זוהר חדש יתרו כה - כז ​​ שיעור 9

אריה שור נשר אדם

הקשר בין האדם לבורא מתבטא בתכונות הנפש האדם, שהם הבחינות המרכבה, אלו מידות וגוונים שיש לעבוד אתם נכון כדי להתחבר. הימין, הלבן, החסד הוא תכונת הרצון להשפיע שנמצא ברצון לקבל שבאדם, כאשר הרצון לקבל עצמו הוא אדום, השמאל.

בסופו של דבר צריך האדם לעבוד עם הרצון לקבל הגדול בצורה שלמה, אך בזמן התיקון לא ניתן, והרצון הזה נגנז. כעת ניתן לעבוד רק בבחינת ג' קווים של אריה שור נשר, ולא ניתן עדיין לחיות לגמרי את צד האדם, שזו עבודה עם אור שלא ניתן לעמוד בפניו, ומביא את האדם לרצות מעבר למה שמסוגל, כשאין לו כלי ראוי. כעת לא עובדים על עצם הרצון, אלא על התכללות, עבודה בג' קווים.

צט ומשום זה ד יסודות שהם אש רוח מים עפר כנגד ד חיות שהם אריה שור נשר אדם שהם חו"ג תו"מ כל אחד עושה מלאכתו. אחד הוא אריה שהוא חסד השני שור אדום כשושנה נוטה לשמאל, לקח גוון של אש ועושה ציורים ושרטוטים באדם ומקומו בלב והוא גבורה.

ק השלישי הוא נשר ומקומו בגוף שהוא ת"ת לוקח רוח הכלול בפה נוטה לאחור, היי למערב ששם המלכות ולוקח צבע אחד מהלבנה שהיא המלכות שצבעה שחור, נוטה לפניו היי למזרח שהוא ת"ת ולוקח צבע אחד מהשמש שהוא ת"ת שצבעו ירוק. נוטה לימין ולשמאל שהם דרום צפון ששם חסד וגבורה ולוקח ב צבעים מהם שהם לבן ואדום. נמצא שהנשר כלול מכל הצבעים וזה הוא נשר הגדול, בעל הנוצה גדול הכנפים שכל הצבעים נראים בו.

קא הרביעי האו אדם נוטה למעלה ושורה בצורת הפנים של אדם התחתון ורושם שם צורת כל ד החיות ומתלבש בכולן וצורתו נראית בהן. ז"ש ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן ורושם בהן צורות וצבעים של הפנים וקוים של המצח.

קב בהן בד' החיות רושם ל"ב שבילים שהם נתיבות פליאות חכמה, היי ל"ב נתיבות החכמה וכולם מתכסים בל"ב מבין פנים וכנפים של החיות, כי ד החיות כלולות זו מזו וע"כ יש ט"ז פנים לארבעתן לד' החיות וט"ז כנפים לארבעתן שעולים ל"ב וכן הם הקווים שעל המצח והקווים שעל העינים.

קג י"ג צבעים הם בציורי הפנים של קו המדה שהוא קו האמצעי וכל הצבעים הולכים בדר אמת בקו המדה שהוא ז"א וקו אמצעי שה"ס ו ונקרא אמת כולם רשומים באות ו כי ו במילוי הוא בגי' י"ג גוונים ול"ב שבילי החכמה בין י"ג לל"ב נתיב הוא דרך הבינה, חכמה שעוברת דרך ז"ת דבינה ונק ל"ב נתיבות החכמה, וכך מתקבלת החכמה באצילות. . בשם הויה במילוי אלפין ישנה האות א במילוי ואו שזו האהבה, שעולה למספר 45 = אדם

קד י"ב גוונים של ג חיות שהם ו"ו ודמות פניהם פני אדם, היא א המתלבשת בתוך ב הווין ומתכסה בהן. ו למטה ו למעלה. ו שלמעלה היא ששה גוונים עליונים ו שלמטה היא ששה גוונים תחתונים. בששה גוונים עליונים פרח למעלה ובששה גוונים תחתונים פרח למטה.

החיות הן ארבע, אריה שור נשר אדם, וה"ס חסד גבורת ת"ת ומלכות. וה"ס ד גוונים לבן אדום ירוק שחור. וכשהחיות נכללות זו מזו, היו צריכים להיות בהן ט"ז גוונים כי כל חיה נכללת מארבעתן וד"פ ד הוא ט"ז. אמנם אין בהן אלא י"ג גוונים והטעם הוא כמ"ש בהתכללות ג קווים ומלכות שבז"א זו מזו שאין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות, משום שבחינת עצם המלכות שהיא המלכות דמת הדין נגנזה ורק מלכות הנכללת בבינה היא מתגלית. וע"כ חסרה המלכות מבחינתה עצמה אי אפשר להשתמש במלכות דמלכות, היא נגנזה, היא מנעולא שישתמשו בה בגמר תיקון, זו בחינת אבן מאסו הבונים, ואין בה אלא ט ספירות ראשונות הכלולות בה שמקבלת מז"א ובחינתה עצמה נעלמת

לפיכך נבחן שיש ד חיות שהם אריה שור ונשר שהם ג קווים חג"ת דז"א ואדם שהוא מלכות המקבלת ג קווים מז"א וכשנכללים זה מזה אין בכל אחד מד' החיות רק ג קווים ולא המלכות מרובע הוא בחינת צמצום א, צמצום ב הוא ג קווים שניתן לעלות באלכסון, בזמן תיקון ניתן להשתמש בהתכללות שבמלכות

כי עצם המלכות חסרה בכל אחד שהרי אפילו המלכות עצמה, אין בה רק ג הקווים שמקבלת מז"א ובחינתה עצמה אין בה, מכל שכן שהיא חסרה בכל אחד מג' קווים. ומשום זה אחר שנכללות זו מזו אין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות בלבד. וז"ס י"ב צירופי הויה וז"ס י"ב גוונים אשר עם המלכות הגנוזה והנעלמת הם י"ג גוונים.

כי ד החיות אריה שור נשר אדם שהם בז"א כשנכללות זו מזו אין בכל אחת מהן אלא ג חיות אריה שור נשר, שה"ס ג קווים. אופן שיש באריה, אריה שור ונשר, ויש בשור אריה שור ונשר, ויש בנשר אריה שור ונשר, ויש באדם אריה שור ונשר.

אבל עצם האדם שה"ס עצם המלכות שה"ס המלכות דמדת הדין נעלמה אפילו מחיה הד' שהיא אדם, כי אין בה אלא אריה שור נשר וחסרה אדם. כיוון שאין בו עצם שניתן להשתמש בו, חסר באדם בחינת האדם שבאדם

ומכ"ש בשאר החיות, וע"כ אין בהם ט"ז גוונים אלא י"ב שה"ס ו"ו כי ז"א ה"ס ו שבשם הויה. וכשאומרים ו נשמע ו"ו היי ב קווים שהם רומזים לי"ב גוונים. שפני אדם שה"ס המלכות נעלמה מכל ד החיות ואפילו מחיה הרביעית שהיא מלכות עצמה, ונק אדם עכ"ז אין בה אלא מלכות הממותקת בבינה, שנחשבת ליסוד דמלכות, ולא מלכות עצמה, והמלכות הנעלמת הזו נרמזה בא' של מילוי ואו וז"ש א זו הרומזת על מלכות מבחינתה עצמה נעלמת בין י"ב הגוונים שה"ס ו"ו שהיא בחינת הכלל שנעלמת כפי שאת הכלל אנו תופסים דרך הפרטים

והנה התבאר סוד י"ב גוונים שהם ד חיות אריה שור נשר אדם הנכללות זו מזו ויש בכל אחת מד' החיות, ג חיות אריה שור נשר, וד"פ ג הוא י"ב ונק י"ב גוונים.

ונבחן שששה גוונים מהם הם למעלה היי ג שבאריה שהוא חסד, ג שבשור שהוא גבורה הם למעלה, כי הן אינן חינת ז"א עצמו אלא שמקבלים מבינה, וששה גוונים מהם למטה היי בז"א ובמלכות שהם ג שבנשר ג שבאדם.

שששה גוונים שבאריה שור הם למעלה ושש שבנשר ואדם הם למטה, היי שז"א פורח למעלה אל הבינה ומקבל ממנה שפע, שבששת התחתונים שהם ג דנשר ג דאדם הוא פורח ומשפיע אותם אל הנוקבא התחתונה.

זוהר חדש יתרו כב - כד ​​ שיעור 8

אריה שור נשר אדם

כל העולם נברא בששת ימי בראשית, כבר עם היסודות שעומדים להתגלות בגאולה השלמה, יסודות אלו הם בחינות האבות, שכבר הושתתו בבריאה. ​​ 

פא ובזמן שיבא המשיח, כל אחד ואחד מהאבות אברהם יצחק יעקב, יראה פעולתו. ז"ש תוצא הארץ נפש חיה למינה שפירושו הארץ שהיא חיתו ארץ, היי החיות שבארץ הוציא זרעו, כל אחד לפי יחוסו היי לפי שורשו שמשם הוא נמשך וזהו זרעו של יצחק, שהוא נפש חיה למינה שזרעו של יצחק הם מינה דנפש חיה, וזרע שלה באומה זו בישראל הם זרע של עמי הארץ הם אלו שרוצים את הארציות, את הרצון לקבל לעצמם שבהם כי חיה, היא שור שהוא מדרגת יצחק.

פב ויאמר אלקים ישרצו המים, אלו הם בעלי החכמה שהם נפש חיה שהם כדגים המתרבים בים התורה. והם מצד האריה שבים שהוא כמו שר בים. כי אריה של הצד האחר הוא פסול והוא ביבשה. ואריה הים הוא לימין שהוא אברהם ובו הרוצה להחכים ידרים שזו בחינתו של אברהם, צד החסד. כאן מרמז על אברהם ומקשר אותו לבראשית שכוחו יגיע לגילוי לזמן התכלית.

פג ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים זה הוא פני נשר, ואלו הם זרעו של יעקב, שהם בעלי מצוות התורה. שיעקב הוא בחינת קו אמצעי, ת"ת. בחינת השבת היא היכולת לקבל את התענוג בלי היגיעה

פד ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. היבשה זו היא אדם שנלקח מד' צדדים, דרום צפון מזרח ומערב שבעפר. כשיתקיים בה יבשה בארץ ממי המבול שהם הקליפות יצאו מהגלות. וסוד הדבר שיבשה היא האדם, כי נאמר ויהי כן. שהוא שבעים שנה כי כ"ן בגימטרייה שבעים כלומר, שנברא האדם ששנותיו שבעים שנה דוד המלך לקח שבעים שנה מאדם הראשון, שהם נק ז תחתונות שהם תיקון ז"ת. תיקונים אלו נראים באבות המרכבה, ומשוייכים למעשי בראשית. לכן עושה כאן השוואה בין העולם לבין האדם, ויש לראות את היחס בין החוץ לפנים, שכל תפיסת האדם היא מהחוץ לפנים.

ז ימי בראשית

כאן מלמד על הסדר של יציאת מצרים, שבלי שאדם יוצא ממיצרי הנפש של עבודה זרה, מתפיסת המקרה, העולם הזה, הוא בכלל לא מתחיל את עבודת היהודי שבנפש ואין אפשרות לעולם להתקיים. שהרי כל מה שברא הקב"ה את העולם, שאדם עולם קטן, עליו לצאת מהתפיסה החיצונית של שם אלקים, ולבוא לתפיסה הפנימית של שם הויה.

פה ביום הראשון שהוא חסד עשה מלאכתו להאיר להם, ז"ש ולכול בני ישראל היה אור, ועוד וה' הולך לפניהם יומם וגו. כמו שהיה במצרים. ביום השני שהוא גבורה בו הייתה הבדלה נאמר בו, ויהיה מבדיל בין מים למים, היי שהבדיל את ישראל מהמצרים, ז"ש ולא קרב זה אל זה כל הלילה. זו הבדלה שלצד ישראל שבאדם האיר אור ולצד הרצונות הגויים שבנפש חושך. כשאדם זוכה להבחנה זו, יכול הוא לצאת ממצרים. אדם החושב בתפיסה חיצונית, ואינו רואה שהאור מאיר בנקודה הפנימית, מבחינתו עוד לא נברא העולם הרוחני, כלומר אין מה לדבר בו בכלל על תחילת התיקון הנדרש.

פו ביום השלישי שהוא ת"ת העביר אותם בים. ז"ש ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כתוב כאן ותראה היבשה, וכתוב שם וישם את הים לחרבה. הים הוא המקום הגולמי, וכאשר נבקע הים לאדם זוהי זכות שיכול לבוא למקום היבשה, שהוא מקום העבודה, זוהי מציאות נעלית. יבשה, חרבה היא בחינת הר חורב, וכן בחינת העולמות שנחרבו, עליהם יש לבנות את עולם האדם.

פז האור שנברא ביום הראשון ממעשה בראשית שהוא חסד ממנו מאירים השמש והבנה ביום הרביעי ממעשה בראשית שהוא נצח. ושניהם הם קו ימין ועליהם נאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך שה"ס ז"א שנק שמש, ולילה בעמוד אש להאיר להם שה"ס המלכות שנק לבנה. על האדם למצוא מורה דרך ואליו להתבטל, כפי שביציאת מצרים השם הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם דרך. ההדרכה היא גם בהסתרה שנק ענן, לילה וגם בעמוד האש להאיר כמו היום. ההשגחה מלמעלה נראית כאן בעולם השקר הפוכה. הצדיקים מלמדים שלא כל דבר מגלים להמון העם, אלא יש להסתיר ולגלות דברים מסויימים בזמן הנכון.

פח יום השני ממעשה בראשית בו נברא הים, ז"ש יהי רקיע בתוך המים ויום החמישי ממעשה בראשית, הוציא ממנו מהים דגי הים. כי כמו שהמאורות של יום הרביעי תלוים ביום הראשון ששניהם הם בקו ימין כנ"ל בסמוך, כך הדגים של יום החמישי תלוים ביום השני משום ששניהם הם בקו השמאל. דגי הים הם בחינת הדאגות הנפשיות כפי שרואים בחודש אב, גבורה של דין שבא לידי ביטוי בחיתוך והבדלה ברקיע השמים. כאשר כל הדאגות של האדם הם חיוביים כלומר מכוונים לתכלית, אפשר לראות בהם את הדבר הנכון, מרגלית, כמו דג בשבת.

זוהר חדש יתרו יט - כא ​​ שיעור 7

עינים אדומות

נשמה נבראית עם שלוש בחינות, ראש תוך סוף, או ראש, לב, ויצרים. צד שצריך לחבר את הגוף, צד נשמה, וצד שמחבר ביניהם. אדם שחי את הנפש הבהמית, את הצד הנמוך אינו מרגיש את הנשמה. הנפש הבהמית היא הצד שמחשיב את המקרה, וזה הצד אצל הרשעים שבחייהם נק מתים

עב והימים של כל אחד שנולד במזל שור, מתחלקים לג' צדדים כעין נשמה רוח נפש, הנשמה היא מכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה והיא מרכבה בראש כל כוכב ומזל. הרוח הוא מהמלאכים היי מעולם היצירה ששם המלאכים והוא מרכבה באמצע כל כוכב ומזל. והנפש היא שותפת באה ממקור הבהמה והעופות בעולם העשיה וכל התאוות של עולם השפל והיא מרכבה בסוף כל שעה ובסוף כל כוכב ומזל.

עג ומצד נפש הבהמי ימיו של אדם קצרים והם מעט ורעים כי כל ימיו של אדם שהם בעניות וצער ודחק אין הם חיים וכל שכן אם הימים הם בעלי תורה ומצות שאין הם חיים. כל הצדדים של הנפש הבהמית, ושל הרוח נמצאים בכל אדם, השאלה היא איזה צד הוא בוחר לחיות. רוב בני האדם חיים את צד הנפש הבהמית, את התאוות של העולם הזה לכן חייהם קצרים ורעים. על האדם לעלות מעל לתפיסה של הנפש הבהמית, ולעלות למדרגת הרוח.

עד/א אם חזר בתשובה אע"פ שהוא בזנב טלה שהוא המזל הראשון כנגד חודש ניסן או שור שבכל מזל ומזל היי מבחינת נפש הבהמית מוסיף בו הקב"ה רוח יתרה מהמלאכים ועולה מזנב המזלות להיות בינוני היי באמצע כל כוכב ומזל בבחינת הרוח, זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו מחשבה היא הצורה לפיה מעבד ומפרש את המציאות אז הקב"ה נותן לו נשמה מכסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל כבחינת הנשמה.

עד/ב ומשום זה אין מזל לישראל כלומר שיוצא מבחינת הרצון שבא לשמש לפרטיות, ובא לרצון להשפיע, לרצון ישר-אל ואע"פ שנולד בראש השעה והוא בראש כל כוכב ומזל, וקלקל מעשיו הקב"ה מורידו מראש לגוף שיהיה בינוני באמצע כל כוכב ומזל. ואם מקלקל מעשיו יותר מורידו לסוף של כל מזל ומזל. וזה שהוא בסוף כל מזל הוא תלוי במזל ואין לו שליטה על חייו, והמזל רוכב עליו ושולט עליו, אבל בזמן שנשמתו שולטת ורוכבת על המזל המזל הוא טפל אל הרוכבת עליו. המזל הוא המעשה, המקרה. האדם נבחן האם הוא רוכב על המזל, על המקרה, או להיות כפוף למקרה. התפיסה הנשמתית היא מעל למקרה. כדי לשלוט במזל יש לחיות כישראל, אותיות לי-ראש, לא להיות מושפע מהמקרה, לחיות את המחשבה שקיבל מתחת לכיסא הכבוד, ולא לחיות את הנפש הבהמית ולהיות כפוף לשליטת המזל.

עד/ג ואם המזל שהוא טפל לרוכב שולט עליו נאמר בו הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילווך ילווה לך תענוג מזויף ואתה לא תלוונו תהיה נתון ומחויב לו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב ונאמר על נשמתו ורוחו והיו חייך תלואים לך מנגד. אם אדם אומר לעצמו המקרה קובע, נוח לי לתפוס כך את המציאות, אומר לו הקב"ה זה לא התפקיד שלך ללכת בקרי, התפקיד שלך לחיות חיים אחרים. בטבעו צריך להיות המזל טפל לרוכב, וכאשר אדם חי את העולם הזה, אז המזל שלוט בו והוא מקולל. צריך לדעת שאין דבר בעולם שעומד בפני התשובה.

עה ואם חזר בתשובה לאחר שהרגיש שהמזל שולט בו יחזרו אליו רוחו ונשמתו והתקיים בו המקרא שכתוב, ונתנך ה' אלקיך לראש תהיה למוביל ולא מובל ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי תשמע אל מצות ה' אלקיך במצות הוא זוכה לרוח בתורה הוא זוכה לנשמה. שבלי המצווה והתורה, שפועל רק את הגוף, אז נשאר בבחינת נפש בלבד.

עיניים ירוקות

הן בחינת תפארת, בה יכולה להיות מחשבה טובה, אך יש בה גם סכנה של גאווה. מחשבה היא כנגד האגוז בו יש קליפה ואת התוך.

עו עיניים ירוקות של הצד האחר הן מדידה היי קו שמנשך ממנו סוד התוהו שהוא קו ירוק. והיא קליפת האגוז.

עז ושלוש קליפות הן הנראות בעיניים של הס"א. תהו, שהוא צבע ירוק הוא קליפה ראשונה של האגוז. בוהו שהוא צבע לבן הוא הקליפה השניה של האגוז והיא הלבן שבעיניים. חשך הוא קליפה שלישית של האגוז והוא אדום כמו עשן המצטבע באדום שבאש והוא אדום והוא חושך, מרה שחורה היא סוד תהום שהוא חלל האגוז וזהו לבוש היצר הרע.

עח לוקח מרה הירוקה שמצד תהו ועושה ציורים וקווים בגופות בני אדם כפי עוונות בני אדם. כל הציורים והקווים עם עקומים ואינם בדרך היושר. וכן החוטם והפנים והעיניים, כי בכל מקום שהיצר הרע שהוא נחש הרע שורה, הוא עקום וכל הציורים שלו עקומים.

עט לוקח מרה האדומה שהיא מצד חשך ועושה ציורים וקווים בגופי בני אדם, לוקח מרה שחורה שהיא מצד תהום שהיא חלל האגוז ועושה ציורים וקוים בבני אדם.

פ שלשה קשרים יש באדם מצד הטהור והם נפש רוח ונשמה. הנפש לוקחת ד יסודות עפר מים אש ורוח. נפש הזו נוטה לימין צד האריה שהוא חסד ולוקחת מים הכלולים בפה האריה שהוא חסד ועושה ציורים בגוף האדם הדמיון הוא לפי מידת החסד וההטבה. ומים ההם שלוקחת הם ממוח הנחלק לארבעה מוחין במצב זיווג המוחין הם ג חב"ד כשאין זיווג הדעת מחולקת בשלב הנפש לשנים, חכמה ובינה חסד דדעת, וגבורה דדעת, וסוד הדבר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שהם גיחון פישון פרת וחדקל. בחינות אלו מייצרות את הבחינות שניתן לקבל מוחין. צד העיניים הירוקות הם היכולת להחשיב את הצד הראוי, גם דרך קליפות האגוז המסמל את המוח, יכול האדם לחדור למחשבות הפנימיות

זוהר חדש יתרו יג - טו ​​ שיעור 5

הלובן שבעיניים

צורת ההסתכלות של האדם בונה את התכונות שלו, כלומר כיצד הוא מפרש את המציאות. העין מקשרת בין החוץ לפנים של האדם, והסתכלות נכונה על הנקודה הפנימית, מאפשרת לפרש נכון, וכך ניבנית נפשו.

מח הלבן שבעין המכסה שולט על כל הצבעים האחרים, כלומר שהלבן שבהן שולט על הצבעים האחרים שבעינים שהוא מרובה ביותר, והעינים שלו הן גדולות ובולטות לחוץ מחוריהן, הוא גבה לב. עליו נאמר תועבת ה' כל גבה לב. הגאוותן כל הטוב שעושה הוא לעשות לו שם. והוא מאלו שנאמר בהם, הנה נבנה לנו עיר ומגדול וראשו בשמים ונעשה לנו שם יש שם לקב"ה ונעשה גם לנו. אלו הם הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות מכספם, והכל הוא לעשות לעצמם שם ולא לשם ה' איש זה הוא נואף הוא צורת חמור נואף. אם הוא יהיה אורח שלך, תשמור בתך ואשתך ממנו. מקשר כאן בין הגאוותן לנואף, ועינים לבנות אלו הן הלעומת של עינים לבנות שמצד הקדושה שיתבארו לפנינו.

מט ועוד אדם הזה חוזר כל ימיו אחר כשוף, ומצליח בו עם מלכים ומושלים, הוא מעונן ומנחש ומכשף. והוא הרשימה שלו היא רושם של הנחש במדת הלבן שרושם לבן יש לו בכתפיו, שמשם ניתן הנחש, כלומר שהנחש נמשך מרושם לבן ההוא, ואין שערות על אותו הרושם. ומזל אדם ההוא בכל דבר הוא לבן. השערות שלו לבנות והוא ארוך קומה והשערות שלו ארוכות.

נ ואם יש למי עינים לבנות, כלומר שהלבן שולט בהם שהוא מרובה ביותר, ומסתכלות בדרך יושר, זה הוא איש החסד. אדם הזה נולד ביום ראשון ובשעה ראשונה שמזלו טלה. והחיה שלו היא אריה. ביום הראשון כל י"ב מזלות וז' כוכבי לכת משועבדים הם לכוכב שלו ולמזל שלו, וכן בכל יום ויום כמו זה. הוא מייצג את החסד, ההטבה השלמה היפך מהגאוותן שעיניו החוצה במקום פנימה.

נא אדם הזה הוא לבן ומלובן האור שנברא ביום הראשון דמעשה בראשית, ז"ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור זהו האור שנגנז עוד לפני בריאת השמש, ואם נולד בתחילת השעה הראשונה של היום, יהיה חכם ביותר בתורה ויהיה ראש לבעלי הישיבה. ואם נולד באמצע השעה יהיה בינוני בתורה, ואם בסוף השעה יהיה עני בתורה, זנב לאריות שהם תלמידי חכמים. עדיף להיות זנב לאריות שהם בחינת אצילות, מאשר ראש לשועלים שהם בחינת בריאה

נב וזה הוא במזל ראובן, שהוא אותיות אור בן מצד החסד, כי ראובן הוא חסד והלבנה שהיא מלכות לוקחת הלבן שבאור שהוא חסד, כי המלכות היא לבנה מצד החסד בסו"ה יפה כלבנה. והיא חמה מצד הגבורה, בסו"ה ברה כחמה, והיא כוכב מצד הת"ת ז"ש דרך כוכב מיעקב והיא נוגה מצד הנצח. והיא מאדים מצד ההוד כי ההוד נתאדם בגבורה והיא שבת מצד היסוד היי שבתאי שמצד הטוב נאמר בו שבת.

נג אבל יש שבתאי מצד האחר שהוא קליפה, ובזמן שזה שולט על העולם הסתלק השבה והאורחים שהם נשמות היתרות, שישראל זוכים בהן בשבת, אומרים אי שבת, כלומר אנא פנה אור השבת

נד ומשום זה אלו שיש להם עינים לבנות לוקחות בלבנה שהיא המלכות מצד החסד. אלו הם בעלי חסדים טובים מזרע אברהם, אלו העינים הסתכלות בדרך ישר כלפי ימין. הרצון לכסף הוא נשמתי, וכך יש לפרש אותו ולא לרצון של עושר גשמי גופני, אלא כיסופים לתורה

נה אדם הזה הוא נדיב רוח בכספו, כי הכסף של הנשמה הוא התורה, ושאר עושר הוא כספו של הגוף, אדם הזה הוא לבן ככסף הוא ארוך הקומה, רושם לבן יש לו בימינו, אהוב הוא מבני אדם, אהוב הוא מהקב"ה ז"ש אברהם אוהבי. השערות שלו חלקות ולבנות. גם שערות הנפש שלו הן לבנות כלומר רצון להתקרב, והוא סוער להגיע ללובן העליון

נו ובוא וראה שאין עינים שאינן כלולות מד' צבעים לבן אדום ירוק שחור, וא"כ למה הן נק עינים לבנות, אלא כל צבע שהוא שולט על האחרים, נק העינים על שמו, ומשום זה כשהלבן שולט בעינים הן נק עינים לבנות. ומי שרוצה להצליח בתורה ומשתדל בה עליו אמרו, הרוצה להחכים ידרים כלומר שיאחז במדת הימין הנק דרום שהיא מדת החסד מידת האמונה

זוהר חדש יתרו י - יב ​​ שיעור 4

ד גווני העין

לה רבון העולמים ברשותך אני אבוא לגלות סודות הנסתרים שלך. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כדי לשבח הכלה שלך לגלות את הקישוטים של הכלה, הם סודות התורה, היי השכינה באלו התקונים ולשבח ולכל אלו התלוים ממנה שהם רשומים ממנה נשמות הצדיקים מהשכינה שהיא השער שלך ליכנס אליך לראות פניך שהוא ת"ת אין לבוא לפני המלך בלי הכלה, בלי היחד. והיא היופי שלך עליה נאמר כלך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. כיונים ודאי שהם מרוקמים בגופם בכפניהם וברקמות שלהם ניכרים הם משאר עופות.

לו ועוד, עיניך יונים פירושו שעיניך הם כיוונים כי אין בכל העופות שיהיו נאמנים לבעליהם כמו יונה, לכן כנסת ישראל נק יונה שנאמנה לבעלה עיניך יונים היי עיניים בולטות לחוץ המסתכלות בדרך ישר לבעלה. כנפי יונה אלו הן כנפי העין שבהן פורחת היונה לבעלה והן נקראות יונים. גבהנין פירושו בולטות מלשון גבהות, היי שהן גבוהות ויוצאות לחוץ מחוריהן.

לז מצד החסד שהוא קו ימין העינים הן לבנות, כלומר הלבן שבעין הוא חסד, ואדומות מצד הגבורה שהוא קו שמאל. וירוקות מצד הת"ת שהוא קו אמצעי ושחורות מצד המלכות שנאמר בה שחורה אני ונאוה כלומר שהאדום והירוק והשחור שבעין הם מצד המלכות. עין היא עניין של חכמה, כמו שכתוב עיני העדה, הם חכמי העדה.

לח ומפרש הלבן שבהן שבעינים הן כמשכיות כסף שבסו"ה תפוחי זהב במשכיות כסף והוא כלבן שבשושנה היי חסד. האדום שבהן שבעינים הוא כתפוחי זהב, והוא כמו האדום שבשושנה היי גבורה הירוק שבהן שבעינים. כולל ב צבעים האדום והלבן. השחור שבעיניים הוא יופי התורה שהיא שחורה ויפה היי המלכות כמ"ש שחורה אני ונאוה.

דרך האותיות, השחור שבהם רואים את התורה. כאן השחור הוא חיסרון, וכשהחיסרון הוא לתורה הוא טוב

לט/א בצבע הלבן היא יפה כלבנה, בצבע האדום היא ברה כחמה. איומה כנדגלות היי בב' צבעים אחרים שהם הירוק והשחור. רבון העולם באלו ד צבעים שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, אהיה מסתכל לשמך הוי"ה שיה"ו ה"ס ד קווים ה אחרונה ה"ס מלכות המקבלתם שתגאל אותה את השכינה העין היא האיבר שמקשר בין החוץ לפנים, ונבחן האדם כיצד הוא מפרש את המציאות. מלמד רבי שמעון שיש להסתכל לפני המרכבות שהם אברהם יצחק יעקב דוד, כנגד 4 צבעי העין. על כל מציאות יש להסתכל דרך חסד גבורה ת"ת ומלכות. אלו ג קווים שבאים למען המלכות שעלתה לת"ת כנגד מלכות שעלתה לבינה. ​​ זוהי בחינת רות שהתכללה בנעמי ויולדת את אבותיו של דוד מלך מהשיח. רות בהיפוך אותיות, תור – יונה. תור לשון תורה, שהאות ה גנוזה ברדלא, עד גמר תיקון.

לט/ב ראה ה' כי הגדיל אויב, שהוא סמאל, שזו הסתכלות שגויה שהעינים שלו הן עקומות וצבעיו חשכים ואינן מסתכלות בדרך יושר עם מסך היי לעשות טוב עם הצדיקים בגלות אלא שעושה טוב עם הרשעים שדרכם כולו עקום שהם בניו של הנחש הקדמוני, שהרג את האדם לכל הבריות היוצאות ממנו. על האדם לזרז עצמו מהסתכלות שגויה בחיים. תענית כד. כלה שעיניה יפות, אין כל גופה צריכה בדיקה. אל לו לאדם לנסות להסתכל מהי המציאות שזו תודעת הגוף, אלא איך מסתכלים על החיים, ובהתאם לכך מסתדרת המציאות

מ צבע הלבן בהסתכלות שבעיניים שלו הוא נחש שהוא ימין דס"א צבע האדום שבהן הוא שרף שהוא שמאל דס"א. צבע ג שבהן הוא ירוק הכלול משניהם מלבן ואדום שהוא עקרב גימטרייה עשב שהוא מאכל הרשעים. והוא קו האמצעי דס"א שהוא הלעומת דקו אמצעי דס"א שהוא הלעומת דקו אמצעי דקדושה. צבע הרביעי שבהן הוא אדום שהוא צמאון אשר אין מים שהוא הלעומת של המלכות דקדושה. העיקר בחיים להסתכל בצורה ישרה ולא בדרך עקומה. היצר הרע גורם לאדם לצייר לעצמו מציאות רעה ולא ישרה, לראות הכל דרך הרצון העצמי. על החיים יש להסתכל במבט תורני שרק כך אפשר להתקרב לקב"ה

מא כל צבעי העין של הרשעים הורגים, עליהם נאמר אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאוו למטעמותיו. ומשום זה אסור לעם קדוש להסתכל ברשעים והתורה שלהם של עם הקדוש צריכה להתכסות מהם ז"ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעות, וע"כ צריכים לכסות מהם המשפטים שהם התורה. יש לכסות את התורה מהרשעים, אין ללמד תורה לגויים. לחסיד אומות העולם הרוצה להצטרף ולמלא תפקידו בתכלית העולמית, יש ללמד אותו את החלק השייך לו. ​​ 

מב כמו שהיונה צריכה שמירה מהנץ כעין זה צריכות העיניים שנק יונים של הצדיקים שמירה, מפני העינים יונים של הצדיקים שמירה, מפני העינים של הרשעים, שהם ערב רב בניה של לילית הרשעה שהם קשים מלעשות חסד עם עניי בני ישראל, והם עקומים בכל דרכיהם בניו של נחש הקדמוני, כי אלו הם הזוהמא שהטיל הנחש בחווה. ​​ 

מג הנה ארבעה צבעים רעים בעיני רשעים שהם להמית, וארבעה צבעים אחרים שהם בעיני הצדיקים שהם להחיות. ב כרובי העין היי עפעפי העין הם נצח והוד ואלו הם כנפי יונה, העין זו צדיק, היי יסוד, היא יונה ממש. צדיק וצדק שהם יסוד ומלכות, הם זכר ונקבא, כמו ת"ת ומלכות. מצד הצדיק שהוא יסוד נק המלכות, יונה. ומצד ת"ת נק המלכות עין.

מד נשר, ז"ש דרך הנשר בשמים בת"ת, קו אמצעי שהוא כנגד הערקב של הס"א שאינו ירא מפני עופות העולם, משום שהנשר היא מלכה עליונה, הי בינה, וממשלתה בימים טובים ושבתות, אבל יונה היא מלכות, שממשלתה בששת ימי בראשית. והיא בגלות אין לה מנוח לכף רגלה. משום שבניה של לילית שהם זוהמת הנחש, נאמר עליהם, והמים גברו מאד מאד על הארץ שהם ישראל שנק ארץ, כי נאמר בהם והיה זרעך כעפר הארץ. הם מתגברים עליהם בגלות, בנשים יפות, בבנים יפים בעושר בלבושים נאים. מסיטים את העם לחיצוניות יפה כמו הגויים וכך כובשים את ההבנות של האדם, שאז הוא בבחינת גלות

מה וישראל הם עניים בכל הם שחורים בכל בניה של אותה שנאמר בה, אל תראוני שאני שחרחורת, בגלות. שהיא השכינה והם בניו של אותו שנאמר בו, אלביש שמים קדרות ושם אשים כסותם. הם השמים מתלבשים בלבושים אלו, משום אלו הרשעים המתגברים עליהם בגלות, שאינם מסתכלים בהם אלא בעין הרעה, שאינם מסתכלים בהם אלא בעין הרעה. וערום ראה רעה ונסתר, כמו נח שהסתתר בתיבה, וכך צריכים ישראל להתכסות מהם בגלות, בלבושיהם בנשיהם בבניהם בעושר שלהם, ולא בחינם אמרו בעלי המשנה, אין הברכה שורה אלא בדבר המכוסה מהעין לכן בגלות אין להסתכל בהבלים החיצוניים של הגויים.

מו ונחש ועקרב הם מומים שבעין, עינים עקומות שבאדם שאינם מסתכלים בדרך ישר, הנחש שהוא נחש עקלתון שם. באדם זה לא נתפש כלל מאותם שקו המדה בהם, כלומר שאין בו מבחינת קו האמצעי, שהוא סוד היושר אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. עליהם נאמר נוטה לא לימין ולא לשמאל, עליהם נאמר, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. אע"פ שישראל הם בגלות, ופרנסי הדור, שהם כמו הלב, ועיני ישראל שהם סנהדרין גדולה, כיון שהם זונים ומשותפים בזמה, לא תתורו אחריהם כי אין בהם אמונה. העיניים הם החכמה של האדם, ובצורת הסתכלותו על החיים הוא נבחן.

מז מי שיש לו עינים עקומות מבחינה פנימית, היינו שלא מסתכל בדרך ישרה, הוא איש רמיה, ומפתה בני אדם בלשונו, כמו הנחש שפיתה את חוה. הוא עץ הדעת טוב ורע, בפיו ובדבריו נראה שהוא טוב, ובלבו רמיה ורעה, השמר מפניו עליו נאמר, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו לא כדאי אפילו להתקרב או לדבר על מקום זה.

זוהר חדש יתרו ז - ט ​​ שיעור 3

וְאַתָּה תֶחֱזֶה

מלמד כאן על התכונות שצריך אדם לקחת וליישם כדי לרכוש את בחינת האמונה, היא בחינת משה רבינו שבנפש.

זקן הפנים שהוא כנגד י"ג מידות הרחמים, מסמל את האין סוף, דרכם עובר אור החכמה/השפע שלא ניתן לקבל בפנים חלקות. פנים חלקות הם סימן שמנסים לקבל את החכמה שלא כראוי, שלא דרך ל"ב נתיבות החכמה, כלומר את הרצון יש להעביר דרך בינה, מידת ההשפעה שזה קו אמצעי, קו המידה המתוקן. כדי להשיג זאת יש להשתמש נכון בעיניים, אזנים, אף ופה.

האמונה, משה שבנפש צריך להעביר נכון את החכמה, לכן מורה למשה, וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע וגו. כלומר על האדם לאמץ תכונות אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע.

כה והחוטם שהוא יעקב נאמר בו ויפח באפיו נשמת חיים, וזו היא בינה שהיא אותיות בן י"ה כלומר ז"א שהוא יעקב נק בן י"ה בעת שמקבל נשמת חיים לתוכו שהוא אור הבינה, ומשה רבינו שה"ס פנימיות הת"ת הוא לחוטם שהוא יעקב כמו נשמת חיים. נשמה היא צד האדם, נפש יש לכל חי. ויפח באפיו של יעקב את נשמת משה רבינו

כו ל"ב קווי המצח אלו, הם מראם סוד ל"ב פנים וכנפים של ד החיות שהם ד פנים אריה שור נשר אדם, כנגד ד אותיות הוי"ה וד' כנפים כנגד ד אותיות אדנ"י שיש לכל חיה מאלו ד החיות וד"פ שמונה הם ל"ב כי המצח ה"ס בינה המשפעת אל ד החיות וע"כ היא כוללת אותן בתוכה בסוד ל"ב קווי המצח מצח מצביע על צמצום ב בקומת שורש שבאופן זה יצא עולם אצילות. החכמה של א"א מתפשטת לעולם אצילות דרך או"א מדרגת הבינה, ל"ב נתיבות החכמה. לכן קווי המצח מראים את אותם נתיבות.

כז הזקן שבפנים הן שערות שאין להן סוף שלחסדים אין גבורל ומראות על זקן הזקנים שהוא א"א שהוא עילת העילות שאין סוף לעולמות התלוים בו. עולם אצילות הוא כאין סוף כלפי עולמות בי"ע.

כח אופן ד שונאי בצע, זה הוא הפה שהוא מלכות ב שפתים שלה מתתקנים עליה שהם נצח והוד. והיסוד זה הוא הלשון שנק לשון למודים.

כט וכולם הולכים בקו המדה שהוא קו היושר היי קו האמצעי שהוא ביושר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, בין העינים ובין הפנים ובין האזניים והחוטם והמצח והשפתים ואלו שאינם מתוקנים בקו המדה שיצאו מקו היושר ודאי שאין הם צורות שלמעלה, ואין שם הוי"ה שורה עליהם. ד בחינות דיושר הם כלים בהם יש מסך, צינורות. צינור אפשר להפוך לרצון במידה הנכונה. מי שפועל בלי מסך בכלי, היי בקו אמצעי אין לו צורה של מעלה, אלא בעיוות התפיסה האלוקית.

ל משום זה אמר למשה ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע. שפירושם הוא כמו שהתבאר, הפה הוא ודאי סיומו של אדם ולא הרגלים, מפני שמדבר כאן על הנשמה על בחינת הראש שהוא מלכות והחיה שהפה רוכב עליה הוא רפאל, שיש בו אותיות אפר והוא עפר בין המקדש שהאדם נלקח ממנו שה"ס הכתוב עפר מהאדמה.ואפר בהפוך האותיות הוא פאר וזה הוא פארך חבוש עליך הרומז על בחינת המלאך רפאל

לא הנה לך ד תיקונים שהם ראיה שמיעה, ריח דבור, היינו חכמה בינה ת"ת ומלכות ודבור הזה שהוא המלכות, לוקחים אותו משם הנביאים שהם ב השפתים היי נצח, הוד המכונים נביאים וזה הוא ודברתי על הנביאים.

לב ועל אלו ארבעת התקונים שורה השם הוי"ה י היא ראיה ה שמיעה ו ריח ה אחרונה היא דבור. שבמילוי שלו עולה לעשר אותיות שהן יוד הא ואו הא שהן ע"ס המאירות במוח ובמצח ובעינים ואזנים ובפנים ובחוטם ובפה. המצח והמוח הם שנים העינים הן שתים, האוזנים שתים ופניו שנים והחוטם והפה שנים הנה עשרה.

לג עוד ארבעה אפנים, הם ארבעה תקונים שלמטה מהראש שהם אדנ"י היי הגוף שהם עשיה בידים נענוע בגוף שימוש בברית מילה הליכה ברגלים וכאן שיעור קומה וצריך לחזור על כולם על כל שמונת האפנים הנ"ל, ד כנגד הוי"ה ד כנגד אדנ"י מראה כאן שכל הפנים של האדם הם כנגד עשר ספירות, וכאשר משתמשים כראוי בראיה שמיעה ריח ודיבור, ניתן להגיע לצד האנשים שאמר למשה לקחת לנהל את המסע, אנשי חיל יראי אלקים ושונאי בצע. ​​ 

לד ואתה תחזה מכל העם, אתה יש להסתכל ולא אחר, כי אתה הוא אור התורה לקיים בך זכרו תורת משה עבדי. ואתה תחזה, ודאי בראיה שלך, בעינים שלך, משום שעיני כל אליך ישברו אותה נותן להם את אכלם בעתו, שהוא מאכל התורה, משום שהשם שלי מאיר בעיניך ובכל התקונים שלך. אומר לו שיקח את כל הבחינות של הדרך הישרה, ואותם יעביר למשה.

זוהר חדש יתרו ד - ו ​​ שיעור 2

ואתה תחזה

יב ואין שערה בראש שאינו שורה בה השם הוי"ה ואין עשב שאינו שורה בו השם הויה הסיבה הראשונית היא הויה ולא אלקים, והסיבה נמצאת תמיד בתוצאה. אפילו בדבר קטן כמו שערה בודדת, גם בה ישנו שם הויה שמהווה אותה. כמו השושנה בתפוח שלה שורה י ובשרביט שלה ו בחמישה עלים שבחוץ ובחמשה שבפנים שורות ה ה ​​ להראות שאין אפילו עשב שלא נברא בשם הויה שלא יאמרו שאל אחר ברא אותם

יג אין בריה בעליונים ובתחתונים בגשמי וברוחני שאינה רשומה בשמו, וכן כל אחד רשום בשכינה ומשום זה נק השכינה שושנה ונק נשר, פרה אדומה, אילת, יונה, צפור. אין בריה שלא תהיה נק בשמו כשהוא התלבש בה לעשות פעולתו.

יד ומשום זה נק השכינה מעשה מרכבה בעת שהיא רוכבת באותה החיה הנק נשר, או שור, אריה, או אדם. והמעולה מכל הבריות שברא הוא האדם דרכו יש ביטוי שלם יותר לשכינה הקדושה שהוא צורה כלולה מכל העולם ומכל הבירות שיש בעולם ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריאות. תפיסת האדם היא מהחוץ לפנים, וכל הבחינות מחוצה לו, דרכם הוא תופס את הפרטים שבעצמו

טו וכמה בני אדם הם בצורת אדם בפנימיותם ומבחוץ אין בהם אלא או עוף, היי נש שרו אריה או שור או חיה מאלו המזלות שנק בהם בני אדם. ואחרים הם בהיפך שהם בצורת אדם מבחוץ ואינם כן מבפנים, ועל זה היו אומרים בעלי המשנה, כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, היי שבפניו נראה צורת אדם, מבפנים הוא חיה רעה בבית המדרש באים לדרוש את השם, ולכאורה כשתוכו כברו הוא כבר שלם, אלא על האדם להיות אמיתי, ולהראות שהוא בדרך, ברצון להגיע למטרה, בסוד שייתן חכמה לחכמים, היינו שרוצה להגיע לחכמה. חכם הוא מי שרוצה להגיע לחכמה. תוכו כברו, הוא מי שנמצא בדרך ושואף ומתיגע להגיע למטרה תוך מודעות לחסרונות שבדרך. ​​ 

טז ומשם זה אמר הקב"ה למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, מצד אברהם שהוא חסד. חייל הוא בחינה של מי שמוותר על עצמו ופועל בצורת חסד כלפי המטרה יראי אלקים מצד יצחק שהוא גבורה, אנשי אמת מצד יעקב שהוא ת"ת שונאי בצע מצד דוד שהוא מלכות שהוא רגל רביעית של הכסא העליון, אל הבינה שחג"ת דז"א הם ג רגלים והמלכות רגל רביעית ועליהם שורה הויה שאברהם יצחק יעקב הם יה"ו ודוד הוא ה אחרונה.

באברהם יצחק יעקב דוד, הראה שהם בחינת שם הויה

יז ושמת עליהם שרי אלפים שהם מצד א של אדני, שרי מאות מצד אות ד שבאדני שהם ארבע מאות שנה, דגלות מצרים שבכתוב, היי ומשוב בני ישראל וגו. נ שבאדני הוא שרי חמישים, י שבאדני הוא שרי עשרות.

כי ד אותיות אדני ה"ס חו"ב תו"מ אשר ספירות שבחכמה הם בסוד אלפים וע"כ א דאדני רומזת על שרי אלפים, וספירות הבינה הם בסוד מאות, וע"כ ד רומזת על שרי מאות, ספירת הת"ת שהוא ז"א הוא בסוד עשרות, וחג"ת נ"ה שלו הם נ וע"כ נ רומזת על שרי חמישים.

והספירות דמלכות הם בסוד יחידות ועשר ספירות שלה הן עשרה וע"כ רומזת על שרי עשרות.

יח ואני רוצה לפרש הגוף בשמונה תקונים אלו, הי בד' אותיות הויה ובד' אותיות אדני משום שיש להם יסוד בכתוב הזה של ואתה תחזה. אע"פ שרבי שמעון לא פירש אלא בששה פנים וסוד של פנים אלו הם בסוד יאהדונה"י שהם הויה אדני בשילוב. גם בשם אדני בפנמיות יש את המקור של אותיות שם הויה, וכך הוא סוד האמונה, אמן=91 שם הויה ושם אדני יחד. כלומר גם כשנראה לכאורה דינים, הם רחמים.

יט ואלו הם אליהם שמונה תיקונים, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. בראיה, היי בעינים ובשערות שלהן שעל העינים ובצבעים שלהן ובעומק שבהן בארץ שבהן ובהתקממות שבהן. כאן הוא סוד החיה שהיא אריה, חסד פועל בה ואריה זהו מיכאל ואריה ה"ס ראיה כי ארי"ה בהיפוך האותיות תמצא ראי"ה

כ אפן ב יראי אלקים, בשמיעה של האזנים ובשערות ראש התלויות עליהן ושמיעה היא החיה הנק שור, שערות הוא דין וכמה שערות תלויות בה, שהן צבא השמים העומדים על בית דין הגדול, שהוא גבורה שלמאל שפעולתה היא בחיה שהוא שור וזהו גבריאל כשחג"ת עולים לבחינת חב"ד אז בינה היא גבורה

כא ובתפלה צריך לפנות את השערות מאחורי האוזנים לפנות את שערות הנפש ולשים אותם אחרי מדרגת הבינה כדי שנקשיב ממקום הבינה המופשטת מהרצון לקבל שלא תכסינה את שערי השמיעה האוזניים, הבחינה המאוזנת של האדם, הרוחב, ולא דרך שערות הנפש, שתכנס בהן התפלה, ואם לא, מתקיים בו הכתוב, אז יקראונני ולא אענה. ובזמן שהשמיעה היא פנויה מדינים אלו, מתקיים בה אז תקרא וה' יענה.

כב אופן ג אנשי אמת, בצורת החוטם שהוא רוח הקדש והוא ת"ת הוא חוטם מלשון חותם היי חותם אמת. החוטם ה"ס יעקב השלם שהוא ת"ת ויש לו ב פנים כנגד לאה ורחל, היי כנגד ב מלכויות דז"א שהמלכות שלמעלה מחזה נק לאה ומלכות שלמטה מחזה נק רחל וכן בראש החוטם הוא כנגד יעקב שהוא ז"א ופן א הימני הוא כנגד לאה, ופן שמאלי כנגד רחל. גם אלו הם פנים של רחמים הכוללים חסד ודין, שהם לבן ואדום מצד החסד והגבורה אשר פן א הוא חסד ופן ב הוא גבורה.

כג המצח מתתקן עליהם על ב הפנים והחוטם שהוא בינה, הוא מתתקן בכמה קמטים הנעשים כמו קוים על המצח שה"ס הדרכים של ים התורה עליהם נאמר, כל אורחות ה' חסד ואמת. מי הוא שעושה דרכים אלו שהם קוי המצח, זה הוא המוח שהוא חכמה, ואלו קוי המצח הם ל"ב שבילים של ים התורה שהוא בינה. פנימיות האדם עושה את קווי המצח שהם השבילים של ים החכמה.

כד והחיה שבת"ת שה"ס החוטם רוכב עליו, זהו נשר ז"ש דרך הנשר בשמים וזהו אוריאל. והמוח והמצח שהם חכמה ובינה וב' הפנים שהם חסד וגבורה שכולם הם על החוטם שהוא ת"ת וז"א הם סוד ד' בתים של התפילין שהם על ראש הת"ת שהוא החוטם, פירוש, החוטם ה"ס ז"א שהוא ת"ת והתפילין שלו, שה"ס חכמה ובינה חסד וגבורה שהם ד מוחין שלו, ה"ס המוח והמצח שהם חו"ב וב' הפנים שהם חו"ג מלמד כאן שכמו כל דבר, גם האנשים עליהם מדבר, אנשי חיל באים מהרעיון של אותיות שם הויה.

זוהר חדש יתרו א - ג ​​ שיעור 1

למה נזכר נ פעמים יציאת מצרים

א אנכי ה' אלקיך, בפסוק הזה שאל רבי ייסא הקטן מן החברים מרשב"י, וא"ל יש לי לשאול שאלה אחת ממך, ודופקת לי בליבי, ואני ירא לשאול ממך. ואני אומר אם אשאל אני מפחד אולי אענש, ואם לא אשאל נבוך אני בליבי. א"ל ר"ש אמור. משבשא הוא מלשון משובשת בגייסות. רבי ייסא פוחד לשאול, אולי זו שאלה בעצמותו יתברך, שוודאי אין לשאול. לא כל שאלה מותרת, שאלה היא חיסרון ואם גורמת לפירוד אין לשאול. אדם בטבעו בוחן כל דבר דרך סיבה ומסובב, כאשר למעשה אמנם ההשגחה פועלת בתוך הטבע, אך בוודאי גם מעל הטבע. אי אפשר לקבל תורה במסגרת ההגיון הטבעי, אלא בנעשה ונשמע שהוא מעבר לטבע

ב א"ל זה הקב"ה מזכיר את ישראל בכל מקום ומקום אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. איזה יתרון מלמדנו בזה האם יש פה חלילה גאווה שמספרת התורה כל פעם, הלא תנאי שלם הוא, זהו שאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. א"כ למה לו להזכיר להם הדבר בכל מקום ומקום.

ג א"ל בוא וראה בני, הקב"ה לא התנה עם אברהם אלא שיוציא את ישראל מגלות מצרים ולא שיוציאם מתחת שעבוד אלהים אחרים, כי ודאי כשישראל היו במצרים נטמאו וטנפו את עצמם בכל מיני טומאה עד שהיו שוכנים תחת מ"ט כוחות הטומאה, והקב"ה הוציאם מתחת השעבוד של כל אלו הכוחות. הכן הבטיח הקב"ה לאברהם שיוציא אותם מארץ לא להם, אך לא הייתה הבטחה שיגאל אותם מבחינה נפשית ויוציאם מעבודה זרה. עונה רבי שמעון שהשימוש הוא בשם הויה ולא רק בשם אלקים שהוא מצד הטבע של סיבה ותוצאה. יש כאן הרבה מעל הטבע במידת השפעה מיוחדת. לא זאת בלבד שהוציאם ממ"ט שערי טומאה, והביאם למעמד הר סיני. שאלתו של רבי ייסא היא שאלה של מדען הבוחן בעיניים של הטבע, והתשובה היא אֳמוּנִית.

ד ועוד שהביאם במ"ט שערי בינה שכנגדם שערי טומאה. מה שלא התנה עם אברהם אלא להוציאם ממצרים והוא עשה טובו וחסדיו עמהם, להוציאם ממ"ט שערי טומאה ולהכניסם במ"ט שערי קדושה.

ה ומשום זה תמצא בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים להראות לכל בני העולם, החסד עם שם הויה שעשה הקב"ה עם ישראל, שהוציאם מאלו כוחות הטומאה והביאם לתוך כוחות הטהרה שהם חמישים שערי בינה. אי אפשר לקנות את השער החמישים רק על ידי פעולת התחתון, לשם כך דרוש חסד עליון.

ו וזה הוא שאנו סופרים אותם מ"ט שערי בינה, מיום טוב של פסח עד חג השבועות שהוא זמן הקנטות של מדרגת יחידה שקודם הגבורות נכנסות למדרגה, אך ספרים את החסדים שנכנסים למדרגה, למרות שלחסדים אין מספר שאין בהם צמצום. אך כשהחסד בה במסגרת המלכות, שמשלים את אותה גבורה שלא תהיה מחלקת, ואנו סופרים ימים ושבועות והנה העירו החברים שמצווה לספור ימים, ומצווה לספור שבועות כי בכל יום הוציאנו מכח הטומאה והביאנו כנגדו לכח הטהרה. מדבר גם על חג השבועות להראות שקבלת התורה תלוי בזה שמידת החסד, האמונה ישלטו ולא הדין.

ואתה תחזה

לכאורה מלמד כאן על סימנים חיצוניים בפני האדם המגדירים את אופיו, אך אין הדבר כך מפני שהזוהר מלמד רק על הפנימיות, על הנשמה, ובנוסף יש לבחון את מכלול הסימנים ולא את חלקם בלבד. לימוד זה חשוב ביותר כדי לדעת כיצד לבחון את המציאות שמתראה בחוץ כעולם השקר.

ז ואתה תחזה מכל העם, היי שיחזה בשש בחינות שהן בשערות שעל הראש שהן מתתקנות על האזנים במצח ובקוים שעל המצח בעינים ובשערות שעל העינים, בפנים ובצורת הפנים בחוטם שהיא מתתקן בדרך ישר על הפה, בגוף בקומה שלו ובשיעור שלו לכל צד, לד' צדדים ולמעלה ולמטה. זה הוא תקון האדם. קריצין הוא מלשון ועושה תפיסת קורצים שפירושו שערות.

ח ולפעמים נק הקב"ה אריה ולפעמים הוא פני שור ולפעמים הוא פני נשר.

ט ועתה צריך לפרש, כיוון שהוא יחוד הקב"ה בספירות, למה נק בפני אדם, ובפני אריה ובפני שור, ובפני נשר, היי כמ"ש במרכבת יחזקאל.

י ומשיב אלא ודאי בזמן שירצה לעשות פעולתו ולהנהיג את ישראל שנק במזל אדם, הוא מתלבש בצורת אותה החיה הנק אדם, והוא נק אדם. ובזמן שרוצה להנהיג את ישראל לאותם הנק במזל אריה הוא מתלבש בצורת אותה חיה הנק אריה. וכך כעין זה בחיה הנק שור, וכן כעין זה בחיה הנק נשר, ובאופן זה היא שכינתו. לפי תפיסת הנברא השלמות היא בזכר ונקבה, לכן השכינה היא תפיסת הנברא לצד הנקבה של הבורא שהיא מחברת ולא מפרידה, היא נאווה ולא שחורה.

יא ומשום זה נק הקב"ה באלו השמות, אריה שור נשר אדם, וכל הצבאות שלהם היי המלאכים, אין מקום, ואין בריה בעולם, שאין שמו של הקב"ה היי השם הוי"ה שולט עליה ונק בשמו. כעין זה הוא בצורת אדם י שורה בראש. ה ה הן בעשר אצבעות, ו הוא בגוף שלו, וכעין זה הוא בנשר, י על ראשו. ה ה על כנפיו ו על גופו, וכך בכל חיה וחיה מארבע החיות וכן בכל מלאך ומלאך. בכל מקרה על האדם לגלות את הבורא בהשגחה שמעבר למקרה ולטבע. שכל מה שברא הקב"ה ברא לכבודו, לגלות שמותיו וכינוייו.