תיקוני הזוהר-מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 130| עמוד קמ"ב-קמ"ג
אין שידור לשעור 129
בראשית ירא שבת – 130 – 131
המשכילים, הם אלו היודעים במצוה חמישית הנרמזת במלת בראשית, והוא ירא שבת, אזהרה שלו שלא לחלל בת המלך היינו מלכות, בט״ל מלאכות שהם מ׳ מלאכות חסר אחת. הנוהגות בימות החול. נגד מ׳ מלקות חסר אחת.
היראה היא שמירה. ל"ט מלאכות שאסורות בשבת, הן מלאכות שנועדו לשכלול לא לקיום. ובשבת אין להוסיף ולשכלל, אלא לראות שלמות העשיה. השבת היא מעין התכלית, ואם עדיין רוצים ולהוסיף תיקון בתכלית, זאת עדות לחוסר אמונה שהעולם נברא לתכלית.
שבת היא מתנה ולא צדקה. מתנה ניתנת על דברים עודפים, וכך לשבת אין להוסיף. תפקידו של עם ישראל להוביל את העולם לתכלית, לשלמות, לגמר תיקון, בעוד אומות העולם בזמן תיקון הם רק אמצעי
הרצועה להכות היא שפחה רעה. שעטנז, כלול משור וחמור. שהם שני מזיקים שאמר יעקב ויהי לי שור וחמור שהם תחת ידו. וכן נאמר על כל דבר פשע על שור על חמור. כי אין לוקים בשבת, מחמת שאין שפחה הרעה שולטת על העולם בשבת. אוי לו למי שמשליט אותה על העולם.
אמר לצד עשיו שבאדם, יש לי שור וחמור, היינו שליטה על המזיקים הנפשיים הללו. כאשר מברכים על רפואה בשבת, אומרים שבת היא מלזעוק, מפני שאין בשבת חסרונות, ובשבת לא לוקים. מי שמחלל שבת מוסיף כח לשפחה הרעה לשלוט בעולם
ומשום זה נאמר את שבתותי תשמורו, זו בת יחידה היינו מלכות שהיא שמירה אחת לשבתות הרבה, כלומר, בה תלויות כל השמירות של עשר הספירות הנקראות שבתות הרבה.
השבת היא בחינת מלכות, השומרת על שאר הספירות ע"י אור חוזר, שזו הדרך להגיע לתכלית, ליתר דבקות. כשהמלכות דוחה את הרע, מסמלת בכך את דחיית האיסורים, מפני שהתכלית היא המטרה.
אדם שחי לכאורה, כלומר בלי תכלית, נמצא בנפסדות מתוך ידיעה שמעשיו ריקים, ורואה בכך חוסר ברירה, לא יודע לאן הולכים. כל זאת מפני שמחללים את התכלית, את השבת.
חזון גשמי הוא תכלית מזויפת, אותה מצליח להציג היצר הרע, עד אשר החלום השקרי מתנפץ. כל עוד אדם לא מתייאש מהאני הכוזב, אין באפשרותו להתחבר לאני הפנימי האמיתי שיוביל אותו לתכלית ויתן טעם לחייו.
אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. וזה הכלב הוא סמא״ל שהוא תפוס בקולר, מצד אלו הקושרים אותו באות של תפילין הנקראים אות ורצועה עם קשר על זרועו, וקשור בשתי רצועות על הקרנים שלו, כי סמא״ל הוא שור מועד. שנאמר עליו והשור יסקל. כמו בשרשרת לכלב, שיחרור טבעת היא שיחרור הכלב, הרצון לקבל לפרטיות.
כאשר אדם עסוק במחשבות של קדושה, הוא מרוצץ את ראשו של ס"מ הרשע.
מי שיש לו יכולת לענג את השבת ולא מקיים אותו נתהפך לו לנגע צרעת שמוציאה את האדם מהמחנה, מהיחד, שפחה המחריבה את ביתו, כמ״ש אצל נגע צרעת, ונתץ את הבית את אבניו את עציו וזהו עניות שהיא במקום נגע צרעת. ואם חוזר בתשובה אז נאמר בו וטיהרו הכהן זה מיכאל כהן גדול שהוא ממונה תחת יד ספירת חסד.
אם במקום לענג את השבת הוא מענג את עצמו, היינו מנסה למשוך אור ממעלה למטה, הופך העונג לנגע. אך כאשר פועל בחסדים, ממטה למעלה יכול בזכות החסדים לקבל חכמה לשכינה הקדושה.
