלו. מלון שלו. וארץ הקדושה היא יחידו וביתו. ואין השכינה נעשית למלון ואכסניא אלא כפי אותו אדם שתקן אותה ומשום זה ניתנה מדת החסד לאברהם.

החסיד עושה מקום בנפשו לעליון, וכך צריך לחנך גם את הנער על פי דרכו, דר-כ"ו.

ביאור הדברים: הצדיקים ע״י מעשים הטובים הגורמים לזווג גדול זה, זוכים שהארת הזווג תתפשט עד לעולם הזה, לפי החוק מה שגורם התחתון לעליון, מקבל גם הוא והם נעשים למרכבה אליה אשר הארת הזווג שוכנת בהם, ואברהם הוא שורש החסד שבנשמות ישראל.

מידת החסד כפי שיכול אדם לבטל עצמו כי הוא תיקן השכינה הקדושה לבחינת בית קבול לאור החסד, וקבלה החסדים בעד כל נשמות ישראל בכל מלואן.

לכאורה היינו אומרים שאברהם הוא הגדול ביותר, אך יצאה ממנו קליפת ישמעאל, ולכן גם מהחסד יכולה לצאת קליפה. רק כאשר מידת החסד מתוקנת כולה, אז עולם חסד יבנה והכל מתחיל מאברהם.

גבורים מצד ספירת גבורה, שנותנים תוקף לאדונם לכבוש עבד תחת אדונו. ושפחה תחת גבירתה, בקשר של תפילין. כי מי שאין לו תפילין בשעת קריאת שמע, מצדו שולטים העבד והשפחה על העולם ובשעה ההיא השכינה מתרגזת, זה הוא שכתוב תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. לפיכך שרה שהייתה בחינת הגבורה שהשלימה את אברהם.
כי בתקונו של אברהם עוד לא נגמר מחשבת הבריאה,  כי מחשבת הבריאה היתה בעיקר להנות ולהיטיב לנבראיו, ואם משתמשים רק במידת החסד אין שימוש ברצון ולא מתקיימת מטרת הבריאה.

לפי גודל החשק כך גודל התענוג, אך כאן אפשר להתבלבל כאילו אפשר לקבל את התענוג במקום החשק. יצחק מביא את החשק בקדושה, ואז יהיה בעל מנת להשפיע ונודע שקבלה כזו נחשבת להשפעה גמורה ממש. וצריכים לדעת אשר מה שאומרים אברהם קו ימין ויצחק קו שמאל, ויעקב קו אמצעי. אין הפירוש שאברהם היה בקו ימין לבד בלי קו שמאל ואמצע. במדרגות של קדושה לכל אחד ג קווים, וכאן אומר שעיקר מידת אברהם היא בחסד. ורק במסגרת הכללית יעקב הוא הכולל ג הקווים.

תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 13

יט) עד דאמר מלין וכו': עד שאמר ר׳ שמעון דברים אלו, הנה נזדמן לו זקן, שאל ואמר, הרי כתוב ואת הבנים תקח לך, הרי משמע דשלח תשלח קאי על הבנים. אמר לו ר׳ שמעון זקן, הלא כל אתין הם לרבות, ומשום זה לא אמר והבנים תקח לך, אלא ואת הבנים, לרבות אפרוחים, אבל לא אמר הבנים תקח לך כלומר, אשר ואת הבנים תקח לך קאי על אותם הבנים שהם בבחינת ביצים, ומרבה גם אותם שהם בבחינת אפרוחים בקומת נשמה אבל לא בקומת חיה אבל לא על בעלי קבלה שהם במוחין דגדלות דאו״א עלאין כי עליהם אין מה להוסיף ולהרבות. ומשכתוב ואת, הרי משמע שקאי על בנים שהם בבחינת ביצים, ומרבה גם אפרוחים.

כ) אמר ליה בריך וכו': אמר לו הזקן לר' שמעון ברוך אתה המאור הקדוש היינו ר׳ שמעון, דודאי כך הוא, ובנים הם ודאי תחת אם העליונה במוחין דאו״א עלאין, ומקבלים מו״ס תחתונות שלהם, ולכן הם חסידים. גבורים. בעלי תורה. חוזים. נביאים. צדיקים.
ואין להקשות למה לא חושב גם מלכים ממלכות כי בעת שמלכות משפיעה מוחין דחיה ועומדת במקום אימא עילאה אז הקשוטין הם במאני דדכורא בסוד הנה ארון הברית שהוא מלכות אדון כל הארץ. ואינה נקראת בשם אדני שהוא בחינת נקבה ובחינת מלכות, אלא בשם אדון שהוא זכר והיא כמו מדרגת יסוד שממנו צדיקים. (עיין בהקסה״ז אות י״ז).

רשב"י אומר שהוא מקבל את זה שהבנים הם בעלי קבלה. 

כא) חסידים מסטרא דחסד וכו': ומפרש חסידים מצד ספירת חסד מדרגת אברהם. ובארו חז״ל עליו, אין חסיד אלא המתחסד עם קונו. שעשה לו להקב״ה קן, שהוא אכסניא שלו, וזוהי השכינה שהיא קן שלו. בית שלו שעשה לו דירה בלב. היכל שלו. מלון שלו. וארץ הקדושה היא יחידו וביתו. ואין השכינה נעשית למלון ואכסניא אלא כפי אותו אדם שתקן אותה ומשום זה ניתנה מדת החסד לאברהם. החסיד עושה מקום בנפשו לעליון, וכך צריך לחנך גם את הנער על פי דרכו, דר-כ"ו.
ביאור הדברים: כי מלכות נקראת שכינה מבחינת הגילוי שאינה מסתלקת מאתנו אפילו בזמן שאנו רחוקים ממנה, בסוד בכל מקום שגלו שכינה עמהם. ומבחינה זו נקרא ז״א שוכן, והנוקבא שכינה, וגילוי זה הוא רק בזמן היות זו״ן פב״פ, והצדיקים ע״י מעשים הטובים הגורמים לזווג גדול זה, זוכים שהארת הזווג תתפשט עד לעולם הזה לפי החוק מה שגורם התחתון לעליון, מקבל גם הוא והם נעשים למרכבה אליה אשר הארת הזווג שוכנת בהם, ואברהם הוא שורש החסד שבנשמות ישראל, מידת החסד כפי שיכול אדם לבטל עצמו כי הוא תיקן השכינה הקדושה לבחינת בית קבול לאור החסד, וקבלה החסדים בעד כל נשמות ישראל בכל מלואן. וידוע שבדרך כלל השלימות התפשטות האור בכלי מתחלקת לה׳ מדרגות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המתלבשים בה׳ כלים כח״ב תו״מ ומטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות מתלבש תחילה אור נפש בכלי דכתר, וכשבא אור רוח יורד אור הנפש לכלי החכמה ואור הרוח מתלבש בכתר, וכן בבוא אור הנשמה יורד אור הנפש לכלי הבינה ורוח לחכמה ואור הנשמה נכנס בכתר, וכו'. וע״כ תמיד אנו מכנים להכלים ממעלה למטה כח״ב תו״מ, מתחילים בכתר עד מלכות לבסוף. ובאורות מתחילים ממטה למעלה נרנח״י נפש בראשונה ואח״כ רוח ואור היחידה הוא האחרון, כי כן סדר ביאתם של האורות שהתחתונים נכנסים תחילה, ובכלים העליונים מקבלים תחילה.
וז״א חסידים מסטרא דחסד דרגא דאברהם וכו' כי אברהם תיקן את השכינה הקדושה לבחינת כלי ובית קבול לאור החסד בכל ה׳ המדרגות, וז״א ודא שכינתא דאיהי קן דיליה שהוא אור הנפש בכלי דכתר, והארת נפש נקרא קן שהיא הארה לפרקים בסוד כצפור נודדת מן קנה. ואח״כ זכה יתיר והמשיך לאור הרוח ונכנס בכלי הכתר והנפש ירדה לכלי החכמה וז״א בית דיליה בסוד בחכמה יבנה בית. ואח״כ המשיך את אור הנשמה שהוא כבר אור ג״ר ואז המלכות נקראת היכל, בסוד היכל ה׳ כי אין המלך נמצא אלא בהיכלו, ורואי פני המלך שם הם. ואח״כ המשיך את אור החיה, והיות אשר בשתא אלפי שני אין אור החיה מאיר בקביעות רק בשבתות ועת רצון, ולכן אומר מלון דיליה שלא מאיר בקביעות כדרך בית והיכל. ואח״כ זכה לאור היחידה שה״ס ארץ הקודש בסו"ה ונתתי לך וגו' את ארץ מגריך. וז״א וארעא קדישא איהי יחודיה וביתיה כי מלבד מעלתו של אור היחידה שהוא אור הגדול יותר, יש עוד מעלה כי בביאת אור היחידה כל אור בא לכלי שלו, אור יחידה בכתר וחיה בחכמה וכו' עד אור הנפש בכלי מלכות.
ואין להקשות הלא חיה ויחידה אחר השתוף דמדה״ר בדין הרי נעשו למקיפים ואינם מאירים לתוך הכלים. כי המדובר הוא בנר״ן דחיה ונר״נ דיחידה, המאירים אפילו לפני גמר התקון. הרי אור חיה ויחידה אינם מאירים בזמן תיקון, בצמצום ב שיצאו ב בחינות מהמדרגה, לבוש והיכל ואז יש באצילות רק ג כלים. וכשאומרים חיה ויחידה, הם חלק ממדרגת הבינה.
ולפי שאברהם תיקן את השכינה לבלי שום אפשרות של פגם לאור החסדים, דהיינו שהעלה אותה לבחינת השפעת נ״ר ליוצרנו ית׳ ולא לקבל לעצמנו כלום, כי זוהי המדה והבית קבול לאור החסד כמ״ש חז״ל (אבות פ״ה) האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד. שאינו רוצה להנאת עצמו כלום, לכן אומר ולאו מלון ואכסניא וכו' כי כל הצמצומים וכל אחיזת ס״א הוא רק בבחינת קבלה לעצמו, ואברהם הסיר בזה כל חלאת הקליפות והס״א ונתקנה השכינה בתכלית הטהרה, ובגין דא יהיב להיות מרכבה אל מדת חסד לאברהם. לכאורה היינו אומרים שאברהם הוא הגדול ביותר, אך יצאה ממנו קליפת ישמעאל, ולכן גם מהחסד יכולה לצאת קליפה. העולם נברא באות ב שהיא חוכמה דבינה. חסד דבינה הוא אות ד שכל האותיות א-י הם בחינת בינה.

לכאורה כאשר מידת החסד מתוקנת כולה, אז עולם חסד יבנה והכל מתחיל מאברהם מצד זו"ן, מצד התלבשות אורות בכלים שאז החסד בחינת חכמה.  

כב) גבורים מסטרא דגבורה וכו': גבורים מצד ספירת גבורה, שנותנים תוקף לאדונם לכבוש עבד תחת אדונו. ושפחה תחת גבירתה, בקשר של תפילין. כי מי שאין לו תפילין בשעת קריאת שמע, מצדו שולטים העבד והשפחה על העולם כמו שרה שהייתה בחינת הגבורה שהשלימה את אברהם. ובשעה ההיא השכינה מתרגזת, זה הוא שכתוב תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.
פירוש. כי בתקונו של אברהם עוד לא נגמר מחשבת הבריאה,  כי מחשבת הבריאה היתה בעיקר להנות ולהיטיב לנבראיו, ואם משתמשים רק במידת החסד אין שימוש ברצון ולא מתקיימת מטרת הבריאה. לפי גודל החשק כך גודל התענוג, אך כאן אפשר להתבלבל כאילו אפשר לקבל את התענוג במקום החשק. את התענוג יש לקבל בקדושה, בכלי של אור חוזר אשר מדת ההנאה תלויה ושקולה בשעור החשק וההשתוקקות לקבל, אשר כפי מדת גדלות החשק כך מדת התענוג, ולכן אחר אשר נתקנה השכינה רק בכלי של השפעה בלי לקבל משהו, רק להשפיע הרי לא הגיע מזה שום תיקון למחשבת הבריאה השורשיית שהיא באה רק בגדלות החשק לקבל ואם לא יכולים גונזים אותו ברדלא. לכן צריכים למדת הגבורה, שה״ס יצחק, אשר תיקן את השכינה לבית קבול, באופן שתהיה ראויה לקבל כל השלימות הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה, והוא שעורר גם את החשק לקבל הימנו ית׳ אבל רק בבחינת קבלה ע״מ להשפיע. כלומר, אשר חושק מאד לקבל אבל רק מטעם שהמשפיע רוצה בכך ולולא שהמשפיע היה רוצה כן לא היה בו שום רצון של קבלה. יצחק מביא את החשק בקדושה, ואז יהיה בעל מנת להשפיע ונודע שקבלה כזו נחשבת להשפעה גמורה ממש. וצריכים לדעת אשר מה שאומרים אברהם קו ימין ויצחק קו שמאל, ויעקב קו אמצעי. אין הפירוש שאברהם היה בקו ימין לבד בלי קו שמאל ואמצע במדרגות של קדושה לכל אחד ג קווים, וכאן אומר שעיקר מידת אברהם היא בחסד. ורק במסגרת הכללית יעקב הוא הכולל ג הקווים, וכן יצחק שמאל לבד בלי קו ימין וקו האמצע, כי זה לא יתכן כלל במדרגות הקדושה, כי בכל מדרגות הקדושה, כל ג' הקוין כלולים זה בזה תמיד. והמדובר הוא רק בהשליטה כי אברהם הוא שליטת קו הימין וקו השמאל והאמצע נכללים בו. 

כשאומרים שאברהם מידת החסד, הכוונה שיש בו את כוחות ההשפעה. מדובר על צמצום ב שיצחק עובד עם הרצון לקבל, וכאן כל קבלת האור היא ממטה למעלה. אברהם לבדו מקבל ממעלה למטה אך רק ו"ק. יעקב משתמש ברצון לקבל עם מידת ההשפעה.