וַיִּקְרָא עג-עה

וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

ללא שמירה על הברית אין אפשרות לעשות את התיקון.

לשמירת הברית חשיבות מכרעת לקשר עם הקב"ה. אין מדובר על מצווה חד פעמית שעושים בגיל שמונה ימים, שוודאי צריך לקיים ועוד מלמד הזוהר שדם הברית מציל את העולם, אלא באופן רציף במהלך החיים על היהודי לשמור על הברית, דהיינו בכל מפגש עם המציאות עליו לשמור תורה ומצוות ובעיקר לב ישר המחפש דבקות עם השם.

רכ) אמר רבי אבא: משמע מזה, שכל מי ששומר אות רושם הקדוש הזה, מתקשרים בו אלה שתי המדרגות העליונות לשמור אותו בכל, ולעטר אותו בַיְקָר העליון. וע"כ זכה יוסף בשתי מלוכות, עצמו ובנו ירבעם. כיוון ששלמה המלך נתדבק בנשים נוכריות, ניתנה המלכות לירבעם. וע"כ הברית חביבה מכל.

רכא) משום זה אמר רבי שמעון: אדם שמוליד בן, נקשר בשכינה, שהוא פתח של כל הפתחים העליונים, פתח הנקשר בשם הקדוש הויה, שכל ספירה היא פתח לעליונה ממנה. ודם היוצא מן הילד בברית מילה, שמור לפני הקב"ה. ובשעה שהדינים מתעוררים בעולם, משגיח הקב"ה בדם ההוא, ומציל את העולם. ומשום זה כתוב: ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר. כי יום השמיני רומז על הבינה, השמינית ממטה למעלה. ומקו שמאל דבינה נמשכת הארת פני שור. וע"כ צריכים להמתין ליום השמיני  כמ"ש: ואם בגבורות שמונים שנה, שממשיך חייו מבינה, שהיא ספירה ח'.

רכב) בדם של המילה זוכה העולם להתבשם בחסד, ומתקיימים כל העולמות. שכתוב: אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. אם לא בריתי, יפה הוא, אבל, יומם ולילה, למה צריך לכתוב?

רכג) אמר רבי שמעון: שתי ספירות ז"א ומלכות מתאחדות יחד, והם הפתח של כל שאר הספירות. אחד דין, המלכות, ואחד רחמים, ז"א, ומתבשמים זה בזה, זכר ונקבה. בצד הזכר, ז"א, שורה חסד. בצד הנקבה, המלכות, שורה דין. אחד לבן, ואחד אדום. וכדי שיתבשמו זה בזה מתקשרים זה בזה. וברית הזאת אחוז בהם ביומם ולילה, בדין ובחסד, במלכות ובז"א, מתחילה בדין  כמ"ש: שמאלו תחת לראשי, ואח"כ שורה בו החסד ומתבשם בחכמה ובחסדים. וזה הוא ברית, הנקרא יומם ולילה, שכתוב: אם לא בריתי יומם ולילה, שאחוז בשניהם, בז"א שנקרא יומם, ובמלכות שנקראת לילה. התורה נק' ברית אשר נכרתה בין ישראל לקב"ה במעמד סיני.

רכד) ומי שזכה לשמור את הברית הזו כראוי, ולא חטא בה כל ימיו, הוא מרכבה ליסוד, והוא אחוז ביומם ובלילה, שהם זו"ן, כמו היסוד. וזוכה לב' עולמות, לעוה"ז ולעוה"ב. וע"כ נקרא אברהם שלם שכתוב: התהלך לפני והיה תמים. תמים, שלם, כשזוכה ביומם ולילה. שכתוב: יומם יצוה ה' חסדו, ובלילה שירׂה עימי. ואת שניהם ירש אברהם, ולא נתקיים בו החסד בקיום שלם, עד שנימול. כיוון שנימול, נתקיים בו החסד, וזכה לשניהם, ונקרא שלם.

רכה) כתוב: והוא יושב פתח האוהל כחום היום. פתח האוהל, ספירה עשירית של המלך, מלכות, פתח לכל משכן קדוש של שאר הספירות. דוד המלך קרא אותה פתח, שכתוב: פתחו לי שערי צדק, המלכות וכתוב: זה השער לה'. כחום היום, שמאיר אור החסד דז"א, חלק נחלתו של אברהם. וכמו שיושב בפתח האוהל, מלכות, כן יושב בז"א, בחסד שלו, שנקרא כחום היום. ונתקיימו בו שניהם כשנימול. ומשום זה נקרא ברית יומם ולילה. כתוב: ופסח ה' על הפתח. ששורה על פתח הזה, מלכות, חסד, שיתבשם הפתח. ומשום זה, ולא יתן המשחית.

רכו) אמר רבי אלעזר: הגֶר, כשנימול ונכנס תחת כנפי השכינה, נקרא גר צדק. ולא יותר. גר צדק, משום שזכה להיכנס בספירה שנקראת צדק, מלכות. ואתה תאמר, יומם ולילה, שהנימול זוכה לשניהם, גם לז"א.

רכז) אמר לו רבי שמעון: אינו דומה מי שבא משורש קדוש ומגזע אמת, למי שבא מגזע רע ומן שורש גועל הרע הקשה. בישראל כתוב: ואנוכי נטעתיך שׂוֹרֵק כולו זרע אמת. באומות עכו"ם כתוב: אשר בשר חמורים בשרם וזִרְמַת סוסים זרמתם.

רכח) משום זה, ישראל הם קדושים זרע אמת, גזע שנתבשם על הר סיני ונפסק מהם כל זוהמה, וע"כ כולם מתבשמים וכולם באים באות הקדוש של יומם ולילה, להיות שלמים בכל. אבל מאומות עכו"ם קשה להעביר הזוהמה, אפילו עד שלושה דורות. ומשום זה נקרא גר צדק ודאי. משום שנכנס רק בספירת המלכות, הנקראת צדק, ולא בז"א.

רכט) אמר רב המנונא: אומות עכו"ם, מטרם שנימולו, שורים בכתרים התחתונים שאינם קדושים, ורוח הטומאה שורה עליהם. כיוון שנתגיירו ונימולו, שורים בכתר הקדוש, השורה על שאר כתרים תחתונים, במלכות, ורוח קדוש שורה עליהם. אבל ישראל, קדושים בני קדושים בגזע ושורש, ונתבשמו על הר סיני, ונכנסו באמונה שלמה הקדושה, בשעה שהם נימולים שורים בכל, בז"א ובמלכות, הנקראים יומם ולילה. שכתוב: ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

ש.ב

א. במה זוכה מי ששומר על ברית המילה?
ב. מדוע מי שמוליד בן נקשר לשכינה ובאיזה תנאי?
ג. הסבר את הכתוב בקשר לברית מילה אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי?
ד. לשם מה כתוב בפסוק "יומם ולילה"? שלכאורה נראה מיותר
ה. מי הוא זה שזה לשמור יום ולילה, וכיצד אנחנו רואים את זה בפסוק?
ו. הסבר ביחס לברית מהו שכתוב "והוא יושב פתח האוהל כחום היום"
ז. הסבר את המושג גר צד, על מה מצביע המילה צדק?
ח. מה ההבדל בין ישראל לעכום בענין הברית וכיצד זה משליך על היחס בין ישראל לעכום?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא ע-עב

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא

ראוי לו לאדם לעשות תשובה בעוד מועד.

אדם יכול להתקיים רק כשיש בו ב צלמים, צלם מצד אבא וצלם מצד אמא שכתוב: אַךְ-בְּצֶלֶם, יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ. שני הצלמים, אחד גדול ואחד קטן, וכששניהם נמצאים יחד הוא עומד בקיומו. וזה הוא, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים. כי כיוון שאלו הצללים נעברים ממנו, והוא נאסר באזיקים, שהולך למות, אם עושה אז תשובה, היא תשובה. אבל אינה טובה כל כך, כלומר אין לאדם לחכות לייסורים, אלא לעשות תשובה בזמן שישנם בו שני הצללים, שאז התשובה מועילה יותר. לכן אל לו לחכות לזמן ירידה, אלא בזמן עליה והתרוממות הרוח יעשה תשובה, ובכל אופן עליו לעבוד בשמחה ולחפש את התשובה.

וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

שמירה על הברית אומר שעל האדם להיות מחויב לכל היוצא מפיו שכתוב: ולא יחל דברו, דהיינו שלא יעשה חולין מהתחייבויות שמוציא מפיו וגם על מחשבתו. כדי להצליח לשמור על הברית על האדם לבחור בסביבה ראויה של ספרים וסופרים, אחרת ייצר הרע ישתלט עליו. וגם לאחר שמנסה לשמור כל זה בכל כוחו, יתפלל להשם שיעזור לו. הברית של האדם היא עם הקב"ה, ברית ושבועה שנקבעים עוד טרם יצירת הוולד, וכל הפרה של הברית היא מעין עבודה זרה.

וַיִּקְרָא ע-עב

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא

ראוי לו לאדם לעשות תשובה בעוד מועד.

אדם יכול להתקיים רק כשיש בו ב צלמים, צלם מצד אבא וצלם מצד אמא שכתוב: אַךְ-בְּצֶלֶם, יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ.

ריב) לאדם 2 צלמים, אחד גדול ואחד קטן, וכששניהם נמצאים יחד הוא עומד בקיומו. וזה הוא, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים. כי כיוון שאלו הצללים נעברים ממנו, והוא נאסר באזיקים, שהולך למות, אם עושה אז תשובה, היא תשובה. אבל אינה טובה כל כך, כתשובה שעושה בזמן שהוא בקיומו. ושלמה המלך מכריז ואומר, וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה. כלומר אין לאדם לחכות לייסורים, ולעשות תשובה בזמן שישנם בו שני הצללים, שאז התשובה מועילה יותר. לכן אל לו לחכות לזמן ירידה, אלא בזמן עליה והתרוממות הרוח יעשה תשובה, ובכל אופן עליו לעבוד בשמחה ולחפש את התשובה.

ריג) וע"כ, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, צריך האדם לתקן מעשיו, כי כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה תוהה עליו ואומר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אָלָה והוא עֵד, או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו. ושמעה קול אָלָה, שהרי השבעתי אותה בשבועה, בשמי, שלא תשקר בי, והעדתי בה כשירדה לעולם. והוא עֵד, מכמה פעמים שהעדתי בה לשמור מצוותי. משום זה, כיוון שהאדם הוא עד, בשעה שישוב לפני המלך, או ראה או ידע, שראה, אלו העוונות שעשה והסתכל בהם, או ידע, בבירורו של הדבר, שעבר על מצוות אדונו. אם לא יגיד, אם לא יתוודה עליהם לפני אדונו, כשיצא מן העולם, אז, ונשא עוונו. וכשישא את עוונו, איך יפתחו לו פתח, ואיך יקום לפני אדונו. וע"כ כתוב: ונפש כי תחטא.

ריד) רבי אבא פתח: כָּל-זֹאת בָּאַתְנוּ, וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. כל אלו באו עלינו, היה צריך לומר, ולא באתנו, שהיא לשון נקבה? אלא כל דינים שלמעלה, הכלולים בזאת, באו עלינו, כי זאת היא המלכות, שכוללת כל דינים שלמעלה, וע"כ אומר באתנו, לשון נקבה. ולא שכחנוך, ולא שכחנו דברי תורתך. כל מי ששוכח דברי תורה ואינו רוצה לעסוק בה, הוא כאילו שכח את הקב"ה, כי התורה כולה היא שמו של הקב"ה. אדם שחוטא הוא פרט שפוגם בכלל שהיא השכינה הקדושה.

וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ

רטו) כל מי שמשקר באות ברית קודש הזה שרשום בו, הוא כאילו משקר בשמו של המלך, משום ששמו של המלך רשום באדם, בברית מילה. ומקרא אחר יורה על מקרא הזה, שכתוב: אִם שָׁכַחְנוּ, שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ, לְאֵל זָר. אם שכחנו שֵם אלקינו כמ"ש: ולא שכחנוך. והכתוב: ונפרוש כפינו לאל זר, הוא כמ"ש: ולא שיקרנו בבריתך. והכל דבר אחד. ומהו השקר שבכאן? שפורש כפיו לאל זר, ומשקר באות ברית. וע"כ התורה נאחזת בברית. וכל מי ששומר ברית הזה, כאילו שומר כל התורה. ומי שמשקר בזה, כאילו משקר בכל התורה. שמירה על הברית אומר שעל האדם להיות מחויב לכל היוצא מפיו שכתוב: ולא יחל דברו, דהיינו שלא יעשה חולין מהתחייבויות שמוציא מפיו וגם על מחשבתו. כדי להצליח לשמור על הברית על האדם לבחור בסביבה ראויה של ספרים וספורים, אחרת ייצר הרע ישתלט עליו. גם לאחר שמנסה לשמור כל זה בכל כוחו, יתפלל להשם שיעזור לו. הברית של האדם היא עם הקב"ה, ברית ושבועה שנקבעים עוד טרם יצירת הוולד, וכל הפרה של הברית היא מעין עבודה זרה.

רטז) אברהם בטרם שנימול, לא נאמר שהוא שומר התורה. כיוון שנימול כתוב: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתִי מצוותי חוקותַי ותורותָי. משום שנימול, נרשם בו רושם קדוש, ששמר אותו כראוי, ומעלה עליו, כאילו שמר כל התורה כולה. יצחק, כתוב בו ג"כ, ואת בריתי אקים, את יצחק. וע"כ נקראת התורה ברית. יצחק נק' ידיד להשם עוד בהיותו בבטן.

ריז) יוסף, משום ששמר ברית זו ולא רצה לשקר בה, זכה לכבוד בעוה"ז ולכבוד בעוה"ב. ולא עוד אלא שהקב"ה השרה את שמו בתוכו, שכתוב: עדות ביהוסף שמו, שהשם יה"ו נתווסף ביוסף. וזכה לברכות שבעוה"ז ולברכות שבעוה"ב.

ריח) כתוב: בכור שורו הדר לו. יוסף, משום ששמר ברית זו, זכה בשור, שהוא הראשון לקרבנות. למה נתברך בדבר שהוא שמאל, שיורה על דין, בימין היה צריך להתברך, שהרי כתוב: ופני שור מהשמאל? כדי שיגן על חטאת ירבעם, שהגביר השמאל על הימין בעבודה זרה שלו.

ריט) כיוון שיוסף שמר לברית זו, שאחוזה בשתי מדרגות יסוד ומלכות, ששתיהן נקראות ברית, ואלה שתי מדרגות למעלה נקראות בשמות. בפרשת פרה אדומה, פרה, מלכות, מדרגה אחת מאלו ב' מדרגות עליונות שבברית, וזיווג דפרה נקרא שור. כלומר, כיוון שהמלכות של הברית נקראת פרה, נקרא היסוד, המחובר עימה, בשם שור. וזה הוא שכתוב: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. הדר לו, שמהארת השמאל, שנקרא שור, נמשך היופי וההידור שדוחה את החוכמה לעצמו ופועל ממטה למעלה. ואין זה שור פשוט, כשורים של כל העולם, אלא וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, שהקרן שלו עליון על כל האחרים, וע"כ: בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי-אָרֶץ. ע"י הפריעה שבברית מילה נמשכים המוחין דהארת חכמה מצד השמאל דז"א, הנקרא פני שור. במקום שהפריעה שורה, הוא שור שהוא צורת השמאל. וכן בחינת המלכות שבברית, המקבלת ממנו, נקראת פרה. ומשַבְחוֹ משה, בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. אמנם להוציאו מהשמאל שבקליפות, אומר, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. שהקרן שלו עליון על כל האחרים, כי קרניים, פירושו הארות, כמו קרן עור פניו, וכל השורים שאינם ממרכבה עליונה הקדושה, ממשיכים הארת השמאל למטה. משא"כ קרניו של יוסף, קרן עליון, שממשיך ממטה למעלה.

שאלות חזרה הדף היומי בזהר הקדוש פרשת ויקרא ע-עב

1.מדוע תשובה בסוף ימיו דהיינו "שיפוח היום ונסו הצללים" היא נחשבת לפחות משובחת באשר מימי נעוריו של האדם?
2. במה פוגם האדם המתואר בכתוב "נפש כי תחטא"?
3. הסבר ופרט מה הוא השקר בברית ומדוע הוא כל כך חמור.
4. מדוע יוסף זכה לכבוד בעולם הזה ובעולם הבא?
5. הסבר את הכתוב על יוסף "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו".

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא סז-סט

הִנֵּה בָּרְכוּ כָּל עַבְדֵי יְהוָה

ר) רבי חזקיה היה יושב לפני רבי יצחק, קמו בחצות לילה לעסוק בתורה. פתח רבי יצחק: הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה  כָּל-עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית-יְהוָה בַּלֵּילוֹת. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה. ומי הם בני האמונה? הם אלו העוסקים בתורה ויודעים לייחד השם הקדוש כראוי. והשבח של אלו בני האמונה הוא שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, ומתדבקים בכנסת ישראל, המלכות, לשבח את הקב"ה בדברי תורה.

רא) בשעה שהאדם קם בחצות לילה לעסוק בתורה, ורוח צפונית, הארת השמאל התעוררות ההשתוקקות להשלמת כלים, מתעוררת בחצות לילה, איילה, המלכות, עומדת ומשבחת להקב"ה, ז"א. ובשעה שהיא עומדת, כמה אלפים וכמה רבבות עומדים עימה בקיומם, וכולם מתחילים לשבח את המלך הקדוש. הקם ללמוד בלילה גורם לשבח גדול בשמים. השבח הוא לכלל כנסת ישראל, ליחד. ולכן עוד קודם הלימוד יש לעשות תיקון חצות, כלומר להצטער על גלות השכינה. הלימוד בלילה הוא סימן לכך שאדם מתייגע לייצר אמונה במקום שקשה, שמבין שעולם זה אינו מתגמל תמיד לפי המטרה, ובכל מקרה כן מתגמל את פנימיות האדם, דהיינו את העולם הבא שלו.

רב) אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו דהיינו מתחשב ברצונו ביותר. שכתוב: היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. וכל אותו ההמון של מעלה, וכל בעלי תשבחות המזמרים לאדונם, כולם שוקטים בשביל התשבחות של אותם העוסקים בתורה, ומכריזים ואומרים, הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה  כָּל-עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית-יְהוָה בַּלֵּילוֹת. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה. אתם העוסקים בתורה, ברכו את ה'. אתם, שבחו למלך הקדוש. אתם, העטירו את המלך.

רג) ואיילה, המלכות, מתעטרת באדם ההוא, וקמה לפני המלך, ואומרת, ראה באיזה בן באתי אליך, באיזה בן נתעוררתי אליך. ומי המה שכל השבח שלהם הוא לפני המלך? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הנקראים עבדי ה', אלו הם הראויים לברך את המלך, והברכה שלהם היא ברכה  כמ"ש: שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. אתם ראויים שהמלך הקדוש יתברך על ידיכם, והברכה שעל ידיכם היא ברכה. השאלה היא מאיזה מקום אדם מברך, ואם הוא פונה מנקודה פנימית עמוקה, בהתאם יוכל לזכות בברכות

שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ

רד) שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, שואל מהוא קודש? ואומר מקום עליון, חכמה, שהמעיין של הנחל העמוק, בינה, יוצא ממנו, שכתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות. נהר בינה, עדן קודש העליון. ומשום זה, שְׂאו ידיכם קודש, שיעלה ידיו לחכמה, ויקבל משם שפע קודש. ואדם שעושה כן, וזוכה לזה, מכריזים עליו, יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן. אתה תברך להקב"ה, ממקום שנקרא קודש עליון, והוא יברך אותך ממקום שנקרא ציון. אשר אתה והמלכה תתברכו יחד.

רה) כמו שהחיבור של האדם והמלכות הוא יחד לשבח את המלך, כך ממקום ההוא שמתברכת כנסת ישראל, מציון, היסוד שלה, מאותו מקום יזמן לך הברכות  כמ"ש: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן  וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ. טוב ירושלים, הן אלו הברכות שיוצאים אל המלכות מן המלך, ע"י המדרגה הקדושה דצדיק, יסוד דז"א  כמ"ש: יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים.

רו) וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל. על ישראל, משום שאדם ההוא מרבה שלום למעלה, כיוון שהוא זוכה לכל כך, מרבה שלום למעלה ולמטה, שלום על ישראל סתם, על ישראל שלמטה, ושלום, שבח של העליונים והתחתונים, שבח של כל העולמות. ודברי תורה מרבים שלום בעולם, שכתוב: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. עוז היא התורה הקדושה.  

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא

רז) רבי יוסי פתח: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה; וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן, אוֹ-בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ, עָשַׁק אֶת-עֲמִיתוֹ. כמ"ש עד שיפוח היום ונסו הצללים. כמה יש לבני אדם שיזהרו מחטאיהם, שלא לחטוא לפני אדונם. כי בכל יום ויום יוצא כרוז, וקורא בני העולם, עוררו את לבכם לפני מלך הקדוש, התעוררו להיזהר מחטאיכם. עוררו הנשמה הקדושה, שנתן בתוככם ממקום הקדוש העליון.

רח) בשעה שהקב"ה מוציא את הנשמה להורידה בבני אדם, הוא מעיד בה בכמה הבטחות, ובכמה עונשים, כדי שתשמור מצוותיו. ולא עוד אלא שמעבירה באלף ושמונה עולמות, להשתעשע, ולראות בהם כבודם של העוסקים בתורה. ועומדת לפני המלך בלבוש יקר בצורת עוה"ז. בלבוש יקר עליון היא מסתכלת בכבוד המלך בכל יום, והוא מעטר אותה בכמה עטרות. נשמה שנמצאת בשמים טרם הגיע לגמר תיקון, מבקשת לרדת לעולם זה בכדי להשלים תיקונה.

רט) בשעה שמגיע הזמן לרדת לעולם, היא עושה דירתה בגן העדן הארץ שלושים יום, לראות יקר אדונם של הצדיקים, ואח"כ עולה למקומה למעלה. ואחר זה יורדת לעולם. והמלך הקדוש מעטיר אותה בז' עטרות, עד שבאה ונכנסת בגוף האדם. וכשהיא בגוף האדם, וחוטאת בעוה"ז, ועוסקת בחושך תורת מצרים, התורה מתפלאת עליה, ואומרת, ומה, כל הכבוד הזה וכל השלמות הזו, השלים מלך העליון את הנפש, והיא חוטאת לפניו, נפש כי תחטא. מה זה הוא שתחטא?

רי) אמר רבי יוסי: נפש כי תחטא. נחזור אל הכתוב: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. עצה לנפש הזאת, שתיזהר מחטאה, ותשוב להיטהר, עד שיפוח היום, עד שלא יפוח היום של עוה"ז, ויבוא היום ההוא הקשה, שיתבע המלך דין, להוציאה מעוה"ז עד שיוציא האדם התענוג המזויף של עולם זה. ונסו הצללים, שבשעה שמגיע זמנו של אדם לצאת מן העולם, נעבר ממנו הצלם של האדם  כמ"ש: עד שיפוח היום, עד שלא יפוח היום לצאת מן עוה"ז. וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שנעבר הצלם, ישוב לפני אדונו.

ריא) רבי אלעזר אמר: שני צלמים יש לו לאדם, כשהוא בקיומו, אחד גדול, ואחד קטן, שכתוב: הצללים, לשון רבים, שמיעוטו הוא שניים. וכשנמצאים יחד, אז האדם בקיומו. וע"כ כתוב: וְנָסוּ הַצְּלָלִים, ואז צריך האדם להסתכל במעשיו ולתקנם לפני אדונו ויתודה עליהם. כי הקב"ה נקרא רחום וחנון ומקבל את השבים לפניו. בכל מקום שמרגיש האדם שְנָסוּ הַצְּלָלִים, דהיינו יצא התענוג של העולם הזה, זה זמן טוב כמו יום המיתה בו מופרדת הנשמה מהגוף, וזהו הזמן לווידוי ולעשות עבודה.

שאלות חזרה הדף היומי בזהר הקדוש פרשת ויקרא סז-סט

1. מיהם בני האמונה ומה הם השבח של בני האמונה ומדוע?
2. מהו מבחינה פנימית לקום בחצות הלילה ולעשוק בתורה?
3. מהו שכתוב סעו ידיכם קודש? לאן צריך לשאת את הידיים ומדוע?
4. מה גורם לשלום ומאכן אנו לומדים זה?
5. מה מרבה שלום בעולם? ובאיזה מעשה זה תלוי?
6. הסבר את הפסוק: "עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו'"?

וַיִּקְרָא סז-סט

הִנֵּה בָּרְכוּ כָּל עַבְדֵי יְהוָה

הקם ללמוד בלילה גורם לשבח גדול בשמים.

השבח הוא לכלל כנסת ישראל, ליחד. ולכן עוד קודם הלימוד יש לעשות תיקון חצות, כלומר להצטער על גלות השכינה. הלימוד בלילה הוא סימן לכך שאדם מתייגע לייצר אמונה במקום שקשה, שמבין שעולם זה אינו מתגמל תמיד לפי המטרה, ובכל מקרה כן מתגמל את פנימיות האדם, דהיינו את העולם הבא שלו.

הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה  כָּל-עַבְדֵי יְהוָה הָעֹמְדִים בְּבֵית-יְהוָה בַּלֵּילוֹת. זה שבח הוא לכל אלו בני האמונה שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו דהיינו מתחשב ברצונו ביותר.

דברי תורה מרבים שלום בעולם, שכתוב: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. עוז היא התורה הקדושה.

נשמה שנמצאת בשמים טרם הגיע לגמר תיקון, מבקשת לרדת לעולם זה בכדי להשלים תיקונה.

וַיִּקְרָא סד-סו

שְׁלָמִים

קורבן השלמים הוא המעולה, שמביא לשלום, אחדות ואהבה שרק דרכה ניתן לקבל את ההטבה השלמה. השלמים אוחזים בשני הקווים, במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, וזה מחבר ביניהם.

קצא) כתוב: המְשֵׁל ופחד עימו עושה שלום במרומיו. המשל, זהו אברהם, אשר מאמין בשם הויה שכתוב בו, נשיא אלקים אתה בתוכנו כלומר שאברהם נחשב למושל שכתוב: ואברכך ואגדלה שמך. ופחד, זהו יצחק, שכתוב: ופחד יצחק היה לי. עושה שלום במרומיו, זהו יעקב, שכתוב: תיתן אמת ליעקב, וכתוב: והאמת והשלום אהבו. כי אמת ושלום ת"ת יעקב ויסוד יוסף, קשורים זה בזה, וע"כ יעקב הוא שלמות הכל. פירוש, אברהם ויצחק, ב' קווים ימין ושמאל, ויעקב קו האמצעי המכריע ומיחדם ועושה שלום ביניהם ולכן הוא בחיר האבות.

קצב) ושלָמים הוא שלמות ושלום הכל. ומי שמקריב שלמים מרבה שלום בעולם. כי שלמים קו האמצעי, יעקב. יעקב, הוא עושה שלום, משום שמתיחדים בו קו ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ושלמים אחוזים במצוות עשה, קו ימין, ובמצוות לא תעשה, קו שמאל, כמו יעקב, להיותם קו אמצעי. וע"כ נקראים שלָמים. שכתוב: ויעקב איש תם, איש השלם. כי כל השלמות היא בקו האמצעי, שהוא שלם למעלה בז"א, ושלם למטה במלכות על האדם הגיע למדרגה של איש תם, דהינו מי שמחפש את השלמות. ולמעשה זה תפקידו של כל עם ישראל להוביל לשלום ולאמת, דהיינו לקבל על מנת להשפיע שזו בחינת צמצום א, ולאחד בין שני הקווים, צמצום ב שהוא שלום חלקי.

כתוב: והאמת והשלום אהבו, מכאן שאם זה שלום שמביא לאמת הוא טוב, ואם השלום מביא למלחמה אין הוא אמיתי, זו בחינת ת"ת בלי יסוד, דהיינו בלי שמירה על הברית. על האמת והשלום להיות בהשוואת צורה. על האדם לחפש שלום ולרדוף אחריו כל הזמן, זו מידת יעקב אבינו.

קצג) כתוב: אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה. למה צריכים להקריב עליו חלות מצות? הוא כמ"ש: והתוודה אשר חטא עליה, שחטא ופגם במלכות. אף כאן, התודה באה על מה שפגם במלכות. כי התודה באה על הצלה מייסורים, הד' שצריכים להודות, ואין ייסורים בלי עוון. ונמצא, שכל תודה באה על עוון. אבל העוון הזה פוגם רק במלכות, כמו בקרבן האשם, שכתוב שם, עליה. וע"כ צריך להביא חלות מצות, אשר באות על פגם המלכות. מצת וחלת, כתובים חסרים ו', משום שחטא על המלכות, וע"כ הו', ת"ת, אינה מאירה בה. מי שנושא את העוון של המלכות זו בינה שנק' תודה

קצד) כתוב: על זבח תודה שלמיו. זהו שלמות הכל. שלמיו, שניים. תודה, מלכות. שלמיו, שניים הם, שתי ווין. ו"ו, ת"ת ויסוד, שלמיו, שיורה שלום הכל.

קצה) תודת שלמיו, פירושו, שמטיל שלום בכל ומעורר רחמים בכל העולמות. תודת שלמיו, שכנסת ישראל, המלכות, מתברכת מאלו שניים, ת"ת ויסוד, שהם שלום הכל. לחם חמץ הרי ידוע, שיורה על אחיזת החיצוניים. כמו שהיה החטא, שנתן אחיזה לחיצוניים בחטאו, כך הוא מקריב באופן הזה ממש. וע"כ מביא לחם חמץ.

קצו) חלׂת מצׂת כתוב חסר ו'. בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, על מה הוא רומז? אמר רבי שמעון: אלו הם המתקה על להט החרב המתהפכת. משום שכולם, שהם מבחינת להט החרב המתהפכת, נתמנו על דרכיהם של בני אדם, על אלו שעוברים מצוות התורה. וע"כ הכל הוא סולת בלולה בשמן, להמשיך שמן המשחה ממקום עליון, מאבא עילאה, למטה, ויתברכו כולם יחד משמן משחת קודש, שהוא השפע מאבא. על השפע שנק' משחת קודש לבוא ממדרגת בינה

קצז) וזה הוא יין לַנֶסך, הנמשך מאמא, רביעית הַהִין, במלכות, הנקראת רביעית ההין. ומקום אחד, מלכות, הנקראת מזבח, מָלא יין ושמן ומים לִנְסוֹך. אשר מים, החסדים הנמשכים מן הנהר, מבינה, להשקות את הגן, המלכות. וכל אלו נטיעות, כל מדרגותיה. וע"כ יש מים של קדושה, ויש מים הזדונים החיות של הס"א, וכן יין, יש מקום שהוא טוב, ויש מקום, שהיין בא להעניש, שהוא דין.

קצח) ע"כ מי שראה יין בחלומו מעבר לתפיסת הזמן והמקום, יש למי שהוא טוב, ויש למי שהוא דין. אם תלמיד חכם דהיינו ששואל כיצד להשפיע הוא כתוב: ויין ישמח לבב אנוש וכתוב: כי טובים דודיך מיין. וזה הוא יין המשומר המשמח את הכל. ואם אינו תלמיד חכם, נאמר בו: תנו שֵיכר לאובד ויין למָרֵי נפש, כי יש יין אחר, שהוא דין. וע"כ יפה להקריב אלו הדברים בקרבן, כדי להעביר הדין ולעורר רחמים, מעביר יין דס"א, דין, ומביא היין דקדושה, רחמים. וכן בכל דבר, צריכים להעביר הדין ולעורר הרחמים.

קצט) ושמן לא יחסר מקרבנו לעולם, חוץ ממנחת קנאוֹת, שכתוב: לא יציק עליו שמן. כי כאן אינה צריכה רחמים, כי כולה היא דין, שכתוב: וצבתה בטנה, ונפלה ירכה. וע"ז נאמר, וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו.

וַיִּקְרָא סד-סו

שְׁלָמִים

על האדם הגיע למדרגה של איש תם.

תם דהיינו מי שמחפש את השלמות. ולמעשה זה תפקידו של כל עם ישראל להוביל לשלום ולאמת, דהיינו לקבל על מנת להשפיע שזו בחינת צמצום א, ולאחד בין שני הקווים, צמצום ב שהוא שלום חלקי.

כתוב: והאמת והשלום אהבו, מכאן שאם זה שלום שמביא לאמת הוא טוב, ואם השלום מביא למלחמה אין הוא אמיתי, זו בחינת ת"ת בלי יסוד, דהיינו בלי שמירה על הברית. על האמת והשלום להיות בהשוואת צורה. על האדם לחפש שלום ולרדוף אחריו כל הזמן, זו מידת יעקב אבינו.

קורבן השלמים הוא המעולה, שמביא לשלום, אחדות ואהבה שרק דרכה ניתן לקבל את ההטבה השלמה. השלמים אוחזים בשני הקווים, במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, וזה מחבר ביניהם.

עושה שלום במרומיו, זהו יעקב, שכתוב: תיתן אמת ליעקב, וכתוב: והאמת והשלום אהבו. כי אמת ושלום ת"ת יעקב ויסוד יוסף, קשורים זה בזה, וע"כ יעקב הוא שלמות הכל ולכן הוא בחיר האבות.

וַיִּקְרָא סא-סג

עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הכַּף

העולם בנוי על התורה.

מלמד כאן שמעשה בראשית ומתן תורה הם עניין אחד, כאשר העולם הוא רק אמצעי לאפשר לאדם להתחבר לקב"ה ע"י התורה. התורה היא זו שמכוונת את האדם במפגשו עם העולם, כיצד להגיע לחיבור ואהבה עם הבורא. היהודי בודק ומבחין בין תענוג שמחבר אותו לקב"ה לבין תענוג מזויף שמפריד, וישראל נמנעים מתענוגות של עבודה זרה ובוחרים בתענוג מהאמת.

יש עשרה מאמרות במעשה בראשית, ועשרת הדיברות במתן תורה. מלמדנו, שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים, שאם לא התורה, שנאמר בה, והגית בו יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. יש קשר מוכרח בין התורה לבריאת העולם, קשר המראה את הצורך בתורה כדי לקיים את העולם.

כבד את אביך ואת אימך. כפי שהתשתית הגשמית של האדם הם אביו ואמו, כך שמים וארץ מייצגים את הבחינות של מוח, לב, בורא נברא, בלעדיהם אין עולמו של האדם קיים.

הרדיפה של האדם להיות מישהו אחר גורמת לו לבוא לגניבה, הופך לעבד. ובעיקר בתכונת הנפש על האדם להיות מישהו באמת, ולא מי שהחברה מצפה ממך.

וַיִּקְרָא סא-סג

עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הכַּף

העולם בנוי על התורה.

מלמד כאן שמעשה בראשית ומתן תורה הם עניין אחד, כאשר העולם הוא רק אמצעי לאפשר לאדם להתחבר לקב"ה ע"י התורה. התורה היא זו שמכוונת את האדם במפגשו עם העולם, כיצד להגיע לחיבור ואהבה עם הבורא. היהודי בודק ומבחין בין תענוג שמחבר אותו לקב"ה לבין תענוג מזויף שמפריד.

קעח) כתוב: עשרה עשרה הכף בשקל הקודש. עשרה עשרה, ב' פעמים, כי יש עשרה מאמרות במעשה בראשית, עשרה פעמים, ויאמר. והפסוק בראשית נחשב ג"כ למאמר. ועשרה מאמרות, עשרת הדיברות במתן תורה. מלמדנו, שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה, וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים, וכל זמן שישראל מתבטלים מתורה כתוב: אִם-לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה–חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לֹא-שָׂמְתִּי. שאם לא התורה, שנאמר בה, והגית בו יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. כי הכף היא מלכות, כוללת ב' עשרות אלו, דבריאת עולם ומתן תורה, התלויים זה בזה. יש קשר מוכרח בין התורה לבריאת העולם, קשר המראה את הצורך בתורה כדי לקיים את העולם.

קעט) עשרה מאמרות למעשה בראשית כי בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדיברות. והם אלו כנגד אלו. שאם לא אלו של מתן תורה, אינם מתקיימים אלו של מעשה בראשית. כתוב: אנוכי ה' אלקיך, במתן תורה, וכתוב במעשה בראשית, יהי אור ויהי אור. כי האמונה של הקב"ה, המלכות, אנוכי נקראת אור.

קפ) כתוב: לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, בדומה לכתוב: יהי רקיע בתוך המים. כי, יהי רקיע, פירושו ישראל, שהם חלק הקב"ה, יתאחדו בשמים, ז"א. שאל רבי ייסא את רבי אלעאי: שהרי שאר העמים נתן הקב"ה לשרים ממונים שליטים, וישראל  שלח לו תשובה כמ"ש: ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, כי ישראל מתאחדים בשמים, ז"א. ז"א הוא בחינת הקב"ה, והרי למדנו שהקב"ה לקח את עם ישראל חלק נחלתו, ועל שאר העמים הפקיד עליהם ממונים אחרים

קפא) בתוך המים, בתוך דברי תורה, כי התורה נקראת מים. ויהי מבדיל בין מים למים, בין הקב"ה, שנקרא באר מים חיים, ובין עבודה זרה, שנקראת בורות נשברים אשר לא יכילו המים, שהם מים המרים, מים עכורים, מכונסים, סרוחים ומטונפים. וע"כ ישראל קדושים, מבדילים בין מים למים, בין הקב"ה לעבודה זרה. שזה דומה לכתוב: לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. ישראל משכילים להבחין בין סוגי התענוג. המים נמשלים לתענוג, וישראל נמנעים מתענוגות של עבודה זרה ובוחרים בתענוג מהאמת.

קפב) כתוב: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא. וכתוב במעשה בראשית, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. כל הנשבע בהשם הקדוש לשקר, כאילו מפריד אמא, מלכות, ממקומה למעלה, והספירות הקדושות אינן מתיישבות במקומן  כמ"ש: ונִרגן מפריד אלוף. אלוף הקב"ה וכתוב: יקוו המים אשר מתחת השמים למקום אחד, שלא תעשה פירוד בין המדרגות הנקראות מים, מחמת שבועת שקר. אלא, אל מקום אחד, כראוי במקום האמת. ולא יתפשטו למקום שקר, שהמים הולכים לס"א, שאינו של הקב"ה. הרי שהמקראות דומים זה לזה. כפי שהמים שהם חיות שיש לקחת רק כשמותר, כך אין לעשות שימוש בשם השם לשבועות למיניהן. העולם בא להפגיש אותך עם האני האמיתי שלך, ואם תזכה לראות זאת תוכל דרך זה לעשות עבודה ראויה.

קפג) כתוב: זכור את יום השבת לקדשו וכתוב: במעשה בראשית, תַדשא הארץ דשא עשב. מתי נתגדלה הארץ הקדושה, המלכות, ונתעטרה בעטרותיה? ביום השבת, כי אז נתחברה הכלה, מלכות, בהמלך, ז"א, להוציא דשאים וברכות לעולם. הרי שהמקראות דומים זה לזה.

קפד) כתוב: כבד את אביך ואת אימך. וכתוב במעשה בראשית, יהי מאורות ברקיע השמים. אלו מאורות אביך, השמש, ז"א ואימך, הלבנה, מלכות. ואין שמש אלא הקב"ה, שכתוב: כי שמש ומגן ה' אלקים. ואין לבנה אלא כנסת ישראל, מלכות. וע"כ ב' המקראות אחד הם. כפי שהתשתית הגשמית של האדם הם אביו ואמו, כך שמים וארץ מייצגים את הבחינות של מוח, לב, בורא נברא, בלעדיהם אין עולמו של האדם קיים.

קפה) כתוב: לא תרצח. וכתוב במעשה בראשית, ישרצו המים שרץ נפש חיה. שלא תרצח אדם, שנקרא נפש חיה. ולא תהיו כדגים שהגדולים בולעים את הקטנים. הרי שב' המקראות אחד הם.

קפו) כתוב: לא תנאף. וכתוב במעשה בראשית, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה. מכאן למדנו שלא ישקר אדם באישה אחרת שאינה בת זוגו. וע"כ כתוב: תוצא הארץ נפש חיה למינה, שאישה לא תוליד אלא ממינה. ומי הוא מינה, זהו בן זוגה.

קפז) כתוב: לא תגנוב וכתוב: במעשה בראשית, ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מה שנתתי לכם ומה שהפקדתי לכם, יהיה שלכם, ולא תגנבו מה שהוא מאחר. הרדיפה של האדם להיות מישהו אחר גורמת לו לבוא לגניבה, הופך לעבד. ובעיקר בתכונת הנפש על האדם להיות מישהו באמת, ולא מי שהחברה מצפה ממך.

קפח) כתוב: לא תענה ברעך עֵד שָׁקֶר. וכתוב במעשה בראשית, ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו. מי שהוא בצורת המלך לא תענה בו שקר. ומי שמעיד שקר לחברו ואפילו בדברים פשוטים, כאילו מעיד שקר למעלה.

קפט) כתוב: לא תחמוד אשת רעך. וכתוב במעשה בראשית, לא טוב היות האדם לבדו, הרי בת זוגך כנגדך. שניתנה לו בת זוגו חוה. וע"כ לא תחמוד אשת רעך אשת רעך היא השכינה הקדושה, שזהו הכלל, היחד, וכאן החוטא רוצה את השכינה לעצמו.

קצ) והיינו עשרה מאמרות (כנ"ל באות קעח). עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה  כמ"ש: עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שאלו ב' עשרה, נשקלו כאחד במשקל אחד. ומשום זה עומד העולם ונמצא בו שלום. וע"כ, ואם זבח שְלָמים קרבנו, הוא לקיים העולם בשלום. ולא עוד אלא שמכפר על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה, כדי להטיל שלום על הכל.

וַיִּקְרָא נה-נז

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

כדי לממש עצמו על האדם לגלות את שם הויה.

וכך כל העם וכל האנושות, צריכים לגלות את כוח שם הויה, ספירת התפארת. אין הפירוש שנדרש גילוי שיכלי, אלא בהשבה אל הלב, אל המורגש, ואז כל הפרשנות שנותנים למציאות ולמקרים, עוברת דרך תפיסת הנברא שהבורא טוב ומטיב, וכך יכול האדם להגיע לתכליתו.

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו. עורי צפון, אלו הם העולות הנשחטות בצפון, משום שבאים על המחשבות, שהם בצפוני הלב, ובמקום הדין, שצד צפון הוא שמאל ודין, משום שמחשבות נמצאות בלילה, בזמן שנמצא דין. לעומת העולות, וּבוֹאִי תֵימָן, אלו הם שלָמים הנשחטים בדרום בצד החסד, מפני שהם מבטאים שלמות, אחדות ושמחה, ואינם צריכים תיקון של השמאל.

מחשבה מתעוררת כשיש ביקוש, דהיינו שמחשבה שעובדת על ספק שנוצר מהחיסרון, לכן חייבת המחשבה להיות קשורה לאמונה, וזו הסיבה שמחצות הלילה עד הבוקר זהו זמן קניית המחשבה האמונית, וכך ראוי לנהל את המחשבות.

שם הראשון הוא אהיה, כמי שאמר, אני מי שאני, ולא נודע מי הוא. שפירושו, שאני עתיד להתגלות בתחילה בכתר שהוא סתום, ואח"כ, בחכמה ובבינה, מתחיל להתגלות, עד שמגיע לגילוי השם הקדוש הויה בתפארת.

וַיִּקְרָא נה-נז

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

כדי לממש עצמו על האדם לגלות את שם הויה.

וכך כל העם וכל האנושות, צריכים לגלות את כוח שם הויה, ספירת התפארת. אין הפירוש שנדרש גילוי שיכלי, אלא בהשבה אל הלב, אל המורגש, ואז כל הפרשנות שנותנים למציאות ולמקרים, עוברת דרך תפיסת הנברא שהבורא טוב ומטיב, וכך יכול האדם להגיע לתכליתו.

קסא) השם השמיני הוא אל חי, צדיק, יסוד, שכל החיים יוצאים משם. ונקרא הויה. וזו היא ו' קטנה של השם הקדוש, שמשום זה ו"ו של שם הקדוש יש בה ב' ווין. שהו' הראשונה היא ת"ת, והו' השנייה היא יסוד.

קסב) השם התשיעי הוא אדני, מלכות הקדושה, שהדינים יוצאים משם לעולם. וזה הוא הכתר האחרון, ספירה אחרונה של כל השמות. והשם אהיה הוא כלל, והוא סתום, שבספירה הראשונה, שזה הוא כתר עליון, הראש של כל הראשים. שמו סתום ולא נתגלה. כי אהיה פירושו, שאני עתיד להתגלות, ועתה עוד אינני מגולה.

קסג) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו. עורי צפון, אלו הם העולות הנשחטות בצפון, משום שבאים על המחשבות, שהם בצפוני הלב, ובמקום הדין, שצד צפון הוא שמאל ודין, משום שמחשבות נמצאות בלילה, בזמן שנמצא דין. רוח צפון מנשב בחצות לילה, כשהאנשים מקיצים משנתם וכינורו של דוד, המלכות, המנגנת להקב"ה, מנגן אז מאליו, ומחשבותיהם של בני אדם מתעוררות.

את השלמים מקריבים בדרום, מפני שהם מבטאים שלמות, אחדות ושמחה, ואינם צריכים תיקון של השמאל.

מחשבה מתעוררת כשיש ביקוש, דהינו כשבא אור עב"סג ומוריד ה תתאה מהמדרגה. ומחשבה שעובדת על ספק שנוצר מהחיסרון, חייבת להיות המחשבה קשורה לאמונה, לכן חצות הלילה עד הבוקר זהו זמן קניית המחשבה האמונית, וכך לנהל את המחשבות.

קסד) וּבוֹאִי תֵימָן, אלו הם שלָמים הנשחטים בדרום, החסד, ימין, משום שהם שלום של העליונים ותחתונים, שהקרבת השלמים ממשיכה שלום ושלמות. ושלמים הוא לשון שלום ושלמות. ואלו הם השלמות של רוחות העולם, שלמות של הכל מצד האמונה, המלכות. והשלמים, משום שהם שלום הכל, הבעלים אוכלים מהם ונהנים מהם. כי שלום הוא לו ולכל העולם במדרגה אחת. חטאות ואשמות נאכלים לכהנים בלבד. ולא לבעלים, משום שהכהנים עומדים לכפר עליהם ולהעביר חטאם. ומכל הקרבנות לא חביבים להקב"ה כמו השלמים, משום שעושים שלום בעליונים ותחתונים.

קסה) ולמעלה מכל הקרבנות הוא קטורת, שלמה לגמרי, ואינה באה לא על חטא ולא על אשם ולא על עוון, אלא על שמחה  כמ"ש: שמן וקטורת ישמח לב. וע"כ קטורת אינה נקרבת אלא בזמן ששמן נקרב  כמ"ש: והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה וכתוב: ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה. כדי שימצאו שמן וקטורת יחד. כי שמן רומז על חכמה וקטורת על בינה, וחו"ב הם תמיד ביחד. שלָמים עושה שלום בכל, ומחלוקת וקטרוג אינם מתעוררים בעולם. אבל קטורת קושרת קשירת האמונה, שממשכת מוחין למלכות, הנקראת אמונה. הקטורת היא הנותנת את האמונה והשמן את החוכמה.

קסו) כל עשרת השמות כתובים בתורה, אשר שם הראשון הוא אהיה, סתום העליון. כמי שאמר, אני מי שאני, ולא נודע מי הוא. והוא כתר. ואח"כ כתוב: אשר אהיה, חכמה, שפירושו, שאני עתיד להתגלות באלו כתרים האחרים, כי בתחילה, בכתר, הוא סתום, ואח"כ, בחכמה ובבינה, מתחיל להתגלות, עד שמגיע לגילוי השם הקדוש, בת"ת.

קסז) וכך כתוב במשה: אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שְׁלָחַני אֲליכם. אהיה תחילה, הוא סתום מכל, כתר, שפירושו, אני הוא מי שאני. אח"כ, אשר אהיה, חכמה, שפירושו, אני עתיד להתגלות. אח"כ אהיה האחרון, אהיה שְׁלָחַני אֲליכם, בינה. וזהו כשאמא מתעברת עם זו"ן, ועוד השם סתום. ומתגלה בזמן שכתוב: לֵך ואספת את זקני ישראל ואמרת אֲליהם, הויה אלקי אבותיכם. השם הזה הוא שלמות הכל, וכאן הגילוי והייחוד של השם הקדוש, ת"ת.

קסח) משום זה השם הראשון של הכל הוא אהיה, כתר. השני יה, חכמה. משום שהחכמה, י', הוציאה ה', בינה, והיא סתומה בו ואינה נפרדת מהי' לעולם. היא בינה הנכללת בחכמה, ומכונים או"א עילאין. ע"כ נקראת החכמה יה. ונהר יוצא מעדן, שהבינה, נהר, יוצאת מעדן, חכמה. שבינה זו ישסו"ת, חו"ב תתאין. והם כאופן \ raster(15,p)="rg1", שהקרן זווית שבימין האות ה' היא י', חכמה, אבא תתאה, ישראל סבא. אשר אות ה', בינה, אמא תתאה, תבונה, מתפשטת ממנו.

קסט) י' חכמה. ואח"כ יה', שהחכמה הוציאה בתוכה הבינה, ו"ד דמילוי יוד, שהם או"א עילאין, שאינם נפרדים זה מזה לעולם. ואח"כ י' הוציאה ה' באופן הזה, \ raster(15,p)="rg2", שיש רושם י' בקרן זווית הה'. הרי יש כאן י', ישראל סבא, ואותו נהר היוצא ממנו, תבונה, עצמות הה' המתפשטת מהי' שבקרן זווית שלה. והם ה"ר שבשם הויה.

קע) ונמשך למטה מהה', ישסו"ת, שני בנים. מאבא תתאה, י' שבקרן זווית הה', יוצא בן, ז"א, שנאחז בהי', יש"ס, הנקרא אבא, ונאחז בנהר, בתבונה, אמא, עצמות הה' המתפשטת מהי'. ומצד אמא, עצמות הה', יוצאת בת, מלכות, נהר התחתון. והבן ז"א נמשך אח"כ ויצא מיש"ס ותבונה. והוא ו' דהויה, יורש את או"א, ישסו"ת, שמקבל מוחין שלהם, אע"פ שאינם שלו עצמו, אלא שיורש אותם. ונקשרה בו האמונה, מלכות. וממנו ניזונת הבת, מאותה ירושה שירש, מישסו"ת, שמאיר לה מאותם המוחין.

וַיִּקְרָא נב-נד

רִמְזִי דַּ' אְוֹתִיּוֹת הֲוָיָה

קמז) היוד של שם הקדוש מתקשרת בג' קשרים. משום זה, יש בו קוץ אחד למעלה, וקוץ אחד למטה, ואחד באמצע. משום שג' קשרים נשתלשלו בה. קוץ שלמעלה כתר עליון, עליון מכל העליונים, הראש של כל הראשים, עומד על כולם. הכתר הוא הקוץ העליון של האות יוד, אין הוא אות בפני עצמה מפני שאות מסמלת חיסרון, ובכתר ישנה שלמות. זהו צד הבורא שבנברא, היות ואין בו רצון לקבל, אין הוא נתפס.

קמח) קוץ שבאמצע הי' הוא ראש אחר. משום שג' ראשים בי', וכל אחד ראש בפני עצמו. ע"כ הקוץ שבאמצע, הוא ראש אחר, היוצא מן הקוץ שלמעלה, והוא ראש לכל שאר הראשים, להיבנות ממנו השם הקדוש. וראש הזה הוא סתום מכל. ונקרא חכמה, הנאצלת מראש הא', כתר עליון.

קמט) קוץ התחתון הוא ראש האחר התחתון של הי'. הוא בינה, הראש להשקות את הגן, המלכות. והוא המבוע של המים, שכל הנטיעות מושקות ממנו. כי כל המוחין של זו"ן ובי"ע נמשכים מן הבינה. וזה הוא סוד הי', שיש בה ג' קשרים, כח"ב. וע"כ היא נקראת שלשלת, להיותה כמו שלשלת, בת ג' טבעות, המקושרות זו בזו.

קנ) כתוב בספרו של חנוך, בשעה שהראו לו חכמה של סודות עליונים, וראה האילן דגן עדן, ז"א, עץ החיים בתוך הגן, הראו לו חכמה תתאה, מלכות, בסוד עליון, בייחוד ז"א, שהוא עליון לה, ראה שכל העולמות מקושרים זה בזה ועומדים כולם על י', חכמה, וממנה נבנו ונשתלשלו  כמ"ש: כולם בחכמה עשית. וראה שכולם מזדעזעים מפחד אדונם, ועל שמו נקראים כולם.

קנא) ובספרו של שלמה המלך, אמר, ההתפשטות של הי' היא בשלשלת של שלוש טבעות, הכלולות בקשרי גופה:

א. פחד הכל, כתר, שכולם מזדעזעים מפחדו.

ב. סיתום שבילים, חכמה הסתומה.

ג. נהר אחד עמוק, בינה.

קנב) אח"כ ביאר בפרטות באותיות השם הויה. הבית בשכלולו הוא יוד ה"א  כמ"ש: בחכמה ייבנה בית. הוא בניין הכל. שלמות השם הקדוש הוא יוד, ראש הכל, אב לכל, חכמה. הו' של מילוי היוד, הוא בן שהוליד ויצא ממנו, ז"א, וממנו נמצא הד' דמילוי יוד, שהיא בת והמטרוניתא, מלכות, שכל הדינים נמצאים בידיה. והם זו"ן שבחכמה. ונמצאים נסתרים בכל העולמות, שעליונים, זו"ן דאצילות, יוצאים ממנו, ועליונים ותחתונים יחד ניזונים מהם. כי זו"ן דחכמה הם ישסו"ת, בינה, שממנה יוצאים וניזונים כל העולמות, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, בי"ע. הרי שהי' הוא שלמות הכל. והשם הקדוש הויה נשתכלל בה ונמצא סתום בתוכה.

קנג) היוד הוציאה הכל, ושלשלה הכל, בקשר אחד זה בזה. הי', חכמה, הוציאה ממנה נהר הזה, בינה, כי זו"ן דחכמה נעשו לבינה, שכתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ה"ר דהויה. כי ו"ד של מילוי יו"ד, זו"ן דחכמה, נצטיירו לה', צורת ד' על ו', בינה. והיא אמא עילאה, ישסו"ת.

קנד) ונהר ההוא, בינה, הוציא ב' בנים, ז"א ומלכות, וממנה הם ניזונים. ולאח"כ יוצאים ב' בנים, ז"א ומלכות, והבת ניזונת מן הבן, שהוא ו'. בן הזה הוא מלך, שהשלום כולו שלו, ת"ת, ז"א בחינת יסוד. ואח"כ נמצאת ה', הבת, מלכות, שניזונת מן הו'. נמצא, שהי' היא עיקר ושורש ושלמות הכל. וכמ"ש: בחכמה ייבנה בית.

יש ב' מצבים במלכות: א. כשנאצלה מן הבינה בב' מאורות הגדולים, שהייתה גדולה כמו ז"א, שז"א הלביש קו ימין דבינה, והמלכות קו שמאל דבינה ואז נחשבת גדולה כמהו מפני שקבלו מאותו מקום. ואז הייתה המלכות ניזונת מן הבינה, כמו ז"א. ולא הייתה צריכה לקבל מז"א. ועל מצב הזה אומר, ונהר ההוא, הוציא ב' בנים, וממנה הם ניזונים. ששניהם ניזונו מן הבינה. ואח"כ מצב ב נתמעטה המלכות לנקודה תחת היסוד, וחזרה ועלתה לבינה, ונבנתה מחדש כמ"ש: וייבן ה' אלקים את הצלע. ובאה למצב הב'. קיבלה את הכוח כדי להתנסר ממנו.

ב. נעשית מדרגה שלמטה מז"א, ואינה ניזונת עוד מבינה, אלא מז"א, ועל זה אומר ולאח"כ יוצאים ב' בנים, והבת ניזונת מן הבן, שאינה ניזונת עוד מבינה אלא מבן, ז"א, כי נתמעטה ובאה מתחת למדרגת ז"א. כאשר חושבים לפעול כאילו הם אותו דבר, מכאן השורש רוב החטאים. דהיינו צד האישה לפעול כאיש, הלב המרגיש לפעול כמו השכל וכדומה.

קנה) עשרה שמות נשתכללו ויצאו מן י', האות העשירית באותיות אלף בית. והי', כשנתעברה עימהם, הכניסה אותם כולם לנהר הקדוש, בינה. וכל עשרה שמות סתומות בשם אחד העליון. וכולם סתומים בי'. הי' כוללת אותם, הי' מוציאה אותם. היא אב לכל, אב אל האבות, שהם חג"ת.

קנו) מן היוד יוצאות ו"ד, המילוי שלה, רמז שהן בחשבון עשרה, כמו הי'. האותיות יוד כוללות בתוכן ו"ד, שהן שלמות הכל. ו"ד הן דכר ונוקבא, שז"א הוא ו' והמלכות היא ד', הן זו"ן דחכמה. דו קוראים אותם, שפירושו שניים. וע"כ אדם דו פרצופים נברא. ואלו פרצופים היו זכר ונקבה, כעין שלמעלה. ו"ד הם נקראים ממעלה למטה, שתחילתם ו', ז"א, ואחריו הד', המלכות. ד"ו נקראים ממטה למעלה, מלכות תחילה ואחריה ז"א. והכל דבר אחד.

י"ג מידות הרחמים תלויות בי', בקוץ העליון של הי', כתר, שבו י"ג תיקוני דיקנא. וע"כ הי' כוללת ו"ד, להראות על זו"ן שבתוכה, שמהם נעשו ישסו"ת, הבינה שחזרה להיות חכמה, שמשם יוצאים כל המוחין, והן שלמות הכל, משום שהמילוי ו"ד בגי' י' שחשובים כמוה.

באות יוד. י היא חוכמה, וו הוא ז"א, ד היא מלכות. בשלב ראשון ו ד יצאו כשילוב לאות ה המסמלת את הבינה, ובשלב שני יוצאים לגילוי והם בחינת ז"א ונוקבא.

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

קנז) עשרה שמות כנגד י' אותיות, כנגד י', שהיא עשירית שבאותיות אלף בית. וע"כ כוללת עשר אותיות. שמונה שמות הם מבינה ולמטה. וב' מדרגות כתר וחכמה כנגד ב' רקיעים, שנעלמים ואינם נקראים בשם מאחר ולא התגלה בהם עדיין הרצון לקבל . כי שם פירושו גילוי, שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. ומספר השמות משתנה: עשרה, כשמתחילים לספור מן הכתר. תשעה, כשמתחילים מן החכמה. שמונה, כשמתחילים מבינה. שבעה, כשמתחילים מחסד.

קנח) ומתחיל למנות מן החכמה. שם הראשון יה, חכמה, משום שהי' חכמה, כוללת בתוכה ה', שהמילוי של יוד הוא ו"ד, שהן צורת ה', וה' של הויה יוצאת מן היוד, כי היא אותן ו"ד דמילוי יוד, שיצאה מן היוד, חכמה, ונעשתה לבינה. ונמצא שב' אותיות י"ה כלולות ביוד, חכמה, ומשום זה נקראת החכמה יה.

קנט) השם השני הוא הויה, הנקרא אלקים. הויה בניקוד של אלקים, הוא בינה. משום שהנהר, בינה, רחמים, ומשום שדינים מתעוררים ממנה, מחמת עליית המלכות לבינה, ואינם מעצמה, ע"כ כתוב השם שלה באותיות הרחמים, שהן הויה, המנוקדות בניקוד של אלקים, בחטף סגול חולם חיריק. ולא כתוב באותיות אלקים, שהם דין.

קס) השם השלישי הוא אל, גדוּלה, חסד, נקרא האל הגדול. השם הרביעי הוא אלקים, שבו דינים מתעוררים, והוא דין קשה, ספירת הגבורה. השם החמישי הוא הויה, כלל כל השלמות של האמונה, וזה הוא רחמים בשלמות, וזה הוא ספירת ת"ת ונק' בינה דגופא. שם השישי והשביעי, נצח והוד, נקראים צבאות.

שאלות חזרה – הדף היומי בזהר הקדוש – פרשת ויקרא נב-נד
1. מה הם ג' הקשרים שיש ב י' ועל מה כל קוץ מהם מורה
2. על מה מורה האות י 'מצד המילויים ו' ד' שלה
3. כיצד מרומזים זו"נ דבינה דהיינו ישסות בחכמה
4. הסבר את השמות המורים על חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח והוד

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא נב-נד

רִמְזִי דַּ' אְוֹתִיּוֹת הֲוָיָה

היוד של שם הקדוש מתקשרת בג' קשרים. קוץ שלמעלה כתר עליון, עליון מכל העליונים, הראש של כל הראשים, עומד על כולם. הכתר הוא הקוץ העליון של האות יוד, אין הוא אות בפני עצמה מפני שאות מסמלת חיסרון, ובכתר ישנה שלמות. זהו צד הבורא שבנברא, היות ואין בו רצון לקבל, אין הוא נתפס.

קוץ שבאמצע הי' הוא סתום מכל. ונקרא חכמה, הנאצלת מראש הא', כתר עליון. קוץ התחתון הוא ראש האחר התחתון של הי' הוא בינה.

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

עשרה שמות כנגד י', שהיא עשירית שבאותיות אלף בית. וע"כ כוללת עשר אותיות. שם פירושו גילוי, שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. ומספר השמות משתנה: עשרה, כשמתחילים לספור מן הכתר. תשעה, כשמתחילים מן החכמה. שמונה, כשמתחילים מבינה. שבעה, כשמתחילים מחסד.

ומתחיל למנות מן החכמה. שם הראשון יה, חכמה, השם השני הוא הויה, הנקרא אלקים. הויה בניקוד של אלקים, הוא בינה. השם השלישי הוא אל, גדוּלה, חסד, נקרא האל הגדול. השם הרביעי הוא אלקים, שבו דינים מתעוררים, והוא דין קשה, ספירת הגבורה. השם החמישי הוא הויה, כלל כל השלמות של האמונה, וזה הוא רחמים בשלמות.

וַיִּקְרָא מט-נא

ז' רֶקִיעִים ו – ז' אַרְצוֹת

מלמד שבעולמות ישנם בריות חלקיות, ורק האדם הוא השלם ועליון על כולם. בריות חלקיות אומר שאין להן את כל ד הבחינות.

קלט) אדם שלמטה כעין שלמעלה. כמו שלמעלה מכל הרקיעים יש רקיע עליון מכולם, ועליו נמצא כיסאו של הקב"ה  כמ"ש: מראֶה אבן ספיר דמות כיסא, ועל דמות הכיסא דמות כמראֶה אדם עליו מלמעלה, הויה דמ"ה שבגי' אדם. אף כאן בתבל הזה נמצא המלך של כולם, והוא האדם, מה שלא נמצא בכל התחתונים יש הטוענים שהאדם הוא עוד בריה, רק יותר משוכללת מחיות אחרות, אך אין הדבר כך, האדם בשורש מגיע ממקור עליון שונה משאר הבריות.

קמ) ואלו התחתונים באו מן האדים של הארץ. ומסיוע הרקיע שלמעלה, יוצאות בריות משונות אלו מאלו, מהם בלבושים, מהם בקליפות, כאלו התולעים הנמצאים בארץ, מהם בקליפות אדומות, שחורות, לבנות, ומהם מכל הצבעים. כך כל הבריות הן כעין זה. ואינן נמצאות בחיים רק עשר שנים.

קמא) הזוהר הקדוש שנכתב לפני כאלפים שנה אומר את מה שהמדע הסכים עליו לפני כחמש מאות שנה: בספרו של רב המנונא סבא מפרש: כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה. הבריות שעל הכדור מסביב, נמצאים אלו כנגד אלו, וז' חלקים שבכדור הם ז' ארצות. וכל אלו הבריות שבשש ארצות הן משונות במראיהן, על פי השינוי שבאוויר שיש בכל מקום ומקום. ועומדים בקיומם כשאר בני אדם.

קמב) וע"כ יש מקום בישוב, שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור. ונמצא, שלאלו יום ולאלו לילה. ויש מקום בישוב, שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה. וזה שאמר בספרי הראשונים ובספרו של אדם הראשון, שז' ארצות הן זה תחת זה, ורקיע מפריש בין כל ארץ וארץ כך הוא. שאינו חולק עליהם, שכולן הן כדור אחד הנחלק לז' חלקים, כי כך כתוב: אודך על, כי נוראות נפלֵיתי נפלאים מעשיך וכתוב: מה רַבּוּ מעשיך ה', וע"כ הכל טוב. כי אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ואין לשאול, איך אפשר זה, שיצדקו ב' הפירושים, הלוא סותרים זה את זה? כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה, ולא למחלקי גבולים הטבעיים מדענים כי הוא סוד עמוק שבתורה. המדענים אינם יכולים להבין תופעות קיימות של נשיאת הפכים.

קמג) כעין זה יש בים שהוא מלכות מבחינה גולמית כמה בריות משונות זו מזו  כמ"ש: זה הים גדול ורחב ידים, שָׁם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות. וכולן כעין של מעלה. ובכל העולמות אינו שולט בכל, רק האדם. והקב"ה עליו.

קמד) רבי נהוראי סבא ירד לים הגדול, ובסערה הגדולה אבדו כל אלו שהיו באניה. וקרה לו נס, וירד בשבילים ידועים בלב ים, ויצא מתחת הים לישוב אחד, ראה אלו בריות שכולן קטנות, והיו מתפללים ולא הבין מה הם אומרים. קרה לו נס ועלה, אמר אשריהם הצדיקים היודעים הסודות של התורה אוי לאלו החולקים על דבריהם ואינם מאמינים.

קמה) מאותו יום כשהיה בא לבית המדרש ושומע דברי חכמים היה בוכה. אמרו לו למה אתה בוכה, אמר להם משום שעברתי על דברי אמונה של חכמים, שלא האמין בנושא ז ארצות עד שלא ראה בעצמו. ומפחד מהדין בעולם האמת.

קמו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. אם לא רקיע, שמבדיל בין מים עליונים לתחתונים, ימין ושמאל שבמחלוקת, היה מהם מחלוקת בעולם. אבל רקיע הזה, קו האמצעי, עשה שלום ביניהם. והעולם אינו מתקיים אלא על שלום. הקב"ה נקרא שלום, הוא שלום ושמו שלום, ונתקשר הכל בשלום. הוא שלום, ז"א, ושמו שלום, המלכות, שנקראת שֵׁם. ונתקשר הכל בשלום, יסוד, המקשר הכל. שם הקדוש העליון הזה כולו שלום, כל מדרגותיו, וכולו אחד. ודרכיו מתחלקים לצד זה ולצד זה, לימין ולשמאל.

א. מה הטעם שאדם למטה הוא כעין של מעלה?

ב. היכן נמצא האדם ומה תפקידו ביחס לשאר הבריות?

ג. מאין באו הבריות האחרות הקיימות שהן משונות מהאדם?

ד. מהי צורת העולם והיקום ומה ההשלכות מכך ומהיכן אנו לומדים זאת?

ה. מה היחס בין הבריות בים לאלו שבארץ? מה תפקיד האדם ביחס אליהם?

ו. ספר בקצרה את סיפורו של רבי נהוראי סבא, ומה אתה למד מזה?

ז. מה תפקיד הרקיע המבדיל בין מים למים, שנברא ביום השני

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיִּקְרָא מו-מח

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר

כמו שהחטא מרתיח חלבו ודמו באש היצר הרע, וכל איבריו מרתיחים באש. כך קרבן הזה, כי עיקר הקרבן כעין החטא. ולהקריב לפני הקב"ה רצון ליבו ורוחו ונפשו, שזה חביב עליו יותר מכל. אשרי חלקם של הצדיקים, שמקריבים בכל יום לפני הקב"ה את עצמם ונפשם.

ז' רֶקִיעִים ו – ז' אַרְצוֹת

כשברא הקב"ה את העולם, ברא ז' רקיעים למעלה, ברא ז' ארצות למטה, ז' ימים, ז' נהרות, ז' ימים, ז' שבועות, ז' שנים, ז' פעמים, ז' אלפי שנה שהעולם עומד בהם, שקיים שישה אלפים שנה ואלף אחד חרב. והקב"ה, נמצא בשביעי, של כל אחד מהם. העולם בנוי על בחינת שש + אחד שהוא הכולל.

ז' רקיעים הם למעלה, בכל אחד כוכבים ומזלות, שָׁמשׁים המשמשים בכל רקיע ורקיע. ובכל הרקיעים יש מרכבות אלו על אלו, לקבל עליהם עול מלכות אדונם. כל המלאכים והכוחות הם משמשים ומשרתים את הקב"ה, דרכם הקב"ה מנהל את הטבע.

הארץ היא הרצון, הקב"ה הוא המשפיע דרך הממונים שגם הם משפיעים. המקום הגבוה ביותר לקבלת ההטבה השלמה הוא בית קודש הקודשים, וזאת בתנאי שאדם שם מעל כל הממונים את הקב"ה, דהיינו ממליך את השם עליו.

וַיִּקְרָא מג-מה

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר

כפי שהמחשבה צריכה להיות שלמה ומוקדשת להשם, כך קורבן עולה, כולו להשם. הקורבן בא כדי שהאדם יוציא ממחשבתו את בחינת עמלק.

קיז) אמר רבי יוסי: אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר. מהו השינוי, אם מביא מן הבקר לעולה, או, ומן הצאן לעולה, או, ומן העוף לעולה? במה הם משונים זה מזה, שהרי מהכל נעשה עולה? אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב מן הבקר, ואם אינו יכול, מביא מן הצאן, ואם גם זה אינו יכול, מביא מן העוף. כי כתוב: ואם דל הוא ואין ידו משגת. כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול. התורה היא תורת חיים, ואינה מעמיסה על אדם דבר שאינו יכול.

קיח) אמר רבי אלעזר: כמו שהיה החטא כך הוא מקריב. העשיר, שלפעמים ליבו גבוה עליו, היה מקריב שור, משום שליבו ראוי יותר לחטוא לפני אדונו משום גאוותו. בינוני, מקריב מן הצאן, משום שרוחו אינו גבוה כל כך לחטוא. עני, שליבו אינו גבוה עליו, ורוחו שפל מכולם, מקריב מן הקל שבכולם, מן העוף. ונודעים הקרבנות של כולם, כל אחד ואחד בפני עצמו. והקב"ה דן דינו של כל אחד ואחד במשקל ישר. רבי אלעזר מלמד שהמדידה איזה סוג קורבן יש להביא אינה לפי כמה כסף יש לו, אלא מהי מידת גאוותו, ולפי זה נדרשת שבירת הלב. וכך יכול כל אחד לתרום ולהוסיף לכלל, לאהבת חברים, גם אם זה לא כסף, לכל אחד יש מה לתת. העני קרוב יותר למלך, שהוא בא לתפילה עם לב שבור, בעוד העשיר בד"כ נחסם בגאוותו, ואין לו צער אמיתי על חטאיו, ועוד מרגיש שהכל מגיע לו. לכן על העשיר להביא קורבן יקר יותר.

קיט) רבי אלעזר שאל את אביו רבי שמעון: על ג' חטאי העולם, תרומה מעשר וחלה, שאינם מפרישים, בא רעב לעולם. וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שליבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין, שהקב"ה ממית את העניים, ומשאיר את העשירים? כי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים. הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, כיוון שאינם נפגמים. כשרוצה הקב"ה להיפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם, אז נותן להם שלום בעוה"ז דהיינו בדבר החיצוני, וממלא להם הכל. הקב"ה כן מונע מאדם הנאות שיזיקו אותו, עד גבול מסוים בו האדם מתעקש ובוחר ליהנות מדברים אסורים. לנו אין שאלה בעצמותו של הקב"ה, וחזקה עלינו שהוא מוליך אותנו בדרך הטובה ביותר לתיקון.

קכ) כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. והם, לב נשבר ונדכֶּה, ואֶת דַכָּא ושפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצורת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם  כמ"ש: כי לא בָזָה ולא שִׁקַּץ עֱנוּת עני. ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.

קכא) כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב: שמוע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב ב' פעמים. אחד, הוא להשגיח בקולם. ואחד, הוא להפרע מאלו שגרמו להם את זה  כמ"ש: ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי. וע"כ בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה. הכאב של העני כשיש רעב מביא אותו להתחבר לקב"ה ואז יכול לקבל תשועה. וכך מי שעני בדעת, שרואה שהוא רחוק מהשם, הצער יכול לקרבו.

קכב) קרבן של העני קל מכולם, משום שליבו שבור, ואע"פ שחושב לחטוא, נעבר ממנו החטא, כי די לו בצערו ובצער בני ביתו. וע"כ כל קרבן וקרבן בפני עצמו ידועים כולם אל הכהן.

קכג) מעשה היה באותו עשיר שהקריב לפני הכהן 2 יונים. אמר לו הכהן, קורבן זה אינו שלך. בא עצוב לביתו ואמר שהכהן לא רצה להקריב את 2 היונים שלו. אמרו לו עליך להקריב פר אחד. אמר להם מה כל כך חמור מחשבת החטא, רק חשבתי על חטא.

קכד) משם והלאה היה עסוק במסחר, ולילה אחד הקיץ משנתו, והיה לומד תורה ונק יהודה האחר מאחר ועשה תיקון דראסטי במחשבתו. יום אחד היה מחלק רכושו, חציו לעניים וחציו ללומדי תורה.

קכה) פתח ואמר אותו יהודה כתוב: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי. מי הוא קֵיני? אלו הם בני יתרו חותן משה, שעשו קן במדבר, כדרור הזה  כמ"ש: ודרור קן לה, כדי לעסוק בתורה. כי התורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה, אלא לעמול בה ימים ולילות. ומשום זה נסעו למדבר, מן העונג שביריחו  כמ"ש: ובני קיני עלו מעיר התמרים. למד אותו יהודה שתורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה. לכן על האדם למעט הנאותיו הגשמיים ולהיות רדוף אחרי התורה.

קכו) וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם, משום שהיה מהנה את משה בביתו, ומשה היה כלל כל ישראל. ועוד משום שהוסיף פרשה אחת יתרה בתורה, בזה עשה חסד עם כל ישראל.

קכז) למה בא דבר זה במלחמת עמלק? כשיצאו ישראל ממצרים, לא היה מכל אומות העולם, מי שיתחבר אל ישראל ולקטרג עליהם, אלא עמלק. והוא עשה רע לישראל וערך עימהם מלחמה. ואתה, הקיני, הקדמת להם שלום ועשית חסד עם כולם. ומשום זה אין אתה ראוי להתחבר עם עמלק שלא רצה לפגוע בקיני.

קכח) ולא עוד, אלא כתוב ביתרו, ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים. שהוא הקריב קרבן להקב"ה ובא להתגייר. מלמדנו הכתוב: שקרבנו היה חשוב לפני הקב"ה. ומשום שהוא הקריב קרבן לפני הקב"ה כתוב: ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים. לפני האלקים הוא בדיוק. מכאן למדנו, שכל מי שמקריב קרבן ברצון הלב, הקב"ה מזדמן כנגדו. הקורבן הוא אור חוזר הנדחה, וככל שאם מכה חזק במדרגה גבוהה יותר, יכול הוא להתגבר על גאווה גדולה יותר

קכט) קרבנו של העני חשוב לפני הקב"ה. כי הוא מקריב לפניו ב' קרבנות: אחד חֶלבו ודמו, ואחד הקרבן שמקריב, שהרי אין לו לאכול, והוא מביא קרבן. ע"כ נתמעטו מחמת זה חלבו ודמו. קרבן העני קל מכולם, ב' תורים או ב' בני יונה. ואם לא, מביא מעט קמח ומתכפר בו. ובשעה ההיא מכריזים ואומרים, כי לא בָזָה ולא שִׁקַּץ עֱנוּת עני, משום שקרבן עני משובח מכל.

שאלות חזרה – הדף היומי בזהר הקדוש – פרשת ויקרא מג-מה
1. מה המדרג בקרבנות עולה? מדוע לפי רבי יוסי? ומדוע לפי רבי אלעזר?
2. מהי שאלת אלעזר לאביו? מהי התשובה לפי החברים ומהי תשובת רשב"י לענין זה?
3. מדוע קרבנו של העני חשוב יותר מכל שאר הקרבנות?
4. ספר את המקרה של יהודה האחר ואת תיקונו בענין?
5. מה אנו לומדים מהקיני כיצד זה קשור ליהודה האחר?

וַיִּקְרָא מג-מה

אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר

התורה היא תורת חיים, ואינה מעמיסה על אדם דבר שאינו יכול.

מהכל נעשה עולה? אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב מן הבקר, ואם אינו יכול, מביא מן הצאן, ואם גם זה אינו יכול, מביא מן העוף. כי כתוב: ואם דל הוא ואין ידו משגת. כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול.

רבי אלעזר מלמד שהמדידה איזה סוג קורבן יש להביא אינה לפי כמה כסף יש לחוטא, אלא מהי מידת גאוותו, ולפי זה נדרשת שבירת הלב. וכך יכול כל אחד לתרום ולהוסיף לכלל, לאהבת חברים, גם אם זה לא כסף, לכל אחד יש מה לתת. העני קרוב יותר למלך, שהוא בא לתפילה עם לב שבור, בעוד העשיר בד"כ נחסם בגאוותו, ואין לו צער אמיתי על חטאיו, ועוד מרגיש שהכל מגיע לו. לכן על העשיר להביא קורבן יקר יותר.

כפי שהמחשבה צריכה להיות שלמה ומוקדשת להשם, כך קורבן עולה, כולו להשם. הקורבן בא כדי שהאדם יוציא ממחשבתו את בחינת עמלק. הקב"ה כן מונע מאדם הנאות שיזיקו אותו, עד גבול מסוים בו האדם מתעקש ובוחר ליהנות מדברים אסורים. לנו אין שאלה בעצמותו של הקב"ה, וחזקה עלינו שהוא מוליך אותנו בדרך הטובה ביותר לתיקון.