תיקוני הזוהר שיעור 41 – הקדמה -עמוד נג-נד

מרכבות יחזקאל שעור 41

 ואני בתוך הגולה, היינו השכינה. הנקראת אני בסוד ואני תפילה. השכינה היא בחינת היחד, ומפליא שאומר כאן שהמילה אני היא הכוונה ליחד. בד"כ אדם אומר אני על גופו, אך על פי האמת האני של האדם היא נשמתו, שמקורה בשכינה. בגאולה האני מגלה את הכלל, ובגלות האני לא מגולה. נפתחו השמים, ה׳ רקיעים של יום הראשון. סוד רקיע ה״ס שיתוף מדת הרחמים במדת הדין.

בינה היא מקום התודעה של האדם, בו נקבעות כל ההתרחשויות. מצד אחד היא קשורה להכרה עליונה, לטעמים ויכולה לראות מה שיש בחכמה שבאה מכתר, אך תחילת תפיסת האדם מתגלה בירידה עם המפגש ברצון לקבל. יש כאן חיבור כפול עם העליון והתחתון, עם רות ונעמי . אות ה ראשנה בהשם, בינה מחלקת בין ההכרה העליונה לתודעה, והיא מקום העבודה של האדם. על האדם לחבר את התודעה שהיא תפיסת הגוף, עם ההכרה העליונה, עם הנשמה, ההכרה שבחרה ביתר דבקות.

בניגוד למה שחושבים הרקיע לא בא להסתיר את האור אלא לגלות את האור באופן הראוי, שהמסך לא בא לדחות אלא לתת אפשרות וכלי ראוי לגילוי האור. אנשים לא אוהבים גבול, הם רוצים להיות כמו התכונה של האור שבטבעו מתפשט בלי גבול, ורק כשעוצרים אותו הוא בגבול. לאור אין שום רצון לעצור, כך האדם שרוצה להתפשט, אך עליו לעשות זאת במסגרת הביטול ודחיית הרצון לקבל מצד אחד, והרצון ליחד מצד שני, חלק מהכלל.

אדם בלי גבול סובל ואינו יודע מה לעשות עם עצמו. הגבול מצד עצמו הוא לא טוב, בחינת דין, אך כאשר הוא בא ממקום אמיתי לגלות את האור הוא טוב מאד.