תיקוני הזוהר – מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 146 | עמודים קסג-קסד
זוהר חדש שיעור 146
והמשכילים מארי מקרא יזהירו
בשכמל"ו יש רק כד אותיות ולא כ"ה מפני שהמלכות חסרה, אינה יכולה להתגלות אלא לעתיד לבוא. ההשלמה שלה באה עם הכולל, שהוא הפוטנציאל לעתיד.
שכב) כזהר הרקיע דא וכו': כזהר הרקיע, זה הלכה היינו מלכות דאצילות, שהיא קבלה למשה מסיני, כי משה הוא בחינת ז״א. וכמה עלמות יש לה שהן הלכות פסוקות, שנאמר בהן ועלמות אין מספר. משום שהן מאירות בחסדים, כי מספר פירושו מוחין דהארת חכמה, ובלי מספר מורה על מוחין דחסדים.
שכג) ואיהי סלקא על וכו׳: והיא עולה על כלנה, ז״ש ואת עלית על כלנה, והיא המלכות הולכת עם כולן, כלומר שנכללת בהן. כמו שהעמידו החכמים הלכה כרבים. ומצדיקי הרבים, בה במלכות יהיו מאירים כככבים לעולם ועד. שהם מאירים במוחין דג״ר, כככבים ודאי שאין להם חשבון. (עי׳ לעיל אות ש״ז ד״ה בכדי להסביר).
שכד) דכל ככבא וככבא וכו': כי כל ככב וככב נקרא עולם בפני עצמו, וזה הוא ועלמות אין מספר, ואלו עלמות אל תקרא עלמות אלא עולמות. ומשום שהצדיקים הם כככבים, וכל אחד יש לו ככב, משום זה העמידו הראשונים, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו.
שכה) וכל מאן דזכה וכו': וכל מי שזכה להלכה אחת, יורש עולם אחד היינו התייחסות נכונה לנקודה הפנימית, כל שכן מי שזכה למסכת אחת, או לשתים, או לששים מסכתות שנאמר בהם ששים המה מלכות, כי כל מסכת מלכה היא בפני עצמה, אשרי הוא מי שיורש אותה בעולם הזה.
שכו) דהלכה עולימא דמטרוניתא וכו': הלכה היא נערה של המלכה כלומר בחינה חיצונית של מלכות שהיא קבלה היינו פנימיות כלומר המלכה היא הקבלה, אשרי הם המשתדלים בהשכינה, שהיא שורה על כולם העוסקים בהלכה לשמה להוציא אותה היינו השכינה מן הגלות שנאמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם, ולהוליך אותה אצל בעלה ז"א בכדי שתהיה לה קבלה בזרועות בעלה לקיים בה שמאלו תחת לראשי וכו'.
חכמת הקבלה היא המלכה היא הפנימיות. ההלכה כפי שמופיעה בחוץ באה לשרת את המלכה, להביאה לחיבור עם הקב"ה. מי שפועל את ההלכה עם הכוונה הפנימית אז יכול לבוא למקום הנכון.
ישנה חשיבות גדולה לפעולה החיצונית, אך היא בחינת חוץ לארץ. בזמן הגלות בחינת חוץ לארץ שולטת.
שכז) דבגלותא משנה דאיהי וכו': כי בזמן הגלות משנה שהיא בחינת מטטרו״ן שולט, והוא משנה למלך (כנ״ל אות שכ״א ד״ה פירוש) במקום המלכה יושב משנה, וזה הוא ושפחה כי תירש גבירתה. ובימיו של משה בגילוי האמונה האמיתית לא שלטה השפחה אלא המלכה, ואחר שמת משה, וירש יהושע שהוא נקרא נער כמ״ש ומשרתו יהושע בן נון נער, אז במקום המלכה שלטה השפחה כמש״א אני שר צבא ה' עתה באתי.
אחרי שמשה הסתלק, היינו האמונה נסתרת מהאדם, אז שולט יהושוע, צד הגוף. נער=ש"ך כנגד שך ניצוצין
שכח) והא אוקימנא מטטרו״ן וכו': והרי העמדנו מטטרו"ן הוא מעשה מרכבה, כי מטטרו״ן כולל כל ד' חיות המרכבה, (עי׳ פנחס אות רנ״ט) ועליו נאמר (במשנה חגיגה י״א:) אין דורשין במרכבה ביחיד, שואל מהו פירוש ביחיד ומשיב ביחודו של עולם, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, דהיינו שזכה לחב״ד, כי חכם הוא שזכה בחכמה ומבין בבינה ויודע בדעת, שנאמר בהם ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת. משום שהוא היינו מטטרו״ן כולל המשכן דהיינו בנין המלכות במוחין דו״ק, שמתמלא בשלש מדרגות אלו שהן חב״ד.
מי שקונה חכמה, היינו חב"ד, הוא הזוכה לפנימיות התורה, לקבלה, ונק חכם המבין מדעתו, ויכול לדרוש ביחיד, זוכר בכל לימוד את הקב"ה, היינו לראות סימן יפה במשנתו, בנשמתו.
תפיסת הבורא אומר שהאור מתלבש בכלי, אך אם הכלי דק שכל מה שמתפשט בחינת הגוף, זהו נהירו דקיק, הארה קטנה ורחוקה. רק הרגשת הבורא מעבר לזמן ומקום, זו הארה לשמה שהיא תענוג גדול יותר מכל תענוגות העולם הזה. לשם כך יש לזכך את הכלי.
ישנו החוק שהעדר קודם להויה, בדומה לגרעין גשמי שצריך להירקב באדמה כדי להצמיח.
חכם המבין מדעתו, אומר שהבנתו מתאימה לחוקים העליונים, לדעת עליון, דעת הנעלם, ומבין את ההתפשטות, דעת המתפשט, זוהי צורת החיבור לתורת אצילות.
שכט) ובכל מלאכה דא וכו': ובכל מלאכה, זה מעשה בראשית, היינו השכינה התחתונה מלכות דאצילות, שאין דורשין לה במעשה בראשית בשנים, אלא ביחידו של עולם, כי באצילות איהו חיוהי וגרמוהו חד בהון. מרכבה שלה הוא מטטרו״ן גוף השכינה היינו התפשטותה ממעלה למטה לבי״ע.
של) ושכינתא איהי מ״ה וכו': השכינה היא מ״ה הנקבה נקראת על שם הזכר כאשר הם מחוברים: יו״ד ה״א וא״ו ה״א נקראת, שהוא הוי״ה במלוי אלפין בגימטריא מ״ה. משום שהיא כוללת כל עשר הספירות של שם מ״ה. וכל חשבון וסיכום הוא במלכות, כנודע. רכב שלה הוא מטטרו״ן. עליו נאמר, רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. מהו שנא״ן נוטריקון שור נשר אריה אדם (עי׳ זהר בראשית א׳ אות פ״ג) ן' דא איהו אדם. וזהו סוד מרכב"ה רכ״ב מ״ה ודאי כי מטטרו״ן הוא רכב למלכות דאצילות הנקראת מ״ה.
