תיקוני הזוהר שיעור 40 – הקדמה -עמוד נא-נב

מרכבות יחזקאל שעור 40

נבואת מרכבת יחזקאל ניתנה בעולם היצירה, לכן ראה יחזקאל את הנבואה כמו חותם של המלך, בציור של בליט ושקיע.

עט) ואני בתוך הגולה וכו': אומר יחזקאל ואני בתוך הגולה על נהר כבר, זה נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי וגו׳ ורבוא רבוון דמלאכיא קדמוהי יקומון דינא יתיב וספרין פתיחו. שהם ג׳ ספרים הנפתחים ​בראש השנה. ובו באותו נהר דינור טובלות הנשמות לטהר את עצמן מן זוהמתן המזוהמות בעולם השפל ​​ הזוהמה היא תפיסה גשמית של העולם הזה תפיסה של עבודה זרה.
פירוש. נודע שנהר דינור נעשה מזיעת החיות הנושאות את הכסא אשר בעת שהן נוסעות צריכים להזהר מאד לקבל את המוחין בבחינת קו האמצע ואם נוטים מעט לקו שמאל נמשך משם תכף אש שורף מסיבת הנטיה. וכיון שאינן יכולות לצמצם כל כך, לפעמים נוטות לקו שמאל ונמשך בזה ניצוץ אש שורף שאינן מכוונות בדיוק לקו אמצעי, ואז תכף נוטות לצד ימין כדי לבוא משם לבחינת קו האמצע, ונמשך ע״י נטיה זו אור של חסדים, וככה הן מתנענעות פעם לימין ופעם לשמאל. ואלו הנטיות של צד שמאל ה״ס זיעת החיות שמהן מתקבץ ונעשה נהר דינור. נטייה לשמאל אומר נטייה לגוף, לרצון לקבל, לצד הבריאה במקום לצד הבורא
והנה בעת הנסיעות מאיר אור ג״ר במוחין. ולהיותם נמשכים מבחינה שכנגדם מראש האצילות שהוא עתיק. ונודע שספירות עתיק הן במספר מאה אלף כל אחת, כי ספירות הנוקבא הן אחדות, ועשר ספירותיה ביחד הן עשר. ושל ז״א הן עשר כל ספירה, וכל עשר הספירות יחד הן מאה. וספירות הבינה שהיא אימא, כל אחת היא מאה, ועשר ספירות שלה יחד הן אלף. וספירות החכמה שהיא אבא, כל ספירה כלולה מאלף, וביחד הן רבבה. וספירות א״א כל אחת כלולה מרבבה, וביחד הן מאה אלף. ושל עתיק, כל ספירה שלו היא מאה אלף, ועשר ספירותיו יחד הן אלף אלפים שזסו״ה הנאמר בעתיק אלף אלפין ישמשוניה. ומלבד זה שנספר בצמצום ב כמאה אלף יש עוד בעתיק זווג נעלם מסוד המלכות הגנוזה ברדל״א. ומבחינה זו כל ספירה שבו אלף רבבה, ועשר הספירות יחד רבו רבבן שזסו"ה ורבוא רבוון קדמוהי יקומון.
ומה שאמר דינא יתיב וכו', דאינון ג׳ ספרין וכו', היינו ג׳ הקוין שבמלכות הנקראת ספר, אשר קו הימין הוא ספרן של צדיקים גמורים. וקו השמאל ששם דינים קשים הוא של רשעים גמורים. וקו אמצע הוא של בינונים. וכמו שע״י תקיעת שופר בר״ה מתעוררים הרחמים והדינים הקשים נכנעים ובאים למקומם. שז״ס דינא יתיב כך הנשמות המזוהמות בדינים הקשים דעלמא שפלה שהוא בחינת לב האבן ממלכות דמלכות, ע״י טבילתן בנהר דינור מטהרות, והדינים הקשים באים למקומם ונמתקים בשורשם, ומתבסמים בדיקנא הקדוש דעתיק יומין, (עיין באדרא רבא אות ק״ו).

יחזקאל מתנבא בנהר כבר שהוא נהר דינור, מתוך הגולה שהשכינה נמצאת, אך אין גילוי לאלופו של עולם. נהר דינור זה נובע מהנטייה לשמאל. ע"י הייסורים של נהר כבר, דינים של אש, מיטהרים.

פ) ודא מטטרו״ן בדיוקנא וכו': וזה המלאך מטטרו״ן בצורת צדיק יסוד עולם היינו ספירת יסוד הנקרא כל מפני שאינו ספירה בפני עצמו, רק כלול מכל חמשת הספירות שהוא נהר דינור מבחינת ספירת הגבורה. והוא נהר פלגיו, מבחינת ספירת החסד שה״ס פלגי מים, וזה הוא על נהר כבר. שואל מהו פרושו של כבר, ומשיב זה מטטרו״ן. כי כבר הוא מצירוף רכב לעמוד האמצע היינו ספירת תפארת. בסו״ה וירכב על כרוב ויעף. והוא רכב אש וסוסי אש, כולל ששים רבוא מרכבות.
פירוש. אע״פ שיחזקאל ראה את השכינה לבושה בלבושים דבי״ע, עכ״ז ראה סוד היחוד של עשר הספירות שהן ז״א ומלכות. אשר ז״א שה״ס ט״ס ראשונות, היה מחובר עם מלכות בלי פירוד כלל. ויחזקאל ראה אותם כשהם מלובשים בתוך מטטרו״ן ביצירה כי בזמן הגלות מלובש זווג ז״א ומלכות במטטרו״ן.
וזה אמרו ודא מטטרו״ן בדיוקנא וכו': אשר כולל כל עשר הספירות וראה אותן מתוך התלבשות הנהר כבר מאי כבר דא מטטרו״ן כי כבר הוא אותיות רכב, ומטטרו״ן כולל המרכבה דבי״ע. מחוץ לאצילות שמשם מתחיל חותם המלך, כמו מרכבה שיצא המלך מההיכל. כאן משיגים את החותם. ככל שיש לאדם מדרגה גבוהה יותר, כך הוא משיג את הגילוי באופן זך וקרוב יותר לעליון הנשגב. וככול שהוא דבוק יותר לתפיסה החיצונית, עליו לרחוץ עצמו מתפיסה זו. לפי רמת התפיסה ישנה אפשרות לדבוק בכח הבורא שנמצא בבריאה.

פא) ומסטרא דצדיק ח״י וכו': ומבחינת צדיק ח״י עולמים, היינו יסוד. הוא כולל י״ח רבוא מרכבות. והיינו סוד הכתוב, רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. והעמידו בעלי המשנה פירוש רבותים אלפי שנאן, שתים שאינן משתי רבבות אינן נמצאות. ומפרש, כי כל עשרת אלפים הן רבבה, רבותים עשרים אלפים. שנים שאינם, נשארו שמונה עשר אלף, היורדים עם מטטרו״ן לקבל י״ח ברכות מתפילותיהם של ישראל, ולהעלות אותן לפני הקב״ה, בח״י עולמים היינו צדיק יסוד עולם, וברכות לראש צדיק.

פירוש. כי ז״א ומלכות כשהם בזווג ע״י היסוד דהיינו זיווג בצמצום ב' בגדלות נקרא אז היסוד ח״י עלמין, מפני שמלכות נגנזה ברדל"א, והוא מטעם כי אז יורדות עשר ספירות דאור ישר מן היסוד אל המלכות. ועולות עשר ספירות דאור חוזר מן המלכות אל הז״א. ומתוך שהזווג הוא בסוד החכמה אשר ספירותיה הן בסוד אלפים, ע״כ נבחנות לב׳ רבבות עשרת אלפים דאו״י ועשרת אלפים דאו׳׳ח שהן נכללות במטטרו״ן וע׳׳כ נאמר אז רכב אלקים רבותים. כי מטטרו״ן שהוא המרכבה של אלקים כלומר בעולמות בי"ע ולא באצילות יש בו ב׳ רבבות אורות. אמנם אע״פ שהזווג הוא עם המלכות, רק על המלכות עושים זיווג, היא הרצון לקבל הרי עצם המלכות חסרה גם במלכות אשר נגנזה ברדל"א ואין עליה זווג. וע״כ אם אנו מדייקים, בזה חסרות שתי ספירות מן העשרים ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר כי חסרה המלכות מע״ס דאו׳׳י וחסרה המלכות. מע״ס דאו״ח שאין שם אלא ח״י ספירות וז״ס אלפי שנאן וכו' תרי שאינן כי נגנזו. אלפי שאינן, אל תקרי שנאן אלא שאינן.

שנאן, שור נשר אריה ונוקבה. שזו בחינת הנה"י שתחת החזה, ומאיר לעולם בריאה. בגלות נפלו לקטנות נפלו לבי"ע ​​ ומה שאומר י״ח רבוא מרכבות, ולא י״ח אלפים, המספר רבבות מורה על המדרגות המאירות בחסדים, והמספר אלפים מורה על המדרגות המאירות בחכמה בסוד ואאלפך חכמה. ולכן כשרוצה לציין את השליטה של אור החסדים אומר המספר רבבות.

קודם הסביר רבבות שז"א א"א. כאן אבא ואמא נספרים אלפים, ואריך אנפין עשרות אלפים.

סיכום: נבואת יחזקאל במקום בריאה, מקום שהוא שקיע, חשך, רק הנחתם מהמלך. כאן אומר ויחזקאל ואני בגולה, כלומר השכינה בגולה, שם נהר כבר, דינור בו צריכים להזדכך מהגלות הנפשית הזו.

ההזדכות היא ביחס לכאב שמרגיש האדם, שהוא לא למעלה, אצלו יתברך, באצילות, כואב לו שאינו דבוק בכח של מעבר ל"מציאות" מעבר לזמן ומקום.

במקום זה הוא שקוע בכח המציאות, שזהו כח שמת מטבעו.

אז בזכות זה שמט"ט הוא זה שמופיע, הוא בעל המרכבה בעולמות בי"ע מטעם הקדושה. יש לו את הכח הזה שנקרא חַיּוּת שנקרא חי, צדיק יסוד עולם. הכוח הזה נותן חַיּוּת למדרגות דקדושה, ומאפשר לצדיקים להתרחץ בנהר דינור ולא להישרף בו.

להתרחץ אומר שע"י הייסורים הם מרגישים זיכוך ונוצר בהם ביקוש לעלות לאצילות.

לכאורה נעשה זיווג ע"י מט"ט, אך לא יכול לעשות זיווג על עצם המלכות. לכן זה לא אלפים אלא אלפי שנאן, שאינן לכן אי אפשר לעשות זיווג על המלכות, אלא רק על היסוד.

הם לא יכולים להיות בסוד אלפים בכלל, אלא רק בסוד י"ח ריבוא כדי להצביע על החסדים שמאירים ללא מספר. כפי הכתוב שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, ועל זה קינא בדוד .

מחלוקת בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד, שצריך לבוא גם עם הכח של משה.