תיקוני הזוהר – מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 149 | עמודים קסח-קסט

תיקוני זוהר שיעור 149

אין דורשים לא במרכבה ביחיד

מרכבה היא התנועה שעושה אדם כדי לתקן עצמו, ולעלות את הרצונות שלו ממקום עולמות בי"ע בהם יש קליפות, לאצילות. מט"ט הוא המרכבה מלשון רכב-מ"ה, לעלות למלכות דאצילות.

כפי שבחינת עריות, חבר מרעים אינו מתחבר לבורא, כך גם הגוף לא מתחבר, אלא הנשמה.

יחיד המבין מדעתו יכול לדרוש, ע"י שמסוגל לנקות את הרצונות מהקליפות, הורדת לב האבן, וקבלת רצון חדש, אודם דאימא, וזה נותן את הכוח להתעסק במעשי בראשית ביחיד.

כאשר רואים כח של אמצעי, כמו של כוכב או כח של ידע, אל תאמר שיש חלילה שיש שתי רשויות. כל הכח בא רק מהבורא יתברך.

כשאדם רוצה לעשות עבודה נפשית, ואין לו השראה של אצילות, כלומר תודעה גבוהה, אלא הוא מרגיש את החיים ממקום עולמות בי"ע. הוא חסר את תפיסת היחד, ולא תופס שאין עוד מלבדו, היינו אין עוד כח מלבד כח הבורא. אדם כזה עלול לחשוב שבעולמות התחתונים ישנה שליטה נוספת על שליטת הבורא. כאן הוא נופל לחשוב שאינו זקוק ליחד ויכול לפעול לבד. פתאום הוא מרגיש שלהתפלל לבד הוא יותר מרוכז והכל בסדר. להתחבר לבורא אפשר רק מכח הכלל.

לכן במדרגה זו, יש לקבל את הדברים באמונה, ולהיות מחויב אליהם.

וגם אם ימכור את בתו לאמה, כלומר את תפיסת היחד, עליו להבין שלבסוף היא תצא לחפשי. בתו היא השכינה, הגבירה, ואילו האמה היא השיפחה.

יש באדם כוח של זכר, וכח של רצון לקבל. לכן צריך לראות שלפעמים השלילה מתלבשת בחיוב כדי להטעות את האדם. כשהזכר, בחינת הנשמה מתלבשת בגוף, כדי שהגוף יניע אותה, אך וודאי שאין הגוף העיקר.