הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שד-שו | מתקדמים | שיעור 102

פנחס שד- שו שעור 102

ישראל יודעים לצוד ציד טוב

תשפ) רב המנונא אמר ביום ההוא אין ישראל לוקחים אלא חמשה בנים והם חמשה חומשי תורה, דהיינו חג"ת נ"ה ד"ז שהם חמשה חומשי דז"א שנק' תורה. ואם תאמר הרי שש ספירות הן, כי יש גם יסוד, ומשיב אלא באמת שבע הן, עם צפור אחת שהיא מלכות הנמצאת בין כנפי אמא שהיא בינה ומה שחשב תחילה רק ה מדרגות שהן חג"ת נ"ה הוא משום שעיקרם אינן אלא ה מדרגות ויסוד ומלכות הם ב כוללים של אותן ה מדרגות ואין בהם חידוש יותר. וישראל יודעים לצוד ציד טוב ויקר מה עושים, הם מוציאים מתחת כנפי אמא אותה הצפור שהיא מלכות בלחש הפה שהם מלחשם לה לחש אחר לחש דהיינו ע"י הרבה תפילות.

תשפא) וצפור ההיא המרגשת אלו הלחשים ואלו הקולות שמלחשים אליה אע"פ שהיא תחת כנפי אמא זוקפת ראשה ומסתכלת אל לחש הקול ופורחת אליהם, והיא יוצא תחת כנפי אמא. כיון שישראל לוקחים ומחזיקים בה ולוחשים לה ומקשרים אותה בקשר שלא תפרח ותלך, מיד לוקחים אותה ישראל בקשר הזה והצפור רוצה לפרוח וללכת מהם ואינה יכולה ללכת. 

תשפב) ובעוד שהיא קשורה בידיהם של ישראל הם מלחשים בקולם והיא מצפצפת עמהם ופורחת למעלה ויורדת, וכל אלו הבנים שהם תחת כנפי אמם, שהם חג"ת נה"י דז"א כיון ששומעים צפצוף ההוא של אחותם המלכות והלחש של קול ההוא של ישראל, מיד יוצאים מתחת כנפי אמם, ופורחים אל צפור ההיא שהיא המלכות, וישראל לוקחים אותם ומתאחדים בהם. ולולא אותה הצפור שנאחזו בה תחילה הם החג"ת נה"י לא היו פורחים אליהם לעולם ולא יכלו להתאחד בהם.

ציפור זו שהיא בחינת השכינה הקדושה, מאפשרת חיבור למדרגות הגבוהות. 

יש לפעול כדי להשיג את הציפור שתחת כנפי השכינה, ולתקן את המלכות, את הלב שעליו להיות קשור לתורה. כדי לקבל את התורה יש להבין את התורה ויש להרגיש, דהיינו להשיב אל הלב. 

תשפג) איך צודים ציד של צפור הקדושה הזו, הוא שמתקנים לפניה מאכל יקר בשמחה וכל מיני תענוגים ובאים לבית הכנסת ולבית המדרש וללמוד ומצפצפים אליה בקול לחשים כראוי, והיא הצפור שמסתתרת תחת כנפי אמא זוקפת ראשה ורואה שלחנות ערוכים והצפצופים שאליה, דהיינו התפלות כראוי היא יוצאת תחת כנפי אמא ופורחת אליהם ובה נאחזים כל אלו הבנים שהם חג"ת נה"י דז"א. 

תשפד) ומשלחים אותה שרובצת עליהם דהיינו אמא שהיא בינה הרובצת על חג"ת נהי"מ והולכת לה, משום שמרקיע השביעי הוא חסד ולמעלה דהיינו בג"ר במכוסה ממך אל תדרוש. על כן שלח תשלח אותה את האם שהיא בינה שהיא מג"ר כי לא תוכל להשיגה, וע"כ כתוב, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. פירושו שתשלח את הבינה מלעיין בה כי אין בה השגה ואת הבנים שהם חג"ת נהי"ם תקח לך כי בהם יש השגה. אל תנסה להשיג מה שמעבר לבינתך. ישנם דברים שיש לקבל באמונה, וישנם דברים אותם יש להשיג. 

תשפה) מקרא קודש זה הוא הקריאה וצפצוף דהיינו התפלות שאנו עושים לצפור הקדושה ההיא שהיא מלכות בתחילה ואח"כ כיון שנאחזים בה שאר הימים חג"ת נה"י נק' מקראי קדש לשון רבים. כי צפור הזה נק' קדש שכתוב כי קדש היא לכם שסובב על מלכות ע"כ אומר היא ומשום שהיא קדש נק' לכולם לחג"ת נה"י ובאים אליה ומשום זה נק' מקראי קדש. כאשר זוכים להשיג מאור השכינה הקדושה, זו בחינה של כנגד השבת, כאשר החגים נקראים מקראי קודש, דהיינו שקוראים לשבת. 

תשפו) היא קראה לחג"ת נה"י וישראל מצפצפים עמה ואף הם קוראים וע"כ המה באים אליהם ומתאחדים בהם, משום זה כתוב אלא מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם. מקראי קדש היינו על שם הצפצוף שלהם ועל שם אותה הצפור הקדושה שהיא קדש הקורא אותם.

כי סו"ה והאם רובצת על הבנים ה"ס הקטנות שאמא משפעת אל הבנים, כי תקון ראשון שהבינה מתקנת את זו"ן שהם חג"ת נהי"מ הוא העלאת המלכות אליה. שה"ס הבאת י באור הבינה ונעשה אויר שאז מתמעטת הבינה מכח המלכות לו"ק חסר ג"ר ואחריה מתמעטות כן כל המדרגות וכולן מקבלות ו"ק חסר ג"ר מחמת עלית המלכות לבינה של כל המדרגות והשפעה זו נק' האם רובצת ע הבנים. כי אם לא היו זו"ן מקבלים הקטנות הזו מהבינה לא היו ראוים לקבל שום מוחין. וע"כ נבחן זה שחג"ת נה"י דז"א וכן המלכות עלו תחת כנפי הבינה ומקבלים כך את הקטנות שלהם. אמנם בזמנים ומועדים צריכים ישראל בכח תפלותיהם ותענוג יו"ט להוריד המלכות והו"ק דז"א מכנפי הבינה ולהמשיך להם מוחין דגדלות מהבינה. האם רובצת על הבנים אומר מעבר מג"ר לקנטות לו"ק. ובתפילות יום טוב ישראל צריכים לעלות לגדלות.

בחד צפרא דאשכחת בין גדפהא דאימא, דהיינו המלכות המקבלת הקטנות מאמא המכונה גדפה דאמא בסוד המלכות שעלתה לבינה דהיינו י נכנסה באור הבינה ונעשה אויר. והמשכת הג"ר מהבינה למלכות מכונה ציד וי ציד רע שז"ס יודע ציד שכתוב בעשו ברשע, משום שהיה ממשיך הג"ר דשמאל שאסור להמשיכם אבל ישראל יודעים לצוד ציד טוב ה"ס להמשיך ו"ק דחכמה המיוחדים בימין בחסדים ע"י קו האמצעי. ישראל יודעים לצוד ציד טוב כי הציד של ישראל ה"ס ציד טוב ולא ציד רע מלא דינים כעשיו, והוא רבא ויקירא דהיינו שהוא מוחין דגדלות היקרים. והוא ע"י יחוד שמאל וימין בקו אמצעי וע"י זווג ז"א ומלכות. שמעלים מיין נוקבין ע"י תפלותיהם להמשיך הארה עליונה להוציא י מאויר הבינה ולהחזיר הג"ר לבינה שתשפיע אותם אל המלכות, שתחילה יוצא הקו שמאל של הבינה בסוד נק' השורוק והמלכות מקבלת ממנו הארת החכמה דשמאל שנק' ראש. שיוצאת מקטנות אמא ומקבלת ג"ר דשמאל הנק' ראש וז"ש ופרחת לגביהו שיצאה מקטנות אמא אבל לגדלות ממש עוד לא באה להיותה בג"ר דשמאל שהן מוחין דאחורים. שהם מעלין מ"ן ע"י תפלותיהם בכדי למעט אותה מג"ר דשמאל, ע"י הגילוי דמסך דחיריק שהמסך דחיריק הוא קשר שהמלכות תתקשר תחת היסוד דז"א שלא תוכל לפרוח ולשוב לבחינת ג"ר דשמאל, שישראל אין להם חלק שם. כדי לקשור את המלכות לאני של האדם, יש להסכים לוותר על הג"ר, שזו בחינת מנעולא. את הג"ר מייצג המקרה, לכן אומרים חז"ל, לעולם ימכור אדם את קורות ביתו (את המקרים) ויקנה מנעלים (מנעולא) לרגליו (להרגלים שלו).  

כי המסך דחיריק ממעט הג"ר דשמאל באופן שאינה יכולה עוד לשוב אליהם ואחר זה שהמלכות התמעטה עד לנקודה תחת היסוד, צריכים להעלותה להיכל או"א שתבנה שם בנין חדש שתהיה ראויה להזדווג עם ז"א פנים בפנים שזסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע הצד של ז"א שבונה אותה מחדש מבחינת פנים, בעוד שהיא במיעוטה דהיינו שמעלים מ"ן ע"י תפלותיהם. ולאחר שהפכה לגדולה, אמר לה לכי מעטי את עצמך ולאחר שמיעטה עצמה להיות נקודה תחת היסוד, כלומר חזרה לקטנות דאורות מצד הפנים ולא כפי שהייתה מצד האחוריים. 

ופרחת לעילא, דהיינו שעלה להיכל או"א להבנות מחדש, ונחתת ויורדת כשהוא בנויה ומתוקנת להתחבר עם ז"א פנים בפנים. וז"ש וכל אינון בניון דתחות גדפי אמהון, דהיינו ו"ק דז"א שהם חג"ת נה"י שהיו מקבלים קטנות הבינה הנק' גדפי אמהון, כיוון ששמעו את קול תפלות ישראל והשירה כל המלכות שה"ס המ"ן שמעליים לז"א, יוצאי גם הם מקטנות אמא, פורחים ומתחברים עם המלכות פנים בפנים. וישראל נטלי בהו ומתאחדים בהם ואלמלא ההוא צפור דקא אחדי בקדמיתא אינון לא פרחי לגבייהו לעלמין, כי החסדים מקובלים מז"א והחכמה מקובלת מהמלכות ביחוד, וכל זמן שאין לישראל חכמה, נבחנים החסדים שמקבלי רק לבחינת ו"ק בלי ראש. לפיכך מחויבים לקבל תחילה החכמה מהמלכות ואח"כ יכולים לקבל החסדים דז"א שהם בחינת ג"ר. שאם לא היו מקבלים חכמה תחילה מצפור ההיא שהיא מלכות, לא היו החג"ת נה"י דז"א פורחים לישראל לעולם כי היו כך ו"ק בלי ראש. שורש ישראל שהם ו"ק עולים בזכות המלכות, בזכות האישה, ואז הופכים לישראל. 

ולא עוד, אלא מטרם שחג"ת נה"י דז"א מתיחדים עם המלכות, אין אפילו בהם עצמם בחינת חכמה, כי ז"א דבוק תמיד בג"ר דבינה שהם חסדים מכוסים. לפיכך אין הם נק' מקראי קדש אשר קדש פירושו ג"ר, אלא אחר שז"א מתיחד עם המלכות דהיינו שחג"ת נה"י דז"א מתיחדים עמה, שמשום שמתיחדים עם המלכות נק' מקראי קדש, דהיינו שיש בהם ג"ר. כדי שז"א יקרא מקראי קודש, עליו להתחבר עם המלכות שעליה להקדים לבקש חכמה לגדלות.

ישנם שלבים כדי לקבל את המועדים, שהם זמן הכנה לקראת השבת. לכם כך צריכה להיות שם חכמה הנק קודש. במצב קטנות האם רובצת ועליה לעלות לגדלות. כדי להגיע לקדושה יש לעשות תיקון של ויתור על הג"ר, ולבוא לבחינת ו"ק, הליכה באמונה על פי יסודות שקבעו התורה וחז"ל. 

קו הציפור

תשפז) אמר רע"מ דברים אלו סתומים הם למי שאינו יודע וגלויים למי שיודע אותם, ודאי צפור ההיא זו היא השכינ, הקן שלה היא בית המקדש ששם שרתה השכינה, וישראל הם האפרוחים שהאם שהיא השכינה יושבת עליהם, ז"ש והאם רובצת על האפרוחים והם בעלי משנה שפורחים במצוותיה או ביצים והם בעלי מקרא. 

תשפח) ובזמן שחטאו ישראל ונחרב בית המקדש, מה שכתוב, שלח תשלח את האם שהיא השכינה, ז"ש ובפשעכם שלחה אמכם. ובאלו בעלי ששה סדרי משנה כתוב בהם ואת הבנים תקח לך שהם ששה סדרים מצד ששה הבנים, חג"ת נה"י שהם תחת אמא עלאה שהיא בינה שהם מרומזים בשש מלות של קריאת שמע, או בששה סדרי משנה. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. דהיינו ליחד את המלכות עם ז"א שנק' שמים וקושרים אותה בקשר של תפלין על הראש ועל הזרוע.

פירוש, בצים הם מארי מקרא שה"ס אור הנפש. אפרוחים הם מארי משנה שה"ס אור הרוח ועדיין הם בקטנות שחסרים ג"ר הנק' גדלות. ובעלי קבלה ה"ס אור הגדלות ונק' בנים. אמנם יש בחינת ו"ק דגדלות שהוא כעין היחוד שבשש מלות דק"ש ואלו יצאו מכלל אפרוחים שהוא ו"ק בלי ראש ולבחינת בנים ממש עוד לא באו שהרי אין להם רק ו"ק דגדלות וחסרים להם ג"ר דגדלות וגם הם נק' בנים. וז"ש בעלי ששה סדרי משנה כתוב בהם ואת הבנים תקח לך דהיינו ו"ק דגדלות שכבר אמא עלאה שורה עליהם אלא רק מבחינת ו"ק וז"ש דתחות אמא עלאה, אלו נמשכים לז"א בשש מלות של ק"ש וכן בששה סדרי משנה, ונמצא שיש ב' בחינו בבעלי משנה או בחינת רוח בלבד שהיא קטנות או בחינת ו"ק דגדלות ועליהם אומר, אחד המרבה שהוא ו"ק דגדלות ואחד הממעיט שהוא אור הרוח סתם, ובלבד שיכוין לבו לשמים ליחוד המלכות עם ז"א שנק' שמים. החיסרון הוא דחף להתקדמות, לכן כשבאים ללמוד גמרא, יש להבין שלא יודעים, שהלימוד החיצוני מייצר חיסרון. 

תשפט) ובמה לוקחים הבנים דהיינו הו"ק דגדלות היינו בכמה צפצופים של קולות קריאת שמה שביחוד ק"ש ממשיכים ו"ק דגדלות, ולאחר כך מלחשים בלחש התפלה בחשאי דהיינו תפילת עמידה, אל האם שהיא בינה, להמשיך הג"ר דגדלות ואל הבת שהיא מלכות. והן ה ה כי אמא היא ה ראשונה דהויה והבת ה אחרונה והן יורדות אל ו שהיא ז"א בקשר שלו שהוא י דהויה דהיינו חכמה. ה עליונה שיא בינה שורה על ו שהיא ז"א שהוא סוד תפלין על ראשו דהיינו המוחין דג"ר. ה קטנה שהיא מלכות יורדת אל יד דהויה שהיא הקשר של ה עליונה שעל ראש ו שז"ס אבא שהוא י דהויה יסד ברתא שהיא המלכות. ו שהוא ז"א קשור עמה ב ה יד כהה דהיינו קשר התפלין של יד באופן ש י דהויה ה"ס הקשר התפלין של ראש שה"ס אמא על ראש ו והיא הקשר של תפלין של יד שהיא מלכות ביד כהה דז"א.

תשצ) ומשום זה אפרוחים הם מצד אות ו דהיינו אור הרוח הכולל ששה סדרי משנה שהם חג"ת נה"י. או בצים אלו הם בעלי קמרא שהם בחינת אור הנפש שהיא מלכות. ה אחרונה דהויה שנאמר עליהם בן ה למקרא וזה הוא המלכות שהיא ה. בנים הם מצד בן י"ה דהיינו ז"א שיש לו ג"ר מ י"ה ואלו הם בעלי קבלה עליהם נאמר לא תקח האם על הבנים.