פיקודי כב-כד
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב

למה רשעים צריכים לפרוח, אלא הם פורחים כמו עשב שאין לו תכלית, הם כאילו פורחים אך אין האילן גדל, הם "פורחים" רק בעולם הזה.
סא. רבי אבא רבי יוסי ורבי חזקיה היו יושבים ועוסקים בתורה, אמר לו רבי יוסי לרבי חזקיה הרי אנו רואים שהקב"ה חפץ בדין בכל דבר, לערב זה בזה, חסד בדין, ועכ"ז הוא מאריך הדין לרשעי עולם. אם רוצה בדין, למה מסיר אותו מהרשעים, כלומר שמאריך אפו? כמה חכמים נעקרו דהיינו ראו שאינם כל כך חכמים, כי לא ידעו טעם האמיתי לפרש את הדבר למה מאריך אף עם הרשעים. אבל כמה דברים גילה רבי שמעון בזה.
סב. הדין, שהקב"ה חפץ בו, הוא דין ברור מהסיגים ויכול להערב עם קו ימין, המעורר אהבה ושמחה, דין דקו שמאל, אחר שמתייחד עם קו ימין, שאז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. וכן הוא זהב. אבל הרשעים, כשהם בעולם, הם כולם דין הזוהמה, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל. וע"כ לא צריכים לערב דין קדוש בדין הזוהמה, עד שדין הזוהמה נכלה מאליו ומאביד הרשע מעוה"ב, שדין הזוהמה שבו מאבידו מהעולם כלומר שיש דין, עונש שהוא תיקון, ויש דין שלא בא בקו אמצעי, דין רע שבא להאביד הרשעים מהעולם בדרגה השביעית של הגיהנום ממנה אין חזרה.
סג. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד. כמו עשב שאין להם תכלית והולכים לאבדון, כעשב באדמה יבשה. יבש, כשנותנים עליו מים, פורח, והיבשות פרחה ממנו. וכאילן הקצוץ החוזר וצץ, ואינו אלא פְּאַרוֹת לצד זה ולצד זה, שהם רק ענפים עולים, ולעולם אינו עולה אילן משם, כמו האילן שהיה מתחילה. כלומר, ויציצו כל פועלי אוון. וכל זה כדי, להישמדם עדי עד, לעוקרם משורשם ומהכול. לכן אל יאמר אדם לעצמו אחטא ואשוב, שמא יחטא ולא ישוב, שיש גם דין להאביד רשע.
סד. הקב"ה מאריך אפו לרשעים בעוה"ז, משום שעוה"ז חלק הס"א כלומר גם כשיבולע המוות לנצח לא תהיה ס"א. ועוה"ב חלק הקדושה, חלק הצדיקים, שיהיו בו הצדיקים האלו בעטרה של כבוד אדונם וישמשו לו ככתר. וב' צדדים אלו עומדים זה מול זה, עוה"ב, צד הקדושה, ועוה"ז, צד של הטומאה. זה עומד לצדיקים וזה עומד לרשעים. והכול זה כנגד זה. אשרי הם הצדיקים, שאין להם חלק בעוה"ז, אלא בעוה"ב

מ"ב קורבות של בלק
סה. הכול ניתקן ונגלה לפני הקב"ה. ואע"פ שבלק ובלעם לא התכוונו, בקורבנותיהם אל הקב"ה אלא לס"א נגד עם ישראל, הכול הוא מיתקן לפניו, ואינו גורע משכרם בעוה"ז כלום. בזמן ההוא שלטו על ישראל ע"י שגרם הקורבן שלהם, שיסתלקו מישראל 24000 איש, חוץ מכל אלו שנהרגו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. ועד עתה תלוי הקורבן ההוא להיפרע מישראל. שבעה מזבחות בנו והקריבו עליהם בקורבנות, בחשבון מ"ב (42) שמראה על שלמות ומקבלים על זה שכר בעולם הזה.
סו. אמר רבי שמעון: אלו מ"ב קורבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מס"א אל הקב"ה. וע"כ היה תלוי הקורבן שייטול אותו ס"א, שנקראת קללה, מישראל, ועד עתה עוד לא לקחה מהם. וכתוב באלישע, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, ויפן אחריו, אחורי השכינה, כי הס"א עומדת לאחור. ויראם, הסתכל וראה, באותם מ"ב ילדים, ס"א הנקראת קללה, וראה אותם שראויים לעונש. וע"כ: וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה. בשם ה', להוציא שם ה' מהחיוב של קורבן, שהקריבו בלעם ובלק. והכול מיתקן לפני הקב"ה, ודבר לא אבוד. כעין זה, מיתקן הכול לפני הקב"ה, הן לטוב והן לרע גם הס"א צריכה לקבל משהו מהקורבנות של בלק ובלעם, אותם ראינו במ"ב הילדים שאלישע קילל.
כל הזהב העשוי למלאכה
סז. דוד, שברח מפני שאול, וע"כ גרם שנאבדו כל הכוהנים של עיר נוב, ולא נשאר מכולם חוץ מאביתר לבדו, שברח. וזה גרם כמה רעות לישראל, שמתו שאול ובניו, ונפלו מישראל כמה אלפים ורבבות. ועכ"ז החטא ההוא היה תלוי על דוד להיפרע ממנו, עד שכל בניו של דוד נאבדו ביום אחד, ולא נשאר מהם אלא יואש בלבד, שנגנב ע"י יהושֶׁבע בת יורם, כמו שלא נשאר מאחימלך אלא אביתר בלבד. ועד היום תלוי החטא ההוא, לעשות דין על נוב, על החטא ההוא של נוב שכתוב: עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד.

סח. הסתכל הקב"ה, כשנתנו ישראל הזהב לעגל, והקדים להם זהב זה לרפואה, כי הקדים להם זהב המשכן לזהב של העגל. כי כל הזהב שהיה עימהם, נתנו לתרומת המשכן. כי הייתכן, שנמצא עימהם זהב כשעשו את העגל, והם פירקו אוזניהם לקחת זהב ההוא? כמ"ש: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, אשר באוזניהם. וע"כ הקדים זהב התרומה, לכפר על מעשה העגל הרפואה היא חיבור הסופיות לאין סופיות, הבלתי שלם לשלם, להתחבר לקב"ה.
סט. בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, בצלאל מצד המלכות, עשה את כל אשר ציווה ה' את משה. כי כל אומנות המשכן ניתקנה בהם ועל ידיהם. בצלאל עשה המלאכה, ומשה התקין אח"כ את הכול. משה ובצלאל כאחד היו. משה למעלה, ת"ת, ובצלאל תחתיו, יסוד. סיום הגוף הוא כגוף, כי יסוד ות"ת אחד הם. בצלאל ימין, חסד, ואהוליאב שמאל, דין. והכול אחד, שכלולים זה בזה. ומשום זה כתוב: בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. ואיתו אהוליאב בן אחיסמך למטה דן.
יש דין לצדיקים בימין ושמאל יחד, הוא תיקון בעזרתו ניתן להתקשר באהבה ושמחה, ויש דין לרשעים בשמאל בלבד, לאבדון.
דין הוא שימוש ברצון לקבל. והרי הקב"ה עשה את הרצון לקבל כדי ליהנות לניבראיו, אלא יש להשתמש ברצון לקבל בתבונה בדרך השם, דהיינו ליהנות רק מהאמת.

פיקודי יט-כא

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ

כשאדם נפטר מהעולם, הוא נשאל האם קבע עיתים קבועים לתורה.

נ. כתוב: וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת; יִרְאַת יְהוָה  הִיא אוֹצָרוֹ העיסוק בתורה אומר שהרצון יתכון להשיג את האמונה, לשם שמים. חֹסֶן יְשׁוּעֹת אומר שילוב של שמאל וימין, חסד ודין. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה, ז"א. שיתכוון לשם שמיים. המלכות נקראת שם, שתזדווג עם שמיים, ז"א. משום שהאמונה, המלכות, התכוונה להתחבר עם ז"א כמ"ש: אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, שעִתֶּיךָ העיתים לתורה, לז"א, ואמונה המלכות, שיתחברו שניהם יחד. חוסן ישועות, לכלול חסד בדין. כי חוסן דין, וישועות חסד. חכמת ודעת, אלו שורים זה על זה, כי החכמה מוסתרת וגנוזה, וצריכים להשרותם זה על זה, שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת. אדם צריך לקבוע עיתים לתורה כדי לחבר חסד ודין, חוכמה ודעת וכך לרכוש אמונה

נא. יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ. היא אוצרו של כל אלו המדרגות. שיראת ה', המלכות, לוקחת כל אלו הנחלים, המדרגות, ונעשית אוצר לכולם היא הכלל וממנה מושפעים כולם בחשבון של אמונה, שרק באמונה אפשר שתתגלה החוכמה. עיקר האמונה היא בכלל, וכשהפרט מאמין בכלל הוא חלק ממנו, ועליו להתבטל לכלל. האמונה היא הכוח לעשות את רצון השם וכשיוצאות ממנה כל אלה הצפונות כולן, היא מוציאה אותן בחשבון. שכתוב: עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. כי ודאי עושה בחשבון ומוציאה אלה בריכות מים, שהן המדרגות שקיבלה לתוכה, ומשגיח להוציא הכול בחשבון.

אין גילוי החכמה אלא במלכות. וע"כ נקראת המלכות אוצר. כמו אוצר, השומר ומקיים כל שנותנים לתוכו, כן המלכות מקבלת בתוכה כל הספירות והמדרגות, ומשפיעה בהם הארת חכמה, שבזה נשמרות ומתקיימות. והיא מוציאה אותן בחשבון, בהארת החכמה הנקראת מוחין דחשבון. וע"ז מביא ראיה מהכתוב: עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. כי החכמה נקרא עיניים. חשבון הוא השפעת החכמה. בריכות הן המדרגות שמקבלת. ואומר, שהבריכות שבה, מוציאה בחשבון, הארת החכמה מהעיניים. היות והמלכות היא זו שמושכת את החוכמה, כל הנחלים הולכים לים, היא זו שמשפיעה לאחר מכן את האור לכל שאר המדרגות.

נב. משום שבמלכות נוהג חשבון, שהוא חכמה המקיימת הכול, ע"כ נקראת אמונה, כי אמונה היא נאמנות וקיום. בספירות ובמדרגות עליונות, שהמלכות מקבלת, צריך לראות אמונה, להאירם בחשבון, כמ"ש: יראת ה' היא אוצרו. אז בדברי העולם, בתיקונים של המלכות עצמה, הנקראת עולם, בכלי המשכן, המלכות דראש נק' אמונה מפני שהיא המייצרת את הקשר עם נותן האמונה.

על אחת כמה וכמה שצריכים לחשבון ולהראות האמונה, שהוא הקיום. וע"כ הודיע הקב"ה לכל ישראל עניין האמונה של עושי המשכן, בכל מה שעשו. כמ"ש: אלה פקודי המשכן כלומר זאת האמונה שצריך להשיג ולבנות כך את המשכן כדי להראות שהם באו לתת את בחינת האמונה.

בְּצַלְאֵל, הַשֵּׁם שלו גָרַם [בצלאל שמא גרים]

נג. רבי יוסי ורבי יצחק היו הולכים בדרך (השם), אמר רבי יוסי: וודאי שהקב"ה רצה בבצלאל לעבודת המשכן יותר מבכל ישראל. השם שלו גרם ששם הוא בחינת רצון, שנקרא בצלאל, בצל אל. אשר אל שם החסד. הקב"ה שׂם שמות בארץ להתעטר בהם, ולעשות בהם עבודת העולם. כמ"ש: אשר שׂם שמות בארץ. שהשמות שהאנשים קוראים בארץ, שׂומה עליהם מפי ה'. כך החליף הקב"ה את שמו של אברם לאברהם, וליעקב הוסיף שם ישראל, כלומר יש משמעות לשם האדם

שמו של מצלאל מורה שהצל שהוא בחינת אמונה, ואל זה שם החסד השפעה, לכן הוא נבחר לבנות את כלי המשכן. השמות בתורה מדוייקים ולא רצוי ששם חיבה יהפוך לשם הקבוע. מאחר הקב"ה שותף לשם שנותנים ההורים, שנותן בהם מעין נבואה, רצוי לשמור ולהשתמש בשם שניתן בתחילה.

נד. יהודה היה מצד שמאל, כי יהודה מלכות, והמלכות נבנית משמאל. וחזר והתדבק בימין, בז"א. וע"כ בצד זה נעשה המשכן, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בימין, ואח"כ נכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. כעין זה התורה, ת"ת, התחילה משמאל, כי ת"ת נאצל מגבורה, שמאל, והתדבק בימין, בחסד, ונכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. ראובן, התחיל מימין, כי ראובן חסד, ונטה לשמאל, כי לקח עימו לדגלו שאר השבטים, שמעון וגד, שהם שמאל. כי התחיל מימין ונטה לשמאל.

נה. יהודה התחיל משמאל, משום שבא משמאל, מלכות, ומלכות נבנית משמאל, והתדבק בימין, והמשכן נעשה ג"כ בצד זה, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בצד ימין. כי המשכן הוא מלכות. וע"כ בצלאל, שבא מצד יהודה, עשה המשכן וניתקן אצלו, כי בחינתו דומה למשכן. והקב"ה רצה בו ובחר אותו מכל ישראל לעבודת המשכן הזו. האמונה הנדרשת היא המחוייבות לאידאה אליה האדם שואף, ואז האמונה משתפתת ללב שזו בחינה של שמחה כאשר האמונה במדרגת השפעה, ואהבה כאשר האמונה במדרגת חוכמה. זהו האור החוזר המלביש, היא המנעולא, חסדים מכוסים, שלאחר מכן תוכל להתפשט במפתחא.

נו. ונתן לו חכמה ותבונה ודעת, משום שבתחילה היה עימו תבונת הלב כמ"ש: וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה, שמשום שהיה כבר חכם לב, ע"כ נתתי בו חכמה. משום שהקב"ה אינו נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה. כעין זה בצלאל, שהיה בו חכמה, נתן לו הקב"ה חכמה. בצלאל, בצל אל, השם גרם לו, ועל חכמתו נקרא כך.  תלמיד חכם הוא זה הרוצה בחוכמה, יש לו לב חכמה, שהלב הוא המתאווה והקב"ה נותן לו חוכמה, דהיינו שהוא בא  בביטול מוחלט לעליון.

נז. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. בצילו, בצלאל, שהתקין המשכן ועשה אותו. חימדתי וישבתי, שהמשכן נחמד לשבת בו, שעושה חמדה לכנ"י, וכנ"י יושבת בצל אל. וזהו בצלאל.

נח. וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. ז"א עושה פירות טובים בעולם. פרי הן נשמות הצדיקים, שהן פרי של מעשה הקב"ה. כי נהר היוצא מעדן, הוא יסוד דז"א, ומוציא וזורק נשמות לעולם. והן פירות של הקב"ה. הנשמות שמגלות החוכמה הן הנעימות לקב"ה.

נט. בצילו, זה בצלאל, וע"כ תיקון המשכן היה ע"י בצלאל. משום זה כתוב: ובצלאל בן אורי בן חור. בן אורי, זה אור השמש היוצא, זה ימין. בן חור, זהו שמאל. וע"כ נשלם בו דין הקב"ה במעשה העגל. שהערב רב הרגו אותו בצלאל נכדו תיקן את מעשה העגל בעצם בניית המשכן.

ס.  כָּל הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה. משעה שנתנו אותו ישראל, כבר היה עשוי, וניתקן למעלה מקודם לכן, בכל מלאכת הקודש. כל הזהב כבר נעשה וניתקן בכל מלאכת הקודש למעלה. משום שבכל מדרגה היה מתוקן בה זהב, כי אין שלמות אלא רחמים ודין. וע"כ היה הולך הזהב בכל מלאכת המשכן, בכל מדרגות המלכות, בכל עבודה, הנקראת קודש. לכן חייבים את צד האישה בתנאי שהופכים את ההשתוקקות ליחד. זהב המשכן מתקן את הזהב של חטא העגל שהיה על הרצון לקבל בלבד

פיקודי יט-כא

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ

יש משמעות לשם האדם

שמו של בצלאל מורה על הצל שהוא בחינת אמונה, אל זה שם החסד השפעה, לכן הוא נבחר לבנות את כלי המשכן. השמות בתורה מדוייקים ולא רצוי ששם חיבה יהפוך לשם הקבוע. מאחר הקב"ה שותף לשם שנותנים ההורים, שנותן בהם מעין נבואה, רצוי לשמור ולהשתמש בשם שניתן בתחילה.

בצלאל, בצל אל, השם גרם לו, ועל חכמתו נקרא כך.  תלמיד חכם הוא זה הרוצה בחוכמה, יש לו לב המתאווה לחוכמה והקב"ה נותן לו חוכמה, כאשר הוא בא  בביטול מוחלט לעליון.

כשאדם נפטר מהעולם, הוא נשאל האם קבע עיתים קבועים לתורה. וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת; יִרְאַת יְהוָה  הִיא אוֹצָרוֹ העיסוק בתורה אומר שהרצון יתכוון להשגת האמונה, לשם שמים. חֹסֶן יְשׁוּעֹת אומר שילוב של שמאל וימין. מאחר ואין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת, אדם צריך לקבוע עיתים לתורה כדי לחבר חסד ודין, חוכמה ודעת וכך לרכוש אמונה. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה.

יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ. שיראת ה', המלכות, בחינת הים הלוקח כל אלו הנחלים, המדרגות, ונעשית אוצר לכולם היא הכלל וממנה מושפעים כולם בחשבון של אמונה, שרק באמונה אפשר שתתגלה החוכמה. עיקר האמונה היא בכלל, וכשהפרט מאמין בכלל הוא חלק ממנו, ועליו להתבטל לכלל. האמונה היא הכוח לעשות את רצון השם.

לשם מה נצרך משה למנות הכסף?
מהו המשכן?
?לגלות את הנפש ?
הדף היומי בזוהר הקדוש
פיקודי ז – ט
שיעור השקפה, הרב אדם סיני.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן

משה נאלץ למנות את הזהב והכסף לאחר סיום בניית המשכן, כדי למנוע מראית עין ופתחון פה מהמלעיזים שיאמרו שמשה לקח לכיסו, משום שכתוב: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל".
והרי משה היה היחיד שלא הלך לקחת רכוש ממצרים, אלא עסק בעצמות יוסף, אלא יש עניין של מראית עין ובזה יש להיזהר כדי שלא יהיה לשון הרע.

יש ללמוד מכך שדברים כאלו, ובעיקר כספי ציבור צריכים להיות שקופים. משה בנקיון כפיו אפילו לא חשב שישנה בעיה, עד שהקב"ה הכריח אותו לעשות בדיקה וספירה עבור המקטרגים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הפקידה, הספירה שנעשתה על פי משה.

⏪לינק לשמיעת השיעור:

הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – ז-ט שיעור השקפה

שנה טובה ושבוע טוב.
בימ"ד הסולם?להשיב את הנפש.
טל.0503141111

פיקודי ז-ט

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן  

משה נאלץ למנות את הזהב וכסף לאחר סיום בניית המשכן, כדי למנוע מראית עין ופתחון פה מהמלעיזים שיאמרו שמשה לקח לכיסו, משום שכתוב: וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְהוָה, וּמִיִּשְׂרָאֵל. והרי משה היה היחיד שלא הלך לקחת רכוש ממצרים, אלא עסק בעצמות יוסף, אלא יש עניין של מראית עין ובזה יש להיזהר כדי שלא יהיה לשון הרע.

יש ללמוד מכך שדברים כאלו, ובעיקר כספי ציבור צריכים להיות שקופים. משה בנקיון כפיו אפילו לא חשב שישנה בעיה, עד שהקב"ה הכריח אותו לעשות בדיקה וספירה עבור המקטרגים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הפקידה, הספירה שנעשתה על פי משה.

לשם מה נצרך משה למנות הכסף?
מהו המשכן?
?לגלות את הנפש ?
הדף היומי בזוהר הקדוש
פיקודי ז – ט
שיעור השקפה, הרב אדם סיני.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן

משה נאלץ למנות את הזהב והכסף לאחר סיום בניית המשכן, כדי למנוע מראית עין ופתחון פה מהמלעיזים שיאמרו שמשה לקח לכיסו, משום שכתוב: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל".
והרי משה היה היחיד שלא הלך לקחת רכוש ממצרים, אלא עסק בעצמות יוסף, אלא יש עניין של מראית עין ובזה יש להיזהר כדי שלא יהיה לשון הרע.

יש ללמוד מכך שדברים כאלו, ובעיקר כספי ציבור צריכים להיות שקופים. משה בנקיון כפיו אפילו לא חשב שישנה בעיה, עד שהקב"ה הכריח אותו לעשות בדיקה וספירה עבור המקטרגים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הפקידה, הספירה שנעשתה על פי משה.

⏪לינק לשמיעת השיעור:

003- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – ז-ט שיעור השקפה

שנה טובה ושבוע טוב.
בימ"ד הסולם?להשיב את הנפש.
טל.0503141111

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פיקודי י-יב

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן  

ללא חסדים לא שורה הברכה.

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובכדי שתהיה ברכה צריך שיהיו חסדים, והם נק' ברכה ובלי מספר. וכאשר מונים משהו, זה מחלק את המדרגה לפרטים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן כלומר שפוקדים, סופרים אותם, ואז בא השטן לקטרג ואמר אולי משה לקח חלק מהזהב. והרי הס"א לא באה באמת לבדוק אלא לקטרג. בחסדים אין מספר, אך בכדי למשוך את השפע צריך את קו שמאל בתחילה, דהיינו ספירת הפרטים. הפיתרון שהכן מושכים את אור החוכמה, ואז ממעטים אותו לעבור בקו אמצעי.

כתוב באליהו: וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹר  קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, לְכַלְכְּלֶךָ. צרפתה אומר שעליו לצרף ולזכך הסיגים. מטרם שיבוא לעולם, ציווה הקב"ה, בגזרה שלו למעלה על העורבים, להביא מזון לאליהו, ולאישה ההיא שתיתן מזון לאליהו.

כאן רואים שהייתה ברכה למרות שישנה ספירה מלוא כף קמח, אלא שנעשה תיקון ע"י אליהו. אלא כתוב: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה – קו אמצעי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר, וע"כ משום ברכה זו, שרו בהם ברכות, אע"פ שהיו במידה, גם כשישנו מניין וחשבון, אפשר ויתקבל האור, במידה ופועלים שמאל דרך קו אמצעי. חשבון או מספר אומר שאפשר לחלק את המדרגה ולדעת כמה פרטים יש, דהיינו מופרדים אחד מהאחר, ובפירוד אין ברכה. אך ניתן לספור פרטים הגב הכלל, כמו למשל שעושים ספירה ע"י מספר מילות הפסוק, שהפסוק עצמו הוא כלל.

פיקודי י-יב

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן  

ללא חסדים לא שורה הברכה.

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובכדי שתהיה ברכה צריך שיהיו חסדים, והם נק' ברכה ובלי מספר. וכאשר מונים משהו, זה מחלק את המדרגה לפרטים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן כלומר שפוקדים, סופרים אותם, ואז בא השטן לקטרג ואמר אולי משה לקח חלק מהזהב. והרי הס"א לא באה באמת לבדוק אלא לקטרג. בחסדים אין מספר, אך בכדי למשוך את השפע צריך את קו שמאל בתחילה, דהיינו ספירת הפרטים. הפיתרון שהכן מושכים את אור החוכמה, ואז ממעטים אותו לעבור בקו אמצעי.  

ו"ק באים רק לאחר שיש את המשכת הג"ר וממעטים אותו לו"ק.

כח. והמנוחה של שורש ישי, המלכות, שנקראת כבוד ה', לא תיספר ולא תקום בחשבון לעולם, משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות. וברכות שורות רק במה שלא נמצא בחשבון. ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שכתוב: אלה פקודי המשכן.

אור החכמה נקרא אורות דמספר או חשבון, ג"ר שבחכמה, אבל ו"ק דחכמה נקראים רק מוחין דמספר וחשבון. ונודע שע"י קו האמצעי, העושה שלום בין ימין ושמאל, התמעטו הג"ר דחכמה, שהוא מספר וחשבון. ואז שורה הברכה בה. אבל מטרם שהתמעטו הג"ר, היו נמשכים דינים מקו השמאל והאורות קפאו, ולא הייתה שם ברכה. שורש ישי, קו האמצעי, מיעט ג"ר דחכמה מהמלכות, הנקראים מספר וחשבון. משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות, כי בעת שג"ר דחכמה מאירים בקו שמאל, יש מחלוקת בין הקווים, ואין שם חסדים, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ אין שם ברכה. אמנם אע"פ שהחכמה התמעטה ע"י קו האמצעי לו"ק דחכמה, מ"מ אי אפשר שתצא ו"ק דחכמה בחיסרון של ג"ר, אלא מתחילה צריכים להאיר כל ע"ס דחכמה בשלמות, ואח"כ מסתלקות הג"ר דחכמה ונשארים הו"ק דחכמה. ונאמר, ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שמתחילה צריכה לצאת גם הג"ר דחכמה, הנקראים חשבון, כי אי אפשר שייצא ו"ק בלי ג"ר. אלא שמסתלקים תכף. ועל הפעם הראשונה כתוב: אלה פקודי המשכן. אבל אח"כ מסתלקים הג"ר ונשארה בו"ק.

כט. משכן עומד בחשבון. המלכות נקראת משכן, קו שמאל ולכאורה יש בעיה, שבמקום שיש חשבון אין ברכה, שמשם החשבון. וע"כ נצרכה לתפילת משה, קו האמצעי, המאחד ימין ושמאל, ומשרה בהם ברכות, כדי שישרה עליה ברכות. כמ"ש: ויברך אותם משה: יהי רצון שתשרה ברכה על מעשה ידיכם. וברכות אינן שורות על חשבון, עד שקשר אותו משה במשכן של מעלה, הבינה, כמ"ש: אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה. משכן העדות הוא בינה. ואם לא נעשה החשבון ע"י משה, שימעטו מג"ר דג"ר, לא יכלו הם לעשות חשבון, שכתוב: אשר פוקד על פי משה.

ל. כתוב באליהו: וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹר  קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, לְכַלְכְּלֶךָ צרפתה אומר שעליו לצרף ולזכך הסיגים מטרם שיבוא לעולם, ציווה הקב"ה, בגזרה שלו למעלה על העורבים, להביא מזון לאליהו, ולאישה ההיא שתיתן מזון לאליהו. כאן רואים שהייתה ברכה למרות שישנה ספירה מלוא כף קמח, אלא שנעשה תיקון ע"י אליהו.

לא. כתוב: ותאמר חי ה' אלקיך, אם יש לי מָעוג, כי אם מלוא כף קמח. כף הייתה המדידה בקמח, והיה ראוי שלא תשרינה בו ברכות, מפני שעומד במידה. אלא כתוב: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה – קו אמצעי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וע"כ, משום ברכה זו, שרו בהם ברכות, אע"פ שהיו במידה  גם כשישנו מניין וחשבון, אפשר ויתקבל האור, במידה ופועלים שמאל דרך קו אמצעי. חשבון או מספר אומר שאפשר לחלק את המדרגה ולדעת כמה פרטים יש, דהיינו מופרדים אחד מהאחר, ובפירוד אין ברכה. ניתן לספור פרטים הגב הכלל, כמו למשל שעושים ספירה ע"י מספר מילות הפסוק, שהפסוק עצמו הוא כלל.

לב. קוראים, תֵת ה' גשם, וכתוב: תתן ה' גשם. משום שבכל הדור לא נמצא מי שיזכה לזכות כמו האישה ההיא, וע"כ כתוב: תתן וקוראים תת, את תיתני מטר על העולם, משום שזכותך רבה.

לג. וכתוב: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ. כי קמח שעמד במדידה, עכ"ז לא נפסקו ברכות ממנו, משום הדיבור של אליהו שכתוב: כד הקמח לא תכלה. משכן העדות מדרגת הבינה, אע"פ שעמד בחשבון, כיוון שנפקד על פי משה, כש"כ שורות בו ברכות. וע"כ כתוב: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.

לד. רבי חזקיה פתח: וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ גרש את אשתך, מֵעַל רַגְלֶיךָ, שהפריד אותו הקב"ה מאשתו, כדי שיתדבק בשכינה, שכתוב כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא. אדמת קודש זו היא השכינה, דבקות קדושה שהתדבק משה בשעה ההיא למעלה.

לה. אז קשר אותו הקב"ה בחביבות של מעלה והתמנה ממונה עליון על הבית, המלכות. שנעשה מרכבה לז"א, עליון על המלכות. והוא גוזר והקב"ה עושה כמ"ש: קוּמה ה', שוּבה ה'. וכתוב: אשר פוקד על פי משה. על פי משה ניתקן המשכן ופקד בכל. פקודת המשכן, המלכות, הייתה ע"י משה, שכתוב: פָּקוד פקדתי אתכם. שמשה היה קול, ז"א, המוציא לדיבור, למלכות, ועשה לה פקידה לצאת מהגלות. ועתה, הצטוותה להמשיך קדושה מלמעלה למטה. כמ"ש: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.

לו. וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. אמר רבי יהודה: בצלאל צד ימין אמונה, חסד, התקין תיקון הכול. כי יהודה היה שליט ומלך על כל שאר השבטים, ע"כ יצא ממנו מי שהתקין כל המשכן. בצלאל, בצל אל, בצילו של אל, ימין, כי החסד נקרא אל. מצד זה התקין הכול, וירש חכמה לעשות כל המלאכה.

לז. וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן צד שמאל, דין קשה. דן, מצד שמאל, דין קשה. משני צדדים אלו, ימין ושמאל, נעשה המשכן, המלכות, וניתקן בהם, להתקשר בהם, שתהיה בין ימין לשמאל

וַיַּקְהֵל  קנז- קנט

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת

טיהור הלב קודם התפילה

אלו שאינם אומרים, בכל יום מעשה הקטורת, שורים עליהם דינים שלמעלה, ומגיפות רבות בו, ועמים אחרים שולטים עליהם.

מעשה הקטורת מכובד וחביב לפני הקב"ה יותר מכל עבודות ורצונות שבעולם. ואע"פ שהתפילה היא חשובה מכל, מעשה הקטורת יותר מכובד וחשוב לפני הקב"ה.

תפילה התקינו במקום הקורבנות, שהיו עושים ישראל. וכל אלו הקורבנות, שהיו עושים ישראל, אינם חשובים שקטורת עושה יותר, שמתקן וקושר קשרים, ייחודים, ועושה אורה יותר מהכול, שמעביר הזוהמה ומטהר המשכן והכול מאיר ומיתקן ומתקשר יחד. קורבנות היו מקריבים על המזבח החיצון והקטורת על מזבח הזהב הפנימי. קטורת באה לטהרה. הקב"ה רוצה את הטהרה הזו עבורנו כשבאים בתפילה לפניו.

הקטורת גורמת לטהרה ויש לראות שהרוחניות היא הטהרה, והתעסקות רק בגשמיות לא תועיל. אמנם יש לעשות את הפעולה חיצונית אך יש לכוון לפנימיות, שאי אפשר תפילה בלי קטורת.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיַּקְהֵל  קס-קסב

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים

מתן שליטה לגוף הוא מתן שליטה לנחש

בחוסר ברירה יש לשלם לס"א מפני שהיא שולטת. כדי לזכות ולקבל את האור/השפע חייב האדם למעט, לוותר על עצמו ולפעול בחסדים, שהם צורת ההשפעה, צורת הזכר, ולכן צד הזכר שולט בצד הנקבה באדם מתוקן. המיעוט הנדרש מהאדם הוא מתן שליטה לאמונה ולא לרצון העצמי שמורגש כה חזק.

לאחר חטא עץ הדעת בכדי להגיע גמר תיקון, צריכים היו להיוולד גופים רבים וזאת בעזרת הנחש, הרובץ לפתח החטאת. לכן בזמן תיקון יש להאכיל גם אותו, אל אף שתפקידו זמני. אמנם אנו שואפים לאושר שלם, אך אין אפשרות בלי שהטומאה תינק מזה, ובכל פעם שמתקדמים מזינים גם את הטומאה שתאפשר להתקדם.

הנקודה הפנימית מולידה את הצורה שהיא הנשמה. הצד החיצוני, בחינת הנחש מוליד את הגוף שבזמן התיקון מאפשר התפשטות הנשמה. בזמן הקלקול הם נפרדו והתיקון לחבר אותם שוב. כל פעם שנולד גוף בעולם, עליו להיות בתחילה מנשיכת הנחש. כל תאווה שנולדת היא נולדת מהנחש, וכל פעם שנולדת צורה היא מהנשמה.

אי אפשר להתקדם בלי תאווה, המצב מחזיק את הצורה עד גמר תיקון, השלמות היא במצב של עולם הבא, בחינת כותנות אור.

וַיַּקְהֵל  קס- קסב

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים

לעיתים יש לשלם לס"א מפני שהיא שולטת

כדי לזכות ולקבל את האור/השפע חייב האדם למעט, לוותר על עצמו ולפעול בחסדים, שהם צורת ההשפעה, צורת הזכר, ולכן צד הזכר שולט בצד הנקבה באדם מתוקן.  המיעוט הנדרש מהאדם הוא מתן שליטה לאמונה ולא לרצון העצמי שמורגש כה חזק.

לאחר חטא עץ הדעת בכדי להגיע גמר תיקון, צריכים היו להיוולד גופים רבים וזאת בעזרת הנחש, הרובץ לפתח החטאת. לכן בזמן תיקון יש להאכיל גם אותו, אל אף שתפקידו זמני.

תפה) רבי שמעון ורבי אלעזר בנו היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה. אמר רבי אלעזר לאביו: הרי כתוב אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. זה נוהג למעלה במלכות ונכון גם למטה, באישה הגשמית. שלאישה עליונה, המלכות, נאמר, בעצב תלדי בנים. כאשר מדבר על האשה הגשמית, מדבר על ההרגש הפרטי של כל אחד, על העולם הזה.

תפו) פתח רבי שמעון: כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם. חיה אחת יש בעולם, המלכות, והיא שולטת בשליטה על אלף מדרגת חוכמה מפתחות בכל יום. הארת חכמה המכונה אלף. והיא נקבה. ותשוקתה תמיד על אפיקי מים, לחסדים דז"א, שהחכמה שבה תתלבש בהם, לשתות ולהתרוות מצמא. כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ היא חושך וצמאה אחר אור החסדים, שנקראים מים.

תפז) בתחילה כתוב אייל, זכר. תערוג, לשון נקבה, כי לשון זכר, יערוג. אבל זה זכר ונוקבא יחד, שלא להפריד אותם, ואחד הוא, שלא צריך להעלות אותם זה מזה, אלא שניהם הם ביחד. ונוקבא ההיא תערוג על אפיקי מים, והיא מתעברת מהזכר, וקשה לה, כי הוא עומד על דין. כשהמלכות מתעברת מז"א, כשמקבלת ממנו מ"ד של הנשמות, המתחברים עם מ"ן שלה לנשמה אחת, אז היא מקבלת חכמה בשביל הנשמה מקו שמאל היא מקבלת אור ע"ב ס"ג להשלמת כלים. ונודע, בעת שהנוקבא באה תחת שליטת קו שמאל, היא קופאת, ונסתמים כל פתחיה ושעריה. כך גם בגשמיות כשאשה מתעברת נסתמים כל הפתחים כדי לאפשר התפתחות הולד, וכשאדם צריך להפיק משהו מעצמו, עליו לבנות הדבר בפנימיותו ואז וכשהושלם ניתן להוציאו החוצה

תפח) וכשמולידה, הקב"ה מזמין לה נחש אחד עליון וגדול, ונושך למקום ההוא, ומולידה וכמ"ש: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ. משום שהיא מתחלחלת בכל יום, והיא בעצבות על מעשה העולם. בעצב תלדי בנים. הנחש העציב פניהם של העולם, שהביא עליהם המוות, ע"י הפיתוי של עצה"ד. כשיש שליטה של קו שמאל הרחם נסגר, ויש להכניע את קו שמאל זה ונזקקת אליו שיפתח הפתח שתוכל להוליד. סתימת הרחם באה משליטת קו שמאל, שאינו מתייחד בקו ימין, וע"י קו אמצעי, המסך דחיריק, הממעט את קו שמאל מג"ר, נכנע השמאל ומתייחד עם הימין. אמנם בשביל מיעוט ג"ר של הנוקבא, נופלים תנה"י שלה לבריאה, והנחש יונק מיסוד שלה, שנפל לבריאה. באופן, שפתיחת הרחם באה ע"י נתינת רשות לנחש, לינוק מיסוד שלה. וע"כ נבחן, כמו שהנחש נושך ערוותה. והוא כדי לפתוח את רחם המלכות, ע"י החיבור שלה עם החסדים שבימין. ותיפתח מסתימתה, ותוליד את הנשמה. וכמ"ש: בעצב, ע"י יניקת הנחש מפתיחת הפתח, תלדי בנים כלומר יש לשלם משהו לנחש כדי לרדת לו"ק במקום ג"ר דחכמה. אמנם אנו שואפים לאושר שלם, אך אין אפשרות בלי שהטומאה תינק מזה, ובכל פעם שמתקדמים מזינים גם את הטומאה שתאפשר להתקדם.

תפט) וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ. שמשתוקקת לז"א, שישפיע לה חסדים ותרווה מצימאונה שלא ניתן לקבל חוכמה בלי חסדים, לכן עליה לקבל כוח זה מהזכר. והוא ימשול בך, ז"א ישלוט על המלכות, משום שבתחילה הייתה גדולה כמו ז"א, והוא לא שלט עליה. ומשום שאמרה הלבנה, המלכות, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ונאמר לה, לכי ומעטי את עצמך, ומשום זה מיעטה האור שלה, והקטינה הממשלה שלה. ואין לה רשות מעצמה, חוץ אם ז"א נותן לה כוח. ונמצא שהוא מושל עליה, כמ"ש: והוא ימשול בך. השורש הוא בצמצום בו רצתה המלכות יתר דבקות, דהיינו שהצורה תישלוט, וכעת כשישנה תשוקה של הלבנה, היא צריכה את החסדים שהם הצורה בעל מנת להשפיע. זהו העצב, שעליה לוותר על מקומה, על האגו, לוותר על מה שרוצים

תצ) בעצב תלדי בנים. שבעצב הוא עניין הנחש. וצריכים נחש לזה, שפָּתח דרך, שיירדו כל אלו הנשמות לעולם, ואם לא היה פותח דרכים, שיירדו הנשמות למטה, לא היו שורות הנשמות בתוך האדם כתוב: לפֶּתח חטאת רובץ. לפתח של המלכות, הנועד להוליד ולהוציא נשמות לעולם. והנחש עומד לפתח ההוא. הנחש פותח את התאווה, ועדיין יש לתת שליטה לזכר

תצא) וכל אלו הנשמות, שצריכות לרדת בגופים קדושים, נשמות הנמשכות מקו ימין, אין הנחש עומד לפתח ההוא. כי אז אין המלכות צריכה למשוך חכמה משליטת השמאל, ואין שעריה נסתמים, שתהיה צריכה לפתיחת הנחש. ואין לנחש רשות בנשמה ההוא. ואם לא, הרי הנחש נושך, ונטמא המקום ההוא, ואין זו נשמה שנטהרה. ועליהן כתוב: בעצב תלדי בנים, זהו הנחש, שעימו מולידה נשמות ע"י פתיחתו. כי הנחש הוא על הגוף. כי הגוף נולד מזוהמת הנחש. והמלכות היא על הנשמה, שממנה נולדות נשמות. ושניהם מתלבשים זה בזה. זה אוחז בנשמה, וזה אוחז בגוף.

הנקודה הפנימית מולידה את הצורה שהיא הנשמה. הצד החיצוני, בחינת הנחש מוליד את הגוף שבזמן התיקון מאפשר התפשטות הנשמה. בזמן הקלקול הם נפרדו והתיקון לחבר אותם שוב. כל פעם שנולד גוף בעולם, עליו להיות בתחילה מנשיכת הנחש. כל תאווה שנולדת היא נולדת מהנחש, וכל פעם שנולדת צורה היא מהנשמה. מתן שליטה לגוף הוא מתן שליטה לנחש. אי אפשר להתקדם בלי תאווה, המצב מחזיק את הצורה עד גמר תיקון, השלמות היא במצב של עולם הבא, בחינת כותנות אור.

תצב) ועתיד הנחש הזה להוליד כל אלו הגופים, מטרם שיבוא הזמן שלו. כמ"ש: בטרם תָחִיל, יָלָדה. כי זמן של הנחש להוליד, הוא בשבע שנים, וכאן מוליד בשש שנים, מה שאין זה זמנו. ובזמן ההוא שיוליד אותם, ימות מלידה ההיא, כמ"ש: בילע המוות לנצח. וכתוב: יחיו מֵתיך נְבֵלָתי יקוּמוּן.

בשבירת הכלים ואח"כ ע"י חטא של עצה"ד ע"י פיתוי הנחש, התפזרו ש"כ (320) ניצוצי קדושה ונפלו לקליפות. וכל העבודה שלנו בתורה ומצוות לברר ש"כ ניצוצי קדושה אלו, ולהחזיר אותם לקדושה. ואז יהיה גמה"ת, כמ"ש: בילע המוות לנצח. אמנם רק רפ"ח (288) ניצוצי קדושה בלבד מוטל עלינו לברר. אבל ל"ב (32) ניצוצי קדושה אחרונים, אין אנו צריכים לברר, כי עם בירור רפ"ח ניצוצין הם נבררים מאליהם.

כי שמונה מלכים נשברו, דעת וחג"ת נהי"מ. ובכל מלך יש מ' (40) בחינות: ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, שבכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ. ושמונה פעם מ', הרי ש"כ בחינות. ונקראים ש"כ ניצוצין. ואם נחלק אותם עשר פעמים ע"ס שבהם, נמצא שיש ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, שבכל ספירה ל"ב בחינות. שיש בכל ספירה שמונה מלכים שבכל אחד ד' בחינות חו"ב תו"מ, שהם ל"ב. ועשר פעמים ל"ב הם ש"כ.

ואין לנו כוח לברר אלא ט"ר, שהם תשע פעמים ל"ב, שהם רפ"ח ניצוצין. אבל אותם ל"ב ניצוצין שבספירת המלכות, אין לנו כוח לברר. וגם אין צורך כלל לברר אותם. כי בהתברר הרפ"ח ניצוצין בשלמות, נבררים ל"ב ניצוצי המלכות מאליהם. באופן, שאין התיקון תלוי אלא בבירור רפ"ח ניצוצין, עד ספירת היסוד. ול"ב דמלכות נבררים עימהם מאליהם.

והגאולה וגמה"ת יהיו באלף השישי, ספירת היסוד. כי אחר שנשלם בירור היסוד, נשלמו בירורים של הרפ"ח ניצוצין, ותכף תהיה הגאולה וגמה"ת. ואין צריך לחכות עד אלף השביעי, המלכות, לברר גם ל"ב ניצוצי המלכות. כי הם מבוררים עם הרפ"ח שבאלף השישי.

והנה הגופים נחשבים לתולדות הנחש, מטעם שהם נולדו מחמת פיתוי הנחש לעצה"ד. ואם לא חטא אדם בעצה"ד, לא היה מוליד גופים. כי כדי לברר ולהחזיר כל רפ"ח ניצוצי הקדושה, שנפלו ע"י חטא עצה"ד, צריכים לגופים הרבה, ואחר שייוולדו כל הגופים ויעשו מה שצריכים, תכף יהיה גמה"ת.

ונאמר, ועתיד נחש הזה להוליד כל אלו הגופים, מטרם שיבוא הזמן שלו. כמ"ש: בטרם תָחִיל, יָלָדה. כי זמן של הנחש להוליד, הוא בשבע שנים, וכאן מוליד בשש שנים. כי לידת כל הגופים, שהם יבררו כל הניצוצין שנפלו לקליפות מחמת חטא עצה"ד, שהם ש"כ ניצוצין, וא"כ יהיה זמן הולדה שלה בשבע שנים, בספירת המלכות שבאלף השביעי, שבה נגמרים הש"כ ניצוצין. אבל, כאן מוליד בשש שנים, כלומר, באלף השישי, ספירת היסוד, מה שאין זה זמנו, שהרי בו נגמר בירור רפ"ח ניצוצין בלבד. ולא כל הש"כ. אז ייוולדו כל הגופים, ויהיה גמה"ת, שבירור ניצוצי אלף השביעי אין צורך לברר אותם כלל, כי הם מבוררים עם רפ"ח ניצוצין מאליהם. וכיוון שיגמרו רפ"ח ניצוצין לשוב לקדושה בשלמות, תכף יהיה גמה"ת.

ובזמן ההוא שיוליד אותם, ימות מלידה ההיא, כמ"ש: בילע המוות לנצח. כי כיוון שיהיה גמה"ת, הרי יתבטל וימות הנחש ומלאך המוות, שהנחש ומלאך המוות היינו הך. ונמצא שהוא מת, מחמת שהוליד כל הגופים, כמ"ש: בילע המוות לנצח. ואז יהיה תחיית המתים. כמ"ש: יחיו מתיך נבלתי יקומון.

וכיוון שלידת כל הגופים, מורה גמה"ת, א"כ איך נייחס זה לנחש, שהוא ההיפך מתיקון, והוא מלאך המוות? כתוב: והנה טוב מאוד. שמאוד מורה על מלאך המוות, שהוא טוב מאוד. כי אדה"ר, אע"פ שהיה כולו קודש מטרם החטא, מ"מ היה מחוסר שלמות. וכמו שלומדים על חטא עצה"ד, שבעלילה באת עליו. כי ע"י חטא עצה"ד, הוליד גופים הרבה, והם השלימו הכול. וע"כ מיוחס זה אל הנחש, כי לולא הנחש שפיתה אותו לעצה"ד, לא היו נולדים גופים מאדה"ר, ולא היה נשלם התיקון, הרי שיש לו יחס ישר אל גמה"ת, אלא מהלידה ההיא ימות אפשר לתקן גם בלי לחטוא, אך אפשר גם להשתמש בחטא כדי לתקן.

וַיַּקְהֵל  קנז- קנט

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת

תעו) במקום שלא נזכר, אלו שאינם אומרים, בכל יום מעשה הקטורת, שורים עליו דינים שלמעלה, ומגיפות רבות בו, ועמים אחרים שולטים עליו. כמ"ש: קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם. תמיד היא עומדת לפני ה', יותר מכל עבודות אחרות. מעשה הקטורת מכובד וחביב לפני הקב"ה יותר מכל עבודות ורצונות שבעולם. ואע"פ שהתפילה היא חשובה מכל, מעשה הקטורת יותר מכובד וחשוב לפני הקב"ה.

תעז) מה בין תפילה למעשה הקטורת? תפילה התקינו במקום הקורבנות, שהיו עושים ישראל. וכל אלו הקורבנות, שהיו עושים ישראל, אינם חשובים כקטורת. ועוד, מה בין זה לזה? כי התפילה היא תיקון, לתקן מה שצריך. קטורת עושה יותר, שמתקן וקושר קשרים, ייחודים, ועושה אורה יותר מהכול, שמעביר הזוהמה ומטהר המשכן והכול מאיר ומיתקן ומתקשר יחד. קורבנות היו מקריבים על המזבח החיצון והקטורת על מזבח הזהב הפנימי. קטורת באה לטהרה, טיהור הלב קודם התפילה. הקב"ה רוצה את הטהרה הזו עבורנו כשבאים בתפילה לפניו.

תעח) וע"כ צריכים להקדים מעשה הקטורת לתפילה בכל יום, להעביר הזוהמה מהעולם, שהוא תיקון הכול בכל יום ויום. כמו קורבן חביב, שהקב"ה רוצה בו.

תעט) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה: בַּד בְּבַד יִהְיֶה. מה השינוי שכאן, שנאמר קח לך, מכל מה שאמר לו ולא אמר לו, קח לך. אלא, קח לך, פירושו להנאתך ולתועלתך. משום שכאשר אישה נטהרת הוא הנאת בעלה. כי הקטורת מטהר המשכן, שהיא מלכות כלת משה, כי משה היה מרכבה לז"א. וכמ"ש: קח לך סמים, להעביר הזוהמה, שיתקדש האישה, מלכות, בבעלה, ז"א.

תפ) כעין זה כתוב: קח לך עגל בן בקר, שנאמר לאהרון. פירושו ג"כ, להנאתך ולתועלתך, לכפר על חטאו, על עגל שגרם לישראל. וע"כ כתוב במשה, קח לך, להנאתך ולתועלתך.

תפא) קטורת, קושר קשר. שמייחד, מאיר אורה, ומעביר זוהמה, והאות ד' נעשה אות ה', כי מטרם הזיווג עם ז"א, המלכות היא דל"ת, כי להיותה בלי חסדים אינה מאירה, והיא דלה. וכשז"א מזדווג עימה, מתלבשת החכמה שבה בחסדים, ומאירה בכל השלמות, ונעשית אות ה'.

והקטורת מייחדת ייחוד ז"א עם המלכות, ע"כ גורם שד' נעשית ה'. ה' מתחברת על ידה עם ו', ז"א. ו' עולה ומתעטרת בה"ר, בינה, כדי לקבל שפע בשביל המלכות. וה"ר, בינה, זוהרת באות י', חכמה, כדי להשפיע לז"א. והכול מעלים רצון לא"ס ונעשו כולם, חכמה בינה ז"א ומלכות, י"ה ו"ה, קשר אחד עליון. וכל זה נעשה ע"י הקטורת. לבינה חסדים שלמים בשונה מחסדים שיש לז"א של חוסר שלמות. עד כה הייתה באחוריים לאבא, וברגע שעולה אליה מפנה פניה ה ראשונה ליוד כדי לקבל חוכמה להעבירה לז"א לתת למלכות. יוצא שבזכות הקטורת נעשו כולם קשר אחד, שהקטורת גרם לזיווג.

תפב) מכאן והלאה, כיוון שהכול נקשר בקשר ההוא, התעטר הכול בא"ס, והשם הקדוש הזהיר והתעטר מכל הצדדים, והעולמות כולם בשמחה, והאירו הנרות, ומזון וברכות נמצאים בכל העולמות. והכול הגיע בקטורת. כי אם לא עובר הזוהמה ע"י הקטורת, הכול לא היה נעשה, כי הכול תלוי בזה הקטורת גורמת לטהרה ויש לראות שהרוחניות היא הטהרה, והתעסקות רק בגשמיות לא תועיל. אמנם יש לעשות את הפעולה חיצונית אך יש לכוון לפנימיות, ואי אפשר תפילה בלי קטורת.

תפג) קטורת הוא ראשונה תמיד, קודם הכול. ומשום זה צריכים להקדים מעשה הקטורת לתפילה, שירות ותשבחות. משום שכל זה אינו עולה, ואינו מיתקן, ואינו מתקשר, עד שעובר הזוהמה ע"י הקטורת. בתחילה כתוב: וכיפר על הקודש מטומאת בני ישראל, ואח"כ כתוב: ומפשעיהם לכל חַטאותם. וע"כ צריכים לכפר על הקודש, ולהעביר הזוהמה, ולטהר הקודש ע"י הקטורת, ואח"כ, שירות, תשבחות ותפילה.

תפד) אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב, כי הם יודעים לתקן תיקון של מעלה ושל מטה, כמו שצריכים לתקן התיקון מלמטה למעלה, עד שנקשר הכול יחד בקשר אחד, בקשר ההוא העליון, הקטורת, כשצריכים לתקן בתיקון של אותיות הרשומות, שהקב"ה נקרא בהן.

וַיַּקְהֵל  קנא- קנג

וַיִּיטַב לִבּוֹ

אדם שמברך על מזונו, הוא מיטיב את ליבו

פעולת ההודיה מוסיפה כוח ומרחיבה את לצד ההשפעה שבלב, חיזוק מדרגת הבינה שבנפש, הנקודה הקשורה לכלל, ליחד. הכלל הוא זה שמקבל את האור, והקשר עם הכלל הוא אמוני, לכן האמונה מביאה שמחה.  

תנו) רבי יוסי פתח: וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא, לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה. וייטב ליבו, שבירך על מזונו. שמי שמברך על מזונו הוא מטיב לליבו. הוא, כמ"ש: לך אמר ליבי וכתוב: צור לבבי, שפירושו המלכות, שנקראת לב. מה קשור ברכה ללב, אלא כשהלב במידת השפעה, הוא יכול לקבל את המוחין דחכמה, אור האהבה. ניסיון לקבל את אור התענוג לסיפוק האישי במקום ליחד, שזו חוכמה בלי חסדים שאינה יכולה להתקבל, אלא "שמחה" זמנית שאחריה יבואו דיכאון וריקנות.

תנז) ומשום שברכת המזון חביבה לפני הקב"ה, כל מי שמברך על השובע, מטיב ומשמח למקום אחר, למלכות. כמו בסעודות השבת, שמקום אחר, המלכות, נהנה מברכת השובע ההיא והשמחה. וכאן, נהנתה המלכות מברכת השובע ההוא של הצדיק בועז. וזהו, כמ"ש: וייטב ליבו. לכאורה נראה שכאשר אדם אוכל לשובע אז הוא הכן נהנה, וכאן מלמד שבועז ברך והמלכות נהנתה, היא השכינה הקדושה היא הכלל. תענוג אמיתי מגיע לאדם רק דרך הכלל. יש ברוחניות מעין שיתוף כזה שהכלל מקבל את התענוג האמיתי, והפרט מקבל את מה שהוא צריך. מי שהוא עז פנים, בגאוותו אינו יודע להודות, וכמה שנותנים לו מרגיש שמגיע לו יותר. לכן הגאוותן אינו מוכן להסתכל על הציץ, על האמת שתראה לו את דרך הישר, ומיד הוא קופץ על כל ביקורת ותוכחת ובכך מונע עצמו מבניית לב טוב. רק ענווה מביאה אדם להודות באמת על מה שמקבל.

תנח) המלכות נהנית מברכת המזון, משום שמזון של אדם קשה לפני הקב"ה, שהוא מקום המלכות. וכיוון שהאדם אכל ושתה ומברך ברכת המזון, ברכה ההיא עולה, ונהנית המלכות מאלו דברים, הנאמרים על השובע שעולים, ונמצא שנהנה מהמזון למטה, האדם, ולמעלה, המלכות. היות ונתינת המזון באה על הרצון לקבל, לכן קשה לו לכאורה לקב"ה לתת את המזון שיוצר הפרדה, כפי שכתוב וישמן ישורון ויבעט.

תנט) בחול אין המקום ההוא נהנה, אלא מאלו הדיבורים העולים מתוך השובע, מברכת המזון, וכל המילים מתעטרות ורוות ושבעות בשמחה, והמקום ההוא נהנה מהם. ובשבת הוא עניין אחר. שבמזון ממש ובשמחה ההיא של המזון של מצוות שבת, נהנית המלכות, ונמצא המזון עצמו כלול לגמרי מלמעלה ומלמטה. כמ"ש: כי ממךָ הכול ומידךָ נָתַנוּ לָך. שהמלכות נהנית מהנאתו הזו של האדם, ובשמחה זו שבמזון של מצוות שבת.

תס) מי שמברך להקב"ה מתוך השובע, צריך לכוון ליבו ולשים רצונו בשמחה, ולא יהיה עצוב. אלא שיברך בשמחה, וישים רצונו, שנותן עתה לאחר, בשמחה ובעין טובה. וכמו שמברך בשמחה בעין טובה, כך ייתנו לו בשמחה ובעין טובה. וע"כ לא יהיה עצוב כלל, אלא בשמחה ובדברי תורה. וישים ליבו ורצונו לתת ברכה במקום שצריך, למלכות. הברכה צריכה להיות מתוך שמחה ורצון אמיתי לקשר עם נותן המתנה. כמובן שיש לומר דברי תורה על השולחן.

תסא) ארבע מרכבות השולטות בארבע רוחות של המלכות. ומחנות המלאכים ניזונים מהברכה שעל השובע, ובמילים, ברוך אתה, שבברכת המזון, נהנה וגדל ומתעטר בו, המלכות, ומי שמברך, הרצון צריך להיות בשמחה ובעין טובה המלאכים הם כוחות הנפש שבאדם, שגם הם גדלים עם הברכה הראויה. וע"כ כתוב: טוֹב-עַיִן, הוּא יְבֹרָךְ כִּי-נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל

תסב) טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלַחמו לדל. ואם תחילת הכתוב לא מדבר בברכת המזון, אין ראש הכתוב סופו, ואין סופו ראשו, כלומר, שאין להם קשר זה בזה. אלא, טוב עין, שיברך בעין טובה בשמחה, ולא לחינם מברך בשמחה, כי מברכה ומשמחה ההיא נתן מלחמו לדל שהמלכות נק' דלה ועניה. כלומר, המקום שצריך להיות ניזון מכל הצדדים, מימין ומשמאל. מקום שאין לו מעצמו כלום, מקום הנהנה מכל הצדדים ונכלל מכל הצדדים, המלכות. וע"כ היא נקראת דל. ועליה כתוב: כי נתן מלחמו לדל. דברים אלו אינם נמסרים אלא לחכמים, היודעים סודות עליונים ודרכי התורה. כשאדם מברך הוא נותן מהכוח שלו לאני האמיתי שבנפשו, שזו השכינה הקדושה שבתוכו, המקום המשותף שלו עם כלל נשמות ישראל, כעין אווירה משותפת שיש לקבוצה בעלת מטרה משותפת. נקודה משותפת זו, היחד היא דלה שאין לה אלא מה שנותן לה העליון, ורק לכלל הזה ניתן האור/השפע האמיתי. זהו שכתוב במגילת רות: ותלכנה שתיהם, האני האמיתי עם כוח ההשפעה.

תסג) בועז היה טוב עין. עזות מצח לא הייתה בו לעולם כתוב: וַיָּבֹא, לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה כמ"ש: בטנך ערימת חיטים, הנאמר על המלכות. אף, בקצה הערימה, היא המלכות. כל מי שמברך ברכת המזון כראוי בשמחה, ברצון הלב, כשעולה מעוה"ז, מקום מיתקן לו תוך סודות עליונים בהיכלות הקדושים של המלכות, הנקראת ערימה, שע"ז רומז הכתוב: ויבוא לשכב, אחר שייפטר מן העולם, בקצה הערימה, במלכות.

אשרי הוא האדם, השומר מצוות אדונו, ויודע הסודות שלהן, שאין לנו מצווה בתורה, שאין תלויות בה סודות עליונים ואורות וזיוים עליונים. ובני אדם אינם יודעים ואינם מתחשבים בכבוד אדונם. אשרי חלקם של הצדיקים, אותם העוסקים בתורה. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב שהוא פנימיות האדם.

תסד) כל אלו עזי מצח, שאין להם בושה, אין להם חלק בעוה"ז ובעוה"ב. כל אלו עזי מצח, שהיו בישראל, כשהיו מסתכלים בציץ ההוא, היה נשבר ליבם ומסתכלים במעשיהם. משום שהציץ היה מגלה מיהו עז פנים עומד על אות, שהיה נחרת עליו קודש להוי"ה. וכל מי שמסתכל בו, היה בוש ממעשיו. וע"כ הציץ מכפר על עזי פנים ועזי מצח.

תסה) אותיות של השם הקדוש שהיו חקוקות על הציץ, היו מאירות באור בולט ונוצץ. כל מי שהיה מסתכל בהתנוצצות ההיא של האותיות, פניו נופלים מאימה, והיה נשבר ליבו. ואז הציץ מכפר עליהם, כאופן הזה, כיוון שהוא גרם שישבור ליבו ושייכנע לפני אדונו.

וַיַּקְהֵל  קנא- קנג

וַיִּיטַב לִבּוֹ

אדם שמברך על מזונו – מיטיב את ליבו

פעולת ההודיה מוסיפה כוח ומרחיבה את צד ההשפעה שבלב, חיזוק מדרגת הבינה שבנפש, הנקודה הקשורה לכלל, ליחד. הכלל הוא זה שמקבל את האור, והקשר עם הכלל הוא אמוני, לכן האמונה מביאה לשמחה.

כשאדם מברך הוא נותן מהכוח שלו לאני האמיתי שבנפשו, שזו השכינה הקדושה שבתוכו, המקום המשותף שלו עם כלל נשמות ישראל, כעין אווירה משותפת שיש לקבוצה בעלת מטרה משותפת. נקודה משותפת זו, היחד, היא דלה שאין לה אלא מה שנותן לה העליון, ורק לכלל הזה ניתן האור/השפע האמיתי. זהו שכתוב במגילת רות: ותלכנה שתיהם, האני האמיתי עם כוח ההשפעה.

כשהלב פועל במידת השפעה, הוא יכול לקבל את אור האהבה. ניסיון לקבל את אור התענוג לסיפוק האישי, במקום ליחד, שזו חוכמה בלי חסדים שאינה יכולה להתקבל, יחווה "שמחה" זמנית שאחריה יבואו דיכאון וריקנות.

לכאורה נראה שכאשר אדם אוכל לשובע אז הוא הכן נהנה, וכאן מלמד שבועז ברך, והמלכות נהנתה, היא השכינה הקדושה היא הכלל. תענוג אמיתי מגיע לאדם רק דרך הכלל. יש ברוחניות מעין שיתוף כזה שהכלל מקבל את התענוג האמיתי, והפרט מקבל את מה שהוא צריך. מי שהוא עז פנים, בגאוותו אינו יודע להודות, וכמה שנותנים לו מרגיש שמגיע לו יותר. לכן הגאוותן אינו מוכן להסתכל על הציץ, על האמת שתראה לו את דרך הישר, ומיד הוא קופץ על כל ביקורת ותוכחת ובכך מונע עצמו מבניית לב טוב. רק ענווה מביאה אדם להודות באמת על מה שמקבל.

ההודיה והברכה צריכים להיות מתוך שמחה ורצון אמיתי לקשר עם נותן המתנה. כמובן שיש לומר דברי תורה על השולחן.

וַיַּקְהֵל  קנד- קנו

הַקְטֹרֶת

אין שבירה לס"א אלא בעזרת הקטורת

תסו) כעין זה קטורת. כל מי שהריח בעשן ההוא, כשעלה עמוד העשן ההוא מאותו מעלה עשן, היה מברר ליבו בבירור לעבוד לאדונו, ומעביר ממנו הזוהמה של היצה"ר. ולא היה לו אלא לב אחד כלפי אביו שבשמיים. משום שקטורת הוא שבירת היצה"ר ודאי בכל הצדדים. וכמו שהציץ היה קם על נס, כך קטורת, שאין לך דבר בעולם לשבור את הס"א חוץ מקטורת. ישנם הנוהגים לעשות תיקון לבית ע"י קטורת לטהר הבית ממזיקים ורוחות. קטורת הולכת על צמצום א כנגד יצר י"א יריעות עיזים כנגד יצר הרע, שרק הקטורת שוברת אותו.  

תסז) כתוב: קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. שכתוב: כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה, הֵחֵל הַנָּגֶף. כי אין שבירה לצד ההוא חוץ ע"י קטורת. שאין לך דבר חביב לפני הקב"ה כקטורת. ועומדת לבטל כישוף ודברים רעים מבית. ריח ועשן של קטורת שעושים בני אדם, הוא מבטל כשפים במעשה ההוא. כש"כ קטורת.

תסח) גזרה עומדת לפני הקב"ה, שכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים שבעולם. ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, ומוות, ולא יינזק כל יום ההוא, כי אין ס"א יכולה לשלוט עליו. וצריך שיכוון בו. התנאי הוא שיש לכוון את הלב בעליית הקטורת.

תסט) אמר רבי שמעון: אם בני אדם היו יודעים, כמה עליון מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנו, והיו מעלים אותה עטרה על ראשם, ככתר של זהב. ומי שמשתדל במעשה הקטורת, צריך להסתכל בו. ואם יכוון בו בכל יום, יש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב, ויסתלק מיתה ממנו ומעולם, ויינצל מכל דינים שבעוה"ז, מצדדים רעים, ומדין של גיהינום, ומדינה של מלכות האחרת.

תע) בקטורת ההיא, כשהיה עולה העשן כעמוד, היה רואה הכוהן אותיות של השם הקדוש פורחות באוויר ועולות למעלה כעמוד. ואח"כ, כמה מרכבות קדושות מסבבות אותה מכל הצדדים. עד שעולה באורה ובשמחה ומשמח למי שמשמח. וקושרת קשרים, שמייחדת ייחודים, למעלה ולמטה, לייחד הכול. וזה מכפר על יצה"ר ועל עכו"ם, הס"א.

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת

תעא) יש שני מזבחות. מזבח לעולות ומזבח לקטורת הסמים. זה בחוץ וזה בפנים. מזבח הקטורת, פנימי, ולמה נקרא מזבח, הרי אין מקריבים עליו זבחים?

תעב) אומר מה שיש בחוץ יש גם בפנים רק שאינו נראה, אלא משום שביטל ואסר כמה צדדים רעים, ומשום שס"א אסור אינו יכול לשלוט ולא להיות קטגור. וע"כ נקרא מזבח, משום שהס"א נאסר ונעקד עליו כמו קורבן. כשהס"א רואה את עשן הקטורת עולה, הוא נכנע ובורח, ואינו יכול להתקרב כלל למשכן. ומשום זה נטהר, ולא התערב אחר בשמחה ההיא שלמעלה חוץ מהקב"ה לבדו. ומשום שחביב כל כך, אינו עומד מזבח ההוא אלא בפנים, כי הוא מזבח שברכות נמצאות בו, וע"כ הוא מכוסה מעין, שעומד בפנים. כשאדם פועל את המזבח החיצון, דהיינו עושה פעולה או מעשה, ויכול להיות שכאן חלילה כוונה לא טובה תפסול את הקורבן, שכאן הס"א מפריע שאלו הם מחשבות הזרות הרעות שיש לאדם. מזבח הקטורת מתקן אותם, דהיינו מקריבים את המחשבות הפסולות בעבודה פנימית.

תעג) כתוב באהרון: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. כי אסר את מלאך המוות, עד שלא יכול לשלוט כלל, ולא לעשות דין. ובכל מקום שאומרים בכוונה וברצון הלב מעשה הקטורת, אינו שולט המוות במקום ההוא, ולא יינזק, ולא יכלו שאר העמים לשלוט על המקום ההוא.

תעד) כתוב: וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כיוון שכתוב מזבח, למה נקרא מקטר קטורת? אלא משום שלוקחים אש ממקום זה להקטיר קטורת, כמו שעשה אהרון, שכתוב: קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח. ועוד, משום שהמזבח צריכים להקטיר ולקדש אותו בקטורת. כי אסור להקטיר קטורת במקום אחר, חוץ מבמחתה הכלי לערבוב הגחלים ולהעברתם למזבח הפנימי.

תעה) מי שדין רודף אחריו, הוא צריך לקטורת הזו, ולשוב לפני אדוניו. כי הקטורת היא עזרה, שיסתלקו הדינים ממנו. ובזה ודאי מסתלקים הדינים ממנו, אם דרכו בזה, להזכיר פעמיים ביום, בבוקר ובערב. שכתוב: קטורת סמים בבוקר בבוקר. וכתוב: בין הערבּיים יקטירנה. וזהו קיום העולם תמיד, כמ"ש: קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם. ודאי היא קיום העולם למטה, וקיום העולם למעלה.

וַיַּקְהֵל  קנד- קנו

הַקְטֹרֶת

אין שבירה לס"א אלא בעזרת הקטורת.

כעין זה קטורת, כל מי שהריח בעשן ההוא, כשעלה עמוד העשן ההוא מאותו מעלה עשן, היה מברר ליבו בבירור לעבוד לאדונו, ומעביר ממנו הזוהמה של היצה"ר. ולא היה לו אלא לב אחד כלפי אביו שבשמיים. משום שקטורת הוא שבירת היצה"ר, שאין לך דבר בעולם לשבור את הס"א חוץ מקטורת. ישנם הנוהגים לעשות תיקון לבית ע"י קטורת לטהר הבית ממזיקים ורוחות.

ריח ועשן של קטורת שעושים בני אדם, הוא מבטל כשפים במעשה ההוא. וכל מי שמסתכל וקורא בכל יום מעשה הקטורת, ינצל מכל הדברים הרעים והכשפים שבעולם. ומכל פגעים רעים, ומהרהור רע, ומדין רע, ומוות, ולא יינזק כל יום ההוא, כי אין ס"א יכולה לשלוט עליו. וצריך שיכוון בו. התנאי הוא שיש לכוון את הלב בעליית הקטורת.

אמר רבי שמעון: אם בני אדם היו יודעים, כמה עליון מעשה הקטורת לפני הקב"ה, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנו, והיו מעלים אותה עטרה על ראשם, ככתר של זהב.