עמוד 1938

דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים ק – ק"ב. ז' אלול תשע"ד.

היום אנו ממשיכים את המאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה".
אתמול למדנו את היהודי שלמד עם רבי יהודה באכסניא במתא מחסיא.

במציאות הראשונית של הבריאה נבראה "מלכות דאין-סוף" שהיא הרצון לקבל הגדול שנברא בעולם, ומציאותה הראשונית היא בצורה שאינה מתוקנת דהיינו רצון לקבל בעל מנת לקבל, כלומר עם צורה אנוכית. מטרתה היא להגיע לאהבה עם הבורא. אנו נביעה ממנה וכל מטרתנו היא גם – להגיע לאהבת הבורא, כך גם רצון לקבל גדול לא יהיה בצורה אנוכית אלא מתוך רצון לעשות נחת רוח לה' ולהדבק בו.

אבן השתיה שעליה דיברנו אתמול, היא הרצון לקבל הגדול. כרגע אסור להשתמש באבן בגילוי אלא קודם צריך לתקנה. כל פעם אנו מתקנים התכללות מאותו רצון גדול עד שלעתיד לבוא נתקן את עצם הרצון.
כל צדיק, כמו יעקב אבינו, ויוסף ועוד הרבה צדיקים מתקנים עוד מעוד בחינות באותה המלכות, אותו רצון גדול, ולעתיד לבוא נגיע לגמר התיקון.
גם כל יהודי באשר הוא שמשתדל לתקן רצונו לאהבת ה' – שותף בתיקון השלם.

שאלו רבי יהודה לאותה היהודי שלימד אותו דברים נפלאים כל כך – אם אתה יודע כל כך הרבה תורה אז למה אתה עוסק בחיי שעה, במסחר, ולא יושב ועוסק בתורה כל היום? ענה לו היהודי – מפני ההכרח, שיש לי שני בנים שיושבים ועוסקים בתורה כל היום ואני צריך לשלם למלמד שלהם.

להמשך הדברים הנפלאים הללו – הקשיבו לשיעור…

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים צז – צט. ו' אלול תשע"ד

אנו מתחילים מאמר חדש "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה".

שני נושאים אנו לומדים היום: על הכנה ללימוד תורה, ועל אבן השתיה.

סיפור: רבי יהודה קם משנתו בחצות לילה לעסוק בתורה, באכסניא בעיר מתא מחסיא. היה שם יהודי אחד שהיה לבוש בשני שקים ובא לשם (לאכסניא) כדי למכור מלבושים.

רבי יהודה פתח בלימודו ואמר, יעקב אבינו כשהיה בבית אל אמר: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים", זו האבן היא אבן השתיה, שמשם נשתל העולם ועליה נבנה בית המקדש.

שאל היהודי את רבי יהודה – הרי אבן השתיה הייתה עוד מטרם שנברא העולם ועליה נשתת העולם ואיך שיעקב תיקן אותה? ועוד, הרי יעקב היה בבית אל ואבן השתיה נמצאת בירושלים?

רבי יהודה לא ענה לו ואפילו לא החזיר פניו אליו אלא אמר "הכון לקראת אלקיך ישראל", וכתוב "הסכת ושמע ישראל". כי דברי תורה צריכים כוונה, ורצכים להתתקן בגוף וברצון כאחד. כלומר שצריך אתה להכין עצמך בלבושים ראויים מטרם שאתה בא לעסוק בתורה, שהרי השכינה עימך כשאתה עוסק בתורה ובמיוחד כששנים עוסקים ביחד בתורה. על כן לא ראוי שאתה לבוש בשקים ומדבר דברי תורה.

הבין היהודי, קם ונתלבש וישב אצל ר"י, ואמר, אשריכם צדיקים שאתם עוסקים בתורה יום ולילה.

אמר לו רבי יהודה, עתה שהכנת עצמך שאל שוב את שאלותך. שאל היהודי שוב את שאלותיו.

על השאלה – כיצד אומר שהאבן של יעקב שהיא בבית אל היא אותה אבן השתיה שבירושלים? עונה לו רבי יהודה שיעקב קיפל תחתיו את כל ארץ ישראל תחתיו ולכן אין הבדל בין בית אל לירושלים. מבחינה פנימית קיפול זה הוא עניין צמצום ב'.

על השאלה השניה ענה היהודי בעצמו, היום נלמד רק את תחילתה של התשובה. אבן השתיה היא גדלות הרצון לקבל שכשניסו להשתמש ברצון זה היה "שבירת הכלים", ולכן גנזו אותו ואין משתמשים בו.


"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

דף היומי בזוהר, פרשת נח, עמודים צד – צו. ה' אלול תשע"ד

אנו ממשיכים את המאמר "את קשתי נתתי בענן".

כשנח יוצא מן התיבה מבטיח לו ה' שלא ימחה את העולם שוב, וסימן הברית לכך הוא הקשת שנראית כאשר יש גשם.
אומר לנו הזוהר הקדוש שאסור להסתכל על הקשת בשעה שמופיעה בשמים.

אנו רוצים להבין מה עניין הקשת, ולמה אסור להסתכל עליה?

בפנימיות אנו לומדים ש"מלכות דאין-סוף" היא גדלות כלי הקבלה ועליה היה צמצום שאסור להשתמש בה. כשניסו להשתמש בה הייתה שבירת הכלים. צריך לתקן את המלכות ורק לאחר מכן, בגמר תיקון, יהיה מותר להשתמש בה, ועד אז היא צריכה להיות גנוזה.

מושגים: קשת היא בחינת המלכות. הצדיק, כמו יוסף או כמו נח, הוא בחינת היסוד. הברית היא שייכת לצדיק משום שצדיק הוא היסוד השומר על הברית.

המלכות מתחברת ליסוד. הצדיק שהוא היסוד שומר על הברית ולא משתמש במלכות בגילוי ובצורה אסורה. לכן קשת שהיא מלכות המחוברת ליסוד מסמלת את הברית שעדין אסור השימוש בה עד שתתוקן.

לכן אין רשות להסתכל בקשת, משום שאסור להסתכל על דבר מכוסה, שהוא כמו דבר ערוה. ההסתכלות היא עניין זיווג, שרוצים לקבל את האור בנקודת הפרטיות שאותה מציינת המלכות.
אם רוצים להסתכל בקשת בעצם רוצים להסתכל על צד הדין הגנוז ולגלות אותו, וזה אסור.

להמשך ולהרחבה – שמעו את השיעור…


"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מתחילים מאמר "דאתאבידו חייבין מעלמא" (שנאבדו רשעים מהעולם)
אומר רבי יהודה – בעת המבול, בזמן שהרשעים נאבדו מהעולם בגלל חטאיהם, הקב"ה הסתכל בעולם, ולא ראה מי שיגין עליהם.
ואם נשאל – הרי נח הצדיק יכול היה להצילם ולהגין עליהם בזכות צדיקותו?
עונה רבי יהודה – אומר לו הקב"ה "כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה", משמע שדווקא בדור הזה הוא צדיק אבל אינו מספיק צדיק באופן כללי. כלומר שאין כח הצדיקות שלו מספיק כדי להגין על כל העולם.

לעומת זאת, רבי יוסי חולק על רבי יהודה ואומר שנח כן היה מספיק צדיק על מנת להגין על כל העולם מפני המבול. למה אם כך נח לא הציל את העולם? בגלל שלא היו עשרה צדיקים בכל העולם. עשרה צדיקים מייצגים "כלל" ובזכות הכלל אפשר להגין על כל העולם אבל אם אין אפילו עשרה צדיקים בעולם – אין אפשרות להגין על העולם אפילו כשיש צדיק גדול כנח.

עוד למדנו על ההבל בין "בית" ל"תיבה", בהקשר של תיבת נח.
ישנו סדר ישר (רחמים) באותיות, מא' ועד ת', וישנו סדר הפוך (דין) באותיות, מת' ועד א'.
אבל גם אם יש דין – אם הוא בא מרחמים הוא נחשב לרחמים.

דין שבא מדין – בא למחות, דין שבא מרחמים – בא לשמור.

דין זה עניין של גבול, של עונש, של עצירת החופש. האם זה טוב לעשות גבול לזמנים שלנו? גבול לאכילה שלנו? וכד' – התשובה היא כן, כי למשל כשאני עושה דין לאכול רק דברים בריאים יש בתוך זה רחמים של שמירה על הבריאות. כשאני עושה גבולות חינוכיות לילדים שלי זה עניין של דין אבל אם זה בא מתוך מטרה טובה של רחמים אזי גם הדין נחשב לרחמים.

עכשיו השאלה כיצד האדם מקבל את הדין? האם הוא מוכן לקבל את הדין או שלא?
כשלא רוצים לשמוע למדריכים שלנו, לחז"ל, אנו נכנסים בתוך דינים קשים ומתרסקים! כמו במבול! יש דין שהוא לטובתנו – צריך לשמוח בו ולא לבעוט בו. כשהקב"ה נותן לנו גבולות הם שומרים עלינו.

כך גם התיבה של נח – אמנם היא דין אבל שבאה מתוך רחמים וע"כ שומרת עליו.

עוד נושא מעניין שלמדנו היום –
יש הבדל בין מנהיג לרודן.
הרודן מחייב את נתיניו לעשות מה שהוא רוצה, ואם הנתין לא עושה – אזי הרודן מכה אותו ומעניש אותו. בכלל לא אכפת לרודן מהנתין רק רוצה שיעשה את מה שהוא דורש ממנו.

מנהיג לעומת זאת – אכפת לו מהעם שלו!

כשעם ישראל חטא – משה רבינו התפלל עליהם והתחנן מהקב"ה שיציל אותם עד כדי שהיה מוכן למסור את נפשו עליהם! לעומת זאת, אומר הזוהר הקדוש, נח לא עשה מספיק כדי להציל את העם, לא הראה לקב"ה רצון גדול ומוכנות למסור את הנפש בשביל העולם.

עוד הרבה תובנות גבוהות – תשמעו בשיעור…

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אנו לומדים מאמר חדש שנקרא "אמרתי לא אראה יה".
מתחיל הזוהר באמירה קשה: כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה אלא שמסתכלים בדברי העולם, ורוח החכמה נשכח מהם. כי כשהאדם מסתלק מהעולם הזה, ונותן חשבון לרבונו מכל מה שעשה בעולם הזה, בעודו נמצא ברוח וגוף ביחד. והוא רואה מה שרואה, עד שבא לעולם האמת, ופוגע שם באדם הראשון, היושב בשער גן עדן, לראות כל אלו שומרי מצות רבונם, ושמח בהם.

אדם הראשון מייצג את ה"כלל", והוא שמח בכל אדם שהצטרף לכלל בחייו ולא בזבז את חייו לריק.

הזוהר ממשיך לתאר את מה שקורה עם הנשמה בעולם האמת.

אדם שעולה למעלה חייב שיהיו לו ב' תיקונים, של יראה ושל אהבה, בלי תיקונים אלו אדם חייב לחזור שוב לעולם הזה כדי לתקן עצמו.

לכן אדם צריך להכין את עצמו בעודו בעולם הזה שיהיו לו לבושים ראויים לעולם האמת.

חזקיה המלך חושש ואומר "אמרתי לא אראה יה", ואם חזקיה המלך חושש כך מה אנו נאמר? בטח שאנו צריכים לחשוש שלא נזכה להכין עצמנו כראוי לעולם האמת. כל אחד צריך לראות שהוא אוסף עצמו והולך בדרכי הצדיקים ומכין לבוש ראוי וכלים ראוים לעולם האמת אחרת לא ידע מה לעשות שם… יזרקו אותו משם…

מסיים הזוהר ואומר:
חלוקא דרבנן, הוא הלבוש שמתלבשים בו הצדיקים בעולם האמת.
אשרי חלקם של הצדיקים שגנז להם הקב"ה הרבה טוב ועדנים לעולם האמת, עליהם כתוב, "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו".

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת נח, עמודים ס"א – ס"ג.

אנו לומדים היום ב' נושאים: עניין הזמנת אורחים ודרך ארץ, והנקודה שעליה מושתת העולם.

לאחר חטאי אדם הראשון והדורות הבאים אחריו אומר ה' לנח שיבנה תיבה שתישמור עליו מפני המבול שהרי המבול יחריב את כל העולם.

אומר לה' לנח כך: "בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה".

התיבה היא כמו ביתו של ה', ובשביל להיכנס לתוכה צריך את רשותו של ה' יתברך, ולא כל אורח יכול להיכנס לביתו של ה'. לכן רק נח ומשפחתו נכנסו ולא רשעי העולם.

מכאן לומד הזוהר הקדוש שאסור להכניס לביתנו שום אדם ללא רשות, כלומר שצריך לעשות הבחנה אם אדם זה צדיק או רשע ואין להכניס את הרשעים.

ובפנימיות הדברים פירש הרב שאין מדובר על עניין חיצוני אלא כשאדם רוצה להכניס לחדרי ליבו רצון מסויים ומתלבט האם רצון זה הוא בסדר או לא. חייב לראות אם אורח זה אינו רשע, שהרי אסור להכניס לליבנו רצונות לא טובים שקלקלו את ליבנו.

דוגמא פשוטה:
אדם מרגיש שרוצה ליסוע לחוץ לארץ לטייל. הוא צריך לשאול את תפיסת הבורא שבו "האם זה יקדם אותי מבחינה רוחנית או דווקא יפגע בקשר שלי עם ה'?"

עד כאן סיכום קצר, להרחבה והמשך – שמעו את השיעור המלא…

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

דף היומי בזוהר הסולם – פרשת נח עמודים נ"ב – נ"ד. י"ט באב תשע"ד

אנו לומדים מאמר חדש שנקרא "אמרתי לא אראה יה".
מתחיל הזוהר באמירה קשה: כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה אלא שמסתכלים בדברי העולם, ורוח החכמה נשכח מהם. כי כשהאדם מסתלק מהעולם הזה, ונותן חשבון לרבונו מכל מה שעשה בעולם הזה, בעודו נמצא ברוח וגוף ביחד. והוא רואה מה שרואה, עד שבא לעולם האמת, ופוגע שם באדם הראשון, היושב בשער גן עדן, לראות כל אלו שומרי מצות רבונם, ושמח בהם.

אדם הראשון מייצג את ה"כלל", והוא שמח בכל אדם שהצטרף לכלל בחייו ולא בזבז את חייו לריק.

הזוהר ממשיך לתאר את מה שקורה עם הנשמה בעולם האמת.

אדם שעולה למעלה חייב שיהיו לו ב' תיקונים, של יראה ושל אהבה, בלי תיקונים אלו אדם חייב לחזור שוב לעולם הזה כדי לתקן עצמו.

לכן אדם צריך להכין את עצמו בעודו בעולם הזה שיהיו לו לבושים ראויים לעולם האמת.

חזקיה המלך חושש ואומר "אמרתי לא אראה יה", ואם חזקיה המלך חושש כך מה אנו נאמר? בטח שאנו צריכים לחשוש שלא נזכה להכין עצמנו כראוי לעולם האמת. כל אחד צריך לראות שהוא אוסף עצמו והולך בדרכי הצדיקים ומכין לבוש ראוי וכלים ראוים לעולם האמת אחרת לא ידע מה לעשות שם… יזרקו אותו משם…

מסיים הזוהר ואומר:
חלוקא דרבנן, הוא הלבוש שמתלבשים בו הצדיקים בעולם האמת.
אשרי חלקם של הצדיקים שגנז להם הקב"ה הרבה טוב ועדנים לעולם האמת, עליהם כתוב, "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו".


"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

היום סיימנו את המאמר "ארים ידיי בתפילה" ולמדנו מאמר נוסף "ואני – מביא מבול מים".

אומר הקב"ה לפני המבול "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ".
שואל הזוהר – א) למה כתוב "הנני" אם כבר כתוב "אני"? ב) למה מציין שהמבול הוא מבול "מים" הרי ברור שהמבול הוא של מים?

אומר הזוהר הקדוש – "אני" זהו זכר. "ואני" (עם ו') זה מציין גם צד של נקבה. אם הנקבה עומדת לבד בעולם ללא חיבור עם הזכר זה צד של דין בעולם. לכן אומר "ואני" הנני. עוד אומר שכתוב "מבול מים" כדי להגיד לנו שבתוך המבול נמצא המשחית שמושך אותנו לנפרדות מה', ולכן המבול עצמו אינו הבעיה אלא הצורה הלא טובה שמלמד אותנו המשחית להסתכל על המבול. לדוגמא כאשר ישנם ייסורים גשמיים בעולם הזה – אין זו הבעיה, הבעיה האמיתית שבתוך הייסורים נמצא המשחית שאומר לאדם לא להאמין בה' כשישנם ייסורים וכד'. זו הבעיה. לא המצב הוא הבעיה אלא היחס הנכון למצב – הוא משימתנו!

זאת ועוד הרבה דברים חשובים – תמצאו בשיעור.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

כאן אנו לומדים דבר מאד מעניין שקשור לכל התפיסה היהודית.

כיצד אדם צריך לחשוב? מהו שורש המחשבה? מהיכן צריך להתחיל לחשוב? מהיכן מתחילה הלוגיקה? למה אנו מחוייבים לחוקי הלוגיקה?

אומר הזוהר הקדוש שישנם ט' בחינות של אמונה, שאמונה זו מכריחה אותנו לחשוב בצורה מסויימת. האמונה נובעת מהעליון, ולפיה אנו מוכרחים לחשוב. בלי אמונה זו איני יכול לעשות כלום.

"מחשבה אמונית" –
ישנם מחשבות שאני מאמין בהם אבל הם מחשבות שאינם אמיתיות, וישנם מחשבות שאני מאמין בהם והם אכן מחשבות אמיתיות.

מחשבת הבריאה נטבעה כנו כטבע ודרכה נבנית המחשבה היהודית. אי אפשר בלעדי האמונה במחשבת הבריאה. כל מחשבתנו מתחילה מאמונה.
לעומת זאת המדענים טוענים שכל המחשבה מתחילה מספק, וזו לא דרכנו. זו מחשבה שהם ממציאים לבד, וגורמים בכך כל מיני תוצאות לא טובות שאינם מאורגנות בסדר נכון.

המחשבה עובדת על פי אמונה שקבועה במחשבת הבריאה.

התפילה של האדם מעוררת את המחשבה, והמחשבה מעוררת את האמונה.

התפילה של האדם מתחילה בכך שהוא מוכן להקריב קורבן.

מהו קורבן זה?

כיצד להקריב קורבן?

מי נהנה מהקורבן?

מה תפקידה של הסטרא אחרא?

למה אדם אוכל לא בריא אם יודע שזה מזיק לו?

זאת ועוד – תוכלו לשמוע בשיעור…

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

1. מהו התיקון של בחינת השעיר ובמה דומה תיקון זה של ר"ח ליום הכיפורים?
2. מדוע צריך להשפיע לאומות העולם בחג הסוכות בדוגמה של הקרבת 70 פרים?
3. מהו שמיני חג עצרת ומדוע הוא תוצאה של סוכות מדוע אומות העולם אינם יכולים לקבל בזיווג זה?
4. הסבר את כל השאלות הקודמות עפ"י המשל באות ק"י.
5. מדוע באלול הוא בחינת "אני לדודי ודודי לי", בשונה משמיני חג עצרת שהוא בבחינת "דודי לי ואני לו".

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams