זוהר חדש יתרו עט - פא שיעור 27
ענף שבתאי וב' רוחות ונשמות ערומות
בניגוד לקדושה כח הטומאה מנסה לקחת את הכוחות שבבריאה, ואיתם להילחם בבורא. כח הבריאה הוא כח ההשתוקקות העצמית, הרצון לקבל.
כח הבורא שבבריאה נמצא בנשמה שהיא חלק אלוקה ממעלה.
מחלוקת בין שני כוחות אלו, כאשר מנסים לקחת מכוחות הבריאה, לא ככפופים לכח הבורא. בטומאה מבקשים לבנות מגדל גבוה עד השמים, ולקחת לעצמם שליטה עצמית בחינת כוחי ועוצם ידי.
על האדם לבוא בביטול לעליון. הנשמה אינה השלם, היא חלק אלוקה ולכן עליה להיות כפופה לשלם, לקב"ה.
רפח הכתפיים מסמלות את צורת העבודה שעושה בעולם, וכמה יגיעה מוכן לקחת עליהן. על כתפו השמאלית יש לו ג רשימות שתים אדומות מקו שמאל ואחת שחורה שאף היא משמאל אך אסור לקבל בה, אך רשימה השחורה יש בה תועלת שהיא מושכת אותו להתקרב לאנשים ומתחבר בהם שלא יחשבוהו למצורע
זה לעומת זה עשה אלוקים, את כח הנברא וכוח הבורא שבאמונת הנברא. בנוסף יש קודשה וטומאה. היצר הרע הוא משקולת איתה מתאמנים לקחת ממנה את הכוח. ישנן רצונות של קדושה, ניצוצות המוחזקים ע"י הטומאה, ויש להעביר כח זה חזרה לקדושה.
הדג מסמל את כח החַיּוּת שבים, כח המלכות הרוצה לעלות לקדושה. חַיּוּת שיש לו סנפיר וקשקשת רוצה לעלות בקדושה. הוא שונא פי אור, כלומר אומר לעצמו לא באתי לעולם כדי להישאר במקום להתקדם, לא מוכן לקבל אור לרצון לקבל, ויש לו קשקשת שהם קושיות, שאלות בדרך השם, קושיות מסך.
אוכלי "פירות ים" הטמאים אומרים בגאוותם, תהיה פתוח לאור, תקבל לעצמך.
רפט מום נולד בו בלילה וביום אחד של הסתיו בימי נעוריו, משום שאכל דג ושמת מים ויצא לחוץ, ובאותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, וענף אחד ממנו היה נמשך להתפשט למטה ויצא בגילוי ראש, והענף הכה בו ע"י ב רוחות השולטים באותו ענף וכשהוכה האדם הזה רשמו בו שתי רשימות אדומות ואותו הענף רשם בו אותה רשימה שחורה, כי דבריו של שבתאי משתמשים בשחור.
רצ וסוד הזה שולם בעם של שבתאי אבל לא בעם הקדוש משום שהעם הקדוש אין לו חלק ונחלה בכוכבים ובמזלות, אלא בהקב"ה בלבדו. וישראל צריכים להראות שמחה ואכילה ושתיה ובגדים לבנים, או של צבעים יפים ולתקן הבית והשולחן ביום הזה. התפיסה האֳמוּנִית של היהודי, תפיסת השם שלו, רק היא קובעת מה קורה איתו, כלומר הוא מעל המזל, ומקושר ישירות לקב"ה בהתאם לאמונתו.
אומות העולם אינם משתמשים בגוון השחור של שבתאי, הם עובדי כוכבים ומזלות.
רצא אבל אינו כן באותם שאחוזים ביום הזה, בשבתאי שהם צריכים להתענות ולהראות עצמות ודאגה ולהתלבש בבגדים שחורים ולהתכסות בשחורים, ולא לאכול בשר ויין ושמן ולא להתענג כתענוגי העולם אלא לשבת בביתו עצב, להיפרד מבני אדם ולא להשתמש ברצון לקבל, אחרת יקבל בטומאה כל עוד אין לו את הבחירה בנותן המתנה ולא במתנה. ואז אלו הרוחות השולטים בענף של שבתאי הנק קרקפונ"י ושמרירו"ן נמשכים עליו ומודיעים לו דברי העולם שבהמשכת שבתאי. בחינת שבתאי יכולה להיות רעה שהיא בחינת המלכות, הרצון לקבל.
רצב ראיתי בספרו של שלמה המלך שיש אנשים שנולדות בשעה שענף הזה של שבתאי שולט והם תמיד עצבים שאינם שמחים לעולם, חוץ אם עוסקים בתורה ומתאחדים עם הקב"ה כדאי לו לאדם בנקודת הרצון, במלכות שבו, יעסוק בתורה, בשמותיו של הקב"ה
רצג ועם כל זה אם יש באותו אדם יסודות ושרשים מזכות אבות, ענף הזה היוצא משבתאי מנצח לפעמים את האדם ואוחז בו ואלו ב' רוחות קרקפונ"י ושמרירו"ן מתפשטים מהענף והולכים לנקב שבסלע ששם מתקבצים כל הרוחות הערומים של בני האדם שאינם נכנסים למחיצת המלך. יש ואדם זוכה ליסודות ושורשים מצד אבותיו, אך זה לא יעזור לו כל עוד תת המודע שלו אינו מתוקן.
רצד ומפרש שהם הרוחות ערומים בעולם הזה שאין להם לבושים של תורה ומצוות שאין להם לבושים מתורה ומצות וכשיוצאים העולם הזה משוטטים להיכנס בעולם ההוא ונועלים השערים לפניהם בכל צדדי העולם ואינם מוצאים מנוחה עד שהם יוצאים ומשוטטים בעולם והם נק בשם שכנות. הם מסתובבים מפני שלא מכניסים את האנשים להיכל המלך אלא כאשר מלובשים כראוי.
רצה שואל, וביום השבת כשמתקדש היום, איפוא הם הולכים ? ומשיב שהולכים לתוך נקב של סלע אחד שהוא לחוץ, מחומות הגן בהרים שמבחוץ, ונמצאים שם כל יום השבת, ואחר השבת יוצאים ומשוטטים בעולם, ומודעים דברים במראות הלילה לבני אדם. כמובן שמראים להם מראות של שקרים ולא אמת. אלו אנשים שעוסקים ברמאות בעולם הזה, לכן קורא אותם הזוהר ערומים, דהיינו יש בהם עורמה, הם לא יכולים להיכנס להיכל המלך, מפני שרוצים למלא את רצונם הפרטי.
מסטיקנים רבים, או אלו שלומדים קבלה בלי תורה ומצוות, הם ערומים כלומר מחוסרים תורה ומצוות, ואינם ראויים, אלא לראות בלילה מראות שווא.
רצו וכשניצח ענף הזה של שבתאי את האדם ההוא, הולכים אלו ב רוחות לאות הנקב שבסלע ומתעכים שם עד יציאת השבת מפני שהם רוצים להתחבר לאותן נשמות ערטילאיות, להתחבר לאותן רוחות שאין בהן תורה ומצוות. יום השבת שומר עליהם. כיון שיצאה השבת יוצאים אלו הנשמות היינו הרוחות הערטליאים ואלו ב רוחות שמענף שבתאי עמהן ומתחברים יחד.
במצב זה נמצא האדם בסכנה, במציאות, אשר מה ששולט עליו הן אותן רוחות הגורמות לו לפעול, הוא לא יכול להפתר מהן, ואז הוא רמאי שבורח, אין לו מנוחה, או שרדוף אחרי תאווה ואין לו מנוחה.
רצז ובאים אלו ב רוחות ונשמה אחת שמשורש אדם ההוא שהוא מע' מדרגות דאחור, ושורים על אדם ההוא רוח אחר רוח. והם מודעים לו דברים בעולם מהם אמת ומהם אינם אמת. כאן המידע שמקבל האדם מסוכן, מפני שמעורב טוב ורע, שהרי כל שקר שותלים גם נקודת אמת. מהם אמת היינו מצד הנשמה הערומה, כי מצאה שם מנוחה ומם אינם אמת, היינו מצד אלו ב רוחין, ולפעמים הרוחות מודיעים לו דברי אמת לזמן קרוב. אבל לזמן רחוק אינם תופסים, וטועים האנשים שבונים על מידע כזה, ומפתחים תיאוריות רוחניות, ולאחר זמן מתברר שהיו זמניות ולא ברות קיום. אז מתאכזבים, אין בהם מנוחה.
טבע הנשמה אמיתי. היא קיבלה מידע אמיתי, אך אותן ב' רוחות השתלטו על האדם, ומשבשים את המידע מהנשמה.
הקב"ה נתן לך תורה ומצוות כדי שתבוא בשמחה להיכל המלך, ואם חלילה אינו מקיים תורה ומצוות, הוא ממליך על עצמו ב' רוחות אלו שישלטו בו.
רצח וזו היא נשמה שלא מצאה גאולה מע' מדרגות לאחור, וע"כ כוכב שבתאי משך לעולם הזה אלו ב רוחות כדי לתקנה, ובשבילה, בשביל הנשמה אין האדם מפחד כשב' רוחות שורים עליו, ואינו מזדעזע. אדם ההולך בדרך קדושה, לומד תורה, ומתאחד עם הקב"ה, אז אין לרוחות אלו שליטה עליו.
אשרי חלק של מי שיש לו זכות אבות שיעזרו אותו בכל אלו הפעולות.
נודע שזה לעומת זה עשה אלקים, שכמו שיש ד עולמות אבי"ע דקדושה כן יש כנגדם צד אחר אבי"ע דטומאה. אבי"ע דטומאה, היצר הרע בא כדי לייצר אתגר וכוח המתנקד לקדושה כמשקולת שבאה לאמן את האדם. ועיקר ההפרש שבינהם הוא בין הטומאה לקדושה, הוא כי צד האחר דבוק בשמאל בלי ימין. וכל חיותם היא מג"ר דחכמה דשמאל כלומר כל חיותם מהתאווה לפרטיות שלהם.
והצד הקדוש דבוק בקו האצעי. לא בימין בלבד שגם בו ישנה קליפת ישמעאל, בקו אמצעי מעלים ג"ר דכחמה דשמאל כלומר דוחים את התגובה האוטומטית ומעלים אור חוזר. והו"ק דחכמה דשמאל מתיחד עם החסדים שבימין וישראל דבוקים באבי"ע דקדושה, ואומות העולם באבי"ע דטומאה.
וכמו שישראל עושים מעשה המצוות המעוררות שרשיהם למעלה ליחוד קב"ה ושכיתיה בסוד קו אמצעי, כך יש לגדולי אומות העולם, כמו לבלעם וחבריו וכדומה, מעשים המסוגלים לעורר שרשיהם למעלה להפריד קו השמאל מהימין ולהמשיך להם הג"ר דחכמה דשמאל.
דרך השם מציגה דרך של פעולה המאפשרת להבין, ולעורר את הקדושה, והפוכה היא דרך הטומאה, שגם לה פעולות ומעשים כדי לעורר את שורש כוחם.
יש לפעול את מצוות התורה כדי להיות מסוגלים לפעול את הסדר שבקדושה, כדי לייחד קודשא בריך הוא ושכינתא. הקדושה באה לייצר אחדות, והטומאה לייצר תאווה פרטית.
ואחד המעשים הרעים האלו של הטומאה, הוא שהיו אוכלים דגים, ומיד שתו מים אחריהם והתכוונו בזה, כי הדגים ה"ס המדרגות שיש בים שה"ס החכמה. ולפיכך אכילת הדגים ה"ס התערותא דלתתא להמשיך מדרגות הו"ק דחכמה.
והמים שמהם מקבלים הדגים חיותם הוא התערותא דלתתא להמשיך הג"ר דחכמה. ולפיכך בעת שהיו רוצים לעולרר למעלה הארת הג"ר דחכמה, היו אוכלים דגים ומיד שתו אחרים מים, בכוונה לעורר שורש החיות של הדגים הרוחניים העליונים שהוא ג"ר דחכמה להמשיך למטה. דג מבטא שאות ד הדלות, באה לפני ג גומל חסד. הם רצו את הדגה שהייתה במצרים, כלומר שמו בחשיבות את הדלות, את התאוות האישיות, לפני החסד, אומרים בכך שאינם מאמינים בקב"ה אלא בעצמם. דג זה אחד שאומר קודם אעשה לביתי ואחר כך אפעל לטובת היחד, לטובת הכלל.
כי אותו האיש היה עוסק בהמשכת החכמה משמאל בלי ימין שהיא בחינת לילה, משום שגורם חושך שהוא לילה, באחד מימי הסתיו, כי כן נמשכים מפעולה זו קור וקפאון כמו בחורף. כמו שהדג הוא הקדמה למים, כך הסתיו מקדים את החורף, את ההשתוקקות לקבל. מים לבד הם חסדים, מי הים הם ג"ר דחכמה.
בעת שהאדם היה במוחין הנק מוחין של ינוקא ועלם שה"ס המוחין דג"ר דרוח, מוחין דו"ק, אור להשלמת כלים שאז הוא עלול לחטא בהמשכת ג"ר דחכמה ממעלה למטה, שאכל דג ושתה מים, היינו שהתפתה למעשים רעים של צד האחר, למשוך הג"ר דחכמה דשמאל ע"י אכילת דגים ושתית מים, שע"יז נפלט ויצא לחוץ מהקדושה ונמסר לכוחות של הצד האחר. הוא נפלט מפני שאכל דג שותה מיד מים. הים הוא חומר הגלם, ממנו עולה הרצון למקום היבשה כדי להיתתקן, מאחר ואין ישוב בים.
הישוב בא לאחר הסתלקות הים, והתגלתה היבשה שעליה יכול להיות קיום. היבשה נדרשת כדי לפתח שותפות של האדם עם הקב"ה.
הים הוא חומר גלם, כמו משהו גולמי, רצון לחיות בלי עיבוד ושותפות של האדם. ואז מייצג את הטומאה.
כל בעלי החיים שביבשה, באו מהים, אז לכאורה אסור היה לאכול דגים.
אלא בדרך תורה ומצוות אוכלים רק דגים בעלי סנפיר וקשקשת, כלומר בעבודת הנפש אוכלים דאגות כיצד להתחבר לבורא. דאגה, ששונאת לקבל את האור, הם דגי הים הכשרים, שרוצים שנדוג ונאכל אותם.
דגים שאינם כשרים רוצים להישאר בים, במקום הגולמי, לכן זוהי עבירה חמורה לאכול דגים בלי סנפיר וקשקשת, מעבר לאחד הדברים המטמאים ביותר את נפש האדם.
הים חומר גלם. גולם = גימטרייה חכמה. הים מסמל מקום של חכמה בלי אויר חסדים, אלו יורדי הים שמחפשים את התענוג הגדול כפי שהיה בחכמה, מבלי שהם רוצים לעבוד עם הרצון לקבל.
יורדים אלו מחפשים קמעות וברכות שיחליפו הצורך לתת יגיעה תוך ביטול, ולעשות רצון הבורא יתברך.
כלומר שבתאי שבסבת החטא שלו שמשך ג"ר התגלה עליו שליטת שבתאי היינו שנמסר אליו, שהיא שליטת השמאל של צד האחר, וענף אחד שלו היה מושך את הכוח של גילוי מנעולא, מלכות של צמצום א וכשפועלים אותה בקדושה, נועלים את החכמה. שדרכו להגלות בסיום קו השמאל בסו"ה לפתח חטאת רובץ. וע"כ הוא נחשב לענף של שבתאי, משום ששבתאי שהוא הארת השמאל בלי ימין משמש עמו, יצא בגילוי של ראש, היינו בגילוי של ג"ר דחכמה דשמאל, אשר בשבירת הכלים גרם לחטא עץ הדעת, חטא העגל, המרגלים, חורבן
שב' אלו הם הדינים השולטים בקו שמאל, כי קרקפונ"י הוא אותיות קור וקפאון נמשכים מהארת השמאל בלי ימין, גיהנום של שלג , ימא דקפא. ושמרירו"ן הוא אותיות שמרי רון, היינו שמרים כמו שמרי היין, השאור שבעיסה המעורבים ברינה שלו כוחות מקו שמאל שנותנים לו רינה. שבהיותו מתחבר בענף של שבתאי שהוא כח דין קשה של מנעולא, הנה אע"פ שהוא משתלט עליו ומבטל כוחו, כי ב הרוחות שולטים עליו עם כל זה, השמרים היינו הדינים של הענף מתערבים באור השמאל שלו, ואינו נקי כל כך וע"כ נק ושמרירו"ן, ואסור לשתות יין על שמריו. בגמר תיקון אפשר יהיה לקבל ג"ר דחכמה ולפיכך ג בחינות דינין אלו שהם ב דינים דב' רוחין שהם הקפאון מקרקפונ"י והשמרים ושמרירו"ן, ודין הג' שהוא כח הדין של מנעולא שבענף דשבתאי. מכים ודנים אותו האיש אותם ג בחינו דינים שהמשיך הג"ר דשמאל, ע"י אכילת דגים ושתיית מים אחריהם, כי השמאל ה"ס צבע אדום וע"כ רשימות המכות של ב רוחות הן אדומות כי ב רוחין הם משמאל כי צבע המלכות דמדת הדין הנק מנעולא שה"ס הכח שבענף דשבתאי, הוא צבע שחור כי הוא שבתאי משתמש תמיד בענף ההוא שהוא צבע שחור.
מחמת שע"י מעשיו נמסר לרוחות דשבתאי וענף שלו שייסרוהו, וב' הרוחות הקיפאון והשמרים שהם מדינין שבשמאל שהוא אדום, רשמו בו ב' רשימות אדומות, והענף שהוא כח הדין שנמשך ממלכות דמדת הדין הנק מנעולא, שהצבע שלה הוא שחור, ע"כ רושם המכה שלו הוא שחור, והנה באמת כח הדין הזה שבענף דשבתאי שהוא ממנעולא היה צריך את החכמה דשמאל שממנה נמשכים הדינים שבב' רוחין כי מנעולא נועלת את החכמה, אלא שזהו פעולת שבתאי שמשליט הרוחות על הענף על הרצון לקבל וכוחם גדול מכוחו, וע"כ אין החכמה דשמאל מתבטלת מהם. לעולם ימכור אדם את קורות ביתו ויקנה מנעלים לרגליו, את הכוח לנעול ולא לקבל אור/שפע
אמנם כל זה הוא בתחילה אבל לבסוף מתגבר כח המנעולא על ב רוחין, ומבטל החכמה שלהם יד עם הדינים שבהם הנמשכים ממנה, כלומר אח"כ כשישתלט כח השחור שבענף על ב רוחין יש תועלת בשחור הזה כי יבטל את הדינים שבחכמה שבשמאל אשר הקשה שבדינים ההם הוא שמוכרח להתבודד מבני אדם כמו מצורע כאן הכוח השחור, המנעולא עוזר לו להבין שזה רע, ואחר שיתגבר כח השחור שהוא מנעולא יבטל החכמה עם הדינים האלו ויוכל להתקרב לבני אדם ולהתחבר עמהם, שלא יחזיקוהו כמו מצורע שנאמר עליו בדד ישב מחוץ למחנה וזוהי התועלת הנמשכת מהשחור. אדם יכול להעזרבכוח של הקיפאון הזה, בתנאי שלא מרמה את עצמו, יודע שזה רע, וכאן עליו לתת יגיעה. עליו להפסיק להיות גאוותן המחפש עוצמה אישית למטרת תאוותיו
והנה כנגד אלו ג"ר דחכמה שהצד האחר שבתאי והרוחות שלו דבקים בהם, יש לישראל ג"ר המאירים בשבת במלכות, עם ישראל הקדוש אוכל דגים בשבת ומוצא בהם מרגלית טובה. זה רק אם אתה מוקיר את השבת, זו בחינת היסוד הצדיק, ירגיש שכל מה שחשבה הטומאה לחמוס, יקבל מי שמוקיר שבת. שהדבקים בשבתאי שולטים אלו הדינים, כי ישראל דבוקים בהקב"ה שה"ס קו אמצעי. ובכדי שיכירו וידעו ההפרש מהדבקים בקב"ה אל הדבקים בצד האחר, שכלפי העינויים והיסורים שיש לדבקים בצד האחר, יש מנוחה ותענוג ושמחה לדבקים בקב"ה ביום השבת. הפוך מהשחור שיש בשבתאי, שצריך למנוע והתיקון שלהם דווקא לצום בשבת. אם הם לא דבוקים בהשם כמו עובדי כוכבים ומזלות, עליהם להתענות ולהיות עצובים, אחר שמתייסרים בכל היסורים האלו שמודיעם לו דברים של העולם, כלומר דברים נעלמים שה"ס ג"ר דכחמה ע"י השמאל בלי ימין שהיא המשכת שבתאי.
הקודם