תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד צא |שיעור 73
סוד הנקודות שיעור 73
עד כה לימד על סוד הנקודות שהתנועות באותיות באות משלושה ניקודים שהם חולם שורוק חיריק.
בא ללמד כאן סוד הפתח. כדי להשפיע יש להיפתח.
על האדם לצאת מעצמו, ולבוא למקום היחד. היסוד, הברית נותן את הכח ליחד.
2 הבחנות בברית. עליה להיות גם טכנית, וגם נפשית.
המעשה אינו מספיק, כשהאדם מבין שישנה נקודה פנימית אליה יש להגיע, ברית והתחייבות נפשית ליחד.
וכשהם בזווג מאירה הנוקבא באורות ז״א בעלה מייצגת את בעלה.
גם למלכות קוראים הויה כשהיא בזיווג, שאז נקראת על שם הזכר.
ישנה טעות בתפיסה, בהבנת השמות. אישה נשואה צריכה מבחינה רוחנית להיקרא על שם בעלה, ולא לשמור גם את שם משפחתה הקודם.
עליה לבוא בביטול לעשות רצונו, כלומר צד האישה באדם, אינו להיכלל בצד המשפיע, ולנסות לשמר גם את הרצון לקבל הפרטי. אין שילוב רוחני של חצי דתי וחצי חילוני, לא יכול הנברא, שהוא צד הנקבה לומר לבורא, אתה משפיע, אבל גם אני כאן.
אל אישך תשוקתך אומר שהנברא צריך להיות בתשוקה לחיבור עם השם, ולא לתאוותיו.
צורת ניקוד הקמץ מראה קו עליון ונקודה תחתיו. יש כאן מידת דין וחוקים, ולא ניתן לפעול ולעשות תנועה, עליך לדעת שאתה תחת ממשלה עליונה.
יש משהו עליון מעליך, ואתה מתחיל עם קטנות. אם אתה לא ממעט עצמך, אל תבוא לפתוח את המדרגה כדי לקבל אור. הדרך הלא נכונה היא לנסות לקבל את האור מתוך גדלות אישית.
סוד הנקודות שיעור 73
עד כה לימד על סוד הנקודות שהתנועות באותיות באות משלושה ניקודים שהם חולם שורוק חיריק.
קנו) ועוד רזא נקודי וכו׳: ועוד צריכים לחזור ולפרש סוד הנקודות. חשבון אותיות פתח הוא יו״ד היינו עשרים במספר קטן פתח=488 ובגימטרייה קטנה 4+8+8=20. וכתב רבינו האר״י ז"ל הטעם שבתקונים תופש ר״ש מספר קטן כונתו לתקן עולם העשיה שבה מספר קטן בדרך כלל גימטריה קטנה באה לבטא במלכות. ומצד העולמות הוא עולם עשיה.
וכתוב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, והעמידו אל תקרי ידך אלא יודי״ך והן ב׳ יודין מן יאהדונה״י זיווג בין ז"א לנוקבה
היינו ב׳ שמות הוי״ה אדנ״י שהם ז״א ונוקבא. ובאיזה מקום הן נפתחות זיווג נפתח אומר שמוליד מתוכו משהו.
הוא נפתח ברקיע, היינו יסוד, שהוא פתח, והוא מפתח כולל אהדונ״ה שם של שש אותיות באמצע שתי יודין. ושתי יודין שהן עשרים עם הרקיע שהוא ו׳ עולים לחשבון הוי״ה היינו כ״ו. 2 יודין 20 + 6 אותיות הם 26
פירוש. הוי״ה ה״ס ז״א. ואדנ״י ה״ס מלכות, נוקבא דז״א. ובעליית עולמות כשהם בזווג משתלבים ב׳ השמות זה בזה, ויוצא הצירוף יאהדונה״י. ואז נבחן ז״א שהוא בעיקר באות י׳ ראשונה של הצירוף שה״ס חכמה עליונה. ומלכות נבחנת בעיקר בסוד י׳ תחתונה של הצירוף שה״ס חכמה תחתונה חכמת שלמה.
רואים פה שתי חכמה, חוכמה עליונה ותחתונה, וכל שש אותיות שבין ב׳ יוד״ין רומזות על יסוד שהוא הכולל והמצרף של כל 6 הבחינות המיחד ז״א ומלכות זה בזה. וזה אמרו ובהם המקום נפתח ב׳ היודין להשפיע זו בזו ברקיע שהוא יסוד המיחדם.
כדי להשפיע יש להיפתח. על האדם לצאת מעצמו, ולבוא למקום היחד.
היסוד, הברית נותן את הכח ליחד.
2 הבחנות בברית. עליה להיות גם טכנית, וגם נפשית.
המעשה אינו מספיק, כשהאדם מבין שישנה נקודה פנימית אליה יש להגיע, ברית והתחייבות נפשית ליחד.
אור החכמה הוא אור האהבה, ואינו אומר כאן שהוא המחבר, אלא היסוד, הברית.
וכשהם בזווג מאירה הנוקבא באורות ז״א בעלה מייצגת את בעלה. ולכן סליק לחושבן הוי״ה. הויה הם אורות של ז"א.
גם למלכות קוראים הויה כשהיא בזיווג, שאז נקראת על שם הזכר.
ישנה טעות בתפיסה, בהבנת השמות. אישה נשואה צריכה מבחינה רוחנית להיקרא על שם בעלה, ולא לשמור גם את שם משפחתה הקודם.
עליה לבוא בביטול לעשות רצונו, כלומר צד האישה באדם, אינו להיכלל בצד המשפיע, ולנסות לשמר גם את הרצון לקבל הפרטי. אין שילוב רוחני של חצי דתי וחצי חילוני, לא יכול הנברא, שהוא צד הנקבה לומר לבורא, אתה משפיע, אבל גם אני כאן.
אל אישך תשוקתך אומר שהנברא צריך להיות בתשוקה לחיבור עם השם, ולא לתאוותיו.
ואין להקשות למה מתחיל לבאר נקודת פתח לפני קמץ, הלא קמץ הוא כתר ופתח חכמה. בנקודים הכתר נקרא קמץ שציורו פתח ונקודה תחתיו שהיא המלכות, שמקמצת על האור. היות והוא מופשט ולא מתפשט לגוף, היא סוגרת את האור. זכר לא מתפשט לגוף. קמץ כתר, פתח חכמה.
משום כי כל קומת הנקודות היא קומת חכמה וקמץ הוא כתר דחכמה. טנתא: טעמים, נקודות תגין ואותיות.
טעמים בחינת הכתר, נקודות חכמה, לכן כל הנקודות במסגרת החכמה.
מטעם התכללות והשראת השורש שהוא כתר על קומת חכמה. וקומת כתר היא טעמים ולא נקודות (עיין להלן אות קס״ד) וכל השליטה בקומה זו היא אל חכמה המרומזת בנקודת פתח, ולכן מתחיל לפרש את נקודת פתח.
עצם גדול מהתכללות. בנקודות חכמה דחכמה היא עצם, והכתר התכללות, לכן מתחיל לדבר מפתח – מחכמה, בה האור והכלי באים כאחד.
קנז) קמץ רקיע וניצוץ וכו': כמו בפתח, בקמץ יש רקיע היינו הקו שעל גבי הנקודה שהיא ניצוץ ניצוץ שעוצר את המדרגה.
זוהי מלכות שנקראת בוצינא דכרדינוטא, מלכות שעלתה לבינה, שמסיימת את המדרגה. פתיחה המדרגה מחייבת גדלות.
יש כאן מידת דין וחוקים, ולא ניתן לפעול ולעשות תנועה, עליך לדעת שאתה תחת ממשלה עליונה.
יש משהו עליון מעליך, ואתה מתחיל עם קטנות. אם אתה לא ממעט עצמך, אל תבוא לפתוח את המדרגה כדי לקבל אור. הדרך הלא נכונה היא לנסות לקבל את האור מתוך גדלות אישית.
והם י׳ שהיא הניצוץ ו' שהיא הקו. וסוד הקמץ הוא קומץ כל נקודות, בסוד התנגדות להתלבשות (כמבואר לעיל אות פ״ז) שהם הרקיע והניצוץ עולים שש עשרה, כחשבון שש עשרה פנים של חיות המרכבה, אשר גם פני אדם כלול מארבעה והם שש עשרה פנים. ומשום זה שכל אחד כלול מד׳ פנים, אפילו פני אדם, הוא מקמץ כל הנקודות. שלא יאירו אל הגופות של המדרגות. הפעולה הנכונה היא ג' קווים, ולכן הם יאירו בחינת י"ב ולא בחינת י"ו.
פירוש. סוד הקמץ הוא זווג הפנימי על נה״י שבבחי"ד שה׳׳ס מדת הדין, כלומר שמדת הרחמים היא בפנימיות ומדת הדין בחיצוניות חיוניות מגולה זו מידת הדין, פנימיות לא מגולה, רחמים.
ע״ד שהיה בשורש השתוף מדת הרחמים בדין אשר נה״י של ס״ג דא״ק נקודות דס"ג באו בפנימיות נה״י דא״ק, וע״כ המה מוציאים בזווג עם אור הישר עשר ספירות בקומת כתר. כי כל המגולה הוא השולט. וזוהי צורת הקמץ אשר היא נקודה וו׳ למעלה ובחינת ו׳ שלמעלה היא מדת הרחמים הגנוזה. והנקודה שלמטה ה״ס מדת הדין המתגלה לתחתונים ומלבישה ומעלמת על מדת הרחמים.
גילוי אמיתי לא יכול לבוא בלי העלם מוקדם.
