תיקוני הזוהר שיעור 52 – הקדמה -עמוד סג-סד

תורת של בריאה ותורת אצילות שעור 52

תורת השם היא תורת האצילות המסכים פועלים רק ממטה למעלה, לכן ניתן לראות את הבחינות הפועלות באופן שונה, ממסכים דומים בעולם הבריאה.

בין אצילות לבריאה ישנו מסך דהרחקה כאשר בבינה דאצילות, דחיית האור נעשית מתוך בחירה, ובינה מתוך פועלת מתוך חשק. בעולמות העליונים חשק הוא בחירה, ללא שום עיכוב. באצילות בינה בחשק של חסדים מכוסים, מטעם זה בוחרת בהרחקה. ​​ 

בעוד שבבריאה, בכל אופן לא ניתן לקבל את האור חוכמה/שפע. כאן אין לבריאה אפשרות אחרת, אלא לקבל אור חסדים ולא אור חכמה. כאן המסך דהרחקה הוא על ההכרח, זהו החוק, שתחת הפרסה בין אצילות לבריאה, לא ניתן לקבל אור חכמה.

צה) ומנא לן דאורייתא וכו': שואל ומנין לנו רמז בפסוק אשר זו"ן דאצילות, היינו תורה של אצילות שהיא נקראת תורת ה' תמימה, תלויה בשם הוי״ה. מי שזוכה לנשמה דאצילות, מובטח לא שלא ישוב לכסלו עוד. יש לו גילוי פנים, ומשיב תלויה בשם הויה אלא כך העמידו, זה שמי לעולם, שמי עם י״ה שס״ה. זכרי עם ו״ה רמ״ח מצוות עשה.

תורה חשבון האותיות הוא תרי״א, 611 ועם אנכי ולא יהיה לך היא תרי״ג. שתי מצוות שניתנו מפי הגבורה במעמד סיני, והיינו הב׳ של בראשית שהיא תוספת בתורה. ונאמר זאת התורה אדם, דא יו״ד ה״א וא״ו ה"א. במילוי אלפין. ראשית היא בחינת חכמה, א"א דאצילות. ברא זה בינה, ומראשי. חכמה יראת השם, ממנה מתחילים. זו מדרגה של האות יוד משם הויה.

שם הויה במילוי אלפין הוא ז"א דאצילות, הנחשב לתורת אדם.

צו) ובגין דא כבוד וגו': ומשום זה נאמר כבוד חכמים ינחלו, והעמידו חכמי המשנה אין כבוד אלא תורה. ויש כבוד נברא. ויש כבוד נאצל. מצד תורה שבבריאה נאמר בישראל כי לי בני ישראל עבדים. ומצד תורה שבאצילות נאמר בנים אתם לה׳ חיים כולכם היום. ולמעלה על הכל הוא עילת על הכל אשר אין אלוה עליו ולא מתחתיו, ולא לד׳ צדדי עולם. והוא ממלא כל העולמות. עבד זו בחינה של עובד השם שעדיין לא הגיע למטרה, לכן צריך לעבוד. תורת אצילות היא בחינת בנים אתם להשם.
פירוש. הזהר מביא כאן ג׳ חלוקות בתרי״ג מצות, א׳ תרי״ג המצות במלואן בלי שום הבחנה לפרט בין כל תרי״ג המצות יחד וכולן שוות.

חלקוה ב׳ תרי״א שהוא הגימטריא של תור״ה, ואנכי ולא יהיה לך, ששמענו מפי הגבורה.

ג׳ החילוק בין רמ״ח מצות עשה לשס״ה לא תעשה, הרמוזות בפסוק זה שמי 350 לעולם וזה זכרי לדר דר, אשר שמי עם י״ה 15 הם שס״ה וזכרי 237 עם ו״ה 11 הם רמ״ח.
וענין ג׳ החלוקות הנ״ל ה״ס ג׳ מיני מוחין אשר לז״א הנקרא תורה, והם ג״ר דנשמה, ג"ר דחיה, וג"ר דיחידה. לא מביא ג"ר דרוח או נפש, מפני שהאור בהם לא נקרא מוחין, אלא זה רק אור לקנטות, למצב הגוף.

אשר ג״ר דנשמה ה״ס תורה דבריאה כי אמא מקננא בכורסייא שהיא עולם הבריאה וזה נקרא תורה דבריאה, ג"ר דנשמה, ושם נוהגת החלוקה הג׳ בסוד זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר, חלוקה מצד רמ" ושס"ה אשר יש הפרש בין שמי לזכרי בסוד לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה״א ונקרא אני בא״ד (עיין פסחים נ.) ותרי״ג המצות תלויות בשם הוי״ה, אשר שמי עם י״ה הם שס״ה, וזכרי עם ו״ה הם רמ״ח, (כמו שיתבאר להלן אות ק״א) בבריאה ג"ר דנשמה, מוחין דחיה אצילות, ג"ר במסגרת צמצום ב ונחשב כולו לו"ק

והחלוקה הב׳ שהיא מוחין דחיה היא תורה דאצילות אשר שם מאיר אור החכמה הנקרא חיה בסוד והחכמה תחיה את בעליה תחיה לשון חיה, ורמוזה בתורה שעולה תרי״א, מלבד אנכי ולא יהיה שה״ס אור היחידה ששמענו מפי הגבורה.

והחלוקה הא׳ עולם א"ק, אין סוף, מחשבת הבריאה ה״ס עלת על כלא עילת כל העילות הכולל כל תרי״ג המצות ביחד שה״ס אור היחידה. ​​ תורת משיח שנזכה באלף השביעי.
וזה ששואל ומנא לן דאורייתא דאצילות וכו', דתליא בשמיה ומשיב
אלא הכי אוקמוה וכו'. כי עיקר השאלה היא על תורה שבאצילות, אשר כל התורה שמותיו של הקב״ה וכלה טוב בלי רע כלל, והשם נקרא ככתיבתו.

ישנם אנשים הרוצים לחיות כאילו הכל טוב, כאשר עדיין הם בדרך ויש להם תיקונים לעשות. יש הפרש בין שמי לזכרי, שלומר ישנם דברים לא טובים שאסור לעשותם. בעולם בריאה יש טוב ורע. תורת הבריאה מחלקת אותנו בין מותר ואסור, ובתורת אצילות לא שייך בכלל רע.

בזמן התיקון אדם לא יכול כבר לחיות כמו באצילות, אך ישנם פעולות וכוונות מעולם אצילות, המהווים מודל אמיתי לתיקון בזמן הדרך, ויש ליישם אותם.

מלמדים אותך להניח תפילין כמו זעיר אנפין דאצילות, למרות שאתה עדיין לא במדרגה הרוחנית הזו.

שואל היכן רמוז בתורה כי תרי״ג המצוות שבתורת האצילות רמוזות ותלויות בשם הוי״ה ואיך הן מתחלקות. ומשיב: ומתחיל ממטה למעלה, כי בבי"ע יש הפרש בין שמי וזכרי ולא כשם שאני נכתב אני נקרא, ומרומזות תרי״ג המצות בסוד שמי עם י״ה שס״ה וזכרי עם ו״ה רמ״ח. ובתורה שבאצילות שהיא מוחין דחיה הרמז שתורה גימטריא תרי״א, ואור היחידה שהוא אנכי ולא יהיה לך מלובש בפנימית אור החיה ורמוזה בפסוק זאת התורה אדם שבגימטריא מ״ה וה״ס הוי״ה דאלפין שה״ס אצילות מ״ה שיצא מן המצח וע״י נתקן האצילות.
וזה אמרו (באות צ"ו) ובגין דא כבוד וכו', אין כבוד אלא תורה וכו', אשר כבוד נברא הוא סוד תורה דבריאה ומבחינתה נקראים בני ישראל עבדים מצד תורת בריאה כי הקב״ה נקרא אדון ואנו בני ישראל נקראים עבדים, אבל בתורה דאצילות אשר היא כולה טוב ומטיב ואין רע והשם נקרא ככתיבתו, מבחינתו, נקראים ישראל בנים. והחלוקה הג׳ היא מ״ש ולעילא על כלא עלת על כלא וכו' שה״ס תורה ומצות בשורשן כלולות יחד בא״ס ב״ה אפשר לראות ולקרוא לכל הבחינות שמעל ז"א דאצילות, בחינת אין סוף.

צז) ואיהו אסחר ומקבל וכו': כאן חסר ארבעה מדרגות הראשונות ביראת ה׳ וזה סיום של מדרגה הרביעית. והוא סובב ומקבל בה ביראת אדונו, יסורין וחולאים ומכאובים, ובסוף זוכה לאהבה. כמו שהעמידו בעלי המשנה על אלו בעלי הקושיות ומחלוקת את הפסוק את והב בסופה, את והב גימרטייה אהבה ובארו פירושו אהבה בסוף, כי מה שהיתה להם השכינה סוף דכל המדרגות בבחינת קושיא ודין מצד השמאל שהוא גבורה. חזרה להיות להם אהבה מצד הימין, שהוא אהבת חסד. שאז נוכל לחוות ולראות שכל מה שנראה כדין הוא בעצם חסד.

צח) ובגין דא כל וכו': ומשום זה כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וזה הוא אהבה בסוף, וכל מי שלא מקיים לה מעושר, יקיימה מעוני. מקיים בעוני אומר שמקיים את אהבת השם גם כשלא מקבל שכר. ואם חושב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את העושר הזה, יקיימה מעוני.
פירוש. עיין בזהר בראשית א׳ אות קפ״ז. בגין דא אקדים עני לכלהו, וכן באות קפ״ט ובג״ד צריך כל אחד להיות הוא כעני לתרעא דמלכא וכו' ע״ש ומבאר שם פירוש הפסוק תפלה לעני כי יעטוף, אשר יעטוף הוא מלשון העטופים ללבן ופירוש יעטוף הוא יאחר, אשר בשביל תפלת העני מאחרות כל התפלות להכנס לפני המלך כלומר שהוא ראשון והם אחריו עד שבחינת מלכות בסוד תפלה לעני תכנס קודם עש״ה הם לא יכולים להיכנס בלי תפילת העני. המלכות שהיא בחינת אמונה נק ענייה שאין לה מעצמה כלום. והנה תורה ה״ס קו האמצע המאחד ומכריע את הקוין דימין ושמאל אשר קו השמאל יאיר רק ממטה למעלה הפוך מטבעו, בלי להאיר ג"ר, ומאיר רק בבחינת ו"ק דג"ר בלי הארת הג״ר דג״ר, וקו השמאל נקרא עושר בסו"ה מצפון זהב יאתה, ובדברי חז״ל אשר הרוצה להעשיר יצפין, ודרום צפון הם ימין ושמאל.
וזה אמרו כל המקיים את התורה מעוני והולך בדרך המדרגה שמקדים החסדים להקדים תפילת העני בראשונה תפילת האמונה. ומעלה את המלכות הענייה לתפארת שנקראת תורה ומקיים אותה להמשיך הארת התפארת למלכות סופו לקיימה מעושר היינו להמשיך הארת קו השמאל ולהכריע אותה שתאיר ממטה למעלה בשליטת קו האמצע, שאז הוא מקבל חכמה דשמאל ומלביש אותה בחסדים דימין ומקיים הארת שניהם

אם אתה מקדים, כלומר עושה את הקודם סיבה, הפוך את האמונה לסיבת הקבלה. זה שאמרו שהקדים מידת הרחמים לדין. הדין הוא שאדם רוצה לקבל, בא ואמר התיקון הוא שכל מה שאני בא לקבל, הוא מסיבת האמונה, לעשות נחת רוח ליוצרו, אשר רוצה להיטיב.

פועלים את השמאל, את הרצון לקבל בגלל האמונה, ולא בגלל הרצון הפרטי ​​ 

 וכל מאן דלא מקיים לה מעושר, כלומר, אחר שהמשיך את קו השמאל שה״ס עושר יש לו נטיה לגלותו בשליטתו עצמו שזה דבר רע בו נופלים רובם ולא עפ״י הכרעת קו האמצע שאז הוא גורם חושך ולא אור, כי בלי הארת חסדים דימין אין החכמה מאירה כלל, אז יקיימה מעוני, כלומר, ישתדל לתקן את בחינת המלכות בסוד תפילת העני ויעורר עוד הפעם את בחינת המנעולא הכלולה במלכות ויעלה מ״ן חדשים ואז יזכה לקיימה מעושר.

יש כאן מהלך. כאשר אתה פוגש בנפש השתוקקות גדולה, תיזום בעצמך לבוא לבחינת עוני, תדחה את האור.

ובשם הבעש״ט הק' זיע״א במשנה מסכת אבות פ״ד משנה ט׳ וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. הקשה הלא ביטול תורה לא נחשב לו לעונש כי הרי הוא מבטלה גם מעושר, ועיקר העונש הוא העניות, והיה לו לומר סופו להיות עני. ותירץ, שנפרעים ממנו מדה במדה על שפרק ממנו עול תורה בהיותו עשיר שהיה בידו לקימה לא יספיקו בידו אח״כ לקיימה מעוני, בכדי שלא לקימה מעושר לעולם, כי אם שיקיים עכשיו התורה מעוני, יהא סופו לקיימה מעושר. ויצדק הגירסא לא יקיימה מעוני.