❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס שכב-שכד שעור 108

שמיני העצרת

תתלב) וביום השמיני עצרת וגו, פר אחד איל אחד, הרי העמידו בעלי המשנה למלך, שהזמין אורחים ולאחר ששלח אות אמר לבני ביתו, אני ואתם נעשה סעודה קטנה. ומהו עצרת, הוא כש"א זה יעצור בעמי שאין עצר אלא מלכות, כי מצד שכינה עליונה שהיא בינה עשה סעודה גדולה ומצד המלכות עשה סעודה קטנה. ונוהגים ישראל לעשות עמה שמחה ונק' שמחת תורה ומעטרים הספרי תורות בכתר שלהם, והרמז שהספר תורה הוא ת"ת השכינה היא הכתר שלו דהיינו עטרת ת"ת. אנו עם ישראל, היות ונשארנו לסעודת המלך, אנו רוצים לצרף את שמחת התורה, שהיא תהיה שמחתנו, שהיא מבטאת את הקשר בין עם ישראל לקב"ה. לכן השמחה עם התורה היא השמחה על הקשר, אותו אנו רוצים לבטא. 

היות ועם ישראל נובעים מהמלכות שהיא השכינה הקדושה, הם בניה, אז כמובן שרוצים להראות שמחתם בתורה. שהתורה היא הקשר בין הנברא לבורא, ועם ישראל מבטא את הזיווג הזה בשמיני עצרת עם התורה. 

תתלג) אמר רבי אלעזר, אבי, למה מצד אמא עליונה שהיא בינה הזמין לכל הממונים של כל האומות דהיינו ע פרים, ומצד השכינה התחתונה לא הזמין אלא אומה יחידה כנגד פר אחד. שהיה צריך להיות בהיפך, שישראל יקבלו מאמא עלאה ושרי האומות מהמלכות. שואל רבי אלעזר ברבי שמעון למה הזמין לסעודה זאת רק את ישראל, ולאומות העולם נתן מסעודה מבינה.

תתלד) אמר לו בני יפה שאלת. והוא משום שמלכות רומזת לבת שהיא צנועה בבית אביה ואמה והיא ארוסה ולא נשואה, לכן אין דרך העולם שתאכל עם אורחים, אבל אמא שהיא נשואה הנה דרך העולם הוא, שאחר שבעלה הזמין אורחים שהיא תאכל עם האורחים, על השלחן עם בעלה שהיא חלק ממנו, ואם הם אורחים זרים, אין אוכלים עמהם לא אבא ולא אמא וכל שכן הבת שהיא מלכות. ומשום זה בסעודת של שבעים השרים לא השתתף לאכול עמהם אף אחד מבני ביתו של המלך משום שהם נכרים. אמר לו ודאי עתה התיישב הדבר על ליבי על מכונו.

פירוש, שיש כאן בסוכות ב בחינות אורחים, כי יש אושפיזין של הסוכה שה"ס ז מדות קדושה, ויש ע שרים המקבלים מ ע פרים ושניהם מקבלים מצד אמא עלאה שהיא בינה ולא מלכות מטעם כי בינה נשואה לאבא שהוא חכמה. והיא בתכלית השלמות וע"כ דרכה לאכול עם האורחים שהם אושפיזין של הסוכה, אבל המלכות היא ארוסה ולא נשואה ולא ניתן לבוא אתה בזיווג עד גמר תיקון. כי אע"פ שיש לה זווגים עם ז"א אינם מבחינת עצמותה, אלא מבחינת מה ששואלת מאנין כלים דאמא ונמצאת רק עם כלים שאולים, ומבחינת עצמותה אינה נשואה כלל עד גמר התקון שהרי מלכות גנוזה ברדל"א, שאז תתגלה בחינת עצמותה ותזדווג עם ז"א עד גמר תיקון מה שמבטא אותה הוא לב האבן עליו אין לעשות זיווג. וע"כ אינה יכולה להשפיע לאורחים הקדושים ומכ"ש לאורחים הנכרים שהם ע שרים, כי כל הכלים שלה הם מאבא ואמא ובחינתה עצמה היא גנוזה וצנועה בפנימיות הכלים דאבא ואמא דההיינו בבית או"א. והיא ארוסה ולא נשואה כי אין לה זווג מבחינת עצמה קודם גמר התקון, לאו אורח ארעא למיכל עם אושפיזין כי היא צריכה להיות גנוזה ומכוסה בכלים דאמא ולא להגלות ועליה לעשות תיקונים, ואם אינה עושה תיקוניה, אזי היא בגלות, וכשמסכימה לעשות תיקוניה, תוכל לבוא למקום יותר אמיתי. אבל אמא היא בתכלית השלמות וכל השפע שיש בעולמות בשתא אלפי שני ממנה באים למרות שאינה גמר תיקון והיא חלקית. 

וע"כ היא מתגלית לאורחים. אמנם לע' שרים אין אמא מתגלית להם אלא נותנת להם קיומם בבחינת מה שהם מתמעטים והולכים, משום שהמה זרים ונכרים לקדושה ורוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה, וע"כ הם נדחים אחר ז ימי סוכות ואז עושה סעודה קטנה לבני ביתו מבחינת המלכות. ואע"פ שגם אז היא צנועה בכלים דאמא עם כל זה כיון שמזווג הזה מקבלת גם עצמותה של המלכות את תיקונה ע"כ נק' על שמה. על שם המלכות. עד כה הזיווגים היו בנסתר עם לאה, ועתה בגלוי עם רחל. על המלכות להיות צנועה ולא לגלות מעבר לראוי.

הכלל גדול מסכום פרטיו. אמנם אומות העולם רבים אך מסתכלים על הנקודה האיכותית ולא הכמותית. מלכות רומזת לבת, שדרכה להיות צנועה. לאמא כבר אין חסרונות שהרי נמצאת עם בעלה, אך הבת לה עדיין יש חסרונות, וכשמזמינים אורחים-רצונות זרים. מה שנותנים לאומות העולם זה כדי למעט העוונות. להבדיל בין אורחים של שבעים אומות, לעומתם יש ישנם 7 אושפיזין קדושים שאנו מזמינים לסוכה, ודרכה של בינה שיושבת ליד בעלה, שרשאית לאכול עם האבות הקדושים, משה אהרון יוסף דוד. לכן אומר האר"י ז"ל שכל הזיווגים עד שמיני חג עצרת הם עם לאה ולא עם רחל, שלא משתמשים עם עצם הרצון שנגנז ברדל"א. 

אבל רחל ארוסה שבגלות אינה שלמה, לא יכולה לאכול, אפילו לא עם האושפיזין. מה עושה, משאילה כלים מאמא, שבעצמותה לא יכולה להיות עצמאית עד גמר תיקון, עליה להחזיק בידים של אבא ואמא. 

כל עוד לא הגענו לגמר תיקון, יש גבול לחופש שנוכל להרשות לעצמנו, ההשגחה דואגת שלא נעשה כעת זיווג שיהיה כמו אכילה מעץ הדעת.

כעת בסעודה יכולה היא לקבל טעימה מהאור, כפי שטובלים עוגיה בקוניאק. 

שמיני חג עצרת זה אחרי שהשלמנו את כל התיקונים, מראש השנה, אז ניתן לעשות זיווג עם המלכות סעודה קטנה, ולא גדולה, ועדיין יש לה סעודה פרטית. 

התיקונים ברצון. המתקה ע"י תקיעת השופר, הגדלנו אותה במהלך עשרת ימי תשובה, נכנסנו לנקודה הפנימית שבה ביום הכיפורים, נתנו לה הגיונות אמוניים בסוכה, כעת ניתן לבוא לזיווג, שהמלכות שלמה, והיא עולת תמיד, תיקון שעושים כל יום. 

ונק סלם, סולם בלי וו חמש פעמים שם הויה, חצי מהשלמות כל כרם, עשר פעמים הויה. 

זה מראה שכל תחתון הוא חצי מהעליון. היא הגוף שבא לבטא את העליון באופן ראוי, אז נק סולם. 

ביאורי המלכות

תתלה) עולת תמיד היא השכינה שהיא עולה תמיד במדרגה ההיא שנאמר בה ערב ובוקר בכל יום תמיד, ואומרים פעמים שמע ישראל, והיא עולה בעמו אמצעי שהוא ז"א שהוא תמיד עמה בלי פרוד כלל. נק עולה מפני שמעלים אותה ע"י קריאת שמע, אמונה פעמים ביום. 

תתלו) ואיפה היא עולה, היינו אל המקום שנגזרה משם שהוא אין סוף, בגמר תיקון עליה להיות שם ואז היא גבוהה מכל הספירות ומשום זהה העמידו עולה כולה לגבוה סלקא, וכשהיא עולה נאחזות בה כל הספירות והן עולות עמה שבאופן רגיל נמצאות בעולמות בי"ע. ומהי העליה שלה לאין סוף, היינו לריח ניחוח לתת ריח טוב לפני ה' ואח"כ נאמר בה וירד מעשות החטאת והעולה דהיינו שיורדת מא"ס מלאה כפרה על כל עוונות ישראל כאן ע"י הריח היא עולה לאין סוף, ויורדת חזרה כדי לתת כפרה. אין סוף הכוונה למדרגה ממנה היא נאצלת.

תתלז) והעליה שלה היא ע עמוד אמצעי שהוא ז"א אף כך הירידה שלה ושל כל צבאיה היא בו, ומשום זה נק' סולם כי בה כל הכינויים דהיינו כל המדרגות עולים ויורדים שהם תלויים משם הוי"ה שהוא ז"א ומשם זה כל הקורבנות והעולות הם להוי"ה והיא נק' קורבן על שם שכל הכינויים מתקרבים בה אל הויה שהוא ז"א. סולם כתוב בתורה בלי האות וו = 130 חמש פעמים הויה, שכל תחתון הוא חצי מהעליון, מהשלמות של עשר פעמים שם הויה. 

לכן כל תפילה, בקשה של הפרט, חייבת לבוא ביחס לכלל, זאת, המלכות. 

תתלח) ומשום זה נאמר עליה, קורבנו קערת כסף אחת שהיא המלכות כי אין מדרגה שתתקרב להויה בלי המלכות, ואין תפלה ומצווה מכל מצוות התורה ומכל הקורבנות והעולות שיהיו מחוץ למלכות. ובכל המדרגות שבספירות אינן מתקבלות לפני הויה מחוץ ממנה שאי אפשר לבוא אל המלך בלי השכינה הקדושה, בלי היחד ומשום זה נאמר עליה בזאת, שהיא המלכות הנק' זאת, יבוא אהרן אל הקדש, ומשום זה אמר הנביא כי אם בזאת ביחד יתהלל המתהולל כל פרט יכול לבוא רק עם הכלל שלו.

תתלט) היא המלכות הנק' שלמים משום שהיא השלמות של שם הויה בכל מדרגה ומדרגה, היא ה דהויה היא אדני היא י דהויה היא ה של אלקים היא ה מאהיה היא י משדי היא סוף של כל הויה וכינוי. ומשום זה נאמר בה, סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור. היא סוף מע"ס שנק' ים סוף היא שלמות העליונים ותחתונים היא שער להכנס לכל חכמה, לכל כנוי והיה ולכנס בכל ספירה וספירה, היא ידיעת הכל וזולת ע"י המלכות אין רשות לשום בריה להסתכל בשום ידיעה שבעולם כל ידיעה, כל תפיסה חייבת להיות דרך הכלל, אחרת אין הבנה עליה המלכות נאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו בשער של היחד. בלי תפיסת הכלל, אי אפשר לדעת שום פרט. אין הגדרה פרטית שאינה תלויה בכלל. מכאן שלא יכול שתהיה לי ידיעה, בה הפרט סותר את הכלל ממנו יצא. זה נובע מידיעה היסודית שאין בריאה בלי בורא. 

תתמ) והיא המלכות, שם של מ"ב אותיות דהיינו ד אותיות הויה ועשר אותיות המלוי וכ"ח אותיות מילוי דמילוי הם מ"ב אותיות והמלכות ה"ס ההין אחרונות שבשם מ"ב שבהם נבראו עליונים ותחתונים. נק' עין מצד ימין שהיא חכמה שבה שכתוב הנה עין ה' אל יראיו ונק' אוזן מצד שמאל שהיא בינה שבה, שכתוב הטה אלהי אוזנך ושמע. ונק' ריח מצד עמוד האמצעי שהוא ת"ת שבה ונק' פה מבחינת עצמה, שהיא מלכות, ז"ש פה אל פה אדבר בו. נקראת המלכות עין אוזן ריח פה כנגד אותיות הויה

תתמא) כעת בא ללמד כיצד היא רמוזה בכתר. היא נק' מצווה ראשונה, אנכי, דהיינו תחילת גילוי אלקית מצד הכתר שבה, שהוא אין מהשם אלקינו כי הכתר נק' אין מטעם אפיסת ההשגה. אנכי בו כ שהיא כתר ובו אותיות אין וכתר נק' מצד אמא עלאה שנזכר לה חמישים פעמים יציאת מצרים שבתורה כנגד חמישים שערי בינה. וכתר של מלכות הוא בינה והיא בת מבראשית ראשי בת הכולל כל עשרה מאמרות ממעשי בראשית. ומצד החכמה היא בת י כמ"ש בחכמה יסד ארץ דהיינו המלכות שנק' ארץ, כי אבא שהוא חוכמה יסד הבת שההיא המלכות, והיא הנתיב שלא ידעו עיט, הכולל ל"ב נתיבות שהם ל"ב שמות אלקים מצד אמא עלאה הנק' כבוד וכשנכללים בבת שהיא המלכות נק' המלכות לב ומשום זה כבוד למעלה מבחינת הנשמה לב למטה.

זו המעלה העצומה של המלכות, הבת היחידה שנשארת לזיווג עם המלך לאחר התיקון. וכדי לקנות הגיון אמוני, צלם אמוני, יש למעט העוונות, אותם שבעים רצונות גויים שבנפש, ע פרים. 

פנחס שיט-שכא שעור 107

חג הסוכות

לא ניתן להתקרב להשם עם רצונות גויים בנפש.

רבי שמעון הוא נותן ההארה ממנו יונקים כל המינים בסוכות את החסד העליון, כדי להעביר אותו לגוף ז"א ממנו יונקת המלכות.

פתח המאור הקדוש ואמר מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה–בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ. מהו בוז, ולמה יבוזו למי שמחליף אהבה בכסף. ב ו ז הוא יום השני ויום הששי ויום השביעי של סוכות שבהם היו מנסכים יין ומים. האהבה היא המטרה של יתר דבקות.

בשבעת ימים של סוכות בהם היו מקריבים ישראל בסדר הולך ויורד את ע הפרים לכפר על ע שרים של ע האומות כדי שלא ישאר העולם חרוב מהם.

כפי שניתן להבין שעוונות ישראל הולכים ומתמעטים, כך הממונים שהם מלאכי חבלה שממונים עליהם על העוונות הדומים למי המבול.

אומות העולם הם הבחינות הנפשיות של השלא לשמה, אין לנו ברירה אלא להשתמש בהם מפני שהם הקליפות המחזיקים את הרצונות הגדולים שקשה להתמודד איתם בזמן תיקון, והדרך הנכונה להתייחס אליהם ע"י שהולכים ומפחיתים, כמו בהקרבת הפרים בסוכות שהולכים וחסרים, דהיינו השפעתם הולכת ומתמעטת וכך הולך ישראל ובהדרגה קונה את הכוח וחומר הגלם, הוא הרצונות עליהם יש לתת צורה חדשה של השפעה. רצונות אלו הם מי המבול, המים הזדונים, שהם שאלות הכפירה מי ומה, מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזאת לכם. מי ומה הם האתגרים כחומר הגלם הנפשי לעבודה. שדווקא כשבא אדם לעלות בקדושה מתעוררות בו השאלות הללו. כל זה עד שחוזרת היונה לשלום, יונה שמצד אחד היא לשון הונאה, דהיינו שלא לשמה, ומצד שני מביאה לשלום בבחינת אמונה. התשובה היא בחינת הסוכה, בינה. עם הבינה בחרו נשמות ישראל ביתר דבקות, כשבינה היא צורת הבורא שבנפש הנברא. תשובה היא מתן צורה אֳמוּנִית והשפעה לרצון שעולה מאומות העולם שבנפש, שהוא רצון לקבל לעצמו.

מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה של ישראל לאביהם שבשמים ואין מים רבים, אלא כל האומות והשרים שלהם כלומר כל הרצונות החיצוניים שאומות העולם משפיעים עלינו, לא יצליחו לכבות את אהבת ישראל לאביהם שבשמים, אם יתן איש שזה סמאל, כל מה שיש לו בעולם הזה כדי שישתתף באלו המצוות עם ישראל, בוז יבוזו לו שאין צד הגוי שבנפש יכול להשתתף במצוות ישראל.

פנחס שיט-שכא שעור 107

חג הסוכות 

לא ניתן להתקרב להשם עם רצונות גויים בנפש.

רבי שמעון הוא נותן ההארה ממנו יונקים כל המינים בסוכות את החסד העליון, כדי להעביר אותו לגוף ז"א ממנו יונקת המלכות. 

תתכד) באו האבות ורע"מ ואהרן דוד ושלמה וברכו אותו את רבי שמעון ואמרו אליו, אתה מאור קדוש והחברים שלך שהם ששה כנגד אלו ז ספירות ואתה מאור הקדוש נר מערבי באמצע של כל ששת נרות שהם מאירים ממך. ובכל אחד נאמר בו נר ה' נשמת אדם. ור"מ מאיר בך ואתה והחברים שלך וכולכם אחד בלא פרוד כלל ומשם ואילך מתפשטים ענפים דהיינו אורות לכל בעלי החכמה, השלם הדברים של חבור הראשון שלך לעטר אותם על עניין סוכות.

תתכה) פתח המאור הקדוש ואמר מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה–בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ, מהו בוז למה יבוזו למי שמחליף אהבה בכסף

ב ו ז הוא יום השני ויום הששי ויום השביעי של סוכות שבהם היו מנסכים יין ומים. האהבה היא המטרה של יתר דבקות

תתכו) כי שבעת ימים של סוכות בהם היו מקריבים ישראל ע פרים לכפר על ע שרים של ע האומות כדי שלא ישאר העולם חרוב מהם. ז"ש ובחמשה עשר יום והקרבתם עולה אשה לריח ניחוח לה' פרים בני בקר שלשה עשר תמימים, וביום השני פורים י"ב וביום השלישי י"א, ברביעי יוד חמישי פרים תשעה, ששי שמונה שביעי שבעה וכולם יחד הם שבעים פרים ובכל יום היו מתמעטים, שואל למה מתמעטים .

תתכז) כאן מרמז הכתוב, ותנח התיבה בחדש השביעי שהוא תשרי, ומה שם בימי המבול והמים הלכו הלוך וחסור, אף כאן בתשרי שהוא חודש שביעי שבו כמה מצוות ראש השנה ויום הכפורים, סוכה לולב ואתרוג, ומינים של הלולב ושופר, הנה השכינה העליונה שורה על ישראל שהיא תשובה, דהיינו בינה הנק' תשובה שה"ס סוכה. ואתרוג שהוא מלכות ולולב שהוא הקב"ה דהיינו ז"א. מיד והמים היו הלוך וחסור מתמעטים שניתן להבין שעוונות ישראל הולכים ומתמעטים הממונים שהם מלאכי חבלה שממונים עליהם על העוונות הדומים למי המבול. עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד, ובעת ההיא שמתמעטים העוונות מתמעטים הפרים שלהם ומתמעטים הממונים של ע אומות ומתמעטים ע אומות ומתמעט הטוב שלהם. אומות העולם הם הבחינות הנפשיות של השלא לשמה, אין לנו ברירה אלא להשתמש בהם מפני שהם הקליפות המחזיקים את הרצונות הגדולים שקשה להתמודד איתם בזמן תיקון, והדרך הנכונה להתייחס אליהם ע"י שהולכים ומפחיתים, כמו בהקרבת הפרים בסוכות שהולכים וחסרים, דהיינו השפעתם הולכת ומתמעטת וכך הולך ישראל ובהדרגה קונה את הכוח וחומר הגלם, הוא הרצונות עליהם יש לתת צורה חדשה של השפעה. רצונות אלו הם מי המבול, המים הזדונים, שהם שאלות הכפירה מי ומה, מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזאת לכם. מי ומה הם האתגרים כחומר הגלם הנפשי לעבודה. שדווקא כשבא אדם לעלות בקדושה מתעוררות בו השאלות הללו. כל זה עד שחוזרת היונה לשלום, יונה שמצד אחד היא לשון הונאה, דהיינו שלא לשמה, ומצד שני מביאה לשלום בבחינת אמונה. התשובה היא בחינת הסוכה, בינה. עם הבינה בחרו נשמות ישראל ביתר דבקות, כשבינה היא צורת הבורא שבנפש הנברא. תשובה היא מתן צורה אֳמוּנִית והשפעה לרצון שעולה מאומות העולם שבנפש, שהוא רצון לקבל לעצמו.

תתכח) בתיבת נח צווה הקב"ה להכניס עמו שנים שנים שבעה שבעה זכר ונקבה להיות לקרן להגן על נח ועל כל אלו שנכנסו עמו לתיבה, אף כך, אלו השומרים חגים וזמנים שהם ימים טובים, שנים שנים הם ב ימים דראש השנה וב' ימי שבועות ומשום שאלו השנים של שבועות הם מחמת ספק, הרי יש שני ימי פורים במקומם. שבעה שבעה הם שבעת ימי הפסח ושבעת ימי סוכות. נח כנגד יום השבת וזהה שכתוב מכל החי, כי שנים שנים שבעה שבעה יחד חשבון ח"י. 

תתכט) הסוכה מגנה על ישראל ז"ש וסכה תהיה לצל יומם מחרב, הרי שהסוכה מגנה. מה תיבת נח היא להגן אף סוכה להגן, ועוד מכל החי, היינו ח"י ברכות התפלה מהן מתחלקות לתשע תשע ברכות ועם ברכת המינים נשלמות יוד ספירות שהיא משלמת ל י, ט ראשונות ו ט אחרונות הם כנגד ע"ס דאור ישר שממעלה למטה וע"ס דאור חוזר ממטה למעלה והוא כנגד נח, כלומר שח"י ברכות התפלה הם כנגד ח"י של נח שהם שנים שנים שבעה שבעה גימ' ח"י

תתל) ועוד מכל החי, היינו שהשכינה מגנה על אלו השומרים את י שהיא אות שבת. ובגבול שלו שהו ח אלפים אמה דהיינו ב אלפים לכל צד. י מאות שבת ח של הגבור הם ח"י ועוד. מכל החי, היינו אלו השומרים אות ברית שהוא י שהוא לשמונה ימים שנשאר עליהם וביום השמיני ימול בשר ערלו. י מאות ברי ח על ח ימים הם ח"י. מכל החי אלו השומרים אות תפילין שהיא י שבהם שמונה פרשיות הרי י"ח ח"י הוא עניין רוחני של שמירה. 

תתלא) השכינה שהיא הסוכה מגנה עליהם ופורשת כנפיה עליהם כמו אם על הבנים, ומשום זה התקינו לברך הפורס סוכת שלום עלינו, ומשום זה בחודש שביעי שבבו כל אלו המצוות, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה של ישראל כאביהם שבשמים ואין מים רבים, אלא כל האומות והשרים שלהם כלומר כל הרצונות החיצוניים שאומות העולם משפיעים עלינו, לא יצליחו לכבות את אהבת ישראל לאביהם שבשמים, אם יתן איש שזה סמאל, כל מה שיש לו בעולם הזה כדי שישתתף באלו המצוות עם ישראל, בוז יבוזו לו שאין צד הגוי שבנפש יכול להשתתף במצוות ישראל.

פנחס שטז-שיח שעור 106

חג הסוכות

הצל שמגן על הנשמה הוא צל האמונה.

כל סיפור בתורה, וכל מצווה מעשית מסמנים מפגש נפשי, וכך גם כאן בישיבה בסוכה. לכאורה נועד הסכך להגן מפני השמש, אך לא כך, אלא להגן על הנשמה, על האמונה. לא בונים סוכה כדי להגן על הגוף, על הרצונות הגשמיים, אלא לנסוך ביטחון ע"י הרגשת האמונה. כשיושבים בסוכה יש לכוון כמו שהיו במדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים, הכל נעצר בצל האמונה. לכן גם הלולב המסמן את עמוד השדרה, את הצדיק עליו ניתן לסמוך, וכך יש לכוון, להביא את האתרוג, את הלב לחיבור עם היסוד, עם הצדיק.

וסוכה תהיה לצל יומם היינו שצריכים לסכך וסכך נעשה לצל שנאמר בה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט המגן על הגוף משמש אלא צל להגן על הנשמה בסו"ה צלו חמתדי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה הגוים. אין הסוכה מגינה מהשמש אלא מחוסר אמונה שמביאה לפחד. מי שמאמין לא מפחד. היציאה מדירת קבע זה דבר מפחיד, אך יוצאים מהדברים החיצוניים כדי לבוא לאמונה פנימית.

הקב"ה נותן לנו פעולות בעזרתן אפשר לעורר את הנקודה הפנימית הנכונה, זאת כאשר פועלים למטה כנגד המבנה המקביל בעליונים, מבנה שוודאי נכון. דרך הפעולה החיצונית מתקרבים לסוג של הנפשה פנימית, שהיא היגיעה הנדרשת.

פנחס שטז-שיח שעור 106

חג הסוכות 

כל סיפור בתורה מסמן מפגש נפשי, וגם כאן בישיבה בסוכה. לכאורה נועד הסכך להגן מפני השמש, אך לא כך, אלא להגן על הנשמה, על האמונה. לא בונים סוכה כדי להגן על הגוף, על הרצונות הגשמיים, אלא לנסוך ביטחון ע"י הרגשת האמונה. כשיושבים בסוכה יש לכוון כמו שהיו במדבר שהוא מקום נחשים ועקרבים, הכל נעצר בצל האמונה. לכן גם הלולב המסמן את עמוד השידרה, את הצדיק עליו ניתן לסמוך, וכך יש לכוון, להביא את האתרוג, את הלב לחיבור עם היסוד, עם הצדיק. 

תתיד) בחמשה עשר יום לחדש השביעי שהוא תשרי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. בחמשה עשר היינו מצד י"ה שהם חכמה ובינה וחגותם אותו הוא אותיות ו שהוא עמוד האמצעי דהיינו ז"א. שבעת ימים היינו מצד בת שבע שהיא מלכות שהיא ה אחרונה. האבות שהם חג"ת ור"מ שהוא נצח ואהרן שהוא הוד ודוד שהוא מלכות ושלמה שהוא יסוד הנק' שלום הרי הם שבע כנגד שבע ספירות. אני רוצה לתקן לכם סוכה שהיא אמא עליונה שתסכך עליהם על שבע הספירות כאם על הבנים. הקב"ה נותן לנו פעולות בעזרתן אפשר לעורר את הנקודה הפנימית הנכונה, זאת כאשר פועלים למטה כנגד המבנה בעליונים, מבנה שוודאי נכון. דרך הפעולה החיצונית מתקרבים לסוג של הנפשה. 

תתטו) ומשום ז הספירות אמר הכתוב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים דהיינו בז' ענני כבוד שה"ס ז' ספירות. סוכה עם אות ו היא בסוד ב' בנים שבינה מסככת עליהם שהם הויה אדני דהיינו ז"א ומלכות שכך עולה סוכה בחשבון יאהדונה"י כי סוכה היא אותיות כ"ו שהיא גימ' הויה וס"ה גימ' אדני והם סוד ב כרובים שהם סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו שה"ס ז"א ומלכות. כאשר כתוב סוכה עם האות וו זו הויה ואדני, ובלי וו זה שם אלוקים. 

תתטז) ויש עשרה טפחים בכרובים שהם זו"ן ממה ממעלה דהיינו ע"ס דאור חוזר מרגליהם  עד ראשיהם. וע"ס דאור ישר מראשיהם עד רגליהם ושורים על טפח שה"ס י ועשרה עשרה שבהם שממעלה למטה וממטה למעלה, דהיינו ע"ס דאור ישר וע"ס דאור חוזר היינו יוד גימ' עשרים. ומשום זה אמרו חכמים ששיעור סוכה לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים. סוכה העשויה ככבשן היא מצד אמא שהיא דין עליה נאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן והכל אחד שהכל בא לאותו עניין, לעורר את אמא עילאה לסוכך על בניה.

תתיז) וסוכה תהיה לצל יומם היינו שצריכים לסכך וסכך נעשה לצל שנאמר בה בצל שדי יתלונן ולא בצל סוכת הדיוט המגן על הגוף משמש אלא צל להגן על הנשמה בסו"ה צלו חמתדי וישבתי אשר אמרנו בצלו נחיה הגוים. לם עם ם הוא צלם שצל ה"ס הסכך וה ם' ה"ס ארבע דפנות הסוכה שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש. ם סתומה יש לה ארבע דפנות שה"ס ד דפנות והסוכה הצל שמגן על הנשמה הוא צל האמונה. הצל הגשמי שעושים על הגוף הוא רק סימן, ויש לכוון בנפש לצל האמונה. לכן הסוכה לא באה לגוף, אלא לנשמה, ולמעשה כך כל המצוות המעשיות.

תתיח) ומה שהעמידו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח וכן למי שאומר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח הם משום זה ג' שיעורים שתים שלש ארבע שהם ביחד תשע ששתים הם חו"ב. שלש הם חג"ת ארבע הם נהי"מ והטפח שאמרו בשתים ובשלש הוא העשירי שהיא מלכות המשלמת כל חסרון. ומשום זה שיעור סוכה לא פחות מעשר שהיא מלכות שהיא העשירית של כל הספירות ולא למעלה מעשרים שהיא כ הרומזת על כתר עליון שאין העין שולטת בו שאין שם השגה שקשה לאדם להאמין בדבר שמעל ההשגה שלו. כבוד עליון עליו אמר משה, הראני נא את כבודך והשיב לו הקב"ה לא תוכל לראות את פני מעל המדרגה שלך ואין כבוד בלא כ.

תתיט) ומשום זה שערו בעלי המשנה כנגדם סוכה העשויה במבוי שהיא מצד או ב וכמין גאם שהיא צד אות ג וכמין צריף שהיא מצד אות ד ושבע אותיות הן בג"ד כפר"ת שהם הכפולות בדגש הרומזות על ז"ס חג"ת נהי"מ על בחינת הדין שבהם והם ראשי תיבות הרומזים על ז סוכות הפסולת מחמת הדין שבהם כ רומזת על סוכה העשויה ככבשן, ב על סוכת בורגנין ושאר האותיות על שאר סוכות הפסולות שכולן רומזות אצל בעלי המשנה כגון סוכת שומרי פירות סוכת רועים סוכת כותים. אין הסוכה מגינה מהשמש אלא מחוסר אמונה שמביאה לפחד. מי שמאמין לא מפחד. היציאה מדירת קבע זה דבר מפחיד, אך יוצאים מהדברים החיצוניים כדי לבוא לאמונה פנימית. 

תתכ) והם כנגד בג"ד כפר"ת שבעה ככבי לכת והם זכר ונקבה שבג"ד כפר"ת הרפויות הן בזכר והדגושות בנקבה ומשום זה נק' ז כפולות, וכמו שבעה נרות המנורה שה"ס ז"ס חג"ת נהי"מ שנאמר בה שבע ביום הללתיך, וכך נאמר שבעה ושבעה מוצקות שה"ס ז כפולות שהם שבע אותיות רפויות ושבע אותיות דגושות וכך שבע ספירות הן כפולות שיש בהם ז של דין ו ז של רחמים וכך שבעת ימי בראשי למטה דהיינו ז ספירות המלכות שהן דגושות בדינים ושבע למעלה, דהיינו ז"ס דז"א שהן רפויות מדינים שעל ז"ס שלמטה נאמר אין כל חדש תחת השמש, כי כל החדושים באים משמש שהוא ז"ס דז"א ולא מתחת השמש שהוא ז"ס המלכות. השאלה מה שולט, אם זה צד ההשפעה, צד הז"א שהוא צד הנשמה, אז הסוכה כשרה. וכאשר הסוכה דגושה, מצד המלכות אינה כשרה. 

תתכא) לולב זה צדיק שהוא יסוד כי הלולב דומה לחוט עמוד השדרה שיש בו ח"י טבעות כנגד ח"י נענועים שבלולב והם כנגד י"ח ברכות של תפלת העמידה והם כנגד ח"י אזכרות דהיינו שמות הויה שבהבו לה' בני אלים וכנגד ח"י אזכרות שבק"ש והנענוע של הלולב הוא לששה צדדים דרום צפון מזרח מערב מטה ומעלה שהוא בחשבון ששה וג' נענוענים לכל צד הם חשבון ח"י 

תתכב) הלולב נלקח ביד ימין וכלול ששה שהם ג הדסים כנגד גדולה גבורה ת"ת והם דומים לג' צבעים שבעין שהם לבן אדום ירוק ב בדי ערבות הם נצח והוד ודומים לב' שפתיים הלולב הוא יסוד ודומה לשדרה שבו קיום כל העצמות ועליו אמר דוד כל עצמותי תארנה ה' מי כמוך האתרוג הוא מלכות ודומה ללב שבו הרהורים אין מדובר על מלכות הנפרדת אלא על מלכות דז"א. שאמר דוד כל עצמותי תאמרנה, כל הוא יסוד שיסוד עצמותי תאמרנה השם מי כמוך.

תתכג) והנענועים של הלל הם משותפים בנענועים של נטילת לולב והם ח"י נענועים באנא ה' הושיעה נא, ח"י בהודו הראשון וח"י שבנטילת לולב הרי ע"ב נענועים ומשום זה לולב בחשבון ס"ח ועם ד מיני הלולב הוא בחשבון ע"ב והוא בחשבן חסד שהוא זרוע הימין. ומשום זה התקינו שהלולב יהיה בימין לצד החסד והאתרוג לצד הגבורה לשמאל כנגד הלב. ומשום אתרוג הדומה ללב, התקינו שיהיה ביד שמאל. לולב בימין ואתרוג בשמאלו והם כנגד זכור ושמור ומי הנוטל שניהם, הלולב והאתרוג, הוא עמוד אמצעי דהיינו ז"א הלולב הוא בימינו ואתרוג בשמאלו. את האתרוג הלב, יש לקרב ללולב, ליסוד ולא ההיפך. 

פנחס שיג-שטו שעור 105

.יום הכיפורים

המבחן של האדם הוא האם הוא מנצל את יום הכיפורים כדי לתקן את רצונותיו. השאלה היא האם הסיבה לפעולות שעושה האדם, היא כדי לשרת את האני הפרטי שלו, את הנחש, או את המטה, את התכלית. ההזדמנות של יום כיפור היא, שמי שעבד ליצר הרע, "המעסיק" שלו נח ביום הזה, ויכול האדם להגיע לטהרה, שאין הנחש יכול לשלוט בו. המבחן של האדם, האם מוכן הוא לוותר על הרצונות הזרים שבו.

תתז) ובעשור לחודש השביעי שהוא תשרי, מקרא קדש יהיה לכם, זהו יום הכיפורים שהוא עשירי, י הכלול מעשרת ימי תשובה, והתקינו בו ה תפילות כדי לחבר י חוכמה עם ה דהיינו חכמה עם בינה. מהו מקרא קדש, היינו להבדיל אותו משאר הימים שיש בהם עבודה של חול ומשום זה כל מלאכת עבודה לא תעשו. לשבת קוראים קודש, וכאן מקרא קודש

תתח) כי הימים שיש בהם מלאכת חול, הם מצד עץ הדעת טוב ורע, שנהפך ממטה לנחש ומנחש למטה לכל אחד לפי מעשיו, ומטטרון זהו מטה, וסמאל הוא נחש. אבל ביום הזה שהוא יום הכיפורים הנק' קדש, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו לא יגורך רע, אלא כולו טוב כך שהיצר הרע לא יכול להאחז בו. ומשום זה בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות בו יוצאים מכבליהם.

ימות החול הם חג"ת נה"י דמטטרון הנמשך מצד עץ הדעת טוב ורע, שהוא המלכות וע"כ נוהג בימות החול טוב ורע, אם זכה הוא דבוק במט"ט הנקרא מטה, ואם לא זכה הוא דבוק בסמאל שהוא רע הנק' נחש. וכן מתהפכת השליטה באדם לפי מעשיו גם מצד מעשי התחתון וגם מצד ההשגחה, שז"ס מטה המתהפך לנחש, כי המעשים מהפכים לו השליטה של טוב או רע, אבל ביוה"כ הנק' קדש, שולט עץ החיים שהוא ז"א שכולו טוב, ואין בו אחיזה לשטן וסמאל, והזוכה להתדבק ביוה"כ שה"ס עץ החיים, כבר יצא מכלל התהפכות ממטה לנחש, וזוכה להיות דבוק בו לנצחיות, ואין עוד לשום רע שליטה עליו. וזס"ה על יום הכיפורים לא יגורך רע. יום הכיפורים מייצג את פנימיות המדרגה, מוותרים על כל הדברים החיצוניים, ומי שנדבק בנקודה הפנימית שבנפש, שדרכה מתקשרים לבורא, עליו נאמר לא יגורך רע. והוא הזוכה להתדבק בעץ החיים, כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטוב ורע ויוצאים מכבלי הס"א לנצחיות. הדבקות בנקודה הפנימית ביום הכיפורים מוציאה אותנו מהמלחה להשתחרר מהקליפה. יש לנצח בלחמה, שאז יצר הרע מודע שצריך להיות טובים, וגם הוא רוצה לעבוד את השם. 

תתט) אותם שיש עליהם גזר דין בנדר ושבועה שלא לשנות הגזר דין, התקינו לומר משום זה, כל נדרי ואיסרי, כולהון יהון שביתין ושביקין לא שירין ולא קיימים אין להם קיום, מבטלים אותם, אלא שיתבטל גזר הדין מעליהם. ומשום זה הנדר שהוא בשם הויה ת"ת, והשבועה היא בשם אדני שהיא מלכות, שהם גרמו בעונותיהם על הגלות שלהם. הנה על ידי חכמה ובינה שם י"ה יהיו נעזבים ומשבתים לא יהיו חזקים ואל יתקיימו ונסלח לכל עדת בני ישראל. החסד הוא מים הגבורה אש, ת"ת אויר, וכיון שהנדרים הם בת"ת שבינה היא תפארת דגוף שהוא אוויר ע"כ העמידו בעלי המשנה התרת נדרים פורחים באוויר שההתר מן חכמה ובינה פורח באויר שהוא ת"ת ומבטל משם את הנדר. 

הנדר והשבועה מהם יש להשתחרר, כובלים את האדם לעניין מסוים. כאשר הדבר היחיד שראוי לבחור להיות כבול אליו, הוא הבחירה ביתר דבקות. כל דבר אחר שאדם כבול אליו, שאינו משרת את עניין הדבקות, הוא קשר לא נכון. נשמענו בסיני נעשה ונשמע, מכאן שכל שבועה או נדר שאינם נעשה ונשמע, מהם יש להשתחרר. י"ה כנגד אבא ואמא, התבטלות שלמה היא האות יוד, ואהבה האות ה, בדרך תורה ומצוות.

נדר מבינה/תפארת, שם הויה, שבועה ממלכות, ומכאן קל וחומר ששבועה היא פרט בכלל הנדרים. 

תתי) ומשום שהשבועה היא ממלכות, שהיא למטה מנדר שהוא בת"ת, העמידו שנדרים עולים על שבועו ועוד העמידו כל הנשבע כאלו נשבע בחיי המלך. המלך עצמו הוא אדנ"י שהיא מלכות. חיי המלך הם הויה שהוא ז"א שממנו החיים אל המלך שהיא המלכות ומשום זה כתוב, כי ידור נדר להויה שהוא ז"א. הנדר עולה על השבועה. 

תתיא) ואף כך יש סוד אחר, חיי המלך הם חכמה ז"ש החכמה תחיה בעליה. לפיכך כל הנודר בהויה שהוא ת"ת הוא כאלו נדר בחכמה דז"א שהוא הויה במילוי אלפין יוד הא ואו הא שהוא חיי המלך, שהוא חיי ז"א, וכל הנשבע באדני הוא כאלו נשבע במלך עצמו, היינו כי עצמו היא אמא עליונה, דהיינו בינה שדומה כאלו נשבה בה שהיא עצם השמים לטהר. שהם המוחין של המלכות כי מצד החסד נק' המלכות עצם מעצמי, ומצד הגבורה נק' המלכות ובשר מבשרי. ובחכמה שהיא חיי הת"ת דהיינו המוחין שלו הוא ת"ת עולה להקרא אדם גימ' מ"ה כהויה במילוי אלפין הנ"ל. ז"ש כתפארת אדם, כי תפארת נק' אדם בזמן שיש לו המוחין דחכמה שה"ס שנק' בהויה דאלפין גימ' מ"ה.

תתיב) ונאמר בים הכפורים ועניתם את נפשותיכם, וכן ובעשור לחודש השביעי הזה תענו את נפשותיכם. והתקינו בה ה עינויים כדי שתתלבן ה הקטנה שהיא מלכות, ב ה עליונה שהיא בינה שממנה נמשכים העינויים דהיינו מקו שמאל שלה, שהם ה תפלות לקיים בישראל, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וזה סוד של לשון של זהורית שהיו קושרים על פתח האולם מבפנים, וכיון שהגיע השעיר למדבר, היה מלבין משום שכל עונות בית ישראל מגיעים למלכות והתשובה שהיא בינה מלבנת אותם כשמעלים את המלכות ומקבלים את כח ההשפעה מבינה, אז המלכות מתלבנת. משום שכתוב במלכות אני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם וד' בגדי לבן וד' בגדי זהב ללבוש ה"ס יאהדונהי שהוא שילוב הויה אדני כי ד' בגדי לבן ה"ס ד' אותיות הויה ו ד' בגדי זהב ה"ס ד' אותיות אדני.

תתיג)  והתקינו לתקוע שופר ביום הכפורים להעלות קול שהוא ו דהויה דהיינו ז"א לחרות, שהוא בינה לזה צריך לכוון בעיקר בתקיעה האחרונה, בתרועה הגדולה, לכוון שצד שמאל יצא לחירות שנאמר בה בכל צרתם לו צר, אשר לו הוא בא' ובו' דהיינו קרי וכתיב כי כתיב א וקרי ו כי בכל צרתם רומז על ה עינויים והדינים שמקורם הוא בבינה בקו שמאל שלה ובסוד תקיעת שופר מעלים ז"א ג"כ שם לבינה וע"כ יש כתיב וקרי בא' ובו' אשר א רומזת על בינה בסוד אלף בינה, ו רומזת על ז"א שעלה לבינה ועבודת יום הכפורים היא באריכות והיא כלולה מג' מדרגות מחשבה דבור ומעשה.

פנחס שיג-שטו שעור 105

.יום הכיפורים

המבחן של האדם, האם מוכן הוא לוותר על הרצונות הזרים שבו.

המבחן של האדם הוא האם הוא מנצל את יום הכיפורים כדי לתקן את רצונותיו. השאלה היא האם הסיבה לפעולות שעושה האדם, היא כדי לשרת את האני הפרטי שלו, את הנחש, או את המטה, את התכלית. ההזדמנות של יום כיפור היא, שמי שעבד ליצר הרע, "המעסיק" שלו נח ביום הזה, ויכול האדם להגיע לטהרה, שאין הנחש יכול לשלוט בו.

ביום הזה שהוא יום הכיפורים הנק' קדש, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו לא יגורך רע, אלא כולו טוב כך שהיצר הרע לא יכול להאחז בו. ומשום זה בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות בו יוצאים מכבליהם.

יום הכיפורים מייצג את פנימיות המדרגה, מוותרים על כל הדברים החיצוניים, ומי שנדבק בנקודה הפנימית שבנפש, שדרכה מתקשרים לבורא, עליו נאמר לא יגורך רע. והוא הזוכה להתדבק בעץ החיים, כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטוב ורע ויוצאים מכבלי הס"א לנצחיות. הדבקות בנקודה הפנימית ביום הכיפורים מוציאה אותנו מהמלחה להשתחרר מהקליפה. יש לנצח בלחמה, שאז יצר הרע מודע שצריך להיות טובים, וגם הוא רוצה לעבוד את השם.

הנדר והשבועה מהם יש להשתחרר, כובלים את האדם לעניין מסוים. כאשר הדבר היחיד שראוי לבחור להיות כבול אליו, הוא הבחירה ביתר דבקות. כל דבר אחר שאדם כבול אליו, שאינו משרת את עניין הדבקות, הוא קשר לא נכון. נשבענו בסיני נעשה ונשמע, מכאן שכל שבועה או נדר שאינם נעשה ונשמע, מהם יש להשתחרר.

פנחס שי-שיב שעור 104

תשצה) המנורה שבעת הנרות שלה ה"ס את שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך שהן כנגד שין של ג ראשים, ש ו ש של ארבע ראשים שבתפילין דהיינו כנגד ז ראשים שבב/ שנין והם כנגד ז ברכות דק"ש שהם בשחרית, מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. לאח"כ כתוב המצוה שכהן גדול בעבודה משמש בכנפי מצוה שהם פעמונים ורימונים שהם כמו הקשרים והחוליות שבציצית, והציץ שהוא כמו תפלין, משם ואילך כתוב ועשית מזבח מקטר קטרת.

והקרבתם אשה עולה

יש להביא קרבן על מחשבה לא ראויה.

מלמד כאן על חשיבות תפקיד האש בנפש האדם, דין ששורף ומכלה, ומצד שני מבשל. כאשר מישהו רוצה להתקדם רוחנית, ולשרוף הרהורים אסורים, עליו להרהר בשריפה של אותו דבר. ביהדות לא שורפים גופה כדי להראות שאנחנו מאמינים בתחיית המתים. קורבן עולה מביאים על הרהור הלב, כלומר כאשר אדם רק בשלב מחשבה, אפילו עוד לא עשה כלום, כאשר ירצה לתקן הרהור זה שמפריע לו בדרך השם, צריך בשביל זה אש. 

המחשבה שבאה מהכוח המדמה גם עושה רושם בנפש, ולכן גם ראייה של דברים אסורים משאירה רושם בנפש, ולכן יש להביא קורבן על הרהור הלב. 

חשוב מה אדם מקריב, באיזה מקום ומתי, כלומר מה הוא מתפלל, באיזה בית כנסת, ובזמני התפילה. 

כשבא אדם לעשות עבודת קודש, צריך לדייק. מה אתה עושה, מתי ובאיזה מקום. לכן בחג שבועות לומדים כל הלילה, מכינים את הכלה לזיווג, טובלים במקווה, ואז מתחברים בתפילה.

תשצו) פתח ר"מ כתוב בפרשה זו והקרבתם אשה עולה לה' והעמידו אשר עולה היא לאשים שכולה נשרפת באש ומשום זה סמך עולה לאשה, ועוד העמידו שאין עולה באה אלא על הרהור הלב שזו בחינת המחשבה, תיקון שלא בא על הגוף ולכן הולך כולו להשם.

תשצז) ודאי כל הקרבנות אינם באים אלא לכפרה, כל קרבן וקרבן מכפר על כל אבר ואבר הרוחני של האדם כפי החטא שחטא באותו אבר. על טפות המוח דהיינו החטא של מוציא זרע לבטלה, מביא עוגות מצות כי לא חמץ, דהיינו אם זרק טפות ראשונות מטרם שהחמיצו במקום שאינו שלו. דהיינו בלי נקבה אסורה שבה מחמיצים הטפות. ועל אלו שהחמיצו שזרק אותם במקום שאינו צריך, דהיינו בנקבה האסורה לו ששם מחמיצים הטפות הוא צריך להביא עליהם לחם חמץ, ואלו לחמי תודה ך היו מהם חמץ ומהם מצה. אין מדובר כאן על איבר בגוף הגשמי אלא על איבר רוחני, ולכן מייחס התיקון למחשבה, למוח, לדעת הקשורה ליסוד. 

תשצח) פרים הם מצד הדין פר עולה בגמטרייה אותיות מנצפ"ך וכן כבשים ואילים ועתודים ועזים כולם הם מצד הדין משום שהם פני שור שנאמר ופני שור מהשמאל שהוא דין. כולם הם שחיטתם בצפון וקבול דמם בכלי שרת בצפון. שחיטה קבלה וזריקה כולם בצפון שהוא צד שמאל כדי לבשם ולהמתיק מדת הדין, הא לבית דין מצד הגבורה. בית דין הגדול הוא מצד הגבורה ששם בינה בית דין הקטן הוא מצד המלכות וכל אלו שופכי דמים למצוה הם מצד הגבורה. כל הפעולות שעושים בקורבן הן לצד צפון, מפני שכאן השמאל דקדושה ויש למתק את הדין

תשצט) ומה שהעמידו עולת שבת בשבתו ולא בשבת אחר הוא משום שעבר יומו בטל קרבנו ואין להשלימו בשבת אחר. הקרבן דוחה שבת, ומדליק אש בשבת הוא משום שהוא אש קדושה שכל אש הקורבנות קדושה היא קדושה ושבת קדושה אוחזות הן זו בזו. אש של יום חול אסור להדליק בשבת, ואך את אש הקדושה של הקורבנות בבית המקדש צריך כדי להעלות הקורבנות, אל לא קורבנות של יום חול. 

תת) אבל אש של חול אסור לאחדו בקדש דהיינו שבת, ומשום זה צווה לישראל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, כי זה או כלאים של טוב ורע, כי בשבת שול בו עץ החיים שאין בו תערובת של טוב ורע. וחולין של טהרה אסור לערב באש קדושה כל שכן חולין של טומאה שאסור ערב אותם בקדושה, אפ כך כל הקרבנות נק' בשר קדש, וכל הקרבנות של כל מין, יש בהם חולין דטהרה ויש בהם קדש וקדש הקדשים.

תתא) והסוד הוא כי יש הפרש בין קדש לקדש, ז"ש והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. אף כאן אשים של הקרבנות אינן שוות, כי אש של גבוה יותר מקודש מאש הקדש שלמטה שנק' אש עצי הקדש, או אש בשר הקדש. ואש הקדש יש בו הפרש לבין אש של הדיוט המובא על המזבח, אע"פ שהעמידו עליה שמצוה להביא אש מן ההדיוט שנותנים אש מלמטה עם האש שבאה מלמעלה, אע"פ שיש אש קדוש על המזבח, כי כל אחד צריך למקומו.

תתב) ישראל נמשלו לזה, כי ישראל בכלל נק' מלכים, כמו שהעמידו כל ישראל בני מלכים, אבל כשנכנסו לבית המקדש כל אחד שרה במקומו כראוי לו הכהנים לבדם ולויים לבדם וישראל לבדם כל אחד עושה את תפקידו למען הכלל. אף כאן כל הקרבנות אינם שווים אע"פ שכתוב בכולם קרבן לה' כי הוא הקב"ה מחלק הכל כל אחד ואחד כראוי לו. וסוד זה נודע בפרי בפרים החג שהיו ישראל מקריבים לפני ה' שהיה מחלק אותם לקיום ע האומות.

וביום הבכורים

הבכור מקבל פי שתים, חלק שלו וחלק שני כדי להשפיע בקדושה הלאה.

תתג)) אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון, קום ר"מ משנתך כי אתה והאבות נק' ישיני עפר שבניגוד לאפר, עפר עוד יכול להצמיח, כי עד עתה הייתם עוסקים בתורה באלו ישנים במשנה שנאמר בהם ועל הארץ תישן, וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' אתם האבות הקדושים ומשה רבינו הם בכורים של השכינה אתם התחלתם את היהדות, ובמעשים שלכם השכינה מתחדשת תפלות האבות בכל יום שהעמידו בעלי המשנה תפלות כנגד אבות תקנום. אשר שחרית תיקן אברהם, מנחה יצחק וערבית, קו אמצעי יעקב. ובק"ש שאמר ר"מ דהיינו משה רבינו, שמע ישראל והעמידו כל הקורא ק"ש בכל יום כאלו הוא מקיים והגית בו יומם ולילה. רואים שהתפילות הם כנגד האבות ומשה, וקורא להם רבי שמעון להתעורר שכן הם פורצי הדרך הישרה. 

התפילות מביאות להתחדשות השכינה הקדושה.

תתד) ודאי בתפלה שלכם ובק"ש שלכם, השכינה מתחדשת לפני הקב"ה ומשום זה נאמר והקרבתם מנחה חדשה לה' דהיינו בתפלות שהן במקום קרבנות. ובאיזה קרבנות שהם תפלות היא מתחדשת, היינו בשבועותיכם דהיינו שבועות, שבו מתן תורה ונק' חמישים יום לעומר ובו שבעה שבועות מצד אותו שנאמר בו שבע ביום הללתיך, שהיא מלכות שנק' כלה שהיא כלולה בשבע ספירות חג"ת נהי"ם וכלוללה בבינה והיא מתפשטת ב ה ספירות חג"ת נ"ה לחמישים. מלמד שמבקש מהם להתעורר לצורך קבלת התורה, שיעלו ביקוש ויתפללו שעם ישראל יקבל את התורה. 

תתה) יסוד שנק' כל גימ' חמישים, כלול גם כן מאלו החמשים שהם חג"ת נ"ה שכל אחת כלולה מעשר היסוד הוא הכלל שלהם והמלכות נק' כלה שהוא אותיות כל ה דהיינו ה ספירות הכלולות מחמישים, כולן נבלעות בתוך חמישים, חכמה שהיא י עליונה מובלעת תוך חמשים כי ה פעמים י שהיא חמישים ויש י"ה בחכמה שמכפילים זו על זו והם חמשים ויש בחכמה שמכפילים י פעמים ה והיא בחשבון כל כי הבינה נק' ים שהוא חמשים והוא בגימטרייה ים התורה שנקרא שלום שמבינה הנק' ים תצא התורה שהיא ז"א. המקור שלה היא כתר שאין לו סוף, שאר ספירות שהם חג"ת נהי"מ נק' על שמה שבעת ימים וים הוא בחשבון חמישים נמצא שבכל אחת י חמשים ומלכות נק' ים סוף על שם שהיא הסוף של כל הימים ניקראת סוף רק מצד סיום רגלין, או מלכות שנגנזא ברדלא. וכאשר אין המלכות עומדת לבדה, אלא בהתכללות עם בינה, נק ים שלום, כנרת, ים התורה. 

תתו) ומשום זה שכל אחת משבע שבועות היא חמישים, מנחתם שלשה עשרונים ושני עשרונים שהם חמשה עשרונים שהם חמש פעמים עשר, כי כל עשרון הוא עשר, ה עשרונים חמישים, ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרונים לפר האחד ושני עשרונים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים הם כנגד שבע שבתות תמימות תהיינה הן שבע מלכיות כי מלכות נק' שבת שעלתה לבינה וכל אחת עם ששה ימים שלו שהם חג"ת נה"י שהם גימ' חמישים עם יום שבועות. שבע שבתות עם הכולל. 

פנחס שי-שיב שעור 104

והקרבתם אשה עולה

הַבְּכוֹר מְקַבֵּל פִּי שְׁתַּיִם, חֵלֶק שֶׁלּוֹ וְחֵלֶק שְׁנֵי כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ בקדושה הָלְאָה.
התפילות מביאות להתחדשות הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה.
יֵשׁ לְהָבִיא קָרְבַּן עַל מַחְשָׁבָה לֹא ראוּיה.

מלמד כאן על חשיבות תפקיד האש בנפש האדם, דין ששורף ומכלה, ומצד שני מבשל. כאשר מישהו רוצה להתקדם רוחנית, ולשרוף הרהורים אסורים, עליו להרהר בשריפה של אותו דבר. ביהדות לא שורפים גופה כדי להראות שאנחנו מאמינים בתחיית המתים. קורבן עולה מביאים על הרהור הלב, כלומר כאשר אדם כבר בשלב מחשבה, אפילו עוד לא עשה כלום, כאשר ירצה לתקן הרהור זה שמפריע לו בדרך השם, צריך בשביל זה להפעיל את הדמיון ולראות אש שורפת ומכלה מחשבה רעה.

גם המחשבה שבאה מהכוח המדמה (כפי שרבי נחמן קורא ליצר הרע) עושה רושם בנפש, ולכן גם ראייה של דברים אסורים משאירה רושם בנפש, וחייב להביא קורבן על הרהור הלב.

חשוב מה אדם מקריב, באיזה מקום ומתי, כלומר מה הוא מתפלל, באיזה בית כנסת, ובזמני התפילה.

כשבא אדם לעשות עבודת קודש, צריך לדייק. מה אתה עושה, מתי ובאיזה מקום. לכן בחג שבועות לומדים כל הלילה, מכינים את הכלה לזיווג, טובלים במקווה, ואז מתחברים בתפילה, ואומר הזוהר שאין קורבן עולה באה, אלא על הרהור הלב שזו בחינת המחשבה.

כל הקרבנות אינם באים אלא לכפרה, כל קרבן וקרבן מכפר על כל אבר ואבר הרוחני של האדם כפי החטא שחטא באותו אבר. אין מדובר כאן על איבר בגוף הגשמי אלא על איבר רוחני, ולכן מייחס התיקון למחשבה, למוח, לדעת הקשורה ליסוד, הוא הצדיק שבנפש כל יהודי.

 אומר הזוהר שישראל בכלל נק' מלכים, כמו שהעמידו כל ישראל בני מלכים, אבל כשנכנסו לבית המקדש כל אחד שרה במקומו כראוי לו הכהנים לבדם ולויים לבדם וישראל לבדם כל אחד עושה את תפקידו למען הכלל.

אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון, קום משה משנתך כי אתה והאבות נק' ישיני עפר שבניגוד לאפר, עפר עוד יכול להצמיח, כי עד עתה הייתם אתם האבות הקדושים ומשה רבינו, הם בכורים של השכינה, אתם התחלתם את היהדות, ובמעשים שלכם השכינה מתחדשת תפלות האבות. רואים שהתפילות הם כנגד האבות ומשה, וקורא להם רבי שמעון להתעורר שכן הם פורצי הדרך הישרה.

מהם מבקש רבי שמעון להתעורר לצורך קבלת התורה, שיעלו ביקוש ויתפללו שעם ישראל יקבל את התורה.

פנחס שז-שט שעור 103

כלת משה

תשצא) ובעלי קבלה הם בעלי תלמוד ונאמר עליהם ושננתם והעמידו בעלי המשנה אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם שהם שליש מקרא שליש משנה ושליש בתלמוד. וסוד הדבר כי יקרא קו צפור לפניך בדרך היינו בעלי מקרא בכל עץ דיינו בעלי משנה, או על הארץ אלו בעלי תלמוד. שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ואין לתמוה על מה שמשנים המלה ושננתם ולשלושתם כי על הכתוב, ועשית מנורת זהב טהור, הנה העמידו ועשית מנורת הוא כלל, זהב הוא פרט מקשה הוא כלל וכן כמה מקראות שבעלי המשנה מרבים וממעטים כגון מה שאומרים ריבה ומיעט וכן מרבים אות ואומרים אל תקרי מה אלא מאה כאן אנו אומרים, אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם.

תשצב) כך ביום כלות משה שאנו דורשים בו כלה של משה, אם תאמר שאנו דורשים זה מהם, דהיינו מאותיות אלפא ביתא שבמילה אשר כלת היא אותיות כלה ולא הוסיפו מעצמם שהם אין להם רשות להוסיף או לגרוע אות ממנו ולא להחליף אות זה באור אחר. אם כן הרי כתוב בתורה כלות מלא ו מי נתן להם רשות לגרוע אות ממנו שהיא ו ולדרוש לשון כלת, שהרי אין כאן מלה להחליף בחלופי אלפא ביות. אלא שגרעו ו מהמילה ודרשו כמו שהיה כתוב כלת בלי ו אלא שעל אלו מלות חסרות שדורשים כאלו היו מלאות, ומלות מלאות כאלו היו חסרות ועל כל מיני פירושים שיכולי לעשות, לקשט הכלה שהיא הורה, בתכשיטים שלה, צוה לנו הקב"ה לעשות כמו שיאמרו ולהאמין אותם, ז"ש על פי התורה אשר יורוך. נשאלת שאלה, לכאורה כיצד מרשים לעצמם חז"ל לשנות מילים מהתורה הכתובה, אמנם אנחנו מאמינים לחז"ל שמרשים לעצמם לגרוע את האות וו מהמילה כלות, ויש לנו על מה שנסמוך, שהרי הכל הם מפרשים על פי יסודות פנימיים. על פי כללים ברורים יכולים חז"ל לעשות תכשיטים, היינו לייפות את התורה על ידי השינויים, שכמובן רק להם מותר לעשות, מתוך ראיה רוחנית כוללנית, שאין לאדם רגיל, אשר רואה פרטים רבים, ולא תמיד יודע לשייכם לכלל, ואילו לחז"ל שהגיעו להשגה, נראה כל פרט בדיוק לפי תפקידו בכלל תוך שהם רואים תמונה שלמה. מותר לחז"ל להשתמש בפרטים לצורך הכלל. רשאים חז"ל לשנות כתוב, כדי לקשט ולאפשר לנו הבנה כולל. 

תשצג) ודומה לחייט שחתך לעשות לבושי מלכות ועשה מהם חתיכות רבות, אלו שיודעים המקומות שחסרים אותן החתיכות וידועים אותן המקומות שחסרים אותן החתיכות ויודעים אותן החתיכות הנשארות הם יכולים לעשות את הלבושים, כי משימים החתיכות שהתווספו במקום שהן חסרות, וחתיכות שהן מועטות מוספים עליהם וזה הוא על פי התורה אשר יורוך.

תשצד) ואם תאמר אם כך הוא, מה הוא שלפעמים טועה אחד מהם ואומר אני מתחרט, ומשיב אלא מטרם שפוסק הוראה באותו דבר שחולקים בו יכול אותו מקשה עליו לומר אני מתחרט כי לא כל המפרקים לעשות תכשיטי כלה יודעים לאן הולכות החתיכות מטרם שהפסק הוא על מכונו ומטרם שהתירוצים של ההלכות הם על מכונם. עד ההחלטה, בדרך ניתן להחזיק דעות שונות ולבדוק אותם.

שאלות חזרה בזוהר פנחס שז-שט
1.מהיכן למדו רבותינו על מושג כלת משה וכיצד יכלו ללמוד זאת הסבר את המשל המביא באות תשצ"ג?
2. אם אנו צריכים לשמוע לחז"ל על פי התורה אשר יורוך כיצד לעיתים טועה אחד מהם ואומר אני מתחרט והרי אלו דברים מוסכמים?
3.מיהם שבע הנערות הראויות לתת למלכה מבית המלך ומהיכן אנו לומדים זאת ומה זה בא להוסיף לנו על כלת משה?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס שז-שט שעור 103

כלת משה

מוּתַר חֲזַ"לְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בפרטים לצורך הַכְּלָל.
רשאים חֲזַ"לְ לְשַׁנּוֹת כָּתוּב, כְּדֵי לְקַשֵּׁט וּלאפשׁר לָנוּ הֲבָנָה כּוֹלֵלת

נשאלת שאלה, לכאורה כיצד מרשים לעצמם חז"ל לשנות מילים מהתורה הכתובה, אמנם אנחנו מאמינים לחז"ל שמרשים לעצמם לגרוע את האות וו מהמילה כלות, ויש לנו על מה שנסמוך, שהרי הכל הם מפרשים על פי יסודות פנימיים. על פי כללים ברורים יכולים חז"ל לעשות תכשיטים, היינו לייפות את התורה על ידי השינויים, שכמובן רק להם מותר לעשות, מתוך ראיה רוחנית כוללנית, שאין לאדם רגיל, אשר רואה פרטים רבים, ולא תמיד יודע לשייכם לכלל, ואילו לחז"ל שהגיעו להשגה, נראה כל פרט בדיוק לפי תפקידו בכלל תוך שהם רואים תמונה שלמה.

ודומה לחייט שחתך לעשות לבושי מלכות ועשה מהם חתיכות רבות, אלו שיודעים המקומות שחסרים אותן החתיכות וידועים אותן המקומות שחסרים אותן החתיכות ויודעים אותן החתיכות הנשארות הם יכולים לעשות את הלבושים.

יכולים חכמים לשנות דעתם מטרם שהפסק הוא על מכונו ומטרם שהתירוצים של ההלכות הם על מכונם. עד ההחלטה, בדרך ניתן להחזיק דעות שונות ולבדוק אותם.

פנחס שד- שו שעור 102

ישראל יודעים לצוד ציד טוב

תשפ) רב המנונא אמר ביום ההוא אין ישראל לוקחים אלא חמשה בנים והם חמשה חומשי תורה, דהיינו חג"ת נ"ה ד"ז שהם חמשה חומשי דז"א שנק' תורה. ואם תאמר הרי שש ספירות הן, כי יש גם יסוד, ומשיב אלא באמת שבע הן, עם צפור אחת שהיא מלכות הנמצאת בין כנפי אמא שהיא בינה ומה שחשב תחילה רק ה מדרגות שהן חג"ת נ"ה הוא משום שעיקרם אינן אלא ה מדרגות ויסוד ומלכות הם ב כוללים של אותן ה מדרגות ואין בהם חידוש יותר. וישראל יודעים לצוד ציד טוב ויקר מה עושים, הם מוציאים מתחת כנפי אמא אותה הצפור שהיא מלכות בלחש הפה שהם מלחשם לה לחש אחר לחש דהיינו ע"י הרבה תפילות.

תשפא) וצפור ההיא המרגשת אלו הלחשים ואלו הקולות שמלחשים אליה אע"פ שהיא תחת כנפי אמא זוקפת ראשה ומסתכלת אל לחש הקול ופורחת אליהם, והיא יוצא תחת כנפי אמא. כיון שישראל לוקחים ומחזיקים בה ולוחשים לה ומקשרים אותה בקשר שלא תפרח ותלך, מיד לוקחים אותה ישראל בקשר הזה והצפור רוצה לפרוח וללכת מהם ואינה יכולה ללכת. 

תשפב) ובעוד שהיא קשורה בידיהם של ישראל הם מלחשים בקולם והיא מצפצפת עמהם ופורחת למעלה ויורדת, וכל אלו הבנים שהם תחת כנפי אמם, שהם חג"ת נה"י דז"א כיון ששומעים צפצוף ההוא של אחותם המלכות והלחש של קול ההוא של ישראל, מיד יוצאים מתחת כנפי אמם, ופורחים אל צפור ההיא שהיא המלכות, וישראל לוקחים אותם ומתאחדים בהם. ולולא אותה הצפור שנאחזו בה תחילה הם החג"ת נה"י לא היו פורחים אליהם לעולם ולא יכלו להתאחד בהם.

ציפור זו שהיא בחינת השכינה הקדושה, מאפשרת חיבור למדרגות הגבוהות. 

יש לפעול כדי להשיג את הציפור שתחת כנפי השכינה, ולתקן את המלכות, את הלב שעליו להיות קשור לתורה. כדי לקבל את התורה יש להבין את התורה ויש להרגיש, דהיינו להשיב אל הלב. 

תשפג) איך צודים ציד של צפור הקדושה הזו, הוא שמתקנים לפניה מאכל יקר בשמחה וכל מיני תענוגים ובאים לבית הכנסת ולבית המדרש וללמוד ומצפצפים אליה בקול לחשים כראוי, והיא הצפור שמסתתרת תחת כנפי אמא זוקפת ראשה ורואה שלחנות ערוכים והצפצופים שאליה, דהיינו התפלות כראוי היא יוצאת תחת כנפי אמא ופורחת אליהם ובה נאחזים כל אלו הבנים שהם חג"ת נה"י דז"א. 

תשפד) ומשלחים אותה שרובצת עליהם דהיינו אמא שהיא בינה הרובצת על חג"ת נהי"מ והולכת לה, משום שמרקיע השביעי הוא חסד ולמעלה דהיינו בג"ר במכוסה ממך אל תדרוש. על כן שלח תשלח אותה את האם שהיא בינה שהיא מג"ר כי לא תוכל להשיגה, וע"כ כתוב, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. פירושו שתשלח את הבינה מלעיין בה כי אין בה השגה ואת הבנים שהם חג"ת נהי"ם תקח לך כי בהם יש השגה. אל תנסה להשיג מה שמעבר לבינתך. ישנם דברים שיש לקבל באמונה, וישנם דברים אותם יש להשיג. 

תשפה) מקרא קודש זה הוא הקריאה וצפצוף דהיינו התפלות שאנו עושים לצפור הקדושה ההיא שהיא מלכות בתחילה ואח"כ כיון שנאחזים בה שאר הימים חג"ת נה"י נק' מקראי קדש לשון רבים. כי צפור הזה נק' קדש שכתוב כי קדש היא לכם שסובב על מלכות ע"כ אומר היא ומשום שהיא קדש נק' לכולם לחג"ת נה"י ובאים אליה ומשום זה נק' מקראי קדש. כאשר זוכים להשיג מאור השכינה הקדושה, זו בחינה של כנגד השבת, כאשר החגים נקראים מקראי קודש, דהיינו שקוראים לשבת. 

תשפו) היא קראה לחג"ת נה"י וישראל מצפצפים עמה ואף הם קוראים וע"כ המה באים אליהם ומתאחדים בהם, משום זה כתוב אלא מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם. מקראי קדש היינו על שם הצפצוף שלהם ועל שם אותה הצפור הקדושה שהיא קדש הקורא אותם.

כי סו"ה והאם רובצת על הבנים ה"ס הקטנות שאמא משפעת אל הבנים, כי תקון ראשון שהבינה מתקנת את זו"ן שהם חג"ת נהי"מ הוא העלאת המלכות אליה. שה"ס הבאת י באור הבינה ונעשה אויר שאז מתמעטת הבינה מכח המלכות לו"ק חסר ג"ר ואחריה מתמעטות כן כל המדרגות וכולן מקבלות ו"ק חסר ג"ר מחמת עלית המלכות לבינה של כל המדרגות והשפעה זו נק' האם רובצת ע הבנים. כי אם לא היו זו"ן מקבלים הקטנות הזו מהבינה לא היו ראוים לקבל שום מוחין. וע"כ נבחן זה שחג"ת נה"י דז"א וכן המלכות עלו תחת כנפי הבינה ומקבלים כך את הקטנות שלהם. אמנם בזמנים ומועדים צריכים ישראל בכח תפלותיהם ותענוג יו"ט להוריד המלכות והו"ק דז"א מכנפי הבינה ולהמשיך להם מוחין דגדלות מהבינה. האם רובצת על הבנים אומר מעבר מג"ר לקנטות לו"ק. ובתפילות יום טוב ישראל צריכים לעלות לגדלות.

בחד צפרא דאשכחת בין גדפהא דאימא, דהיינו המלכות המקבלת הקטנות מאמא המכונה גדפה דאמא בסוד המלכות שעלתה לבינה דהיינו י נכנסה באור הבינה ונעשה אויר. והמשכת הג"ר מהבינה למלכות מכונה ציד וי ציד רע שז"ס יודע ציד שכתוב בעשו ברשע, משום שהיה ממשיך הג"ר דשמאל שאסור להמשיכם אבל ישראל יודעים לצוד ציד טוב ה"ס להמשיך ו"ק דחכמה המיוחדים בימין בחסדים ע"י קו האמצעי. ישראל יודעים לצוד ציד טוב כי הציד של ישראל ה"ס ציד טוב ולא ציד רע מלא דינים כעשיו, והוא רבא ויקירא דהיינו שהוא מוחין דגדלות היקרים. והוא ע"י יחוד שמאל וימין בקו אמצעי וע"י זווג ז"א ומלכות. שמעלים מיין נוקבין ע"י תפלותיהם להמשיך הארה עליונה להוציא י מאויר הבינה ולהחזיר הג"ר לבינה שתשפיע אותם אל המלכות, שתחילה יוצא הקו שמאל של הבינה בסוד נק' השורוק והמלכות מקבלת ממנו הארת החכמה דשמאל שנק' ראש. שיוצאת מקטנות אמא ומקבלת ג"ר דשמאל הנק' ראש וז"ש ופרחת לגביהו שיצאה מקטנות אמא אבל לגדלות ממש עוד לא באה להיותה בג"ר דשמאל שהן מוחין דאחורים. שהם מעלין מ"ן ע"י תפלותיהם בכדי למעט אותה מג"ר דשמאל, ע"י הגילוי דמסך דחיריק שהמסך דחיריק הוא קשר שהמלכות תתקשר תחת היסוד דז"א שלא תוכל לפרוח ולשוב לבחינת ג"ר דשמאל, שישראל אין להם חלק שם. כדי לקשור את המלכות לאני של האדם, יש להסכים לוותר על הג"ר, שזו בחינת מנעולא. את הג"ר מייצג המקרה, לכן אומרים חז"ל, לעולם ימכור אדם את קורות ביתו (את המקרים) ויקנה מנעלים (מנעולא) לרגליו (להרגלים שלו).  

כי המסך דחיריק ממעט הג"ר דשמאל באופן שאינה יכולה עוד לשוב אליהם ואחר זה שהמלכות התמעטה עד לנקודה תחת היסוד, צריכים להעלותה להיכל או"א שתבנה שם בנין חדש שתהיה ראויה להזדווג עם ז"א פנים בפנים שזסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע הצד של ז"א שבונה אותה מחדש מבחינת פנים, בעוד שהיא במיעוטה דהיינו שמעלים מ"ן ע"י תפלותיהם. ולאחר שהפכה לגדולה, אמר לה לכי מעטי את עצמך ולאחר שמיעטה עצמה להיות נקודה תחת היסוד, כלומר חזרה לקטנות דאורות מצד הפנים ולא כפי שהייתה מצד האחוריים. 

ופרחת לעילא, דהיינו שעלה להיכל או"א להבנות מחדש, ונחתת ויורדת כשהוא בנויה ומתוקנת להתחבר עם ז"א פנים בפנים. וז"ש וכל אינון בניון דתחות גדפי אמהון, דהיינו ו"ק דז"א שהם חג"ת נה"י שהיו מקבלים קטנות הבינה הנק' גדפי אמהון, כיוון ששמעו את קול תפלות ישראל והשירה כל המלכות שה"ס המ"ן שמעליים לז"א, יוצאי גם הם מקטנות אמא, פורחים ומתחברים עם המלכות פנים בפנים. וישראל נטלי בהו ומתאחדים בהם ואלמלא ההוא צפור דקא אחדי בקדמיתא אינון לא פרחי לגבייהו לעלמין, כי החסדים מקובלים מז"א והחכמה מקובלת מהמלכות ביחוד, וכל זמן שאין לישראל חכמה, נבחנים החסדים שמקבלי רק לבחינת ו"ק בלי ראש. לפיכך מחויבים לקבל תחילה החכמה מהמלכות ואח"כ יכולים לקבל החסדים דז"א שהם בחינת ג"ר. שאם לא היו מקבלים חכמה תחילה מצפור ההיא שהיא מלכות, לא היו החג"ת נה"י דז"א פורחים לישראל לעולם כי היו כך ו"ק בלי ראש. שורש ישראל שהם ו"ק עולים בזכות המלכות, בזכות האישה, ואז הופכים לישראל. 

ולא עוד, אלא מטרם שחג"ת נה"י דז"א מתיחדים עם המלכות, אין אפילו בהם עצמם בחינת חכמה, כי ז"א דבוק תמיד בג"ר דבינה שהם חסדים מכוסים. לפיכך אין הם נק' מקראי קדש אשר קדש פירושו ג"ר, אלא אחר שז"א מתיחד עם המלכות דהיינו שחג"ת נה"י דז"א מתיחדים עמה, שמשום שמתיחדים עם המלכות נק' מקראי קדש, דהיינו שיש בהם ג"ר. כדי שז"א יקרא מקראי קודש, עליו להתחבר עם המלכות שעליה להקדים לבקש חכמה לגדלות.

ישנם שלבים כדי לקבל את המועדים, שהם זמן הכנה לקראת השבת. לכם כך צריכה להיות שם חכמה הנק קודש. במצב קטנות האם רובצת ועליה לעלות לגדלות. כדי להגיע לקדושה יש לעשות תיקון של ויתור על הג"ר, ולבוא לבחינת ו"ק, הליכה באמונה על פי יסודות שקבעו התורה וחז"ל. 

קו הציפור

תשפז) אמר רע"מ דברים אלו סתומים הם למי שאינו יודע וגלויים למי שיודע אותם, ודאי צפור ההיא זו היא השכינ, הקן שלה היא בית המקדש ששם שרתה השכינה, וישראל הם האפרוחים שהאם שהיא השכינה יושבת עליהם, ז"ש והאם רובצת על האפרוחים והם בעלי משנה שפורחים במצוותיה או ביצים והם בעלי מקרא. 

תשפח) ובזמן שחטאו ישראל ונחרב בית המקדש, מה שכתוב, שלח תשלח את האם שהיא השכינה, ז"ש ובפשעכם שלחה אמכם. ובאלו בעלי ששה סדרי משנה כתוב בהם ואת הבנים תקח לך שהם ששה סדרים מצד ששה הבנים, חג"ת נה"י שהם תחת אמא עלאה שהיא בינה שהם מרומזים בשש מלות של קריאת שמע, או בששה סדרי משנה. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. דהיינו ליחד את המלכות עם ז"א שנק' שמים וקושרים אותה בקשר של תפלין על הראש ועל הזרוע.

פירוש, בצים הם מארי מקרא שה"ס אור הנפש. אפרוחים הם מארי משנה שה"ס אור הרוח ועדיין הם בקטנות שחסרים ג"ר הנק' גדלות. ובעלי קבלה ה"ס אור הגדלות ונק' בנים. אמנם יש בחינת ו"ק דגדלות שהוא כעין היחוד שבשש מלות דק"ש ואלו יצאו מכלל אפרוחים שהוא ו"ק בלי ראש ולבחינת בנים ממש עוד לא באו שהרי אין להם רק ו"ק דגדלות וחסרים להם ג"ר דגדלות וגם הם נק' בנים. וז"ש בעלי ששה סדרי משנה כתוב בהם ואת הבנים תקח לך דהיינו ו"ק דגדלות שכבר אמא עלאה שורה עליהם אלא רק מבחינת ו"ק וז"ש דתחות אמא עלאה, אלו נמשכים לז"א בשש מלות של ק"ש וכן בששה סדרי משנה, ונמצא שיש ב' בחינו בבעלי משנה או בחינת רוח בלבד שהיא קטנות או בחינת ו"ק דגדלות ועליהם אומר, אחד המרבה שהוא ו"ק דגדלות ואחד הממעיט שהוא אור הרוח סתם, ובלבד שיכוין לבו לשמים ליחוד המלכות עם ז"א שנק' שמים. החיסרון הוא דחף להתקדמות, לכן כשבאים ללמוד גמרא, יש להבין שלא יודעים, שהלימוד החיצוני מייצר חיסרון. 

תשפט) ובמה לוקחים הבנים דהיינו הו"ק דגדלות היינו בכמה צפצופים של קולות קריאת שמה שביחוד ק"ש ממשיכים ו"ק דגדלות, ולאחר כך מלחשים בלחש התפלה בחשאי דהיינו תפילת עמידה, אל האם שהיא בינה, להמשיך הג"ר דגדלות ואל הבת שהיא מלכות. והן ה ה כי אמא היא ה ראשונה דהויה והבת ה אחרונה והן יורדות אל ו שהיא ז"א בקשר שלו שהוא י דהויה דהיינו חכמה. ה עליונה שיא בינה שורה על ו שהיא ז"א שהוא סוד תפלין על ראשו דהיינו המוחין דג"ר. ה קטנה שהיא מלכות יורדת אל יד דהויה שהיא הקשר של ה עליונה שעל ראש ו שז"ס אבא שהוא י דהויה יסד ברתא שהיא המלכות. ו שהוא ז"א קשור עמה ב ה יד כהה דהיינו קשר התפלין של יד באופן ש י דהויה ה"ס הקשר התפלין של ראש שה"ס אמא על ראש ו והיא הקשר של תפלין של יד שהיא מלכות ביד כהה דז"א.

תשצ) ומשום זה אפרוחים הם מצד אות ו דהיינו אור הרוח הכולל ששה סדרי משנה שהם חג"ת נה"י. או בצים אלו הם בעלי קמרא שהם בחינת אור הנפש שהיא מלכות. ה אחרונה דהויה שנאמר עליהם בן ה למקרא וזה הוא המלכות שהיא ה. בנים הם מצד בן י"ה דהיינו ז"א שיש לו ג"ר מ י"ה ואלו הם בעלי קבלה עליהם נאמר לא תקח האם על הבנים.

פנחס שד- שו שעור 102

ישראל יודעים לצוד ציד טוב

אֶל תְנַסֶּה לְהַשִּׂיג מַה שׁמֶעבֵר לֶבִּינָתך.
ישנם דְּבָרִים שֵׁישׁ לְקַבֵּל בָּאֱמוּנָה, וישנם דְּבָרִים אוֹתָם יֵשׁ לְהַשִּׂיג.

ציפור זו אותה צריכים ישראל לצוד, היא בחינת השכינה הקדושה, מאפשרת חיבור למדרגות הגבוהות. יש לפעול כדי להשיג את הציפור שתחת כנפי השכינה, ולתקן את המלכות, את הלב שעליו להיות קשור לתורה. כדי לקבל את התורה יש להבין את התורה ויש להרגיש, דהיינו להשיב אל הלב.

איך צדים ציד של צפור הקדושה הזו, הוא שמתקנים לפניה מאכל יקר בשמחה וכל מיני תענוגים ובאים לבית הכנסת ולבית המדרש וללמוד ומצפצפים אליה בקול לחשים כראוי בתפילות.

כדי לקשור את המלכות, הלב לאני של האדם, יש להסכים לוותר על הג"ר, שזו בחינת מנעולא. את הג"ר מייצג המקרה, לכן אומרים חז"ל, לעולם ימכור אדם את קורות ביתו (את המקרים) ויקנה מנעלים (מנעולא) לרגליו (להרגלים שלו).

ישנם שלבים כדי לקבל את המועדים, שהם זמן הכנה לקראת השבת. לשם כך צריכה להיות שם חכמה הנק' קודש. במצב קטנות האם רובצת ועליה לעלות לגדלות. כדי להגיע לקדושה יש לעשות תיקון של ויתור על הרצון הגדול לקבל, ולבוא במיעוט ובהליכה באמונה על פי יסודות שקבעו התורה וחז"ל.

פנחס שא- שג שעור 101

חג השבועות

שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם  אֶת הָאֱמוּנָה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת לְרֹאשׁ.
כָּל המנבל עַצְמוֹ, דהיינו מֶבָטֶּל עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, לְסוֹף הוּא מִתְנַשֵּׂא.
כְּדֵי לַעֲלוֹת ברוחניות, יֵשׁ לַעֲלוֹת שֹׁאֶלוֹת כֵּיצַד לקיים אֶת הָאֱמוּנָה.
בְּהֶתְאֵם לַשֶׁאֵלוֹת שֵׁישׁ לְאָדָם לְמַטֵּה, כָּך מסתדרות ההבנות מִלְמָעְלָה.
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אֵינָהּ מַה שֶׁנֵּרָאֶה כָּתוּב, אֶלָּא תּוֹרַת אֲצִילוֹת מופשטת.

יש לעשות ברית עם התורה ולראות בה חלק מהאני האמיתי. זו הדרך היחידה לגלות את סודות התורה, כל דרך אחרת היא חיצונית שלא תביא לתוצאה של חיבור וקשר עם העליון. קשר אמוני זה עם הציפור הנפשית, שהיא בחינת בינה, מאפשרת לאדם להתחבר למקור החיים.

אז נבחן שהתורה שהיא בחינת ז"א נכנסה בארון שהוא בחינת מלכות/הלב והתחברו חיבור אחד התורה העליונה שהיא ז"א בתורה שבע"פ שהיא מלכות כי מתחברים לפרש דברים סתומים דהיינו לגלות התורה לצדיקים.

פנחס שא- שג שעור 101

חג השבועות

רעיא מהימנא

שאו שערים ראשיכם, את האמונה לעשות לראש.

כל המנבל עצמו, דהיינו מבטל עצמו על דברי תורה, לסוף הוא מתנשא.

כדי לעלות ברוחניות, יש לעלות שאלות כיצד לקיים את האמונה.

בהתאם לשאלות שיש לאדם למטה, כך מסתדרות ההבנות מלמעלה.

יש לעשות ברית עם התורה ולראות בה חלק מהאני האמיתי. זו הדרך היחידה לגלות את סודות התורה, כל דרך אחרת היא חיצונית שלא תביא לתוצאה של חיבור וקשר עם העליון. קשר אמוני זה עם הציפור הנפשית, שהיא בחינת בינה, מאפשרת לאדם להתחבר למקור החיים. 

תשעה) רבי שמעון פתח, שאו שערים ראשיכם אלו הם שערים עליונים שערי התבונה העליונה והם חמישים שערים. ראשיכם אלו ראשים מי הם, ומשיב, אלא כל אחד ואחד דהיינו כל שער ושער יש לו ראש להתפשט ולהיכנס זה בזה ולהכלל זה בזה. 

תשעו) מצאתי בספרו של חנוך, שאו שערים אלו הם השערים שלמטה מן האבות והם שלש ספירות אחרונות נצח הוד יסוד. ראשיכם אלו הם ראשי אלפי ישראל והם האבות העליונים הם חג"ת הנעשים בגדלות חב"ד והם הראשים של אלו השערים, ובשביל אלו נה"י שהם האופנים המסבבים ונושאים אותם על כתפיהם אומרים שאו שערים ראשיכם. השערים שהם הנה"י מנשאים ומעלים את חג"ת לחב"ד שאו את מי, את ראשיכם שהם חג"ת. ראשים עליכם ושולטים עליכם. והנשאו פתחי עולם אלו הם האמהות והן ארבע שלמטה דהיינו חו"ג תו"מ שבמלכות ששרה היא חסד, רבקה גבורה לאה ת"ת רחל מלכות.

מחזה  ולמעלה דז"א שה"ס חג"ת הם בחסדים מכוסים מחכמה ומחזה  ולמטה דז"א שם מקום גילוי של החכמה אבל חסרים מחסדים ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. וכדי שז"א יזדווג עם המלכות צריכים מקודם הנה"י והחג"ת להכלל אלו מאלו ואז יש בנה"י חכמה וחסדים יחדיו ויכולים להאיר ואז הם יכולים להשפיע אל המלכות. וכן החג"ת שהם חסדים נשלמים על ידי גילוי החכמה שבנה"י ואז נבחן שנה"י הם שערים לחג"ת שאי אפשר לקבבל הארת החסדים השלמה מחג"ת דז"א מטרם  שתתגלה החכמה בנה"י דז"א כי זולתם נבחנים החסדים שבחג"ת בחינת ו"ק בלי ראש, אבל אחר שהתגלה החכמה בנה"י וחג"ת ונה"י נכללו זה מזה נבחנים החג"ת לראשים כי נעשו על ידיהם לבחינת ג"ר הנק' ראשין באופן שנה"י הם שערים להעלות את החג"ת לבחינת ראשים. 

כי נה"י דז"א נק' אופנים והם הנושאים על כתפיהם את החג"ת דז"א כלומר שהם מנשאים אותם לבחינת ראשים. שאומר על כתפיהם, רומז כמו הכתפים של אדם הנושאים את ראשו, כן נה"י מנשאים החג"ת לבחינת ראש, שע"כ אנו אומרים אל נה"י שאו שערים ראשיכם שינשאו את החג"ת להיות ראשים, עליכם פירושו כמו בשבילכם, כי בשבילכם הם ראשים ושליטים דהיינו שמתגלה בהם הג"ר על ידכם שהן מכונות ראש ושליט, ואז והנשאו פתחי עולם, דהיינו שישפיע וינשא גם את המלכות. הראש יכול להיות ראש רק כאשר התחתון יכול לקבל ממנו האור. 

תשעז) ויבא מלך הכבוד זהו מלל עליון על כולם דהיינו ז"א הכולל את חג"ת נה"י שהוא מלך מאותו הכבוד כי מאיר ללבנה שהיא המלכות הנק' כבוד, ומי הוא הויה צבאת דהיינו ז"א שנק' כן. ויבא שואל, לאיזה מקום יבוא, ומשיב להביא את התורה שהיא ז"א בארון שהוא מלכות בחבור אחד כראוי. כי כיון שזה נכנס למקומו דהיינו אחר שהזדווג ז"א במלכות שהיא מקומו אז נבחן שהתורה שהיא בחינת ז"א נכנסה בארון שהוא בחינת מלכות והתחברו חיבור אחד התורה העליונה שהיא ז"א בתורה שבע"פ שהיא מלכות כי מתחברים לפרש דברים סתומים דהיינו לגלות התורה לצדיקים. תורה שבכתב אינה מה שנראה כתוב, אלא תורת אצילות מופשטת. 

תשעח) מתי נעשה היחוד הזה של ז"א הנכנס במלכות, ומשיב שעל זה כתוב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם שפירושו למספר שאתם סופרים. כי בכל זמן שישראל עושים חשבונות לחדשים וימים טובים, הקב"ה מתקן תיבה בתוך הרקיעים דהיינו כמו התיבה לשליח צבור ומעביר כרוז, הרי בני למטה קדשו החדש, קדשו היום טוב התקדשו כולכם למעלה ועושה שכל צבאות השמים יתקדשו כאחד עם הקדוש וכולם שומרים שמירה אחת באותו יום שקבעו ישראל למטה ועל כן כתוב בשבועותיכם דהיינו למספר שאתם סופרים את אלו שבע שבתות. לפי התחתון נעשה העליון, כלומר התחתון מעלה ביקוש לעליון, והעליון מחליט לעשות זיווג עבור התחתון. 

שלח תשלח את האם

תשעט) ואז כשישראל מקדשים את החודש, את היום טוב ממשיך הקב"ה המשכת שבע מדרגות למטה במדרגה ההיא דהיינו במלכות שמתאחדת בהם באלו שבע שבתות שה"ס חג"ת נהי"ם ואם תאמר הרי שש מדרגות הן ולא יותר, דהיינו חג"ת נה"י שהרי המלכות היא המקבלת אותן ואינה בחשבון. ומשיב אלא אז אמא דהיינו בינה יושבת על האפרוחים שהם חג"ת נהי"ם ונמצאת רובצת עליהם מפריים את הבינה מהם ולוקחים אלו ששה בנים שהם חג"ת נה"י עם המדרגה שלמטה שהיא מלכות, לקיים מה שכתוב שלח תשלח את האם שהיא בינה ואת הבנים שהם חג"ת נהי"מ תקח לך. וע"כ אנו ממשיכים שבע שבתות דהיינו גם המלכות, ואחר שהמשכנו גם את המלכות אנו ממשיכים את חג"ת נה"י לכלול אותם במלכות. ז"א ומלכות נכללים זה בזה, ולז"א יש את כולל היסוד מצד הזכר שבז"א, וכולל המלכות מצד הנקבה שבז"א.

פנחס רצח- ש שעור 100

חג השבועות

כמו בכל פעולה חיצונית צריך האדם לדעת למה לכוון את נפשו, וכך גם בהבאת הביכורים ביום מתן תורה, ישנם כוונות פנימיות. את הביכורים מביאים לבית השם, שזו בחינת גאולה, לבוא לגן עדן. ביכורים הם הכוח של הראשוניות, בו יש עניין להביא להשם. כאשר מנשאים את הראש כלפי השם, כל השאר ילכו אחריו. כוח זה נובע מכך שהאמונה צריכה להוביל את הכל. אין כוח לראשוניות שאינה מחוברת לקב"ה, שהרי בלי הוודאי הראשוני אין כלום, בלי הבורא אין בכלל בריאה. מכך נראה שצד האדם שבנפש קשור להשם, וישראל בכורים המקבלים פי שנים, עולם הזה והבא.

תשסו) אמר רבי אבא, וביום הבכורים בהקריבכם וגו אמר רבי אבא, יום הבכורים מי הוא יום, ומשיב זהו נהר היוצא מעדן דהיינו ז"א שהוא יום מאלו בכורים העליונים שהם י"ה או"א הנק' בכורים. וזה הוא שהתורה תלויה בו דהיינו ז"א והוא מוציא כל סודות התורה, ומשום שהוא עץ החיים צריכים להביא פירות האילן.

רעיא מהימנא

תשסז) רבי אבא אמר, וביום הבכורים בהקריבכם וגו אמר רבי אבא הם בכורים עליונים של התורה שהם או"א ז"ש ראשית בכורי אדמתך תביא. אמר ר"מ כמו בכורים לאמם כן נק' פירות בכורים של פירות אילנות כבכורה בתאנה, כך ישראל שהם ראשונים ובכורים לקב"ה מכל האומות העולם לכן חשיבותם גדולה, ז"ש קדש ישראל לה' ומשום זה נאמר בהם בפירות בכורים הרומזים לישראל, תביא בית ה' אלקיך, דהיינו שיזכו לגאולה שלמה, ומשום זה אומות עכו"ם שנאמר בהם ויאכלו את ישראל בכל פה, נאמר עליהם כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם. רעה תבוא על מי שרוצה לאכול בעצמו את הביכורים השייכים להשם. כך צריך כל אחד להביא להשם את הבכור שבנפש.

תשסח) אף כך אות ו שהיא ז"א הכולל שש ספירות והוא בן י"ה, שהם או"א הנק' בכורים, נק' בכ"ר. וכל הענפים היוצאים ממנו שבהם ראשים, דהיינו המדרגות שיש בהן ג"ר המכונים ראש, נק בכורים. והיא נהר מאלו בכורים עליונים שהוא ז"א והיינו הנהר היוצא מעדן שהוא י"ה וזה הוא שהתורה תלויה בו. וכשיוצא ומתגלה יוצאים כל סודות התורה. ומשום שהוא עץ החיים והוא התורה, שכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה. והמצות של ז"א שהוא התורה, דומות לאבי פירות האילן שצריכים להביא בית ה'. מצוות התורה דומים לביכורים, לכן את המצוות צריך לתת להשם יתברך, בתנאי שהתפיסה של התורה היא במקום הקודש, י"ה, הנסתרות להשם אלוקינו.

תשסט) אמר ר"מ ואם תאמר למה הבכורים שקוראים אותם מנחה חדשה, הם נמצאים באילן מששה חדשים לששה חדשים דהיינו בששה חדשי החורף והסתיו שהם באין כמו עובר במעי אמו. ומשעה שצומחים עד גמר בישולם הם ג"כ ששה חדשים. ואדם שנאמר בו כי האדם עץ השדה מפני שהוא בעיבור תשעה חדשים או שבעה. והבהמה נאמר בה ג"כ שבעת ימם יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אישה לה' דהיינו להקריב קרבן לפני ה' ומהו הטעם שצריכים שבעת ימים, ועוד הספירות שבהן שם הויה וכל הכינויים שלו, למה נק' בשם חיות דהיינו בשם אריה שור נשר אדם.

תשע) אלא מנחה חדשה בדרך סוד פירושה השכינה, משש חדשים שהפירות בעבור האילן הם שש ספירות חג"ת נה"י הנק' שנים קדמוניות לבריאת העולם וה"ס שיתא אלפי שני שעומד העולם ונק' שנים מצד אמא עליונה שהיא בינה ומצד אמא תחתונה שהיא המלכות, נק' חדשים משום שש ספירות קדמו לעולם ולכל הבריות הן נק' בכורים. וז"ס שפירות האילן הם בכורים בששה חדשים דהיינו מזמן הצמיחה עד גמר בישולן דהיינו כנגד חג"ת נה"י שמצד המלכות. מלכות היא בחינת חודשים, שם עבודת האמונה, לכן נק שישה חודשים.

תשעא) והשכינה שהיא מנחה חדשה מצד החיה שנאמר בה ודמות פניה פני אדם. הוא תשעה חדשי עיבור כי אדם בגי' תשעה בחשבון קטן דחנוך, כי בסוד מספר קטן שהוא מטטרון הנק' חנוך, חושבים כל האותיות רק במספר יחידות, מ יהיה רק ד וכן ת רק ד. כך שלפי זה אדם גימ' תשעה כיא"ד הם חמשה ועם ם הם ט והוא סוד האדם שנולד לתשעה חדשי עיבור והאדם הנולד הוא העשירי להם, ובזה הוא כלול בכל ע"ס והאדם נק' בן בכור על שם אות ברית שהוא יסוד, י על שם טפה ראשונה שנמשך ממנו זרע יורה כחץ שהאדם נולד ממנה וכל טפה נק' י מפני שכוללת י ספירות שהוא היסוד ו והיא הטפה היא י ועולה על ו שהוא יסוד כמו פרי העולה על ענף האילן, וכיון שב י ספירות יש ג"ר שה"ס בכורים, ע"כ נק' האדם בן בכור. 

תשעב) ואע"פ שכמה ענפים יש באין וכמה תאנים עליהם, אלו שהקדימו להתבשל בתחילה נק' בכורים, אלו הם הראשים של כולם וכמו הם נאמר שאו שערים ראשיכם כמו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכן שאו את ראש כל עדת בני ישראל.

פירוש, כי אומר הטעם שהאדם נק' בן בכור משום שבא מטיפת יסוד שה"ס י שכלולה מעשר ספירות שבכללן יש ג ראשונות כח"ב הנק' בכורים. ולפי"ז צריכים כל בני אדם להיות בכורים כולם באו מטיפת היסוד שבאו מבחינת ג"ר, ומה נק' בכור רק בן ראשון, וכדי שא יקשה לך זה שרק הראשון נק בכור הוא אומר כי גלוי הג"ר שנק' בכורים הוא רק על פרי ראשונה ועל בן הראשון ועל שאר בנים אין הג"ר נגלים אע"פ שהם נמשכים מ י, שהבן הראשון הוא הראש לכל הבאים אחחריו, כלומר שעליו נגלו ג"ר הנק' ראש וממנו מאיר הראש לשאר בנים. ומביא ראיה שראש פירושו ג"ר מהכתוב שאו שערים ראשיכם ששאו שבכאן פירושו ג"ר כמו שאו מרום עיניכם, כי עיניכם ה"ס חכמה, וכן שאו את ראש כל עדת בני ישראל פירושו ג"ר ועד"ז נק' הבכורים ראשים ע"ש הג"ר. היות והראשים הם ראשית אונו של האדם שבא לידי קיום, לכן נק ראש.

תשעג) שאו שערים ראשיכם, שערים אלו הם חמישים שערי בינה שהם ישיבה של מעלה, ושאו פתחי עולם היינו דישיבה התחתונה שהיא המלכות, שכל מי שעוסק בתורה לסוף מתנשא. ז"ש אם נבלת בהתנשא, והעמידו בעלי המשנה, כל המנבל עצמו על דברי תורה לסוף הוא מתנשא, והיינו ויבא מלך הכבוד, שאין כבוד אלא תורה.

תשעד) מכאן, מי שלומד תורה הנק' כבוד, הוא נק' מלך כי כתוב ויבוא מלך הכבוד. ואל תאמר שהוא בעולם הבא ההוא ולא יותר, אלא הוא מלך בב' עולמות בצורת אדונו ומשום זה נכפל הפסוק ב פעמים, פעם אחת מי זה מלך הכבוד והשניה מי הוא זה מלך הכבוד שיורה על שני עולמות, בזה ובבא גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע. שאור שערים ראשיכם, מהו ב פעמים, ומשיב אלו הם חיות המרכבה העליונה שלמעלה מחזה דז"א וחיות המרכבה התחתונה שבמלכות. יש מה שמשער בליבו בחינת השפעה למעלה מחזה שזה עולם הבא, ויש שמשער מתחת לחזה, רצון לקבל, בחינת עולם הזה. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס רצח-ש
1. מה היחס של ישראל לאומות העולם כנמשל של פירות האילן? מה יוצא מכך לעבודת האדם?
2. סדר את השאלות המובאות בתשסט ואת התשובות המובאות מתשע והלאה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רצח- ש שעור 100

חג השבועות

מי שלומד תורה הנק' כבוד, הוא נק' מלך.

כמו בכל פעולה חיצונית צריך האדם לדעת למה לכוון את נפשו, וכך גם בהבאת הביכורים ביום מתן תורה, ישנם כוונות פנימיות. את הביכורים מביאים לבית השם, שזו בחינת גאולה, לבוא לגן עדן. ביכורים הם הכוח של הראשוניות, בו יש עניין להביא להשם. כאשר מנשאים את הראש כלפי השם, כל השאר ילכו אחריו. כוח זה נובע מכך שהאמונה צריכה להוביל את הכל. אין כוח לראשוניות שאינה מחוברת לקב"ה, שהרי בלי הוודאי הראשוני אין כלום, בלי הבורא אין בכלל בריאה. מכך נראה שצד האדם שבנפש קשור להשם, וישראל בכורים המקבלים פי שנים, עולם הזה והבא.

ישראל שהם ראשונים ובכורים לקב"ה מכל האומות העולם לכן חשיבותם גדולה, ז"ש קדש ישראל לה' ומשום זה נאמר בהם בפירות בכורים הרומזים לישראל, תביא בית ה' אלקיך, דהיינו שיזכו לגאולה שלמה. רעה תבוא על מי שרוצה לאכול בעצמו את הביכורים השייכים להשם. כך צריך כל אחד להביא להשם את הבכור שבנפש.

הוא מלך בב' עולמות בצורת אדונו ומשום זה נכפל הפסוק ב פעמים, פעם אחת מי זה מלך הכבוד והשניה מי הוא זה מלך הכבוד שיורה על שני עולמות, בזה ובבא גם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע.

פנחס רצה- רצז שעור 99

סולת קמח בינוני ופסולת

תאמר לי ממה אתה נהנה, ואומר לך מי אתה.

הרגשת הלב היא תוצאה, ואין לרדוף אחרי התוצאות החיצוניות.

כעסן הוא מי שרדוף אחרי תענוג חיצוני, שאינו משיג.

יש לפעול את האמת, התענוג יגיע כלוואי מלמעלה.

בעבודת הנפש יש לחבר לב למוח ולא לעבוד רק עם לב טיפש שאינו מחובר למשכן הנשמה שבמוח. חייב האדם לנהל את רצונותיו ולהימנע מהנאות מזיקות שאינן מקדמות אותו לקשר וחיבור עם העליון. מי שמכיר תודה, ומרגיש הוא מקבל מהעליון בחסד גדול, ואז הם ברצון להשפיע, אינם מרגישים חיסרון, וכך לא נותנים אחיזה לקליפה. כסימן לתענוג מביא כאן שלוש דרגות של סולת. סולת פסולת אינו ראוי ואין להשתמש בו, יש תענוג בינוני, אך יש לשאוף לסולת נקיה, תענוג מהאמת. 

תשסב) מה עושה הקב"ה ממתנה הזו דהיינו מהארת הזווג שנעשה ע"י הקרבן הוא דומה למלך האוכל על שלחנו. שמקריבים על שלחנו מכל מין ומין. סלת קמח בינוני ופסולת והוא מחלק משלחנו לכל היושבים בסעודה ע"י הממונים שלו, לכל אחד כראוי לו. ולחם ההוא שההוא סלת שהמלך אוכל הוא מצווה לתת לאוהיו שהם אצלו, ז"ש את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוח דהיינו אשי ה' ונחלתו יאכלון. ומאכל זה הוא מצד עץ החיים וע"כ הוא סלת נקיה בלי פסולת כלל, אבל מצד ע הדעת טוב ורע שיש בו פסולת צוה לתת הבינוני אל המלאכים והפסולת נותן לשדים ומזיקים שהם משמשים  לסוסים ולפרשים של המלך.

תשסג) ואף כך ניתן קמח בינוני, לפרשי המלך הם בעלי משנה שהם כמלאכים המשמשים שלהם שהם שדים יהודים שהם רשומים באות שדי דהיינו באותיות ש"ך משדי ויש שדים ומזיקים מצד הטומאה הנק' שדים עכו"ם כי זהה לעומת זה עשה האלקים.

תשסד) ומשם זה אמרו בעלי המשנה שאלו ג מינים  שמהם שמן השדים דיהודים מין אחד שלהם הם כמלאכי השרת, ומין שני הוא כבני אדם, שלישי כבהמות ויש מהם חכמים בתורה שבכתב ושבעל פה. ואותו הנק' יוסף השד הוא על שם שהולידו שד ולא לחנם אמרו בעלי משנה אם הרב דומה מלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו. כי בעלי משנה דומים למלאכים ואשמדאי מלך השדים הוא וכל משפחתו, שהם שדים יהודים שנכנעו בתורה ובשמות התורה.

תשסה) ובני אהרן משום  שערכו את קרבנותיהם משום  זה נעשו, כי כל הקרבנות אע"פ שנקרבים אל המל, המלך מחלק אותם לכל אחד כראוי לו ולוקח לחלקו מד שראוי לו.

לג' חלקים נחלקת שפע הקרבן שעולה כמ"ן למעלה ומלמעלה יורד מין דוכרין המתחלקים לשלוש. 

א. סולת נקיה בה אין אחיזרה לקליפות שה"ס שפע חסדים הנמשכים מז"א שבחסדים שלא היה עליה צמצום אין שום אחיזה לקליפה וע"כ נק' סולת הרומזת שאין בה שום פסולת.

ב. קמח בינוני והוא הארת ו"ק דחכמה הנמשכת ממלכות שה"ס הארת החכמה ממטה למעלה.

ג. פסולת דהיינו הארת החכמה הנמשכת ממעלה למטה שזה היה חטא עצה"ד. כי ישראל מקריבים הקרבן המזווג ז"א ומלכות שמהארת הזווג יוצאים ג מיני שפע הנ"ל וז"א בעצמו מחלק אותם כי ז"א הוא בסוד כי חפץ חסד הוא חסדים מכוסים למעלה מחזה, וע"כ אוכל הסולת שה"ס אור חסדים שהוא מאכל האוהבים הדבוקים בחסד כמו ז"א, דהיינו מצד ז"א שנק' עץ החיים שממנו נמשכים שפע החסדים. מי שהולך בדרך החסד, יכול לאכול מלחם המלך אבל מצד עץ הדעת טוב ורע שהוא המלכות שממנה נמשכת שפע החכמה, מני למיהב בינוני למלאכים דהיינו קמח בינוני שה"ס ו"ק דחכמה דהיינו המאירה ממטה למעלה. ובעלי המשנה הדבוקים במלכות הנק' משנה מקבלים ג"כ קמח הבינוני, והפסולת שה"ס המשכת החכמה ממעלה למטה שהארה זו אסורה שעד גמר תיקון אין כוח לקבל ג"ר דחכמה, ונבחנת לדם טמא או תענוג אסור. היא ניתנה לשדים ומזיקין שאז התכנות הרעות מתגדלות באדם. הנאה שאינה נכונה, שנגזרת של קבלת חוכמה ממעלה למטה, מגדילה ומזינה את השדים ואת המזיקים שבאדם.

האדם נבחן לפי סוג התענוג שהוא מושך, האם תענוג שמזין את האדם שבו או את השדים ואע"פ שדם הארה זו נמשכת ע"י ישראל המקריבים אין  זה נחשב להם לחטא, כי הארה זו יוצאת בהכרח והם אינם משיכים ואינם מחלקים אותה לצד הטומאה שהם השדים ומזיקים אלא ז"א הוא מחלק כך את השפע. אמנם בני אהרן סדרו כל ג המשכות הנ"ל בעצמם ואפילו המשכה ג האסורה המשיכו ונתנו שלדים ומזיקים. ובני אהרן דעריכו קרבנהון משום שהם עצמם המשיכו וסדרו כל ג המשכות הנ"ל וחלקו אותן משום זה נענשו כי המשכה ג שהמשיכו ממעלה למטה אסורה לישראל. וע"פ שבכל הקרבנות יוצאות האורות אלו לשדים ומזיקים אמנם הוא ע"י ז"א מלמעלה שהוא מחלקם כרצונו. יוצאים  אז כל ג מיני האורות סלת קמח בינוני ופסולת אין כאן איסור כי ז"א מחלק ומסדר ג מיני שפע ונותן מג לשדים ומזיקים כרצונו. אבל ישראל מקריבי הקרבן אינם עושים בזה כלו. משא"כ בני אהרן הם בעצמם סדרו ג מיני השפע והם בעצמם חלקו אותם ע"כ נענשו משום ההמשכה ממין ג'. העולם מנהל גם דרך המזיקים כשליחים. ממה שהתחתון גורם לעליון, יכול הוא לקבל חלק אך לא הכל. לא את כל האור החוזר הנדחה אפשר לקבל ממעלה למטה. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רצב- רצד שעור 98

ד פרשיות דתפילין וקריאת שמע

כּשׁאָדם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, יֵשׁ עָלָיו כַּעַס.
לְאָדָם כַּעֲסָן חשׁוּבה יוֹתֵר החיצוניות.
אֶת המוחין המתקבלים מהתפילין בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה, יֵשׁ לְהוֹרִיד לַלֵּב.

אֵלּוּ שנותנים יְגִיעָה אמתית בַּתּוֹרָה, הַתּוֹרָה נדבקת בָּהֶם.

בשלב ראשון העבודה הנפשית לביטול העבודה זרה כנגד אברהם, כנגד יציאת מצרים, ולאחר מכן דרושה גם עבודה בקו שמאל, עבודה עם הרצון. היהודי מבקש מהשם שיוציא אותו ממצרים, מעבודה זרה, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. מבקשים מהשם שיכניס אותנו לכבשן כפי שאפים לחם, כדי שיהפוך למאכל אמיתי, דהיינו להיות חלק מהשכינה הקדושה, שכאן נוכל לקבל סולת נקיה, אור כמו שזוכים לו הצדיקים.

החשיבות בהקרבת הקורבן בנפש האדם, זו למעשה הקרבת הרצון הפרטי, הקרבת הדומם צומח חי שבנפש לטובת צד האדם. כך ישראל מקריבים את התורה לקב"ה שהיא לחמו.

עולם אצילות שהוא כנגד פנימיות התורה, בו נאמר לא יגורך רע, הסולת נקייה. לעיתים צריך האדם את הקליפות דקדושה המסיעים למאכל, דהיינו פעולות ולימוד חיצוני כדי שתהיה מסגרת ללימוד, למאכל.

פנחס רצב- רצד שעור 98

ד פרשיות דתפילין וקריאת שמע

כשאדם עובד עבודה זרה, יש עליו כעס.

לאדם כעסן חשובה ביותר החיצוניות.

בשלב ראשון העבודה הנפשית לביטול העבודה זרה כנגד אברהם, כנגד יציאת מצרים, ולאחר מכן דרושה גם עבודה בקו שמאל, עבודה עם הרצון. היהודי מבקש מהשם שיוציא אותו ממצרים, מעבודה זרה, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. מבקשים מהשם שיכניס אותנו לכבשן כפי שאפים לחם, כדי שיהפוך למאכל אמיתי, דהיינו להיות חלק מהשכינה הקדושה, שכאן נוכל לקבל סולת נקיה, אור כמו שזוכים לו הצדיקים. 

החשיבות בהקרבת הקורבן בנפש האדם, זו למעשה הקרבת הרצון הפרטי, הקרבת הדומם צומח חי שבנפש לטובת צד האדם. כך ישראל מקריבים את התורה לקב"ה שהיא לחמו. 

תשנד) אחד 13 שבשמע ישראל וכבוד 32 שבבשכמל"ו בגי' מ"ה מחכמה, כי מוריד החכמה אל אמא ומיד שיורדת החכמה לאמא קושרים אותה העם בקשר תפלין של ראש כי קשר תפילין של ראש ה"ס לאה שה"ס יבשה שהיא המקבלת החכמה היורדת בסו"ה וראית את אחורי הסובב על קשר של תפילין דראש. ומשום זה הארבע פרשיות של התפילין הן קדש לי היא חכמה, והיה כי יביאך היא בינה, שמע ישראל ת"ת שכולל שש ספירות בשש מלות של שמע ישראל, והיה אם שמוע היא מלכות הנק' יד כהה. התפילה היא כתר על ראשו של ז"א בסוד אין קדוש כהויה, שהאות כ רומזת על כתר כי סנדלפון קושר כל התפלות ועושה אותן כתר. מראה כאן כיצד התפילין מהווים גם הם את בחינת שם הויה במילוי אלפין, תפילין שהם המוחין המקיפים. בשבת ויום טוב לא מניחים תפילין מאחר והמוחין כבר נמצאים במדרגה.

תשנה) בזמן ההוא צריכים לערוך השלחן  לסעודת המלך ולסדר משכן ומנורה וארון ומזבח וכל מיני שימוש של בית המלך, ואין כונתינו לסתם שלחן שאינו מעשיו של הקב"ה כי אין כונתינו אלא אחר שלחן שהוא מעשיו של הקב"ה שהוא השכינה שלו. והשכינה היא משכן של ז"א, שולחן שלו, מנורה, ארון מזבח שלו כי היא השכינה כלולה מכל כלי תשמישו של מלך העליון שהוא ז"א. כשאדם מניח תפילין עליו להכין עצמו לסעודת המלך, כלומר לקבלת האורות.

לחם הפנים שהם י"ב פנים.

תשנו) אלו שנק' בנים המכוונים כנ"ל הם המתקנים יין ולחם של מלך העליון, ז"א שנאמר בהם את קרבני לחמי לאשי, כי אין להקריב אליו אלא אלו הנק' אשי ה' ומשום זה כתוב את קרבני לחמי לאשי שעליו נאמר לכו לחמו בלחמי. ונק' לחם הפנים שהם י"ב פנים המרומזים בג' הויות של יברכך הויה, יאר הויה, ישא הויה שבהם י"ב אותיות כנגד י"ב פנים של ג חיות. כי ד חיות הן פני אריה, שור, נשר ופני אדם וכשנכללות זו מזו אין בכל חיה מד' החיות אלא ג חיות אריה שור נשר שהם י"ב פנים, אבל פני אדם חסר מכל אחת מד' החיות ואפילו בפני אדם עמו אין שם אלא אריה שור נשר ופני אדם שהוא בחינת עצמו אין שם. והטעם הוא י פני אדם  ממש שהם מלכות מבחינתה עצמה שה"ס מנעולא, חסרה בהן ואין בהן אלא מלכות דמפתחא של מסך דחיריק הממותקת בבינה שהיא בחינת עטרת יסוד דז"א ולא מלכות ממש, המשמשת את היסוד, הצדיק, ולא המלכות האמיתית. על עטרת היסוד כתוב וכל בשליש עפר הארץ, כל הוא צדיק, והיא משתמש בשליש התחתון שלו וע"כ היא בכלל נשר שהוא ז"א, ופני אדם ממש שהוא מלכות מבחינת עצמותה חסרה שמה. 

תשנז) מהו לחם של אלו י"ב פנים זהו לחם של אדם שה"ס הויה במילוי אלפין גימ' מ"ה כחשבון אדם והם י"ב בסוד ג הויות שפירושן ג קווים שבכל קו הויה אחת שהם י"ב אותיות. ויש לו לחם שהם בארבע פנים שהם ארבע אותיות הויה הכוללות י"ב פנים. לחם הזה של שלחן המלך הוא סלת נקיה שאין שם משהו ממוץ ותבן שה"ס דינים, שהלחם הוא י"ב פנים דז"א והוא נערך על השלחן שהוא המלכות הנק' שלחן המלך. המוחין שמקבלים מהתפילין זה בשביל הנשמה, שצריך להוריד ללב.

תשנח) הכבשן שלו שאופה שם הלחם הוא השכינה ששם מתבשל ונגמר החלם ומשום זה אין מתחילים לחתוך הלחם אלא ממקום שנגמר בישולו דהיינו בדומה לשלמות הפרי בגמר בישולו, וזה הוא אדני, שהיא המלכות שהיא גמר ושלמות של הויה שהוא ז"א שהוא לחם הפנים דהיינו י"ב פנים שהם בז"א. אדני הוא הכבשן של ז"א המשלמת אותו ונק' כבשן משום שהיא כבושה תחת בעלה. ובשבילה נאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ואין פירושו ככבשן האש של הדיוט אלא ככבשן האש שבו כובש רחמיו לעמו, כשמתפללים ומקשים בקשות, כמו שאומרים כן יכבשו רחמיך את כעסך שסודות הקב"ה

תשנט) ובלחמה של תורה יש סלת נקיה שנותן אותו המלך לאלו שנאמר עליהם כל ישראל בני מלכים דהיינו לאותם שנק' בנים שהוא מאכל צדיקים. ויש לחמה של תורה שההוא פסולת שנותנים לעבדים ושפחות של בית המלך המשמשים לסוסים ופרשים של בית המלך ומשום זה נאמר במלכה, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שזה טורף העניין, סולת נקייה וחוק לנערותיה שהם בעלי משנה ומשום זה נאמר במאכל המלך, ועשירית האיפה סלת ודאי ועשירית האיפה היינו י משם אדני שהיא עשירית ודאי וזו הסולת נמצאת המאכל של המלך. באצילות שהוא כנגד פנימיות התורה, עליה נאמר לא יגורך רע, הסולת נקייה. לעיתים צריך האדם את הקליפות דקדושה המסיעים למאכל, דהיינו פעולות ולימוד חיצוני כדי שתהיה מסגרת ללימוד, למאכל. 

תשס) אמר רע"מ קום מאור הקדוש אתה ורבי אלעזר בנך ורבא אבא ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי ייסא ורבי יודאי, לתקן מתנה אל המלך, הקב"ה להקריב כל האברים שהם ישראל שיהיו קרבנות אל הקב"ה והינו אותן הנק' נשמות ישראל, הן נקרבות אל האברים של שכינה הקדושה דהיינו לספירות המלכות  שהיא נק' אש של גבוה ואש הזו נאחזת בעצים הנק' עצי העולה שהם עץ החיים שהוא ז"א ועץ הדעת טוב ורע שהוא המלכות. עצי הקדש נ' בעלי התורה נאחזות בהם שנאמר בה הלא כה דברי כאש נאם ה'. הם אלו שנותנים יגיעה אמיתית בתורה, והתורה נדבקת בהם.

את קרבני לחמי לאשי

תשסא) ונאמר במלכות, עולה לה' אשה לה' ונאמר את קרבני לחמי לאשי, והרי כבר כתוב שאין להקריב קרבן אלא לה' ומה היא את קרבני לאשי, ומשיב, הדרך הוא שמי שמקריב מתנה אל המלך, ואח"כ המלך מחלק למי שרוצה, אף ישראל מקריבים התורה שהיא המלכות אל הקב"ה שהיא לחמו והיא יינו והיא בשר שלו, ונאמר בתורה שהיא מלכות, עצם מעצמי בשר מבשרי והיא בשר קדש שבעלי הישיבה העמידו עליה בבשר היורד משמים. שע"י הקרבן שישראל מקריבים נקרבים הנשמות אל המלכות בסוד מ"ן והמלכות מתקרבת אל המלך דהיינו שנעשה היחוד של ז"א והמלכות ומהארת הזווג מחלק המלך לכל העולמות לכל הנשמות. מה שהתחתון גורם לעליון, מקבל התחתון כנגדו. ומאחר ונשמות הצדיקים גורמים להארה זו, מקבלים מהארה זו. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס רצב-רצד
1. מהן ד' הפרשיות שיש בתפילין של ראש ועל מה הן מורות?
2. באיזה מצב השכינה היא משכן של המלך ז"א? ומהם כלים השימוש שיש בה שמיודעים למלך?
3. מהו לחם הפנים וכיצד החשבון שלו הוא י"ב פנים? ומדוע הוא נקרא לחם של אדם? ומיהו השולחן שעליו נערך אותו לחם?
4. היכן מתבשל ונגמר הלחם? כיצד זה קשור לתפילתנו "כן יכבשו רחמיך את מעשיך"?
5. מה ההבדל בין לחמה של תורה שהיא סולת נקיה לבין לחמה שהוא פסולת?
6. מהו שכתוב את קרבני לחמי לאשי והרי כל קרבן צריך להיות להשם?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps

פנחס רפט- רצא שעור 97

ארבע גאולות

גאולה אומר קבלת אור חכמה, אור מטרת הבריאה כדי להטיב לנבראיו. ההטבה היא הגעת האור על הרצון שהשם ברא וטבע באדם. 

תשמז) ואמר המאור הקדוש, כל הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון ושש הוא להתעוררות משיח שני נשארו שש שנים למספר ע"ב שהוא מדרגת חכמה שאז תהיה הגאולה עם גילוי הפנים, החכמה דהיינו אלף שנה שהוא כל אלף החמישי כולו חרב ורע"ב שנה לאלף השישי לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך דהיינו ב פעמי שש אחר אלף ושישים ואז ואספת את תבואתה שיהיה קבוץ גלויות כי ישראל נק' תבואה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. זמני הגאולה המוצגים כאן אינם גשמיים, והסבר נוסף, מוגש כאן זמן שהוא מסוגל לגאולה אם זוכים. הגאולה היא נפשית ולא חיצונית.

תשמח) שואל, אם כן שהגאולה תהיה לאלף רע"ב שנה, מה כתוב למעלה, רנו"ו ליעקב שמחה שמשמע שבשנת אלף רנ"ו תהיה הגאולה, ומשיב אלא ארבע גאולות עתידים להיות כנגד ארבע כוסות של פסח שה"ס חו"ב תו"מ משום שישראל מפוזרים בארבע רוחות העולם שה"ס חו"ב תו"מ ואלו שיהיו מאומות הרחוקות מקדימים להגאל לאלף רנ"ו והשניים ללאלף ומאתים וששים והשלישיים לאלף ומאתים ושישים ושש והרביעיים לאלף ומאתים וע"ב.

תשמט) וגאולות אלו תהיינה הד' חיות המרכבה אריה שור נשר אדם בשם הויה הרוכב עליהן, ז"ש כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, שכנגדם יתעורר למטה ד דגלים וי"ב שבטים בסוד ג הויות, הויה מלך הויה מלך הויה ימלוך לעולם ועד שבהם י"ב אותיות כנגד י"ב שבטים וי"ב פנים שבג' אבות דהיינו ג קווים חג"ת שנאמר עליהם האבות הן הן המרכבה, כי ד חיות הן במרכבה פני אריה ושור ונשר ואדם ובכל אחד ג קווים חג"ת הם י"ב פנים ואלו עשרת השבטים רומזים ללאלף שנים וב' שבטים רומזים למאתיים שנה. ומי"ב אותיות שבג' הויות תלוים ע"ב שמות כי אלו י"ב אותיות יש בכל ספירה מחג"ת נה"י דז"א ונמצא שה שש פעמים י"ב שהם ע"ב שהם ע"ב שנים אחר אלף ומאתיים ומכאן הרמז שאחר אלף ומאתיים וע"ב שנה תהיה הגאולה. ודע שכל הקצין המובאים בזוהר רומזים שאז עת רצון לקבל תשובתם של ישראל ואם ישובו ויגאלו. חשבון הגאולה נכון, אך יש לעשות תשובה כדי לנצל את הזמן המסוגל.

תשנ) והם הע"ב שמות, כ"ד לכל חיה מג' חיות חג"ת כלומר אם תחלק הע"ב בשש ספירות חג"ת נה"י יש י"ב בכל ספירה כנ"ל ואם תחלק השם ע"ב רק בג' ספירות חג"ת הרי יש כ"ד בכל ספירה שג' פעמים כ"ד הם ע"ב, הסוד שלו הוא וקרא זה אל זה ואמר שהם ג' כתות מלאים שלכל אחד כ"ד צורות, שכתה אחת אומרת קדוש, שניה קדוש והג' קדוש שכל זה היא בהארת השם ע"ב כי ג כתות יחד הם ע"ב העושים דין בעמלך. כדי להילחם בטומאה, בשמאל, צריך כוח של דין. 

גאולה גימטרייה אדם, לכן צריך להאמין שיש להקריב את צד הדומם צומח חי שבנפש, לטובת צד האדם, שהוא יגאל כאשר ידע כיצד להתנהל.

קן הציפור

תשנא) כי יקרא קן צפור לפניך בדרך היינו בעלי המקרא. בכל עץ היינו בעלי המשנה שהם אפרוחים המקננים באילן ויש אומרים בכל עץ, אלו ישראל שנאמר בהם כימי העץ ימי עמי, או על הארץ הם בעלי תורה בעלי יראה שמוכנים לוותר על עצמם שנאמר בהם על הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אפרוחים אלו הם פרחי כהונה. או ביצים אלו הם שמזין הקב"ה מקרני ראמים עד ביצי כנים, כלומר שכולל הכל מקטן ועד גדול. והאם רובצת על האפרוחים היינו בזמן שהיו מקריבים קורבנות, אז כתוב לא תקח האם על הבנים, כלומר שלא תפריד חיבור האם שהיא השכינה עם הבנים שהם ישראל.

תשנב) חרב בית המקדש והתבטלו הקרבנות, כתוב, תשלח את האם שהיא השכינה וגלו הבנים והיינו ואת הבנים תקח לך, כי בעלי קבלה נק' בנים שהם מצד א שבמילוי אות ואו דשם הויה שהוא עולם ארוך כי א זו במילוי ואו נמשכת מבינה שה"ס עולם הבא שהוא עולם שכולו ארוך שנאמר בו במצוות שילוח הקן, כמו במצוות כיבוד הורים למען ייטב לך והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. תשלח את האם ואת הבנים תיקח, אומר שמה שמחזיק את עם ישראל הם בעלי הקבלה, הם הבנים, דרכם ניתן להגיע ולחזור לבינה, שהיא בחינת עולם הבא.

תשנג) ובגלות התקינו תפלה במקום הקרבנות וישראל מצפצפים בקול השירים בקול ק"ש העולה אל עמוד אמצעי שהוא למעלה דהיינו ז"א כי האם והבת שהם בינה ומלכות, הן בגלות כי שום שהמלכות כלולה בבינה נמצא בשיעור הזה גם הבינה בגלות ומיד שיורד ז"א מקשרים אותו עם הבת שהיא המלכות שנק' יד כהה כדי לקשר ו שהיא ז"א עם ה שהיא המלכות בשש ספירות, כי בק"ש הוא המשכת ו"ק דגדלות לז"א ומלכות. מיד מלחשים אל החכמה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מפני שעדיין מלכות גנוזה ברדל"א ולא ניתן לקבל חוכמה בגלוי שה"ס יחוד המלכות שנמשך לה אז שפע מהחכמה. את התיקון הגדול ניתן לעשות ע"י הבנים שהם בעלי הקבלה. למען יאריכון ימיך, זה אור של גאולה. 

שאלות חזרה בזוהר פנחס רפט-רצא
1.מהו החשבון של זמן הגאולה ומדוע יש לנו ארבע זמנים?
2. מהי התשובה לכך שלמרות שהגיע זמני הגאולה אין אנו רואים שנגאלנו?
3. מהו סוד שאומרים "קדוש קדוש קדוש "מי אומר זה ומה זה נועד לעורר?
4. בכתוב "כי יקרא קן ציפור לפניך" מיהי האם מדוע צריך לשלחה וכיצד צריך לעשות תיקון זה בהקשר לגאולה?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt
❧
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/VAJgMz
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/cPLdsk
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps