תיקוני הזוהר – מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 143 | עמודים קנז-קנח

זוהר חדש שיעור 143

והמשכילים שפוון יזהירו עיינין

מביא כאן הסבר שלישי לזוהר הרקיע

שח) כזהר הרקיע דא וכו׳: כזהר הרקיע זהו המראה המאירה בפניו של אדם מראה היא מעין סוג של תודעה שעליה לקבל נתונים, שממנה תלוים האזנים והעינים והחוטם והפה, שהם מנהיגים את הגוף עם האברים שלו. כמו הטעמים שהם מנהיגים את האותיות והנקודות שבתורה.

הטעמים מנהיגים את האותיות כמו צליל מוסיקה וכך מחברים אותם לעליון. צליל גימטרייה צלם, זה המופשט המחבר את האותיות לעליון.

שט) כמה דשפוון ושינין וכו': כמו שהשפתים והשנים וחיך ולשון וגרון הם משמשים אל האותיות שבהם ה׳ מוצאות הפה, כן באופן זה כנפי העינים ועפעפי העינים שהם כתר חכמה בינה ז״א מלכות, שבכסות שעל העינים, (עיין באד״ר אות ר״ז ד״ה פירוש) ושלשת הצבעים שבעינים, הם משמשים לעינים שהן נקודות ​​ למעט הנקודה השחורה האמצעית הנקראת בת עין שהיא בחינת המלכות.

שי) וכלא אתקשר בחמש וכו': והכל היינו כל ה' מוצאות הפה שהם כ״ב אותיות שבמלכות, מתקשר בחמש נקודות של ישסו״ת, כעין זה א׳ בחירק, א' בשורוק, א׳ בצירי, א׳ בחולם, א, בקמץ. אותיות ונקודות חמש שהם כח״ב תו״מ של ישסו״ת בתוך חמש, שהם כח״ב תו״מ של מלכות. ועליהם נאמר ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל, הרי חמש, מדרגות של ישסו״ת. טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך, עד שאב מימך, הרי חמש מדרגות אחרות של מלכות לה יש מצב של פנים ושל אחוריים. חמש מאירות לתוך חמש, הן ה״ה של שם הוי״ה ומהן כלומר ע״י חבורן של ב׳ ההי"ן ניתנו עשרת הדברות, שהם י׳ של השם הוי״ה (עי' בסוף הסבא דמשפטים על הכתוב והלוחות מעשה אלקים המה מאי המה הפוך מה״ה הוו.) וכל העם רואים את הקולות מצד אות ו׳ של הוי״ה. כי קול ודבור ה״ס ו״ה. (עי' לעיל אות ע״ו ד״ה ביאור ובאות פ״ג ז״ה פירוש. ובמה שכתוב שם מבואר מאמר זה ואין להכפיל הדברים).

החלוקה של זוהר הרקיע של הצורה שהמסך מאיר, תלויה באיזו מסגרת מדובר. את ההארה יש לקבל על פי הזהירות הראויה, זו בחינת שמירה היוצרת את הכלי הראוי לקבלה. זמן תיקון ניכר בעבודת השמירה, וגמר תיקון בזכירה, למרות שכבר בזמן התיקון ניתן לראות אור.

והמשכילים מארי מקרא יזהירו

שיא) ד״א והמשכילים אלין וכו': פירוש אחר, והמשכילים: הם בעלי מקרא. יזהירו: אלו בעלי משנה, כי אותם בעלי המשנה מבררים מ״ט פנים טהור בתורה שבע״פ ומ״ט פנים טמא. מ״ט פנים טהור, הם מ״ט אותיות שבפרשה של היחוד העליון שהוא שמע ישראל, כ״ה אותיות צד הזכר. וכ״ד אותיות שבפרשה השניה של היחוד שהיא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צד הנקבה, שביחד כ״ה וכ״ד הם מ״ט. (ענין ב׳ היחודים יחוד עליון ויחוד תחתון נתבאר לעיל אות ל׳ ע״ש).

שיב) כ״ה אתוון עלייהו וכו': כ״ה אותיות שביחוד עליון, עליהן נאמר כה תאמר לבית יעקב. ובכ״ד אותיות של יחוד תחתון שכלול בהן כ״ד ספרים מתורה שבכתב, שהם כ״ד השואב מן ים התורה, ובהם נאמר ותגיד לבני ישראל. בית יעקב, בית זו האישה לה יש לומר בלשון רכה

שיג) ומאי ניהו דשאבין וכו': שואל ומי הוא הנהר השואבים ממנו כ״ד זה שהיא השכינה הכלולה מכ״ד הספרים שבתורה. ומשיב, זה צדיק היינו יסוד שהוא הנהר היוצא מעדן העליון, ומשום שיורד ומתלבש בו אור ו׳ שהוא ז״א במוחין דאבא ואימא, שהוא בן י״ה כי י' היא אבא, וה׳ היא אימא. וו ז"א שיוצא מבינה. עדן חכמה, והנהר שיוצא מעדן יש ומסביר על ז"ת דבינה ויש שמסביר על היסוד.

שיד) ובגלותא אסתלק מניה וכו': ובזמן הגלות נסתלק ממנו מיסוד אורו של ז"א, מפני שגלות זו הסתלקות האהרה ונאמר בו ונהר יחרב ויבש, יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני, והוא דך צירוף הפוך מכ״ד דך הוא דכדוך כאשר הנהר לא מאיר. בכ״ד ספרים שבתורה, ועם כל זה שהוא חרב ויבש, נאמר בו אל ישוב דך נכלם, אל ישוב דך שהוא צדיק ואומר בשכמל״ו הנאמר בלחש, שרק בנסתר ניתן להתחבר למקור השפע ומיחד הדך בשכינה נכלם, אלא זוכה להשיב את הדך לכ״ד שהיא כ״ד אותיות של היחוד, ואז נאמר עליו והמלך שלמה ברוך. ועל אלו כ״ד אותיות שה״ס מלכות נאמר ושמתי כ״ד כ״ד שמשותיך כו' כמ"ש בהקסה״ז (אות ר״ו) מה דהות יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין ולנטעא אילנין.

בגאולה, הארץ, הרצון יכול להוציא פירות ונשמות לעולם.

שטו) האי עני איהו וכו': עני זה היינו יסוד הוא דך, ובת זוגו היינו מלכות היא דכה, והיא משיבה דכה לכדה, בסוד כדה על שכמה התיקון של רבקה אמנו. כאשר מוכן אדם לתת שכם, יגיעה, קבלת עול מלכות שמים, כד״ה נוטריקון כד ה', שהיא חמשה חומשי תורה, והם חמש אצבעות, כמ״ש בזהר בראשית (אות קכ״ט) אצבען דבר נש אינון סתרא דדרגין ורזא דלעילא. שבהם נאמר ותמלא כ״דה ותעל באור חוזר העולה ממטה למעלה. תעלה כדה אומר שהאור הגיע למלכות והיא מעלה אותו באור חוזר ממטה למעלה כדי שהדך יהפוך לכד

לימד כאן שהפסוק המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, מלמד כיצד מגיעה הארה ממעלה. מצד אחד ברא הבורא רצון לקבל, ומצד שני צריך לבנות כלים לקבלת הארה.

תפקיד האדם לקחת את הרצון כחומר גלם וממנו לבנות כלי. הרצון עצמו אינו כלי ראוי בלי שבונים מסכים וגבולות ברורים. לכן אותם משכילים לא יאירו כאור הרקיע, אלא יזהירו. גם לשון זוהר של אור, וגם לשון זהירות. משכילים אלו הם חכמי הסוד, העוסקים בחכמת הקבלה.

כלי הרצון העיגולים נפסל, ומה שנשאר הוא הכלי של אור חוזר, כלומר הפיכת הרצון לכלי שקשור לאידיאה, להכרה העליונה.

הרקיע הוא המסך המאפשר גם לדחות את האור, וגם לקבל באופן והמינון הנכונים.

זוהר חדש שיעור 142-3

גופא יזהירו ד חיות

שג) ד״א והמשכילים אלין וכו': פירוש אחר, והמשכילים: הם ארבעה יסודות הגוף שהוא הרצון לקבל שהם: אש, רוח, מים, עפר, נמשכים מפנימית חו״ג תו״מ. יזהירו: בהם בפניהם ארבע חיות של המרכבה שהן, מזל אריה, מזל שור, מזל נשר, מזל אדם. כי בפניו של אדם ניכר הפרצוף השורה על האדם כלומר דרך תבניות מחשבה אלו הוא חושב. וזה הוא שנאמר, הכרת פניהם ענתה בם. כזהר: זה הנשמה. ומצדיקי הרבים: היינו אברי הגוף שהם רבים יאיר בהם אור המזלות הכוכבים לעולם ועד. בדרך אותם מזלות תהיה הארה.

עלמא יזהירו ד מלא

שד) ד״א והמשכילים אלין וכו': פירוש אחר, והמשכילים: הם ד׳ רוחות העולם, שהם דרום צפון מזרח מערב נמשכים מחיצוניות חו״ג תו״מ. יזהירו: אלו ד' המלאכים שהם: מיכאל, גבריאל, רפאל, נוריאל. כזהר: זה כסא הכבוד, שהוא מלכות. (עי׳ זהר וארא אות ל״ג).

והמשכילים שפוון יזהירו עיינין

שה) ד״א והמשכילים אלין וכו': פירוש אחר, והמשכילים הם השפתים שנאמר בהם (בנוסח התפלה) ושפתותינו שבח. ובהם ה׳ מוצאות שהם אחע״ה, מגרון. בומ״ף, משפתים. גיכ״ק, מחיך. דטלנ״ת, מלשון. זסשר״ץ, משנים. שהם נגד חו״ב תו״מ וכתר שהוא שורשם. המשמשים בפה בכ״ב אותיות. ובהם חתוך הדבור של התפלה לשבח אל המלך.

שו) יזהירו אלין עיינין וכו': יזהירו: הם העינים שנאמר בהן (בנוסח התפלה) ועינינו מאירות כשמש וירח. ז׳ קרומים הם בעין, שמאירים בהם ז' ככבי לכת, שהם שצ״ם חנכ״ל, ושמש וירח, שנאמר בהם ועינינו מאירות כשמש וכירח, הרי ט׳ כמו תשע הנקודות שבתורה.

שז) והא חמה ולבנה וכו': שואל, והרי חמה ולבנה הם בכלל שבעה הככבים, איך חושב אותם לתוספות על ז׳ ככבי לכת. ומשיב, אלא חמה היא נקבה אצל השמש שהוא זכר. ולבנה נקבה היא אצל הירח שהוא זכר. ושמש וירח הם מאירים לז׳ ככבי לכת, שהם כז׳ הקרומים שבעין, ועם שמש וירח הם תשעה, ואישון בת עין היא עשירית להם, והיא נקראת כלה הכלולה מכולם.
בכדי להבין הדברים צריכים לבאר שורש ז׳ ככבי לכת וחמה ולבנה הנכללים בהם, וענין שמש וירח שאינם בכלל ז׳ ככבי לכת, ושורש ענין הכוכבים בכלל, וכן ענין י״ב המזלות במקורם. הנה יסוד דז״א נקרא רקיע, וכל רקיע פירושו, מבדיל ומחבר. וכיון שיסוד של ז״א הוא הסיום שלו, ולכן הוא מבדיל בין עלמא דדוכרא שהוא ז״א לעלמא דנוקבא שהיא מלכות , אמנם גם חיבורם תלוי ביסוד בסוד ח״י העולמים שהוא ח״י בב׳ עולמות בסוד ט' ספירות של אור ישר המתלבשות בט׳ ספירות של אור חוזר וביחד הן ח״י ספירות. והיות שאין העדר ברוחניות נמצא שאותה קומה של ט׳ ספירות שהוא משפיע אל הנוקבא נשארת קבועה גם ביסוד מאחר שעברה בו גם עבר בו האור וגם נשאר בו, ולכן ברקיע זה שהוא יסוד קבועים בו ככבים ומזלות ושמש וירח שהם בחינות מסתעפות בקומת תשע ספירות שלו המושפעת אל הנוקבא. לכן מונה את הירח והשמש וגם חמה ולבנה
כוכבים פירושם: ג״ר של הקומה, הנמשכות מבחינות אחסנתא דאו״א כלומר הירושה שמקבלים או"א שעולים לראש דאריך, את בחינת החכמה שהם בחינות חכמה ובינה העליונים של המוחין, בסוד הכתוב הנאמר בברכת הזרע הבט נא השמימה וספור הכוכבים והבט נא השמימה מורה על בחינות ג״ר, ולפי שמחו״ב אלו אין ז״א מקבל אלא טפות טפות לכן נקראות הארות אלה בשם כוכבים שמתראים כדמיון נצוצי אורות. והם השפעת ג״ר של בינה שהם אורות מכוסים המתגלים ע״י התכללות תפארת בבינה. מגדיר את הכוכבים הג"ר הנמשכים מאו"א דאצילות
י״ב מזלות פירושם: אורות הבאים מבחינת הזווג של ב׳ עטרין של המוחין הנקראים דעת, והם בחינות ו״ק של המוחין, כי עטרא דחסדים היא תפארת, ועטרא דגבורות היא יסוד. ונקראים מזלות על שם יסוד הנקרא מזל, והוא משום שאין תפארת מתגלה את בחינתו עצמו כמו שהוא מאיר במקום יציאת המוחין באו״א עלאין, כאן ישנה הארה גדולה מבחינת אחסנתא שעלו לראש דאריך, הארה גדולה מידי כלפי ז"א שאין לו מסכים לאור זה ​​ ששם תפארת הוא הנושא להארת חכמה בלי שום נרתק שאין צורך בחסדים לגילוי החכמה. אלא שמאיר כמדת המזל שהיא יסוד הנושא אל המסכים של או״א שהם צר וקצר. ולכן גם תפארת נקרא מזל. ומספר י״ב מזלות הוא, לרמוז שהם בחינות ו״ק ואין בהם אלא ששה ממעלה למטה וששה ממטה למעלה. ואין הכוונה לומר שהם חסרי ג״ר כי הרי המדובר הוא בקומת ע״ב דז״א דהיינו במוחין דהולדה, אלא בכדי להבחין בין מה שז״א לוקח מחו״ב, ובין מה שלוקח מב׳ עטרין. שמב׳ עטרין הוא לוקח עצמותם ממש, כי הם שורשו של ז״א, ואין לאו״א חלק בהם, אלא מבחינת עליית מ״ן לבד, ומבחינה זו הם י״ב המזלות.

י"ב מזלות הם הארה שבאה מזו"ן לנשמות, למעשה מהיסוד שהוא הרקיע מגיעים האורות מב' עטרין, הארה מצומצמת כמו הארה לגוף
משא״כ הכוכבים שהם הטפות הנמשכות מחו״ב הם חלקם ועצמותם של או״א, ואין לז״א חלק בהם, אלא בזה שמ״ן שלו גורם להם קומת חכמה, כי אין בינה הופכת פניה לקבל חכמה זולת ע״י תפארת המתחבר אליה ולכן נוטל ז״א חלק בחו״ב שלהם, ומבחינה זו הם הכוכבים. ולפיכך יש בבחינות הכוכבים קומה שלימה של ט׳ ספירות, אבל במזלות אעפ״י שיש בהם הארת ג״ר אינה נחשבת בהם לעיקר כי שורשם מתחיל מתפארת.
הג"ר אצלם הוא רק לזמן קצר, שהתחתון פועל בעליון ומקבל גם הוא, אך חוזר לאחר מכן לקטנותו שמש וירח הם: ב׳ העטרין כשהם למעלה במקום יציאת המוחין בא״א, ששם מאיר תפארת שנקרא שמש בכל שלימותו הגמורה בלי שום נרתק שאין צורך בג"ר לבוש חסדים, ושם אינו נקרא בשם עטרא הרומזת לצמצום האור במדת המסכים שביסוד אלא נקרא שמש להורות שהוא היחידי שכל האורות שבעולמות נמשכים ממנו, ובחינת עטרא דגבורה עומדת למטה ממנו ואינה מכסית עליו, ולכן היא נקרא בשם ירח. אמנם שמש וירח אלו אינם מאירים ברקיע זה שהוא יסוד בגלוי אלא בהעלם ומכונים בשם שמשא וסיהרא הנעלמים כי אין גילוי אל השמש בלי נרתק אלא לאחר התיקון באלף השביעי. שהיא הארת ג"ר דחכמה שיכולה להאיר רק עם לבוש, רק ל"ב נתיבות החכמה. בגמר תיקון אפשר יהיה להאיר ג"ר דחכמה
ז׳ כוכבי לכת שבכללם חמה ולבנה הם: בנין היסוד עצמו, כי כלי היסוד כולל בבנינו כל חמשת הקצוות ומדתו עצמו ומדת מלכות ולכן יש בבנינו ז׳ כוכבי לכת. וזה אמרו חמה איהי נוקבא לגבי שמשא המקבלת הארה מן השמש הנעלם וכל מקבל נוקבא הוא. לבנה נוקבא לגבי ירח המקבלת הארה מן הסיהרא

הכוכבים זה הארה מאו"א שעלו וירשו להיות חכמה באצילות, הארה של ל"ב ממקור החכמה. גם המזלות מגיעים מלמעלה, אך רק בו"ק מב' עיטרין. בכוכבים בחינה שלמה, במזלות רק מבחינת הדעת. המזל מורגש יותר, אך מקור ההשפעה הוא הכוכב.

בנפש הבחינות של הכוכבים הם בחינת תת המודע הפנימי של האדם, ההכרה העליונה כנגד חכמה ובינה. י"ב המזלות הם המשפיעים עליו. הצד המודע של האדם שיכול כבר להתפשט לגוף, השכל והרגש הם כנגד שמש וירח, וכוכבי הלכת כנגד המידות שבאדם.

כל נשמה שיורדת לעולם, באה עם טבע בעזרתו עליה לפעול בעולם, וזו בחינת הכוכבים. השמש וירח קובעים את מבנה האישיות בתחילת העבודה. המידות שמהם מושפעים כל הרצונות, הם ז כוכבי הלכת, ונמצאים בחלוקה של כח המחשבה, ושאר כישרונות שיש באדם.