תיקוני הזוהר שיעור 14 – הקדמה -עמוד יד-טו
תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 14
מונה כאן שש מדרגות בעבודת השם
החסדים הם המתחסדים עם קונם ועושים אכסניא בליבם לקב"ה, בהתאם לגודל החסד שתיקנו.
מידת הגבורה היא נתינת תוקף ליראת הרוממות, כח לכבוש עבד/שפחה תחת הגבירה. לכאורה אפשר היה לחשוב שתיקון מידת החסד מספיק, אך לא כך. מצוות הנחת תפילין היא כנגד פחד יצחק. מידות הנפש של אברהם שבאה בכוונות של קריאת שמע, וכנגד תפילין, והבחינה הנפשית של יראה, פחד יצחק. יש לחבר את שתי המדרגות הללו, ולכוון למידות האלו.
והנה סוד קריאת שמע ותפילין ה״ס אברהם ויצחק. .ורמ״ח תיבות גימטרייה אברהם לכן התקינו בתפילה לפני ק"ש, הבוחר בעמו ישראל באהבה, הכלולים באברהם שנאמר בו זרע אברהם אוהבי.
תפילין הם נעשו מבחינת היראה לקבל בכח השמאל, כח השלילה כדי לדחות את הקבלה לפרטיות וזה פחד יצחק שמסלק את כל המקטרגים. בזרוע עוזו זה תפילין בחינת י״ה משם הויה, וביראה ו״ה באהבה.
י"ה היא בחינת התבטלות מוחלטת שהיא דחיית האור. יש להתגבר על עבד כי ירש את אדונו, ושפחה כי תירש גבירתה. להתגבר על לקיחת האמצעי ולעשות ממנו כאילו הוא המטרה. העולם הזה, החיצוניות הוא רק אמצעי ואין לעשותו עיקר המטרה, שזה אומר להפוך העבד למלך. הכוונה בתפילין היא כבישת העבד/שפחה, אותם צריכים שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
וענין עבד ושפחה הוא רצונות הקבלה של שלא לשמה, המשמשים את הקדושה בבחינה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ומכניעים את הרצונות האלה ע״י ק״ש ובקשר התפילין, אשר הם נקראים עז ועליהם נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. ובזה נעשה בית קבול לשכינה הקדושה.
ע״י מדת הגבורה בסוד ופחד יצחק, לכבוש עבד תחת רבו וכו' המכניע כל כוחות של קבלה אשר יקבלו רק מפני אשר המשפיע רוצה בכך בשלב זה עדיין זה לא לקבל על מנת להשפיע, אלא פועל את פחד יצחק בדחיית הקבלה לפרטיות.
בעלי הקבלה מעוררים את החשק רק כיוון שהם יודעים שבלי גדלות זו אין דירה לעליון, והם מקפידים שאחרי החשק יפעלו בקדושה. מצד הגיבורים הם שולטים על העבד ושפחה. אך בשעה שאינו פועל את כוח התפילין, בשעה זו רוגזת השכינה מפני שאינו מעלה מ״ן במצות תפילין להכניע את העבד והשפחה ביראה שהיא בחינת י״ה. השכינה רוגזת למה הוא תקוע בקטנות, במדרגת בצים ואפרוחים ואינו מעלה ביקוש לגדול.
אישה אינה צריכה להניח תפילין, אך עליה לעשות את אותה עבודה נפשית, ע"י התמסרות למשפיע.
ורוגז גדול יותר יש לשכינה על נבל כי ישבע לחם, שנאמר בו לכו לחמו בלחמי. והוא נקרא נבל מפני שהוא קמצן בממונו, נבל שמו, ואין הוא נדיב, ואין הוא מזרע האבות, שנאמר עליהם נדיבי עמים נאספו, כי קמצן הוא עני הדעת, אחר שאינו עושה טוב לבעלי תורה, להיות מחזיק בידיהם. ותורה בלי מצוות אין היא תורת ה'.
פירוש, כאן המדובר במי שלומד תורה שלא לשמה ובאופן שלא שם לבו לבוא מתוך שלא לשמה ללמוד לשמה, ע״י המאור שבתורה שיחזירהו למוטב, והוא אינו אפילו בבחינת עבד ושפחה, אשר תורתו נעשית לו לסם המות הוא הנקרא כאן נבל. כמ״ש חז״ל למשמאילים בה סמא דמותא (שבת פ״ח)
לרצות להגיע לשמה אין פירושו לומר לעצמך בעזרת השם יהיה בסדר, אלא כואב לך שזהו מצבך, ואתה מוכן להשקיע בממון ומעצמך כדי להגיע ללשמה.
הלומד לשמה נכנס ללמוד תורה דרך השער של יראת ה׳ בסוד: כדי להגיע ללשמה צריך את כח הגבורה להכניע את העבד והשפחה, זהו כוח היראה. ראשית חכמה יראת ה', וזוכה אז להיות מרכבה לחסדי דוד הנאמנים, הנקראים תומכי התורה.
ממונו של אדם מעמידו על רגליו שנותן יגיעה להיות תלמיד חכם, היינו לומד להיות משפיע וע״י הנדיבות מתגלה הדעת בכל הקומה.
ויש אפילו רוגז גדול יותר מאותם שאינם מניחים תפילין אשר השכינה רגזה יותר על נבל כי ישבע לחם, נבל שמו והוא קמצן, נבל בממונו ואינו רוצה לתת יגיעתו בכדי לזכות ללמוד לשמה.
תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 14
כב המשך
ישנם שש מדרגות. החסדים הם המתחסדים עם קונם ועושים אכסניא בליבם לקב"ה, בהתאם לחסד שתיקן האדם.
מידת הגבורה היא נתינת תוקף ליראת הרוממות, כח לכבוד עבד/שפחה תחת הגבירה. לכאורה אפשר היה לחשוב שתיקון מידת החסד מספיק, אך לא כך. מצוות הנחת תפילין שהיא כנגד פחד יצחק. כך מידות הנפש של אברהם שבאה בכוונות של קריאת שמע, וכנגד תפילין, הבחינה הנפשית של יראה, פחד יצחק. יש לחבר את שתי המדרגות הללו, ולכוון למידות האלו.
וכן יצחק הוא בשליטת קו השמאל וקו הימין והאמצע כלולים בו וכן יעקב כולל ב׳ הקוין ימין ושמאל בשליטת קו האמצע.
והנה סוד קריאת שמע ותפילין ה״ס אברהם ויצחק כמבואר בז״ח דף ק״ח ט״ד וז״ל ורמ״ח תיבות גימטרייה אברהם בקריאת שמע, ואתייהיבו מרחימו דאהבה. ובג״ד תקינו בתפילה לפני ק"ש הבוחר בעמו ישראל באהבה, ואינון כלילן באברהם נאמר בו זרע אברהם אוהבי. תפילין הם נעשו מבחינת היראה לקבל בכח השמאל, כח השלילה כדי לדחות את הקבלה ממעלה למטה, ודא פחד יצחק דתמן כל מקטרגין סלקין לתבוע את כל הדינים. ובג״ד ובזרוע עוזו דא תפילין י״ה ביראה ו״ה באהבה. הה״ד אהבו את ה׳ כל חסידיו עכ״ל. י"ה היא בחינת התבטלות מוחלטת שהיא דחיית האור. יש להתגבר על עבד כי ירש את אדונו, ושפחה כי תירש גבירתה. להתגבר על לקיחת האמצעי ולעשות ממנו כאילו הוא המטרה. העולם הזה, החיצוניות הוא רק אמצעי ואין לעשותו עיקר המטרה, שזה אומר להפוך העבד למלך. הכוונה בתפילין היא כבישת העבד/שפחה, אותם צריכים שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
וענין עבד ושפחה הוא רצונות הקבלה של שלא לשמה, המשמשים את הקדושה בבחינה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ומכניעים את הרצונות האלה ע״י ק״ש בקשורא דתפילין, אשר הם נקראים עז ועליהם נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. ובזה נעשה בית קבול להשכינה הקדושה ב – י"ה, ביראה להארת ג"ר בסוד י׳׳ה ביראה. לא תיקח האם על הבנים, האם שרובצת על הביצים והאפרוחים. הבנים הם בעלי הקבלה שעושים דירה לקב"ה זיווג רוחני והורדת אור ע"ב ס"ג ומביאים לגדלות במדרגה.
וז״א גבורים וכו' דיהבין תוקפא למאריהון ע״י מדת הגבורה בסוד ופחד יצחק, לכבוש עבד תחת רבו וכו' המכניע כל כוחות של קבלה אשר יקבלו רק מפני אשר המשפיע רוצה בכך בשלב זה עדיין זה לא לקבל על מנת להשפיע, אלא פועל את פחד יצחק בדחיית הקבלה לפרטיות.
בעלי הקבלה מעוררים את החשק רק כיוון שהם יודעים שבלי גדלות זו אין דירה לעליון, והם מקפידים שאחרי החשק יפעלו בקדושה. וממליך את הגבירה בהארת ג״ר ושלימות, בקשורא דתפילין הנקראים עוז וכל החיצונים בורחים מפחד הארתם כמ״ש ויראו ממך. ומי שאין לו תפילין וכו' ומשאיר את השכינה רק בהארת ו"ק ,בקטנות, כמו בצים ואפרוחים, בלי הכח להיות גיבור מצד הגיבורים הם שולטים על העבד ושפחה בשעה שאינו פועל את כוח התפילים, בההיא שעתא רגזא שכינתא למה שאינו מעלה מ״ן במצות תפילין להכניע את העבד והשפחה ביראה דאיהי י״ה. השכינה רוגזת למה הוא תקוע בקטנות, במדרגת בצים ואפרוחים ואינו מעלה ביקוש לגדול.
אישה אינה צריכה להניח תפילין, אך עליה לעשות את אותה עבודה נפשית, ע"י התמסרות למשפיע.
כג) ואוף הכי איהי וכו': ואף כך היא השכינה רגזה יותר, על נבל כי ישבע לחם, שנאמר בו לכו לחמו בלחמי. והוא נקרא נבל מפני שהוא קמצן בממונו, נבל שמו, ואין הוא נדיב, ואין הוא מזרע האבות, שנאמר עליהם נדיבי עמים נאספו, כי קמצן הוא עני הדעת, אחר שאינו עושה טוב לבעלי תורה, להיות מחזיק בידיהם. ותורה בלי מצוות אין היא תורת ה'.
פירוש, כאן המדובר במי שלומד תורה שלא לשמה ובאופן שלא שם לבו לבוא מתוך שלא לשמה ללמוד לשמה, ע״י המאור שבתורה שיחזירהו למוטב, והוא אינו אפילו בבחינת עבד ושפחה, אשר תורתו נעשית לו לסם המות הוא הנקרא כאן נבל. כמ״ש חז״ל למשמאילים בה סמא דמותא (שבת פ״ח) לרצות להגיע לשמה אין פירושו לומר לעצמך בעזרת השם יהיה בסדר, אלא כואב לך שזהו מצבך, ואתה מוכן להשקיע בממון ומעצמך כדי להגיע ללשמה. והוא בדיוק ההיפך מהלומד לשמה, אשר נכנס ללמוד תורה דרך השער של יראת ה׳ בסוד: כדי להגיע ללשמה צריך את כח הגבורה להכניע את העבד והשפחה, זהו כוח היראה. ראשית חכמה יראת ה', וזוכה אז להיות מרכבה לחסדי דוד הנאמנים, הנקראים תמכין דאורייתא ע"י הנדיב עולים הנה"י לחג"ת ומחג"ת לחב"ד. כי על ידו עלו נה״י ונעשו לחג״ת, וחג״ת עלו ונעשו לחב״ד, ונעשו נה"י חדשים לז״א ובנין לנוקבא. בסוד ממונו של אדם מעמידו על רגליו שנותן יגיעה להיות תלמיד חכם, היינו לומד להיות משפיע (פסחים קי״ט), וע״י הנדיבות מתגלה הדעת בכל הקומה.
וז״א ויש אפילו רוגז גדול יותר מאותם שאינם מניחים תפילין אשר השכינה רגזה יותר על נבל כי ישבע לחם וכו', נבל שמיה בבחינת אמר נבל בלבו וגו'. והוא קמצן, נבל בממונו ואינו רוצה לתת יגיעתו בכדי לזכות ללמוד לשמה, אשר החג״ת שנקראים אבות בזמן שעולים לחב״ד, והתפארת נעשית לדעת ומתפשטת לכל הקומה, ואז נקראים החג״ת נדיבים והנה״י נקראים בנים זרעא דאבהן, דהא קמצן איהו עני הדעת, שאינו ממשיך הדעת, בתר דלא עביד טיבו למארי תורה שהוא בחינת תפארת למהוי מחזיק בידייהו שהם חסד וגבורה ידייהו דתפארת. לכן ואורייתא בלא פקודיא לאו תורת ה׳.
