עמוד 2381

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה מ-מב
1. מהו התיקון במושג "אחותי את" שאומר הצדיק לשכינה הקדושה?
2. מיהו אבימלך ובמה הוא מאמן את יצחק?
3. מהי הסתכלות בעד החלון ומהיכן אנו למדים זה בתע"ס?
4. באיזה מקום נפשי על האדם לומר לשכינה הקדושה "אחותי את" ומדוע?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מ) באותו זמן ישיגו הצדיקים דעת שלימה, ביום שישמח ה' במעשיו, עתידים הצדיקים להשיג את הקב"ה בליבם, ויתרבה אז החכמה בליבם, כמו שהיו רואים אותו בעין.

מד) סעודה של הצדיקים לעתיד לבוא, שתהיה מלויתן ומשור הבר.

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה בזהר תולדות לז-לט
1. מהו דין ומדוע הקב"ה מביא דין על הצדיקים?
2. מהו ארך אפיים?
3. מדוע עם הרשעים הקב"ה מאריך אפו יותר מעם הצדיקים?
4. הסבר את דברי הזהר "משום שהרצון של הקב"ה אינו רוצה אלא בנשמה אבל לא בגוף".
5. מהו שכל עוד שהנשמה היא בגוף המה שבים הם יכולים לשלוט ושהגוף נשבר הנשמה שולטת.
6. מה שונה ומה משותף בנסיונות של נח, אדה"ר, אבהרם יצחק והמסקנה הנובעת משאר הצדיקים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

MP3-הורד

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' ל"ז-ל"ט

מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א

מדוע מנסה הקב"ה את הצדיקים?

עונה הזוהר: הנסיון בא לנשאות את הצדיק, להרים ראשו בעולם.

ויש להבין, מדוע נדרש הנסיון, בעת שודאי הוא שהצדיק יבחר בטוב?
הנסיון הוא אימון שבא מהבורא בבחינת דין. הדין הוא המצב, חומר הגלם שדרכו יכול הצדיק לבטא, בבחינת הוצאה מהכח אל הפועל את רצונו בדביקות בעליון.

מכיון וכל תפיסת הנברא היא מהחוץ לפנים, מחויב הוא לבטא רצון זה כלפי חוץ, בבחינת גילוי הבחירה בשותפות,

 

ויהי רעב בארץ

ג) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. כמה הם מתוקנים וישרים מעשיו של הקב"ה, וכל מה שהוא עושה הכל הוא בדין ובאמת, כמ"ש, הצור תמים פעלו.

פד) הקב"ה לא דן את אדם הראשון, מטרם שציוה אותו בשביל טובתו, שלא יטה לבו ורצונו לדרך אחר, שלא יאכל מעץ הדעת, כדי שלא יטמא. והוא לא נשמר, ועבר על מצוות רבונו, שאכל מעצה"ד, ולאחר זה דן אותו הקב"ה בדין.

פה) ועם כל זה, לא דן אותו הקב"ה כראוי לו, כמ"ש, ביום אכלך מות תמות. אלא שהאריך לו אפו, ונשאר בחיים יום אחד, שיומו של הקב"ה הוא אלף שנים, כמ"ש, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. פחות שיבעים שנה הללו, אשר נתן אותם לדוד המלך, שמעצמו לא היה לו חיים כלל. וע"כ חי תשע מאות ושלשים שנה, אלף שנה פחות שבעים.

פו) הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים, שהוא עושה תמיד. כי אם היה עושה כן, לא היה העולם יכול להתקיים. אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים. ועם הרשעים מאריך אפו עוד יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלימה, שיתקיימו בעולם הזה ובעולם הבא. כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה בעולם הזה ובעולם הבא. משום זה מאריך אפו להם תמיד. או מטעם, שיצא מהם בעולם גזע טוב, כמו שיצא אברהם מתרח, שהוא הוציא גזע ושורש טוב בעולם.

פז) אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע, שלא יטו לימין או לשמאל. ועל כן הוא מנסה אותם. ולא בשביל עצמו הקב"ה מנסה אותם, שהרי יודע יצרם ותוקף אמונתם, ואינו צריך לנסותם. אלא שמנסה אותם, כדי להרים ראשם בזכות הנסיונות.

פח) כעין זה עשה הקב"ה לאברהם. שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם. ניסה הוא הרמת נֵס. הרים הדגל שלו בכל העולם. וכמו בשביל הנסיון במעשה העקדה, הקב"ה הרים דגלו של אברהם לעיני כל. וכמ"ש, ניסה את אברהם. אף כדי להרים דגל הצדיקים, הוא בוחן אותם, כדי להרים ראשם בכל העולם.

פט) צדיק יִבְחָן. מהו הטעם? משום, כשהקב"ה חפץ בצדיקים, רוצה בנשמה ולא בגוף. כי הנשמה דומה לנשמה העליונה, השכינה. והגוף אינו ראוי להתאחד למעלה עם השכינה. ואף על פי שצורת הגוף הוא בסוד העליון, שנמשך מהשכינה, מלכות, מכל מקום אינו ראוי להתאחד עמה.

צ) בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה, הוא מכה את הגוף, כדי שתשלוט הנשמה. כי כל עוד שהנשמה עם הגוף המה שוים, אין הנשמה יכולה לשלוט. וכשהגוף נשבר, הנשמה שולטת. צדיק יִבְחָן, פירושו, שמחזק אותו.

צא) ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. המדרגה, שכל הנשמות תלויות בה, המלכות, שנאה נפשו של אותו רשע, כי אינו רוצה אותה להתדבק בה, בעולם הזה, ואינו רוצה אותה בעולם הבא. נפש ה' שנאה רשע ואוהב חמס. ומשום זה צדיק יִבְחָן, כי אהב אותו.

צב) כאשר ברא הקב"ה את אדם, ציוה אותו, שלא יאכל מעץ הדעת, כדי להיטיב לו. נתן לו חכמה ונתעלה במדרגותיו למעלה, להקב"ה. כאשר ירד למטה, ראה תאוות יצר הרע, ונתדבק בו, ושכח כל מה שהסתכל בכבוד העליון של רבונו.

צג) בא נח. מתחילה כתוב עליו, נח איש צדיק תמים. ואחר כך, ירד למטה וראה יין חזק מיום אחד שאינו צלול, שמלא שמרים, שתה ממנו ונשתכר ונתגלה.

צד) בא אברהם, נתעלה בחכמה ונסתכל בכבוד רבונו. אחר כך, ויהי רעב בארץ וירד מצרימה, ויעל אברם ממצרים, ונתעלה למדרגתו הראשונה, שהיה בה בתחילה. נכנס בשלום ויצא בשלום.

צה) בא יצחק. ויהי רעב בארץ. והלך יצחק לגרר, ונתעלה משם בשלום. וכן כל הצדיקים, כולם בוחן אותם הקב"ה, כדי להרים ראשם בעולם הזה ובעולם הבא.

שיעור שמע:

MP3-הורד
;

שאלות חזרה תולדות לד-לו
1. מה היתה שאלתם של החברים לרשב"י עד כדי שהיו צריכים לקבל מלקות על שאלתם?
2. מדוע יעקב עושה טובה גדולה לעשו כאשר מסכים לקנות את הבכורה?
3. מדוע מסר עשו את הבכורה ליעקב? הסבר נמק והדגם.
4. מהו נזיד עדשים? מדוע יעקב בשלו? וכיצד על ידו קונה את הבכורה?
5. מהו שעשו נמכר לעבד ליעקב מבחינה נפשית בנפשך שלך? הבא 5 דוגמאות.
6. במה מתבטאת שלמותו של יעקב?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

MP3-הורד

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' ל"ד-ל"ו
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א

עשיו שב מהשדה עייף ומיואש.
ממה?מתפיסת העולם הזה. מגלה הוא בתוכו שלבד, באנוכיות אי אפשר להתקיים.
הפרטיות, אף על פי שבה מצוי כח ההשתוקקות הגדול, הורגת את האדם.
עשיו עושה תיקון גדול בכך שמבזה את בכורתו- מבזה את התפיסה הפרטית, הנפרדת לעצמה, שממיתה אותו.

יעקב, ברחמיו, מציל את עשיו בכך שלוקח ממנו את בכורתו. מכפיף את הפרט שנקרא עשיו לכלל שנקרא יעקב.
כיצד? על ידי שמגיש לו נזיד עדשים, שהוא בחינת אור הבא מקו אמצעי, מבחינת הכלל.
תענוג ממועט ביחס לגודל ההשתוקקות אך כזה שיכול להתקבל בכלי ולא לשוברו.

שיעור שמע:

MP3-הורד

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' כ"-ל'
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א

מדוע מתרוצצים הבנים בקרבה של רבקה?

עונה הזוהר: משום שנתבטל יצה"ר.
מצפים היינו שמצב זה יביא לשלווה ושקט. אך אין כך הוא הדבר.
ב' כוחות פועלים בגוף האדם (הרוחני) הלב- הנמשך מהשכל והכבד המבקש לשלוט בגוף.
את ב' כוחות אלו חייב האדם לקיים ואל לו לבקש לבטלם. אך מוטל עליו לחברם באופן הנכון.
השאלה היא למי יתן האדם את השליטה על הלב, שהוא מרכז ישותו, לשכלו- צד נשמתו, או לכבד- צד יצר הרע שבו.
הבורא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו. מכאן שאי אפשר ולא נכון לרצות לבטל את יצר הרע. אך יש להכפיפו לצד הנשמה שבאדם המתבטא בליבו האמיתי, בבחינת השכינה הקדושה. להכפיף את הרצון לסיפוק אישי (הכבד) לרצון לתענוג מהיחד.

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה לא-לג
1. על מה נצטער רבי אלעזר ולמה?
2. מה הרמז לכך שאור הוא סוד הגאולה?
3. מאין ידע ר' אלעזר שאמר שהגאולה תלויה בתשובה?
4. הסבר והדגם את תלות תחיית המתים בכך שנרקב בעפר.
5. מהו "ויגדלו הנערים" וכיצד זה קשור לאברהם אבינו?
6. מהי החשיבות הגדולה בכך שכל אחד מב' הצדדים נפרד לדרכו, יעקב ועשו?
7. מדוע היה צורך שמעשיו הרעים של עשיו יהיו נסתרים מיצחק? היכן רואים אנו דוגמאות נוספות לכך?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

MP3-הורד

דף היומי בזוהר, פרשת תולדות עמ' ל"א-ל"ג
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"אע

מדוע ביקש יצחק לברך את עשיו הרשע?

תמוה הדבר, שצדיק כיצחק יבקש לברך רשע כעשיו.
כותב הזוהר שהשכינה הסתירה לו. ומיהי השכינה? רבקה.

רבקה מסתירה ליצחק את האמת.
רבקה מבינה כי את המשכת האור- בבחינת ההשתוקקות הגדולה יש לקיים על ידי עשיו.
אך קבלת האור בכלים-בבחינת ברכת יצחק לבניו, חייבת להיות תחילה ביעקב.
והוא הכלל הידוע שישנה הופכיות בין מקום ההמשכה למקום הקבלה.
ההמשכה היא בכלים העבים- ברצון לסיפוק אישי. אך הקבלה היא בכלים הזכים- ברצון לקשר ולאהבה.

 שיעור שמע:

MP3-הורד

שיתוף מדת הרחמים בדין |

נא) למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות, משום שהוא רמאי ואינו סובל טעם המזונות של בני אדם כמו שאר העצמות. ומשום זה הוא חזק יותר מכל העצמות. והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו בעת תחיית המתים. וכמ"ש בת בתואל הארמי.

ויש להתבונן:

א. במה הוא משונה משאר עצמות?

ב. למה דומה לראש הנחש?

ג. למה הראש של הנחש הוא רמאי?

ד. למה אינו סובל טעם מזונות?

ה. למה אינו נרקב משום זה בקבר?

ו. מהו המעלה שאינו אוכל?

ז. למה הוא נעשה עיקר בתחיית המתים?

מלכות המשותפת במידת הרחמים ניבחנת לשנת הארבעים, שהיא אור המלכות המתלבשת בכלי דז"א, בעטרת יסוד שלו. וכלי מלכות עצמה, שהיא שנת החמישים, חסרה, שאינה ראויה להתלבשות האור. וע"כ גם הגוף, הנמשך ממלכות, חסר לו ג"כ בחינת מלכות עצמה. שנשארה בו ריקנית בלי התלבשות האור. ותדע, שהיא העצם, שמכנהו בשם העצם של השדרה, ונקרא בתואל רמאי. והטעם שנקרא רמאי, כי להיותו מבחינת המלכות של מידת הדין הבלתי נמתקת במידת הרחמים, אינו יכול להנות מהמוחין הנמשכים מבינה. ונמצא אינו סובל טעם מזונות. אבל הוא מעלים מציאותו ממדת הדין, ואומר שהוא נהנה בשווה עם שאר עצמות הגוף. אבל הוא רמאי. כי האמת הוא שאינו נהנה. ומה שהוא מעלים מציאותו, הוא מטעם שלא יפגום בשאר הגוף. כי אם היה מורגש מציאותו, היה נפגם כל הגוף, והיו המוחין מסתלקים מכל הגוף בסיבתו.

הנחש, שהסית לחוה לאכול עצה"ד, היה משקר ואמר, לא מות תמותון, שהעלים המלכות דמידת הדין, שממנו המיתה. הרי שהן הנחש והן העצם של השדרה, שניהם רמאים בדבר אחד, שמעלימים מציאות המלכות דמידת הדין. ומה שאומר כראש הנחש ואינו אומר כנחש, הוא בדיוק. כי פעולת השקר והעלמת מציאות מלכות דמידת הדין, הוא רק בראש הנחש. כי אחר שהסית לאכילת עצה"ד, אמרו, הוא השטן, והוא היצר הרע, והוא המלאך המות. באופן, שנחש המסית עצמו, נעשה אחר החטא למלאך המות, שיורד ומגלה על האדם את המלכות דמידת הדין. ואורות החיים מסתלקים ממנו, והוא מת. ופעולה זו של הנחש הוא בזנבו, שהזוהר אומר עליו, כופף את ראשו ומכה בזנבו. ונמצא שכוח העלמת מידת הדין הוא בראש הנחש. וכוח הגילוי של מידת הדין הוא בזנב הנחש. ולפיכך אומר כאן, ראש הנחש והנה נתבאר ענין העצם של השדרה מה הוא. ולמה אינו טועם טעם מזונות. ולמה הוא רמאי. ולמה הוא דומה לראש הנחש.

משום שאינו סובל טעם מזונות, על כן אינו נירקב בקבר. אשר קבלת המוחין מקו אמצעי גורמים להגוף שירקב בעפר. וכיון שעצם זה אינו סובל אותם המוחין, ואינו נהנה מהם, כי הוא לא יהנה זולת מהמוחין של ג"ר דג"ר, שיאירו בגמר התיקון, לפיכך אינו נרקב בקבר.

נב) העצם של השידרה רמאי, ובא מעולם רמאי, מפדן ארם, ושכן יצה"ר שהוא רמאי, ראש הנחש, שהוא היצר הרע והוא מלאך המות. בת בתואל הארמי, העצם של השדרה הרמאי, מפדן ארם, שבא מעולם רמאי, מצמד רמאים. צמד בקר, אף פדן ארם, פירושו צמד רמאים. אחות לבן, אחות יצר הרע הרמאי. פדן ארם, המקום שמשם ניזון ויונק הגוף, שהוא כלול מב' המלכויות. אשר בעת שהגוף הולך בדרך הישר, ניגנזה שם בעדו המלכות דמידת הדין, ורק מלכות דמידת הרחמים מגולה עליו.

וזה נראה כרמאות, שהמקום מחפה על מידת הדין, והגוף מקבל מוחין כמו שלא היה כלול כלום ממלכות דמידת הדין. ובשעה שאין הגוף הולך בדרך הישר, אז המקום מגלה עליו המלכות של מידת הדין וכל המוחין מסתלקים ממנו. וגם זה נראה כרמאות, משום שאילו המוחין המלובשים בכלי הבינה של הגוף היו צריכים להשאר בו. כי רק כלי המלכות נפגם, ולא כלי הבינה. אלא משום השיתוף של מידת הרחמים בדין, שהיה מקודם לכן, המערֵב בינה ומלכות יחדיו זו בזו, ע"כ נסתלקו המוחין גם מכלי הבינה. ונמצא שיש כאן צמד רמאים, רמאות א' מהמלכות הממותקת, ורמאות ב' מגילוי המלכות של מדת הדין.

כמו שלמדנו, בתחילה שהיה מנוול בחטאים בזה העולם, נקרא לוט, לעתיד לבוא, שלא יהיה מנוול כבתחילה, שיהיה דומה כמי שרחץ וטבל מטומאתו, קוראים אותו לבן. על כל פנים, אין יצר הרע בטל מן העולם.

נו) מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן, אם גם אז יהיה היצה"ר? וכמ"ש, וַיֶעְתַר לו ה' ותהר, שהקב"ה בעצמו מעורר באותו הזמן את היצה"ר? הקב"ה מעורר היצה"ר כפי שצריך אל הזיווג בלבד, אבל לא לכל שעה, שיהיה תמיד עם האדם, כמו עתה, שהוא נמצא תמיד עם האדם, ובני אדם חוטאים על ידו. והתעוררות של היצה"ר רק לשעת הזיווג, יהיה התעוררות של הקב"ה.

וכמ"ש, והסירותי את לב האבן ונתתי לכם לב בשר. לב בשר, לב, להוציא בשר ולא לדבר אחר. ללידת בנים בלבד. ונתתי לכם, הרי שהקב"ה בעצמו יעורר את יצר הרע לשעת הזיווג.

נז) היצר הרע נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם. כי אלמלא יצר הרע, לא היתה חדוות הלימוד בעולם. אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטוא על ידו. הר קודשי הוא הלב, שבו מישכנו של יצר הרע.

לב טוב, הוא בנין של הגוף והנשמה. וע"כ כתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך. כי הלב הוא עיקר הכל.

נח) שני בניני הגוף הכבד והלב. הכבד והלב הם מנהיגי הגוף בכל מיני אבריו. מנהיג הראש הוא המוח. אבל של הגוף הם שניים, הכבד והלב. ויתרוצצו הבנים בקירבה, שהם המוח והלב, בִּניְינֵי הגוף.

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה כב-כד
1. הסבר בהרחבה ובמתיקות הדעת את האמרה "כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו היו בשתוף".
2. במה טעה המקשן בשאלו על המורכבות של הבריאה?
3. מה היא תשובתו של רבי אחא בצורת שאלה?
4. מה היא תשובתו של רבי אבא?
5. כיצד מוכיח (באופן חלקי) שסוף כל הצרות הוא בשנת הארבעים?
6. מיהי בת בתואל ומדוע בתואל היה רשע?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

MP3-הורד

שיתוף מידת הרחמים בדין

מז) כל מה שברא הקב"ה בעולמות, היו בשיתוף מלכות, מידת הדין, עם הבינה, מידת הרחמים, שמשיתוף הזה נמצאים הרבה מעלות בעולם. אם שיתוף טוב ורע, הנוהג בניבראים, ע"כ הוא יַרבה מחלוקת בעולם.

מח) אמת שזה ירבה מחלוקת בעולם. כי לפי האמיתיות ששיתוף יורה על שיתוף מלכות בבינה, הרי כל המדרגות שבעולמות ניתחלקו על ידיה לכו"ח ולבינה ותו"מ. וכן לפנים ואחוריים ולפנימיות וחיצוניות. ונמצא, שנעשה מחמתו מחלוקת בעולם.

למדנו, שכל מה שעשה הקב"ה, עשה כעין גוף ונשמה. הגוף הוא ממלכות, והנשמה מבינה. וכל מה שעשה הקב"ה, שיתף זה בזה, שיתף מדה"ר בדין. ואם תאמר, הרי אין גוף אל המלאכים, כך הוא. אבל אינם יכולים לפעול פעולה, עד שישתתף אור הבינה, שהיא סיוע מלמעלה ממנו. המלאכים הם חצוניות המלכות. ואין בהם שום כח, מטרם שמקבלים סיוע ושיתוף מן הבינה. כי מטרם זה אינם ראוים למוחין. כי המלכות, מטרם שנמתקה בבינה, אינה ראויה לקבל מוחין.

מט) באותה שעה, שעתיד הקב"ה להחיות המתים, הנה סוף כל הצרות יהיה בשנת הארבעים אחר קיבוץ גלויות. וחרץ חוק, ארבעים יַכנו לא יוסיף. והליכתם של ישראל במדבר נגמר בשנת הארבעים. וארבעים שנה קודם תחיית הגוף ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל, נמצא, שבשנת הארבעים להמתנת הנשמה בא"י, יקומו הגופות מעפר. בארבעים נפסק הגשם בזמן המבול. כמ"ש, ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח. וכן זמן גאולתם של ישראל בשנת הארבעים.

ובחמישים יבוא ישוב העולם, שהוא היובל. החזרת הנשמה לגוף הוא בשנת הארבעים, שהמתינה לו בארץ ישראל. ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין לגוף. בקחתו את רבקה, בהכנסתה בגוף המזומן לו.

מכח השיתוף של מלכות בבינה, נתתקנה המלכות בסוד שנת הארבעים. כי חמישה ספירות כח"ב תו"מ, שכל אחד מהם כלול מעשר, והם חמישים ספירות. ומבחינה זו צריכה המלכות להיות שנת החמישים, להיותה בחינה אחרונה שבהם. אבל מחמת שיתוף המלכות בבינה, נגנזה בחינת עצמה, ונתקן בעדה הכלי דת"ת במקום כלי מלכות. כי מאחר שנגנזה המלכות ואין שם אלא ד' כלים, כח"ב ות"ת, עלה אור החכמה וניתלבש בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור הת"ת בכלי דבינה, ואור המלכות בכלי דת"ת. ואז ניבחנת המלכות בסוד שנת הארבעים. והיא מקבלת במצב הזה את האורות דבינה, כמו ז"א, להיותה מלובשת בהכלי שלו. ובעת ההוא גם הגוף, הנמשך מן המלכות, עולה ג"כ ומקבל אור הבינה, כמו המלכות, שזה התלבשות הנשמה בגוף. כי אור הבינה נקרא נשמה.

וזהו שכל הגאולות וישועות מקובלות בשנת הארבעים, בעת שהמלכות משתתפת ומקבלת אור הבינה. ואפילו גמר התיקון יהיה בשנת הארבעים. שזה, עתיד הב"ן, שהוא מלכות, להיות ס"ג, שהוא בינה. אלא שיש הפרש גדול, כי מקודם גמר התיקון, אין המלכות ראויה להיות שנת הארבעים מבחינתה עצמה, אלא על ידי שיתוף מידת הרחמים בדין, וגניזת בחינתה עצמה. אבל בגמר התיקון יתוקן המלכות דצמצום א' עצמה, באופן שלא תהיה צריכה עוד לשיתוף של מידת הרחמים, אלא מבחינתה עצמה תקבל את אור הבינה.

ויש דינים וצרות, הנמשכים ממלכות מבחינת שנת הארבעים. כל עוד שהחכמה שבה לא נתלבשה בחסדים. ויש דינים וצרות הנמשכים ממלכות הבלתי נמתקת שנגנזה, אם לא זכה הוא רע. אם הוא ממשיך ממעלה למטה, כמו החטא דעצה"ד, נתגלתה עליו נקודת המלכות שנגנזה, וכל האורות שבה מסתלקים משום שצמצום א' רוכב עליה, ואינה ראויה לקבל אור.

מטרם גמר התקון ותחיית המתים, הדינים והצרות הנמשכים משנת הארבעים, אינם סוף כל הצרות. כי יש גם צרות מהמלכות של בחינתה עצמה הבלתי ממותקת, שזה, לא זכה הוא רע. אבל בגמר התקון, שיתוקן המלכות של בחינתה עצמה, ולא תהיה צריכה עוד לשיתוף בבינה, הרי לא יהיה עוד שום צרות ממלכות הזו, אלא הדינים והצרות הנמשכות משנת הארבעים, כבר יהיו סוף כל הצרות.

וכמ"ש, וגָזַר קיים, ארבעים יַכנו לא יוסיף. שלא יוסיף מכה מבחינתה עצמה שלאחר הארבעים, כי בחינתה עצמה כבר תהיה אז מתוקנת לגמרי. ואחר כך מביא הזוהר התיקונים הגדולים שניתגלו ועתידים להיתגלות בשנת הארבעים, הליכת ישראל במדבר, והמתנת הנשמה לגוף בא"י ותחיית המתים, והפסק מי המבול, ופתיחת נח את התיבה, וגאולתם של ישראל, והיתלבשות הנשמה בגוף.

ומְפָרש בזה את הכתוב ויהי יצחק בן ארבעים שנה. יצחק הוא הנשמה. והמתין ארבעים שנה בארץ ישראל בקחתו את רבקה, כלומר להיתלבש בגוף, הנקרא רבקה. והכתוב מלמדינו, שבעת גילוי המלכות בסוד שנת הארבעים, שמקבלת אז אור הבינה, גם הגוף, הנמשך מהמלכות, שנקרא רבקה, נעשה מוכשר וראוי לקבל אור הבינה, שהוא הנשמה, הנקראת יצחק, המתלבש בו. ולפיכך המתין יצחק עד שנת הארבעים.

נ) בת בתואל. בת בתו של אל. כי בתואל ראשי תיבות בת אל, מלכות הנקראת בת אל. והגוף נימשך מן המלכות ונבחן לבתו של המלכות, בת בתו של אל.

לא כך הוא. בתואל, אינו שם המלכות. קוראים לאותו העצם של השדרה, הנשאר מכל הגוף בקבר ואינו נרקב, בשם בתואל הרמאי. צורתו הוא כמו הראש של הנחש, שהוא רמאי, רמאי יותר מכל שאר העצמות של הגוף.

נא) למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות, משום שהוא רמאי ואינו סובל טעם המזונות של בני אדם כמו שאר העצמות. ומשום זה הוא חזק יותר מכל העצמות. והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו בעת תחיית המתים. וכמ"ש בת בתואל הארמי.

ויש להתבונן:

א. במה הוא משונה משאר עצמות?

ב. למה דומה לראש הנחש?

ג. למה הראש של הנחש הוא רמאי?

ד. למה אינו סובל טעם מזונות?

ה. למה אינו נרקב משום זה בקבר?

ו. מהו המעלה שאינו אוכל?

ז. למה הוא נעשה עיקר בתחיית המתים?

מלכות המשותפת במידת הרחמים ניבחנת לשנת הארבעים, שהיא אור המלכות המתלבשת בכלי דז"א, בעטרת יסוד שלו. וכלי מלכות עצמה, שהיא שנת החמישים, חסרה, שאינה ראויה להתלבשות האור. וע"כ גם הגוף, הנמשך ממלכות, חסר לו ג"כ בחינת מלכות עצמה. שנשארה בו ריקנית בלי התלבשות האור. ותדע, שהיא העצם, שמכנהו בשם העצם של השדרה, ונקרא בתואל רמאי. והטעם שנקרא רמאי, כי להיותו מבחינת המלכות של מידת הדין הבלתי נמתקת במידת הרחמים, אינו יכול להנות מהמוחין הנמשכים מבינה. ונמצא אינו סובל טעם מזונות. אבל הוא מעלים מציאותו ממדת הדין, ואומר שהוא נהנה בשווה עם שאר עצמות הגוף. אבל הוא רמאי. כי האמת הוא שאינו נהנה. ומה שהוא מעלים מציאותו, הוא מטעם שלא יפגום בשאר הגוף. כי אם היה מורגש מציאותו, היה נפגם כל הגוף, והיו המוחין מסתלקים מכל הגוף בסיבתו.

הנחש, שהסית לחוה לאכול עצה"ד, היה משקר ואמר, לא מות תמותון, שהעלים המלכות דמידת הדין, שממנו המיתה. הרי שהן הנחש והן העצם של השדרה, שניהם רמאים בדבר אחד, שמעלימים מציאות המלכות דמידת הדין. ומה שאומר כראש הנחש ואינו אומר כנחש, הוא בדיוק. כי פעולת השקר והעלמת מציאות מלכות דמידת הדין, הוא רק בראש הנחש. כי אחר שהסית לאכילת עצה"ד, אמרו, הוא השטן, והוא היצר הרע, והוא המלאך המות. באופן, שנחש המסית עצמו, נעשה אחר החטא למלאך המות, שיורד ומגלה על האדם את המלכות דמידת הדין. ואורות החיים מסתלקים ממנו, והוא מת. ופעולה זו של הנחש הוא בזנבו, שהזוהר אומר עליו, כופף את ראשו ומכה בזנבו. ונמצא שכוח העלמת מידת הדין הוא בראש הנחש. וכוח הגילוי של מידת הדין הוא בזנב הנחש. ולפיכך אומר כאן, ראש הנחש והנה נתבאר ענין העצם של השדרה מה הוא. ולמה אינו טועם טעם מזונות. ולמה הוא רמאי. ולמה הוא דומה לראש הנחש.

משום שאינו סובל טעם מזונות, על כן אינו נירקב בקבר. אשר קבלת המוחין מקו אמצעי גורמים להגוף שירקב בעפר. וכיון שעצם זה אינו סובל אותם המוחין, ואינו נהנה מהם, כי הוא לא יהנה זולת מהמוחין של ג"ר דג"ר, שיאירו בגמר התיקון, לפיכך אינו נרקב בקבר.

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה מ-מב
1. מהו לויתן ושור הבר בסעודה לעתיד לבוא אם התענוג אמור להיות מזיו השכינה?
2. מה מוסיף רבי יהושוע על דברי רבי אלעזר שהסכים לזה?
3. מה היחס הנכון שלנו לאמונה לפי אות מ"ו?
4. על מי נאמר שאומר נגילה ונשמחה בך? ומה פירוש של מקרא זה וכיצד הוא קשור לאברהם ולזכות הנשמה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

 

שיעור שמע:

MP3-הורד
שאלות חזרה:

מה ההבדל בין אפר לשמים, מי מהם באחדות מי מהם בפרוד הסבר ונמק?

אגב תשובת השאלה הראשונה הסבר מהו התנערי מעפר קומי שבי ירושלים

מהם הדודאים?

מהיכן נולדת השמחה?
הבא חמש דוגמאות מחייך

ממה ניזונים הצדיקים לעתיד לבוא? , היכן בתורה מצינו דוגמא לכך

שיעור שמע:

MP3-הורד

1. לאן הולכת רבקה לדרוש את ה' כאשר מתרוצצים הבנים בקרבה, ומדוע?
2. מהו "רוכב על הכסא", למי זה משוייך, ומה הצד שכנגדו בס"א?
3. מהי הפנימיות של אחיזת יעקב בעקב עשיו, ומדוע נקרא יעקב?
4. מה ההבדל בין קריאה סתם לבין שהקב"ה קורא?
5. מתוך מה מותר ליעקב ללכת בערמה עם עשיו, ומה זה אומר לגבך?

 

 שיעור שמע:

כב) אברהם לא התפלל לפני הקב"ה, שיתן לו בנים, אע"פ ששרה היתה עקרה.

אבל יצחק התפלל על אשתו, משום שהיה יודע, שהוא אינו עקר אלא אשתו. ויצחק היה יודע בסוד החכמה, שיעקב עתיד לצאת ממנו עם שנים עשר שבטים. אבל לא היה יודע. אם מאשה זו או מאחרת. וע"כ כתוב, לנכוח אשתו, ולא כתוב, לנוכח רבקה.

כד) עשו נולד ויצא אדמוני. והוא מינו של יצחק, שהוא דין קשה של מעלה, של הקדושה. ויצא ממנו עשו, שהוא דין קשה של מטה, שהיה ראשו בקדושה וגופו לא בקדושה, ודומה ע"כ למינו של יצחק. וכל מין הולך אחר מינו. ועל כן אהב את עשו יותר מיעקב. כמ"ש, כי ציד בפיו, שהוא ראשו שהיה בקדושה. כתוב כאן, כי ציד בפיו. וכתוב שם, על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה'. שם, פירושו של ציד הוא דין קשה. אף ציד שבכאן הוא דין קשה. ומשמיענו הכתוב, שאהב אותו מטעם היותו דין קשה כמוהו.

ויתרוצצו הבנים

כה) ויתרוצצו הבנים והלכה לדרוש את ה'. לבית המדרש של שם ועבר. ויתרוצצו הבנים בקירבה, מפני ששם היה אותו רשע עשו, שעשה מלחמה עם יעקב.

ויתרוצצו הוא נשתברו ונתחלקו. עשו היה מצד הרוכב על הנחש, שהוא סמאל. יעקב היה מצד הרוכב על כסא השלם הקדוש, מצד השמש, ז"א. להיזדווג עם הלבנה, הנוקבא. כיסא היא הנוקבא, לבנה.

כו) משום שעשו נמשך אחר אותו הנחש, הלך יעקב עמו במירמה, כמו נחש, שהוא ערום והוא הולך במירמה.

כך היה צריך להיות, כדי להמשיך את עשו אחר אותו הנחש, ויפרד מיעקב. ולא יהיה לו חלק עמו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ולמדנו, הבא להורגך, השכם אתה ותהרגו.

בבטן עָקַב את אחיו. שהשרה אותו למטה, בעקֵב, הפרידו מן הקדושה והורידו לצד הטומאה, הנקראת עקֵב, בסיום הקדושה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקֵב עשו, ששׂם ידיו על אותו העקב, כדי להכניעו תחת הקדושה.

כז) וידו אוחזת. שלא יכול יעקב לצאת ולהיפרד ממנו מכל וכל, אלא, וידו נשארה אוחזת בעקב עשו. וידו, הלבנה, שהיא הנוקבא, הנקראת ידו של ת"ת, שהוא יעקב, שנתכסה אורה משום עקב של עשו. וע"כ ניצרך לו ליעקב ללכת עמו בחכמה, כדי לדחותו למטה. ויתדבק במקומו, בס"א. ויפרד לגמרי מן הקדושה.

כח) ויקרא שמו יעקב. הקב"ה קרא ודאי את שמו יעקב. ראה הקב"ה, כי אותו נחש הקדמוני חכם הוא להרע. כיון שבא יעקב, אמר הקב"ה, זהו ודאי חכם לעומת הנחש. וע"כ קרא אותו הקב"ה, יעקב, על שם חכמתו, שידע לעקב את הנחש, ולהפרידו מהקדושה.

ל) יעקב היה יודע, שעשו היה לו להיתדבק באותו נחש העקלתון, וע"כ בכל מעשיו היה נמשך עליו, כנחש עקלתון אחר לעומתו, בפקחות ובמירמה.

ויברא אלקים את התנינים הגדולים. זהו יעקב ועשו. ואת כל נפש החיה הרומשת, הם שאר המדרגות שביניהם. הרי שיעקב ועשו נקראים תנינים, דהיינו נחשים. שעשו היה נחש עקלתון, ויעקב נמשך עליו כמו נחש עקלתון אחר לעומתו. ובהכרח, שיעקב עשה עצמו חכם, לעמוד כנגד נחש האחר ההוא.

שיעור שמע:

MP3-הורד

 

1. לשם מה נחוץ לנו לדעת את מקורה של רבקה, שהייתה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי?
2. מה הבדל בין דין של יצחק לדין של רבקה, כיצד הדין של רבקה מצילו מדינו של יצחק?
3. מה הוא "ויעתר" כיצד זה מתבטא, כיצד למדנו זה מגזרה שווה?
4. על מה מצביע השוני בין "ויעתר" ואומר לקרוא "ויחתר"?
5. מהי תפילתו של צדיק, ומדוע היא חשובה ומתקבל יותר מתפילתו של צדיק בן רשע?
6. מדוע כתוב שיעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ולא כתוב לנוכח רבקה?
7. מדוע יצחק מתפלל למרות שהובטח לו ברכת הבנים? ואפילו ידע שיהיו לו בנים ויצאו ממנו יעקב והשבטים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

MP3-הורד

טז) בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי. אע"פ שהיתה בין תועים, היא לא עשתה כמעשיהם. וע"כ אומר, שהיתה בת בתואל, ומפדן ארם, ואחות לבן, שכולם היו רשעים, והיא עשתה מעשים טובים.

יז) אם היתה רבקה בת עשרים שנה, או יותר, או לכל הפחות בת שלש עשרה, אז היה נחשב לה לשבח, שלא עשתה כמעשיהם. אבל עד עתה היתה רק בת שלש שנים. מהו השבח שלה, שלא עשתה כמעשיהם?

בת שלש שנים היתה ועם זה, עשתה אל העבד כל אותו המעשה,משמע בהכרח, שהיה לה שכל כבת עשרים, ולפיכך שבח הוא לה שלא למדה ממעשיהם.

יח) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. שושנה, כנסת ישראל, הנוקבא דז"א, שהיא בין הצבאות, כמו שושנה בין החוחים.

יצחק בא מצד אברהם, שהוא חסד עליון, ועושה חסד עם כל הבריות. ואע"פ שהוא דין הקשה, מכל מקום נמשך מחסד, מאברהם. רבקה באה מצד דין קשה, מבתואל ולבן. ואע"פ שהיא עצמה דין הרפה, האודם של השושנה, וחוט של חסד היה תלוי עליה, הלובן של השושנה, מכל מקום נמשכה מדין הקשה. והיה, יצחק דין הקשה והיא דין הרפה. וע"כ כשושנה בין החוחים היתה. חוחים, דינים קשים. כי רבקה היתה מוקפת בדינים קשים מצד הוריה ואנשי מקומה. אבל היא עצמה היתה דין הרפה וממותק, וחוט של חסד. כצורת השושנה. הרי שמעשיה כשרים, שלא למדה ממעשיהם, שלא היה בה דין קשה. שזה נשמע להיותה משולה לשושנה, שיש בה אודם ולובן.

ואם לא היתה הנוקבא דין רפה, לא היה יכול העולם לסבול דין הקשה של יצחק. כי הארת יצחק הוא אור זכר, שמדרכו להשפיע ממעלה למטה, שבבחינת הארת השמאל נמשך מזה דין קשה מאד. אבל רבקה, שהארתה היא אור נקבה, שמדרכה להאיר רק ממטה למעלה, אין בזה דינים קשים, אלא דין רפה לבד. ולפי שהארת יצחק מגיע לתחתונים על ידי הנוקבא, שהיא דין רפה, על כן יכולים התחתונים לקבל הארה ממוחין הללו. אבל מבחינת יצחק לבד, לא היו יכולים לקבל, כי לא היו יכולים לסבול דינים הקשים, הנמשכים עם הארתו.

כעין זה הקב"ה מזווג זיווגים בעולם, שאחד חזק ואחד רפה. כנ"ל, שיצחק היה דין קשה ורבקה דין רפה. כדי שהכל יתתקן, שיוכלו לקבל גם הארת חכמה. והעולם יהיה נמתק, שלא יזיק להם דינים הקשים, הנמשכים עם הארה הזאת. שהוא משום, שמקבלים אותה על ידי הנוקבא, שעי"ז נמתקים הדינים.

כתוב, ויעתר יצחק. וכתוב, ויעתר ה'. ואם ויעתר הוא קורבן, ויעתר ה' הוא ג"כ קורבן. שיצא אש של מעלה כנגד האש של מטה. כי צריכים ב' אישיות לאכילת הקורבן, אש של גבוה, ואש של הדיוט. וע"כ ויעתר יצחק, הוא על אש של מטה. ויעתר לו ה', הוא על אש של מעלה.

כ) פירוש אחר בהכתוב, ויעתר יצחק, שהיתפלל תפילתו וחתר חתירה למעלה אל המזל המשפיע בנים. כי במקום ההוא, במזל, דיקנא דא"א, תלוים לידות בנים. כמ"ש, ותתפלל על ה', הויה, הוא ז"א, על ה', הוא דיקנא דא"א, המקיף לז"א, שנקרא מזל. ואז, ויעתר לו ה'. אל תקרא ויעתר לו, אלא, ויחתר לו. כי הע' מתחלף בח', להיותם ממוצא אחד מאותיות אחה"ע. כי חתירה חתר לו הקב"ה וקיבל אותו. ואז ותהר רבקה אשתו. שמצד המערכה לא היתה ראויה להריון, כי היתה עקרה מלידה, אלא בסיבת תפילתו, חתר לו חתירה, ששינה את סדר המערכה. ואז ותהר רבקה אשתו.

שיעור שמע:

MP3-הורד

ואלה תולדות יצחק

י) הלבנה, הנוקבא, אינה מאירה אלא כשרואָה את השמש, ז"א. וכיון שרואה אותו, היא מאירה, כלומר שמקבלת מז"א מוחין דהארת חכמה, שהם ראייה. וע"כ נקראת, באר לחי רואי. ואז היא מאירה ועומדת במים חיים. לחי רואי, כדי להתמלא ולהאיר מאותו החי, שהוא יסוד דז"א.

יא) בניהו בן יהוידע בן איש חי, פירושו, שהיה צדיק ומאיר לדורו, כמו החי של מעלה, שהוא יסוד דז"א, מאיר לעולם, שהיא הנוקבא. ובכל שעה באר זו, הנוקבא, מסתכלת לחי, היסוד, ורואית, כדי להאיר.

וישב יצחק עם באר לחי רואי. בקחתו את רבקה. כי באר היא רבקה, נוקבא דז"א. והוא יושב עמה, וניתאחד עמה בבחינת חושך בלילה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

קו שמאל דז"א, יצחק, מכונה חושך, להיותו מושג רק בחושך. כי בשעת שליטתו נחשכים המאורות, להיותו חכמה בלי חסדים. והנוקבא מכונה לילה. לפיכך הארת השמאל אל הנוקבא מכונה חושך בלילה. וכמ"ש ונתאחד עימה חושך בלילה. כי זיווג יצחק, קו שמאל, עם הבאר, הנוקבא, המקבלת ממנו, נבחן לחושך בלילה.

יצחק היה בקרית ארבע אחר שמת אברהם. וישב יצחק עם באר לחי רואי. בהכרח שאין זה מקום מגורו, אלא הוא שם הנוקבא, שניזדווג בה וניתאחד בה באותה הבאר. לעורר האהבה.

יב) וזרח השמש ובא השמש, ז"א. המאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי כשהשמש נראה עימה, אז היא מאירה. והשמש מאיר וזורח ממקום עליון העומד עליו, שהיא בינה, משם מקבל הארתו, וזורח תמיד.

ובא השמש, להיזדווג עם הלבנה, הנוקבא. הולך אל דרום, קו ימין דז"א. ומשים בו תוקפו, שעיקר הארתו משים בימין, חסדים. ומשום שתוקפו הוא בימין, נמצא כל כוח הגוף של האדם בימינו של הגוף, ובו תלוי כוח הגוף.

ואחר כך סובב אל צפון, שמאיר לצד זה, לדרום, ומאיר לצד זה, לצפון. כי סובב משמעותו שהארתו סובב פעם לצד זה ופעם לצד זה. ללמדך, שאין עיקר כוחו בצפון, שהוא צד שמאל של ז"א, ואינו מאיר שם בקביעות, אלא סובב לכאן ולכאן.

סובב סובב הולך הרוח. ז"א הוא אור הרוח, והוא מכונה שמש. מה שסובב סובב הולך הרוח, כדי שהלבנה תאיר ממנו ויתחברו שניהם. כי עיקר הארת הלבנה הוא הארת החכמה, שמקבלת משמאל. אמנם אינה יכולה לקבל החכמה בלי חסדים. וע"כ ז"א הולך וסובב פעם לצד צפון להארת החכמה, ופעם לצד דרום להארת החסדים, כדי להלביש החכמה בחסדים, ורק בדרך זה מקבלת הלבנה הארתו ומתחברת עמו בזיווג.

יג) כשבא אברהם לעולם, חיבק את הלבנה והקריבה. כיון שבא יצחק, נאחז בה והחזיק בה כראוי, ומשך אותה באהבה. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. כיון שבא יעקב, אז נתחבר השמש, ז"א, בלבנה, בנוקבא, והנוקבא האירה. הארת החכמה קיבלה מיצחק. ועוד לא האירה בה, מחמת חוסר התלבשות באור חסדים. וכשבא יעקב, קו אמצעי, שהשפיע לה החכמה מלובשת בחסדים, אז האירה הנוקבא.

ואז נמצא יעקב שלם מכל הצדדים, מחסדים שבצד ימין ומחכמה שבצד שמאל. והלבנה האירה, כי עתה ע"י יעקב, נתלבשו החכמה והחסדים זה בזה, ויכולה להאיר. וניתקנה בי"ב השבטים.

יד) ברכו את ה' כל עבדי ה'. מי הם הראויים לברך את הקב"ה? כל עבדי ה'. כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים, מי המה המברכים אותו? עבדי ה'. ומי המה שברכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים, שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות לילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.

 

ויהי יצחק בן ארבעים שנה

טו) ויהי יצחק בן ארבעים, כשנשא את רבקה. יצחק נכלל בצפון ובדרום, שהם אש ומים. ואז היה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. כי ודאי שיצחק היה נכלל בימין, בחסדים, המכונים מים ומכונים דרום. וא"כ יש בו ב' הספירות צפון ודרום, שהם חסד וגבורה. צפון מכוח עצמו, שהוא שמאל. ודרום מכוח שהוא בן אברהם. גם היה לו היתכללות צפון ודרום יחד זה בזה, שהוא תפארת. כי אין תפארת אלא התכללות חסד וגבורה, שהם דרום צפון.

ונמצא שהיה לו ג' הספירות חסד גבורה ת"ת. ובקחתו את רבקה, שהיא המלכות, השיג גם את המלכות. והיה לו ד' ספירות חו"ג תו"מ. ובגדלות הם חו"ב תו"מ. שכל אחת מהן כוללת עשר ספירות, והם ארבעים ספירות, שהם ארבעים שנה.

כי הנוקבא יכולה לקבל המוחין של יצחק, שהוא קו שמאל, שנעשתה רביעי לחג"ת, ואז לְקָחָה יצחק והשפיע לה המוחין שלו. אבל אז היא עֲקרה, להיותה מחוסרת חסדים. כמ"ש וַיֶעְתַר יצחק… כי עקרה, כי אינה ראויה להוליד עד שתתמעט ותהיה בסוד שביעי, שתקבל מחג"ת נה"י. וע"כ כתוב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, כלומר חג"ת נה"י.

רבקה היתה, כמראֶה הקשת, שהוא ירוק לבן אדום, שהם חג"ת של הנוקבא. ובת שלש שנים נאחז בה, כאשר נאחז ברבקה. כלומר, כאשר נשא אותה. כי יצחק היה כלול מארבע ספירות בקחתו את רבקה, חו"ב תו"מ. אבל רבקה, אע"פ שנכללה עמו, מ"מ לא היה לה אלא ג' ספירות חג"ת, שהן ג' גוונים כמראֶה הקשת. והגוון מספירתה עצמה, שהיא מלכות, חסרה לה. והן ג' שנים, ולא ארבע. וספירותיו של יצחק הן בעשרות, ז"א. ושל רבקה הן רק יחידות, הנוקבא. ולפיכך ארבע ספירות של יצחק הן ארבעים. וג' ספירות של רבקה הן רק שלש שנים.

וכשהוליד היה בן ששים, שהשיג שש ספירות חג"ת נה"י, כדי להוליד כראוי. ויצא יעקב שלם, בכלל שש הספירות נאחז יעקב, ונעשה איש שלם

 

שאלה:
מה אפשר לעשות בלילה?

הלילה מייצג את בחינת ההשתוקקות של האדם.
אפשר להשתמש בו ב-ג' בחינות:

א. לישון- שפירושו: התעלמות מההשתוקקות, בבחינת באנו חושך לגרש (להבדיל מלהשתמש).

ב. לבלות- להשתמש בהשתוקקות אך לצורך עצמי.

ג. ללמוד תורה- שבכך מתקנים את השמאל- את בחינת הלילה.

הלילה היא בחינת רבקה ועל הזכר- שהוא יצחק לתת בה הארה (הארת חושך). עליו מוטל להגדילה ולתת לה עצמאות מתוקנת.

חייבת הנקבה לקבל גדלות ועצמאות, כי אין אהבה בלי גדלות, אך עליה מוטל להשתמש בעצמאות זו כדי לבוא לקשר של אהבה לבעלה.

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה ז-ט
1. מהם ג' הבחינות שבלילה ומדוע ביצחק היא הבחינה המתוקנת?
2. הסבר בקצרה: מהו וזרח השמש? מהו ובא השמש? מהו סובב אל צפון? ומהו סובב סובב הולך הרוח?
3. מה התפקיד ביחס ללבנה של אברהם של יצחק ושל יעקב?
4. מדוע יש תפקיד לזכר להגדיל את הנקבא ומדוע צריך הגדלה זו – למה היא נועדה?
5. למה מספרת לנו התורה שיצחק היה בן ארבעים שנה כשנשא את רבקה? אגב כך יש להתייחס לזמן העקדה שהיה בגיל ל"ז.
6. על מה מצביעה העובדה שרבקה בת שלש היתה בנישואיה ליצחק?
7. מדוע רבקה היתה עקרה עד שיצחק נהיה בן 60 שנה?

 

ואלה תולדות יצחק

י) הלבנה, הנוקבא, אינה מאירה אלא כשרואָה את השמש, ז"א. וכיון שרואה אותו, היא מאירה, כלומר שמקבלת מז"א מוחין דהארת חכמה, שהם ראייה. וע"כ נקראת, באר לחי רואי. ואז היא מאירה ועומדת במים חיים. לחי רואי, כדי להתמלא ולהאיר מאותו החי, שהוא יסוד דז"א.

יא) בניהו בן יהוידע בן איש חי, פירושו, שהיה צדיק ומאיר לדורו, כמו החי של מעלה, שהוא יסוד דז"א, מאיר לעולם, שהיא הנוקבא. ובכל שעה באר זו, הנוקבא, מסתכלת לחי, היסוד, ורואית, כדי להאיר.

וישב יצחק עם באר לחי רואי. בקחתו את רבקה. כי באר היא רבקה, נוקבא דז"א. והוא יושב עמה, וניתאחד עמה בבחינת חושך בלילה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

קו שמאל דז"א, יצחק, מכונה חושך, להיותו מושג רק בחושך. כי בשעת שליטתו נחשכים המאורות, להיותו חכמה בלי חסדים. והנוקבא מכונה לילה. לפיכך הארת השמאל אל הנוקבא מכונה חושך בלילה. וכמ"ש ונתאחד עימה חושך בלילה. כי זיווג יצחק, קו שמאל, עם הבאר, הנוקבא, המקבלת ממנו, נבחן לחושך בלילה.

יצחק היה בקרית ארבע אחר שמת אברהם. וישב יצחק עם באר לחי רואי. בהכרח שאין זה מקום מגורו, אלא הוא שם הנוקבא, שניזדווג בה וניתאחד בה באותה הבאר. לעורר האהבה.

יב) וזרח השמש ובא השמש, ז"א. המאיר אל הלבנה, הנוקבא. כי כשהשמש נראה עימה, אז היא מאירה. והשמש מאיר וזורח ממקום עליון העומד עליו, שהיא בינה, משם מקבל הארתו, וזורח תמיד.

ובא השמש, להיזדווג עם הלבנה, הנוקבא. הולך אל דרום, קו ימין דז"א. ומשים בו תוקפו, שעיקר הארתו משים בימין, חסדים. ומשום שתוקפו הוא בימין, נמצא כל כוח הגוף של האדם בימינו של הגוף, ובו תלוי כוח הגוף.

ואחר כך סובב אל צפון, שמאיר לצד זה, לדרום, ומאיר לצד זה, לצפון. כי סובב משמעותו שהארתו סובב פעם לצד זה ופעם לצד זה. ללמדך, שאין עיקר כוחו בצפון, שהוא צד שמאל של ז"א, ואינו מאיר שם בקביעות, אלא סובב לכאן ולכאן.

סובב סובב הולך הרוח. ז"א הוא אור הרוח, והוא מכונה שמש. מה שסובב סובב הולך הרוח, כדי שהלבנה תאיר ממנו ויתחברו שניהם. כי עיקר הארת הלבנה הוא הארת החכמה, שמקבלת משמאל. אמנם אינה יכולה לקבל החכמה בלי חסדים. וע"כ ז"א הולך וסובב פעם לצד צפון להארת החכמה, ופעם לצד דרום להארת החסדים, כדי להלביש החכמה בחסדים, ורק בדרך זה מקבלת הלבנה הארתו ומתחברת עמו בזיווג.

יג) כשבא אברהם לעולם, חיבק את הלבנה והקריבה. כיון שבא יצחק, נאחז בה והחזיק בה כראוי, ומשך אותה באהבה. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. כיון שבא יעקב, אז נתחבר השמש, ז"א, בלבנה, בנוקבא, והנוקבא האירה. הארת החכמה קיבלה מיצחק. ועוד לא האירה בה, מחמת חוסר התלבשות באור חסדים. וכשבא יעקב, קו אמצעי, שהשפיע לה החכמה מלובשת בחסדים, אז האירה הנוקבא.

ואז נמצא יעקב שלם מכל הצדדים, מחסדים שבצד ימין ומחכמה שבצד שמאל. והלבנה האירה, כי עתה ע"י יעקב, נתלבשו החכמה והחסדים זה בזה, ויכולה להאיר. וניתקנה בי"ב השבטים.

יד) ברכו את ה' כל עבדי ה'. מי הם הראויים לברך את הקב"ה? כל עבדי ה'. כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים, מי המה המברכים אותו? עבדי ה'. ומי המה שברכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים, שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות לילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.

 

ויהי יצחק בן ארבעים שנה

טו) ויהי יצחק בן ארבעים, כשנשא את רבקה. יצחק נכלל בצפון ובדרום, שהם אש ומים. ואז היה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. כי ודאי שיצחק היה נכלל בימין, בחסדים, המכונים מים ומכונים דרום. וא"כ יש בו ב' הספירות צפון ודרום, שהם חסד וגבורה. צפון מכוח עצמו, שהוא שמאל. ודרום מכוח שהוא בן אברהם. גם היה לו היתכללות צפון ודרום יחד זה בזה, שהוא תפארת. כי אין תפארת אלא התכללות חסד וגבורה, שהם דרום צפון.

ונמצא שהיה לו ג' הספירות חסד גבורה ת"ת. ובקחתו את רבקה, שהיא המלכות, השיג גם את המלכות. והיה לו ד' ספירות חו"ג תו"מ. ובגדלות הם חו"ב תו"מ. שכל אחת מהן כוללת עשר ספירות, והם ארבעים ספירות, שהם ארבעים שנה.

כי הנוקבא יכולה לקבל המוחין של יצחק, שהוא קו שמאל, שנעשתה רביעי לחג"ת, ואז לְקָחָה יצחק והשפיע לה המוחין שלו. אבל אז היא עֲקרה, להיותה מחוסרת חסדים. כמ"ש וַיֶעְתַר יצחק… כי עקרה, כי אינה ראויה להוליד עד שתתמעט ותהיה בסוד שביעי, שתקבל מחג"ת נה"י. וע"כ כתוב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, כלומר חג"ת נה"י.

רבקה היתה, כמראֶה הקשת, שהוא ירוק לבן אדום, שהם חג"ת של הנוקבא. ובת שלש שנים נאחז בה, כאשר נאחז ברבקה. כלומר, כאשר נשא אותה. כי יצחק היה כלול מארבע ספירות בקחתו את רבקה, חו"ב תו"מ. אבל רבקה, אע"פ שנכללה עמו, מ"מ לא היה לה אלא ג' ספירות חג"ת, שהן ג' גוונים כמראֶה הקשת. והגוון מספירתה עצמה, שהיא מלכות, חסרה לה. והן ג' שנים, ולא ארבע. וספירותיו של יצחק הן בעשרות, ז"א. ושל רבקה הן רק יחידות, הנוקבא. ולפיכך ארבע ספירות של יצחק הן ארבעים. וג' ספירות של רבקה הן רק שלש שנים.

וכשהוליד היה בן ששים, שהשיג שש ספירות חג"ת נה"י, כדי להוליד כראוי. ויצא יעקב שלם, בכלל שש הספירות נאחז יעקב, ונעשה איש שלם