תיקוני הזוהר שיעור 40 – הקדמה -עמוד נא-נב
מרכבות יחזקאל שעור 40
נבואת מרכבת יחזקאל ניתנה בעולם היצירה, לכן ראה יחזקאל את הנבואה כמו חותם של המלך, בציור של בליט ושקיע.
אומר יחזקאל ואני בתוך הגולה על נהר כבר, זה נהר דינור שבו ג׳ ספרים הנפתחים בראש השנה. ובו באותו נהר דינור טובלות הנשמות לטהר את עצמן מן זוהמתן המזוהמות בעולם השפל /
הזוהמה היא תפיסה גשמית של העולם הזה תפיסה של עבודה זרה.
נודע שנהר דינור נעשה מזיעת החיות הנושאות את הכסא אשר בעת שהן נוסעות צריכים להזהר מאד לקבל את המוחין בבחינת קו האמצע ואם נוטים מעט לקו שמאל נמשך משם תכף אש שורף מסיבת הנטיה. וכיון שאינן מכוונות בדיוק לקו אמצעי, ואז תכף נוטות לצד ימין כדי לבוא משם לבחינת קו האמצע, ונמשך ע״י נטיה זו אור של חסדים, וככה הן מתנענעות פעם לימין ופעם לשמאל. ואלו הנטיות של צד שמאל ה״ס זיעת החיות שמהן מתקבץ ונעשה נהר דינור. נטייה לשמאל אומר נטייה לגוף, לרצון לקבל, לצד הבריאה במקום לצד הבורא.
ג׳ הקוין שבמלכות הנקראת ספר, אשר קו הימין הוא ספרן של צדיקים גמורים. וקו השמאל ששם דינים קשים הוא של רשעים גמורים. וקו אמצע הוא של בינונים. וכמו שע״י תקיעת שופר בר״ה מתעוררים הרחמים והדינים הקשים נכנעים ובאים למקומם. כך הנשמות המזוהמות בדינים הקשים דעלמא שפלה שהוא בחינת לב האבן ממלכות דמלכות, ע״י טבילתן בנהר דינור מטהרות, והדינים הקשים באים למקומם ונמתקים בשורשם, ומתבסמים בדיקנא הקדוש דעתיק יומין.
יחזקאל מתנבא בנהר כבר שהוא נהר דינור, מתוך הגולה שהשכינה נמצאת, אך אין גילוי לאלופו של עולם. נהר דינור זה נובע מהנטייה לשמאל. ע"י הייסורים של נהר כבר, דינים של אש, מיטהרים.
וזה המלאך מטטרו״ן בצורת צדיק יסוד עולם היינו ספירת יסוד הנקרא כל מפני שאינו ספירה בפני עצמו, רק כלול מכל חמשת הספירות שהוא נהר דינור מבחינת ספירת הגבורה. והוא נהר פלגיו, מבחינת ספירת החסד שה״ס פלגי מים, וזה הוא על נהר כבר.
שואל מהו פרושו של כבר, ומשיב זה מטטרו״ן. כי כבר הוא מצירוף רכב לעמוד האמצע היינו ספירת תפארת. בסו״ה וירכב על כרוב ויעף. והוא רכב אש וסוסי אש, כולל ששים רבוא מרכבות.
כי כבר הוא אותיות רכב, ומטטרו״ן כולל המרכבה דבי״ע. מחוץ לאצילות שמשם מתחיל חותם המלך, כמו מרכבה שיצא המלך מההיכל. כאן משיגים את החותם.
ככל שיש לאדם מדרגה גבוהה יותר, כך הוא משיג את הגילוי באופן זך וקרוב יותר לעליון הנשגב. לפי רמת התפיסה ישנה אפשרות לדבוק בכח הבורא שנמצא בבריאה. וככול שהוא דבוק יותר לתפיסה החיצונית, עליו לרחוץ עצמו מתפיסה זו.
סיכום: נבואת יחזקאל במקום בריאה, מקום שהוא שקיע, חשך, רק הנחתם מהמלך. כאן אומר יחזקאל ואני בגולה, כלומר השכינה בגולה, שם נהר כבר, דינור בו צריכים להזדכך מהגלות הנפשית הזו.
ההזדכות היא ביחס לכאב שמרגיש האדם, שהוא לא למעלה, אצלו יתברך, באצילות, כואב לו שאינו דבוק בכח של מעבר ל"מציאות" מעבר לזמן ומקום.
בתפיסה הגשמית שקוע בכח המציאות, שזהו כח שמת מטבעו. אז בזכות זה שמט"ט הוא זה שמופיע, הוא בעל המרכבה בעולמות בי"ע מטעם הקדושה. יש לו את הכח הזה שנקרא חַיּוּת שנקרא חי, צדיק יסוד עולם. הכוח הזה נותן חַיּוּת למדרגות דקדושה, ומאפשר לצדיקים להתרחץ בנהר דינור ולא להישרף בו.
להתרחץ אומר שע"י הייסורים הם מרגישים זיכוך ונוצר בהם ביקוש לעלות לאצילות.
לכאורה נעשה זיווג ע"י מט"ט, אך לא יכול לעשות זיווג על עצם המלכות. לכן זה לא אלפים אלא אלפי שנאן, שאינן לכן אי אפשר לעשות זיווג על המלכות, אלא רק על היסוד.
הם לא יכולים להיות בסוד אלפים בכלל, אלא רק בסוד י"ח ריבוא כדי להצביע על החסדים שמאירים ללא מספר. כפי הכתוב שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, ועל זה קינא בדוד .
מחלוקת בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד, שצריך לבוא גם עם הכח של משה.
