תיקוני הזוהר שיעור 45 – הקדמה -עמוד נו-נז

מרכבות יחזקאל שעור 45

שתי צורות לידיים, אופן רגיל הן כלפי מטה, שאז האצבעות בתחתית והן בחינת נה"י, וכשמרימים אותם בחינת שאו ידכם קודש, שבמצב זה האצבעות בחינת חב"ד.
לאחר השבירה הידיים שמבטאות את העשייה, הם בתוך הדעת, או בדעת גופנית. לפני השבירה הן למעלה מהדעת שזו הדרך הראויה לעשיית האדם.

הידיים הם כלי המעשה של האדם, אשר במצב של קטנות, או שבירה, אז הידיים כלפי מטה, הכתר שלהם כלפי מטה. במצב זה הוא משמש רק את הגוף.

כשאדם בא לתקן, הוא עושה למעלה מהדעת, כמו שהיה ב"נעשה ונשמע". שמוכנים לפעול את המעשה למעלה מהדעת, כפות הידיים למעלה (בתפילה), וכלי המעשה שהם ידיים שעולים כסימן, מעל הראש.

נראה הקמץ לכאורה כדומה לחולם שמקמץ על האור, אך כאן מקמץ החולם באור שנותן לתחתון, והקמץ דומה בזה שהוא לא נותן לאור להתפשט לתחתון.

חיריק אוסף את כל הקימוצים, סוג של דחיית האור, וכשבאים לתקן, מאפשר החיריק קבלת אור במדרגה, בצורה מדודה.

בעבודת הנפש צריך האדם לדעת מהו מצבו. כאשר הוא בחולם (לשון חלום) אז אתה מבין שלא מואר לך הדבר המעשי, כמו בחלום שהוא אחד משישים מנבואה. כן ישנה הארה אך לא הדבר המעשי. אז אם אתה במצב מתוקן, יכול החלום ללמד אותך.

הקמץ בנפש מראה שגם אם אנחנו מרגישים משהו, רואים שאין בנו את הכוח, מפני שכאן התפיסה היא מופשטת, וקשה ליישום פרקטי כפי שמאפשר ניקום החיריק, קו אמצע.

מקום העבודה של התחתון הוא בבחינת חיריק, ועבודתו בתפילה לעלות ביקוש לעליון. לבקש קשר עם נותן המתנה, ולא לבקש מתנה.