013- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – מו-מח – למתקדמים
שיעור שמע:
שאלות חזרה שמות מו-מח
1. מה היה המצב לאחר שהוסרה ממשלת בבל ומדוע לא היה תיקון שלם?
2. מדוע מבוע העליון שהוא י' דהוי"ה נסתלק עפ"י אות קמ"ה?
3. כיצד מתואר תיקון הנוקבה ומדוע המס' י"ב מופיע בתיקונה?
4. כיצד יראה גמה"ת ומתי הוא יקרה?
5. מהו עולם שכולו שבת? כיצד זה מתאר את התיקון של אחדות יראה ואהבה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שְׁמוֹת מו-מח
בִּיאַת מְשִׁיחַ
כאן רשב"י מגלה כיצד צריך להיראות גמר התיקון. השם השלם הוא חיבור באותיות הויה, לעומת הגלות שהיא נתק בין האות וו לאות ה אחרונה, וגאולה זה חיבור בניהם, בעקבות הטהרה של המלכות (ה אחרונה, הלב), דהיינו ביטול עבודה זרה וביטול הרצון לקבל, אז יכולה להתחבר עם המשפיע.
אך הבעיה היא שהַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, דהיינו האדישות בגין העוונות שהאדם כבר לא מרגיש את צער השכינה הגדול. עצם זה שלא כואב לו האובדן, כיצד יתקנו? לכן יש להתדבק בהשם להתאמץ ולחשוב במונחי אהבה ופלא שניתן להתגעגע לקשר וחיבור עם השם יתברך. כך נזכה לעולם שכולו שבת, גמר תיקון של יראה ואהבה. בזמן תיקון עובדים על הנפש ובגמר תיקון גם הגוף יתוקן.
כיוון שהוסרה ממשלת בבל (הגאווה שהייתה בעם), והתחילה אות ה תחתונה דהויה להאיר, ישראל כולם לא חזרו להיטהר, להיות סגולה שלמה כמקודם, אלא מעט מעט חזרו מגלות בבל לארץ ישראל. וכיוון שלא נמצא שלמות (שלא חזרו כולם וגם החוזרים לא היו ממש באחדות), אז י' העליונה דהויה, לא ירדה להאיר כל כך, כמו שהייתה מאירה לפנים, אלא מעט מעט בלי סדר, כי ישראל לא היו טהורים כראוי כמקודם. וע"כ מבוע העליון, י' דהויה, לא היה נובע ולא האיר, אלא שחזר להאיר מעט מעט מתוך הדחק של השם.
בתחילה התיקון לא היה שלם, ולכן חזרו לסורם, וירדו לגלות אדום וצריכים שוב לעשות את שני התיקונים בבחינת האות וו – זמן היגיעה.
וו הוא מדרגת 66 שצריך לגלות את בחינת הנוקבא, החיבור אל הבינה. היסוד צריך לחבר.
וע"כ יתגרו בישראל מלחמות רבות עד שהחושך יכסה ארץ, וה' תחתונה, הנוקבא, נחשכה ונפלה לארץ. ומבוע העליון, י' דהויה, נסתלק כמקודם, משום שמלכות אדום נתחזקה, וישראל חזרו לסורם. ה' נותן עוד ועוד הזדמנויות, ויש לנצל אותם לחיבור.
וע"כ אות ה תחתונה, בית שני, נחרבה. וכל י"ב שבטים של ה"ת, כמספר המחנות של ישראל, שהם י"ב שבטי יה, הם בגלות של מלכות אדום. ומבוע העליון, ו' דהויה, ז"א, נסתלק מאותו מבוע שמשפיע אליו, מיסוד דז"א, כמ"ש: הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, זהו היסוד שאיבד אותה הנביעה של מקור העליון, שהיה נוזל ומושך מלמעלה.
ואז היה פירוד בה', בית שני, שנפרדה מן ו' דהויה, ז"א, והיא באה בגלות אדום, בכל אלו י"ב שבטים והמחנות של ישראל. י"ב שבטים, עולים למספר גדול. ומשום שסוד הה' היה בכל מספר הזה, ע"כ נמשך הגלות זמן רב. מלכות מתקנת לאט, מפני שכל תהליך מלמטה הוא על סדר המדרגה.
סוד הסודות לחכמי לב נמסר. י' שבטים הם אלף שנים, שני שבטים מאתיים שנה. כי י"ב אורות של הנוקבא, הנקראים שבטים, הם נמשכים מבינה, שספירותיה בסוד מאות, וע"כ הם י"ב מאות. התחילו דמעות לנפול פתח רבי שמעון: בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ. לסוף י"ב שבטים של הגלות, לסוף אלף ומאתיים, הלילה יחשך לישראל, עד שתתעורר הו' לזמן שישים ושש שנים. כי ו' במילואו, כפי שנשמע במבטא הוא וו, אשר ו ראשונה, הוא ת"ת שספירותיו בסוד עשיריות, והם שישים. וו' השנייה היא יסוד, ספירותיו בסוד יחידות, והם שש. ולכן הו' דהויה הם שישים ושש. שש הוא זמן יגיעה, 60 מצד ז"א, 600 מצד הבינה לקניית מדרגה רוחנית, 6000 מצד מטרת הבריאה.
לסוף י"ב שבטים, שהם אלף ומאתיים שנים של הגלות, ולסוף שישים ושש שנים בחשכת הלילה, שהיא הגלות, אז, וזכרתי את בריתי יעקב, שהוא ת"ת. זהו התעוררות אות הו', ת"ת, ו' דהויה, הנפש, הפנימיות של בית יעקב, הנוקבא, הנקראת בית של יעקב. וזה, כל הנפש הבאה ליעקב מצריימה שישים ושש, הו', הנפש של בית שני, ה"ת, וו' היא שישים ושש. שישים להתעוררותו של יעקב, תפארת. ושש להתעוררותו של יוסף, יסוד. וע"כ הוא במלואו ו"ו, שרומז על ת"ת ויסוד, שהם שניים בחיבור אחד, כי יסוד ות"ת נחשבים כאחד. וע"כ מרומזים בב' ווים שבמילוי הו', שהם אות אחת.
משם ולהלאה יעורר הקב"ה הניסים והאותות, ויתעוררו על ישראל הצרות. ואז נאמר, ואף את בריתי יצחק. כי יצחק גבורה ודין. ואח"כ, כשיערוך מלך המשיח מלחמות בכל העולם בימינו של הקב"ה, שהוא חסד, כמ"ש, ימינך ה' נאדרִי בכוח, אז נאמר, ואף את בריתי אברהם אזכור, כי אברהם, הוא חסד. ואח"כ, ואת הארץ אזכור, זו היא ה"ת דהויה, הנוקבא, שנקראת ארץ. בזמן ההוא כתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ. רק כאשר מלכות מתחברת לבינה זהו חיבור שלם.
לסוף שישים ושש שנים אחרות, שהם ביחד עם השישים ושש, מאה ושלושים ושתיים שנים, יתראו האותיות בשם הקדוש מפותחות בשלמות השישים ושש, למעלה בת"ת, ולמטה בנוקבא, כראוי. וזה הוא ה"ה עליונה ותחתונה, שיש במילואה על ה"ת. כמו ו"ו, שיש במילוי ו', אשר ו' העליונה משפעת סוד שישים לה' העליונה, וו' התחתונה משפעת סוד שש לה' התחתונה. וכל אלו השבילים, שהם ל"ב שנים מן קל"ב, הכלולים באות ו"ה ו"ה, אשר ו"ה הראשונות הן ב' פעמים שישים, וו"ה השניות הן ב' פעמים שש, שהם יחד קל"ב. הנה מספר ל"ב שבהן רומז אל סוד השלמות של מאה ושלושים ושנים, שנעשה בהן הכנה לקבל ל"ב שבילים של החכמה מן הי' דהויה. קודם לא התקבלה החוכמה מל"ב שבילי חוכמה, אלא מל"ב נתיבות החוכמה.
ובסוף מאה ושלושים ושתיים שנים אחרות, כי אותן קל"ב שנשלמו בת"ת ונוקבא, שהם ו"ה דהויה, צריכים ג"כ שיאירו בחכמה ובינה, שהם י"ה דהויה, יקוים הכתוב, לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנו ויטוהר הארץ הקדושה, והקב"ה יחיה המתים שבארץ הקדושה, ויקומו מחנות מחנות בארץ הגליל.
ואז יתוקן הסתימה שבמבוע העליון של הויה, באות י', חכמה. ויתקיימו ל"ב שבילים שבחכמה בשלמות להשפיעם למטה, ויתקיימו כל האותיות של השם הקדוש י"ה ו"ה בשלמות.
עד הזמן שיהיה נוזל וימשוך מבוע העליון, הי' בחיבור האותיות ה"ו, שהם בינה ות"ת, תוך ה"ת דהויה, הנוקבא. וזה הוא להשלמת מאה וארבעים וארבע שנים אחרות, שהם קל"ב שלישיים עם י"ב שבטים שבנוקבא, שהם ביחד מאה וארבעים וארבע שנים. ויקוצו שאר המתים שבשאר הארצות, מתי חוץ לארץ.
קנה) שימצא כל זה במספר ח"ת, שהם ב' פעמים קל"ב ומאה וארבעים וארבע, שהם ביחד ת"ח. ויתיישב העולם ויבושם, ויעבור צד האחר מן העולם. וה"ת, הנוקבא, תתמלא מן מבוע העליון, הי' דהויה, החכמה. ותתעטר ותאיר בשלמות. וכמ"ש: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה, כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם, כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
עד שיהיה שבת לה' (שגם המקום וגם הזמן יתוקן והאדם יתוקן מצד הנפש ומצד הגוף), ללקוט נפשות בתענוג הקדושה, להמשיך נפשות יתֵרות בסוד הזיווג העליון, בכל אלף השביעי, שכולו שבת. וזה הוא התעוררות הרוחות הקדושים, של עם ישראל להתלבש אחר השבת, אחר אלף השביעי, בגופות אחרים קדושים, להיקרא קדושים כמ"ש: וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לו. אותם גופות אחרים קדושים הכוונה לכותנות אור כפי שהיה לאדם ראשון לפני החטא, יחזור התיקון של צמצום א'.
