הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שיט-שכא | השקפה | שיעור 107

פנחס שיט-שכא שעור 107

חג הסוכות

לא ניתן להתקרב להשם עם רצונות גויים בנפש.

רבי שמעון הוא נותן ההארה ממנו יונקים כל המינים בסוכות את החסד העליון, כדי להעביר אותו לגוף ז"א ממנו יונקת המלכות.

פתח המאור הקדוש ואמר מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה–בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ. מהו בוז, ולמה יבוזו למי שמחליף אהבה בכסף. ב ו ז הוא יום השני ויום הששי ויום השביעי של סוכות שבהם היו מנסכים יין ומים. האהבה היא המטרה של יתר דבקות.

בשבעת ימים של סוכות בהם היו מקריבים ישראל בסדר הולך ויורד את ע הפרים לכפר על ע שרים של ע האומות כדי שלא ישאר העולם חרוב מהם.

כפי שניתן להבין שעוונות ישראל הולכים ומתמעטים, כך הממונים שהם מלאכי חבלה שממונים עליהם על העוונות הדומים למי המבול.

אומות העולם הם הבחינות הנפשיות של השלא לשמה, אין לנו ברירה אלא להשתמש בהם מפני שהם הקליפות המחזיקים את הרצונות הגדולים שקשה להתמודד איתם בזמן תיקון, והדרך הנכונה להתייחס אליהם ע"י שהולכים ומפחיתים, כמו בהקרבת הפרים בסוכות שהולכים וחסרים, דהיינו השפעתם הולכת ומתמעטת וכך הולך ישראל ובהדרגה קונה את הכוח וחומר הגלם, הוא הרצונות עליהם יש לתת צורה חדשה של השפעה. רצונות אלו הם מי המבול, המים הזדונים, שהם שאלות הכפירה מי ומה, מי השם אשר אשמע בקולו, ומה העבודה הזאת לכם. מי ומה הם האתגרים כחומר הגלם הנפשי לעבודה. שדווקא כשבא אדם לעלות בקדושה מתעוררות בו השאלות הללו. כל זה עד שחוזרת היונה לשלום, יונה שמצד אחד היא לשון הונאה, דהיינו שלא לשמה, ומצד שני מביאה לשלום בבחינת אמונה. התשובה היא בחינת הסוכה, בינה. עם הבינה בחרו נשמות ישראל ביתר דבקות, כשבינה היא צורת הבורא שבנפש הנברא. תשובה היא מתן צורה אֳמוּנִית והשפעה לרצון שעולה מאומות העולם שבנפש, שהוא רצון לקבל לעצמו.

מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה של ישראל לאביהם שבשמים ואין מים רבים, אלא כל האומות והשרים שלהם כלומר כל הרצונות החיצוניים שאומות העולם משפיעים עלינו, לא יצליחו לכבות את אהבת ישראל לאביהם שבשמים, אם יתן איש שזה סמאל, כל מה שיש לו בעולם הזה כדי שישתתף באלו המצוות עם ישראל, בוז יבוזו לו שאין צד הגוי שבנפש יכול להשתתף במצוות ישראל.