תיקוני הזוהר שיעור 15 – הקדמה -עמוד טו-טז
תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 15
בעלי תורה, הם הבחינה הרביעית משש הבחינות שמביא כאן הם מצד עמוד האמצע, היינו ספירת תפארת, שהיא קו האמצע, אשר בו היינו עם הארת קו האמצע, שהיא תורה. היה דוד קם בחצות לילה, לחבר את ספירת תפארת, בשכינתא שהיא מלכות, הנקראת לילה. המלכות היא בחינת הסתרה מפני שבה צריך לקבל את האור.
סוד הכתוב ליל שמורים הוא לה׳. ליל שימורים אומר שאדם נמצא במצב של שמירה על השכינה הקדושה ע"י עסק בתורה. ובשבילו נאמר כל העוסק בתורה בלילה, הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי.
ז״א נקרא יום, מפני שמאיר בחסדים. ומלכות נקראת לילה, בשעה שמאירה בדינים. וחצות לילה, פירושו, לחלק ולחצות את הדינים של מלכות, לחבר בינה במלכות וממתיקה את הדינים במלכות, בזכות העוסקים בלילה בתורה, ולהמתיקם ברחמים של בינה.
התורה מחברת בין עליונים לתחתונים, עמוד קו אמצעי, מצד העליון חסד, מצד התחתון דינים, חיבור בין שלמות הבורא לחיסרון הנברא, היא התורה. חיבור כוח האמונה הנרכשת בלילה, מאפשר לחסד היום לקבל את החכמה במסגרת החסדים.
בחינה נוספת הם חוזים נביאים הם מצד ב׳ ספירות נצח והוד. אשר בהם כלולים ב׳ שמות הוי״ה ואדני והם במשולב היינו ביסוד המיחדם יאהדונה״י.
כי שורש הנבואה הוא בנצח הוד דז״א ומתפשט עד הנוקבא, היינו הוי״ה בנצח ואדני בהוד. והם נקראים שחקים הטוחנים מ״ן לצדיקים שהוא יסוד המכריע ומיחד אותם ומאירים במשולב יאקדונק״י, את האמונה ביסוד. ומיסוד הם מאירים למלכות.
ישנו חיכוך בין איך שרואים בשמים לבין הארץ, מחלוקת וחיכוך בין נצח והוד שטוחנים מ"ן, מחלוקת בין השקפה עליונה לבין הפרקטיקה של החיים עם הרצון. ואז ניתן לקבל את האמונה הגדולה שאפשר לחבר עליונים ותחתונים, בין שם אדנות לשם הויה.
כדי לחיות גם את צד ההוד, יש להסכים לבחינת הצדיק. נצח הוד נק שחקים, ששוחקים וטוחנים מ"ן.
בלי מחלוקת והתעקשות שכן הדברים מסתדרים, אין התקדמות.
במחלוקת פנימית בנפש, אין שום אפשרות לימין לוותר על האמונה, שהרי אין בריאה בלי בורא. החילוני, הזר אומר לעצמו לפחות "נחייה" את הגשמיות, את השמאל, ממנו באים כל החטאים כשאינו מתוקן וכפוף לימין.
בעבודה נכונה בקו אמצעי, מקבלים את הארת נצח הוד, שכל צד פועל הפוך מטבעו. השמאל במקום למשוך אור מלמעלה דוחה את האור ופועל ממטה למעלה שזו בחינת חסדים, והימין פועל ממעלה למטה.
תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 15
כד) מארי תורה מסטרא וכו': בעלי תורה, הם הבחינה הרביעית משש הבחינות שמביא כאן הם מצד עמוד האמצע, היינו ספירת תפארת, שהיא קו האמצע, אשר בו היינו עם הארת קו האמצע, שהיא תורה, היה דוד קם בחצות לילה, לחבר את ספירת תפארת, בשכינתא שהיא מלכות, הנקראת לילה המלכות היא בחינת הסתרה מפני שבה צריך לקבל את האור. והיינו סו"ה שומר מה מלילה מ"ה עולה אותיות הויה במילוי אלפין, ליל ה', וסוד הכתוב ליל שמורים הוא לה׳. ליל שימורים אומר שאדם נמצא במצב של שמירה על השכינה הקדושה ע"י עסק בתורה ובשבילו נאמר כל העוסק בתורה בלילה, הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי. הארה במלכות יש כאשר יש זיווג זו"ן וז"א מאיר במלכות, לכן כאשר ז"א מגולה למלכות, זהו גילוי, יום
פירוש. כי יום ולילה, הם ז״א ומלכות. ז״א נקרא יום, מפני שמאיר בחסדים. ומלכות נקראת לילה, בשעה שמאירה בדינים. וחצות לילה, פירושו, לחלק ולחצות את הדינים של מלכות לחבר בינה במלכות וממתיקה את הדינים במלכות, בזכות העוסקים בלילה בתורה, ולהמתיקם ברחמים של בינה, וזה נעשה ע״י העוסקים בתורה מחצות לילה ואילך, כי תורה ה״ס קו האמצע, הכלול מחכמה וחסדים. וע״י התורה נעשה המיתוק של המלכות הנ״ל. התורה מחברת בין עליונים לתחתונים, עמוד קו אמצעי, מצד העליון חסד, מצד התחתון דינים, חיבור בין שלמות הבורא לחיסרון הנברא, היא התורה, מדרגת ת"ת שנק שם הויה במילוי אלפין.
והנה מלכות ממותקת נקראת לילה עם ה׳ ולפני המיתוק נקראת ליל, חסר ה'. ותקון זה נעשה בכל יום ע״י ב׳ זווגים. זווג א׳ הוא זווג של הלילה להשלמת כלים אל הנוקבא השתוקקות עצמית, בסוד שאמרו ז״ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם ואז היא נשלמת עם הארת חכמה אשר מקבלת מן בינה ע״י קו האמצע, ולהיות שהארת החכמה היא בלי חסדים לכן היא בבחינת חושך ולילה השתוקקות שמיצרת אמונה, תחילת הופעת הרצון. וזווג ב׳ הוא, להשלמת המוחין של הנוקבא, והוא זווג של יום, אשר קו האמצע משפיע לה חסדים, והחכמה מתלבשת בחסדים, ומאירים בכל השלימות.
וזה אמרו מארי תורה וכו׳ והיינו הארת קו האמצע, אשר בהארתו הוה קם דוד לחברא ליה בשכינתא שה״ס תיקון חצות לילה להמתיק דינים של המלכות ברחמים של הבינה
המלכות שיש בה השתוקקות עצמית צריכה כח של חסד, של קישור, אותו כוח מקבלת מבינה
ואיהו שומר מה מלילה כי הארת חכמה היא כח מה ונעשה מליל בלי ה׳ ללילה עם ה׳ וזהו השלמת כלים מזווג א׳ של לילה. ובגיניה, היינו משום שתיקן השלימות מזווג הא׳ של הלילה. הקב״ה שהוא קו האמצע, מושך עליו חוט של חסד ביום חוט זה הוא בחינת לבושי מוחין של אמונה כדי שילביש החכמה בחסדים של זווג הב׳ שנקרא יום, שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ומאירים בכל שלימותם. חיבור כוח האמונה הנרכשת בלילה, מאפשר לחסד היום לקבל את החכמה במסגרת החסדים.
ואין להקשות הלא בזווג של הלילה הרי נמצאים זו"ן במצב האחוריים שהם בבחי׳ שני המאורות הגדולים והנוקבא מקבלת אז מן בינה שלא ע״י ז״א.
ז"א לא עושה זיווג כדי לתת לה אלא בדרך מעבר מהעליון לתחתון ואיך אמרנו שהמיתוק דחכמה נעשה ע״י קו האמצע. התשובה היא, אשר כלל גדול הוא בהחכמה שאין דילוג מדרגה ותמיד מקבלת הנוקבא רק מז״א ואפילו בשעה שאנו אומרים שהיא מקבלת מן בינה לבד, הפירוש הוא, שמקבלת מן בינה על ידי ז״א בתור מעבר לבד, וחסדי ז״א אינם מאירים אז בהשפע העוברים על ידו. אבל תמיד מלכות מקבלת ע׳׳י ז״א.
כה) חוזים נביאים מסטרא וכו': חוזים נביאים הם מצד ב׳ ספירות נצח והוד. אשר בהם כלולים ב׳ שמות הוי״ה ואדני והם במשולב היינו ביסוד המיחדם יאהדונה״י. אשר בהם שמונה אותיות, נגד שמונה ספרי נביאים, כי תרי עשר נחשב לספר אחד. ונביאים, שהם נצח הוד הם שנים, הרי הם עשר נגד עשר הספירות. ונגד עשר הספירות ראה יחזקאל עשר מראות. צדיקים הם מצד ספירת יסוד שנקרא צדיק. על כל אלו נאמר לא תקח האם על הבנים. אמר לו רבי שמעון לזקן לגבי לקיחת הבנים, ועונה לבנים שהם בחינת אפרוחים כן לקחת, אך לא את הנביאים, צדיקים גיבורים ובעלי תורה.
פירוש. כי שורש הנבואה הוא בנצח הוד דז״א ומתפשט עד הנוקבא, ועל ידה מקבלים הנביאים לכן אומר חוזים נביאים מסטרא דנצח הוד שמשם שורש הנבואה. דבהון כלילן תרין שמהן היינו הוי״ה בנצח ואדני בהוד. והם נקראים שחקים הטוחנים מ״ן לצדיקים שהוא יסוד המכריע ומיחד אותם ומאירים במשולב יאקדונק״י, את האמונה ביסוד. ומיסוד הם מאירים למלכות.
ישנו חיכוך בין איך שרואים בשמים לבין הארץ, מחלוקת וחיכוך בין נצח והוד שטוחנים מ"ן, מחלוקת בין השקפה עליונה לבין הפרקטיקה של החיים עם הרצון. ואז ניתן לקבל את האמונה הגדולה שאפשר לחבר עליונים ותחתונים, בין שם אדנות לשם הויה.
כדי לחיות גם את צד ההוד, יש להסכים לבחינת הצדיק. נצח הוד נק שחקים, ששוחקים וטוחנים מ"ן.
בלי מחלוקת והתעקשות שכן הדברים מסתדרים, אין התקדמות.
את המחלוקת פותרים הצדיקים, ז"א שעולה למעלה.
ומ״ש ונביאים תרין כי הנה נצח הוד הם בב׳ קצוות נצח בימין והוד בשמאל, וימין ושמאל הם תמיד סותרים זה את זה, כי קו ימין נמשך מבחינת עליית מלכות לבינה והסתלקות הג״ר. וקו שמאל נמשך מן חזרת מלכות למקומה וגילוי הג״ר, ואז נתבטל הקו הימני כמו שלא היה, כי הרי המלכות חזרה וירדה מן הבינה, אמנם בחינת מחזה ולמעלה דז״א יונקת מבחינה שכנגדה למעלה מחזה דא״א, אשר שם מלבישים או״א שבהם אין הי׳ שהיא מלכות יוצאת לעולם מאויר שלהם ואינם מקבלים פעולת קו שמאל לא מסכימים לקבל אור ונשארים בחסדים מכוסים, זה נק אבא שהוא בימין ולכן מחזה ולמעלה דז״א אע״פ שיצא קו השמאל בג״ר לא ביטל את קו הימין היונק מאו״א עלאין, אין שום אפשרות לימין לוותר על האמונה, שהרי אין בריאה בלי בורא. החילוני, הזר אומר לעצמו לפחות "נחייה" את הגשמיות, את השמאל, ממנו באים כל החטאים כשאינו מתוקן וכפוף לימין משא״כ מחזה ולמטה דז״א מפני שהם בחינת מחזה ולמטה של ז"א. באריך מלביש ישראל סבא בימין ותבונה בשמאל, אשר ב׳ הקוין ימין ושמאל הם נצח הוד, והם יונקים מבחינה אשר כנגדם מן החזה ולמטה דא״א אשר שם מלבישים ישסו"ת שבהם מתגלה הקו השמאל והי׳ יוצאת מאויר, וכשנגלה קו השמאל שהוא הוד כנגד הוד שלמטה תכף נתבטל הנצח כי כשחזרה הגדלות ודאי שאין עוד שם קטנות. אמנם גם בישסו״ת עצמם יש בחינת מחזה ולמעלה ובחינת מחזה ולמטה בחינת אות ס מעל החזה ואות מ שלמטה מחזה ורוצה חכמה שהם פנים ואחוריים אשר בבחינת פנים דישסו״ת שולט ג׳׳כ קו הימין ואין הי׳ יוצאת מאויר כמו באו״א עלאין. ולכן כשנצח הוד דז״א מקבלים מפנים דישסו״ת יש עמידה לקו הימין שהוא נצח גם אחר יציאת קו השמאל, כי מקבל כוחו מבחינה אשר כנגדו בקו הימין דפנים דישסו"ת, ולפיכך יש בנ״ה דז״א ב׳ בחינות: א', אם הם בבחינת אחוריים, דהיינו בשעה שהם מקבלים מאחורים דישסו"ת אז מתבטל הנצח ע״י יציאת קו השמאל שהוא הוד. ב׳, אם מקבלים מן הפנים דישסו״ת נשאר הארת שניהם כי קו ימין נשאר בתוקפו גם אחר יציאת קו השמאל. וזה אמרו ונביאין תרין היינו שכעת הם במצב אשר שניהם מאירים, כי בבחינת הפנים שולטים שניהם ואין אחד יכול לבטל את השני. וע״י קו אמצעי המיחדם ומקיים הארתם, שהוא יסוד, המשלב הארתם, וחסדי נצח מאירים מלמעלה למטה. והארת ג״ר דהוד מלמטה למעלה כך מקבלים את הארת נצח הוד שכל צד פועל הפוך מטבעו. ועיין בזהר בראשית דפו"י רס״ב. ערבי נחל לקבל תרין דרגין דמקיפין לעילא דאינון נ״ה.(השמטות אות רע"ג).