תיקוני הזוהר שיעור 51 – הקדמה -עמוד סב-סג

תורת של בריאה ותורת אצילות שעור 51

צד המשך

באצילות נמצא המסך המפריד תחת עולם אצילות, לכן לא נחשב שיש מסכים באצילות. הכן ישנם פרטים באצילות, אלא למשל בינה שבוחרת לא לקבל חכמה, בוחרת מתוך חשק, זה שונה מעולם הבריאה, בו יש חוק שלא ניתן בכלל לקבל אור. בינה דאצילות, מסך דהרחקה, בוחרים לא לקבל חכמה אלא רק חסדים. בבריאה בוחרים לא לקבל, ובכלל אי אפשר לקבל.

הסתכלות נכונה על החיים, היא דרך עולם אצילות, דרך בחירה.

ועד״ז המסך דיצירה הוא אותו מסך שבז״א דאצילות חלון ונקב צר בלי שנוי כל שהוא. אלא בז״א דאצילות אינו משמש לעכוב על אור החכמה, אלא להיפך ממש, כולם בחכמה עשית הוא כל הגורם להמשכת הארת חכמה אל הז״א, כנ״ל, וע״כ אינו נבחן אפילו לשנוי כל שהוא מהאור עצמו, כי בלעדו לא היה שם האור כלל, כנ״ל בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, משא״כ כשעומד בעולם היצירה, ששם אינו מסוגל כלל לתפקידו להמשיך חכמה, להיותו נמצא למטה מפרסא המסיימת על החכמה, לפיכך נמצא עביותו של המסך מתגלה לגמרי שהוא מפרישו אפילו מבחינת ג״ר שבעולם הבריאה שהרי הוא תחת המסך, ונמצאת היצירה ו״ק בלי ראש.
וטעם ההפרשה מג״ר, הוא כי המסך דחלון הוא יסוד דאמא הרחב בחסדים ומסך דנקב צר הוא יסוד דאבא שהוא צר מחסדים אבל ארוך בחכמה. ואע״פ שיסוד דאמא קצר הוא מחכמה שהוא בחי״א החסרה ג״ר, עכ״ז באצילות שיש שם זווג או״א, נמצאים היסודות משלימים זה עם זה, כי מיסוד דאבא לבדו אין הז״א יכול לקבל היות והוא צר מחסדים, ואין הז״א יכול לקבל חכמה בלי לבוש החסדים כך בכל מקום, וכן מאמא לבדה אינו יכול לקבל, משום שיסוד דאמא קצר הוא מג״ר, כי הוא בחי״א שהיא ו״ק בלי ראש, כנ״ל. אמנם ע״י זווג ב׳ היסודות יחד, נמצא מקבל שפע החסדים, מיסוד דאמא הרחב בחסדים, והם נעשים לבוש שיוכל לקבל אור חכמה מיסוד אבא אע״פ שהוא צר מחסדים. הרי שאין המסך דחלון מבדיל הג״ר מן הז״א, אלא אדרבה כי זולתו לא יכול לקבל הארת חכמה מן יסוד אבא, כי לא היה לו לבוש של החסדים, שבלי לבוש החסדים אין שום אפשרות לז״א שיקבל חכמה, כמ״ש הרב בשער הכונות ענין יוהכ״פ דרוש ג'. הרי איך המסך דחלון עושה פעולה הפוכה בין יצירה לז"א דאצילות, לא רק שאינו מפרישו מג״ר, אלא להיפך, ממשיך לו הג״ר. באצילות הוא מקבל חוכמה השני היסודות.
משא״כ בעולם היצירה, שאינו יכול לקבל הארת חכמה מאבא משום הגבול שבפרסא, נמצא המסך דחלון בכל תקפו, והוא מפריש אותו מן הג״ר, להיותו בחי״א, כנ״ל. וע״כ נמצא עולם היצירה בו״ק בלי ג״ר.

הרי שבאמת אין שום שנוי מן המסך דחלון המשמש בז״א דאצילות, אל המסך העומד בעולם היצירה, ועכ״ז, באצילות הוא נעשה גורם לג״ר, וביצירה נעשה למפריד מג״ר רק חסדים נחשב לו"ק אך כאשר החסדים הם כלי לחכמה, יכולים לקבל ג"ר.

יש חסדים בבריאה וביצירה. בבריאה יש חסדים, אך בבריאה החסדים יכולים לשמש כג"ר. ועד"ז בעולם העשיה, הנושאת את המסך הכפול הן מחלון ונקב צר של ז״א והן מהרחקה מבחינת הצמצום שבה. הנה גם הוא באמת אותו המסך הנמצא במלכות דאצילות בלי שנוי כל שהוא אלא באצילות, הוא נעשה לה לגורם להמשכת חכמה , בהיותה מקבלת במצב עליה עי״ז את המוחין דהארת חכמה מן הז״א מזווג היסודות דאו״א שז״א מקבל, ולפיכך אינו מסך מעכב על החכמה אלא להיפך הוא הגורם להמשכת הארת חכמה, שמתוך כך אין הפרש כלל בין המסך שבה אל האור שבה, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, הוא יתברך, האור והכלי, חד הם כמ״ש. משא״כ בעולם העשיה, שאין המסך יכול להמשיך שם הארת חכמה. מכח הפרסא שמתחת האצילות המסיימת לחכמה, כנ״ל. נמצא עביותו של המסך מתגלה בכל תוקפו, ונשארת בתכלית המעוט של האור, הנק׳ ג׳ גו ג', כמ״ש להלן.

כאשר מדברים מבחינת הרגשה או ההתפעמות שלנו, האם אנחנו פועלים מתוך בחירה, או מהכרח.

אם מרגיש שהוא חייב לקבל, אין לו ברירה, אז הוא לא יכול להימצא בעולם אצילות, בו אין עיכובים על הבחירה.

בעבודת הנפש צריך אדם להגיע להכרה שהוא מעל המוכרחות, לבחון את המציאות בעיניים של עולם אצילות, עולם התיקון. אז פעולתו תהיה בבחירה.

והנה נתבאר היטב שבאמת אין שום הפרש במשהו מג׳ המסכים הנמצאים בבינה וז"א ונוקבא של אצילות אל ג׳ המסכים הנמצאים בג׳ עולמות בריאה, יצירה ועשיה, ועכ״ז באצילות אינם מסכים כלל, והם חשובים כמו האור בעצם, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. אבל בג׳ עולמות בי״ע, הם נעשים מסכים ממש המעכבים את האור וממעטים אותם מאד, כי ההרחקה של עולם הבריאה עושה אותו להרחקה ממשית מחכמה, ולעולם לא תוכל לקבל חכמה. ומסך החלון ממעט היצירה גם מבחינת ג״ר דבריאה, להיותו בחי״א, כנ״ל. והמסך הכפול שבעשיה ממעט אותה לבחינת ג׳ גו ג'.
וצריכים להתבונן שבמסכים האלו כלולים כל מיני הרצונות בלי המלוי שלהם והם כל מיני העונות והענשים הרוחניים והגשמיים הנברא מרגיש את זה כעונש, אבל האמת היא שזה תיקון. מפני שאם הייתה מתקבלת הארה טרם הכנת כלי ראוי, הייתה נגרמת שבירה. לכן יש לראות בכך תיקון.

אשר מחמת עלית ה״ת שהיא בחינה ד׳ עד תפארת דנה״י דא״ק ת"ת דנקודות דס"ג. נעשה שם צמצום ב, מלכות עלתה לת"ת שהיא בינה של הגוף. ממקום חזה דת"ת ומטה נעשה המקום לבי״ע אשר אור א״ס אור חכמה לא מתפשט לתוכם ועי״כ נתעבו שלשה המסכים בבי״ע ומראים כל תקפם ועביותם. ואם אפילו ע״י תקונים יש עליה לעולמות אבל הפרסא לא מתבטלת הרי שכל הדינים שבחינת הד׳ מתגלים כאן בבי״ע, משא״כ באצילות הם עצמם הגורמים להתפשטות האור.

אם צורת ההסתכלות שלך היא מתורת אמת, שמותיו של הקב"ה, אתה מסתכל מצד תפיסת האור שלמעלה מהמסכים – הכל אמת.

למרות שלמטה התפיסה הגופנית רואה באי קבלת האור עונשים. העולם עוד לא הגיע לדרגת תפיסה של אצילות, והתיקונים מתקדמים על דרך המדרגה
וזה אמרו ואית אוריתא דבריאה כי בחינת התורה היא זו״ן, ואורייתא דאצילות היינו זו״ן דאצילות, אורייתא דבריאה ה׳ קנני וגו׳ לשון קן שאינו קביעות אלא בעליות וירידות בקן של הציפור, לפעמים היא נמצאת ולפעמים לא, תלוי בעליות והירידות ואורייתא דאצילות תורת ה׳ תמימה בלי שום מסכים בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ולא יגורך רע ובה תמים תהיה עם ה׳ אלקיך, אשר הזוכה לנשמה של אצילות מובטח לו שלא יחטא ודבוק בהשי״ת כאדם עם מחשבתו ומצד עולם אצילות נאמר וכו', בנים אתם וגו', ועיין בזהר סוף פרשת בהר במאמר רזא דעבד ורזא דבן. אם אדם דבוק להכרה העליונה, ומעבר לזמן ומקום הוא מתחבר מעל כל מקרה, אל תפיסת הנשמה של אצילות, ואז לא חוטא.