"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

אם אתה חי רק את צד העונג — אתה חי כמו בהמה!

יש בנפש נקודה פנימית שאינה גלויה, ומצד שני ישנה חיצוניות בה מרגישים עונג. "אתם קרואים אדם ואין אומות העולם נקראים אדם" – האדם זה התכללות בין הפרטים מחוצה לו, לנקודה הפנימית שבו.

להזדווג זה לעשות צורה של קשר. אם בזיווג הצורה היא מה יצא לי מזה — זה ציור של בהמה שסופה לשחיטה. לחיות כאדם זה לצייר ציור פנימי. תפקיד הגוף לגלות את הפרטים שבהם נמצא העונג, ואותם להכליל בצד האדם שבפנימיותנו. בלי לקחת את הנקודה החיצונית, ולהכלילה בפנימית — לא תגלה ותממש את פוטנציאל האדם שבתוכך.

הפרטים למטה, הפנימיות למעלה. אם תיקח את האדם — הכלל ו"תַתִיך" תפרידו לפרטים תקבל את הבהמות שבו, שתפקידן לגרות את הנקודה הפנימית המייצגת אותם כשעוסקים בהם (שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר). פרט לא בא בשביל עצמו, אלא לבטא את הכלל אליו הוא שייך. כי נודע שהאדם נקרא עולם קטן, שכל פרטי העולם נכללים בו. ונמצא שיחס כל פרטי מין הבעל חי כלפי נשמת האדם, הוא כיחס של פרטים להכלל, שהרי שנשמת האדם כוללת כל פרטי בעלי חיים.

הרוח הוא עצם האדם, הגוף טפל אליו והוא רק לבושו. מי שחי רק את הגוף — חי את הטפל ולא את העיקר, כך גם העוסק רק בגוף התורה, לא עוסק בעיקר. "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי" – הבשר הוא לבוש — העצם זה הרוח. חייבים את הפעולות בחיצוניות, אך הן באות בכדי לגרות נקודה פנימית באדם שבנו. עלינו לעשות בצורה תמידית את המעבר הזה. להיות פנימי אומר להתעסק בחיצוני, ובכל פעם לפרש ולהביאו אל הפנימי, כפי שמורים לנו חז"ל, ובעיקר במקום הרשות.

סוד הכלל "רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם–הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה; וְרוּחַ הַבְּהֵמָה-(הפרטים) -הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ, בסוד רוח הבהמה היורד למטה, והוא מטעם, כי אין העדר ברוחני – בכלל. אצל האדם הלבוש עומד בפני עצמו, הוא אינו מייצג את צד האדם, פרט שאינו מייצג את הכלל. המהות הפנימית של הַבְּהֵמָה זה היא עצמה — ה"מָה" נמצא "בַּה"

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

אם אתה חי רק את צד העונג — אתה חי כמו בהמה!

יש בנפש נקודה פנימית שאינה גלויה, ומצד שני ישנה חיצוניות בה מרגישים עונג. "אתם קרואים אדם ואין אומות העולם נקראים אדם" – האדם זה התכללות בין הפרטים מחוצה לו, לנקודה הפנימית שבו.

להזדווג זה לעשות צורה של קשר. אם בזיווג הצורה היא מה יצא לי מזה — זה ציור של בהמה שסופה לשחיטה. לחיות כאדם זה לצייר ציור פנימי. תפקיד הגוף לגלות את הפרטים שבהם נמצא העונג, ואותם להכליל בצד האדם שבפנימיותנו. בלי לקחת את הנקודה החיצונית, ולהכלילה בפנימית — לא תגלה ותממש את פוטנציאל האדם שבתוכך.

הפרטים למטה, הפנימיות למעלה. אם תיקח את האדם — הכלל ו"תַתִיך" תפרידו לפרטים תקבל את הבהמות שבו, שתפקידן לגרות את הנקודה הפנימית המייצגת אותם כשעוסקים בהם (שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר). פרט לא בא בשביל עצמו, אלא לבטא את הכלל אליו הוא שייך. כי נודע שהאדם נקרא עולם קטן, שכל פרטי העולם נכללים בו. ונמצא שיחס כל פרטי מין הבעל חי כלפי נשמת האדם, הוא כיחס של פרטים להכלל, שהרי שנשמת האדם כוללת כל פרטי בעלי חיים.

הרוח הוא עצם האדם, הגוף טפל אליו והוא רק לבושו. מי שחי רק את הגוף — חי את הטפל ולא את העיקר, כך גם העוסק רק בגוף התורה, לא עוסק בעיקר. "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי" – הבשר הוא לבוש — העצם זה הרוח. חייבים את הפעולות בחיצוניות, אך הן באות בכדי לגרות נקודה פנימית באדם שבנו. עלינו לעשות בצורה תמידית את המעבר הזה. להיות פנימי אומר להתעסק בחיצוני, ובכל פעם לפרש ולהביאו אל הפנימי, כפי שמורים לנו חז"ל, ובעיקר במקום הרשות.

סוד הכלל "רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם–הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה; וְרוּחַ הַבְּהֵמָה-(הפרטים) -הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ, בסוד רוח הבהמה היורד למטה, והוא מטעם, כי אין העדר ברוחני – בכלל. אצל האדם הלבוש עומד בפני עצמו, הוא אינו מייצג את צד האדם, פרט שאינו מייצג את הכלל. המהות הפנימית של הַבְּהֵמָה זה היא עצמה — ה"מָה" נמצא "בַּה"

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

נדלקת! פתאום התאהבת!
זו ספונטניות שתביא לשבירה.

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" שבשמו ישנה האות ד' — דלות ושפלות שמאפשרים לתקן הברית, להתכלל עם המשביר האמיתי של החוכמה, המזון שחייב להגיע מיוסף – כאמור רק לאחר התבטלות מוחלטת של יהודה, אז יכולה ליפול האות ד' ולקבל שם הויה — אהבה שלמה.

דוד בא מלאה ולא מרחל כמו יוסף. להביא את המלכות ישירות מרחל — שזו בחינת אהבה, לא ניתן מפני שיש להקדים יראה — לאה. קודם יש להוליד את האני של האדם בבחינת — יראה, למרות שזו לא שלמות, אך היא תגיע בגמר תיקון.

רחל יורשת את כל בחינות לאה — אדם לא נולד להיות עבד, אלא בן להשם בחינת אהבה. דרגת ביניים עבד — יראה באה רק כהקדמה. מה שלאה הולידה את דוד המלך, היא כפונדקאית, שאהבה תירש אותה.

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים – אֶבֶן שם המלכות בקטנותה, וגם אחד משמות יצר הרע. הַבּוֹנִים — הצדיקים המתקנים את המלכות, שבתחילה הייתה המלכות נמאסת על הבונים, מפני שהמלכות מיעטה עצמה והאור שלה והקליפות ניתקנו במקומן למטה מפרסה. נמאסת מתחילה — שביטלו את הרצון ולא השתמשו בו. הבורא נותן לך רצון ואיך משתמש בו? אלא יש לדחות את האור, להקפיא אותו ולהפשירו בהדרגה לתוך תבניות אמוניות של השפעה. את כל הכישרונות והעוצמה של האדם — יש לבנות מחדש באופן הראוי והנכון מתוך ברית.

בזכות צמצום ב' יש לזו"ן — האני של האדם יכולת לקבל אור של השפעה מבינה — דרך ל"ב נתיבות — רק כך ניתן לקבל גדלות בלי להישבר.

מלכות בית דוד מבטאת את האהבה — משיח זה הגעת האהבה ללב האדם.
כל העולם שואף לאהבה, לכלל בזוגיות, בחברים, בעם ישראל ובכל העולם.
אומרים למלכות — כעת מעטי עצמך, נשיאת האהבה תבוא עם עליית הרגש, הרצון ותיקונו, ואז הכלה יכולה להיות ראויה לאהבה.
ביום ד' נתקנה האהבה כפוטנציאל, ועדיין לא נתיישבה, ולא נקראת אדם שלם.
אדם זה ניקרא אהבה. את הפוטנציאל יש להוציא לפועל מהכוח — ע"י התכללות ביסוד — יוסף. תיקון ראשון — להחליט לוותר עליה, תיקון שני — להכליל אותה במלכות בית יוסף

הפיתרון להיכנס לברית עם ה', עבודה עם חברים ובניה נכונה. תבנה את יוסף, ואז יהודה עם הדלות באמונה, יוכל לקנות דרך הברית — החלטה אמונית, להוריד את האות ד' ולהגיע לשם הויה.

אדם שעושה מה שבא לו בסופניות — יש לו בלגאן בחיים . חנוכה זו שמירה — על הברית, לראותם בלבד ולא להשתמש. הבניה היא ע"י הדחייה — זה יוסף, וכאן המלחמה עם היווני שבך. אם אדם עובד בצורה שמואס בגילויי האהבה לפני שנשלם תיקון הברית — אז יכול לבוא לבחינת שבת אליה מתכוננים ע"י שמירה על הברית.
מי שרוצה את האהבה מיד, ייפול לשבירת הכלים, לתאווה וריקנות!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

נדלקת! פתאום התאהבת!
זו ספונטניות שתביא לשבירה.

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" שבשמו ישנה האות ד' — דלות ושפלות שמאפשרים לתקן הברית, להתכלל עם המשביר האמיתי של החוכמה, המזון שחייב להגיע מיוסף – כאמור רק לאחר התבטלות מוחלטת של יהודה, אז יכולה ליפול האות ד' ולקבל שם הויה — אהבה שלמה.

דוד בא מלאה ולא מרחל כמו יוסף. להביא את המלכות ישירות מרחל — שזו בחינת אהבה, לא ניתן מפני שיש להקדים יראה — לאה. קודם יש להוליד את האני של האדם בבחינת — יראה, למרות שזו לא שלמות, אך היא תגיע בגמר תיקון.

רחל יורשת את כל בחינות לאה — אדם לא נולד להיות עבד, אלא בן להשם בחינת אהבה. דרגת ביניים עבד — יראה באה רק כהקדמה. מה שלאה הולידה את דוד המלך, היא כפונדקאית, שאהבה תירש אותה.

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים – אֶבֶן שם המלכות בקטנותה, וגם אחד משמות יצר הרע. הַבּוֹנִים — הצדיקים המתקנים את המלכות, שבתחילה הייתה המלכות נמאסת על הבונים, מפני שהמלכות מיעטה עצמה והאור שלה והקליפות ניתקנו במקומן למטה מפרסה. נמאסת מתחילה — שביטלו את הרצון ולא השתמשו בו. הבורא נותן לך רצון ואיך משתמש בו? אלא יש לדחות את האור, להקפיא אותו ולהפשירו בהדרגה לתוך תבניות אמוניות של השפעה. את כל הכישרונות והעוצמה של האדם — יש לבנות מחדש באופן הראוי והנכון מתוך ברית.

בזכות צמצום ב' יש לזו"ן — האני של האדם יכולת לקבל אור של השפעה מבינה — דרך ל"ב נתיבות — רק כך ניתן לקבל גדלות בלי להישבר.

מלכות בית דוד מבטאת את האהבה — משיח זה הגעת האהבה ללב האדם.
כל העולם שואף לאהבה, לכלל בזוגיות, בחברים, בעם ישראל ובכל העולם.
אומרים למלכות — כעת מעטי עצמך, נשיאת האהבה תבוא עם עליית הרגש, הרצון ותיקונו, ואז הכלה יכולה להיות ראויה לאהבה.
ביום ד' נתקנה האהבה כפוטנציאל, ועדיין לא נתיישבה, ולא נקראת אדם שלם.
אדם זה ניקרא אהבה. את הפוטנציאל יש להוציא לפועל מהכוח — ע"י התכללות ביסוד — יוסף. תיקון ראשון — להחליט לוותר עליה, תיקון שני — להכליל אותה במלכות בית יוסף

הפיתרון להיכנס לברית עם ה', עבודה עם חברים ובניה נכונה. תבנה את יוסף, ואז יהודה עם הדלות באמונה, יוכל לקנות דרך הברית — החלטה אמונית, להוריד את האות ד' ולהגיע לשם הויה.

אדם שעושה מה שבא לו בסופניות — יש לו בלגאן בחיים . חנוכה זו שמירה — על הברית, לראותם בלבד ולא להשתמש. הבניה היא ע"י הדחייה — זה יוסף, וכאן המלחמה עם היווני שבך. אם אדם עובד בצורה שמואס בגילויי האהבה לפני שנשלם תיקון הברית — אז יכול לבוא לבחינת שבת אליה מתכוננים ע"י שמירה על הברית.
מי שרוצה את האהבה מיד, ייפול לשבירת הכלים, לתאווה וריקנות!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

אין חשיבות לאישה זולת להימצא ביחד עם בעלה.
האדם הוא בחינת נקבה כלפי המשפיע — ה' יתברך.

השמש והלבנה הם בחינת זכר ונקבה, שֹכל ורגש וכד' כאשר הנקבה באה בתחילה בהתלבשות בתוך הזכר — "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". למה אמר לה לכי מעטי עצמך ולא מיעט אותה בעצמו? — אלא נותן לנברא לבחור באפשרות עליה החליט כבר קודם — יתר דבקות. לגדל פרטיות בכדי לחזור מתוך בחירה להיכלל בכלל באהבה.

יש חוק בנפש — שכל נקבה רוצה להיכלל בדבקות מתוך עצמה.

אין חשיבות לבריאה — זולת להימצא יחד עם ה'. אין חשיבות לאדם כפרט, אלא להידבק בבורא. הנפש יצאה לבחינה מדעית, חלוּקית — אך עליה לפתח את הנקודה הפנימית של האמונה. תפקיד האישה הוא שלא לשמה — עיסוק בפרטים, בבנים כדי לחזור להיכלל בבעל. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ (בתנאי שתרכוש) אֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. לא לפחד מהירידות — הן באות להשיג אמונה, ואז רואים סגולות בנפש — הארת חסד גדולה.

עשיו שם אלוקים, יעקב שם הויה, שחוזר על פכים קטנים, וכובש את כל הפרטים, ואז בא למעבר יבק — שם אלקים+הויה, אך נפגע בגיד הנשה, ואישה שגיד הנשה שולט עליה, אינה יכולה לתקן מאחר וכל רצונה הם תאוותיה.
בכל יהודי, יש נקודה פנימית, רצון לקשר להרמוניה של יחד. תפקיד השתוקקויות הגדולות לגרות נקודה זו — אות ה אחרונה בשם הויה -הרצון לדבקות.
הנוקבא היא בחינת שם אלוקים — נתן לה לב, שמתפרט לרצונות רבים. "אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים" -יורה על שאר צבאות ומחנות המלאכים, שאין להן מספר, ולאלו שיש להם מספר – כוכבי הלכת. הַכּוֹכָבִים הרבה רצונות פרטיים בלי מספר, אך עיקר ההשפעה ככוכבים — הרצונות שיש להם מספר. כוכב — כׂח בו. אם כוח הלב, שהוא צד הנקבה, יוצא להתעסק ברצונות כאשר הוא מנותק מההכרה העליונה — ימות.

יהודי צריך לקיים תו"מ ואם אין לו כוח לפחות יתקדם לאט — אך מי שאיבד לגמרי את הקשר לנקודת המצפון הפנימי — מאבד את הדרך וטועה. חנוכה הוא זמן מסוגל להתגבר על היווני שרוצה רק להאיר את החושך בגוף בלי אמונה. רוצה רק מדע, אצטדיון, תרבות הגוף.

יהודי בטבעו רוצה את הקדושה שמחברת אותו לבורא.

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

אין חשיבות לאישה זולת להימצא ביחד עם בעלה.
האדם הוא בחינת נקבה כלפי המשפיע — ה' יתברך.

השמש והלבנה הם בחינת זכר ונקבה, שֹכל ורגש וכד' כאשר הנקבה באה בתחילה בהתלבשות בתוך הזכר — "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם". למה אמר לה לכי מעטי עצמך ולא מיעט אותה בעצמו? — אלא נותן לנברא לבחור באפשרות עליה החליט כבר קודם — יתר דבקות. לגדל פרטיות בכדי לחזור מתוך בחירה להיכלל בכלל באהבה.

יש חוק בנפש — שכל נקבה רוצה להיכלל בדבקות מתוך עצמה.

אין חשיבות לבריאה — זולת להימצא יחד עם ה'. אין חשיבות לאדם כפרט, אלא להידבק בבורא. הנפש יצאה לבחינה מדעית, חלוּקית — אך עליה לפתח את הנקודה הפנימית של האמונה. תפקיד האישה הוא שלא לשמה — עיסוק בפרטים, בבנים כדי לחזור להיכלל בבעל. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ (בתנאי שתרכוש) אֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. לא לפחד מהירידות — הן באות להשיג אמונה, ואז רואים סגולות בנפש — הארת חסד גדולה.

עשיו שם אלוקים, יעקב שם הויה, שחוזר על פכים קטנים, וכובש את כל הפרטים, ואז בא למעבר יבק — שם אלקים+הויה, אך נפגע בגיד הנשה, ואישה שגיד הנשה שולט עליה, אינה יכולה לתקן מאחר וכל רצונה הם תאוותיה.
בכל יהודי, יש נקודה פנימית, רצון לקשר להרמוניה של יחד. תפקיד השתוקקויות הגדולות לגרות נקודה זו — אות ה אחרונה בשם הויה -הרצון לדבקות.
הנוקבא היא בחינת שם אלוקים — נתן לה לב, שמתפרט לרצונות רבים. "אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים" -יורה על שאר צבאות ומחנות המלאכים, שאין להן מספר, ולאלו שיש להם מספר – כוכבי הלכת. הַכּוֹכָבִים הרבה רצונות פרטיים בלי מספר, אך עיקר ההשפעה ככוכבים — הרצונות שיש להם מספר. כוכב — כׂח בו. אם כוח הלב, שהוא צד הנקבה, יוצא להתעסק ברצונות כאשר הוא מנותק מההכרה העליונה — ימות.

יהודי צריך לקיים תו"מ ואם אין לו כוח לפחות יתקדם לאט — אך מי שאיבד לגמרי את הקשר לנקודת המצפון הפנימי — מאבד את הדרך וטועה. חנוכה הוא זמן מסוגל להתגבר על היווני שרוצה רק להאיר את החושך בגוף בלי אמונה. רוצה רק מדע, אצטדיון, תרבות הגוף.

יהודי בטבעו רוצה את הקדושה שמחברת אותו לבורא.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

אל תאמר אי אפשר להגיע לשלמות!
יש לשאוף תדיר לשלמות, גם אם בזמן תיקון מוותרים עליה. לא שוכחים! תמיד היא ברקע.

הלבנה היא כנגד הרגש. אדם בעל השתוקקות גדולה, מתבייש כשאינו יכול לקחת זאת לקדושה. כשבא לדבר על קדושה, מאבד את החשק. יש לו סקרנות עצומה, וכשבא ללמוד את זה בתורה — זה לא עושה לו את זה, נעלמת ההשתוקקות, לעומת זאת רכילות מאד מעניינת, אך אינו רוצה לקבל כי אסור.

לוותר על הסקרנות קשה כי רוצה לחיות, מצד שני אסור — מה לעשות? אומר ה' ללב – לרגשות: — לכי מעטי את עצמך.

כעת זמן תיקון להכנת הכלי, האני שלך לא יכול להיות במלוא אונו.

השאיפה של האישה שבתוכנו צריכה להיות: כמה אני יכולה להיות תחת בעלי. כמה אני יכול להיות בביטול להשם יתברך.

סערות נפש נובעות מרצונות גדולים שאינם יכולים לבוא לידי מימוש – תקווה המעורבת בייאוש. הפאות מקשרות בין הראש לגוף — להזכיר שישנה שלמות שכרגע לא ניתן להגיע אליה — אך אין לוותר עליה לעולם. פועלים באופן זמני — בארגון הרצונות.

ישנה תפיסה ברחוב, שאדם שמח ספונטני — ולבעל שכל קר אין רגש.
מה צריך לעשות? — ספונטניות רציונאלית. לכאורה סתירה.

עליך לפעול את הרגשות, אך שלב ראשון תקפיא אותם, תמעט אותם, ותשחרר אותם לתבניות רציונאליות אמוניות.

שֹכל שעומד על בסיס אמוני – עליך לוותר על הרגש, לעקוד את יצחק, עד שהאני שלך הוא בחינת אין. בלי לוותר על חוכמה אי אפשר לקבל חסדים. אדם האומר מה שאני מרגיש זה הכי חשוב — מה שבא לי — לא יקבל חסדים. וותר על הרצונות הגדולים, והתחל לנהל את הרצונות נכון ומדויק ע"י י"ג מידות הרחמים, חפש רק את האמת בחיים.

הדלק נרות חנוכה, התגבר על היווני שבך, תרבות האצטדיון, הגוף, כדי שתוכלי לפרוץ דרך ולהחשיב החסדים יותר מחכמה.

מי שמתנהג רק בספונטניות הוא כמו בהמה!

מאמר שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

מאמר שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

אל תאמר אי אפשר להגיע לשלמות!
יש לשאוף תדיר לשלמות, גם אם בזמן תיקון מוותרים עליה. לא שוכחים! תמיד היא ברקע.

הלבנה היא כנגד הרגש. אדם בעל השתוקקות גדולה, מתבייש כשאינו יכול לקחת זאת לקדושה. כשבא לדבר על קדושה, מאבד את החשק. יש לו סקרנות עצומה, וכשבא ללמוד את זה בתורה — זה לא עושה לו את זה, נעלמת ההשתוקקות, לעומת זאת רכילות מאד מעניינת, אך אינו רוצה לקבל כי אסור.

לוותר על הסקרנות קשה כי רוצה לחיות, מצד שני אסור — מה לעשות? אומר ה' ללב – לרגשות: — לכי מעטי את עצמך.

כעת זמן תיקון להכנת הכלי, האני שלך לא יכול להיות במלוא אונו.

השאיפה של האישה שבתוכנו צריכה להיות: כמה אני יכולה להיות תחת בעלי. כמה אני יכול להיות בביטול להשם יתברך.

סערות נפש נובעות מרצונות גדולים שאינם יכולים לבוא לידי מימוש – תקווה המעורבת בייאוש. הפאות מקשרות בין הראש לגוף — להזכיר שישנה שלמות שכרגע לא ניתן להגיע אליה — אך אין לוותר עליה לעולם. פועלים באופן זמני — בארגון הרצונות.

ישנה תפיסה ברחוב, שאדם שמח ספונטני — ולבעל שכל קר אין רגש.
מה צריך לעשות? — ספונטניות רציונאלית. לכאורה סתירה.

עליך לפעול את הרגשות, אך שלב ראשון תקפיא אותם, תמעט אותם, ותשחרר אותם לתבניות רציונאליות אמוניות.

שֹכל שעומד על בסיס אמוני – עליך לוותר על הרגש, לעקוד את יצחק, עד שהאני שלך הוא בחינת אין. בלי לוותר על חוכמה אי אפשר לקבל חסדים. אדם האומר מה שאני מרגיש זה הכי חשוב — מה שבא לי — לא יקבל חסדים. וותר על הרצונות הגדולים, והתחל לנהל את הרצונות נכון ומדויק ע"י י"ג מידות הרחמים, חפש רק את האמת בחיים.

הדלק נרות חנוכה, התגבר על היווני שבך, תרבות האצטדיון, הגוף, כדי שתוכלי לפרוץ דרך ולהחשיב החסדים יותר מחכמה.

מי שמתנהג רק בספונטניות הוא כמו בהמה!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

למי שאין זָּקָן — הוא לא מראה מידה של יהודי!
הזקן מראה את התפשטות החוכמה במסגרת הרחמים.

מְאֹרֹת — קללה/חסרון לכאורה בא ללמד שמצב זה הוא הכנה לקראת העתיד, זו ירידה לצורך עליה, חפירה ליסוד בכדי לבנות לגובה.
ב–אתב"ש, אות א' מתחלפת ב-ת' אות ב' במקום ש'…וכאן השם הויה — הרחמים הופך להיותמצפ"ץ. והם נבחנים ל-2 פאות ימין ושמאל. כי י"ג מדות הרחמים שבתורה שהם אל רחום וחנון וכו' נבחנים בי"ג תקונים של שערות הזקן בעולם העליון.

הזקן הוא התפשטות האור החוכמה במסגרת החסדים — דרך ל"ב נתיבות חוכמה, וזו הדרך המתוקנת לקבל חוכמה. לכן כאשר אנו מרגישים דין, מבקשים מ –ה' "מצפץ מצפך" אנא העבר – בדיל ויעבור מידת הדין לרחמים. אם רואים דין — סימן שלא ירד דרך הזקן, כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל-הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל-פִּי מִדּוֹתָיו

האדם רואה שהוא מונהג בתוכו ע"י 2 כוחות: שמש וירח, שכל ורגש, נשמה וגוף, זכר ונקבה. הזוהר מלמד בסוד השם מצפ"ץ, שכאשר אתה לוקח הפכים, ומביא אותם למקום עליון בשורשם — ניתן לחברם. כמו במצב העוברי בו מתנקזים כל נשיאת ההפכים. לכן תביא את הפרטים חזרה לכלל — חבר בניהם, ולאחר מכן החזר אותם למקומם, עם ההבנה של חיבור ההפכים.

עיקר הכוחות חלוקים בתוכך, הם השכל והרגש. מצד אחד יש לך הבנות שכליות, ובלב אתה מרגיש הפוך. חיכוך זה בא להנהיג אותך. עליך לקבל ביטול מוחלט, וכמו עובר להיכנס לרחמים של העליון — אשר בו אין סתירות והפכים, ולאחר שתרד חזרה למציאות הפרטים –החזק בהבנה שרכשת למעלה, ותראה שהדברים מתחברים. "כל דין נמתק בשורשו"

גאוותן לא יכול לקבל שיש גדול מעליו, ולכן מנותק הוא מיכולת קבלת חסדים, המלבישים לחוכמה. המושג מאורות גדולים — מלמד שעלינו לעשות מעבר בדברים החיצוניים שקורים באדם — בשֹערות. חיצוניות זו באה ב 2 צורות: שֹער של ראש-דין ושער זקן -רחמים, שהן 2 צורות של הנהגה, שהמקשר ביניהן אלו 2 הפאות.
כלומר כאשר אתה יוצא לחיצוניות, יש לך סערת נפש, חוסר הבנה, אתה רואה דין בעולם, והרי ה' הוא טוב ומטיב.
עתה עליך לחזור בצורה אמונית לשורש — וזה נקרא מצפ"ץ. סערת הנפש באה לעורר אותך להתאמן — לחזור לנקודה האמונית, למצפ"ץ וכאשר תוריד חזרה את ההבנה דרך שֹער הזקן — י"ג מידות הרחמים, תיראה שהכל רחמים. פתאום רואים ש-ב' המאורות שבתחילה נראים "מארה" — חיסרון, הם המאירות לנו את כל החיים בצורה של רחמים.
את המארה –תבין כנקודת אימון, כאפשרות לחזור לשורש האמוני, ולאחר מכן לחזור להנהגה חדשה בלי סתירות פנימיות.
אבל הגאוותן רואה תהפוכות "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. הביטול יאפשר לך להתחבר לאלופו של עולם, למצפ"ץ ותגיע לרחמים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים

למי שאין זָּקָן — הוא לא מראה מידה של יהודי!
הזקן מראה את התפשטות החוכמה במסגרת הרחמים.

מְאֹרֹת — קללה/חסרון לכאורה בא ללמד שמצב זה הוא הכנה לקראת העתיד, זו ירידה לצורך עליה, חפירה ליסוד בכדי לבנות לגובה.
ב–אתב"ש, אות א' מתחלפת ב-ת' אות ב' במקום ש'…וכאן השם הויה — הרחמים הופך להיותמצפ"ץ. והם נבחנים ל-2 פאות ימין ושמאל. כי י"ג מדות הרחמים שבתורה שהם אל רחום וחנון וכו' נבחנים בי"ג תקונים של שערות הזקן בעולם העליון.

הזקן הוא התפשטות האור החוכמה במסגרת החסדים — דרך ל"ב נתיבות חוכמה, וזו הדרך המתוקנת לקבל חוכמה. לכן כאשר אנו מרגישים דין, מבקשים מ –ה' "מצפץ מצפך" אנא העבר – בדיל ויעבור מידת הדין לרחמים. אם רואים דין — סימן שלא ירד דרך הזקן, כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל-הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל-פִּי מִדּוֹתָיו

האדם רואה שהוא מונהג בתוכו ע"י 2 כוחות: שמש וירח, שכל ורגש, נשמה וגוף, זכר ונקבה. הזוהר מלמד בסוד השם מצפ"ץ, שכאשר אתה לוקח הפכים, ומביא אותם למקום עליון בשורשם — ניתן לחברם. כמו במצב העוברי בו מתנקזים כל נשיאת ההפכים. לכן תביא את הפרטים חזרה לכלל — חבר בניהם, ולאחר מכן החזר אותם למקומם, עם ההבנה של חיבור ההפכים.

עיקר הכוחות חלוקים בתוכך, הם השכל והרגש. מצד אחד יש לך הבנות שכליות, ובלב אתה מרגיש הפוך. חיכוך זה בא להנהיג אותך. עליך לקבל ביטול מוחלט, וכמו עובר להיכנס לרחמים של העליון — אשר בו אין סתירות והפכים, ולאחר שתרד חזרה למציאות הפרטים –החזק בהבנה שרכשת למעלה, ותראה שהדברים מתחברים. "כל דין נמתק בשורשו"

גאוותן לא יכול לקבל שיש גדול מעליו, ולכן מנותק הוא מיכולת קבלת חסדים, המלבישים לחוכמה. המושג מאורות גדולים — מלמד שעלינו לעשות מעבר בדברים החיצוניים שקורים באדם — בשֹערות. חיצוניות זו באה ב 2 צורות: שֹער של ראש-דין ושער זקן -רחמים, שהן 2 צורות של הנהגה, שהמקשר ביניהן אלו 2 הפאות.
כלומר כאשר אתה יוצא לחיצוניות, יש לך סערת נפש, חוסר הבנה, אתה רואה דין בעולם, והרי ה' הוא טוב ומטיב.
עתה עליך לחזור בצורה אמונית לשורש — וזה נקרא מצפ"ץ. סערת הנפש באה לעורר אותך להתאמן — לחזור לנקודה האמונית, למצפ"ץ וכאשר תוריד חזרה את ההבנה דרך שֹער הזקן — י"ג מידות הרחמים, תיראה שהכל רחמים. פתאום רואים ש-ב' המאורות שבתחילה נראים "מארה" — חיסרון, הם המאירות לנו את כל החיים בצורה של רחמים.
את המארה –תבין כנקודת אימון, כאפשרות לחזור לשורש האמוני, ולאחר מכן לחזור להנהגה חדשה בלי סתירות פנימיות.
אבל הגאוותן רואה תהפוכות "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. הביטול יאפשר לך להתחבר לאלופו של עולם, למצפ"ץ ותגיע לרחמים.

בראשית א' – עמודים כא-כב (שיעור השקפה)

לעיתים הפרטים במציאות נראים כבעיות ויסורים, אך בהסתכלות נכונה, כל פרט שייך לכלל -הטוב והמטיב.

יש לראות את כלל הגינה — בערוגותיה.

בראשית — ברא שית (6) קצוות, הוציא לבר בריאה גולמית. "ראשית חכמה" — חכמה גימ' גולם, היא הגוף.

מתוך הלובן העליון, השלמות יצא פירוט, שהרי הנברא מסוגל לתופס את המציאות מהפרטים אל הכלל.

"לך נדמה לך שאתה רואה חלוקה ופרטים בעולם, ונדמה לך שפרטים זה לא טוב". "מראש הבורא הוציא את הבריאה בפרטים", כך שתפקידך לשייך כל פרט לכלל. כל הפרטים במחשבת הבריאה קיימים כמו בזרע.

זוהי ידיעה משמחת שאומרת שלמרות כל הפרטים, יש לשפוט לפי השלמות, מעבר לזמן ומקום. עליך לקנות אמונה שכל הפרטים בהם תשכיל, מונחים בשורש – "בשורש הכול אמת".

מאמר טעמים נקודות ואותיות
הטעמים זה הרגשת הטעם, כמו בחך, כמו שאומרים על חכם: "יש טעם בדבריו" -יש מוחין שמתלבשים במדרגה. בכדי להרגיש טעם יש להכין כלים. והמשכילים יזהירו (יקבלו את המוחין) כמו טעמים "המנוגנות", כמו במנגינה, ההרגשה מנוגנת ולפי הטעמים המתנגנים באותיות-החסרונות, בהתאם לנקודות שהן התנועה והכיוון באותיות.

"אם את החסרונות/האותיות תניע ע"י נקודות על פי הטעמים, אז תשיג את הטעם — זה זוהר הרקיע"

"עליך לזהות את הרצון, לעשות בו תנועה נכונה, ואז תשיג את הטעם העליון"

זהר הסולם בראשית יט-כ

זהר הסולם בראשית יט-כ

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מה למדנו היום?
שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"
עשרה מאמרות המסבבות לשלמות אחת!
הזוה"ק מתאר את מצוות התורה דרך סיפורי הבריאה, כמצוות המכוונות את האדם לקראת השלמות התכליתית, המונחת ביום השבת. להיות שעצם הנברא השלם שבבחינת הרצון לאושר, יצא אל מחוץ לבורא, יש בכך בכדי לתלות את שלמותו של הנברא בשלמותו של הבורא. שלמותו של הנברא תלויה בצורה הראויה והמחודשת, אותו נותן האדם לעצם הרצון, שהוטבע בו מלמעלה. הצורה המדוברת היא צורת הדביקות, אותה קונה הנברא ביזע רב, בכדי לקשור עצמו עם הבורא יתברך בקשר של אהבה. התנועה הנפשית אותה עושה האדם דרך מצוות התורה בכדי להשיג אותה השלמות המדוברת, תתבאר לקמן. ד' המצוות הראשונות הן מצוות השייכות לבחינת "הראש", כאשר הראש הוא המקום בו מונחת השלמות בעוד שהגוף הוא המקום לביצוע הפעולות, המשמשות כאמצעי לביטוי השלמות המדוברת.
המצווה השנייה שמבין השתיים הראשונות, המכוונת כנגד האהבה, מתארת את קבלת הנברא את עצמו כמציאות שלמה, אשר יש ביכולתה להגיע לקשר של דביקות ואהבה בבורא יתברך ב-ב' צדדים. (מאמר ב' ו- ג')
ב' המצוות השניות, שבבחינת הראש הן ב' מצוות תודעתיות, המכוונות כנגד היראה והאהבה העליונים, וכדמיון תוכנית עבודה המשורטטת בכפוף לרעיונותיו של היצרן.
המצווה השנייה שמבין השתיים השניות, המכוונת כנגד האהבה העליונה, מתוארת דרך "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", המשמש כתודעת השכלול דרכה שופט האדם את מציאות הבריאה כשלמה. (מאמר ה')
הבחינה המקשרת בין ב' השלמויות של הבורא והנברא, נותנת את המקום המשותף שבין ב' שלמויות אלו, בבחינת "ה' הוא האלוקים". (מאמר ו')
המצווה החמישית שבבחינת לימוד התורה, המצווה השישית שבבחינת הפרייה והרבייה ו- המצווה השביעית שבבחינת ברית המילה, יש בכוחם לעורר את נקודת יהדותו ורוחניותו של האדם, כך שתינתן לו האפשרות להשיג את הקיום הראשוני של ראשית הצמיחה הרוחנית – העצמית שלו. (מאמר ז')
המצווה השמינית שבבחינת גיור הגרים, המצווה התשיעית הקובעת כי יש לחון את העניים ו- המצווה העשירית שבבחינת הנחת התפילין, יש בכוחם בכדי לתת מקום לאדם להתגדל ברוחניות מצד עצמו. (מאמר ח' ו- ט')
המצווה האחת עשרה, השתיים עשרה, השלוש עשרה (מאמר י') והארבע עשרה הן מצוות הבונות את שלמות האדם על-פי סדר מסויים של הבחנות, כפי שנראה להלן.
המצווה האחת עשרה, היא מצוות המעשר, לפיה על האדם לתת את עצם הקיום (כשרונות) שלו לכלל, להיות שאין בעולם נפרדות – זוהי הבחינה היא נפש הקיום של האדם.
המצווה השתיים עשרה, היא מצוות הבאת הביכורים, לפיה על האדם לתת את התוצאות הנובעות מעצם הקיום (כשרונות) שלו לכלל ולא רק את עצם הקיום שלו לבדו.
המצווה השלוש עשרה, היא מצוות פדיון הבן, לפיה על האדם לפדות את ההבנות הבכורות הנולדות ממנו, מהיותם שייכים לבחינתו העצמית, ולאחר מכן להקדיש אותן אל הכלל.
המצווה הארבע עשרה, היא מצוות השבת, שהיא התכלית הקיומית של האדם, לפיה על האדם לקנות את מדרגת האושר השלם, דרך כל המצוות הסובבות לה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מה למדנו היום?

שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"

"בעשרה מאמרות נברא העולם"
אתה רוצה להיות אדם? זוהי תוכנית העבודה!

בשבח והודייה לה' יתברך, אנו חותמים בשיעור זה את כרך "הקדמת ספר הזוהר" ומיד ממשיכים את "ספר בראשית" כהמשך ישיר לכרך הראשון זה.

כעת מבאר הזוה"ק באופן כללי ביותר את כל י"ד הפיקודין שנלמדו כה, כדי לתת מבט עילי או מבט מקיף אם נרצה, אודות אותם האמצעים הנדרשים לצורך אותה תנועה, המכוונת לקראת השלמות התכליתית של האדם.

עיקרי היראה והאהבה נמשכות מ-ג' המאמרות הראשונות, כפי שהן שמונחות בבחינת "הראש", שהוא התכנית לפיה צריך להתנהל. ההיפרדות של האדם מבחינת הגאווה האישית, היא זו המחברתו ליראה והאהבה ההכרתיות.נמצא כד כה, כי ג' המאמרות הבאות במסגרת ההכרתית שלעיל, מייצגות את שלמות הרעיון שבבחינת "הראש".

בכדי לבנות את השלמות התודעתית שבבחינת הגוף דראש, דרך ג' המאמרים הנוספים, על האדם לקיים את מערכת השפיטה התודעתית שלו הן מצד הקיום והן מצד השכלול בכפוף להוראות-היצרן, המונחות בבחינת ההכרה.

תודעת הקיום והשכלול, דרכה שופט האדם את המציאות הנקראת בפניו, היא זו המקשרת בין הנברא בעל הרצונות הגופניים, לבין ההכרה העליונה, בהיותה עולה להתחבר עימה (בחיבור זה נקראת "תודעה אמונית"), אולם כל זאת בתנאי שהנברא עושה את התנועה הנפשית הנכונה לקראת מרקם הקשר הקיום והשיכלול המדוברים בשיעור זה.

עד עתה מנה הזוה"ק ו' מאמרים, הטומנים בחובם את ד' המצוות הראשונות, השייכות לבחינת "הראש" וכעת מוסיף הזוה"ק למנות את שאר המאמרים הטומנים בחובם, את עיקרי המצוות המעשיות דבחינת הגוף, שבאמצעיתם יש לאל ידו של הנברא לעשות את התנועה וההכנה הנפשית הנכונה, לקראת השלמות התכליתית של היותו אדם, הבאה בבחינת "יום השבת".

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מה למדנו היום?

שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"
בשיעור זה אנו למדים את הזוה"ק בביאור "מראות הסולם", הנותן ביאור כללי לכל י"ד הפיקודין, בכתיבת ידו הרציפה והחופשית של בעל הסולם זצוק"ל.
עתה לאחר שלמדנו הזוה"ק את ד' המצוות הראשונות, כעת ימשיך את ביאורן של ו' המצוות הבאות בסדר שלאחריהן. ומטרם שירחיב הזוה"ק בביאורן של המצוות הנוספות, יש לחזור בקצרה על ד' המצוות הראשונות, למען שמירת הסדר הרציף. ד' המצוות הראשונות באות במסגרת הראש (אצילות), המביא לידי ביטוי את מציאותן של ד' מצוות אלו בטרם שיצאו מן הכוח אל הפועל. ד' המצוות הנזכרות לעיל מתחלקות בבחינת "הראש" ל-ב' חלוקות של ההכרה והתודעה, כאשר ב' חלוקות אלו נכללות זו בזו.
המצווה הראשונה המכוונת כנגד יראת הרוממות, מתארת את ההכרה במציאותו של הבורא יתברך, שבהיותו שלם בכל השלמויות כולן, כל הנבראים והפרטים שבמציאות נכפפים תחתיו.
המצווה השנייה מתארת את ההכרה בקשר האהבה המשותף שבין הנברא לבורא, אליו שואף הנברא להגיע ביזע, ב-ב' צדדיו -הן בצד הטוב (השפעה) והן בצד הרע (קבלה).
המצווה השלישית והמצווה הרביעית מתארות אופן קבלתו של הנברא את "מערכת השפיטה של נכון ולא נכון", ככזו העוברת דרך ב' הבחינות של "קריאת שמע" ו- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הבחינה של "קריאת שמע "מייצגת את תודעת הקיום של האדם, לפיה כל שפיטתו של האדם צריכה להיות בנויה על בסיס קיומי, של השפעה נטולה מכל אינטרס אישי ופרטי (רצון לקבל לעצמו). לעומת הבחינה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" המייצגת את תודעת השכלול של האדם, לפיה שפיטתו של האדם צריכה להיות מעורבת גם מרצונותיו ומאוויו, שהרי שותפותו של הנברא צריכה לבוא לידי ביטוי. אולם כל זאת בתנאי המוקדם של "קריאת שמע", שאם לא כן – לא תהיה זו מכונה בשם אהבה.
א. לימוד תורה בגירסא בעלמא, אף בלא הבנה.
ב. ריבוי הלימוד (ריבוי הרצונות בלימוד התורה) וחקירתו במאמץ וביזע רב, תוך היקשים, החותרים אל הבנת הפנימיות שבלימוד התורה.
ג. לימוד תורה הבא בבחינת פרייה ורבייה, להוליד חידושי תורה.
המצווה השישית והשביעית נקשרות למצווה החמישית, באופן שמצוות הפרייה והרבייה המיוחסת למצווה השישית וכן יצירת הברית החזקה, המיוחסת למצווה השביעית. שתיהן כאחד סובבות על בחינת לימוד התורה, כפי שיתבאר לקמן. מצוות הפרייה והרבייה צריכה להיות כזו שתפרה ותרבה את לימוד התורה, עד לכדי שיהיה לו לאדם הכוח לייצר תוך נפשו פנימה – ברית חזקה לבל יפרד מלימוד התורה, שאותה קבע לעצמו כמסגרת התחייבותית.
המצווה השמינית מתארת את גיור אותם הרצונות הנבחנים לגויים, כך שיוכלו להכנס תוך מסגרת הקדושה .
המצווה התשיעית קובעת כי יש לחון את העניים ולפיה מוטל על האדם להעניק את יתרונותיו לבעלי החסרונות, להיות שהוא איננו אלא אורח ולא בעל הבית.
המצווה העשירית מסייעת לאדם להשלים את עצמו על-פי תבנית הצורה העליונה, המעניקה לו את הצל"ם האלוקי בבחינת "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" ובבחינת "בצלם אלוקים ברא את האדם" שהם כנגד תפילין של ראש ותפילין של יד, בהם מונחות פרשיות התורה, המעוררות את האדם לחיות על-פי דרכה של תורה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מה למדנו היום?

שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"
בשיעור זה אנו למדים את הזוה"ק בביאור "מראות הסולם", הנותן ביאור כללי לכל י"ד הפיקודין, בכתיבת ידו הרציפה והחופשית של בעל הסולם זצוק"ל.
עתה לאחר שלמדנו הזוה"ק את ד' המצוות הראשונות, כעת ימשיך את ביאורן של ו' המצוות הבאות בסדר שלאחריהן. ומטרם שירחיב הזוה"ק בביאורן של המצוות הנוספות, יש לחזור בקצרה על ד' המצוות הראשונות, למען שמירת הסדר הרציף. ד' המצוות הראשונות באות במסגרת הראש (אצילות), המביא לידי ביטוי את מציאותן של ד' מצוות אלו בטרם שיצאו מן הכוח אל הפועל. ד' המצוות הנזכרות לעיל מתחלקות בבחינת "הראש" ל-ב' חלוקות של ההכרה והתודעה, כאשר ב' חלוקות אלו נכללות זו בזו.
המצווה הראשונה המכוונת כנגד יראת הרוממות, מתארת את ההכרה במציאותו של הבורא יתברך, שבהיותו שלם בכל השלמויות כולן, כל הנבראים והפרטים שבמציאות נכפפים תחתיו.
המצווה השנייה מתארת את ההכרה בקשר האהבה המשותף שבין הנברא לבורא, אליו שואף הנברא להגיע ביזע, ב-ב' צדדיו -הן בצד הטוב (השפעה) והן בצד הרע (קבלה).
המצווה השלישית והמצווה הרביעית מתארות אופן קבלתו של הנברא את "מערכת השפיטה של נכון ולא נכון", ככזו העוברת דרך ב' הבחינות של "קריאת שמע" ו- "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". הבחינה של "קריאת שמע "מייצגת את תודעת הקיום של האדם, לפיה כל שפיטתו של האדם צריכה להיות בנויה על בסיס קיומי, של השפעה נטולה מכל אינטרס אישי ופרטי (רצון לקבל לעצמו). לעומת הבחינה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" המייצגת את תודעת השכלול של האדם, לפיה שפיטתו של האדם צריכה להיות מעורבת גם מרצונותיו ומאוויו, שהרי שותפותו של הנברא צריכה לבוא לידי ביטוי. אולם כל זאת בתנאי המוקדם של "קריאת שמע", שאם לא כן – לא תהיה זו מכונה בשם אהבה.
א. לימוד תורה בגירסא בעלמא, אף בלא הבנה.
ב. ריבוי הלימוד (ריבוי הרצונות בלימוד התורה) וחקירתו במאמץ וביזע רב, תוך היקשים, החותרים אל הבנת הפנימיות שבלימוד התורה.
ג. לימוד תורה הבא בבחינת פרייה ורבייה, להוליד חידושי תורה.
המצווה השישית והשביעית נקשרות למצווה החמישית, באופן שמצוות הפרייה והרבייה המיוחסת למצווה השישית וכן יצירת הברית החזקה, המיוחסת למצווה השביעית. שתיהן כאחד סובבות על בחינת לימוד התורה, כפי שיתבאר לקמן. מצוות הפרייה והרבייה צריכה להיות כזו שתפרה ותרבה את לימוד התורה, עד לכדי שיהיה לו לאדם הכוח לייצר תוך נפשו פנימה – ברית חזקה לבל יפרד מלימוד התורה, שאותה קבע לעצמו כמסגרת התחייבותית.
המצווה השמינית מתארת את גיור אותם הרצונות הנבחנים לגויים, כך שיוכלו להכנס תוך מסגרת הקדושה .
המצווה התשיעית קובעת כי יש לחון את העניים ולפיה מוטל על האדם להעניק את יתרונותיו לבעלי החסרונות, להיות שהוא איננו אלא אורח ולא בעל הבית.
המצווה העשירית מסייעת לאדם להשלים את עצמו על-פי תבנית הצורה העליונה, המעניקה לו את הצל"ם האלוקי בבחינת "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" ובבחינת "בצלם אלוקים ברא את האדם" שהם כנגד תפילין של ראש ותפילין של יד, בהם מונחות פרשיות התורה, המעוררות את האדם לחיות על-פי דרכה של תורה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"

המגדר השלם של שתי תפישות המציאות,
כבסיס לייחוד השלם שבינהם!

בשיעור זה אנו ממשיכים ללמוד את הזוה"ק בביאור "מראות הסולם", הנותן ביאור כללי לכל י"ד הפיקודין, בכתיבת ידו הרציפה והחופשית של בעל הסולם זצוק"ל.

לאחר שביאר הזוה"ק את ג' המצוות הראשונות בקצרה, מבאר זה עתה את המצווה הרביעית, אולם בטרם תתבאר מצווה נוספת זו, נזכיר את תמציתן של ג' המצוות, שהן כדלקמן.

הכרה:
יראה מצד הראש – היא המצווה הראשונה, המהווה את הפתח לכל המצוות כולן, בהיותה סמיכה ומשענת לכל מבקשי ה' החפצים לכנוס בשערי עבודת הבורא יתברך, שהוא סיבת הסיבות בבחינת "הוודאי הראשוני", שכולל הכל ומתחיל את הכל ואי אפשר בלעדיו. עובדה זו מנציחה את ההכרה במציאותו הנצחית, של הבורא יתברך המצוי בעולם, אולם בכדי להכיר במציאות זו על האדם לפעול בוויתור גמור על בחינת "הגאווה האישית" המצויה בתוכו.

אהבה מצד הראש – היא המצווה השנייה, לפיה על האדם להכיר בכך שישנה בריאה הצריכה להגיע לקשר של אהבה עם הבורא יתברך ב-ב' צדדים, הן בצד הטוב (השפעה) והן בצד הרע (קבלה). ההכרה ב-ב' צדדים אלו הן מצד הטוב (רצון להשפיע) והן מצד הרע (רצון לקבל), מתייחסת ל-ב' בחינות העולות בשם "איש גמזו" ו- "רבי עקיבא" בהתאמה.

תודעה:
יראה מצד הגוף דראש – היא המצווה השלישית המתבטאת בפסוק: "שמע ישראל", בו מוגדרים ב' התפישות – הן של הבורא (השתוקקות להשפיע) והן של הבריאה (השתוקקות לקבל), כתודעת הקיום השלם, בה כל אחד מ-ב' תפישות אלו חשובה כיחידה שלמה, העומדת בפני עצמה. אמנם אף על-פי שתודעת הקיום הנזכרת נותנת את המגדר השלם ל-ב' התפישות שבמציאות, להיות שכל אחת מהן חשובה כבחינה יחידנית בעולם, מכל מקום עדיין מציאות זו נבחנת לחסרת שלמות.

אהבה מצד הגוף דראש – היא המצווה הרביעית המתבטאת בפסוק: "בשכמל"ו", בו מתייחדים ב' התפישות השלמות הנזכרות לעיל בהכרה העליונה, לתפישה המשתפת בין שתי בחינות אלו. ב' תודעות אלו מייצגות את תודעת הייחוד השלם, להיות שבאות לבחינת "השתוות הצורה". מציאות התודעה השלמה צריכה להיות כזו הרואה את תודעת הגוף כבחינה יחידנית, השלמה מצד עצמה, זאת בכדי שתוכל לבוא בייחוד השלם עם תודעת הראש. לאחר הייחוד השלם המדובר, על האדם לקחת אחריות אישית, הבאה לידי ביטוי בפעולות ומעשים המגלים בפועל את שלבי התכנון של ההכרה והתודעה שלמדנו הזוה"ק עד כה.

שם המאמר: "ביאור על-פי מראות הסולם, בכתיבת ידו החופשית של בעל הסולם זצוק"ל"

במה מתבטאת שלמות המציאות?
בשני עיקרים הבאים להתאחד בנושא אחד! בשיעור זה אנו למדים את הזוה"ק בביאור "מראות הסולם", הנותן ביאור כללי לכל י"ד הפיקודין, בכתיבת ידו הרציפה והחופשית של בעל הסולם זצוק"ל. בטרם יפרוט הזוה"ק את הפיקודין הראשונים, יש לו לעמוד תחילה על ביאורם של ב' עיקרים נבדלים, אשר הם כללות כל המצוות כולן.

ב' עיקרים , עולים בשם "תרי"ג עיטין" ו- "תרי"ג פקודין". תרי"ג העיטין הן אותן העצות והפעולות, המשמשות כשלבי הכנה אל תרי"ג הפיקודין, בהן מופקדות אותן ההשגות או לחילופין תוצאות הפעולות העתידות להיות מקובלות בטווח הארוך. ב' עיקרים אלו, הם המפתח להגדרת כל מצווה ומצווה על-פי תפקידה ואופיה וכן להגדרת היחסים שבין מצווה אחת לרעותה. כעת מונה הזוה"ק את ג' המצוות הראשונות, על-פי החלוקה שתתבאר לקמן. הכרה [מצוות היראה ו- האהבה כפי שהן קיימות בעולמות העליונים]: ראש דראש (השפעה) – אותו החלק של מצוות היראה, בו עיקר אימונו של כל אדם הוא, ביכולת ההתגברות שלו על בחינת "הגאווה האישית", הבאה מטעם יראת הרוממות, שיש בכוחו לאפשר לאדם העובד את בוראו להיכנס בשער הראשון שהוא הפתח לכל המצוות כולן, בהיותו מדביק את האדם בבוראו. ואלמלא פתח זה לא היה לאל ידו של האדם להתחיל בעבודת ה' כלל וכלל ואף גרוע מכך, שכן בהיעדרה של מצווה ראשונה זו מן האדם, ניתנת אחיזה לד' מיתות בית הדין באדם זה.

גוף דראש (קבלה) – אף על-פי שהמצווה הראשונה היא מבוא ושער למצוות האהבה, מכל מקום אין די בה, בכדי למצות את שלמות האהבה, שהרי שלמות האהבה סובבת על ב' צדדים של השפעה וקבלה, ובהיעדר אחד מ-ב' צדדים אלו, תחסר אותה השלמות הנחשקת. לכן אף על-פי שעל האדם להקדים את שלב הביטול בהכנעה לבורא יתברך, מכל מקום עליו לערב ולשתף את חשקיו ורצונותיו בקשר הדביקות שלו עם בוראו, שבכך תושג שלמות האהבה ב-ב' הצדדים הנזכרים לעיל.

עתה נבאר את צד התודעה שבאדם, המייצגת את חוסר השלמות מצד הראש, כאשר תפקידו של האדם הוא להביא את חוסר השלמות הזו אל השלמות ההכרתית.

תודעה [ קבלת אותן המצוות ההכרתיות של היראה ו- האהבה, כפי שהן מצויות בעולמות העליונים]:

ראש דגוף דראש (השפעה) – הוא אותו החלק המכוון כנגד הפסוק של "שמע ישראל", דרכו מתקבלת ביד כל אדם מחשבת ייחודו ואחדותו של הבורא יתברך, המאוחד במחשבת ההטבה, שמטרם יציאת הבריאה לבר (לחוץ) מן הבורא.

גוף דגוף דראש (קבלה) – הוא אותו החלק המכוון כנגד הפסוק של "ברוך שם כבוד מלכותו", דרכו נתקבל ביד כל אדם צד שותפותו של הנברא, הבא להתייחד מצד עצמו בבורא יתברך, באהבה השלמה.