"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תיקון עולם תחתון מהעולם העליון.

כיצד ניתן לקבל תענוג אמיתי?

בשלב ראשון חולם, מחשבה מופשטת, מבטל עצמו כקטן המקבל מהעליון. שורוק — השלמת כלים, מגלה את ההשתוקקות הגדולה, אך זו אמת שלא ניתן להשתמש בה בלי ליצור לבושי מוחין של אורח בעולם ולא של בעל בית גאוותן.

ראשית חוכמה — ביטול עצמי לאחר שיוצרים ברית חזקה ומסכימים לוותר על כל הרגשות, להקפיא אותם. מצד שני אי אפשר עם רגש שאינו נכון. לכן יש להקפיא את הרגשות, ולאחר מכן להפשירן לתבנית אמונית, להשפעה.
במאבק הנפשי הפנימי בין ימין ושמאל, מי שצריך לנצח זה החסד, אך בלי להביס את שמאל — לא מבטלים אותו כפי שמבקשים ב"תורות המזרח".

הבינה נקראת מחשבה, המלכות נקראת רצון. נהר הנמשך ויוצא מהמחשבה – וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן, הם ג' אותיות אל"ה שיצאו לחוץ מהמחשבה הנקראת אלהי"ם, ונשארו אותיות "מי" — השפעה בלבד.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ פירושו, שהוציא מתוכו קול והוא נקרא קול השופר, והשמים שולטים על הארץ בכוח המוחין שקיבלו מבינה, ונקראים חיי המלך העליון.
אִם-יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ — ברור שהמלך רוצה את טובתנו, יש להקשיב כל הזמן לבורא שמדבר אלינו. לא למה אני רוצה, אלא להקשיב לקול השופר של התורה שהולך וחזק.

כאשר אדם מרגיש בעל הבית, הוא שקוע בבעיות, יתלה זאת בביטול תורה. בהכרה מבינים, ברגש לא תמיד שמים לב. החסרונות בלב ניזונות מחינוך קלוקל, לכן יש להבטל למחשבה העליונה. החוכמה שניתנת לתחתון, מופשרת על ידי חסדים, מההכרה לתודעה ומכאן ללב.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תיקון עולם תחתון מהעולם העליון.

בלי להקפיא את הרגשות, לא ניתן לתפוס מהי האמת!

אנשי השֹכל הקר והאמת גורמים למוות, כאשר הם מחזיקים באמת ולא חיים אותה. מצב זה ניקרא ים קפוא — שפע שלא ניתן להפשיר ולקבל.
בלי להקפיא את הרגשות, נוצרת הצפה רגשית המוציאה כל דבר מפרופורציה, מעוותת את האמת, ועל אותם רגשנים לא ניתן לסמוך.

את כל האפשרות לתענוג לוקחת המלכות, לב האדם חומד הכול, וישנה סכנה של רגשנות יתר, אשר מפרקת את האדם מתוך האימפולסיביות.
מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח, מכל בחינת ההשתוקקות הנק' מ"י, יצא הקרח אור גדול שלא ניתן להשתמש בו. על זה נותן הרב"ש זצוק"ל משל על אוכל קפוא כשאין טבח לבשל. הכישרון להשתמש הוא המקשר בין האדם לאור העליון, הטבח אלו החסדים המחברים את האמת בראש, אל הלב.

כאשר אדם פוגש אור גדול, ומוצף רגשות גואים, עליו להקפיא את המים/החיוּת, אחרת הם הופכים להיות בית קיבול, לעוד השתוקקות, כמו שמלמדת הגמרא על היצר הרע "שמשביעו רעב".
הצפון שבד"כ מרובה במים, שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי אלא רק עם חסדי הדרום, שממיס אותם עבור המרכז.
בעת שהמלכות מקבלת החכמה בסוד נקודת השורק, היא נעשית אז ים קרוש — קפוא, חוכמה בלי חסדים. זה שלב ביניים, שאדם יודע מהי האמת אף אם אינו יכול להשתמש בה, שוודאי זה עדיף על חוסר האמת בה חי קודם.
האמת התיאורטית עלולה להזיק כשלא פעולים אותה, אך היא גם כוח מדרבן לפעול ולהתקדם.

כאמור התיקון של הקפאת הרגשות עלול מצד אחד להרוג את האדם, ומצד שני אי אפשר בלעדיו, שהרי בלי רגש לא ניתן לחיות. לכן על האדם להקפיא את שטף הרגשות, ולאחר מכן להפשיר אותם בהדרגה לתבניות אמוניות נכונות, תבניות של קשר, השפעה. את האמת יש לחבר וליצור קשר, אלו קרשי המשכן, הלב — ע"י החסדים שהם המסגרת לפעולת האמת.

קיבלת אור בשכל, הקפא את הרגשות!
הפשר אותם רק בצורה רציונאלית, ותחיה עם רגש אמיתי נכון, זהו אור חוזר הנדחה. דחיית הרצון שמאפשר לאדם להיות בשליטה מה והיכן לקבל.

לפעמים אדם מבין בראש, ולא יודע למה הוא לא מרגיש בלב, זה נובע מגאווה, שלא מוכן לתת עצמו למהלך. רק החסדים נותנים את כוח יראת הרוממות.

יש לקבל הגיונות חדשים, לקנות אמת ולהיות יותר איש החסד בעל יכולת לבוא לצד המשותף — צד הנשמה.

החום להפשרת הקרח הוא רגש, לב להחשיב את הצד האחר. החסדים הם המקשרים את הנשמה לאור. כשאתה רואה אור גדול, ורצונך להשפיע אותו, מותר לך לקבלו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תיקון עולם תחתון מהעולם העליון.

בלי להקפיא את הרגשות, לא ניתן לתפוס מהי האמת!

אנשי השֹכל הקר והאמת גורמים למוות, כאשר הם מחזיקים באמת ולא חיים אותה. מצב זה ניקרא ים קפוא — שפע שלא ניתן להפשיר ולקבל.
בלי להקפיא את הרגשות, נוצרת הצפה רגשית המוציאה כל דבר מפרופורציה, מעוותת את האמת, ועל אותם רגשנים לא ניתן לסמוך.

את כל האפשרות לתענוג לוקחת המלכות, לב האדם חומד הכול, וישנה סכנה של רגשנות יתר, אשר מפרקת את האדם מתוך האימפולסיביות.
מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח, מכל בחינת ההשתוקקות הנק' מ"י, יצא הקרח אור גדול שלא ניתן להשתמש בו. על זה נותן הרב"ש זצוק"ל משל על אוכל קפוא כשאין טבח לבשל. הכישרון להשתמש הוא המקשר בין האדם לאור העליון, הטבח אלו החסדים המחברים את האמת בראש, אל הלב.

כאשר אדם פוגש אור גדול, ומוצף רגשות גואים, עליו להקפיא את המים/החיוּת, אחרת הם הופכים להיות בית קיבול, לעוד השתוקקות, כמו שמלמדת הגמרא על היצר הרע "שמשביעו רעב".
הצפון שבד"כ מרובה במים, שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי אלא רק עם חסדי הדרום, שממיס אותם עבור המרכז.
בעת שהמלכות מקבלת החכמה בסוד נקודת השורק, היא נעשית אז ים קרוש — קפוא, חוכמה בלי חסדים. זה שלב ביניים, שאדם יודע מהי האמת אף אם אינו יכול להשתמש בה, שוודאי זה עדיף על חוסר האמת בה חי קודם.
האמת התיאורטית עלולה להזיק כשלא פעולים אותה, אך היא גם כוח מדרבן לפעול ולהתקדם.

כאמור התיקון של הקפאת הרגשות עלול מצד אחד להרוג את האדם, ומצד שני אי אפשר בלעדיו, שהרי בלי רגש לא ניתן לחיות. לכן על האדם להקפיא את שטף הרגשות, ולאחר מכן להפשיר אותם בהדרגה לתבניות אמוניות נכונות, תבניות של קשר, השפעה. את האמת יש לחבר וליצור קשר, אלו קרשי המשכן, הלב — ע"י החסדים שהם המסגרת לפעולת האמת.

קיבלת אור בשכל, הקפא את הרגשות!
הפשר אותם רק בצורה רציונאלית, ותחיה עם רגש אמיתי נכון, זהו אור חוזר הנדחה. דחיית הרצון שמאפשר לאדם להיות בשליטה מה והיכן לקבל.

לפעמים אדם מבין בראש, ולא יודע למה הוא לא מרגיש בלב, זה נובע מגאווה, שלא מוכן לתת עצמו למהלך. רק החסדים נותנים את כוח יראת הרוממות.

יש לקבל הגיונות חדשים, לקנות אמת ולהיות יותר איש החסד בעל יכולת לבוא לצד המשותף — צד הנשמה.

החום להפשרת הקרח הוא רגש, לב להחשיב את הצד האחר. החסדים הם המקשרים את הנשמה לאור. כשאתה רואה אור גדול, ורצונך להשפיע אותו, מותר לך לקבלו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תיקון עולם תחתון מהעולם העליון.

אל תאמר אני חושב משמע אני קיים, אלא אני רוצה משמע אני קיים!

השותף השלישי באדם ובעולם — בינה, כמו הבורא שבא להשתתף עם הבריאה, בכדי לאפשר לאדם להדבק בעליון. זוהי השמחה בקבלת אור חוכמה מבינה, שכתוב וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים.

מלמד כיצד בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת — הוא לב האדם. הבנייה היא בשלבים, כאשר בתחילה שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי — ביטול הגאווה והדעה העצמית, יצירת השתוקקות, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי לבושי מוחין. מבאר את הכתוב ע"פ סדר יציאת המוחין בשלוש נקודות: חולם שורק חיריק.

לפני שבונים בית (תיקון הלב) על האדם לוותר על דעתו, לבטל את הגאווה בסוד החולם, בכדי לקבל יראה האמיתית שתמנע משיכת אור כשאין הכנה ראויה. יש לסדר את הרצון לפי השקפה עליונה.
שורוק — השלמת כלים, השתוקקות גדולה, אז המלך ישמח בזיווג — חיריק.

הַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, מלכות מקבלת חוכמה מבינה הנק' אלוקים. החולם הוא מצב הקטנות, בו על האדם להקטין עצמו ולחשוב בצורת העליון, חשיבה מעבר לזמן ומקום.
אור החכמה מכונה בשם אור החיה בסוד הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ, כלומר נותנת חיים.

בהמשך מלמד בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – נוטריקון בית ראש ית. ראשית היא חכמה, וכמתלבשת בחסדים נקראת בית ראשית. בונים את האני של האדם שבו יוכלו להתיישב, עם הבנה של ישר-אל, וכאשר בונים כך את הלב — זהו הבית האמיתי.
הקיום של הבית, של "הביחד" מגיע כאשר נמנעים מביקורת ויגעים לעורר השתוקקות אחד כלפי השני, כאמור בשלושה שלבים: התבטלות אישית, בניית השתוקקות, ואז הזיווג.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תיקון עולם תחתון מהעולם העליון.

אל תאמר אני חושב משמע אני קיים, אלא אני רוצה משמע אני קיים!

השותף השלישי באדם ובעולם — בינה, כמו הבורא שבא להשתתף עם הבריאה, בכדי לאפשר לאדם להדבק בעליון. זוהי השמחה בקבלת אור חוכמה מבינה, שכתוב וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים.

מלמד כיצד בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת — הוא לב האדם. הבנייה היא בשלבים, כאשר בתחילה שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי — ביטול הגאווה והדעה העצמית, יצירת השתוקקות, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי לבושי מוחין. מבאר את הכתוב ע"פ סדר יציאת המוחין בשלוש נקודות: חולם שורק חיריק.

לפני שבונים בית (תיקון הלב) על האדם לוותר על דעתו, לבטל את הגאווה בסוד החולם, בכדי לקבל יראה האמיתית שתמנע משיכת אור כשאין הכנה ראויה. יש לסדר את הרצון לפי השקפה עליונה.
שורוק — השלמת כלים, השתוקקות גדולה, אז המלך ישמח בזיווג — חיריק.

הַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, מלכות מקבלת חוכמה מבינה הנק' אלוקים. החולם הוא מצב הקטנות, בו על האדם להקטין עצמו ולחשוב בצורת העליון, חשיבה מעבר לזמן ומקום.
אור החכמה מכונה בשם אור החיה בסוד הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ, כלומר נותנת חיים.

בהמשך מלמד בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – נוטריקון בית ראש ית. ראשית היא חכמה, וכמתלבשת בחסדים נקראת בית ראשית. בונים את האני של האדם שבו יוכלו להתיישב, עם הבנה של ישר-אל, וכאשר בונים כך את הלב — זהו הבית האמיתי.
הקיום של הבית, של "הביחד" מגיע כאשר נמנעים מביקורת ויגעים לעורר השתוקקות אחד כלפי השני, כאמור בשלושה שלבים: התבטלות אישית, בניית השתוקקות, ואז הזיווג.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תיקון עולם תחתון מהעולם העליון.

בכדי לתקן את האני, על התחתון להתנהג כפי העליון!

בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת: את האני של האדם ניתן לתקן רק על ידי התכללותו בעליון. מלמד הזוהר את דרך התיקון משלמה המלך.

ישנה בחינת ראש במאציל, כלים של התודעה, מחשבה העליונה שניתן בדרך התחקות ובבניה נכונה להוריד ללב. לקבל את אור החוכמה, כך שהים/הלב יתמלא מהנחלים — המחשבות.

לבן מסמל השפעה, חוכמה, חסד. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, בנוי מהכלים דבינה הנקראת לבנון, כשהיא מעבירה את החוכמה דרכה. אפריון כמו בית מקדש פנימי שעושה אדם לעצמו, משילוב מידת הדין והרחמים. ארזים הם הכלים שבינה נותנת למלכות, ללב בתנאי שאדם מוכן לבטל את האני הכוזב, ולבנות אותו מחדש עם השפעה.
השֹכל עולה לתודעה עליונה לרכוש השקפה נכונה, ומורידה לאחר מכן ללב את ההרגשה. זו רכישה של צורת הגיון, פעולה שלא בעל מנת לקבל פרס, אלא בכדי לגלות את אחדותו יתברך, בכדי להביא את גמר התיקון, ועל הזמן ההוא כתוב וְיֵדְעוּ כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ.

האות בּ במילה בְּרֵאשִׁית מלמדת שיש עולם עליון ועולם תחתון. בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת על ידי ארזי הלבנון, לא בכדי לקבל סיפוק אישי, אלא לקשר עם הבורא.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תיקון עולם תחתון מהעולם העליון.

בכדי לתקן את האני, על התחתון להתנהג כפי העליון!

בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת: את האני של האדם ניתן לתקן רק על ידי התכללותו בעליון. מלמד הזוהר את דרך התיקון משלמה המלך.

ישנה בחינת ראש במאציל, כלים של התודעה, מחשבה העליונה שניתן בדרך התחקות ובבניה נכונה להוריד ללב. לקבל את אור החוכמה, כך שהים/הלב יתמלא מהנחלים — המחשבות.

לבן מסמל השפעה, חוכמה, חסד. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, בנוי מהכלים דבינה הנקראת לבנון, כשהיא מעבירה את החוכמה דרכה. אפריון כמו בית מקדש פנימי שעושה אדם לעצמו, משילוב מידת הדין והרחמים. ארזים הם הכלים שבינה נותנת למלכות, ללב בתנאי שאדם מוכן לבטל את האני הכוזב, ולבנות אותו מחדש עם השפעה.
השֹכל עולה לתודעה עליונה לרכוש השקפה נכונה, ומורידה לאחר מכן ללב את ההרגשה. זו רכישה של צורת הגיון, פעולה שלא בעל מנת לקבל פרס, אלא בכדי לגלות את אחדותו יתברך, בכדי להביא את גמר התיקון, ועל הזמן ההוא כתוב וְיֵדְעוּ כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ.

האות בּ במילה בְּרֵאשִׁית מלמדת שיש עולם עליון ועולם תחתון. בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת על ידי ארזי הלבנון, לא בכדי לקבל סיפוק אישי, אלא לקשר עם הבורא.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה
תיקון העולם התחתון מהעולם העליון.

אסור להשתמש בפרטיות לפני שמעלים אותה להתכלל במידת ההשפעה!

הנברא מתפקד בתודעה שאינה שלמה, והדרך לתקנה היא ע"י חיבורה לתודעה גבוהה. תפקידו לחיות מבחינה נפשית את חוקי העולם העליון, וכך הוא יורש את התודעה הרוחנית, כמו רות שהתכללה בנעמי.

מלמד דרך שלמה הנאמר בשיר השירים – המלך שהשלום שלו — את הדרך להשגת השלמות. למלכות אין לה מצד עצמה כלום, אלא מקבלת הכוח ובונה עצמה מבינה, ושניהם נעשים כאחד. זהו חוק רוחני: שתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה — אפריון פירושו דבר התיקון של עולם התחתון. זו מלכות שעולה להתכלל ולקבל חסדים, תכונת השפעה, דבר שיאפשר לה לקבל חוכמה, זהו התיקון שבְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת.

ישנה תנועה של הטבה הבאה מרצון העליון, שאינה גלויה לתחתון שהוא כעובר. בד"כ חיסרון/שאלה מתחיל מלמטה, אך תנועה זו באה מרצון העליון ונקראת כד סליק ברעותיה לרחם על בניו.
שאמרו חז"ל מתחלה נברא העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים – שיתף עמו מדת הרחמים. קיום העולם זה השתתפות מידת הדין ברחמים, כמו כניסה לרחם האם, עושה תשובה ויכול להתחיל לפעול גם את צד הרחמים.

הרצון בתחילה כמו עובר, ורק כשעלה ברצונו — בלי שנדע מהי הסיבה, יצא לפועל. בשלב ראשון יש לגלות לו מציאות השלמות, ואז להראות לו את פרטיותו, ותפקידו להתאימה לחוקי העליון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה
תיקון העולם התחתון מהעולם העליון.

אסור להשתמש בפרטיות לפני שמעלים אותה להתכלל במידת ההשפעה!

הנברא מתפקד בתודעה שאינה שלמה, והדרך לתקנה היא ע"י חיבורה לתודעה גבוהה. תפקידו לחיות מבחינה נפשית את חוקי העולם העליון, וכך הוא יורש את התודעה הרוחנית, כמו רות שהתכללה בנעמי.

מלמד דרך שלמה הנאמר בשיר השירים – המלך שהשלום שלו — את הדרך להשגת השלמות. למלכות אין לה מצד עצמה כלום, אלא מקבלת הכוח ובונה עצמה מבינה, ושניהם נעשים כאחד. זהו חוק רוחני: שתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.

אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה — אפריון פירושו דבר התיקון של עולם התחתון. זו מלכות שעולה להתכלל ולקבל חסדים, תכונת השפעה, דבר שיאפשר לה לקבל חוכמה, זהו התיקון שבְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת.

ישנה תנועה של הטבה הבאה מרצון העליון, שאינה גלויה לתחתון שהוא כעובר. בד"כ חיסרון/שאלה מתחיל מלמטה, אך תנועה זו באה מרצון העליון ונקראת כד סליק ברעותיה לרחם על בניו.
שאמרו חז"ל מתחלה נברא העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים – שיתף עמו מדת הרחמים. קיום העולם זה השתתפות מידת הדין ברחמים, כמו כניסה לרחם האם, עושה תשובה ויכול להתחיל לפעול גם את צד הרחמים.

הרצון בתחילה כמו עובר, ורק כשעלה ברצונו — בלי שנדע מהי הסיבה, יצא לפועל. בשלב ראשון יש לגלות לו מציאות השלמות, ואז להראות לו את פרטיותו, ותפקידו להתאימה לחוקי העליון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הֶבֶל ומֹשֶׁה

כשאדם הולך על ביטנו — הרצון לקבל במקום על רגליו, הוא בדרך לאבדון.

מלמד השוואה: כפי שאדם ראשון עבר על המצווה, כך משה לקח את הערב רב בניגוד להזהרת ה'. לאחר שבירת הלוחות חייבים כיסויים, משום שנעשו ערומים מתורה, וכעת העבודה בתחילתה בחינת שלא לשמה. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, דהיינו שהתכסו בכמה קליפות של הערב רב.

וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת כמ"ש חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר וזהו קריאת שמע זה תיקון נוסף בכדי לבסס את האמונה, כי קריאת שמע הוא כחרב כלפי החיצונים. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם, דהיינו שקורים בגרון שהוא המגן מהחיצונים. בק"ש יש לכוון לקבל עול מלכות שמים, ואז לס"א אין אפשרות להיאחז באדם.

מאמר ערבובין בישין — (ערבובים רעים)

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם רומז על ישראל כשקרבו לקבלת התורה על הר סיני וז"ש אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. לומד גזרה שווה וַיִּשְׁמְעוּ שָׁמַע. אבל הערב רב לא יכלו לשמוע קול אלקים ומתו, מפני שלא רוצים לשמוע ישירות ולהתקשר עם נותן המתנה, אלא רוצים את המתנה.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת וגרמו שכחה בתורה ע"י שהחטיאו ישראל בעגל, שהיו רדופים אחר תענוג אישי. ועמי הארץ נאמר בהן אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה – צד הבהמה שבהם ארור. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה. ארור זו אותה בחינה של ערב רב — ריבוי של רצונות ארציים של תענוגות קטנים.

יש כמה ערבובים רעים בישראל הנקראים בהמות וחיות, אלו הרצונות כתוצאה מעירוב עם ערב רב. רצונות מצד הנחש, עקו"ם – עוצמה ואנוכיות. את זה רואים כשאדם מחפש עוצמה וקמעות וברכות שיתנו לו הכול מבחוץ, והוא יתחמק מעבודה פנימית. יש ערב מצד הנחש, נשמות רשעים שממש מזיקים לעולם, ויש ערב רב של שדים ורוחות ולילין שהם כתוצאה משפיכת קרי לבטלה, וכולם מעורבים בישראל. ואין בכולם ארור כמו עמלק שהיא נחש הרע, שורש הקליפה המביא גילוי עריות בעולם, הוא רוצח, ובת זוגו היא סם המוות של עבודה זרה, באופן שג' עבירות החמורות: גילוי עריות, ושפיכת דמים, ועבודה זרה, נמשכים מקליפת עמלק.

ולעתיד לבוא, עתיד הקב"ה לבער כל מיני הרע מהעולם, כמ"ש בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. כי המות הוא שורש כל הרע, וכשיתבטל המות יתבטל כל הרע. ככתוב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. יהיו ירידות אך מתוך מגמה וחלק מהעלייה. בהסתכלות כללית הירידה נחוצה וטובה.
ישנם לבושים רעים שנוצרו לאדם בעקבות החטא, ועליו להתגבר עליהם ע"י שיבנה את בית המקדש, וקודם כל אחד את ליבו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הֶבֶל ומֹשֶׁה

כשאדם הולך על ביטנו — הרצון לקבל במקום על רגליו, הוא בדרך לאבדון.

מלמד השוואה: כפי שאדם ראשון עבר על המצווה, כך משה לקח את הערב רב בניגוד להזהרת ה'. לאחר שבירת הלוחות חייבים כיסויים, משום שנעשו ערומים מתורה, וכעת העבודה בתחילתה בחינת שלא לשמה. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, דהיינו שהתכסו בכמה קליפות של הערב רב.

וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת כמ"ש חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר וזהו קריאת שמע זה תיקון נוסף בכדי לבסס את האמונה, כי קריאת שמע הוא כחרב כלפי החיצונים. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם, דהיינו שקורים בגרון שהוא המגן מהחיצונים. בק"ש יש לכוון לקבל עול מלכות שמים, ואז לס"א אין אפשרות להיאחז באדם.

מאמר ערבובין בישין — (ערבובים רעים)

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם רומז על ישראל כשקרבו לקבלת התורה על הר סיני וז"ש אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. לומד גזרה שווה וַיִּשְׁמְעוּ שָׁמַע. אבל הערב רב לא יכלו לשמוע קול אלקים ומתו, מפני שלא רוצים לשמוע ישירות ולהתקשר עם נותן המתנה, אלא רוצים את המתנה.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת וגרמו שכחה בתורה ע"י שהחטיאו ישראל בעגל, שהיו רדופים אחר תענוג אישי. ועמי הארץ נאמר בהן אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה – צד הבהמה שבהם ארור. וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה. ארור זו אותה בחינה של ערב רב — ריבוי של רצונות ארציים של תענוגות קטנים.

יש כמה ערבובים רעים בישראל הנקראים בהמות וחיות, אלו הרצונות כתוצאה מעירוב עם ערב רב. רצונות מצד הנחש, עקו"ם – עוצמה ואנוכיות. את זה רואים כשאדם מחפש עוצמה וקמעות וברכות שיתנו לו הכול מבחוץ, והוא יתחמק מעבודה פנימית. יש ערב מצד הנחש, נשמות רשעים שממש מזיקים לעולם, ויש ערב רב של שדים ורוחות ולילין שהם כתוצאה משפיכת קרי לבטלה, וכולם מעורבים בישראל. ואין בכולם ארור כמו עמלק שהיא נחש הרע, שורש הקליפה המביא גילוי עריות בעולם, הוא רוצח, ובת זוגו היא סם המוות של עבודה זרה, באופן שג' עבירות החמורות: גילוי עריות, ושפיכת דמים, ועבודה זרה, נמשכים מקליפת עמלק.

ולעתיד לבוא, עתיד הקב"ה לבער כל מיני הרע מהעולם, כמ"ש בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. כי המות הוא שורש כל הרע, וכשיתבטל המות יתבטל כל הרע. ככתוב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. יהיו ירידות אך מתוך מגמה וחלק מהעלייה. בהסתכלות כללית הירידה נחוצה וטובה.
ישנם לבושים רעים שנוצרו לאדם בעקבות החטא, ועליו להתגבר עליהם ע"י שיבנה את בית המקדש, וקודם כל אחד את ליבו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הֶבֶל ומֹשֶׁה

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם.

רומז ג"כ על ישראל. בסוף יפקחו עיניים ויגלו שהם ערומים מתורה פנימית, ומתעסקים רק חיצוניות, כאילו היה מדובר בסיפור היסטורי.
כשאדם מתעורר ושואל עצמו, בשביל מה באתי לעולם? הרי אני עובד את מצרים, המקום הצר שבי, במקום להגיע לאהבה. ונאמר בהם גם בגלות האחרון, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. מתעורר לרוחניות ורואה שהוא ערום, ואין לבושים אלא תורה כפי שאמר איוב עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים, ערום מלבושי תורה, לעשות רע ולהזיק יותר מכל החיות, הוא התאווה הכי גדולה, הכול מדובר מנפש האדם. הנחש הערום זה האנוכיות — הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל והערב היו הזוהמה שהטיל בחווה.
חוה מלשון חיה, שזה אור החוכמה ותענוג עצומים. כאשר אדם מקבל כזה תענוג גדול עם ארס הנחש — הוא שוכח את נותן המתנה, ומחפש רק את המתנה. מלמד בעל הסולם: זוהמה — זו היא מה, לכלוך בנשמה — צורה של לקבל בעלמ"נ לקבל.

מלמד כאן שמשה הוא גלגול של הבל שנאמר בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, בשגם גימ' משה – זה הבל שקין הרג. משווה בין מה שקרה להבל, למה שקרה בין משה לערב רב. משה רצה לעשות את התיקון בין הבל-הוא עצמו לבין קין שהתגלגל ביתרו. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית — כל מה שקרה אז — זהו שורש בתוך כל אדם.
כאשר קין הרג את משה, למעשה הוא הרג את בחינת האמונה, ונשאר הרצון לקבל לעצמו. יש רמז יפה בפרשת יתרו: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ — ראשי תיבות אחי. משה מבקש לתקן את יתרו ע"י שלוקח את ביתו ציפורה.
וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה, ולמה נק' יתרו קיני? משום שנפרד מקין, זה השורש של יתרו — שהיה כהן עובד ע.ז.

הבל גדול מקין, כמו שיעקב גדול מעשו, פנימיות גדולה מחיצוניות, אלא שחיצוניות מתגלה ראשונה, וכך אהבה גדולה מהתאווה וסופה לנצח. בכורי מצרים מתו, יעקב קנה את הבכורה וכך בכל מקום. למרות שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, אמר לו הקב"ה למשה, הישמר מפניהם מגזע הרע ההוא. כאשר אינך יכול לתקן התרחק, דחה את האור, אך במקום שניתן – חובה לתקן.
גם לאדם ראשון אמר אל תאכל, אל תקבל תענוג מהצד הרע, מהכוח המפריד, מהזוהמה, התאווה האישית במקום האמונה. אך הנחש אמר העיקר שאתה נהנה מזה שהרי מטרת הבורא להטיב לנבראיו.

כפי שכתוב וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם, כך גם משה לא זכה ליכנס לארץ, נקבר בחו"ל – כלומר האמונה נקברת מכך שרוצים את הדברים החיצוניים, ונקברה באמונה טפלה, בחו"ל — חוץ לרצון דקדושה.
בסלע לא אמר לו ה' אלא ודברתם -מעשה רוחני, והוא לקחו לגשמיות. כמו שהחיצוניים מלמדים את הציבור חיצוניות התורה מתוך מחשבה שאת זה הם יוכלו להבין. זה בחינת משה נקבר בחול — במקום אמונה מפיצים סגולות וקמעות וכד'.

התיקון הנפשי כרוך בסכנה שיש לקחת בצורה מושכלת. חייב אדם לפגוש בתאוות שלו בכדי לתקנם, אך יש לזכור שכל מה שקרה בתהליך הבריאה הוא שורש בתוכנו כאן, וזה משפיע על כל מהלך כיום. בסוף התהליך הפנימיות תגבר, ואת הדרך יש לקבל בשמחה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הֶבֶל ומֹשֶׁה

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם.

רומז ג"כ על ישראל. בסוף יפקחו עיניים ויגלו שהם ערומים מתורה פנימית, ומתעסקים רק חיצוניות, כאילו היה מדובר בסיפור היסטורי.
כשאדם מתעורר ושואל עצמו, בשביל מה באתי לעולם? הרי אני עובד את מצרים, המקום הצר שבי, במקום להגיע לאהבה. ונאמר בהם גם בגלות האחרון, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. מתעורר לרוחניות ורואה שהוא ערום, ואין לבושים אלא תורה כפי שאמר איוב עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים, ערום מלבושי תורה, לעשות רע ולהזיק יותר מכל החיות, הוא התאווה הכי גדולה, הכול מדובר מנפש האדם. הנחש הערום זה האנוכיות — הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל והערב היו הזוהמה שהטיל בחווה.
חוה מלשון חיה, שזה אור החוכמה ותענוג עצומים. כאשר אדם מקבל כזה תענוג גדול עם ארס הנחש — הוא שוכח את נותן המתנה, ומחפש רק את המתנה. מלמד בעל הסולם: זוהמה — זו היא מה, לכלוך בנשמה — צורה של לקבל בעלמ"נ לקבל.

מלמד כאן שמשה הוא גלגול של הבל שנאמר בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, בשגם גימ' משה – זה הבל שקין הרג. משווה בין מה שקרה להבל, למה שקרה בין משה לערב רב. משה רצה לעשות את התיקון בין הבל-הוא עצמו לבין קין שהתגלגל ביתרו. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית — כל מה שקרה אז — זהו שורש בתוך כל אדם.
כאשר קין הרג את משה, למעשה הוא הרג את בחינת האמונה, ונשאר הרצון לקבל לעצמו. יש רמז יפה בפרשת יתרו: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ — ראשי תיבות אחי. משה מבקש לתקן את יתרו ע"י שלוקח את ביתו ציפורה.
וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה, ולמה נק' יתרו קיני? משום שנפרד מקין, זה השורש של יתרו — שהיה כהן עובד ע.ז.

הבל גדול מקין, כמו שיעקב גדול מעשו, פנימיות גדולה מחיצוניות, אלא שחיצוניות מתגלה ראשונה, וכך אהבה גדולה מהתאווה וסופה לנצח. בכורי מצרים מתו, יעקב קנה את הבכורה וכך בכל מקום. למרות שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, אמר לו הקב"ה למשה, הישמר מפניהם מגזע הרע ההוא. כאשר אינך יכול לתקן התרחק, דחה את האור, אך במקום שניתן – חובה לתקן.
גם לאדם ראשון אמר אל תאכל, אל תקבל תענוג מהצד הרע, מהכוח המפריד, מהזוהמה, התאווה האישית במקום האמונה. אך הנחש אמר העיקר שאתה נהנה מזה שהרי מטרת הבורא להטיב לנבראיו.

כפי שכתוב וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם, כך גם משה לא זכה ליכנס לארץ, נקבר בחו"ל – כלומר האמונה נקברת מכך שרוצים את הדברים החיצוניים, ונקברה באמונה טפלה, בחו"ל — חוץ לרצון דקדושה.
בסלע לא אמר לו ה' אלא ודברתם -מעשה רוחני, והוא לקחו לגשמיות. כמו שהחיצוניים מלמדים את הציבור חיצוניות התורה מתוך מחשבה שאת זה הם יוכלו להבין. זה בחינת משה נקבר בחול — במקום אמונה מפיצים סגולות וקמעות וכד'.

התיקון הנפשי כרוך בסכנה שיש לקחת בצורה מושכלת. חייב אדם לפגוש בתאוות שלו בכדי לתקנם, אך יש לזכור שכל מה שקרה בתהליך הבריאה הוא שורש בתוכנו כאן, וזה משפיע על כל מהלך כיום. בסוף התהליך הפנימיות תגבר, ואת הדרך יש לקבל בשמחה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

בזמן תיקון לא נותנים לאדם את בת זוגו האמיתית!

מלמד כאן על הקשר בין זכר ונקבה, שקָשֶׁה זִוּוּגוֹ של אדם כִּקְרִיעַת יָם סוּף, ורק בגמר תיקון יקבל כל אחד את בת זוגו האמיתית. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, הלב הוא צד האישה באדם. יוצא שבזמן תיקון אין לאדם אפשרות להגיע לאהבה שלמה, אלא עבודתו היא בעולה ויורד.

האהבה שלמה יכולה להתקיים כששני הצדדים פעילים בה. היות ופעולת הבורא שלמה, נשאר לנברא לתת את חלקו שכעת הוא מוגבל, כמו עובר שעליו להיוולד ולעשות בעצמו. במסגרת העבודה בתפיסה הגשמית, האימון הוא בעיקר דרך האישה, כמו בכוונות שמברכים בברכת הנישואין על התכלית: אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. עד אז אנחנו בתהליך של תיקון, ועלינו להכליל שני צדדים/צבעים: אדום זה השתוקקות, ולבן זה הגיונות של השפעה, ונקרא בקבלה גם צֶלֶם – להוסיף להשתוקקות גם השפעה. שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי זו השתוקקות, גבורה – וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, דהיינו אור החסד לבן, ההשפעה.

וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, נאמר על השכינה, שהיתה נערה המאורסה שיש לה רק מצד האודם, השתוקקות, ולאחר שמקבלת לבושי מוחין מצד הטהרה — נקראת אישה.
ובגמר תיקון יזכו ישראל כל אחד ואחד בבת זוגו, וזהו שכתוב וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. מבחינה רוחנית כרגע אין לכל אחד את בת זוגו הראויה, מפני שעדיין אין לנו הגיונות של גמר תיקון, של הסתכלות פנימית של מעבר לזמן ומקום, אך בגאולה האישה – הלֵב החָדָשׁ יאפשרו אהבה שלמה,

יוצא שכרגע צד הלב אצלנו הוא לא האני האמיתי שיכול לאהוב בצורה שלמה בלי גבול, ולכן אין אפשרות להפעיל את מלוא ההשתוקקות שצריך באהבה שלמה.

וכתוב: וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, שהן הנשמות החדשות העתידות להיות בישראל שהם מעצם המלכות כמו שאמרו, אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שהיו בגוף, שלמעשה נשמה זה תענוג מהאמת.
בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם ונחזור לבחינת וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, שלפני החטא עוד לא היה גילוי לרצון הגדול לקבל. התיקון יושלם כאשר יבולע המוות לנצח, וכל אחד יהיה נתון כולו עם ליבו לבת זוגו.

בזמן תיקון אין אפשרות לאושר מלא, אך אין לוותר ויש לשאוף לזה. החסרונות באים לתת מקור הכוח לתקן. מי שרוצה דבר שלם, עליו להיות גמיש ולהבין שיש עליות וירידות — כך מתקדמים. המצבים שמזמנים לנו מלמעלה הם לצורך אימון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

בזמן תיקון לא נותנים לאדם את בת זוגו האמיתית!

מלמד כאן על הקשר בין זכר ונקבה, שקָשֶׁה זִוּוּגוֹ של אדם כִּקְרִיעַת יָם סוּף, ורק בגמר תיקון יקבל כל אחד את בת זוגו האמיתית. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, הלב הוא צד האישה באדם. יוצא שבזמן תיקון אין לאדם אפשרות להגיע לאהבה שלמה, אלא עבודתו היא בעולה ויורד.

האהבה שלמה יכולה להתקיים כששני הצדדים פעילים בה. היות ופעולת הבורא שלמה, נשאר לנברא לתת את חלקו שכעת הוא מוגבל, כמו עובר שעליו להיוולד ולעשות בעצמו. במסגרת העבודה בתפיסה הגשמית, האימון הוא בעיקר דרך האישה, כמו בכוונות שמברכים בברכת הנישואין על התכלית: אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. עד אז אנחנו בתהליך של תיקון, ועלינו להכליל שני צדדים/צבעים: אדום זה השתוקקות, ולבן זה הגיונות של השפעה, ונקרא בקבלה גם צֶלֶם – להוסיף להשתוקקות גם השפעה. שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי זו השתוקקות, גבורה – וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי, דהיינו אור החסד לבן, ההשפעה.

וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, נאמר על השכינה, שהיתה נערה המאורסה שיש לה רק מצד האודם, השתוקקות, ולאחר שמקבלת לבושי מוחין מצד הטהרה — נקראת אישה.
ובגמר תיקון יזכו ישראל כל אחד ואחד בבת זוגו, וזהו שכתוב וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. מבחינה רוחנית כרגע אין לכל אחד את בת זוגו הראויה, מפני שעדיין אין לנו הגיונות של גמר תיקון, של הסתכלות פנימית של מעבר לזמן ומקום, אך בגאולה האישה – הלֵב החָדָשׁ יאפשרו אהבה שלמה,

יוצא שכרגע צד הלב אצלנו הוא לא האני האמיתי שיכול לאהוב בצורה שלמה בלי גבול, ולכן אין אפשרות להפעיל את מלוא ההשתוקקות שצריך באהבה שלמה.

וכתוב: וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, שהן הנשמות החדשות העתידות להיות בישראל שהם מעצם המלכות כמו שאמרו, אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שהיו בגוף, שלמעשה נשמה זה תענוג מהאמת.
בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם ונחזור לבחינת וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, שלפני החטא עוד לא היה גילוי לרצון הגדול לקבל. התיקון יושלם כאשר יבולע המוות לנצח, וכל אחד יהיה נתון כולו עם ליבו לבת זוגו.

בזמן תיקון אין אפשרות לאושר מלא, אך אין לוותר ויש לשאוף לזה. החסרונות באים לתת מקור הכוח לתקן. מי שרוצה דבר שלם, עליו להיות גמיש ולהבין שיש עליות וירידות — כך מתקדמים. המצבים שמזמנים לנו מלמעלה הם לצורך אימון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

מצפים לגאולה ולבית המקדש, לא בכדי לכפר עוונות, אלא בכדי להגיע לקשר של אהבה עם ה' !

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם. כאן נרמז סוד הייבום שאמרו בו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה, וז"ש אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו. אבל בבניית בית המקדש לגבי הקב"ה לא שייך לומר, כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וזהו שכתוב בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' מד' אותיות הוי"ה נבנית השכינה הנקראת ירושלים.

ממשיך הזוהר ומשווה את בניית הצלע מאדם לבניית המשכן על דרך שכתוב וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. המקדש יבנה בשיתוף כוח הבורא והנברא, שאלמלא ה' יעזור לו אינו יכול לו. ה' יוריד את בית המקדש מלמעלה, אך רק לאחר שאנו נתקן ונעשה את כל צד ההתכללות השייך לנו.

אומר בעל הסולם לא נותנים לאדם מה שהוא יכול להשיג לבד, שאמר קהלת: כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה. השם יתברך את חלקו וודאי נותן, עלינו לספק את חלקנו — "ולאמר לציון עמי אתה" – אל תקרא עַמִּי אלא עִמִּי, דהיינו בשותפות. אני התחלתי הבריאה נתתי רצון לקבל ואתם גומרים אותה.

אם כן מדוע נחרבו שני בתי המקדש הראשונים?
עונה – כי בית הראשון נבנה ע"י בן אדם, דהיינו שלמה, ובית זה האחרון נבנה על ידי הקב"ה. אִם-יְהוָה לֹא-יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ. אמנם לבית ראשון ושני שלא נבנו ע"י ה' לא היה קיום, אך כן היה תפקיד הכרחי לתהליך לקראת הגאולה, מתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

עבודתנו לפני גמר תיקון היא על תשע ספירות, והשם ישלים את תיקון הספירה העשירית — המלכות, את לב האבן, כפי שמבטיח הנביא וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
בהמשך ההשוואה בין המשכן לאדם ראשון — שאף הוא נבנה מ-ט ספירות, כך גם שני המקדשים שנחרבו, שהם רק בחינת אמצעי ולא מטרה. נחרבו מפני שמעורבים בהם ערב רב — כוחות באדם שעל מנת לקבל.
בגאולה כבר תהיה שמירה מיוחדת: וַאֲנִי אֶהְיֶה-לָּהּ נְאֻם-יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ, כלומר שנעשית חומת אש סביב ירושלים, לשמירה מפני הערב רב, ה' יוריד אותה בסו"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו לנצח.

כל אחד צריך להחזיק בתקווה אמיתית שיוכל לקבל אהבה זו של לב האבן בגמר תיקון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע

מצפים לגאולה ולבית המקדש, לא בכדי לכפר עוונות, אלא בכדי להגיע לקשר של אהבה עם ה' !

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם. כאן נרמז סוד הייבום שאמרו בו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה, וז"ש אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו. אבל בבניית בית המקדש לגבי הקב"ה לא שייך לומר, כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וזהו שכתוב בּונֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' מד' אותיות הוי"ה נבנית השכינה הנקראת ירושלים.

ממשיך הזוהר ומשווה את בניית הצלע מאדם לבניית המשכן על דרך שכתוב וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. המקדש יבנה בשיתוף כוח הבורא והנברא, שאלמלא ה' יעזור לו אינו יכול לו. ה' יוריד את בית המקדש מלמעלה, אך רק לאחר שאנו נתקן ונעשה את כל צד ההתכללות השייך לנו.

אומר בעל הסולם לא נותנים לאדם מה שהוא יכול להשיג לבד, שאמר קהלת: כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה. השם יתברך את חלקו וודאי נותן, עלינו לספק את חלקנו — "ולאמר לציון עמי אתה" – אל תקרא עַמִּי אלא עִמִּי, דהיינו בשותפות. אני התחלתי הבריאה נתתי רצון לקבל ואתם גומרים אותה.

אם כן מדוע נחרבו שני בתי המקדש הראשונים?
עונה – כי בית הראשון נבנה ע"י בן אדם, דהיינו שלמה, ובית זה האחרון נבנה על ידי הקב"ה. אִם-יְהוָה לֹא-יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ. אמנם לבית ראשון ושני שלא נבנו ע"י ה' לא היה קיום, אך כן היה תפקיד הכרחי לתהליך לקראת הגאולה, מתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

עבודתנו לפני גמר תיקון היא על תשע ספירות, והשם ישלים את תיקון הספירה העשירית — המלכות, את לב האבן, כפי שמבטיח הנביא וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
בהמשך ההשוואה בין המשכן לאדם ראשון — שאף הוא נבנה מ-ט ספירות, כך גם שני המקדשים שנחרבו, שהם רק בחינת אמצעי ולא מטרה. נחרבו מפני שמעורבים בהם ערב רב — כוחות באדם שעל מנת לקבל.
בגאולה כבר תהיה שמירה מיוחדת: וַאֲנִי אֶהְיֶה-לָּהּ נְאֻם-יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ, כלומר שנעשית חומת אש סביב ירושלים, לשמירה מפני הערב רב, ה' יוריד אותה בסו"ה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו לנצח.

כל אחד צריך להחזיק בתקווה אמיתית שיוכל לקבל אהבה זו של לב האבן בגמר תיקון.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּצֶר וגו' כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה

מי שלומד תורה בצורה גשמית — עליו נאמר אֲטוּמִי לב ושֹתומי עיניים!

מבקר רבי שמעון את המסתכלים בתורה רק בחיצוניות, וזועק שאין ללמוד את התורה בצורה גשמית בגדרים של זמן ומקום. וכך מלמד על הפסוק וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, שאין מדובר בחיות גשמיות. אומר שהכתוב חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם רומז על עמי הארץ.
גם כשהאר"י מדבר על גלגול נשמות בחיות, למעשה הוא מדבר על תכונות שבאדם.

שואל ר אלעזר את אביו, כיצד הוא אומר שמשה הכוונה על אדם ראשון?
עונה לו הרשב"י בשאלה: וכי לא למדת מהכתוב בישעיהו מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית? כלומר כל הנמצא בשורש מספר על מה שיהיה אחר כך. בתחילת הבריאה רמוזים המעשים שבאחרית הימים, דהיינו שבגמר תיקון.
לימוד שורשי מכלל יותר ראשוני ומופשט — הוא יותר רוחני ומדויק.

בזמן תיקון עלינו לבנות את עצמנו בשילוב נכון של חסדים וגבורות, וכאן צריך שמירה. וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה שרצו בזה להגן עליה מפני החיצונים, כי ויסגור הוא לשון הגנה, כפי שכתוב שהשם שמר על נח בתיבה: וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ.
כוח הגבורה שבא בקדושה, מבריח חיצונים.
על האדם לעשות מסגרת לעבודת השם, בלעדיה רצון של קדושה יכול להיפגם. קשה לפגוע באדם ששומר על מסגרת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר וַיִּצֶר וגו' כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה

מי שלומד תורה בצורה גשמית — עליו נאמר אֲטוּמִי לב ושֹתומי עיניים!

מבקר רבי שמעון את המסתכלים בתורה רק בחיצוניות, וזועק שאין ללמוד את התורה בצורה גשמית בגדרים של זמן ומקום. וכך מלמד על הפסוק וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, שאין מדובר בחיות גשמיות. אומר שהכתוב חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם רומז על עמי הארץ.
גם כשהאר"י מדבר על גלגול נשמות בחיות, למעשה הוא מדבר על תכונות שבאדם.

שואל ר אלעזר את אביו, כיצד הוא אומר שמשה הכוונה על אדם ראשון?
עונה לו הרשב"י בשאלה: וכי לא למדת מהכתוב בישעיהו מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית? כלומר כל הנמצא בשורש מספר על מה שיהיה אחר כך. בתחילת הבריאה רמוזים המעשים שבאחרית הימים, דהיינו שבגמר תיקון.
לימוד שורשי מכלל יותר ראשוני ומופשט — הוא יותר רוחני ומדויק.

בזמן תיקון עלינו לבנות את עצמנו בשילוב נכון של חסדים וגבורות, וכאן צריך שמירה. וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה שרצו בזה להגן עליה מפני החיצונים, כי ויסגור הוא לשון הגנה, כפי שכתוב שהשם שמר על נח בתיבה: וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ.
כוח הגבורה שבא בקדושה, מבריח חיצונים.
על האדם לעשות מסגרת לעבודת השם, בלעדיה רצון של קדושה יכול להיפגם. קשה לפגוע באדם ששומר על מסגרת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

בלי הבנת הסוד לא ניתן להבין כלום !

בעת שהערב רב מעורבים בישראל אין חיבור באותיות שם הוי"ה, אך מאידך ההפרדה בזמן תיקון מאפשרת עבודה הדרגתית ברצונות.
ומיד שימחו מהעולם, נאמר באותיות השם של הקב"ה, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. אז ניתן יהיה להגיע לשוויון בין הבורא לנברא שייתן את כל הצד שלו לקשר, וכך תהיה אהבה שלמה.

אומר רבי חיים ויטאל זצוק"ל לא ניברא יהודי אלא ללמוד פנימיות, דהיינו תורת אצילות. תורת בריאה אינה שלמה, אלא באה כאמצעי בכדי להגיע לתורת אצילות.
היות ותפיסת האדם מהפרטים לכלל, מחוסר שלמות לשלמות, אין לו ברירה אלא לעבור דרך תורת בריאה: גמרא, משנה, הלכות — בכדי להגיע לתורת האצילות — הסוד. אך יש להבחין בין השפחה לגבירה, בין החיצוני לפנימי.
אמנם צריך גם את התורה המפרטת, אך בהתעסקות מרובה בפרטים, מרוב עצים לא נראה היער. צריך ללמוד, אך לא לדוש בהם יותר מדי.

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ… תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ… וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. המשנה היא לא הגבירה, אלא היא משנֵה לתורת אצילות. שאם אדם זיכך, כלומר הגיע למידות של השפעה -נעשית לו לעזר. אך אם יפעל שלא לשמה, בלי לכוון להגיע ללשמה, תהיה כנגדו ותיעשה לו סם המוות.

משה — נקודת האמונה באדם, הוא בחינת אדם ראשון, שבגלל הערב רב, נקבר מחוץ לארץ הקדושה, וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עדיין אין ראוי הדור לתורת אצילות — הגבירה, ונאלץ בזמן תיקון לעסוק במשנה. לכן יש ללמוד את חוכמת הקבלה, אך בתנועה שלמה שכוללת גם את הפרטים.

בתפיסה משובשת המשנה היא גבירה והקבלה שפחה. הבעיה היא שלא נותנים באמת לנפש את השליטה, וזו הסיבה שלא יודעים היכן קבורה האמונה. החיוּת האמיתית ביהדות נמצאת בחכמת הקבלה.

חיות יש רק בתורת הסוד. להבין רק מצד הלכה זה חטא, זה לומר שהשפחה היא הגבירה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

בלי הבנת הסוד לא ניתן להבין כלום !

בעת שהערב רב מעורבים בישראל אין חיבור באותיות שם הוי"ה, אך מאידך ההפרדה בזמן תיקון מאפשרת עבודה הדרגתית ברצונות.
ומיד שימחו מהעולם, נאמר באותיות השם של הקב"ה, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. אז ניתן יהיה להגיע לשוויון בין הבורא לנברא שייתן את כל הצד שלו לקשר, וכך תהיה אהבה שלמה.

אומר רבי חיים ויטאל זצוק"ל לא ניברא יהודי אלא ללמוד פנימיות, דהיינו תורת אצילות. תורת בריאה אינה שלמה, אלא באה כאמצעי בכדי להגיע לתורת אצילות.
היות ותפיסת האדם מהפרטים לכלל, מחוסר שלמות לשלמות, אין לו ברירה אלא לעבור דרך תורת בריאה: גמרא, משנה, הלכות — בכדי להגיע לתורת האצילות — הסוד. אך יש להבחין בין השפחה לגבירה, בין החיצוני לפנימי.
אמנם צריך גם את התורה המפרטת, אך בהתעסקות מרובה בפרטים, מרוב עצים לא נראה היער. צריך ללמוד, אך לא לדוש בהם יותר מדי.

תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ… תַּחַת-עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ… וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. המשנה היא לא הגבירה, אלא היא משנֵה לתורת אצילות. שאם אדם זיכך, כלומר הגיע למידות של השפעה -נעשית לו לעזר. אך אם יפעל שלא לשמה, בלי לכוון להגיע ללשמה, תהיה כנגדו ותיעשה לו סם המוות.

משה — נקודת האמונה באדם, הוא בחינת אדם ראשון, שבגלל הערב רב, נקבר מחוץ לארץ הקדושה, וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עדיין אין ראוי הדור לתורת אצילות — הגבירה, ונאלץ בזמן תיקון לעסוק במשנה. לכן יש ללמוד את חוכמת הקבלה, אך בתנועה שלמה שכוללת גם את הפרטים.

בתפיסה משובשת המשנה היא גבירה והקבלה שפחה. הבעיה היא שלא נותנים באמת לנפש את השליטה, וזו הסיבה שלא יודעים היכן קבורה האמונה. החיוּת האמיתית ביהדות נמצאת בחכמת הקבלה.

חיות יש רק בתורת הסוד. להבין רק מצד הלכה זה חטא, זה לומר שהשפחה היא הגבירה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

אסור להתקרב לתענוג של החיוּת של מטרת הבריאה שבא לפרטיות!

בהמשך ביאור הזוהר על הפסוק וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר, מרחיב כאן בנושא גילוי ערווה, אחת משלושת העבירות עליהן נאמר ייהרג ובל יעבור.

גילוי ערווה — נובע מהאיסור להשתמש בפרטיות – ברצון לקבל. מותר להשתמש רק ברצון להשפיע, אך לא בדבר הקרוב אליך.
הסכנה היא בכל פעם שאתה בא לעשות זיווג, דהיינו לקבל חוכמה, ידיעה, תענוג — אתה עלול להיתקל בנְּפִלִים, גִּבֹּרִים, עמלקים, רפאים, ובענקים, שהם בחינות של ערב רב שבאים לחמוס תענוג אסור, שאז העונג הופך לנגע.
יש לעבוד דרך צמצום ב' — דרך ל"ב נתיבות חוכמה — דרך ההשפעה בלבד.

העוברים על גילוי עריות מפרידים בין אות ה ראשונה משם הויה, לאות ה אחרונה ע"י ביטול האות וו שמפרידה בניהן, פוגמים הם בתיקון צמצום ב' ולמעשה מבטלים את ההפסק על הרצון לקבל. כמו למשל עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה, שזה בדיוק חטא עץ הדעת, לקיחת הפרטיות ולומר שזה לא קשור להשפעה, להפריד את הבריאה מהבורא — שממילא זו מיתה — לכן ייהרג ובל יעבור.

הטעם שגורמים לגלות שהאות ו' לא תבוא בין אות ה' לה' כפי שביקש פרעה לעשות כשאמר- יְהוָה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. זהו בדיוק ההפסק, האות וו מהמילה אֲנִי — הפרטיות שלי.
הכול מונח בשם הויה ובצורות שמותר לזווג בניהם. אות ה תחתונה היא הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, לכן חייבת היא להישאר כלולה בהשפעה. חלילה ניתוקה הוא למעשה ניתוק ממקור החיים.

וכך גם איסור עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה שאם הי' ישפיע אל הכלה שהיא אות ה בעת הגלות, יקבלו אז הערב רב את השפע.
כך גם איסור עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ שהן תולדות של אות ה' אחרונה. המלכות נקראת אחות בחינת מקבלת את האור, ואם תבוא עליה — אתה אומר למעשה אני רוצה את האור. אלא האור צריך לבוא כלוואי ולא כסיבה לקבלה.

בצמצום ב' נעשתה הפרדה בין סוגי קרבה לאות ה אחרונה. מכל מה שקרוב אצלך אסור לקבל. מותר לך להשפיע על מנת להשפיע, ורק שם לקבל חוכמה. ומי שמנסה לבטל את מציאות צמצום ב', מבטל למעשה את קיומו, לכן אסור אפילו לחשוב בזה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

אסור להתקרב לתענוג של החיוּת של מטרת הבריאה שבא לפרטיות!

בהמשך ביאור הזוהר על הפסוק וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר, מרחיב כאן בנושא גילוי ערווה, אחת משלושת העבירות עליהן נאמר ייהרג ובל יעבור.

גילוי ערווה — נובע מהאיסור להשתמש בפרטיות – ברצון לקבל. מותר להשתמש רק ברצון להשפיע, אך לא בדבר הקרוב אליך.
הסכנה היא בכל פעם שאתה בא לעשות זיווג, דהיינו לקבל חוכמה, ידיעה, תענוג — אתה עלול להיתקל בנְּפִלִים, גִּבֹּרִים, עמלקים, רפאים, ובענקים, שהם בחינות של ערב רב שבאים לחמוס תענוג אסור, שאז העונג הופך לנגע.
יש לעבוד דרך צמצום ב' — דרך ל"ב נתיבות חוכמה — דרך ההשפעה בלבד.

העוברים על גילוי עריות מפרידים בין אות ה ראשונה משם הויה, לאות ה אחרונה ע"י ביטול האות וו שמפרידה בניהן, פוגמים הם בתיקון צמצום ב' ולמעשה מבטלים את ההפסק על הרצון לקבל. כמו למשל עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה, שזה בדיוק חטא עץ הדעת, לקיחת הפרטיות ולומר שזה לא קשור להשפעה, להפריד את הבריאה מהבורא — שממילא זו מיתה — לכן ייהרג ובל יעבור.

הטעם שגורמים לגלות שהאות ו' לא תבוא בין אות ה' לה' כפי שביקש פרעה לעשות כשאמר- יְהוָה הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים. זהו בדיוק ההפסק, האות וו מהמילה אֲנִי — הפרטיות שלי.
הכול מונח בשם הויה ובצורות שמותר לזווג בניהם. אות ה תחתונה היא הרצון לקבל בעלמ"נ לקבל, לכן חייבת היא להישאר כלולה בהשפעה. חלילה ניתוקה הוא למעשה ניתוק ממקור החיים.

וכך גם איסור עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה שאם הי' ישפיע אל הכלה שהיא אות ה בעת הגלות, יקבלו אז הערב רב את השפע.
כך גם איסור עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ שהן תולדות של אות ה' אחרונה. המלכות נקראת אחות בחינת מקבלת את האור, ואם תבוא עליה — אתה אומר למעשה אני רוצה את האור. אלא האור צריך לבוא כלוואי ולא כסיבה לקבלה.

בצמצום ב' נעשתה הפרדה בין סוגי קרבה לאות ה אחרונה. מכל מה שקרוב אצלך אסור לקבל. מותר לך להשפיע על מנת להשפיע, ורק שם לקבל חוכמה. ומי שמנסה לבטל את מציאות צמצום ב', מבטל למעשה את קיומו, לכן אסור אפילו לחשוב בזה.