1. מה הפירוש של הזהר (3 פירושים) ש"תמים היה בדורותיו"?
2. מדוע עד שלא נתחברו נח והתיבה כאחד לא היה העולם על היכנו כראוי? ואגב כך מדוע ממנו היתה יכולה להיות נפוצה הארץ?
3. מהם הבחינות של אורך, גובה וקומה של התיבה ביחס לעולמות עליונים?
4. למה כתוב ב' פעמים נח? לפחות ב' פירושים.
5. מה תפקיד השמות בארץ וכיצד הם מגיעים ומה אנו למדים מכך?
6. למה לא כתוב ביעקב "את" לעומת בנח שכתוב בו "את שמו נח"?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
1. מה הקשר בין נח איש צדיק לכך שישראל זוכים לעולם הבא?
2. מיהו הנקרא צדיק וכיצד זה קשור ליוסף ומי אגב כך אשת אדוניו?
3. מה הקשר בין הצדיק לתולדות, ומדוע בלעדיו אין תולדות?
4. על איזה בסיס צריך להתקיים עולמו של האדם ומדוע?
5. על איזה בסיס צריך לקיים שלום עולמי ומדוע?
6. אם היית מנהיג העולם היום אילו חוקים היית מנהיג כדי שיהיה שלום עולמי זה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שאלות חזרה זוהר – נח – קכז-קכט
1. מה הבדל בין קבלת אור חכמה בששת ימים לעומת קבלתה בשבת?
2. מהם ב' הצורות שהן כדי להתגבר ממגע עם החיצוניים?
3. במה שונה קבלת החכמה בא"י מקבלת החכמה בחו"ל. ואגב כך מדוע בני האדם רוצים לנסוע לחו"ל?
4. למה נתבלבל לשונם?
5. כיצד נכון להשתמש בחכמה שניתנת מהבורא, וכיצד רואים את זה במשה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת נח, קכד – קכו, ט"ז אלול
אנו עוסקים עדיין במאמר של עיר ומגדל.
אותו הדור אמרו "הבא נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשו לנו שם וכו'", כך רצו להתנער מהמצוות ומהקשר לה' ומבקשים רק סיפוק אישי.
בונים להם פילוסופיה שמאשרת את המרידה שלהם בה'. כך נמרוד מתחיל את "ההתיונות". אברהם אבינו לעומת זאת לא מסכים למרידה זו ונלחם על האמונה בה'.
כל הבניין המדעי שבנו אנשי דור הפלאגה, שמרדו בה', נפל, משום שכל אמונתם הייתה טפלה ולא נבעה מיסודות נכונים אלא על ספקות מדעיות שבדאו מליבם.
כל הנאורות שלהם נעלמת כשמגיעה האמת. הם מכבדים ערכים של חופש אבל רק כאשר זה בתוך התחום שהם הגדירו.
הם מוכנים שיהיה "קדוש ברוך הוא" אבל רק אם הוא פועל לפי הדרישות שלהם…
מאמר נוסף למדנו היום "שער החצר הפנימית".
מה שאדם משער בפנימיות ליבו – זה השער של החצר הפנימית.
בפנימיות ליבו משער האדם את הקירבה לה' ית', שאני צריך להיות מחובר לה', שאני צריך להיות שליח לעשות רצון ה' בעולם. זה השער לה'.
בארץ ישראל (הפנימית, כמובן) כל רצונו של האדם הוא ישירות לה', ישר-קל.
אם אדם רוצה לחדור לאהבה צריך הוא לחדור לפנימיות הלב. את הפנימיות מתקנים על ידי לימוד פנימיות התורה. אמנם החיצוניות מושכת אותנו אבל אסור להתפתות אחריה. האמת דופקת על דתינו ואנו מחפשים אותה במקום אחר…
להמשך והרחבה – הקשיבו לשיעור…
—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
דף היומי בזוהר פרשת נח, עמודים קו, קז וקח, ט' אלול תשע"ד
היום אנו לומדים מאמר "שלושה בני נח", ומתחילים מאמר "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם".
נקודת הפרטיות של האדם, שהיא מסומלת בעץ הדעת – צריכה להיות בשמירה ואסור להשתמש בה בגילוי. נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי האם נח כשנשתכר בכרם – חטא כמו חטאו של אדם הראשון או שרק רצה לפגוש בחטאו של אדם הראשון על מנת לתקנו.
ממשיך הזוהר ואומר – אשרי חלקם של הצדיקים שהקב"ה רצה בכבודם, וגילה להם נסתרות העליונות של החכמה, עליהם כתוב "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם".
פתח רבי אלעזר ואמר "ה' אלוקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן". כמה יש להם לבני אדם להסתכל בכבודו של הקב"ה, ולשבח לכבודו, משום שכל מי שיודע לשבח לרבונו כראוי, הקב"ה עושה לו רצונו. ולא עוד, אלא שמרבה ברכות למעלה ולמטה.
ועל כן, מי שיודע לשבח לרבונו, וליחד את שמו, חביב למעלה ונחמד למטה, והקב"ה משתבח בו, ועליו כתוב, "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
זו רק טעימה מהשיעור, להמשך – הקשיבו לשיעור…
—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים ק – ק"ב. ז' אלול תשע"ד.
היום אנו ממשיכים את המאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה".
אתמול למדנו את היהודי שלמד עם רבי יהודה באכסניא במתא מחסיא.
במציאות הראשונית של הבריאה נבראה "מלכות דאין-סוף" שהיא הרצון לקבל הגדול שנברא בעולם, ומציאותה הראשונית היא בצורה שאינה מתוקנת דהיינו רצון לקבל בעל מנת לקבל, כלומר עם צורה אנוכית. מטרתה היא להגיע לאהבה עם הבורא. אנו נביעה ממנה וכל מטרתנו היא גם – להגיע לאהבת הבורא, כך גם רצון לקבל גדול לא יהיה בצורה אנוכית אלא מתוך רצון לעשות נחת רוח לה' ולהדבק בו.
אבן השתיה שעליה דיברנו אתמול, היא הרצון לקבל הגדול. כרגע אסור להשתמש באבן בגילוי אלא קודם צריך לתקנה. כל פעם אנו מתקנים התכללות מאותו רצון גדול עד שלעתיד לבוא נתקן את עצם הרצון.
כל צדיק, כמו יעקב אבינו, ויוסף ועוד הרבה צדיקים מתקנים עוד מעוד בחינות באותה המלכות, אותו רצון גדול, ולעתיד לבוא נגיע לגמר התיקון.
גם כל יהודי באשר הוא שמשתדל לתקן רצונו לאהבת ה' – שותף בתיקון השלם.
שאלו רבי יהודה לאותה היהודי שלימד אותו דברים נפלאים כל כך – אם אתה יודע כל כך הרבה תורה אז למה אתה עוסק בחיי שעה, במסחר, ולא יושב ועוסק בתורה כל היום? ענה לו היהודי – מפני ההכרח, שיש לי שני בנים שיושבים ועוסקים בתורה כל היום ואני צריך לשלם למלמד שלהם.
להמשך הדברים הנפלאים הללו – הקשיבו לשיעור…
—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים צז – צט. ו' אלול תשע"ד
אנו מתחילים מאמר חדש "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה".
שני נושאים אנו לומדים היום: על הכנה ללימוד תורה, ועל אבן השתיה.
סיפור: רבי יהודה קם משנתו בחצות לילה לעסוק בתורה, באכסניא בעיר מתא מחסיא. היה שם יהודי אחד שהיה לבוש בשני שקים ובא לשם (לאכסניא) כדי למכור מלבושים.
רבי יהודה פתח בלימודו ואמר, יעקב אבינו כשהיה בבית אל אמר: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים", זו האבן היא אבן השתיה, שמשם נשתל העולם ועליה נבנה בית המקדש.
שאל היהודי את רבי יהודה – הרי אבן השתיה הייתה עוד מטרם שנברא העולם ועליה נשתת העולם ואיך שיעקב תיקן אותה? ועוד, הרי יעקב היה בבית אל ואבן השתיה נמצאת בירושלים?
רבי יהודה לא ענה לו ואפילו לא החזיר פניו אליו אלא אמר "הכון לקראת אלקיך ישראל", וכתוב "הסכת ושמע ישראל". כי דברי תורה צריכים כוונה, ורצכים להתתקן בגוף וברצון כאחד. כלומר שצריך אתה להכין עצמך בלבושים ראויים מטרם שאתה בא לעסוק בתורה, שהרי השכינה עימך כשאתה עוסק בתורה ובמיוחד כששנים עוסקים ביחד בתורה. על כן לא ראוי שאתה לבוש בשקים ומדבר דברי תורה.
הבין היהודי, קם ונתלבש וישב אצל ר"י, ואמר, אשריכם צדיקים שאתם עוסקים בתורה יום ולילה.
אמר לו רבי יהודה, עתה שהכנת עצמך שאל שוב את שאלותך. שאל היהודי שוב את שאלותיו.
על השאלה – כיצד אומר שהאבן של יעקב שהיא בבית אל היא אותה אבן השתיה שבירושלים? עונה לו רבי יהודה שיעקב קיפל תחתיו את כל ארץ ישראל תחתיו ולכן אין הבדל בין בית אל לירושלים. מבחינה פנימית קיפול זה הוא עניין צמצום ב'.
על השאלה השניה ענה היהודי בעצמו, היום נלמד רק את תחילתה של התשובה. אבן השתיה היא גדלות הרצון לקבל שכשניסו להשתמש ברצון זה היה "שבירת הכלים", ולכן גנזו אותו ואין משתמשים בו.
—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים צד – צו. ה' אלול תשע"ד
אנו ממשיכים את המאמר "את קשתי נתתי בענן".
כשנח יוצא מן התיבה מבטיח לו ה' שלא ימחה את העולם שוב, וסימן הברית לכך הוא הקשת שנראית כאשר יש גשם.
אומר לנו הזוהר הקדוש שאסור להסתכל על הקשת בשעה שמופיעה בשמים.
אנו רוצים להבין מה עניין הקשת, ולמה אסור להסתכל עליה?
בפנימיות אנו לומדים ש"מלכות דאין-סוף" היא גדלות כלי הקבלה ועליה היה צמצום שאסור להשתמש בה. כשניסו להשתמש בה הייתה שבירת הכלים. צריך לתקן את המלכות ורק לאחר מכן, בגמר תיקון, יהיה מותר להשתמש בה, ועד אז היא צריכה להיות גנוזה.
מושגים: קשת היא בחינת המלכות. הצדיק, כמו יוסף או כמו נח, הוא בחינת היסוד. הברית היא שייכת לצדיק משום שצדיק הוא היסוד השומר על הברית.
המלכות מתחברת ליסוד. הצדיק שהוא היסוד שומר על הברית ולא משתמש במלכות בגילוי ובצורה אסורה. לכן קשת שהיא מלכות המחוברת ליסוד מסמלת את הברית שעדין אסור השימוש בה עד שתתוקן.
לכן אין רשות להסתכל בקשת, משום שאסור להסתכל על דבר מכוסה, שהוא כמו דבר ערוה. ההסתכלות היא עניין זיווג, שרוצים לקבל את האור בנקודת הפרטיות שאותה מציינת המלכות.
אם רוצים להסתכל בקשת בעצם רוצים להסתכל על צד הדין הגנוז ולגלות אותו, וזה אסור.
להמשך ולהרחבה – שמעו את השיעור…
—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
הקודם