והר חדש יתרו כח – ל שיעור 10
אריה שור נשר אדם
המרכבות העליונות הן הבחינות המאפשרות חיבור בין התחתון לעליון. דמויות של אריה שור נשר, הם צורות התגלות אותם יכול לצייר אדם בנפשו, ובעזרת הדמיון להתחבר כדי לקבל את אור החכמה, הוא אור האהבה. חוכמה זו ניתן לקבל דרך ל"ב נתיבות חכמה, נתיבות שמכוסות ע"י צורות החיות.
האדם לא יכול לתפוס מהות של דבר, אלא כיצד הוא מצטייר ופועל עליו, כלומר דרך הלבושים יכול ללמוד ולפתח כלים לקשר, לפי הדרכת החכמים.
האני של האדם הוא בחינת המלכות, שעוד בעולמות העליונים היא הנשמה שבחרה ביתר דבקות בבורא, ולא ניתן להפר רצון והתחייבות בעליון, אלא על האדם הרוצה להגיע לתכליתו, לפעול כראוי ולשאוף ליתר דבקות.
בתהליך הבניה לא ניתן לקבל בזמן תיקון את מלוא ההטבה, אלא בונים ביראת פנימיות דרך בחינות ההשפעה. לתכלית מצד הזמן קוראים שבת, ומצד המקום זה עץ הדעת בו הכשיל הנחש את האדם שניסה טרם הזמן לקבל את מלוא ההטבה. כלומר בשלב זה לא ניתן לעבוד עם עצם בחינת האדם הראוי למלא ההטבה, אלא עובדים בדרך שלשה קווים שהם אריה שור נשר, ימין שמאל ואמצע, דרכם ניתן להגיע רק לתפיסה של התכללות, אך לא לעצם המלכות, לבחינת האדם, אלא למלכות שהתכללה בהשפעה. זוהי בחינה זמנית לזמן התיקון, כמו השבת שהיא רק מעין או טעימה של השבת השלמה בגמר תיקון.
זוהר חדש יתרו כה – כז שיעור 9
אריה שור נשר אדם
הקשר בין האדם לבורא מתבטא בתכונות הנפש האדם, שהם הבחינות המרכבה, אלו מידות וגוונים שיש לעבוד אתם נכון כדי להתחבר. הימין, הלבן, החסד הוא תכונת הרצון להשפיע שנמצא ברצון לקבל שבאדם, כאשר הרצון לקבל עצמו הוא אדום, השמאל.
בסופו של דבר צריך האדם לעבוד עם הרצון לקבל הגדול בצורה שלמה, אך בזמן התיקון לא ניתן, והרצון הזה נגנז. כעת ניתן לעבוד רק בבחינת ג' קווים של אריה שור נשר, ולא ניתן עדיין לחיות לגמרי את צד האדם, שזו עבודה עם אור שלא ניתן לעמוד בפניו, ומביא את האדם לרצות מעבר למה שמסוגל, כשאין לו כלי ראוי. כעת לא עובדים על עצם הרצון, אלא על התכללות, עבודה בג' קווים.
נתיב הוא דרך הבינה, חכמה שעוברת דרך ז"ת דבינה ונק ל"ב נתיבות החכמה, וכך מתקבלת החכמה באצילות. . בשם הויה במילוי אלפין ישנה האות א במילוי ואו שזו האהבה, שעולה למספר 45 = אדם
כעת אי אפשר להשתמש במלכות דמלכות, היא נגנזה, היא מנעולא שישתמשו בה בגמר תיקון, זו בחינת אבן מאסו הבונים.
זוהר חדש יתרו כח – ל שיעור 10
אריה שור נשר אדם
המרכבות העליונות הן הבחינות המאפשרות חיבור בין התחתון לעליון. דמויות של אריה שור נשר, הם צורות התגלות אותם יכול לצייר אדם בנפשו, ובעזרת הדמיון להתחבר כדי לקבל את אור החכמה, הוא אור האהבה. חוכמה זו ניתן לקבל דרך ל"ב נתיבות חכמה, נתיבות שמכוסות ע"י צורות החיות.
האדם לא יכול לתפוס מהות של דבר, אלא כיצד הוא מצטייר ופועל עליו, כלומר דרך הלבושים יכול ללמוד ולפתח כלים לקשר, לפי הדרכת החכמים.
האני של האדם הוא בחינת המלכות, שעוד בעולמות העליונים היא הנשמה שבחרה ביתר דבקות בבורא, ולא ניתן להפר רצון והתחייבות בעליון, אלא על האדם הרוצה להגיע לתכליתו, לפעול כראוי ולשאוף ליתר דבקות.
בתהליך הבניה לא ניתן לקבל בזמן תיקון את מלוא ההטבה, אלא בונים ביראת פנימיות דרך בחינות ההשפעה. לתכלית מצד הזמן קוראים שבת, ומצד המקום זה עץ הדעת בו הכשיל הנחש את האדם שניסה טרם הזמן לקבל את מלוא ההטבה. כלומר בשלב זה לא ניתן לעבוד עם עצם בחינת האדם הראוי למלא ההטבה, אלא עובדים בדרך שלשה קווים שהם אריה שור נשר, ימין שמאל ואמצע, דרכם ניתן להגיע רק לתפיסה של התכללות, אך לא לעצם המלכות, לבחינת האדם, אלא למלכות שהתכללה בהשפעה. זוהי בחינה זמנית לזמן התיקון, כמו השבת שהיא רק מעין או טעימה של השבת השלמה בגמר תיקון.
זוהר חדש יתרו כב – כד שיעור 8
אריה שור נשר אדם
כל העולם נברא בששת ימי בראשית, כבר עם היסודות שעומדים להתגלות בגאולה השלמה, יסודות אלו הם בחינות האבות, שכבר הושתתו בבריאה.
ובזמן שיבא המשיח, כל אחד ואחד מהאבות אברהם יצחק יעקב, יראה פעולתו. ז"ש תוצא הארץ נפש חיה למינה שפירושו הארץ שהיא חיתו ארץ. זרעו של יצחק, שהוא נפש חיה למינה שזרעו של יצחק הם מינה דנפש חיה, וזרע שלה באומה זו בישראל הם זרע של עמי הארץ, הם אלו שרוצים את הארציות, את הרצון לקבל לעצמם שבהם כי חיה, היא שור שהוא מדרגת יצחק.
ויאמר אלקים ישרצו המים, אלו הם בעלי החכמה שהם נפש חיה שהם כדגים המתרבים בים התורה. והם מצד האריה שבים שהוא כמו שר בים. ואריה הים הוא לימין שהוא אברהם ובו הרוצה להחכים ידרים שזו בחינתו של אברהם, צד החסד. כאן מרמז על אברהם ומקשר אותו לבראשית שכוחו יגיע לגילוי לזמן התכלית.
ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים זה הוא פני נשר, ואלו הם זרעו של יעקב, שהם בעלי מצוות התורה. שיעקב הוא בחינת קו אמצעי, ת"ת. בחינת השבת היא היכולת לקבל את התענוג בלי היגיעה
תיקונים אלו נראים באבות המרכבה, ומשויכים למעשי בראשית. לכן עושה כאן השוואה בין העולם לבין האדם, ויש לראות את היחס בין החוץ לפנים, שכל תפיסת האדם היא מהחוץ לפנים.
ז ימי בראשית
כאן מלמד על הסדר של יציאת מצרים, שבלי שאדם יוצא ממיצרי הנפש של עבודה זרה, מתפיסת המקרה, העולם הזה, הוא בכלל לא מתחיל את עבודת היהודי שבנפש ואין אפשרות לעולם להתקיים. שהרי כל מה שברא הקב"ה את העולם, שאדם עולם קטן, עליו לצאת מהתפיסה החיצונית של שם אלקים, ולבוא לתפיסה הפנימית של שם הויה.
ביום הראשון שהוא חסד עשה מלאכתו להאיר להם, ז"ש ולכול בני ישראל היה אור, ועוד וה' הולך לפניהם יומם וגו. כמו שהיה במצרים. ביום השני שהוא גבורה בו הייתה הבדלה נאמר בו, ויהיה מבדיל בין מים למים, היי שהבדיל את ישראל מהמצרים, ז"ש ולא קרב זה אל זה כל הלילה. זו הבדלה שלצד ישראל שבאדם האיר אור ולצד הרצונות הגויים שבנפש חושך. כשאדם זוכה להבחנה זו, יכול הוא לצאת ממצרים. אדם החושב בתפיסה חיצונית, ואינו רואה שהאור מאיר בנקודה הפנימית, מבחינתו עוד לא נברא העולם הרוחני, כלומר אין מה לדבר בו בכלל על תחילת התיקון הנדרש.
ביום השלישי שהוא ת"ת העביר אותם בים. ז"ש ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. כתוב כאן ותראה היבשה, וכתוב שם וישם את הים לחרבה. הים הוא המקום הגולמי, וכאשר נבקע הים לאדם זוהי זכות שיכול לבוא למקום היבשה, שהוא מקום העבודה, זוהי מציאות נעלית. יבשה, חרבה היא בחינת הר חורב, וכן בחינת העולמות שנחרבו, עליהם יש לבנות את עולם האדם.
על האדם למצוא מורה דרך ואליו להתבטל, כפי שביציאת מצרים השם הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם דרך. ההדרכה היא גם בהסתרה שנק ענן, לילה וגם בעמוד האש להאיר כמו היום. ההשגחה מלמעלה נראית כאן בעולם השקר הפוכה. הצדיקים מלמדים שלא כל דבר מגלים להמון העם, אלא יש להסתיר ולגלות דברים מסויימים בזמן הנכון.
דגי הים הם בחינת הדאגות הנפשיות כפי שרואים בחודש אב, גבורה של דין שבא לידי ביטוי בחיתוך והבדלה ברקיע השמים. כאשר כל הדאגות של האדם הם חיוביים כלומר מכוונים לתכלית, אפשר לראות בהם את הדבר הנכון, מרגלית, כמו דג בשבת.
זוהר חדש יתרו טז – יח שיעור 6
עינים אדומות
הסתכלות נכונה על המציאות אינה מתייחסת בעיקר לעולם הגשמי, אלא לפנימי, בו התפיסה הנפשית היא מעבר למקרה. מעבר להסתכלות של השפעה נדרשת גם פעולת הגבורה, הצמצום, כלומר לבחון את התכונות של היראה והמידות שמחברות אל הבורא.
פעולה זו של קו שמאל הכרחית אך מסוכנת, מפני שקו זה מבקש לקבל את האור, כלומר לנסות לצרוך תענוג בכל מחיר, ואז באים לכעס כשלא מקבלים.
אלו הגויים, הרצונות הזרים שמונים ומחשיבים את השמש.
ישנן עינים אדומות מצד הס"א ויש גם עיניים אדומות מצד הקדושה, כי ב מדרגות אלו שהם חמה רעה, הן מהאומה של עשו שהוא אדום ונאמר בבניו שהם מונים הימים והחדשים והשנים לפי החמה, שמשום זה כשלוקה החמה, היי כשנכהה אורה, סימן רע לאומות העולם כי הליקוי של החמה הוא ליקוי לתפיסה של אומות העולם. החמה נותנת את האור ואומות העולם מגלים לפיה את התענוג לפי כמה שהם מקבלים, ואנחנו מונים ללבנה, כמה אמונה אנחנו משיגים, איזה קשר עם הבורא.
ליקוי בהסתכלות הוא בחינת העפעפיים בהם יש להשתמש לעיתים כדי לא לראות, ויש שדווקא כדאי לראות. הלקוי החיובי הוא להתרחק ולא להסתכל על הגשמיות שמחשיבים הגויים, וכן יש לראות וללמוד כדי לדעת לעבוד את הבורא.
אמונה רעה היא אמונה טפלה או אמונה חסרה בבורא. יש למנות, להחשיב את האמונה גם עם התפיסה והאמונה בבריאה שעליה לבוא לשיתוף עם הבורא.
הדרך הרעה של עיניים אדומות, היא בהסתכלות של ביקורת וסערת נפש וכעס. בכלל אין הזוהר מדבר על סימנים חיצוניים.
עינים אדומות של צד הטהור אלו הם עיניו של דוד שנאמר בו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, שמסתכל ומפרש את המציאות מהצד הטוב. דוד יפה עיניים הוא רואה בשושנים, הם הנשמות הבאות מהשושנה שהיא השכינה הקדושה.
הרוצה להחכים ידרים, היי שיכוון בתפלתו לקו ימין שנק דרום שהוא חסד, ובעינים אדומות מאיר השם אדני ואמרו בו הרוצה להעשיר יצפין היי שיכוון בתפלתו לקו שמאל הנק צפון שהוא גבורה, שיבקש כוח לדחות את מאווייו הפרטיים. תפילה היא עבודה שבלב, לכן עליו לכוון ליבו לבחינת השפעה בתפילה
זוהר חדש יתרו יט – כא שיעור 7
עינים אדומות
נשמה נבראת עם שלוש בחינות, ראש תוך סוף, או ראש, לב, ויצרים. צד שצריך לחבר את הגוף, צד נשמה, וצד שמחבר ביניהם. אדם שחי את הנפש הבהמית, את הצד הנמוך אינו מרגיש את הנשמה. הנפש הבהמית היא הצד שמחשיב את המקרה, וזה הצד אצל הרשעים שבחייהם נק מתים.
מצד נפש הבהמי ימיו של אדם קצרים והם מעט ורעים כי כל ימיו של אדם שהם בעניות וצער ודחק אין הם חיים וכל שכן אם הימים הם בעלי תורה ומצות שאין הם חיים. כל הצדדים של הנפש הבהמית, ושל הרוח נמצאים בכל אדם, השאלה היא איזה צד הוא בוחר לחיות. רוב בני האדם חיים את צד הנפש הבהמית, את התאוות של העולם הזה לכן חייהם קצרים ורעים. על האדם לעלות מעל לתפיסה של הנפש הבהמית, ולעלות למדרגת הרוח.
אם חזר בתשובה אע"פ שהוא בזנב טלה, שהוא המזל הראשון כנגד חודש ניסן או שור שבכל מזל ומזל היי מבחינת נפש הבהמית מוסיף בו הקב"ה רוח יתרה מהמלאכים ועולה מזנב המזלות להיות בינוני היי באמצע כל כוכב ומזל בבחינת הרוח, זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו, מחשבה היא הצורה לפיה מעבד ומפרש את המציאות אז הקב"ה נותן לו נשמה מכסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל כבחינת הנשמה.
משום זה אין מזל לישראל, כלומר שיוצא מבחינת הרצון שבא לשמש לפרטיות, ובא לרצון להשפיע, לרצון ישר-אל, ואע"פ שנולד בראש השעה והוא בראש כל כוכב ומזל, וקלקל מעשיו הקב"ה מורידו מראש לגוף שיהיה בינוני באמצע כל כוכב ומזל. ואם מקלקל מעשיו יותר מורידו לסוף של כל מזל ומזל. וזה שהוא בסוף כל מזל הוא תלוי במזל ואין לו שליטה על חייו, והמזל רוכב עליו ושולט עליו, אבל בזמן שנשמתו שולטת ורוכבת על המזל המזל הוא טפל אל הרוכבת עליו.
המזל הוא המעשה, המקרה. האדם נבחן האם הוא רוכב על המזל, על המקרה, או להיות כפוף למקרה. התפיסה הנשמתית היא מעל למקרה. כדי לשלוט במזל יש לחיות כישראל, אותיות לי-ראש, לא להיות מושפע מהמקרה, לחיות את המחשבה שקיבל מתחת לכיסא הכבוד, ולא לחיות את הנפש הבהמית ולהיות כפוף לשליטת המזל.
ואם המזל שהוא טפל לרוכב שולט עליו נאמר בו הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילווך ילווה לך תענוג מזויף ואתה לא תלוונו, תהיה נתון ומחויב לו, הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב ונאמר על נשמתו ורוחו והיו חייך תלואים לך מנגד. אם אדם אומר לעצמו המקרה קובע, נוח לי לתפוס כך את המציאות, אומר לו הקב"ה זה לא התפקיד שלך ללכת בקרי, התפקיד שלך לחיות חיים אחרים. בטבעו צריך להיות המזל טפל לרוכב, וכאשר אדם חי את העולם הזה, אז המזל שלוט בו והוא מקולל. צריך לדעת שאין דבר בעולם שעומד בפני התשובה.
זוהר חדש יתרו י – יב שיעור 4
ד גווני העין
רבון העולמים ברשותך אני אבוא לגלות סודות הנסתרים שלך. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כדי לשבח הכלה שלך לגלות את הקישוטים של הכלה, הם סודות התורה, היי השכינה באלו התקונים ולשבח ולכל אלו התלוים ממנה שהם רשומים ממנה נשמות הצדיקים מהשכינה שהיא השער שלך ליכנס אליך לראות פניך שהוא ת"ת אין לבוא לפני המלך בלי הכלה, בלי היחד. והיא היופי שלך עליה נאמר כלך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. כיונים ודאי שהם מרוקמים בגופם בכפניהם וברקמות שלהם ניכרים הם משאר עופות.
עיניך יונים פירושו שעיניך הם כיוונים כי אין בכל העופות שיהיו נאמנים לבעליהם כמו יונה, לכן כנסת ישראל נק יונה שנאמנה לבעלה עיניך יונים היי עיניים בולטות לחוץ המסתכלות בדרך ישר לבעלה.
עין היא עניין של חכמה, כמו שכתוב עיני העדה, הם חכמי העדה. דרך האותיות, השחור שבהם רואים את התורה. כאן השחור הוא חיסרון, וכשהחיסרון הוא לתורה הוא טוב
העין היא האיבר שמקשר בין החוץ לפנים, ונבחן האדם כיצד הוא מפרש את המציאות. מלמד רבי שמעון שיש להסתכל לפני המרכבות שהם אברהם יצחק יעקב דוד, כנגד 4 צבעי העין. על כל מציאות יש להסתכל דרך חסד גבורה ת"ת ומלכות. אלו ג קווים שבאים למען המלכות שעלתה לת"ת כנגד מלכות שעלתה לבינה. זוהי בחינת רות שהתכללה בנעמי ויולדת את אבותיו של דוד מלך מהשיח. רות בהיפוך אותיות, תור – יונה. תור לשון תורה, שהאות ה גנוזה ברדלא, עד גמר תיקון.
על האדם לזרז עצמו להימנע מהסתכלות שגויה בחיים. תענית כד. כלה שעיניה יפות, אין כל גופה צריכה בדיקה. אל לו לאדם לנסות להסתכל מהי המציאות שזו תודעת הגוף, אלא איך מסתכלים על החיים, ובהתאם לכך מסתדרת המציאות
העיקר בחיים להסתכל בצורה ישרה ולא בדרך עקומה. היצר הרע גורם לאדם לצייר לעצמו מציאות רעה ולא ישרה, לראות הכל דרך הרצון העצמי. על החיים יש להסתכל במבט תורני שרק כך אפשר להתקרב לקב"ה.
אסור לעם קדוש להסתכל ברשעים והתורה שלהם של עם הקדוש צריכה להתכסות מהם ז"ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, וע"כ צריכים לכסות מהם המשפטים שהם התורה. יש לכסות את התורה מהרשעים, אין ללמד תורה לגויים. לחסיד אומות העולם הרוצה להצטרף ולמלא תפקידו בתכלית העולמית, יש ללמד אותו את החלק השייך לו.
הגויים, הרצונות הזרים בנפש, מתגברים עליהם בגלות, בנשים יפות, בבנים יפים בעושר בלבושים נאים. מסיטים את העם לחיצוניות יפה כמו הגויים וכך כובשים את ההבנות של האדם, שאז הוא בבחינת גלות. לכן צריכים ישראל להתכסות מהם בגלות, בלבושיהם בנשיהם בבניהם בעושר שלהם, ולא בחינם אמרו בעלי המשנה, אין הברכה שורה אלא בדבר המכוסה מהעין לכן בגלות אין להסתכל בהבלים החיצוניים של הגויים.
זוהר חדש יתרו יג – טו שיעור 5
הלובן שבעיניים
צורת ההסתכלות של האדם בונה את התכונות שלו, כלומר כיצד הוא מפרש את המציאות. העין מקשרת בין החוץ לפנים של האדם, והסתכלות נכונה על הנקודה הפנימית, מאפשרת לפרש נכון, וכך ניבנית נפשו.
הלבן שבעין המכסה שולט על כל הצבעים האחרים, כלומר שהלבן שבהן שולט על הצבעים האחרים שבעינים שהוא מרובה ביותר, והעינים שלו הן גדולות ובולטות לחוץ מחוריהן, הוא גבה לב. עליו נאמר תועבת ה' כל גבה לב. הגאוותן כל הטוב שעושה הוא לעשות לו שם. והוא מאלו שנאמר בהם, הנה נבנה לנו עיר ומגדול וראשו בשמים ונעשה לנו שם יש שם לקב"ה ונעשה גם לנו. אלו הם הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות מכספם, והכל הוא לעשות לעצמם שם ולא לשם ה' איש זה הוא נואף הוא צורת חמור נואף. אם הוא יהיה אורח שלך, תשמור בתך ואשתך ממנו. מקשר כאן בין הגאוותן לנואף, ועינים לבנות אלו הן הלעומת של עינים לבנות שמצד הקדושה שיתבארו לפנינו.
ואם יש למי עינים לבנות, כלומר שהלבן שולט בהם שהוא מרובה ביותר, ומסתכלות בדרך יושר, זה הוא איש החסד. אדם הזה נולד ביום ראשון ובשעה ראשונה שמזלו טלה. והחיה שלו היא אריה. הוא מייצג את החסד, ההטבה השלמה היפך מהגאוותן שעיניו החוצה במקום פנימה.
אדם הזה אם נולד בתחילת השעה הראשונה של היום, יהיה חכם ביותר בתורה ויהיה ראש לבעלי הישיבה. ואם נולד באמצע השעה יהיה בינוני בתורה, ואם בסוף השעה יהיה עני בתורה, זנב לאריות שהם תלמידי חכמים. עדיף להיות זנב לאריות שהם בחינת אצילות, מאשר ראש לשועלים שהם בחינת בריאה
אלו שיש להם עינים לבנות לוקחות בלבנה שהיא המלכות מצד החסד. אלו הם בעלי חסדים טובים מזרע אברהם, אלו העינים הסתכלות בדרך ישר כלפי ימין. הרצון לכסף הוא נשמתי, וכך יש לפרש אותו ולא לרצון של עושר גשמי גופני, אלא כיסופים לתורה
אדם הזה הוא נדיב רוח בכספו, כי הכסף של הנשמה הוא התורה, ושאר עושר הוא כספו של הגוף, אדם הזה הוא לבן ככסף הוא ארוך הקומה, רושם לבן יש לו בימינו, אהוב הוא מבני אדם, אהוב הוא מהקב"ה ז"ש אברהם אוהבי. השערות שלו חלקות ולבנות. גם שערות הנפש שלו הן לבנות כלומר רצון להתקרב, והוא סוער להגיע ללובן העליון
זוהר חדש יתרו ז – ט שיעור 3
וְאַתָּה תֶחֱזֶה
מלמד כאן על התכונות שצריך אדם לקחת וליישם כדי לרכוש את בחינת האמונה, היא בחינת משה רבינו שבנפש.
זקן הפנים שהוא כנגד י"ג מידות הרחמים, מסמל את האין סוף, דרכם עובר אור החכמה/השפע שלא ניתן לקבל בפנים חלקות. פנים חלקות הם סימן שמנסים לקבל את החכמה שלא כראוי, שלא דרך ל"ב נתיבות החכמה, כלומר את הרצון יש להעביר דרך בינה, מידת ההשפעה שזה קו אמצעי, קו המידה המתוקן. כדי להשיג זאת יש להשתמש נכון בעיניים, אזנים, אף ופה.
האמונה, משה שבנפש צריך להעביר נכון את החכמה, לכן מורה למשה, וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע וגו.
מראה כאן שכל הפנים של האדם הם כנגד עשר ספירות, וכאשר משתמשים כראוי בראיה שמיעה ריח ודיבור, ניתן להגיע לצד האנשים שאמר למשה לקחת לנהל את המסע, כלומר על האדם לאמץ תכונות אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע.
ואתה תחזה מכל העם, אתה יש להסתכל ולא אחר, כי אתה הוא אור התורה לקיים בך זכרו תורת משה עבדי. ואתה תחזה, ודאי בראיה שלך, בעינים שלך, משום שעיני כל אליך ישברו אותה נותן להם את אכלם בעתו, שהוא מאכל התורה, משום שהשם שלי מאיר בעיניך ובכל התקונים שלך. אומר לו שיקח את כל הבחינות של הדרך הישרה, ואותם יעביר משה לעם.
זוהר חדש יתרו ד – ו שיעור 2
ואתה תחזה
אין שערה בראש שאינו שורה בה השם הוי"ה ואין עשב שאינו שורה בו השם הויה. הסיבה הראשונית היא הויה ולא אלקים, והסיבה נמצאת תמיד בתוצאה. אפילו בדבר קטן כמו שערה בודדת, גם בה ישנו שם הויה שמהווה אותה. אין בריה בעליונים ובתחתונים, בגשמי וברוחני שאינה רשומה בשמו, וכן כל אחד רשום בשכינה ומשום זה נק השכינה שושנה ונק נשר, פרה אדומה, אילת, יונה, צפור. אין בריה שלא תהיה נק בשמו כשהוא התלבש בה לעשות פעולתו.
והמעולה מכל הבריות שברא הוא האדם. דרכו יש ביטוי שלם יותר לשכינה הקדושה שהוא צורה כלולה מכל העולם ומכל הבריות שיש בעולם ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריות. תפיסת האדם היא מהחוץ לפנים, וכל הבחינות מחוצה לו, דרכם הוא תופס את הפרטים שבעצמו
לבית המדרש באים לדרוש את השם, ולכאורה מי שתוכו כברו הוא כבר שלם, אלא על האדם להיות אמיתי, ולהראות שהוא בדרך, ברצון להגיע למטרה, בסוד שייתן חכמה לחכמים, היינו שרוצה להגיע לחכמה. חכם הוא מי שרוצה להגיע לחכמה. תוכו כברו, הוא מי שנמצא בדרך ושואף ומתייגע להגיע למטרה תוך מודעות לחסרונות שבדרך.
ומשם זה אמר הקב"ה למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, מצד אברהם שהוא חסד. חייל הוא בחינה של מי שמוותר על עצמו ופועל בצורת חסד כלפי המטרה יראי אלקים מצד יצחק שהוא גבורה, אנשי אמת מצד יעקב שהוא ת"ת שונאי בצע מצד דוד שהוא מלכות.
מלמד כאן שכמו כל דבר, גם האנשים עליהם מדבר, אנשי חיל באים מהרעיון של אותיות שם הויה, שם המהווה את המציאות כולה.
זוהר חדש יתרו א – ג שיעור 1
למה נזכר נ פעמים יציאת מצרים
רבי ייסא פוחד לשאול, אולי זו שאלה בעצמותו יתברך, שוודאי אין לשאול. לא כל שאלה מותרת, שאלה היא חיסרון ואם גורמת לפירוד אין לשאול. אדם בטבעו בוחן כל דבר דרך סיבה ומסובב, כאשר למעשה אמנם ההשגחה פועלת בתוך הטבע, אך בוודאי גם מעל הטבע. אי אפשר לקבל תורה במסגרת ההגיון הטבעי, אלא בנעשה ונשמע שהוא מעבר לטבע
שואל, הקב"ה מזכיר את ישראל בכל מקום ומקום אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. איזה יתרון מלמדנו בזה. האם יש פה חלילה גאווה שמספרת התורה כל פעם, הלא תנאי שלם הוא, זהו שאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. א"כ למה לו להזכיר להם הדבר בכל מקום ומקום.
עונה רבי שמעון, הכן הבטיח הקב"ה לאברהם שיוציא אותם מארץ לא להם, אך לא הייתה הבטחה שיגאל אותם מבחינה נפשית ויוציאם מעבודה זרה. עונה שהשימוש הוא בשם הויה ולא רק בשם אלקים שהוא מצד הטבע של סיבה ותוצאה. יש כאן הרבה מעל הטבע במידת השפעה מיוחדת. לא זאת בלבד שהוציאם ממ"ט שערי טומאה, והביאם למעמד הר סיני. שאלתו של רבי ייסא היא שאלה של מדען הבוחן בעיניים של הטבע, והתשובה היא אֳמוּנִית.
ומשום זה תמצא בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים להראות לכל בני העולם, החסד עם שם הויה שעשה הקב"ה עם ישראל, שהוציאם מאלו כוחות הטומאה והביאם לתוך כוחות הטהרה שהם חמישים שערי בינה. אי אפשר לקנות את השער החמישים רק על ידי פעולת התחתון, לשם כך דרוש חסד עליון.
ומדבר גם על חג השבועות להראות שקבלת התורה תלוי בזה שמידת החסד, האמונה ישלטו ולא הדין.
ואתה תחזה
לכאורה מלמד כאן על סימנים חיצוניים בפני האדם המגדירים את אופיו, אך אין הדבר כך מפני שהזוהר מלמד רק על הפנימיות, על הנשמה, ובנוסף יש לבחון את מכלול הסימנים ולא את חלקם בלבד. לימוד זה חשוב ביותר כדי לדעת כיצד לבחון את המציאות שמתראה בחוץ כעולם השקר.
בכל מקרה על האדם לגלות את הבורא בהשגחה שמעבר למקרה ולטבע. שכל מה שברא הקב"ה ברא לכבודו, לגלות שמותיו וכינוייו.
❦
זהר חדש בשלח יג – טז סיום
מדרש הנעלם
נחש עלי צור
אמר הקב"ה למשה, משה עתה במצרים היה המטה של אהרן מספיק לדחות הקליפות הקשות, השולט על ישראל במצרים, אבל כשיצאו ממצרים, כמה מקטרגים יהיו מוכנים על ישראל לדחותם בים, כמה מים יזדמנו אצלם כמה מים רעים יקטרגו עליהם. אנשים רוצים גאולה, ויש להבין שצריך לעבור שלבים של התגברות על יסורים. גם לאחר יציאה מעבודה זרה, ממצרים, יש להמשיך ולתקן כדי לייצר קדושה.
באו לים, בא רהב שרו של מצרים ושרו של הים, אמר הקב"ה, משה הרם את מטך ונטה את ידך, שואל כיוון שאמר הרם את מטך, מהו ונטה את ידך, ומשיב אלא הרם את מטך כנגד השר של הים להכניעו. משה צריך היה להטות את ידו, לצד המטה בו ישנו דין ורחמים, והכן קריעת הים הייתה רחמים לישראל ודין למצרים שלא ישלוט בהם עבודה זרה. בשלב הבא מעוררים את הרצון הגדול, ומתגברים עליו ע"י חסדים מכוסים, היינו בונים מנעולא שלא לקבל ג"ר דחכמה, הוא אור גמר תיקון, אור בו נכשל אדם הראשון. לו היה משה מדבר אל הסלע היה מגיע בעצמו לארץ ישראל, הוא לא תיקן ונשאר לעם לתקן בהדרגה. כלומר כאן כן היה משה צריך לקבל, היינו ליהנות מהקדושה.
באו לחורב באו המים לקטרג, היי מתוך הדינים דקו שמאל שהמים נקפאים, ואין מים לשתות. אמר לו הקב"ה והכית בצור, כאן צריכים המטרה והכית לאלו באותו צור, כאן היו צריכים לפתוח המים שאינם נפתחים אלא בצור.
אמר הקב"ה למשה, עדיין במי מריבה עתידים המים לקטרג יותר, שהם מים עכורים רעים וזדונים, שיזדווגו בהם בישראל בגלוי לעיניהם, כלומר ששם יתגלה כח הדין שבשמים בגלוי, ויתאחזו בישראל. כאן התיקון הוא גילוי הדבר. הכאה זה עדיין רק נמצא בנסתר, ובדין כשהוא גלוי התיקון גדול יותר, ואז יש לדבר אל הסלע.
מה ראה משה באותה שעה במי מריבה, שלא עשה בנחש כמו שהצטווה, ומשיב אלא ישראל היו דוחקים למשה תנה לנו מים. התייעץ משה, ואמר הקב"ה אמר לי לעמוד בנחש ואני רואה, שאין כח לנחש במים, שאין כחו אלא בעפר, שאין כח לנחש במים מאחר שקולל בחטא אדם הראשון, שאין כחו אלא בעפר שהוא בחינת הרצון לקבל שכתוב, ועפר תאכל כל ימי חייך, משמע שיאכל ויכלה עפר כל ימיו, אבל במים לא, כי להיפך הוא מביא לקפאון המים, וישראל דוחקים לי לתת להם מים, ואע"פ שיהיה נעשה נס, שהנחש לא יפסיק המים, לא יעשה במקום הזה, אלא בגמר התקון, שמשה ראה שעוד לא הגיע זמנו אלא כשנחקק המטה בנחש, נחקק בעפר ולא במים, שכתוב וישליכהו ארצה ויהי לנחש. חשב משה שמאחר ולא הגיע גמר תיקון, יוציא מהסלע רק ו"ק דחכמה שהרי עדיין לא הגיע הזמן. משה חשש שעדיין לא הגיע גמר תיקון בהבדל שבחטא אדם הראשון הנחש אמר, וכאן אומר לו הקב"ה דבר אל הסלע, בלי טעם ודעת.
משה הוא בחינת משיח, ואין בכלל טעם שיכנס לארץ ישראל כל עוד העם לא ראוי, לא הגיע למדרגה. כאן הוא לא האמין בהם. בכל מקרה יש להאמין שאפשר להגיע לגאולה. כפי שאמר לו בוא אל פרעה, ומשה לא האמין שיוכל, עדיין שם הקשיב לקב"ה מעבר לדעתו.
ברוך השם לעולם אמן ואמן.
הקודם