014- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – מט-נא – למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה זהר שמות מט-נא
1. מהו שכתוב "עושה מלאכיו רוחות" לא עשה בשלון עבר?
2. מהו ויקום מלך חדש?
3. מהו אשר לא ידע את יוסף, וכיצד זה קשור לשאול הנחבא אל הכלים?
4. מה הפירוש שכוכב אחד היה רץ מצד זה וכוכב אחר מצד זה במציאות של איילת השחר?
5. מהו אור שחור שיש בלילה? וכיצד משתמשים בו באופן הראוי כדי שיאיר ביום?
6. למי כיון דוד המלך את דברו: "אלי אלי למה עזבתני"?
7. לשם מה צריכים את התפילה בבוקר לפני שיוצאים לדרך?
שְׁמוֹת מט-נא
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ
הָיגִיעָה וֵהָירִידָה מַגִּיעִים לִפְנֵי גילוי הָאוֹר.
הכוח הפירוד בנפש שנק' פרעה, אינו מכיר את נקודת הצדיק שבאדם, שזו נקודת העוגן להצלה, ובה לא ניתן לפגוע. לכן בכוח הצדיק יכול האדם לזכות להצלה, וכך צריכים היו ישראל לקחת את עצמות יוסף שבכוחו יוכלו לצאת מהאנוכיות והגאווה.
בתחילת התהליך אדם נפרד מהבורא בכדי לגלות את הפרטיות ולהרגיש את עצמו, שהרי רק עם כוח עצמי ניתן לבוא כשותף לאהבה, וזו בחינת איילת השחר. העזיבה היא ירידה לצורך העליה, לצורך בניית הגעגוע וההשתוקקות, תהליך ריחוק שמחייב החשכה. לכן אין לפחד מ"אור" שחור, ירידה לפני הגאולה, להסתכל ולהאמין בפסגה הבאה שבוודאי בעזרת השם ניתן אליה להגיע, בחינת מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר: למנצח – קורא לה להתחבר לאידיאה שנק' נצח, לחבר את ההשתוקקות לקשר עם השם.
רבי יוסי אמר: בכל יום עושה הקב"ה מלאכים שליחים לעולם, כמ"ש: עושה מלאכיו רוחות. עשה, לא כתוב, אלא עושה, לשון הווה. משום שבכל יום ויום עושה. ובעת ההיא נתמנה מלאך ממונה אחד על מצרים כמ"ש: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ. חדש ודאי, הוא הממונה, שהקב"ה עשהו עתה. עשייה היא חידוש, שהיא בחינה של למעלה מהדעת מצד הנברא. גם הכוחות/המלאכים דרכם מנהיג ה' את העולם הם מתחדשים תדיר.
אֲשֶׁר לֹא יָדַע, אֶת יוֹסֵף. כי הממונה (על מצרים) ממקום הפירוד היה כמ"ש: ומשם ייפרד, והיה לארבעה ראשים. והראשון מפירוד ההוא היה נהר מצרים כמ"ש, ושם האחד פישון (קליפה דחוכמה), שהוא נהר מצרים. ומשום זה לא ידע את יוסף, שהוא המקום שכל הייחוד שורה בו, שנקרא צדיק. כי יוסף הוא יסוד, שנקרא צדיק, שכל ייחודי ז"א ונוקבא נעשים עימו. והפירוד לא ירצה לֵידַע את הייחוד. יסוד הוא צר (מחסדים) ואריך, וכשאומר: שלא ידע את יוסף, אומר שלא גרם לשבירת הכלים מבחינת יוסף. עצמות יוסף, הם אלו שניצלו והצילו את עם ישראל ממצרים. אמנם ליוסף מלכות זמנית, אך אין הוא פגיע מפני שהחוכמה לא שולטת עליו. כמו בחינת שאול שנחבא אל הכלים, והאור לא שבר אותו בשבירת הכלים מפני שהוא צר בחסדים ולא רוצה להתעסק עם אור החוכמה. לכן שאול קיבל בהשאלה את המלוכה, שהוא צד השכל, עד אשר יבוא צד המלכות – הלב לשלוט.
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר
רבי אלעזר ורבי יוסי היו הולכים בדרך (השם), והקדימו ללכת לפני אור היום (שֹמו את ההליכה כסיבה לאור). ראו כוכב אחד שהי רץ מצד זה וכוכב אחר שרץ מצד זה. אמר רבי אלעזר מתי יגיע הזמן הכוכבי בוקר לשבח לאדונם.
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מזמור לדוד. כי כשהאיר פני המזרח וחשכת הלילה התפשטה, יש ממונה אחד לצד מזרח, קו אמצעי, שמושך חוט אחד של אור מצד דרום, קו ימין, עד שבא ויוצא השמש, ובוקע באלו חלוני הרקיע, ומאיר העולם. ואותו החוט, שמושך מצד דרום, מעביר את חשכת הלילה כשהנוקבא בבחינת השמאל בלבד, אין החכמה שבה יכולה להאיר, מפאת חיסרון החסדים. ונמשך ממנה חשכת הלילה. ואז מתגבר הקו האמצעי, בכוח המסך דחיריק שבו, ומושך חוט אחד של אור החסדים מצד דרום, ימין. עד שמתלבשת החכמה שבנוקבא בחסדים, שאור השמש, הקו האמצעי, משפיע לה בעת שליטתו, ביום. ואז נשלמת הנוקבא בזיווג של יום. והממונה המושך החוט, הוא המ"ן ומסך דחיריק, העולים לקו אמצעי, ז"א. בשלב ראשון ההשתוקקות מושכת חושך, גילוי שמחשיך את הנוקבא.
ואז באה איילת השחר. שבא אור שחור (אור ע"ב ס"ג להשלמת כלים, שנותן את הכוח לכלי,לרצון, להשתוקקות) בחשכה, הנוקבא, איילת השחר, להתחבר ביום, בז"א, והיום מאיר. ואור היום כולל ושואב בתוכו את האיילה, הנוקבא. ועל האיילה הזאת, כשנפרדת מן היום אחר שכבר כלל אותה, אמר דוד שירה, כמ"ש, למנצח על איילת השחר.
ומה אמר לה דוד? אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי. כי נפרדה איילת השחר, הנוקבא, מאור היום, ז"א. וע"כ אין לה אז מה להשפיע, ועזבה אותו. בעוד שהיו הולכים הגיע זמן תפילה, אמר רבי אלעזר: נתפלל התפילה ונלך. תפילה היא ע"י דמעה, עירוב של מלכות בבינה.
