"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הקירטא ( אבן הקֵלַע)

המתפלל לסיפוק האישי לא נענה, או שמקבל בבחינת רָעָה חוֹלָה -עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ !

צריך לתקן את הלב שנגוע בחטא האדם הראשון. רשב"י הצליח בתיקון החטא בירידה למקום הנחש, כאשר לקח איתו חבלי הצלה: פנימיות התורה, ואהבת כלל ישראל. כעת – לכל אחד מאיתנו יש את הכוח לעשות זאת — לכוון את התפילה במדויק לאבינו שבשמים.

בירידה ההכרחית למקום הסכנה, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. בשלב ראשון החשש מהפסקה נובע שלא מקבלים את האור, לכן לא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים … כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. במדרגה השנייה — אהבה כבר מקבלים את האור, ובוודאי שלא יפסיק.

הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב – אתה תשופנו אמונה. הנחש תופס את האדם בעקבו, מצוות שאדם דש בעקביו, באמונתו, בודאי, ומכניס בו ספק נחשי — ניחוש. בסוד לָמָּה אִירָא, בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי נוטריקון עקב י'. לקח את האות יוד מסוף המילה עֲקֵבַי, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, בראשית המילה, והפך אותה ל — יַעֲקֹב. תפקיד האדם להתגבר ולהפוך את הלב לבחינת ראש.

שלב ראשון יש לזכות באמונה בלי לתת לנחש להפריע, ועולים למדרגת השכל. שלב שני שוב לכרוע ברך לקבלת חסדים בלבד, להכניע את השכל ולעלות מעל טעם ודעת לדבקות בה'.

עליך להיות חזק, לצאת מדירת הקבע של הרצון לקבל, אל דירת ארעי, צילה דמהימנותה, לרכישת אמונה, לבחור בחסדים/השפעה, בניגוד לעצת הנחש שרוצה לקבל חוכמה/שפע במקום השפעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הקירטא ( אבן הקֵלַע)

המתפלל לסיפוק האישי לא נענה, או שמקבל בבחינת רָעָה חוֹלָה -עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ !

צריך לתקן את הלב שנגוע בחטא האדם הראשון. רשב"י הצליח בתיקון החטא בירידה למקום הנחש, כאשר לקח איתו חבלי הצלה: פנימיות התורה, ואהבת כלל ישראל. כעת – לכל אחד מאיתנו יש את הכוח לעשות זאת — לכוון את התפילה במדויק לאבינו שבשמים.

בירידה ההכרחית למקום הסכנה, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. בשלב ראשון החשש מהפסקה נובע שלא מקבלים את האור, לכן לא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים … כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. במדרגה השנייה — אהבה כבר מקבלים את האור, ובוודאי שלא יפסיק.

הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב – אתה תשופנו אמונה. הנחש תופס את האדם בעקבו, מצוות שאדם דש בעקביו, באמונתו, בודאי, ומכניס בו ספק נחשי — ניחוש. בסוד לָמָּה אִירָא, בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי נוטריקון עקב י'. לקח את האות יוד מסוף המילה עֲקֵבַי, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, בראשית המילה, והפך אותה ל — יַעֲקֹב. תפקיד האדם להתגבר ולהפוך את הלב לבחינת ראש.

שלב ראשון יש לזכות באמונה בלי לתת לנחש להפריע, ועולים למדרגת השכל. שלב שני שוב לכרוע ברך לקבלת חסדים בלבד, להכניע את השכל ולעלות מעל טעם ודעת לדבקות בה'.

עליך להיות חזק, לצאת מדירת הקבע של הרצון לקבל, אל דירת ארעי, צילה דמהימנותה, לרכישת אמונה, לבחור בחסדים/השפעה, בניגוד לעצת הנחש שרוצה לקבל חוכמה/שפע במקום השפעה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הקירטא ( אבן הקֵלַע)

אם הרשב"י צריך עזרה וגיבוי במקום הנחש, קל וחומר לחלשים כמונו שבקושי יכולים להתמודד עם זבוב!

רשב"י אומר: "האזינו העליונים והתאספו התחתונים, בעלי הישיבה של מעלה, ושל מטה. אליהו! אני משביע אותך, קבל רשות מהקב"ה, ורד כאן (וכן הוריד גם את חנוך-מטטרון וכל בעלי הישיבה שלו) כי מלחמה גדולה נזדמנה".
מלחמה בדרך השם – תיקון חטא הנחש!

כי אלו הצדיקים בעלי הזהר ובוודאי רשב"י, היו מחשבתם ודיבורם בבחינת מעשה ממש, שהם גוזרים והשם מקיים. צדיק יכול לשנות את כל העולם, כמו בעל הסולם שאמר שכעת יהיה גילוי לזוהר בעולם, ועצם האמירה הביאה לגילוי. לכן צריך ללכת אחרי הצדיק בהכרת תודה, באהבה, מסירות והתבטלות מוחלטת.

רשב"י הכין עצמו להלחם עם הנחש הקדמוני ולהכניעו, ע"י יחוד הקירטא, ופתח פתח בשביל העולם שידעו גם הם איך להכניע את הנחש. ונודע שאין אדם יכול לתקן במקום שאינו שם. עליו לרדת לפגוש את המציאות והעלות משם את הניצוץ, ואז הקליפה נעלמת.

בעטיו של נחש אדם חוטא, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. מזמן לו השם יתברך ניסיון דומה לחטא שפגם, ואם מצליח לעמוד בו, מעלה את הניצוץ שהיה בו. ההשגחה מפגישה אותנו עם הנקודות הללו, במיוחד בנושא תיקון הברית.
אסור לרדת לבור בלי חבלי הצלה שהם: הסולם לעלות, תרי"ג מצוות, הכרה ברורה, סביבה, גבולות, שעליך לשים על עצמך. חבלים מוצקים בעזרתם נוכל לעמוד בניסיון, ולא ליפול שוב. לתפוס בחבל אומר לקחת איתנו את הצדיק בלב, את חכמי ישראל — אחרת אי אפשר לעשות את המלחמה.

בכוונת התפילה צריך לקבל את הרצון הנקרא השכינה הקדושה באמונה מתוך בחירה. יש לבחור כל יום מחדש. בלימוד טעמי המקרא זרקא מקף שופר הולך סגולתא — מלמד הרשב"י כיצד יש להעלות תפלה בשני שלבים למקום אהבת השם, כמו אבן הקלע המוּקלעת (מכוונת) למטרה הידועה. בזמן תיקון לתקן במדרגת שמירה – יראה ולאחר מכן מדרגת זכירה – אהבה, שָׁמוֹר וְזָכוֹר.

הלב של יהודי צריך להיות מכוון לתכלית, כמו אבן הקלע. השם יתברך שלח לנו צדיקים לסלול הדרך ללמד מהי התכלית, ומהי הדרך בכדי להגיע אליה באופן כללי, ופרטי לכל אחד.
רשב"י תיקן את חטא הנחש, ומלמד שיש לתקן את המלכות ע"י יראה ואהבה.

בעולם זה עליך לרדת עם חבלים, שבלעדיהם בטוח תיפול. זכינו והחבלים שלנו הם אמונה והתכללות בצדיקים, שרשרת מפוארת מהרשב"י, הארי הקדוש, בעל הסולם, הרב"ש והרב הגאון אדם סיני שליט"א.

הדרך נסללה! דרכה ניתן לתקן תוך ירידה למקום התיקון, למפגש עם הנחש שבתוכנו, בגיבוי של חבלים מאסיביים. ושם לפעול בצורה חיובית, במקום בו נכשלנו בעבר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר הקירטא ( אבן הקֵלַע)

אם הרשב"י צריך עזרה וגיבוי במקום הנחש, קל וחומר לחלשים כמונו שבקושי יכולים להתמודד עם זבוב!

רשב"י אומר: "האזינו העליונים והתאספו התחתונים, בעלי הישיבה של מעלה, ושל מטה. אליהו! אני משביע אותך, קבל רשות מהקב"ה, ורד כאן (וכן הוריד גם את חנוך-מטטרון וכל בעלי הישיבה שלו) כי מלחמה גדולה נזדמנה".
מלחמה בדרך השם – תיקון חטא הנחש!

כי אלו הצדיקים בעלי הזהר ובוודאי רשב"י, היו מחשבתם ודיבורם בבחינת מעשה ממש, שהם גוזרים והשם מקיים. צדיק יכול לשנות את כל העולם, כמו בעל הסולם שאמר שכעת יהיה גילוי לזוהר בעולם, ועצם האמירה הביאה לגילוי. לכן צריך ללכת אחרי הצדיק בהכרת תודה, באהבה, מסירות והתבטלות מוחלטת.

רשב"י הכין עצמו להלחם עם הנחש הקדמוני ולהכניעו, ע"י יחוד הקירטא, ופתח פתח בשביל העולם שידעו גם הם איך להכניע את הנחש. ונודע שאין אדם יכול לתקן במקום שאינו שם. עליו לרדת לפגוש את המציאות והעלות משם את הניצוץ, ואז הקליפה נעלמת.

בעטיו של נחש אדם חוטא, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. מזמן לו השם יתברך ניסיון דומה לחטא שפגם, ואם מצליח לעמוד בו, מעלה את הניצוץ שהיה בו. ההשגחה מפגישה אותנו עם הנקודות הללו, במיוחד בנושא תיקון הברית.
אסור לרדת לבור בלי חבלי הצלה שהם: הסולם לעלות, תרי"ג מצוות, הכרה ברורה, סביבה, גבולות, שעליך לשים על עצמך. חבלים מוצקים בעזרתם נוכל לעמוד בניסיון, ולא ליפול שוב. לתפוס בחבל אומר לקחת איתנו את הצדיק בלב, את חכמי ישראל — אחרת אי אפשר לעשות את המלחמה.

בכוונת התפילה צריך לקבל את הרצון הנקרא השכינה הקדושה באמונה מתוך בחירה. יש לבחור כל יום מחדש. בלימוד טעמי המקרא זרקא מקף שופר הולך סגולתא — מלמד הרשב"י כיצד יש להעלות תפלה בשני שלבים למקום אהבת השם, כמו אבן הקלע המוּקלעת (מכוונת) למטרה הידועה. בזמן תיקון לתקן במדרגת שמירה – יראה ולאחר מכן מדרגת זכירה – אהבה, שָׁמוֹר וְזָכוֹר.

הלב של יהודי צריך להיות מכוון לתכלית, כמו אבן הקלע. השם יתברך שלח לנו צדיקים לסלול הדרך ללמד מהי התכלית, ומהי הדרך בכדי להגיע אליה באופן כללי, ופרטי לכל אחד.
רשב"י תיקן את חטא הנחש, ומלמד שיש לתקן את המלכות ע"י יראה ואהבה.

בעולם זה עליך לרדת עם חבלים, שבלעדיהם בטוח תיפול. זכינו והחבלים שלנו הם אמונה והתכללות בצדיקים, שרשרת מפוארת מהרשב"י, הארי הקדוש, בעל הסולם, הרב"ש והרב הגאון אדם סיני שליט"א.

הדרך נסללה! דרכה ניתן לתקן תוך ירידה למקום התיקון, למפגש עם הנחש שבתוכנו, בגיבוי של חבלים מאסיביים. ושם לפעול בצורה חיובית, במקום בו נכשלנו בעבר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

במקום לבכות על המזל, תראה לה' שאתה רוצה חיים רוחניים – והמזל ישתנה!

האם בנים חיים ומזונות תלויים במזל?
המזל – גרמי השמים, הם האמצעים דרכם מנהיג ה' את העולם כולל ישראל. עצם החיים זה רצון טבוע באדם, מזונות זה לקיום, בנים זה עניין של הבנה.
אדם בטבעו הוא בת, ועליו לקנות טבע חדש — להיות בן, להיות מסוגל לא לקבל ברצון לסיפוק אישי, אלא ברצון לקשר. כך יוכל להוליד נשמה-הבנה חדשה בתפיסה שלו.
ישראל, יכולים לעלות מעבר לגשמיות ולבוא לעולם רוחני, לעבור למזל גבוה. תלוי באדם לשנות את מזלו — ההשגחה. כאשר המזון שלך הוא פנימיות התורה, חייך רוחניים, אז הבנים זה קשר של קדושה.

בנים חיים ומזונות כנגד ישראל תורה ותפילה, נמשכים לתחתונים רק מצד עמוד האמצעי שהוא נקרא בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. עמוד אמצעי זה הכלל, הנק' עץ החיים שהכל נמצא בו, בלעדיו אין את ההמשכה הזו.

תפילה זה זיווג ועל כן שייכת לבנים. היא נחשבת לקרבן, שמקרבת את השכינה לזווג – וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. אם אין לי רוחניות, למה לי חיים. אומרת רחל: תן לי תפילה, תן לי קשר. הזיווג שלנו עם ה' יכול לבוא במקום השקט — תפילת י"ח, שזה מושך בנים, דהיינו הבנות של קדושה.
אדם שאינו פועל את הרצונות בחינת ישר-אל, איננו חי, מאחר ונקודת האהבה הפנימית לא פועלת בו.

חיים זה אור חוכמה, הנמשך למטה מהשכינה, ע"י שמעלים ביקוש לאור חוכמה למלכות. אם אתה רוצה להזין את בחינת השכינה, שהיא הרגש הכלל שלך, מקום האני המשותף, האהבה, קו אמצע — עליך ללמוד פנימיות התורה. שהיא מעין אוכל שתמיד משֹביע, אך אף פעם לא סותם את התיאבון. כמה שתאכל יותר, תרגיש נפלא, ועוד עושה אותך קליל.

כאשר אדם רוצה להעלות רצון, עליו לפרוט אותו, דרך הפרטים לבוא אל הכלל. את התפילה יש להעלות בכל התנועות: האותיות/הרצונות, הנקודות המייצרות תנועה לרצונות, והטעמים – התענוג מהאמת.
בכל התפילות והבקשות יש לכוון לכלל, כל 10 הספירות, אחרת הקבלה חלקית. הקורבן מקרב, ע"י שמוכן להקריב את בחינות דומם צומח חי שבו, למען צד האדם.

אם חלילה בחרת והמזל שלך הוא של גוי — אז מה שנותנים לך זה חיים גשמיים. אם אתה יהודי, איזה חיים תקבל, תלוי מה אתה מוכן לשלם, כמה אגו תקריב בכדי לקבל חיים אמיתיים. האם אתה רוצה להזין את השכינה או את הכלב שהוא הרצון לסיפוק אישי?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

במקום לבכות על המזל, תראה לה' שאתה רוצה חיים רוחניים – והמזל ישתנה!

האם בנים חיים ומזונות תלויים במזל?
המזל – גרמי השמים, הם האמצעים דרכם מנהיג ה' את העולם כולל ישראל. עצם החיים זה רצון טבוע באדם, מזונות זה לקיום, בנים זה עניין של הבנה.
אדם בטבעו הוא בת, ועליו לקנות טבע חדש — להיות בן, להיות מסוגל לא לקבל ברצון לסיפוק אישי, אלא ברצון לקשר. כך יוכל להוליד נשמה-הבנה חדשה בתפיסה שלו.
ישראל, יכולים לעלות מעבר לגשמיות ולבוא לעולם רוחני, לעבור למזל גבוה. תלוי באדם לשנות את מזלו — ההשגחה. כאשר המזון שלך הוא פנימיות התורה, חייך רוחניים, אז הבנים זה קשר של קדושה.

בנים חיים ומזונות כנגד ישראל תורה ותפילה, נמשכים לתחתונים רק מצד עמוד האמצעי שהוא נקרא בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. עמוד אמצעי זה הכלל, הנק' עץ החיים שהכל נמצא בו, בלעדיו אין את ההמשכה הזו.

תפילה זה זיווג ועל כן שייכת לבנים. היא נחשבת לקרבן, שמקרבת את השכינה לזווג – וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. אם אין לי רוחניות, למה לי חיים. אומרת רחל: תן לי תפילה, תן לי קשר. הזיווג שלנו עם ה' יכול לבוא במקום השקט — תפילת י"ח, שזה מושך בנים, דהיינו הבנות של קדושה.
אדם שאינו פועל את הרצונות בחינת ישר-אל, איננו חי, מאחר ונקודת האהבה הפנימית לא פועלת בו.

חיים זה אור חוכמה, הנמשך למטה מהשכינה, ע"י שמעלים ביקוש לאור חוכמה למלכות. אם אתה רוצה להזין את בחינת השכינה, שהיא הרגש הכלל שלך, מקום האני המשותף, האהבה, קו אמצע — עליך ללמוד פנימיות התורה. שהיא מעין אוכל שתמיד משֹביע, אך אף פעם לא סותם את התיאבון. כמה שתאכל יותר, תרגיש נפלא, ועוד עושה אותך קליל.

כאשר אדם רוצה להעלות רצון, עליו לפרוט אותו, דרך הפרטים לבוא אל הכלל. את התפילה יש להעלות בכל התנועות: האותיות/הרצונות, הנקודות המייצרות תנועה לרצונות, והטעמים – התענוג מהאמת.
בכל התפילות והבקשות יש לכוון לכלל, כל 10 הספירות, אחרת הקבלה חלקית. הקורבן מקרב, ע"י שמוכן להקריב את בחינות דומם צומח חי שבו, למען צד האדם.

אם חלילה בחרת והמזל שלך הוא של גוי — אז מה שנותנים לך זה חיים גשמיים. אם אתה יהודי, איזה חיים תקבל, תלוי מה אתה מוכן לשלם, כמה אגו תקריב בכדי לקבל חיים אמיתיים. האם אתה רוצה להזין את השכינה או את הכלב שהוא הרצון לסיפוק אישי?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

לא מספיק תו"מ בכדי להיות רוחני, צריך גם יראה ואהבה!

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: נַעֲשֶׂה כלים וְנִשְׁמָע – לקיים את מטרת הבריאה. זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר — שמירה וזכירה גם במצבי ירידה.

לכאורה רמ"ח מצוות עשה זה יותר משס"ה לא תעשה, אהבה גדולה מיראה, אם כן אז למה צריך מצוות לא תעשה?
היות ואנו נבראים, יש בנו צד שצריך להתגבר על המציאות העצמית, ולהקדים שמירה למצוות עשה, כמו עבד שמחויב במצוות עשה, ורק לאחר שמשתחרר חייב בכל המצוות.

בקריאת שמע יש רמ"ח תיבות, כנגד אות ה משם הויה, רמ"ח מ"ע בסוד אהבה. ושס"ה ל"ת אינם מאירים בהם, כי הם באות מאות י' ולכן תיקנו חז"ל בתפילה: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". רמ"ח מצות עשה כלולות באברהם = גימ' 248 שנאמר בו זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. זה אומר שתפיסת האהבה צריכה להיות דרך החסד. אהבה יותר שלמה זו תפיסת יצחק, עליו נאמר בפעם הראשונה בתורה וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ.

השימוש ביצחק, קו שמאל – רצון לקבל גבוה יותר, אך יש בו יותר סכנה מהמקטרגים בסוד פחד יצחק. אבל תפארת – קו אמצעי הכולל את אברהם שהוא אותיות ו"ה, ואת יצחק שהוא י"ה. ולפיכך נאמר ביעקב וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו.

ע"י העסק ברמ"ח מ"ע אנו ממשיכים אהבת חסד, ומאחר והדינים לא נאחזים בקו ימין וניתן להשלימם. אלא על ידי העסק בשמירה גדולה בשס"ה ל"ת, ממשיכים הארת החכמה מקו שמאל, שה"ס פחד יצחק, ומוחין הללו ה"ס תפילין הנקראים עֹז, שעליהם נאמר מִגְדַּל-עֹז שֵׁם יְהוָה.
והנה עתה נשלמו המוחין בשביל הנשמות בהארת החכמה, אבל אין התחתונים מקבלים אלא רק מקו אמצעי, תפארת – יעקב שנאמר רק בו וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו.

כל עבודת האדם בנויה מ- 4 חלקים אהבה יראה תורה ומצוות. רק כאשר יעקב עולה לדרגת ישראל, להכרה עליונה, כשפועל במצוות עשה וב ל.ת במסגרת של תודעה המחוברת להכרת אמת — מגיע לשלמות. מדרגת או"א שהיא הכרה ברורה ואבן היסוד בהתקדמות רוחנית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

לא מספיק תו"מ בכדי להיות רוחני, צריך גם יראה ואהבה!

נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: נַעֲשֶׂה כלים וְנִשְׁמָע – לקיים את מטרת הבריאה. זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר — שמירה וזכירה גם במצבי ירידה.

לכאורה רמ"ח מצוות עשה זה יותר משס"ה לא תעשה, אהבה גדולה מיראה, אם כן אז למה צריך מצוות לא תעשה?
היות ואנו נבראים, יש בנו צד שצריך להתגבר על המציאות העצמית, ולהקדים שמירה למצוות עשה, כמו עבד שמחויב במצוות עשה, ורק לאחר שמשתחרר חייב בכל המצוות.

בקריאת שמע יש רמ"ח תיבות, כנגד אות ה משם הויה, רמ"ח מ"ע בסוד אהבה. ושס"ה ל"ת אינם מאירים בהם, כי הם באות מאות י' ולכן תיקנו חז"ל בתפילה: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". רמ"ח מצות עשה כלולות באברהם = גימ' 248 שנאמר בו זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. זה אומר שתפיסת האהבה צריכה להיות דרך החסד. אהבה יותר שלמה זו תפיסת יצחק, עליו נאמר בפעם הראשונה בתורה וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ.

השימוש ביצחק, קו שמאל – רצון לקבל גבוה יותר, אך יש בו יותר סכנה מהמקטרגים בסוד פחד יצחק. אבל תפארת – קו אמצעי הכולל את אברהם שהוא אותיות ו"ה, ואת יצחק שהוא י"ה. ולפיכך נאמר ביעקב וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו.

ע"י העסק ברמ"ח מ"ע אנו ממשיכים אהבת חסד, ומאחר והדינים לא נאחזים בקו ימין וניתן להשלימם. אלא על ידי העסק בשמירה גדולה בשס"ה ל"ת, ממשיכים הארת החכמה מקו שמאל, שה"ס פחד יצחק, ומוחין הללו ה"ס תפילין הנקראים עֹז, שעליהם נאמר מִגְדַּל-עֹז שֵׁם יְהוָה.
והנה עתה נשלמו המוחין בשביל הנשמות בהארת החכמה, אבל אין התחתונים מקבלים אלא רק מקו אמצעי, תפארת – יעקב שנאמר רק בו וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו.

כל עבודת האדם בנויה מ- 4 חלקים אהבה יראה תורה ומצוות. רק כאשר יעקב עולה לדרגת ישראל, להכרה עליונה, כשפועל במצוות עשה וב ל.ת במסגרת של תודעה המחוברת להכרת אמת — מגיע לשלמות. מדרגת או"א שהיא הכרה ברורה ואבן היסוד בהתקדמות רוחנית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

בכדי לפתוח שערי תפילה, לא מספיק תורה ומצוות, אלא יש להוסיף יראה ואהבה!

אומר הזוהר: וכמה שומרי שערים נמצאים אל ההיכלות, שהם מקבלים התפלה, וכל תפלה אינה נכנסת אלא במידה ומשקל. מדה (מידות האדם) דהיינו אור חסדים, משקל אור חוכמה, להיותם נמשכים בסוד שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. ואם אין המידה והמשקל בכל השלמות אין התפלה מקובלת. חייבים יראה ואהבה!

כאשר מכוונים נכון את הלב, לפי תבנית ההשקפה האמונית, אין מי שיעמוד לפני שער התפלה למנוע אותה מלהתקבל, ועליו נאמר: לֹא-יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר. יתגברו על הבושה, מאחר ויש להם כלי יראה ואהבה הראויים להיכנס לפתח בשער המלך. מתגבר על מידת הבושה, שלא רוצה להיות מקבל בעמ"נ לקבל, ובונה כלי השפעה כדי שיכול להיכלל ביראה ואהבה, אחרת הקליפות שעיקר אחיזתן הוא בשער, חומסות את התפילה. וכאשר כן ממשיך המוחין של מדה ומשקל, אז נאמר עליו: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, דהיינו שכל הקליפות והמקטרגים בורחים ומסתלקים והתפלה מתקבלת.

התפלה היא מלכות היא מצווה — אות ה אחרונה בשם הויה. אות וו בשם – תורה שהוא הקב"ה, שאין לאפשר הפסקה ביניהם, שזהו מקום לקליפות. לכן לפני כל תפילה מכוונים את הייחוד: לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילו.
הייחוד המתבקש הוא בין כוונת הלב לבין המוח – השקפה אמונית, שהלב יהיה מכוון לאהבת השם. בלי המידה והמשקל, מגיעים לבחינת "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" שמפאת חוסר יראתו, הוא בחינת נרגן. מכאן שצריכים להעלות התורה והמצווה על ידי יראה ואהבה.

כפי תבנית שלמות האצילות ושם הויה, יש לפעול במסגרת תורה מצווה אהבה ויראה. שאז נכללים מצוות עשה ול"ת בשם הויה, בסוד הכתוב זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. שְּׁמִי +יה=גימ' שס"ה, זִכְרִי +וה= גימ' רמ"ח. כוללים את כל התרי"ג. ניתן להשיג זאת ע"י ביטול לרב (לא כיועץ) ואהבת חברים.

תו"מ במסגרת יראה ואהבה — זה הבסיס דרכו צריך לעבוד, וזו השלמות הראויה לבוא לתפילה, ללא זה השערים סגורים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

בכדי לפתוח שערי תפילה, לא מספיק תורה ומצוות, אלא יש להוסיף יראה ואהבה!

אומר הזוהר: וכמה שומרי שערים נמצאים אל ההיכלות, שהם מקבלים התפלה, וכל תפלה אינה נכנסת אלא במידה ומשקל. מדה (מידות האדם) דהיינו אור חסדים, משקל אור חוכמה, להיותם נמשכים בסוד שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. ואם אין המידה והמשקל בכל השלמות אין התפלה מקובלת. חייבים יראה ואהבה!

כאשר מכוונים נכון את הלב, לפי תבנית ההשקפה האמונית, אין מי שיעמוד לפני שער התפלה למנוע אותה מלהתקבל, ועליו נאמר: לֹא-יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר. יתגברו על הבושה, מאחר ויש להם כלי יראה ואהבה הראויים להיכנס לפתח בשער המלך. מתגבר על מידת הבושה, שלא רוצה להיות מקבל בעמ"נ לקבל, ובונה כלי השפעה כדי שיכול להיכלל ביראה ואהבה, אחרת הקליפות שעיקר אחיזתן הוא בשער, חומסות את התפילה. וכאשר כן ממשיך המוחין של מדה ומשקל, אז נאמר עליו: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ, דהיינו שכל הקליפות והמקטרגים בורחים ומסתלקים והתפלה מתקבלת.

התפלה היא מלכות היא מצווה — אות ה אחרונה בשם הויה. אות וו בשם – תורה שהוא הקב"ה, שאין לאפשר הפסקה ביניהם, שזהו מקום לקליפות. לכן לפני כל תפילה מכוונים את הייחוד: לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילו.
הייחוד המתבקש הוא בין כוונת הלב לבין המוח – השקפה אמונית, שהלב יהיה מכוון לאהבת השם. בלי המידה והמשקל, מגיעים לבחינת "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" שמפאת חוסר יראתו, הוא בחינת נרגן. מכאן שצריכים להעלות התורה והמצווה על ידי יראה ואהבה.

כפי תבנית שלמות האצילות ושם הויה, יש לפעול במסגרת תורה מצווה אהבה ויראה. שאז נכללים מצוות עשה ול"ת בשם הויה, בסוד הכתוב זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. שְּׁמִי +יה=גימ' שס"ה, זִכְרִי +וה= גימ' רמ"ח. כוללים את כל התרי"ג. ניתן להשיג זאת ע"י ביטול לרב (לא כיועץ) ואהבת חברים.

תו"מ במסגרת יראה ואהבה — זה הבסיס דרכו צריך לעבוד, וזו השלמות הראויה לבוא לתפילה, ללא זה השערים סגורים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

בלי לכוון את התפילה דרך ג' האבות -השערים סתומים!

כאשר המתפלל מוכן לבוא לזיווג, לוותר על הסיפוק האישי, ולקבל את ג האמונות, אז כל חדרי הלב יפתחו.

השבת היא נוטריקון ש בת, 3 קוין באות ש רומזים על ג' האבות, חסד גבורה ותפארת, היא המרכבה בה מקבל הקב"ה את התפלה.
לפיכך בשבת יכולה לבוא לביטוי בחינת האדם — האהבה. חיות המרכבה אריה שור נשר נושאים את צד האדם, הן פותחות ואומרות שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
יש תפקיד לאדם להביא את בת המלך, אל המלך עם ג שורשי האמונה. כך תפילת 18 היא כנגד השבת, ולכן גם בה יש ג ראשונות, הרומזות לאבות. יש סדר מיוחד כיצד להתפלל, ש ג' האמונות נושאות את הלב למקום בו ניתן לקבל את האור.

במהלך השבוע תפילת ערבית באה רק כהכנה לזיווג בשבת. כלומר בלי קו אמצעי של האות ש. בשבת שער ה ג — בחינת יראה פתוח, החיות העליונות שולטות והן יכולות לבוא לידי ביטוי גם בבחינת האדם.

בתפילת השבת, על צד האדם נפתחים ז' היכלות שהן כנגד המרחב הנפשי של האדם: היכל הא' הוא היכל אהבה, הב' – היראה, הג' הרחמים, הד' – הנבואה מבחינת אספקלריא המאירה — נצח, היכל ה -הנבואה מבחינת אספקלריא שאינה מאירה –הוד, היכל ו' הצדק — יסוד, הז' היכל הדין מלכות. מלכות זה כלי הקבלה, המקום הנפשי בו ניתן לקבל את ההארה. כך למשל בהיכל הגבורה שבלב, ניתן לקבל יראה-אם מוותרים על הפרטיות.

בימי חול אין תיקון לבחינה ג' של המלכות. ימין שמאל כנגד שחרית ומנחה מתתקנים, אך בלי קו אמצע, לכן נמצאים כל ז' היכלות בשערים סגורים וסתומים, ורק בשבת מגיע התיקון גם לבחינה הג', ואז נתקנו כל השערים, וההיכלות נפתחים.

בד"כ הלב מושך אותנו בניגוד למטרה, ותפקיד התפילה לכוון אותנו למקום הזיווג. זו סגולת השבת, להביא את הלב לשירה=גימ' תפילה.

ההיכלות הם מקומות נפשיים של האדם בהם הוא יכול לקבל הארה מסוג מסוים. אם אדם מצליח להביא עצמו להיכל, למקום של קשר, לזיווג, נפתחים לו השערים.

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי בלי לכוון את התפילה דרך ג' האבות -השערים סתומים!

כאשר המתפלל מוכן לבוא לזיווג, לוותר על הסיפוק האישי, ולקבל את ג האמונות, אז כל חדרי הלב יפתחו.

השבת היא נוטריקון ש בת, 3 קוין באות ש רומזים על ג' האבות, חסד גבורה ותפארת, היא המרכבה בה מקבל הקב"ה את התפלה.
לפיכך בשבת יכולה לבוא לביטוי בחינת האדם — האהבה. חיות המרכבה אריה שור נשר נושאים את צד האדם, הן פותחות ואומרות שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
יש תפקיד לאדם להביא את בת המלך, אל המלך עם ג שורשי האמונה. כך תפילת 18 היא כנגד השבת, ולכן גם בה יש ג ראשונות, הרומזות לאבות. יש סדר מיוחד כיצד להתפלל, ש ג' האמונות נושאות את הלב למקום בו ניתן לקבל את האור.

במהלך השבוע תפילת ערבית באה רק כהכנה לזיווג בשבת. כלומר בלי קו אמצעי של האות ש. בשבת שער ה ג — בחינת יראה פתוח, החיות העליונות שולטות והן יכולות לבוא לידי ביטוי גם בבחינת האדם.

בתפילת השבת, על צד האדם נפתחים ז' היכלות שהן כנגד המרחב הנפשי של האדם: היכל הא' הוא היכל אהבה, הב' – היראה, הג' הרחמים, הד' – הנבואה מבחינת אספקלריא המאירה — נצח, היכל ה -הנבואה מבחינת אספקלריא שאינה מאירה –הוד, היכל ו' הצדק — יסוד, הז' היכל הדין מלכות. מלכות זה כלי הקבלה, המקום הנפשי בו ניתן לקבל את ההארה. כך למשל בהיכל הגבורה שבלב, ניתן לקבל יראה-אם מוותרים על הפרטיות.

בימי חול אין תיקון לבחינה ג' של המלכות. ימין שמאל כנגד שחרית ומנחה מתתקנים, אך בלי קו אמצע, לכן נמצאים כל ז' היכלות בשערים סגורים וסתומים, ורק בשבת מגיע התיקון גם לבחינה הג', ואז נתקנו כל השערים, וההיכלות נפתחים.

בד"כ הלב מושך אותנו בניגוד למטרה, ותפקיד התפילה לכוון אותנו למקום הזיווג. זו סגולת השבת, להביא את הלב לשירה=גימ' תפילה.

ההיכלות הם מקומות נפשיים של האדם בהם הוא יכול לקבל הארה מסוג מסוים. אם אדם מצליח להביא עצמו להיכל, למקום של קשר, לזיווג, נפתחים לו השערים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

תְּפִלָּה נועדה להביא את לב האדם לאביו שבשמים, המיוצג ע"י השכל האמוני!

תְּפִלָּה לְעָנִי, ערבית — רשות שנותנת לנו את האפשרות לפתוח, והיא רק בחינת התגברות על הדין. בערב יש להיזהר מקבלת האור, ורק לייצר אמונה. בתפילה זו ק"ש היא העיקר – להתקשרות לאהבת ה'.

תפילת שבת צדקה לעני ולא בחינת שכר. על השבת שהיא כמו גמר תיקון אמר הקב"ה למשה מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ –התכלית שכעת רדומה, אך בגמר תיקון מקבלת את האור. בשלב זה איננו מרגישים זאת, ובשבת כן טועמים מאין עולם הבא. ההרגשה הרוחנית היא דבר גדול מפני שבאה מדבר שלם.
צריך אדם להרגיש כעָנִי בשער המלך, לשבח את ה' כאורח ולא כבעל הבית. "אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי". לא להיות כפוי טובה, לדעת להודות.

אם אני לוקח את האני התכליתי שלי, ושם אותו במקום בו יש מאין תכלית: קדושה, בית כנסת, תורה, אז הרצון העני הזה מקבל צדקה. זוהי צדקה מפני שזה לא שלו — הוא רק בא למקום זה כאורח.

כאשר אומרים ה' שפתי תפתח יש לכוון שאתה מבקש להיות באותה יראה, להתכלל בעליונים בכדי להיות ראוי לבקש מהמלך. זה רק עיטוף שאי אפשר לקיים, לא השכר כמו שיהיה בגמר תיקון, אלא רק צדקה. מתעטף בעטיפת מצוה דהיינו בטלית מצויצת, שהאמת מציצה ממנה במקצת. האמת פנימית כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ שהיא מייצגת את התכלית פְּנִימָה.

עד גמר תיקון קו אמצע מעלה התפילה, קו של רשות, יעקב, הנשר הם הנושאים אותה.

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי תְּפִלָּה נועדה להביא את לב האדם לאביו שבשמים, המיוצג ע"י השכל האמוני!

תְּפִלָּה לְעָנִי, ערבית — רשות שנותנת לנו את האפשרות לפתוח, והיא רק בחינת התגברות על הדין. בערב יש להיזהר מקבלת האור, ורק לייצר אמונה. בתפילה זו ק"ש היא העיקר – להתקשרות לאהבת ה'.

תפילת שבת צדקה לעני ולא בחינת שכר. על השבת שהיא כמו גמר תיקון אמר הקב"ה למשה מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ –התכלית שכעת רדומה, אך בגמר תיקון מקבלת את האור. בשלב זה איננו מרגישים זאת, ובשבת כן טועמים מאין עולם הבא. ההרגשה הרוחנית היא דבר גדול מפני שבאה מדבר שלם.
צריך אדם להרגיש כעָנִי בשער המלך, לשבח את ה' כאורח ולא כבעל הבית. "אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי". לא להיות כפוי טובה, לדעת להודות.

אם אני לוקח את האני התכליתי שלי, ושם אותו במקום בו יש מאין תכלית: קדושה, בית כנסת, תורה, אז הרצון העני הזה מקבל צדקה. זוהי צדקה מפני שזה לא שלו — הוא רק בא למקום זה כאורח.

כאשר אומרים ה' שפתי תפתח יש לכוון שאתה מבקש להיות באותה יראה, להתכלל בעליונים בכדי להיות ראוי לבקש מהמלך. זה רק עיטוף שאי אפשר לקיים, לא השכר כמו שיהיה בגמר תיקון, אלא רק צדקה. מתעטף בעטיפת מצוה דהיינו בטלית מצויצת, שהאמת מציצה ממנה במקצת. האמת פנימית כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ שהיא מייצגת את התכלית פְּנִימָה.

עד גמר תיקון קו אמצע מעלה התפילה, קו של רשות, יעקב, הנשר הם הנושאים אותה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

אדם לא יכול להתפלל על מותרות, אלא כּעָנִי!

וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. יעקב קבע את הסדר לתיקון, ותיקן תפילת ערבית. היחס בין לאה רחל והשפחות מתקיים בסדר התיקונים של האדם, קודם מרגיש שכואב לו כעני, אז התגברות — בחינת יראה לאה, לאחר מכן אהבה רחל.

יש לקבל את תחילת התיקון בסוד עטופא דמצוה, וז"ש תפלה לעני כי יעטוף, שפירושו -יאחר, שהעני מעטף ומאחר את כל התפלות הקודמות, עד שנכנסת תפלתו. תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. העיקר זה שבשלב ראשון יש להתגבר על הקליפות שחומסות ומונעות מהאדם לעבוד.
התיקון מתחיל עם תפילה לעני, שלא ניתן לגמור אותו, אלא עובר לתיקון של לאה-יראה, עובר לרחל אהבה, ואז חוזר לתפילה לעני לסיום, שיגמר בגמר תיקון.

ראה יעקב את הצרות שבאחרית הימים בגלות, והתפלל: וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ דהיינו שלא יתחזקו עליהם הקליפות להפסיק להם השפע.
גם דוד לקח חלק בצער השכינה והתפלל עליה. אחר שראה את ישראל חוזרים בתשובה בשמחה, תיקן עשרה מיני תהלים, ובסוף כולם, אמר תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה-יְהוָה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי-עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי-חָסִיד אָנִי. ראה שכל התפלות שהם בניגון, היו מתאחרות להתקבל לפני המלך, ולא היו נכנסות אליו, עד שתכנס תפלת העני, ומשום זה הקדים תפלת העני לכל התפילות.

את פרטיות האדם אי אפשר לתקן בזמן תיקון, אלא מקבלים על המלכות הנקראת בשם אחרית הימים – רק בהתכללות. אמר דוד שמבחינה זו הוא עני ואביון, ואינו יכול להמשיך למלכות שום שפע, אלא רק בגמר התיקון, ולא מקודם לכן. אי אפשר לתקן אותה בשלמות, אך קצת אפשר, אולם בלי הקצת לא תתקן כלום. בלי שליטה וכוח התגברות על הרצון העצמי — לא מתחילה בכלל העבודה, זה השער.

תפילת הערבית רשות וחשובה, כמו שאהבה היא רשות וחשובה ביותר, כי חייבת לבוא מתוך בחירה, שאין כפיה ברוחניות. קו אמצע זה רשות — תפילת ערבית. בלי התכללות עם ה' אדם מרגיש בודד. וכך גם בזוגיות הכי חשובה הרגשת השייכות, אחרת אפשר לקבל תענוג במקום אחר.

יש לאדם רצונות רבים, ועליו להתרכז באני אחד מרכזי, ולא להיות כמו עלה נידף ברוח שכל דבר מסיט אותו. על האדם להבין כשכשיש לו עיקרון, יש להחזיק בו בחוזקה. אם אדם מוכן לשעבד עצמו וללכת בדרך ה' – הרשות הפרטית מפריעה לו, הוא נמצא ברשות הרבים. בכדי שתהיה לו רשות היחיד, עליו להתבטל ליחידו של עולם.

לסיכום:
שלב 1 גוף שיש להתגבר עליו — על כל כוחות הנפש, שאתה תנהיג אותם באחריות אישית. בחינת השפחות השומרות על הפרי.
שלב 2 היכולת להשפיע, להיות ביראה, ללכת עם רעיון אידאי.
3 רחל, שלב בו מקבלים את ההארה, שתושלם כאשר תתכלל עם המלכות. כשאדם רוצה להתפלל, אומרים לו עצור, אין קבלה מיידית, קודם עליך להכניס תפילה לעני-יראה.

לא להתפלל על צרכים גשמיים, אלא להגביר את צד האמונה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

אדם לא יכול להתפלל על מותרות, אלא כּעָנִי!

וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. יעקב קבע את הסדר לתיקון, ותיקן תפילת ערבית. היחס בין לאה רחל והשפחות מתקיים בסדר התיקונים של האדם, קודם מרגיש שכואב לו כעני, אז התגברות — בחינת יראה לאה, לאחר מכן אהבה רחל.

יש לקבל את תחילת התיקון בסוד עטופא דמצוה, וז"ש תפלה לעני כי יעטוף, שפירושו -יאחר, שהעני מעטף ומאחר את כל התפלות הקודמות, עד שנכנסת תפלתו. תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. העיקר זה שבשלב ראשון יש להתגבר על הקליפות שחומסות ומונעות מהאדם לעבוד.
התיקון מתחיל עם תפילה לעני, שלא ניתן לגמור אותו, אלא עובר לתיקון של לאה-יראה, עובר לרחל אהבה, ואז חוזר לתפילה לעני לסיום, שיגמר בגמר תיקון.

ראה יעקב את הצרות שבאחרית הימים בגלות, והתפלל: וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ דהיינו שלא יתחזקו עליהם הקליפות להפסיק להם השפע.
גם דוד לקח חלק בצער השכינה והתפלל עליה. אחר שראה את ישראל חוזרים בתשובה בשמחה, תיקן עשרה מיני תהלים, ובסוף כולם, אמר תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה-יְהוָה אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי-עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי-חָסִיד אָנִי. ראה שכל התפלות שהם בניגון, היו מתאחרות להתקבל לפני המלך, ולא היו נכנסות אליו, עד שתכנס תפלת העני, ומשום זה הקדים תפלת העני לכל התפילות.

את פרטיות האדם אי אפשר לתקן בזמן תיקון, אלא מקבלים על המלכות הנקראת בשם אחרית הימים – רק בהתכללות. אמר דוד שמבחינה זו הוא עני ואביון, ואינו יכול להמשיך למלכות שום שפע, אלא רק בגמר התיקון, ולא מקודם לכן. אי אפשר לתקן אותה בשלמות, אך קצת אפשר, אולם בלי הקצת לא תתקן כלום. בלי שליטה וכוח התגברות על הרצון העצמי — לא מתחילה בכלל העבודה, זה השער.

תפילת הערבית רשות וחשובה, כמו שאהבה היא רשות וחשובה ביותר, כי חייבת לבוא מתוך בחירה, שאין כפיה ברוחניות. קו אמצע זה רשות — תפילת ערבית. בלי התכללות עם ה' אדם מרגיש בודד. וכך גם בזוגיות הכי חשובה הרגשת השייכות, אחרת אפשר לקבל תענוג במקום אחר.

יש לאדם רצונות רבים, ועליו להתרכז באני אחד מרכזי, ולא להיות כמו עלה נידף ברוח שכל דבר מסיט אותו. על האדם להבין כשכשיש לו עיקרון, יש להחזיק בו בחוזקה. אם אדם מוכן לשעבד עצמו וללכת בדרך ה' – הרשות הפרטית מפריעה לו, הוא נמצא ברשות הרבים. בכדי שתהיה לו רשות היחיד, עליו להתבטל ליחידו של עולם.

לסיכום:
שלב 1 גוף שיש להתגבר עליו — על כל כוחות הנפש, שאתה תנהיג אותם באחריות אישית. בחינת השפחות השומרות על הפרי.
שלב 2 היכולת להשפיע, להיות ביראה, ללכת עם רעיון אידאי.
3 רחל, שלב בו מקבלים את ההארה, שתושלם כאשר תתכלל עם המלכות. כשאדם רוצה להתפלל, אומרים לו עצור, אין קבלה מיידית, קודם עליך להכניס תפילה לעני-יראה.

לא להתפלל על צרכים גשמיים, אלא להגביר את צד האמונה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

מי שמתפלל לא נכון, שולטים בו מלאכי חבלה!

אם תפלה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה כמ"ש כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים. ומשום זה מבקשים את החסד הגדול – י"ג מידות הרחמים כנגד ד' קליפות. כאשר הקליפות רודפות אחרי התפילה, הן חומסות ולוקחות את אותה ברכה עליונה. אם אדם מבקש ברכות גדולות, כשעדיין המאווים שלו הם לקליפה, הוא צריך תיקון ברצון התאוותני הפרטי. התיקון: וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא-יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל-חֲמָתוֹ.

מלאכי החבלה גורמים לאדם לראות את הפרטיות שלו כגדולה וחשובה, במקום לראות את גדלות ה'. מכאן שתפילה פרטית, של יחיד, אינה שלמה בלי הכוונה להתכלל עם ה'.
התפלה עולה בשלמות, כשהיא בטלית של מצווה ותפילין על ראש והזרוע: מצד האמונה, התבטלות, ומצד הלב הרגשת דבקות. אז נאמר בהם וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ -הרצונות ארציים, כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. כל משחית הרואה את שם הויה על הראש, בתפלה שהיא שם אדנ"י, תכף בורח שאין לו כוח נגד האמונה וז"ש יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ.
תפילה כוללת בקשות, והתעוררות של הרצון העצמי, וזו סכנה עליה ניתן להתגבר ע"י האמונה שעליך להתכלל בבורא. בלי זה לא כדאי לבקש כלום.

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ראה יעקב שבגלות הפרטיות תקשה על העם להצליח, ויחלק את העם הקדוש לג' בחינות. האדם שלא מרגיש דבקות עם ה' נמצא בגלות, ועליו לחלק את הרצונות שלו ל 3 כמ"ש וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה – את הרצונות שלא לשמה, לאחר מכן וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים – היראה, שנותנת השקפה שלמה, ולבסוף וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים -האהבה.

זהו שביקש יעקב וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי שלמות של צורה, שתלויה בכך שיהיה בדבקות. ומשום שראה אח"כ העניות והצער שלהם, אמר והתפלל עליהם. ואמר וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, כי כל שפע מתקבל בלבוש. ביקש גם ציצית, לבוש שמגלה את האמת מציצה ממנו.
אם אתה מרגיש שאתה מתענג מדברים שאינם בקדושה, משמע שתפילתך אינה אמיתית ולא שלמה. דע שכל השלמות שאתה מוצא בעצמך, תלויה בדבקות ב ה'.

התנועה הראשונית של הרצון ליתר דבקות-נמשכת בכל פעם שבאים להשתמש עם הפרטיות. מצד עצמה היא אינה יכולה לבחור ולהגיע לדבקות. עליה להרגיש שיש לה פרטיות, אך בלי הרגשה של רשות פרטית. כל עוד אדם עושה זאת בבחירה, הוא שומר על פרטיותו. אסור לבקש לפני שמתקנים. קודם לבנות אמונה, ולבקש בגין דהיו רב ושליט.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תְּפִלָּה לְעָנִי

מי שמתפלל לא נכון, שולטים בו מלאכי חבלה!

אם תפלה אינה שלמה, כמה מלאכי חבלה רודפים אחריה כמ"ש כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים. ומשום זה מבקשים את החסד הגדול – י"ג מידות הרחמים כנגד ד' קליפות. כאשר הקליפות רודפות אחרי התפילה, הן חומסות ולוקחות את אותה ברכה עליונה. אם אדם מבקש ברכות גדולות, כשעדיין המאווים שלו הם לקליפה, הוא צריך תיקון ברצון התאוותני הפרטי. התיקון: וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָו‍ֹן וְלֹא-יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל-חֲמָתוֹ.

מלאכי החבלה גורמים לאדם לראות את הפרטיות שלו כגדולה וחשובה, במקום לראות את גדלות ה'. מכאן שתפילה פרטית, של יחיד, אינה שלמה בלי הכוונה להתכלל עם ה'.
התפלה עולה בשלמות, כשהיא בטלית של מצווה ותפילין על ראש והזרוע: מצד האמונה, התבטלות, ומצד הלב הרגשת דבקות. אז נאמר בהם וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ -הרצונות ארציים, כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. כל משחית הרואה את שם הויה על הראש, בתפלה שהיא שם אדנ"י, תכף בורח שאין לו כוח נגד האמונה וז"ש יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ.
תפילה כוללת בקשות, והתעוררות של הרצון העצמי, וזו סכנה עליה ניתן להתגבר ע"י האמונה שעליך להתכלל בבורא. בלי זה לא כדאי לבקש כלום.

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ראה יעקב שבגלות הפרטיות תקשה על העם להצליח, ויחלק את העם הקדוש לג' בחינות. האדם שלא מרגיש דבקות עם ה' נמצא בגלות, ועליו לחלק את הרצונות שלו ל 3 כמ"ש וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה – את הרצונות שלא לשמה, לאחר מכן וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים – היראה, שנותנת השקפה שלמה, ולבסוף וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים -האהבה.

זהו שביקש יעקב וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי שלמות של צורה, שתלויה בכך שיהיה בדבקות. ומשום שראה אח"כ העניות והצער שלהם, אמר והתפלל עליהם. ואמר וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, כי כל שפע מתקבל בלבוש. ביקש גם ציצית, לבוש שמגלה את האמת מציצה ממנו.
אם אתה מרגיש שאתה מתענג מדברים שאינם בקדושה, משמע שתפילתך אינה אמיתית ולא שלמה. דע שכל השלמות שאתה מוצא בעצמך, תלויה בדבקות ב ה'.

התנועה הראשונית של הרצון ליתר דבקות-נמשכת בכל פעם שבאים להשתמש עם הפרטיות. מצד עצמה היא אינה יכולה לבחור ולהגיע לדבקות. עליה להרגיש שיש לה פרטיות, אך בלי הרגשה של רשות פרטית. כל עוד אדם עושה זאת בבחירה, הוא שומר על פרטיותו. אסור לבקש לפני שמתקנים. קודם לבנות אמונה, ולבקש בגין דהיו רב ושליט.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ב' נַעֲשֶׂה אָדָם

עיקר בריאת האדם נעשתה בשביל התשובה!

השכינה נקראת בלי לבוש, כאשר אדם לא פועל את הבחירה ועושה את הרצון האמיתי. וכל מי שמקיים מצות התורה, הריהו כאלו הוא מלביש את השכינה בלבושיה. על ידי החטאים של ישראל נתפשטה השכינה מלבושיה. שנאמר עליה כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וגו'. ישכב — יש כ"ב אותיות, זה מצב השכיבה, הגלות, החשכות. כאשר אדם נכנס מבחינה נפשית לחשוכות קשה לו לגלות שהשם טוב ומטיב.

מסבת החשך –הירידה, חוטא האדם, אך הוכנה לו תשובה, שע"י התשובה מחזיר אותיות אל"ה משם אלוקים. נתנו לך אפשרות להתכופף בכדי שתוכל לקפוץ ולעלות. כל פעם שמורידים אותך, בכל מפגש עם החיים, יש לקחת עוד כלי לתיקון, עוד ניצוץ להעלותו.

הדיו הוא סוד השחור שבאותיות התורה. האור הוא הרקע הלבן דהיינו הגווילים, שעליהם כתובות האותיות. החושך הוא הכלי המלביש לאור. כשהאור מתלבש בחשך, נאמר על התורה, שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, וכשהאור מסתלק משם, שהוא הלבן שבתורה, התורה אומרת אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת.

כאשר לא תפסים מה התורה רוצה מאיתנו, ניראת התורה שחורה, שלא מגלה ומאירה לנו. מאידך רמזו חז"ל זכה-כלומר זיכך עצמו, נעשה לו סם חיים, כי כל המוחין של העוסק בתורה, נמשכים לו בשחור שבתורה. ניתנה לנו כאן דרך להתייחסות לחיים. אם אתה מחפש את האור, לא תמצא אותו בלי הכלי- החושך. בכל פעם שאדם פועל פעולה, עליו לזכור שעליו לצאת בכדי לחדור פנימה, מהפרטים לכלל.

לאחר שבירת הכלים, יש קטנות ותנועה לגדלות. כל פעם שעולים לאצילות, מעלים משהו מהקליפות, ירידה לצורך עליה. החושך בא לתת בחירה, וכשהאדם מתעסק בתו"מ הוא מכין לבושים לתורה, שמבטאת את מציאות ה' בעולם, את מקום האהבה שאליה צריכים להתקשר נשמות בני האדם.

כך כאשר רוצים ללמד משהו חדש, ישנה דרך שמעלים קושיה, מאין גירוי, שיהפוך לכלי להכיל את ידיעה החדשה. השאלה עצמה היא חושך, חיסרון, שכעת ניתן למלא אותו עם אור. האדם נותן את התשובה על ידי שבוחר ביראת הרוממות — זו התשובה, אמונית לכל השאלות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר ב' נַעֲשֶׂה אָדָם

עיקר בריאת האדם נעשתה בשביל התשובה!

השכינה נקראת בלי לבוש, כאשר אדם לא פועל את הבחירה ועושה את הרצון האמיתי. וכל מי שמקיים מצות התורה, הריהו כאלו הוא מלביש את השכינה בלבושיה. על ידי החטאים של ישראל נתפשטה השכינה מלבושיה. שנאמר עליה כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וגו'. ישכב — יש כ"ב אותיות, זה מצב השכיבה, הגלות, החשכות. כאשר אדם נכנס מבחינה נפשית לחשוכות קשה לו לגלות שהשם טוב ומטיב.

מסבת החשך –הירידה, חוטא האדם, אך הוכנה לו תשובה, שע"י התשובה מחזיר אותיות אל"ה משם אלוקים. נתנו לך אפשרות להתכופף בכדי שתוכל לקפוץ ולעלות. כל פעם שמורידים אותך, בכל מפגש עם החיים, יש לקחת עוד כלי לתיקון, עוד ניצוץ להעלותו.

הדיו הוא סוד השחור שבאותיות התורה. האור הוא הרקע הלבן דהיינו הגווילים, שעליהם כתובות האותיות. החושך הוא הכלי המלביש לאור. כשהאור מתלבש בחשך, נאמר על התורה, שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, וכשהאור מסתלק משם, שהוא הלבן שבתורה, התורה אומרת אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת.

כאשר לא תפסים מה התורה רוצה מאיתנו, ניראת התורה שחורה, שלא מגלה ומאירה לנו. מאידך רמזו חז"ל זכה-כלומר זיכך עצמו, נעשה לו סם חיים, כי כל המוחין של העוסק בתורה, נמשכים לו בשחור שבתורה. ניתנה לנו כאן דרך להתייחסות לחיים. אם אתה מחפש את האור, לא תמצא אותו בלי הכלי- החושך. בכל פעם שאדם פועל פעולה, עליו לזכור שעליו לצאת בכדי לחדור פנימה, מהפרטים לכלל.

לאחר שבירת הכלים, יש קטנות ותנועה לגדלות. כל פעם שעולים לאצילות, מעלים משהו מהקליפות, ירידה לצורך עליה. החושך בא לתת בחירה, וכשהאדם מתעסק בתו"מ הוא מכין לבושים לתורה, שמבטאת את מציאות ה' בעולם, את מקום האהבה שאליה צריכים להתקשר נשמות בני האדם.

כך כאשר רוצים ללמד משהו חדש, ישנה דרך שמעלים קושיה, מאין גירוי, שיהפוך לכלי להכיל את ידיעה החדשה. השאלה עצמה היא חושך, חיסרון, שכעת ניתן למלא אותו עם אור. האדם נותן את התשובה על ידי שבוחר ביראת הרוממות — זו התשובה, אמונית לכל השאלות.

מאמר ב' נַעֲשֶׂה אָדָם

וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים.

שואל ר"ש, מאחר שהמלאכים יודעים את ההווה, ואת העתיד להיות, והיו יודעים שהאדם עתיד לחטוא, א"כ למה אמרו נעשה אדם וגו'?

מלאכים הם כוחות שבתוך האדם, ומעשה הבריאה מתרחש בתוכו כל הזמן. זהו דיון כללי שנכון לכל פעולה שרוצים לפעול את צד האדם שבנו.

בתחילה נולד אדם בקטנות, כאשר למלאכים יש יתרון שהם גדולים יותר. בא אדם ראשון ומגדיל אותם עוד יותר, אך עליהם לשלם בויתור זמני על הגדלות. כמו שאומרים לאדם יש כאן מישהו גדול ממך, אם תעזוב את הידיעה שלך, תוכל לדעת יותר. צריך שלב ביניים בו אתה יורד לקטנות בכדי להשיג את הגדלות.

על האדם לקבל על עצמו מיעוט בכדי לגדול, לוותר על הגאווה, על מה שמבין, על הרצון להראות כמה הוא יודע. להבין שלימוד זה לא מלחמה להביס את השני בידיעות. לימוד זה לראות כיצד תוכל לגדול על ידי הקטנת עצמך.

למרות שידעו המלאכים שהם יפלו, הסכימו לוותר על הגדלות באופן זמני בכדי לעלות יותר עד לאצילות. המלאכים של צמצום ב' הסכימו לבריאת האדם, ואלו של צמצום א' לא הסכימו. עזא ועזאל, היו מקטרגים על בריאת האדם, כי לא רצו להתמעט בשביל בריאתו. אמרו לפני הקב"ה, פתחון פה יש לנו לפניך, הרי האדם שעשית חטא לפניך. ומסבת הקטרוג שלהם נתעכב האדם בתשובתו. לפי מטרת הבריאה הם צודקים, אך אסור לקיים את מטרת הבריאה טרם תיקון הבריאה.

שתי תשובות השיבה להם השכינה. א) לא לכם לקטרג כל עיקר, כי אתם גרועים מהאדם. ב) אם יחטא האדם, כבר הקדמתי לו תיקון התשובה, ויתקן מה שחטא. זהו וויכוח פנימי כיצד האדם שבנו צריך להיתקן.

אדם רוצה אקסטאזה, ליהנות, וזה ממית אותו. אלו כוחות מופשטים שליליים שאסור להשתמש בהם. הם לא מסכימים לדבר חלקי, רוצים את כל השפע מייד.