וַיַּקְהֵל קמח- קנ
וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ
בעזות פנים אין הארה.
עזות מצח היא הגאווה שחושב שמגיע לו הכל, ואינו משכיל לבוא בשפלות ומחפש רק לקבל לעצמו.
הציץ, אחד מבגדי הכהן הגדול היה מראה האם יש על האדם אהרה, מאחר והארה על המתבונן בציץ הייתה יורדת רק אם היה צדיק. על הציץ היו חקוקות האותיות והיו מאירות בסדר מסוים וכך יכול היה הכהן לקרא ולדעת, ואם לא הייתה מגיעה הארה, היה יודע הכהן שהאדם שלפניו עז פנים. הציץ מסמל את התורה הקדושה, ובה ניכר אם האדם צדיק או לא. אדם שיש לו עין טובה והולך בדרך תורה, הדרך מאירה לו.
האדם הוא ככלי המונח על הכירה, וצריך להכין עצמו בקצב ראוי כדי להיות כלי ראוי לשמש את השם יתברך. לכן אמר בועז לרות: וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים של הצדיקים ולא אחרי הנערים שהם מנוערים ממצוות. בועז ראה ברות שהיא בחינת המלכות כלומר עניה שאין לא אלא מה שייתן לה בעלה, וראה שהיא אינה מחפשת אלא חסדים להשלים את דעתה לקדושה. לכן אומר לה בועז: עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, שמותר לה ללכת אחרי העיניים, אחרי הרצון לחוכמה ושפע, מפני שאין היא מחפשת את השכר לעצמה. העין הטובה של המשפיע אינה מחפשת אלא להשפיע ולעשות נחת רוח לבורא.
תמו) וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, זָהָב טָהוֹר. נקרא ציץ לשון מציץ, משום שהוא נמצא להסתכלות בן אדם. וכל מי שמסתכל בו, ניכר, אם הוא צדיק או לא כלומר ניתן לאבחן את המתבונן כפי שהארת הציץ הייתה מופיע על פניו.
תמז) בציץ היו אותיות השם הקדוש מפותחות בפיתוח וחקוקות בו. ואם צדיק הוא, מי שעומד לפניו, אלו האותיות החקוקות תוך הזהב, היו הארתן בולטות ועולות מלמטה למעלה מחקיקה ההיא, והיו מאירות בפניו של אדם ההוא.
תמח) פעם הייתה נוצצת ההתנוצצות בו, ופעם לא היו מתנוצצות. בפעם הראשונה שהכוהן הסתכל בו, היה רואה הארות האותיות כולן בפנים. וכשהיה מסתכל לעיין בו, לא היה רואה כלום, אלא הארת פניו היה מאיר, כמו שניצוץ היוצא מזהב התנוצץ בו, ולא יותר. רק הכוהן היה יודע המראֶה של הסתכלות הראשון, שהיה רואה בשעתו, וכן כל אדם. משום שרצון הקב"ה היה באדם ההוא המסתכל בציץ, וידע שהוא מזומן לעוה"ב, כי מראה הזו שהאירה מאותיות הציץ, האירו עליו מלמעלה, שהקב"ה היה רוצה בו. וכאשר מסתכלים בו לאח"כ לעיין בו, לא ראו כלום, משום שהמראה שלמעלה אינו מתגלה אלא לפי שעה. לכן הכהן היה יודע, מפני שלאחר מכן הארה זו נעלמה מפני המציץ
תמט) ואם אדם עומד לפני ציץ ההוא ופניו אינם מראים, גם לפי שעה, המראה הקדוש. אז ידע הכוהן, שהוא עז מצח, וצריך לכפר עליו, ולבקש עליו רחמים הכהן שהוא מידת החסד לא אומר שיש להענישו על זה שהוא עז פנים, אלא שיש לתקנו.
עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן
תנ) רבי יהודה שואל על הפסוק ברות : עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר-יִקְצֹרוּן, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים, לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ וגו' מקרא זה למה נצרך? אמר לו רבי יצחק יש כמה מקראות בתורה שנראה שאינם צריכים להכתב, ואנו רואים שכולם הם סודות עליונים. אמר רבי יהודה: מקרא זה מי שראוה אותו ואינו מסתכל בו דומה למי שלא טעם תבשיל מעולם תבשיל הוא מושג של משהו שאינו מוכן מאליו אלא צריך להתחמם על הכירה, בגחלתן של צדיקים.
תנא) אלא יש כאן סוד, הנאמר ברוח הקודש. משום שראה בעז, הדיין של ישראל את העניות של צדקת ההיא, שאינה מגבהת עיניה לראות במקום אחר, אלא מול פניה, וראה כל מה שראתה בעין טובה, ולא היתה בה עזות מצח – שיבח עיניה. רות היא בחינת הרצון לצדיקות שבנפש המבקשת לבוא לידי גילוי חדש של האמת
תנב) משום שיש עינים שבשבילם אינה שולטת ברכה חסדים שיכולים להלביש את אור החוכמה במקום ההוא, ובעז עין טובה ראה בה, שכל מה שהסתכלה היתה בעין טובה, ועוד שראה שהיתה הצלחה בידיה, שכל מה שהיתה לוקטת נתוסף בשדה שזו המידה של הרצון להשפיע, שככול שלוקחים מזה לא חסר. ובעז הסתכל שרוח הקודש שורה עליה, אז פתח ואמר: בשביל שהיו לוקטים אלו האחרים, ואמר לרות עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן מותר לך לקצור בסודות התורה. עיניה היו גורמות ברכות מרובות. כל בני העולם אין להם רשות ללכת אחרי עיניהם,ואת תלכי אחרי עינך כי עיניך גורמות ברכות מרובות (טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ)
תנג) בעז ראה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנה מלכים עליונים ושליטים שהם עינים של הכל. כמו שהיתה תמר שכתוב בה: וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, שנתיישבה בפתח, שיצאו ממנה מלכים שליטים עליונים. כי כמו שכל אברי הגוף אינם הולכים אלא אחרי העינים, והעינים מנהיגים לכל הגוף, אף כך, מלכים וסנדרין וכל אלו השליטים, הכל הולכים אחריהם. ומשם זה אמר לה עיניך.
תנד) שואל מי הוא שדה? ומשיב זהו ציון וירושלים שכתוב: ציון שדה תחרש. וכתוב: כריח שדה אשר ברכו ה' שזו ירושלים. וע"כ כתוב עיניך בשדה. כי משדה ההוא היו לוקחים כל בני עולם תורה ואור המאיר, שכתוב: כי מציון תצא תורה.
תנה) והלכת אחריהן: היינו באלו מעשים טובים שאני רואה בך. הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים, לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ; וְצָמִת, וְהָלַכְתְּ אֶל-הַכֵּלִים, וְשָׁתִית, מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים דהיינו כי האשה דעתה קלה, שהיא מחפשת את החסדים כדי שישלימו את דעתה, ויש לה שאיפה גדולה לקבל חסדים אלו, וע"כ הזהיר הנערים שלא יגעו בה. וצמית – השתמש בלשון נקיה, שאומר שאם חשקך להתדבר באדם לקיים זרע בעולם שהם החסדים שישלימו אותך, והלכת אל הכלים, אלו הם הצדיקים שנק' כלי ה' שעתידים הצדיקים שיביאו אותם כל העולם מתנה למלך המשיח. והם כלי ה' כלים שהקב"ה נהנה מהם. אלו הם כלים שבורים בעולם הזה, כדי לקיים התורה, והשימוש שהקב"ה משתמש בהם אינו אלא מתוך כלים ההם, וכאשר תתדבק בהם ושתית וגו אומר.
שאלות חזרה זהר ויקהל קמח-קנ
1. למה נקרא "ציץ"?
2. כיצד מזהה הכהן אם צדיק או עז מצח?
3. מדוע אמר בעז לרות "עיניך בשדה אשר יקצרון" ?
4. באילו עינים שולטת ברכה? וכיצד מפורש זה ברות שהסתכלה בעין טובה?
5. מהן ב' הפירושים שביגנם לרות ישנה רשות ללכת אחר עיניה ולכל בני העולם אין רשות ללכת אחרי עיניהם?
6. במה דומות עיניה של רות לעיניה של תמר שעליה כתוב "ותשב בפתח עינים"?
7. מיהו השדה שעליו כתוב "בשדה אשר יקצורון"?
8. מהו שאמר בעז לרות "והלכת אל הכלים"? מיהם הכלים? ומה אתה לומד על כך בדרכי עבודה?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams
הקודם