015- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – מג-מה השקפה
שיעור שמע:
בְּשַׁלַּח מג-מה
וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים
אֶת הַתּעָנוּג יֵשׁ לִמְשׁוֹך מִמֶּרְחָק (רָחוֹק מֶהַאֵגוֹ) !
אין למשוך אור מההרגשה העצמית שרוצה לבלוע הכל. הרגש האהבה, בחינת השבת, היא גם תוצאה של העבודה הנפשית הקודמת, וגם מהווה נקודת הפתיחה לפעולות בהמשך.
האני אמיתי של האדם, תורם את הכוח להמשך העבודה, והוא תכלית הכל, גם סיבה וגם תוצאה. לכן על האדם לשים את כל מאווייו ורצונותיו לקיום ושכלול, שזו הנקודה שמזינה את האני האמיתי באנרגיית אהבה חיובית. את האני המזויף, השפחה יש לשלוח למדבר, לפעול למעלה מהדעת, מפני שזה בניגוד להרגשת הגוף. דווקא כאן יש להתאמץ, שהיגיעה הנכונה מגבירה את חשיבות האמת הנפשית, ומכך שוב צוברים כוח נוסף.
הצורה לפנות אל המלך היא רק דרך אמונה, אחרת בכלל לא מקשיבים לך. שומע תפילת כל פה – פה של אדם, דהיינו בברית ורצון להשפיע נחת רוח להשם. אֵין לְחַפֵּשׂ קֶשֶׁר זֶה, אֶלָּא לִמְצוֹא בָּאֱמוּנָה !
הפרטיות של האדם היא בחינת קו שמאל, בה הוא מרגיש שיכול לקבל את האור. ברגע שלוקח אדם החלטה אמונית להתרחק מהתפיסה הזו, שהאני הגאוותני שלו הוא החשוב והוא צריך לקבל הכל – יוכל לקבל בצורה מדודה דרך קו אמצעי – מסך דחיריק הנק' מרחוק. כמה מרחוק? עד הקצה. שהרי הרצון לקבל הוא בהיפוך צורה לגמרי מהמשפיע יתברך, לכן יש לפנות רחוק עד להשוואת צורה. את כל הרצונות, את כל הנרות יש להפנות אל מול פני המנורה – לעבר רצון מרכזי אחד, דהיינו לאמונה ואהבת השם.
