פיקודי לא-לג

חֶשְׁבּוֹן וּמִסְפַּר

צדיק זוכה להשגחה שהס"א לא יסיט אותו מדרכו הישרה.

אמר רבי אלעזר כתוב: עֵינֵי יְהוָה, אֶל-צַדִּיקִים; וְאָזְנָיו, אֶל-שַׁוְעָתָם. ולמה אנו רואים כמה צדיקים בעוה"ז, שאפילו מזונות כעורבי השדה אינם יכולים להשיג? אם כן מהו עיני ה' אל צדיקים? איך יכול להיות צדיק רעב. כאן השאלה היא על היחס בין השגחת הבורא לבין הברכה של מזונות, חיים ובנים.

משיב כאן שעיני השם משגיחים, אך לא לעיניני פרסים ומתנות בעולם הזה, אלא משגיח על הצדיקים שהס"א לא יוכל להסיט את הצדיק מדרך הישר. גם הצדיק מעצמו, שהוא בקדושה, אין הוא נתון לפיתויי הס"א לתחליפים שאינם ראויים.

פתח רבי אלעזר ואמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא יימַד ולא ייספר. מהו כחול הים?

כחול הים, פירושו, כי כשהים מעלה גליו ברוגז, והגלים עולים לשטוף העולם, כשמגיעים ורואים את חול הים, מיד נשברים וחוזרים לאחוריהם, ושוקטים, ואינם יכולים לשלוט ולשטוף העולם. יש כוח לחול הים לעצור את הדינים, ולכן כשאומר והיה מספר בני ישראל כחול הים, אומר שיש בהם כוח לעצור את הס"א, את נגף הגלים שבאים לשטוף את העולם.

כעין זה, ישראל, חול הים, וכששאר העמים, שהם גלי הים, בעלי הרוגז, בעלי הדינים קשים, רואים שישראל מתקשרים בהקב"ה, חוזרים לאחוריהם ונשברים לפניהם, ואינם יכולים לשלוט בעולם. ייתכן שזהו המפתח להפסקת האנטישמיות, ישראל יתקשרו בדבקות לקב"ה ואומות העולם נשברים לפניהם.

פיקודי לו-לח

אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת  

צח. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לִשְׁלֹמֹה: אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת  שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ. מקרא זה אמר שלמה המלך, בשעה שבנה ביהמ"ק. שהתחיל לבנות, והיה רואה שהמלאכה נשלמת בידיהם, והיה נבנה מאליו, אז התחיל ואמר, אם ה' לא יבנה בית כמ"ש: בראשית ברא אלקים, כי הקב"ה ברא והתקין עוה"ז, המלכות, בית, בכל מה שצריך. הכל נבנה בפוטנציאל כבר בראשית, והוצאתו לפועל על זה נאמר שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו

מדבר הוא על האדם שרוצה לבנות בית, דהיינו לדעת כיצד לבנות את האני האמיתי שלו. אי אפשר לבנות את הנפש סתם אלא על פי המחשבה והשכל של העליון. כוח השלמות של הבינה מאפשר בניית רגש נכון להכרה העליונה. כל בניה שלא בדרך זו, העבודה היא לשווא, אשר שווא היא קליפת הגאווה, דהיינו שאינו מוכן לקבל את חוקי העליון.

מחשבה היא התפיסה פראקטית שאדם יכול להבין ע"י קודם ונמשך. ישנה חשבה אמונית שהיא כנגד הבינה. המחשבה המנותקת מהתפיסה האמונית, לא תועיל בשום בניה נפשית. כאשר המחשבה מתקשרת באמונה מעל טעם ודעת, ניתן לבנות את המשכן הפנימי, את לב האדם. דהיינו הלימוד הוא מדרכי העליונים כדי להקיש לתחתונים, לכן כתוב: שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה. מִי גימ' חמישים היא הבינה, בראה את אֵלֶּה – המלכות, האני המורגש, לכן אין מנוס אלא לעשות רצוננו כרצונו יתברך.

צט. וכתוב: שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ. בוניו הם הנהרות, הספירות דז"א, היוצאים ונכנסים כולם בתוך הבית הזה, המלכות, לתקן אותו בכל מה שצריך. ואע"פ שכולם באים לתקן ולעשות תיקונו, אם ה', שהוא עולם העליון, בינה, שהתקין ועשה הבית כראוי, היו אלו הבונים לשווא, אלא שהעיקר מה שבינה עשה והתקין. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקַד שומר. כמ"ש: תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ובהשגחה זו היא נשמרת מכל הצדדים.

ק. ואע"פ שכתוב: הִנֵּה, מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, סָבִיב לָהּ:  מִגִּבֹּרֵי, יִשְׂרָאֵל. מיטתו שלשלמה המלכות. למה כולם שומרים אותה? כמ"ש: מפַּחַד בלילות, פחד הגיהינום העומד כנגדה, כדי שתדחה אותו. ומשום זה כולם מסבבים אותה כמגן בחינת ז"א וע"כ הם שש פעמים עשר, הם שליחי הבינה וכולם חסד מבחינת ה חסדים והיסוד הכוללם. אלאמא כוחו אלו, שמלכות לא התכללה בבינה והיא דין.

קא. ואע"פ שכולם עומדים בהארת המחשבה שלא נודע, ראש דעתיק, הנקרא רדל"א, ואז אור של המחשבה שלא נודע היכה באור הפרסא, המפסיקה בֵינה ובין ג' ראשים דא"א, והתבטלה ההפסקה, ומאירים יחד. שג' ראשים דא"א עלו לרדל"א, על ידי אותה הכאה אחר שהתבטל הפרסא, ומאירים יחד עם רדל"א, וג' ראשים דא"א נכללו זה בזה, ונכלל כל אחד משלושתם, ונעשו תשעה היכלות. ע"י עליית המלכות לבינה שבכל מדרגה, שסיימה המדרגה מתחת המלכות, נעשה שם פרסא, סיום המדרגה, באופן, שבינה ותו"מ של כל מדרגה נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. ונפלו בינה ותו"מ דראש עתיק לג' ראשים דא"א, והופרס פרסא מתחת החכמה דעתיק. וכן נפלו בינה ותו"מ של כל ראש מג' ראשים דא"א, כל אחד לראש שמתחתיו. וכן בינה ותו"מ של ראש הג' דא"א נפלו לאו"א. ואח"כ לעת גדלות, שנמשך הארה מע"ב ס"ג דא"ק, החוזרת ומורידה המלכות מבינה למקומה, ומבטלת גבול וסיום של הפרסא שבאמצע המדרגה, אז הבינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה, חוזרים ועולים למדרגתם כבתחילה מטרם שנפלו. ולוקחים עימהם גם המדרגה התחתונה, שהיו נפולים שמה. ונמצא אז, אשר בינה ותו"מ של ראש דעתיק, שנפלו לג' ראשים דא"א, חוזרים ועולים למקומם לראש דעתיק, הנקרא רדל"א, ומעלים עימהם גם הג' ראשים דא"א, לראש דעתיק. וג' ראשים דא"א נקראים, כתרא, אוירא, וחו"ס. ואע"פ שכולם עומדים בהארת המחשבה שלא נודע, אחר שהופרס הפרסא בין רדל"א לבין ג' ראשים דא"א, שמחמת זה נעשה גם בג' ראשים אותם המיעוטים כמו ברדל"א, שהסתיים כל אחד מתחת החכמה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיהם. אבל אחר זה, אור של המחשבה שלא נודע, של רדל"א, היכה באור הפרסא, שהמשיך הארה מע"ב ס"ג דא"ק וביטל הסיום של הפרסא המבדילה בינו לבין ג' ראשים דא"א. וחזרו בינה ותו"מ דרדל"א עם ג' ראשים דא"א ועלו למקום רדל"א, מחמת הביטול של הפרסא, ומאירים יחד עם רדל"א.

הג' ראשים דא"א אחר שעלו לרדל"א, נכללו שם זה מזה, עד שכל אחד מהם כלול מג', ונעשו מהם תשעה היכלות ברדל"א. אמנם גם בא"א מאירים אלו ט' היכלות, אלא ששם נקראים אורות.

קב. והיכלות אינם אורות, ואינם רוחות, ואינם נשמות, ואין מי שיעמוד בהם. הרצון של כל ט' אורות, העומדים כולם במחשבה, שהיא אחת מהם בחשבון, כלומר, התכללות ג' ראשים דא"א זה בזה במקום חו"ס דא"א, הנקרא מחשבה, שהוא אחד מג' ראשים דא"א. הרצון של כולם לרדוף אחרי ט' היכלות ברדל"א להשיגם, בעוד שעומדים במחשבה, בחו"ס. כלומר ט' אורות, שהם התכללות ג' ראשים דא"א בחו"ס, ובעוד שהם מצויים בחו"ס מחוץ לרדל"א, הם רוצים להשיג ט' היכלות שבמקום רדל"א.

והטעם הוא מפני שכל המוחין שלהם הם מקבלים מט' היכלות אלו. אבל אינם משיגים ואינם נודעים. כי אינם נמצאים לא ברצון ולא במחשבה עליונה. תופשים בהם, שמקבלים מהם מוחין. ואינם תופשים בהם שאין מגיעים אורות, אלא יש לתפוס אותם באמונה. הכוונה שאין כלי שיכול לעלות למחשבה העליונה, אבל ידוע שמשם מקבלים את הארה, כי אינם מושגים. באלו עומדים כל האמונה. וכל אלו האורות מהמחשבה העליונה, חו"ס שלמטה מרדל"א, כולם נקראים א"ס. כי עד כאן האורות מגיעים ואינם מגיעים, ולא נודעו, אין כאן רצון ולא מחשבה. כי חו"ס זו נסתמה, ואינה מאירה כלום לתחתונים.

המחשבה נק' מוחא סתימאה, הבנויה מתשע בחינות שהם ג ראשין דא"א. והרצון של כולם להשיג מחשבה זו, בנוסף כשרדלא ומוחא סתימאה לא התאחדו, כולם רוצים להשיג את הבחינה שנמצאת ברדלא ואת ההיכלות האלו ניתן להשיג רק בסוד האמונה.  

קג. כשמאיר הראש דא"א, הנקרא מחשבה, בעת ביטול כוח הפרסא, שמחזיר אליו בינה ותו"מ שלו, שמעלים עימהם גם התחתון, שהוא או"א וישסו"ת, ולא נודע ממי מאיר, כי המחשבה דא"א בלתי מושגת, אז מתלבש אורו ונסתם תוך הבינה, משום שהבינה אינה יכולה לקבל חכמה בלי חסדים, ע"כ נסתם בה האור. ואח"כ האירו החסדים, וחכמה וחסדים נכללו זה בזה, עד שנכללו הכול יחד, אז מאירים לכל פרצופי אצילות.

בקורבן, כשעולה הכול, שבינה ותו"מ של כל מדרגה עולים למדרגתה ומעלים עימהם גם התחתון שהיו נפולים בו, נקשר זה בזה ומאיר זה בזה, כי כל תחתון עולה לעליון ונקשר בו, וע"י זה מקבל המוחין דעליון. הרי שכל תחתון נקשר בעליון, וכל עליון מאיר לתחתון. אז עומדים כל המדרגות בעלייה לעליון. והמחשבה, א"א, עלה והתעטר בא"ס, רדל"א, שנקשר ברדל"א בעלייה, וע"כ מאיר בו. אותו האור שהמחשבה העליונה, א"א, מאיר ממנו, רדל"א, נקרא א"ס.

קד כיוון שהמחשבה, ראש דא"א, האירה והתפשטו ממנה כוחות, כלומר, הבינה שעלתה אליו וקיבלה ממנו חכמה והתפשטה למטה, אז המחשבה ההיא נסתמה ונגנזה ולא ידועה, כי היא מבחינת עצמה סתומה ואינה מאירה לתחתונים כלום. ומראש דא"א, התפשטה התפשטות לכל הצדדים. והתפשטה ממנו התפשטות אחת, שהיא עולם העליון, בינה.

קה עולם העליון עומד בשאלה, והוא מאמר עליון, בינה, שנקרא מ"י מדרגת השפעה כמ"ש: שׂאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. השאלה שבראה אלה. מ"י, ז"ת בינה דהיינו ישסו"ת, בראה אל"ה, שהם ו"ק דז"א. ואח"כ התפשט מ"י ונעשה ים, סוף כל המדרגות למטה, המלכות. ומבינה התחיל לבנות למטה במלכות, והכול עשה במלכות, באותו אופן ממש שלמעלה בבינה, זה כנגד זה. משום זה בינה היא שמירת הכול למעלה ולמטה. כי אלמלא הבינה שוא עמלו בוניו בו, שאז המלכות שהיא המלכות אין לה בסיס בלי המלכות שעולה לבינה

כי כל ספירה ומדרגה מקבלת מוחין שלה מעליון, ע"י עליות תחתון לעליון. אבל עכ"ז יש לכל אחת בחינתה עצמה ג"כ, חוץ ממה שלקחה מעליון. משא"כ המלכות. כי המלכות מצד עצמה אינה ראויה לאור העליון, כי הצמצום רוכב עליה. אלא ע"י עלייתה לבינה, היא מקבלת ממנו הכלים והאורות שלה, וכל מה שיש בבינה יש במלכות, באותו אופן ממש מז"א ע"י הנסירה, כמו חווה מאדם ראשון כך המלכות התנסרה מהעליון שלה. וע"כ אותיות המלכות הן כאותיות הבינה. כי הבינה נקראת מ"י והמלכות י"ם. ועד"ז בשם הוי"ה, ה"ר בינה וה"ת מלכות. וע"כ נבחנת הבינה שמירת הכול, כי היא שומרת המלכות, שלא ייאחזו בה החיצוניים, מחמת שנותנת לה הכלים והאורות שלה ע"י השאלת הכלים היא יכולה להישמר ע"י הכוחות המאפשרים בחינת חפץ חסד.

קו והתפשטות עולם העליון מהמחשבה, מחו"ס דא"א, היא בינה זו הנקראת עולם העליון רק לאחר שבינה שהם או"א עלו לראש דאריך, אז מוחא סתימאה מאיר דרך ז"ת דבינה, ל"ב נתיבות חוכמה  כמ"ש: אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקַד שומר, שהוא שומר ישראל, ז"א, כי השמירה אינה עומדת בז"א, אלא בעולם העליון, בינה. השם הוא בינה בסוד השמירה של חפץ חסד

קז התכלת של המשכן בעליון עומד. תכלת מלכות וארגמן ת"ת, שאחד יתקשר באחד, שיתייחדו ז"א ומלכות. כי ה' אלקיך אש אוכְלָה אש הוא. שיש אש אוכלה אש, שאוכל אותו ומכלה אותו, משום שיש אש החזק יותר מאש.

פיקודי לו-לח

אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת  

ללא מחשבה אמונית, לא תועיל בשום בניה נפשית.

כאשר המחשבה מתקשרת באמונה מעל טעם ודעת, ניתן לבנות את המשכן הפנימי, את לב האדם. דהיינו הלימוד הוא מדרכי העליונים כדי להקיש לתחתונים, לכן כתוב: שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה. מִי גימ' חמישים היא הבינה, בראה את אֵלֶּה – המלכות, האני המורגש, לכן אין מנוס אלא לעשות רצוננו כרצונו יתברך.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לִשְׁלֹמֹה: אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת  שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ.

מדבר הוא על האדם שרוצה לבנות בית, דהיינו לדעת כיצד לבנות את האני האמיתי שלו. לא ניתן לבנות את הנפש סתם, אלא על פי המחשבה והשכל של העליון. כוח השלמות של הבינה מאפשר בניית רגש נכון להכרה העליונה. כל בניה שלא בדרך זו, העבודה היא לשווא, אשר שווא היא קליפת הגאווה, דהיינו שאינו מוכן לקבל את חוקי העליון.

מחשבה היא התפיסה פראקטית שאדם יכול להבין ע"י קודם ונמשך. ישנה חשבה אמונית שהיא כנגד הבינה.

פיקודי כח-ל

זָהָב מִמַּטַה לְמַעְלָה וְכֶסֶף מִמַּעֲלֵה לְמַּטַה

היחד הוא מקור כל הברכות.

השכינה היא המקור, האמא ממנה מתברכים כול הנשמות.

לכל אדם יש את צד הכוהן שבו, ועליו לפעול צד זה כדי ליצור קשר עם העליון, זהו הימין המבטא אמונה השפעה, טוב ויכולת לשים את הנקודה הפרטית בצד ולהתחשב באמת ברצון הפנימי ליחד.

לכן הכהן מגביה קצת את יד ימין להראות חשיבותו, את חשיבות האמונה על הפרטיות. להראות שהיחד חשוב וגדול מהפרט, שהאמונה גדולה מהמדע. כל הברכות עוברות דרך היסוד, הצדיק ולכן בחסידות החשיבות הקשר לברכת הצדיק, שהוא מעביר את הברכה מהמקור, הקב"ה.

הכוהן הוא בחינת בינה, כסף ולכן ממנו באות הברכות והוא יכול להתפשט ממעלה למטה והוא לבוש החסדים לאור החוכמה. לכן אין לבקש את הזהב שהוא חוכמה/שפע המבטאים את הפרטיות הבאה ממעלה למטה בלי חסדים ישר לפרטיות. אל תרצה זהב, בקש כסף.

אין ברכה את בסמוי מן העין, שעין היא חוכמה/שפע, כאשר הדבר סמוי מהרצון הפרטי יש ברכה, ואין להסתכל על הכוהן בשעה שמברך. הברכה באה מהניסתר. יש להיזהר בבקשת ברכות פרטיות מצדיק, אלא אם כן הן באות כדי להשיג רווחה שתאפשר עבודת השם, שהיא העיקר.

כדי להיפתר מעין הרע, יש לפעול מתוך היחד, לכן כשהציע אלישע הנביא לבקש ברכה ממלכו של עולם עבור השונמית ושאל: מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ, הֲיֵשׁ לְדַבֶּר-לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל-שַׂר הַצָּבָא; וַתֹּאמֶר, בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת.

פיקודי כח-ל

זָהָב מִמַּטַה לְמַעְלָה וְכֶסֶף מִמַּעֲלֵה לְמַּטַה

עט. וע"כ לא צריך האור הראשון להתעלות מלמטה למעלה ולהניף אותו, אלא להתפשט ולהתגלות, ולא להתעלות כשמאל, זהב. וע"כ נקרא זהב תנופה ולא כסף. ומשום זה כתוב: וכסף פקודי העדה. ולא כתוב כסף תנופה. את הזהב שבא מהשמאל מניפים ממטה למעלה ואת הכסף אין צורך להניף, שהחסד מתפשט. כל השתוקקות עצמית צריך להפעול ממטה למעלה.

פ. צד ימין האמונה עומד תמיד לקיים כל העולם ולהאיר ולברך אותו. וע"כ הכוהן, צד ימין, חסד, מזדמן תמיד לברך את העם, כי מצד ימין באות כל ברכות העולם, והכוהן לוקח בראש, וע"כ התמנה הכוהן לברך למעלה ולמטה. החסד למעלה והכוהן למטה. לכל אדם יש את צד הכוהן שבו, ועליו לפעול צד זה כדי ליצור קשר עם העליון, זהו הימין המבטא אמונה השפעה, טוב ויכולת לשים את הנקודה הפרטית בצד ולהתחשב באמת ברצון הפנימי ליחד.

פא. בשעה שהכוהן פורש ידיו לברך העם, אז באה השכינה ושורה עליו וממלאת את ידיו, ומגביה יד ימין למעלה על יד שמאל, כדי להעלות הימין ולהגבירו על השמאל. ואז כל המדרגות שהכוהן פורש בהן ידיו, כולן מתברכות ממקור הכול. מקור הבאר, זהו צדיק, יסוד. מקור הכול, עוה"ב, בינה, שכל הפנים, כל המוחין, מאירים משם, כי הוא המעיין והמקור של הכול, וכל הנרות והאורות נדלקים משם. היחד הוא מקור כל הברכות. השכינה היא המקור, האמא ממנה מתברכים כול הנשמות, לכן מגביה קצת את יד ימין להראות חשיבותו, את סוד האמונה על הפרטיות. להראות שהיחד חשוב וגדול מהפרט, שהאמונה גדולה מהמדע. כל הברכות עוברות דרך היסוד, הצדיק ולכן בחסידות החשיבות הקשר לברכת הצדיק, שהוא מעביר את הברכה מהמקור, הקב"ה.

אין ברכה את בסמוי מן העין, שעין היא חוכמה/שפע, כאשר הדבר סמוי מהרצון הפרטי יש ברכה, ואין להסתכל על הכוהן בשעה שמברך. הברכה באה מהניסתר. יש להיזהר בבקשת ברכות פרטיות מצדיק, אלא אם כן הן באות כדי להשיג רווחה שתאפשר עבודת השם, שהיא העיקר.

פב. כעין זה נאמר בבינה, גם המקור והמעיין של הבאר, שהוא יסוד, כל אלו הנרות שלמטה, הספירות של המלכות, כולן מוארות ומתמלאות אורות ממנו. בינה מקור המשפיע לכל, כן יסוד הוא מקור המשפיע למלכות. משום זה, בשעה שהכוהן פורש ידיו ומתחיל לברך את העם, אז שורות ברכות עליונות ממקור העליון, בינה, להדליק הנרות, וכל הפנים מאירים, וכנ"י, המלכות, מתעטרת בעטרות עליונות, וכל הברכות יורדות ונמשכות מלמעלה למטה. הכוהן הוא בחינת בינה, כסף ולכן ממנו באות הברכות והוא יכול להתפשט ממעלה למטה והוא לבוש החסדים לאור החוכמה. לכן אין לבקש את הזהב שהוא חוכמה/שפע המבטאים את הפרטיות הבאה ממעלה למטה בלי חסדים ישר לפרטיות. אל תרצה זהב, בקש כסף.

חֶשְׁבּוֹן וּמִסְפַּר

פג. משה ציווה ובצלאל עשה יש תפקיד למעלה ויש תפקיד למטה, כדי שיהיה הכול בגוף, משה, ת"ת, וסיום הגוף, ברית קודש, בצלאל, כדי להרבות אהבה וקשר הייחוד במשכן, במלכות, והכול נעשה בימין. ע"כ בכל מקום שנמצא צד ימין, אינה שולטת בו עין הרע. משום זה כתוב: וכסף פקודי העדה. שנמנה בחשבון, שהוא הארת חכמה. ולא כתוב בו כסף התנופה, משום שכסף הזה בא מימין, חסד, וע"כ נמנה הכול במספר, התכללות בשמאל, ועכ"ז מושפע מלמעלה למטה.

פד. רבי יצחק שאל את רבי שמעון: הרי הברכה אינה שורה בדבר העומד במידה ובחשבון. למה במשכן היה הכול בחשבון? בכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, שנמשך מקו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, אם החשבון בא מצד הקדושה, שורה עליו ברכה תמיד, ואינה עוברת ממנו. מאין לנו? ממעשר, משום שבא החשבון לקודש, נמצאת בו הברכה. כש"כ המשכן, שהוא קודש, ובא מצד הקודש.

פה. אבל כל שאר דברי העולם כל מה שאדם פוגש בעולם מבטא משהו בתוכו, היות ותופס פרטים בעולם, זה מבטא פרט בתוכו. אם הדבר לא קשור לקדושה, אזי הוא צד של טומאה, שהוא שמאל ללא ימין. דבר הרשות הוא מותר כאשר מיוחס לקדושה, שאינם באים מצד הקדושה, אין הברכה שורה עליהם כשהם בחשבון דהיינו מבטאים את הנקודה הפרטית. משום שס"א, שהוא רע עין, יכול לשלוט עליו. וכיוון שיכול לשלוט עליו, לא נמצאת בו ברכה, כדי שלא תַגענה ברכות לרע עין ההוא. כדי להיפתר מעין הרע, יש לפעול מתוך היחד, לכן כשהציע אלישע הנביא לבקש ברכה עבור השונמית ושאל: מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ, הֲיֵשׁ לְדַבֶּר-לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל-שַׂר הַצָּבָא; וַתֹּאמֶר, בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת.

פו. ומדידה של קדושה, וחשבון של קדושה, תמיד התווספו בו ברכות ע"כ כתוב: וכסף פקודי העדה. כלומר, בחשבון. פקודי העדה, ואין יראה מעין הרע ומכל חשבון, כי הברכות שורות בכל מלמעלה.

פז. בזרעו של יוסף אינה שולטת עין הרע, משום שבא מצד ימין. ע"כ נעשה המשכן ע"י בצלאל, כי הוא שורה בצד יוסף, ברית קודש, יסוד. וע"כ, משה מצווה ובצלאל עושה, שיהיה הכול בגוף, משה, ת"ת. וסיום הגוף, בצלאל, יסוד, אות ברית קודש, להרבות אהבה וקשר הייחוד במשכן, המלכות. והכול נעשה בימין. ומשום זה כתוב: וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה, מְאַת כִּכָּר; וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, שֶׁקֶל–בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שחשבון הוא חשבון מדרגות גדולות ממונות, ג"ר, המתאחדות מימין. וע"כ כתוב: מאַת כיכר, שמורה על ע"ס, שבכל אחת עשר, כי יש בהן ג"ר.

פיקודי כב-כד

בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב

דין הוא שימוש ברצון לקבל. והרי הקב"ה עשה את הרצון לקבל כדי ליהנות לניבראיו, אלא יש להשתמש ברצון לקבל בתבונה בדרך השם, דהיינו ליהנות רק מהאמת. יש דין לצדיקים בימין ושמאל יחד, הוא תיקון בעזרתו ניתן להתקשר באהבה ושמחה, ויש דין לרשעים בשמאל בלבד, לאבדון.

למה בכלל רשעים צריכים לפרוח, אלא הם פורחים כמו עשב שאין לו תכלית, הם כאילו פורחים אך אין האילן גדל, הם "פורחים" רק בעולם הזה.

הדין, שהקב"ה חפץ בו, הוא דין ברור מהסיגים ויכול להערב עם קו ימין, המעורר אהבה ושמחה, דין דקו שמאל, אחר שמתייחד עם קו ימין, שאז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. וכן הוא זהב. אבל הרשעים, כשהם בעולם, הם כולם דין הזוהמה, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל. כלומר שיש דין, עונש שהוא תיקון, ויש דין שלא בא בקו אמצעי, דין רע שבא להאביד הרשעים מהעולם בדרגה השביעית של הגיהנום ממנה אין חזרה.

בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד. כמו עשב שאין להם תכלית והולכים לאבדון, כעשב באדמה יבשה. לכן אל יאמר אדם לעצמו אחטא ואשוב, שמא יחטא ולא ישוב, שיש גם דין להאביד רשע.

פיקודי כב-כד
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב

למה רשעים צריכים לפרוח, אלא הם פורחים כמו עשב שאין לו תכלית, הם כאילו פורחים אך אין האילן גדל, הם "פורחים" רק בעולם הזה.
סא. רבי אבא רבי יוסי ורבי חזקיה היו יושבים ועוסקים בתורה, אמר לו רבי יוסי לרבי חזקיה הרי אנו רואים שהקב"ה חפץ בדין בכל דבר, לערב זה בזה, חסד בדין, ועכ"ז הוא מאריך הדין לרשעי עולם. אם רוצה בדין, למה מסיר אותו מהרשעים, כלומר שמאריך אפו? כמה חכמים נעקרו דהיינו ראו שאינם כל כך חכמים, כי לא ידעו טעם האמיתי לפרש את הדבר למה מאריך אף עם הרשעים. אבל כמה דברים גילה רבי שמעון בזה.
סב. הדין, שהקב"ה חפץ בו, הוא דין ברור מהסיגים ויכול להערב עם קו ימין, המעורר אהבה ושמחה, דין דקו שמאל, אחר שמתייחד עם קו ימין, שאז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. וכן הוא זהב. אבל הרשעים, כשהם בעולם, הם כולם דין הזוהמה, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל. וע"כ לא צריכים לערב דין קדוש בדין הזוהמה, עד שדין הזוהמה נכלה מאליו ומאביד הרשע מעוה"ב, שדין הזוהמה שבו מאבידו מהעולם כלומר שיש דין, עונש שהוא תיקון, ויש דין שלא בא בקו אמצעי, דין רע שבא להאביד הרשעים מהעולם בדרגה השביעית של הגיהנום ממנה אין חזרה.
סג. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד. כמו עשב שאין להם תכלית והולכים לאבדון, כעשב באדמה יבשה. יבש, כשנותנים עליו מים, פורח, והיבשות פרחה ממנו. וכאילן הקצוץ החוזר וצץ, ואינו אלא פְּאַרוֹת לצד זה ולצד זה, שהם רק ענפים עולים, ולעולם אינו עולה אילן משם, כמו האילן שהיה מתחילה. כלומר, ויציצו כל פועלי אוון. וכל זה כדי, להישמדם עדי עד, לעוקרם משורשם ומהכול. לכן אל יאמר אדם לעצמו אחטא ואשוב, שמא יחטא ולא ישוב, שיש גם דין להאביד רשע.
סד. הקב"ה מאריך אפו לרשעים בעוה"ז, משום שעוה"ז חלק הס"א כלומר גם כשיבולע המוות לנצח לא תהיה ס"א. ועוה"ב חלק הקדושה, חלק הצדיקים, שיהיו בו הצדיקים האלו בעטרה של כבוד אדונם וישמשו לו ככתר. וב' צדדים אלו עומדים זה מול זה, עוה"ב, צד הקדושה, ועוה"ז, צד של הטומאה. זה עומד לצדיקים וזה עומד לרשעים. והכול זה כנגד זה. אשרי הם הצדיקים, שאין להם חלק בעוה"ז, אלא בעוה"ב

מ"ב קורבות של בלק
סה. הכול ניתקן ונגלה לפני הקב"ה. ואע"פ שבלק ובלעם לא התכוונו, בקורבנותיהם אל הקב"ה אלא לס"א נגד עם ישראל, הכול הוא מיתקן לפניו, ואינו גורע משכרם בעוה"ז כלום. בזמן ההוא שלטו על ישראל ע"י שגרם הקורבן שלהם, שיסתלקו מישראל 24000 איש, חוץ מכל אלו שנהרגו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. ועד עתה תלוי הקורבן ההוא להיפרע מישראל. שבעה מזבחות בנו והקריבו עליהם בקורבנות, בחשבון מ"ב (42) שמראה על שלמות ומקבלים על זה שכר בעולם הזה.
סו. אמר רבי שמעון: אלו מ"ב קורבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מס"א אל הקב"ה. וע"כ היה תלוי הקורבן שייטול אותו ס"א, שנקראת קללה, מישראל, ועד עתה עוד לא לקחה מהם. וכתוב באלישע, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, ויפן אחריו, אחורי השכינה, כי הס"א עומדת לאחור. ויראם, הסתכל וראה, באותם מ"ב ילדים, ס"א הנקראת קללה, וראה אותם שראויים לעונש. וע"כ: וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה. בשם ה', להוציא שם ה' מהחיוב של קורבן, שהקריבו בלעם ובלק. והכול מיתקן לפני הקב"ה, ודבר לא אבוד. כעין זה, מיתקן הכול לפני הקב"ה, הן לטוב והן לרע גם הס"א צריכה לקבל משהו מהקורבנות של בלק ובלעם, אותם ראינו במ"ב הילדים שאלישע קילל.
כל הזהב העשוי למלאכה
סז. דוד, שברח מפני שאול, וע"כ גרם שנאבדו כל הכוהנים של עיר נוב, ולא נשאר מכולם חוץ מאביתר לבדו, שברח. וזה גרם כמה רעות לישראל, שמתו שאול ובניו, ונפלו מישראל כמה אלפים ורבבות. ועכ"ז החטא ההוא היה תלוי על דוד להיפרע ממנו, עד שכל בניו של דוד נאבדו ביום אחד, ולא נשאר מהם אלא יואש בלבד, שנגנב ע"י יהושֶׁבע בת יורם, כמו שלא נשאר מאחימלך אלא אביתר בלבד. ועד היום תלוי החטא ההוא, לעשות דין על נוב, על החטא ההוא של נוב שכתוב: עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד.

סח. הסתכל הקב"ה, כשנתנו ישראל הזהב לעגל, והקדים להם זהב זה לרפואה, כי הקדים להם זהב המשכן לזהב של העגל. כי כל הזהב שהיה עימהם, נתנו לתרומת המשכן. כי הייתכן, שנמצא עימהם זהב כשעשו את העגל, והם פירקו אוזניהם לקחת זהב ההוא? כמ"ש: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, אשר באוזניהם. וע"כ הקדים זהב התרומה, לכפר על מעשה העגל הרפואה היא חיבור הסופיות לאין סופיות, הבלתי שלם לשלם, להתחבר לקב"ה.
סט. בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, בצלאל מצד המלכות, עשה את כל אשר ציווה ה' את משה. כי כל אומנות המשכן ניתקנה בהם ועל ידיהם. בצלאל עשה המלאכה, ומשה התקין אח"כ את הכול. משה ובצלאל כאחד היו. משה למעלה, ת"ת, ובצלאל תחתיו, יסוד. סיום הגוף הוא כגוף, כי יסוד ות"ת אחד הם. בצלאל ימין, חסד, ואהוליאב שמאל, דין. והכול אחד, שכלולים זה בזה. ומשום זה כתוב: בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. ואיתו אהוליאב בן אחיסמך למטה דן.
יש דין לצדיקים בימין ושמאל יחד, הוא תיקון בעזרתו ניתן להתקשר באהבה ושמחה, ויש דין לרשעים בשמאל בלבד, לאבדון.
דין הוא שימוש ברצון לקבל. והרי הקב"ה עשה את הרצון לקבל כדי ליהנות לניבראיו, אלא יש להשתמש ברצון לקבל בתבונה בדרך השם, דהיינו ליהנות רק מהאמת.

פיקודי יט-כא

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ

כשאדם נפטר מהעולם, הוא נשאל האם קבע עיתים קבועים לתורה.

נ. כתוב: וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת; יִרְאַת יְהוָה  הִיא אוֹצָרוֹ העיסוק בתורה אומר שהרצון יתכון להשיג את האמונה, לשם שמים. חֹסֶן יְשׁוּעֹת אומר שילוב של שמאל וימין, חסד ודין. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה, ז"א. שיתכוון לשם שמיים. המלכות נקראת שם, שתזדווג עם שמיים, ז"א. משום שהאמונה, המלכות, התכוונה להתחבר עם ז"א כמ"ש: אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, שעִתֶּיךָ העיתים לתורה, לז"א, ואמונה המלכות, שיתחברו שניהם יחד. חוסן ישועות, לכלול חסד בדין. כי חוסן דין, וישועות חסד. חכמת ודעת, אלו שורים זה על זה, כי החכמה מוסתרת וגנוזה, וצריכים להשרותם זה על זה, שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת. אדם צריך לקבוע עיתים לתורה כדי לחבר חסד ודין, חוכמה ודעת וכך לרכוש אמונה

נא. יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ. היא אוצרו של כל אלו המדרגות. שיראת ה', המלכות, לוקחת כל אלו הנחלים, המדרגות, ונעשית אוצר לכולם היא הכלל וממנה מושפעים כולם בחשבון של אמונה, שרק באמונה אפשר שתתגלה החוכמה. עיקר האמונה היא בכלל, וכשהפרט מאמין בכלל הוא חלק ממנו, ועליו להתבטל לכלל. האמונה היא הכוח לעשות את רצון השם וכשיוצאות ממנה כל אלה הצפונות כולן, היא מוציאה אותן בחשבון. שכתוב: עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. כי ודאי עושה בחשבון ומוציאה אלה בריכות מים, שהן המדרגות שקיבלה לתוכה, ומשגיח להוציא הכול בחשבון.

אין גילוי החכמה אלא במלכות. וע"כ נקראת המלכות אוצר. כמו אוצר, השומר ומקיים כל שנותנים לתוכו, כן המלכות מקבלת בתוכה כל הספירות והמדרגות, ומשפיעה בהם הארת חכמה, שבזה נשמרות ומתקיימות. והיא מוציאה אותן בחשבון, בהארת החכמה הנקראת מוחין דחשבון. וע"ז מביא ראיה מהכתוב: עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. כי החכמה נקרא עיניים. חשבון הוא השפעת החכמה. בריכות הן המדרגות שמקבלת. ואומר, שהבריכות שבה, מוציאה בחשבון, הארת החכמה מהעיניים. היות והמלכות היא זו שמושכת את החוכמה, כל הנחלים הולכים לים, היא זו שמשפיעה לאחר מכן את האור לכל שאר המדרגות.

נב. משום שבמלכות נוהג חשבון, שהוא חכמה המקיימת הכול, ע"כ נקראת אמונה, כי אמונה היא נאמנות וקיום. בספירות ובמדרגות עליונות, שהמלכות מקבלת, צריך לראות אמונה, להאירם בחשבון, כמ"ש: יראת ה' היא אוצרו. אז בדברי העולם, בתיקונים של המלכות עצמה, הנקראת עולם, בכלי המשכן, המלכות דראש נק' אמונה מפני שהיא המייצרת את הקשר עם נותן האמונה.

על אחת כמה וכמה שצריכים לחשבון ולהראות האמונה, שהוא הקיום. וע"כ הודיע הקב"ה לכל ישראל עניין האמונה של עושי המשכן, בכל מה שעשו. כמ"ש: אלה פקודי המשכן כלומר זאת האמונה שצריך להשיג ולבנות כך את המשכן כדי להראות שהם באו לתת את בחינת האמונה.

בְּצַלְאֵל, הַשֵּׁם שלו גָרַם [בצלאל שמא גרים]

נג. רבי יוסי ורבי יצחק היו הולכים בדרך (השם), אמר רבי יוסי: וודאי שהקב"ה רצה בבצלאל לעבודת המשכן יותר מבכל ישראל. השם שלו גרם ששם הוא בחינת רצון, שנקרא בצלאל, בצל אל. אשר אל שם החסד. הקב"ה שׂם שמות בארץ להתעטר בהם, ולעשות בהם עבודת העולם. כמ"ש: אשר שׂם שמות בארץ. שהשמות שהאנשים קוראים בארץ, שׂומה עליהם מפי ה'. כך החליף הקב"ה את שמו של אברם לאברהם, וליעקב הוסיף שם ישראל, כלומר יש משמעות לשם האדם

שמו של מצלאל מורה שהצל שהוא בחינת אמונה, ואל זה שם החסד השפעה, לכן הוא נבחר לבנות את כלי המשכן. השמות בתורה מדוייקים ולא רצוי ששם חיבה יהפוך לשם הקבוע. מאחר הקב"ה שותף לשם שנותנים ההורים, שנותן בהם מעין נבואה, רצוי לשמור ולהשתמש בשם שניתן בתחילה.

נד. יהודה היה מצד שמאל, כי יהודה מלכות, והמלכות נבנית משמאל. וחזר והתדבק בימין, בז"א. וע"כ בצד זה נעשה המשכן, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בימין, ואח"כ נכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. כעין זה התורה, ת"ת, התחילה משמאל, כי ת"ת נאצל מגבורה, שמאל, והתדבק בימין, בחסד, ונכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. ראובן, התחיל מימין, כי ראובן חסד, ונטה לשמאל, כי לקח עימו לדגלו שאר השבטים, שמעון וגד, שהם שמאל. כי התחיל מימין ונטה לשמאל.

נה. יהודה התחיל משמאל, משום שבא משמאל, מלכות, ומלכות נבנית משמאל, והתדבק בימין, והמשכן נעשה ג"כ בצד זה, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בצד ימין. כי המשכן הוא מלכות. וע"כ בצלאל, שבא מצד יהודה, עשה המשכן וניתקן אצלו, כי בחינתו דומה למשכן. והקב"ה רצה בו ובחר אותו מכל ישראל לעבודת המשכן הזו. האמונה הנדרשת היא המחוייבות לאידאה אליה האדם שואף, ואז האמונה משתפתת ללב שזו בחינה של שמחה כאשר האמונה במדרגת השפעה, ואהבה כאשר האמונה במדרגת חוכמה. זהו האור החוזר המלביש, היא המנעולא, חסדים מכוסים, שלאחר מכן תוכל להתפשט במפתחא.

נו. ונתן לו חכמה ותבונה ודעת, משום שבתחילה היה עימו תבונת הלב כמ"ש: וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה, שמשום שהיה כבר חכם לב, ע"כ נתתי בו חכמה. משום שהקב"ה אינו נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה. כעין זה בצלאל, שהיה בו חכמה, נתן לו הקב"ה חכמה. בצלאל, בצל אל, השם גרם לו, ועל חכמתו נקרא כך.  תלמיד חכם הוא זה הרוצה בחוכמה, יש לו לב חכמה, שהלב הוא המתאווה והקב"ה נותן לו חוכמה, דהיינו שהוא בא  בביטול מוחלט לעליון.

נז. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. בצילו, בצלאל, שהתקין המשכן ועשה אותו. חימדתי וישבתי, שהמשכן נחמד לשבת בו, שעושה חמדה לכנ"י, וכנ"י יושבת בצל אל. וזהו בצלאל.

נח. וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. ז"א עושה פירות טובים בעולם. פרי הן נשמות הצדיקים, שהן פרי של מעשה הקב"ה. כי נהר היוצא מעדן, הוא יסוד דז"א, ומוציא וזורק נשמות לעולם. והן פירות של הקב"ה. הנשמות שמגלות החוכמה הן הנעימות לקב"ה.

נט. בצילו, זה בצלאל, וע"כ תיקון המשכן היה ע"י בצלאל. משום זה כתוב: ובצלאל בן אורי בן חור. בן אורי, זה אור השמש היוצא, זה ימין. בן חור, זהו שמאל. וע"כ נשלם בו דין הקב"ה במעשה העגל. שהערב רב הרגו אותו בצלאל נכדו תיקן את מעשה העגל בעצם בניית המשכן.

ס.  כָּל הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה. משעה שנתנו אותו ישראל, כבר היה עשוי, וניתקן למעלה מקודם לכן, בכל מלאכת הקודש. כל הזהב כבר נעשה וניתקן בכל מלאכת הקודש למעלה. משום שבכל מדרגה היה מתוקן בה זהב, כי אין שלמות אלא רחמים ודין. וע"כ היה הולך הזהב בכל מלאכת המשכן, בכל מדרגות המלכות, בכל עבודה, הנקראת קודש. לכן חייבים את צד האישה בתנאי שהופכים את ההשתוקקות ליחד. זהב המשכן מתקן את הזהב של חטא העגל שהיה על הרצון לקבל בלבד

פיקודי יט-כא

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ

יש משמעות לשם האדם

שמו של בצלאל מורה על הצל שהוא בחינת אמונה, אל זה שם החסד השפעה, לכן הוא נבחר לבנות את כלי המשכן. השמות בתורה מדוייקים ולא רצוי ששם חיבה יהפוך לשם הקבוע. מאחר הקב"ה שותף לשם שנותנים ההורים, שנותן בהם מעין נבואה, רצוי לשמור ולהשתמש בשם שניתן בתחילה.

בצלאל, בצל אל, השם גרם לו, ועל חכמתו נקרא כך.  תלמיד חכם הוא זה הרוצה בחוכמה, יש לו לב המתאווה לחוכמה והקב"ה נותן לו חוכמה, כאשר הוא בא  בביטול מוחלט לעליון.

כשאדם נפטר מהעולם, הוא נשאל האם קבע עיתים קבועים לתורה. וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת; יִרְאַת יְהוָה  הִיא אוֹצָרוֹ העיסוק בתורה אומר שהרצון יתכוון להשגת האמונה, לשם שמים. חֹסֶן יְשׁוּעֹת אומר שילוב של שמאל וימין. מאחר ואין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת, אדם צריך לקבוע עיתים לתורה כדי לחבר חסד ודין, חוכמה ודעת וכך לרכוש אמונה. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה.

יִרְאַת יְהוָה הִיא אוֹצָרוֹ. שיראת ה', המלכות, בחינת הים הלוקח כל אלו הנחלים, המדרגות, ונעשית אוצר לכולם היא הכלל וממנה מושפעים כולם בחשבון של אמונה, שרק באמונה אפשר שתתגלה החוכמה. עיקר האמונה היא בכלל, וכשהפרט מאמין בכלל הוא חלק ממנו, ועליו להתבטל לכלל. האמונה היא הכוח לעשות את רצון השם.

לשם מה נצרך משה למנות הכסף?
מהו המשכן?
?לגלות את הנפש ?
הדף היומי בזוהר הקדוש
פיקודי ז – ט
שיעור השקפה, הרב אדם סיני.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן

משה נאלץ למנות את הזהב והכסף לאחר סיום בניית המשכן, כדי למנוע מראית עין ופתחון פה מהמלעיזים שיאמרו שמשה לקח לכיסו, משום שכתוב: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל".
והרי משה היה היחיד שלא הלך לקחת רכוש ממצרים, אלא עסק בעצמות יוסף, אלא יש עניין של מראית עין ובזה יש להיזהר כדי שלא יהיה לשון הרע.

יש ללמוד מכך שדברים כאלו, ובעיקר כספי ציבור צריכים להיות שקופים. משה בנקיון כפיו אפילו לא חשב שישנה בעיה, עד שהקב"ה הכריח אותו לעשות בדיקה וספירה עבור המקטרגים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הפקידה, הספירה שנעשתה על פי משה.

⏪לינק לשמיעת השיעור:

הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – ז-ט שיעור השקפה

שנה טובה ושבוע טוב.
בימ"ד הסולם?להשיב את הנפש.
טל.0503141111

פיקודי ז-ט

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן  

משה נאלץ למנות את הזהב וכסף לאחר סיום בניית המשכן, כדי למנוע מראית עין ופתחון פה מהמלעיזים שיאמרו שמשה לקח לכיסו, משום שכתוב: וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְהוָה, וּמִיִּשְׂרָאֵל. והרי משה היה היחיד שלא הלך לקחת רכוש ממצרים, אלא עסק בעצמות יוסף, אלא יש עניין של מראית עין ובזה יש להיזהר כדי שלא יהיה לשון הרע.

יש ללמוד מכך שדברים כאלו, ובעיקר כספי ציבור צריכים להיות שקופים. משה בנקיון כפיו אפילו לא חשב שישנה בעיה, עד שהקב"ה הכריח אותו לעשות בדיקה וספירה עבור המקטרגים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הפקידה, הספירה שנעשתה על פי משה.

לשם מה נצרך משה למנות הכסף?
מהו המשכן?
?לגלות את הנפש ?
הדף היומי בזוהר הקדוש
פיקודי ז – ט
שיעור השקפה, הרב אדם סיני.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן

משה נאלץ למנות את הזהב והכסף לאחר סיום בניית המשכן, כדי למנוע מראית עין ופתחון פה מהמלעיזים שיאמרו שמשה לקח לכיסו, משום שכתוב: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל".
והרי משה היה היחיד שלא הלך לקחת רכוש ממצרים, אלא עסק בעצמות יוסף, אלא יש עניין של מראית עין ובזה יש להיזהר כדי שלא יהיה לשון הרע.

יש ללמוד מכך שדברים כאלו, ובעיקר כספי ציבור צריכים להיות שקופים. משה בנקיון כפיו אפילו לא חשב שישנה בעיה, עד שהקב"ה הכריח אותו לעשות בדיקה וספירה עבור המקטרגים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הפקידה, הספירה שנעשתה על פי משה.

⏪לינק לשמיעת השיעור:

003- הדף היומי בזוהר הסולם – פיקודי – ז-ט שיעור השקפה

שנה טובה ושבוע טוב.
בימ"ד הסולם?להשיב את הנפש.
טל.0503141111

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פיקודי י-יב

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן  

ללא חסדים לא שורה הברכה.

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ובכדי שתהיה ברכה צריך שיהיו חסדים, והם נק' ברכה ובלי מספר. וכאשר מונים משהו, זה מחלק את המדרגה לפרטים. אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן כלומר שפוקדים, סופרים אותם, ואז בא השטן לקטרג ואמר אולי משה לקח חלק מהזהב. והרי הס"א לא באה באמת לבדוק אלא לקטרג. בחסדים אין מספר, אך בכדי למשוך את השפע צריך את קו שמאל בתחילה, דהיינו ספירת הפרטים. הפיתרון שהכן מושכים את אור החוכמה, ואז ממעטים אותו לעבור בקו אמצעי.

כתוב באליהו: וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹר  קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, לְכַלְכְּלֶךָ. צרפתה אומר שעליו לצרף ולזכך הסיגים. מטרם שיבוא לעולם, ציווה הקב"ה, בגזרה שלו למעלה על העורבים, להביא מזון לאליהו, ולאישה ההיא שתיתן מזון לאליהו.

כאן רואים שהייתה ברכה למרות שישנה ספירה מלוא כף קמח, אלא שנעשה תיקון ע"י אליהו. אלא כתוב: כִּי כֹה אָמַר יְהוָה – קו אמצעי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר, וע"כ משום ברכה זו, שרו בהם ברכות, אע"פ שהיו במידה, גם כשישנו מניין וחשבון, אפשר ויתקבל האור, במידה ופועלים שמאל דרך קו אמצעי. חשבון או מספר אומר שאפשר לחלק את המדרגה ולדעת כמה פרטים יש, דהיינו מופרדים אחד מהאחר, ובפירוד אין ברכה. אך ניתן לספור פרטים הגב הכלל, כמו למשל שעושים ספירה ע"י מספר מילות הפסוק, שהפסוק עצמו הוא כלל.