016- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – נה-נז – למתקדמים

  שיעור שמע:

שְׁמוֹת נה-נז

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי

בְּכֹחַ הָגבוּרָה מוֹלִידִים אֶת הָאֱמוּנָה

לאחר שהחזיר את גרושתו, הוליד הזיווג בן עמרם ליוכבד את משה, הרועה הנאמן – נקודת האמונה שבנפש. עמרם ויוכבד שהקדישו את כל כוחם למען דבקות השכינה ולא לצורך הנאה לפרטיות, זכו שהפרי מזיווג כזה של קדושה – הוא האמונה.

מלמד הזוהר שכל מה שנולד בנשמה כחוויה פנימית, מהווה גוף והכלי למדרגה הבאה. לאחר שהגוף מסתלק, דהיינו המעשה, עולה הנשמה לגן עדן הארץ, מחסן הנשמות בו היא הופכת לגוף וכלי לחוויה גבוהה יותר. כלומר הפנימיות כאן הופכת לחיצוניות של המדרגה/הגלגול הבא. רק כוח גבורה הוא המוליד את בחינת האמונה.

בעולם האמת הרוח (לבושי אור) הוא בחינת חיצוניות, בחינת גוף. כאן בעולם הוא פנימי – ושם נעשה חיצוני. דומה הדבר ליצירת תבנית, כך שהרוח הפנימיות בא לתוך הגוף ומסגל צורתו כפי הרצון לקבל, וכשיוצא הרוח מהגוף ונפטר האדם, הרוח יוצא בתבנית הגוף, ומהווה חיצוניות לדרגה הרוחנית הבאה.

גם במהלך החיים עובר אדם "גלגולים" רוחניים, וכאשר עובר הוא חוויה המשאירה רושם פנימי חזק, לאחר מכן הופך הרושם מהחוויה להיות הסיבה והכלי החיצוני של הדרגה הבאה.

גבריאל הוא כוח הנפשי להתגבר על תאוות העולם הזה ולשומרו כצדיק. כוח אותו רכש כבר בגלגול קודם, וכעת יש לו עבודה נוספת.

מי שלוקח את כוח הגבורה לחוויות פנימיות, יכול להוליד אמונה המתפשטת ללב לבניית המדרגה הבאה. לכן יש לאסוף את החוויות הרוחניות הראויות.

רבי יוסי פתח: דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם. לגנו, זהו כנסת ישראל, הנוקבא, משום שהיא ערוגת הבושם, להיותה כלולה מכל מיני בשׂמים וריחות של עולם הבא, בינה. בשעה שהקב"ה יורד לגן זה, הנוקבא, כל נשמות הצדיקים מתעטרים שם, מקבלים מוחין והארות. כולם נותנים ריח, כמ"ש, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מכל בשׂמים, שהם נשמות הצדיקים, המכונים בשמים. ועל שמם נקראת הנוקבא ערוגת הבושם. כל אלו נשמות הצדיקים, שהיו בעולם הזה, וכל אלו הנשמות, העתידות לרדת לעולם הזה, כולם עומדים בגן הזה, בנוקבא.

בגן עדן הארץ, כולם עומדים בדמות וצורה שהיו נמצאים בעולם הזה. והסתר והסוד הזה נמסר לחכמים. הרוח היורד לבני אדם שהוא מצד הנקבה, הוא תמיד נחקק בחקיקה כחותם הזה, שאותיותיו שקועות. כי ציור הגוף בעולם הזה בולט לחוץ, והרוח נחקק לפנימיותו. כשנתפשט הרוח מן הגוף ועולה לגן עדן הארץ, רוח ההוא בולט בגן עדן הארץ, בצורתו ודמותו של הגוף ממש שבעולם הזה, משום שהוא תמיד כחותם.

כי אור החסדים נבחן שהוא בולט לחוץ, כי בליטה יורה שני דברים:

א. שהשפע מרובה כל כך עד שבולט לחוץ,

ב. שהיא חיצוניות, כי נמשך מקומת קו אמצעי, היוצא על מסך דחיריק, הו"ק והחיצוניות. בולט לחוץ, זו היא בחינת ת"ת, קו אמצעי. והמלכות, להיותה נמשכת בעיקר מקו שמאל דבינה, חכמה בלי חסדים, שאז גם החכמה אינה יכולה להאיר, היא נבחנת שקועה וחקוקה לפנים. וגם זה מב' טעמים:

א. שהיא חסרה מאור, כי שקועה, אין האור יכול להאיר שם,

ב. שהיא בחינת פנימיות, כי הארת החכמה היא ג"ר ופנימיות, אלא שאינה יכולה להאיר מסיבת חיסרון חסדים. וכשהת"ת ומלכות מתחברים, נשלמים שניהם זה מזה, כי בחינת לחוץ של בליטת הת"ת, מתתקן בבחינת פְנים של המלכות. ובחינת השקוע שבמלכות מתתקנת בחסדים שבבליטת הת"ת, ונכללים שניהם מחכמה וחסדים. קו השמאל שורשו בבינה וגילויו במלכות. וע"כ נבחנות שתיהן שקועה לפנים. ות"ת נבחן בולט לחוץ, להיותו קו אמצעי וחיצוניות. וע"כ ג' עולמות בי"ע, שהם נמשכים מבינה ות"ת ומלכות, הם נחתמים זה מזה כבחותם, אחד שקוע ואחד בולט. עולם הבריאה הוא שקועה, והיצירה בולט, והעשייה שקועה. וע"כ נר"ן של צדיקים, שהם נמשכים מבי"ע, הנפש שבעשייה היא שקועה, הרוח שביצירה בולט, הנשמה שבבריאה שקועה.

אמנם בעולם הזה, הנפש והרוח של האדם המתלבשים בגופו, הארת הנפש קלושה ונכללת ברוח, שהרוח פנימיות אדם, והגוף חיצוניותו. ולפיכך הרוח שקוע כמו חותם, להיותו הפנימיות. והגוף בולט, להיותו החיצוניות. וכשאדם נפטר, הגוף נקבר והנפש לא תוכל לעלות לגן עדן, אלא נשארה חופפת על הקבר סמוך לגוף.

והרוח עולה לגן עדן הארץ, ששם יש ג"כ ג' מדרגות, בינה ת"ת ומלכות. והרוח מתלבש שם במדרגתו, שהוא במדרגת ת"ת אשר שם, הנקרא אוויר של גן עדן. ולפיכך חוזר הרוח להיות בולט כמו האוויר שבגן עדן, הת"ת.

הרוח המלובש בגופו של אדם בעולם הזה שקועה לפנים כאותיות השקועות שבחותם, משום שהיא פנימיות הגוף, הבולט לחוץ, להיותו בחינת חיצוניות, וע"כ אין בו אלא רק אור ו"ק. הרוח, פנימיות הגוף, שקוע, יש בו חכמה אבל אינה מאירה. כשנתפשט הרוח מן הגוף ועולה לגן עדן הארץ, רוח ההוא בולט בגן עדן הארץ, כי שם עולה לבחינת הרוח שבגן עדן הארץ, הת"ת אשר שם, שהיא חיצוניות בגן עדן, וע"כ נעשה בולט כמוהו. הרוחות העולים שמה, יש להם אותה הצורה כמו הגוף בעולם הזה, שבולט לחוץ. וע"כ בגוף שהוא בולט נעשה הוא שקוע, להיותו פנימיותו. ובגן עדן שנעשה לחיצוניות, חזר להיות בולט.

וע"כ היא אמרה: שִׂימֵנִי כחותם. מה חותם חקוק בחקיקה לפנים, והנחתם ממנו מצטייר בצורה בולטת לחוץ. כן הרוח, שהיא מצד שלה, הוא באותו אופן ממש בעולם הזה, שחקוק בחקיקה לפנים. וכשמתפשט מן הגוף ונכנס בגן עדן הארץ, באוויר אשר שם, שמתדבק שם במדרגת רוח שבגן עדן, בולט מחקיקה ההיא שבפנימיותו אשר שם, להצטייר לחוץ. ומצטייר בצורה בולטת לחוץ, כמו שהייתה צורת הגוף בעולם הזה.

הנשמה של האדם, שהיא נולדה מעץ החיים, מז"א, מצטיירת שם למעלה באותו צרור החיים, שהו המלכות, להתענג בנועם ה'  כמ"ש: לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. ז"א הוא עץ החיים, מידת השפעה וכשהנשמה עולה למעלה למלכות דאצילות, אל בינה – נועם השם, תוכל לעשות פעולות ראויות של תענוג מעולם האמת.

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. זהו גבריאל, כמ"ש: וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן. מבית לוי, כנסת ישראל, מלכות, הבאה מצד השמאל, כי גבריאל הוא מצד השמאל. ויקח את בת לוי, הנשמה.

קפא) בשעה שנולד גופו של צדיק בעולם הזה (שהיה כבר צדיק בגלגול קודם), קורא הקב"ה לגבריאל, שהוא לוקח נשמה ההיא אשר בגן, המלכות, ומורידה לגופו של הצדיק שנולד בעולם הזה. וגבריאל נפקד עליה ושומרה.

ואם תאמר הלוא אותו המלאך הממונה על רוחות הצדיקים, שמו לילה, ואתה אומר שהוא גבריאל? ודאי שמו לילה, משום שבא מצד שמאל, וכל הבא מצד שמאל נקרא לילה. אבל שמו בעצם הוא גבריאל. השורש שלו גבורה המתפרשת לכמה צורות כמו חוכמה ללא חסדים, כוח הלילה אשר בחצות יש כוח התגברות המלכות, הכוח של ההשתוקקות הגדולה לייצר אמונה להתחבר על בחינת אברהם, ועליו לחפש את האחווה ולהגיע לקו אמצעי.

וילך איש. זה עמרם. וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, זו היא יוכבד. ובת קול ירדה ואמרה לעמרם, שיזדווג בה, כי הזמן קרוב לגאולת ישראל ע"י הבן שייוולד מהם. מכוח הגבורה ויוכבד שהיא הנשמה צריכה להיוולד בחינת האמונה. עמרם כנגד כוח הגבורה מוליד את משה שהוא רועה האמונה. זמן הגאולה הוא מחצות לילה ואילך.

והקב"ה עזרו, שהשכינה שרתה על מיטתם, והכוונה שלהם בדבקותם יחד הייתה בשכינה. וע"כ לא הוסרה השכינה מאותו הבן שהולידו, לקיים מה שכתוב: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים. שהאדם המקדש עצמו מלמטה, הקב"ה מקדש אותו מלמעלה. כמו שכוונתם הייתה בדבקות השכינה, כן נתדבקה השכינה באותו המעשה ממש שעשו. אמר רבי יצחק: אשריהם הצדיקים, שרצונם הוא בדבקות הקב"ה תמיד. וכמו שהם דבקים בו תמיד, כן הוא דבוק בהם, ואינו עוזב אותם לעולם. אוי לרשעים, שרצונם ודבקותם מתרחקים מהקב"ה. ולא די להם שמתרחקים ממנו, אלא עוד מתדבקים בצד הטומאה. עמרם שנתדבק בהקב"ה, יצא ממנו משה, שהקב"ה לא סר ממנו לעולם, והשכינה נתדבקה בו תמיד, אשרי חלקו. והרי רואים שמאברהם יצא ישמעאל, ודוגמאות אחרות, אלא הבנים אינם רק באחריות ההורים, והם נבדקים לאורך שנים כולל גלגולים קודמים. לא ניתן לבחון את הדברים בטווח זמן קצר.

תגיות: נפש, רוח, חוויות

o.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams