תיקוני הזוהר – עמוד קיג-קיד | שיעור 97

הויות באמצע שיעור 97

אחרי שאדם מוותר על הרצון לקבל לעצמו ובא להיות משפיע, עליו לחזור ולהשתמש שוב ברצון, הרי הבורא לא ברא סתם רצונות, אלא בתחילה רצונות אלו מעורבים בקליפות, הוויתור נותן את הכוח לנהל כראוי את הרצונות במסגרת האמונה.

קצה) ותפארת איהו כבוש וכו': ותפארת היינו ז״א הוא כבוש באות יו״ד, שהיא קשר תפילין של יד, עם ה׳ התחתונה מלכות (כנ״ל אות קפ״ט) בסוד ונפשו קשורה בנפשו. והוא חבוש עם אות י' היינו במוחין של הארת חכמה. המתגלים במלכות, בסוד פארך חבוש עליך, מצד ה׳ העליונה בינה. כי כל האורות הן חכמה והן חסדים הוא ז"א מקבל מבינה. ומשום זה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, בעת שהוא בגלות עם ישראל, כמו שנאמר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ושכינתא איהי בית האסורין דיליה (כמ״ש להלן בתקון הששי) ז״ש בכל צרתם לו לקב"ה צר לו על מצב השכינה בגלות, כתוב לו באות ו'. לא צר באלף בזמן ההוא שהוא עם ישראל. ועושים מצוות ומעלים מ"ן, לא צר ודאי כאשר ישראל מעלים ביקוש בתפילה, שאז הקב"ה הוא ז"א דאצילות מחובר למלכות דאצילות. ואין צר אלא יצר הרע, דזר הקרב יומת. מי שבא לעבוד עם הרצון לקבל לעצמו, זו בחינת היצר הרע. אדם אוהב את היצר הרע מפני שאינו יודע בצורה ברורה ובשאיפה חזקה לקשר עם הבורא, אז יכול להבין שהיצר הרע מפריע לקשר. לכן צריך האדם להגדיר את המטרה, לשאוף אליה, ואז יראה שהיצר הרע הוא הכן רע. לא צר לקב"ה כאשר האדם מעריך ומעלה את הערך של היחד, של השכינה הקדושה (ועיין בסלם מאמר בכל צרתם לו צר סוף פרשת וירא ובדרך אמת שם) וסוד הדבר כי בי חשק ואפלטהו, כי בי בגימטריא מ״ב שמות הוי״ה שבתפילין, שה״ס ג׳ ידים שהוא שם מ״ב הנקרא שם המעלה כי ע"י ירידת העליון למקום התחתון בסוד לו צר בו', אז ע"י עליית מ״ן מעלה אליו את התחתון ומאירים בו המוחין של שם מ״ב העליון שהוא הוי״ה פשוטה ומלוי ומלוי המלוי. ונעשה לא צר בא'. אשגבהו כי ידע שמי, בסו״ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. כשאדם מניח תפילין על ראשו, התפילין גורמים לכל עמי הארץ, לכל הבריות. ארץ היא ארציות, ועם זו בחינת הנפש, כלומר כל הרגשות הארציים יראים מפני מי שהולך עם תפילין ויודע לכוון ולשים את התפילין כפאר על ראשו. ​​ 

אל לו לאדם לנסות לבדוק האם צר לבורא או לא, אלא מבחינת תפיסת הבורא שבנברא, עליו לבחון כיצד נכון לפרש את המציאות כדי להגיע למקום טוב, למטרה, לדבקות בהשם. בדומה לילד קטן שמביא ציור סתמי, לא אומרים לו שזה מכוער, אלא יש לתת לו מוטיבציה לפתח את הביטחון העצמי, לא מחפשים את האמת אלא באים להפעים את רצונו להתחזק.

על האדם לפתח סדר נכון לחשוב, וההשגחה לא מראה לו את האמת דווקא, אלא את הטוב בשבילו לראות כדי להתקדם. יש להחזיק בתפיסה שמשרתת את הבחירה ביתר דבקות, ובדרך זו לחשוב. יש לחשוב מחשבות שחז"ל לימדו כדי לעורר את הרצונות הנכונים.

כל הלימוד הוא לחשוב לפי הסדר המדויק בעולמות העליונים, לא חיפוש מהי האמת, אלא מהו סדר המחשבות של מחשבת הבריאה.

כל סדר ההיגיון נלקח מתלמוד עשר ספירות, לצורך בניית האני האמיתי, לפי סדר בניית העולמות העליונים.

קצו) יקראני בק״ש ואענהו וכו': מ"ש בפסוק יקראני, זה קריאת שמע, ואענהו. ז״ש אז תקרא וה׳ יענה. ומפרש אז תקרא היינו שם הוי״ה בד׳ פרשיות שהאור מונח בתוך הבתים שהם הלבושים לאור לשם הקדוש אהי"ה, בד׳ בתים מתפילין של ראש, שהם ד׳ אותיות של שם אהי״ה. וד׳ אותיות הוי״ה עם ד׳ אותיות אהי״ה הם בגימטריא אז וה׳ יענה היינו ד׳ אותיות הוי״ה שהן ד׳ פרשיות בד׳ בתים מתפילין של יד, שהן ד׳ אותיות אדנ״י. כי וה׳ פירושו הוא ובית דינו.

לתפילין כח להוציא את האדם מבית האסורים, הנמצאים בלב האדם כאשר אינו מכוון נכון, רצונותיו מבולבלים וסותרים, שאז האדם רחוק מהמטרה. המחשבה צריכה לתפקד כך שתגרום לאדם להרגיש נכון.