תיקוני הזוהר שיעור 42-43 – הקדמה -עמוד נג-נד
מרכבות יחזקאל שעור 42
אות א בשם אהיה מנוקדת כל פעם באופן המלמד על המובן של אותו אור שצריך לבוא עתיד לבוא.
פירוש. בכל ספירה אנו מבחינים ב׳ מיני אורות שהם נקראים אור פנימי ואור מקיף כי האור המתלבש בתוך הספירה בפנימיותה נקרא אור פנימי ונקרא הוי״ה. זהו אור הדבקות ע"י השוואת צורה בין האור לכלי. והאור שאינו יכול להתלבש בפנימיותה, כלומר כשאין דבקות נשאר האור בחוץ כמקיף המאיר רק את ההשתוקקות. התענוג הוא אור פנימי, השתוקקות אור מקיף.
האור אינו יכול להתלבש בפנימיות מחמת הגבול שיש שם ונשאר בשורשה ומאיר מרחוק נקרא אור מקיף שעתיד להתקבל במדרגה, ויש לו ערך מפני שכל העומד להיגבות כגבוי דמה למדרגה הזו. זהו הפוטנציאל שטמון במדרגה.
ב׳ מיני מוחין מתלבשים בבן, בז״א ע״י נצח הוד יסוד דאמא. הלבושי מוחין, הם ההגיונות שאמא מעניקה לבן. נה"י של אבא טמונים בנה"י של אמא ודרכה עוברת בחינת אה"יה משניהם לבן.
ניקוד הקמץ נבחן אשר האורות הם בקמיצו כלפי התלבשות בכלים.
ניקוד צירה מראה על שני הקווים. במחלוקת בין הימין שרוצה להישאר בשמירה בחסדים מכוסים, לבין השמאל שחייב לקבל אור, כאן הפתרון בקו אמצעי הוא לקיחת סיכון בתוך מסגרת של שמירה היא האמונה, צריך להיות הסיכון שלוקחים בשימוש ברצון לקבל כשהוא שמור בתוך מסגרת אמונית. סיכון יכול לקחת רק מי שהוא בעל אמונה, בעל יכולת לעצור בגבולות ההלכה.
מרכבות יחזקאל שעור 43
בכל ספירה מבחינים באור פנימי ובאור מקיף. אור פנימי הוא שם הויה המורגש כתענוג או ידיעה, אור מקיף שם אהי"ה מלשון עתיד להוליד דבר חדש.
הפוטנציאל העתידי מוצג כרשימות או כנקודות, כמו שכתיבת כל אות, הנגיעה הראשונה של הקולמוס על הלבן מתחילה בנקודה. נקודות אלו עולות גימטרייה אלקים ויש בהן שבע נקודות, שלש למעלה, שלש למטה, חולם באמצע. ויש רקיע אחד, שמיני להם, שנאמר בו ויתן אותם אלקים ברקיע השמים.
הנקודות מורות בעיקר על הארת הזווג היוצאת בכח החיבור של אות ה אחרונה בשם הויה, באות ה ראשונה, בין הלב למוח, בין הרצון לקבל, לרצון להשפיע, בין רות לנעמי.
לימוד זה חשוב לתיקון נפש האדם, אשר מזהה את הסיבה לשבירת הכלים, ורוצה לדעת כיצד לתקן מבלי להישבר שוב ושוב.
הנקודות הן אותן בחינות, שמלמדות אותנו את החסרונות, שאותם רוצים להאיר. חסרונות אלו נובעים ממקום שבירת הכלים.
יש בהן שתי צורות עיקריות. צורה אחת של גאווה, וצורה אחת של אנוכיות.
המלכים שנשברו הם בחינת האנוכיות וגאווה, אשר חובה עלינו לתקן את שניהם.
צריך האדם לעשות עבודה על עצמו. הנקודות מראות לו את העבודה שעליו לעשות כדי להתקדם. בעליית המלכות לבינה, עשתה המלכות את העבודה הנדרשת כדי להתחקות אחרי הבינה.
ניסתה המלכות להתחקות אחר האמא כדי לרכוש את מידת ההשפעה, מאחר ובלי להיות משפיעה, הבת תמשיך להיות מצומצמת.
בכל פעם שנשברה, אז אותה מלכות/הבצ שעלתה לבינה, גילתה את הסיגים שיש בה. עם הסיגים היא אינה יכולה לקבל מאחר שהיא מצומצמת מאחר ולא עשתה בה תיקון. וכל פעם שבאה לקבל, נשברת.
כאשר חלילה אדם חוטא, הוא יכול ללמוד מזה, איך לעשות את זה בפעם הבאה נכון.
שבירת הכלים לימדה אותנו איך לעשות את זה נכון, בלימוד על עולם התיקון, אצילות.
נתנו לנו שני תיקונים עיקריים, האחד של חסדים מכוסים, להתגבר על נקודת הגאווה, להפנים שיש גבוה ממני ואליו אני כפוף. ובנקודת האהבה התיקון הוא שאוכל לקבל, אך באופן חלקי. לא ניתן לקבל הכל בבת אחת, אלא טיפין טיפין ולהיות שמח בחלקו.
על האדם לתת יגיעה ולעשות תיקון נפשי, ע"י כך שבכל מפגש, פעם שהוא פוגש את הנקודות שלמעלה שזו האנוכיות, ופעם את הגאווה שלמטה. שנופל לאנוכיות מרגיש שהוא לא שווה כלום, ייאוש, לא מצליח לקבל מה שמבקש. או שהוא גאוותן, שזה בא לידי ביטוי בכעס. אדם מתגאה כשהוא חושב שצריך לעשות את מה שהוא קובע.
אלו שני התיקונים העיקריים שיש לעשות בחיים, עליהם נתפסות על כל התיקונים של האדם. אנוכיות וגאווה, אשר כנגדן יש לבנות יראה ואהבה.
את הגאווה מתקנים ביראה שבאה מענווה. ותיקון האהבה, שאת התשוקה לקבל תאוות, מתקנים בדחיית האור והסכמה לקבל רק בקדושה.
