תיקוני הזוהר שיעור 50 – הקדמה -עמוד ס

תורת של בריאה ותורת אצילות שעור 50

בנים אתם להשם אלוקיכם, באצילות כולם נקראים בנים, בתורת אצילות הכל שמותיו של הקב"ה, כל השמות בתורה בעולם אצילות מתלבנים ומקבלים את הפירוש האמיתי.

מגדיר כאן מסך שאינו ממש, כמסך שמעביר רק ממטה למעלה. היות וכח הדין אינו פועל ממקום המצאו ולמעלה, לכן רק בעולם הבריאה ישנה השפעה של הפסק. ​​ באצילות פועל המסך רק השראת המסך, ממטה למעלה.

צד המשך

וענין המסך הזה נתבאר במקום אחר וכו'. ואמנם עולם היצירה איננו מקבל האור שלו הנמשך אליו מן הבריאה רק ע״י מסך וגם ע״י רחוק. ואמנם המסך שיש מן האצילות אל הבריאה אינו נזכר עתה ביצירה רק המסך האחר הנוסף בו מחדש המפסיק בינו לבין הבריאה. וכן עד״ז אע״פ שיש אל העשיה ג׳ מסכים כל המסכים שהיו קודם בבריאה נמצאים כעת גם בעשיה מפני שכח הדין משפיע מהמסך ולמטה: הא׳ שיש בין האצילות לבריאה, והב׳ שיש בין הבריאה ליצירה, והג' שיש בין היצירה לעשיה. עכ״ל.

ותמצית המאמר הוא, שבאצילות עצמו ישנן ד׳ בחינות פרטיות, הנקראות: או״א ז״א ונוקבא פרצופים המלבישים על בריח התיכון, ז"א דאצילות. ובכולם עובר אור החכמה בלתי שום מסך כלל, ולכן נקרא אור עצמותו, משא״כ האור המאיר מן האצילות לבי״ע, הוא עובר דרך מסכים ונקרא אור של תולדה ולא עצמות כלומר עובר דרך המסכים. ואותם השמות אשר ישנם אל ד׳ הפרצופים שבאצילות ישנם גם בבי״ע, כי בריאה היא אימא. ויצירה ז״א. ועשיה מלכות. וההפרש בין הבחינות שבאצילות, ובין בי״ע הוא רק במסכים אשר באצילות אין מסך אלא רק השראת המסך. ובין אצילות לבי״ע, וכן בין עולם לעולם בבי״ע עצמם יש מסך מבדיל המפסיק בין עולם לעולם.
והנה ענין המסכים מבואר בע״ח שער מ״ז פ״א אשר המסך שבין אצילות לבריאה נקרא מסך דהרחקה. ובין בריאה ליצירה, נקרא חלון ונקב צר. ובין יצירה לעשיה שניהם יחד הם חלון ונקב צר וגם הרחקה. (וביאורם נמצא בתלמוד עשר הספירות חלק ג׳ פ״א ע״ש) ואותן ג׳ הבחינות: היינו הרחקה, וחלון ונקב צד, ושתיהן יחד. נבחנות ג"כ באצילות עצמה (כמ״ש שם בשער מ״ז) א״כ יש להבין למה באצילות אינן נחשבות למסכים, ורק בבי״ע הן מסכים. מצד אחד אתה אומר לי שיש לכאורה חלקים בעולם אצילות, שאז יש סוג של מסך שמפריד ביניהם. ומצד שני אומר שאין שם מסכים
הענין הוא, כי המסך דהרחקה של הבינה באצילות שפירושו שהיא מתרחקת עצמה מחכמה ובוחרת רק בחסדים בסוה״כ כי חפץ חסד הוא, אין זה גורם לה שום מעוט וצמצום על אור החכמה, משום שהיא עשתה זאת מתוך חשק ולא מתוך איזה עכוב. חשק אומר בחירה. אין מדובר על חשק גופני, אלא מסך של הרחקה של בינה באצילות, וכאשר בוחרת בחסדים, החוכמה לא נעלמת ​​ ולכן בעת שז״א עולה אליה למ"ן היא יכולה להחזיר פניה אל החכמה ולהיות פב״פ ומקבלת אור חכמה בשביל ז״א

כלומר יש שם חכמה והיא לא לוקחת לעצמה. בדומה לאדם היושב ליד שולחן מלא כל טוב ובוחר לא לאכול, לעומת אדם שיושב מול שולחן ריק, ולא אוכל.

בעולם הבריאה אין את האוכל הזה שנקרא חכמה על השולחן, אך באצילות יש והיא בינה מחליטה לא לאכול.

את עולם הבריאה מאכילים באוכל של בינה ולא של חכמה.

וכן כשבינה משפיעה הארת חכמה לז״א היא משמשת עם בחינה א׳ שהיא חלון ונקב צר שהם היסודות דאבא ואמא. ועד״ז מקבלת המלכות הארת החכמה הרי שאלו ג׳ הבחינות באצילות אינן עכובים על אור חכמה, אלא דרך הארתם הוא כך מאירים כך מתוך בחירה, ואדרבה ככה המה ממשיכים את אור החכמה עד סוף האצילות והם נחשבים לאחדות גמורה כי המסכים אינם מסכים, אלא להיפך, ככה הם מאירים, וזוהי בחינתם.

אם אדם יקח את זה למקום של עבודת נפש ויאמר לעצמו, אני רוצה לחיות כמו בעולם אצילות.

אני רוצה להיות אדם. אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם.

אז הוא יפסיק להגיד שהוא לא יכול, ויראה שהוא כן יכול לחיות בעולם שהכל מונח לפניו.

מצד האדם באה הבחירה אם לקחת כך, או אחרת.

אם הוא חי חיים פנימיים הוא יכול לבחור, שהרי מבחינה חיצונית הוא לא יכול לקחת מה שהוא רוצה, ונכנע להרגשה שאינו מסוגל.

מי שחי חיים פנימיים הכל מונח לפניו, הקב"ה לא מסתיר ממנו כלום.

זהו פלא איך אדם שם את מחשבתו, את עצמו במקום של הסבל הזה, בו הוא מרגיש מרוחק ממקור החיים.

הפחד בתודעה של העולמות הנמוכים, שאם אתן יגיעה ואזכה להגיע להכרה גבוה של אצילות, ואז מה יהיה עם הרצון הפרטי, הרצון לקבל עליו עלי לוותר. פחד להיפרד מהרע.

יודע גם אדם מבוגר שגולות זה משחק ילדים, כאשר הוא עצמו לא מפסיק לשחק במשחקי כלום.
מה שאינו כן בשעה שאלו ג׳ המסכים נמצאים בבי״ע שהם רק אור של תולדה ואינם מקוריות, כי כבר נסתיים בו א"ס ב״ה למעלה מהפרסא שבין אצילות לבריאה, נמצא שהמסך דהרחקה המשמש בספירת הבינה המרחיקה את עצמה מחכמה מטעם בחירתה למעלה כתב שעשתה זו מתוך חשק, נוסף בעולם בריאה עליו גם כח הסיום אשר בפרסא שממעל לו המסיים את אור החכמה ואינו נותן לו להתפשט למטה מפרסא, ונמצא כאן שהמסך דהרחקה נעשה למפריש את החסדים מן החכמה ולמסך ממש על אור חכמה, שלא כמו בבחירה שהאוכל נמצא על השולחן הרי שגם במסך עצמו דהרחקה אין שום שנוי מבינה שבאצילות אל אור הבריאה וכמו שמונע אור חכמה מהבריאה כן נמנע אור חכמה מבינה דאצילות עכ״ז המרחק ביניהם רב לעין ערך. בשני המקרים אין הבינה מקבלת חכמה, אז מה זה משנה אם זה מתוך בחירה או מהרחקה בפועל כי בינה דאצילות אע״פ שמקבלת רק חסדים בלי חכמה מ״מ נבחנת כעצם החכמה, כי ההרחקה שבה מחכמה, היא רק בסוד כי חפץ חסד מטעם חשק - בחירה לבד ואין לה שום עכוב לקבל חכמה בכל עת שהיא רוצה, משא״כ אור הבינה המקננת בבריאה כבר נפרדה מן החכמה לגמרי, כי אינה יכולה לקבל חכמה אפילו אם תרצה לקבל מטעם הפרסא שממעל לה, ולכן נעשו האצילות והבריאה ב׳ עולמות נפרדים זה מזה לגמרי.