הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת בשלח ז-ט| השקפה | שיעור 3
זהר חדש בשלח ז – ט שעור 3
מדרש הנעלם
נחש עלי צור
המטה הוא הבחינה הפנימית באדם שנועדה לנתב אותו בדרך הישר, תוך שמראה לו את התיקונים שעליו לעשות. רק מי שבא במסירות נפש שלמה יכול להשלים התיקונים.
בתחילה טען משה שהוא כבד פה, כלומר שלא יכול לעשות את התיקון של ג"ר דחכמה, כזו בחינה של אהבה שלמה.
משה פחד ונס מהנחש, אך כשאמר לו הקב"ה אחוז בזנבו, עיי במקום שלא חשוב, הצליח הנחש להפוך למטה.
במטה של משה שני צדדים, כאשר בצד הצור שבו יש לפעול בהכאה, ואת צד הנחש בדיבור. את הנס בצור כבר עשה משה בהכאה כשיצאו ממצרים, אל הסלע יש לדבר עם בחינת הנחש שבמטה, כלומר לבטל את כח הנחש שבפה, ולתקן את דיבור הנחש עם חווה. המטה נועד שיגלו בו את שמות הקודש שנחקקו בו במעמד הסנה.
יש בתורה את צד המעשה, ויש את פנימיות התורה. צור הוא תיקון המעשה שהוא הכרחי בתחילה, היי קיום ההלכה אפילו בכפיה. לבחינת הסלע כבר נדרש דיבור, שהוא פנימי, והוא תיקון לנחש. זוהי השלמות של תיקון שְׁמַע יִשְׂרָאֵל: וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ גם צד ימין של הלב וגם הרצון לקבל משמאל, וְדִבַּרְתָּ בָּם ולא והכית בם.
וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם שהדיבור הוא פנימיות התורה, ולכן הציווי ללמד אותם פנימיות ולא רק את המעשים החיצוניים, כמו למשל ציצית ששם רק ראיה וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ.
לכאורה מה זה משנה לקב"ה אם מדברים או מכים בסלע, אלא כשבאים לתקן את בחינת הנחש שזו בחינת תיקון התודעה, ובמקום זה באים לכפות תיקון על הגוף, זו טעות. עבודה נפשית של צור היא הכאה, התגברות. בעבודה של אי הסכמה פנימית יש לפעול בדיבור. יציאה ממצרים מצריכה הכאה, כניסה לארץ ישראל מצריכה דיבור.
תיקון הנחש מצריך בחינת ג"ר, בחינת משיח, שהשיח מביא אהבה. אהבה + משה = משיח.
המשכת החכמה מכונה דבור, משום שהדבור היוצא מהפה מגלה כל מה שיש במוחין, אפילו הג"ר, אבל הו"ק דהארת חכמה, הם בחינת לב, בסוד שהלב לא מגלה לפה.
תיקון הדיבור הוא תיקון הפנימיות לעומת ההכאה שבאה לתיקון החיצוניות. ולפני בוא משיח, עבודת הפנימיות, עבודת הכניסה לרצון ישר-אל צריכה להתעורר בעולם.
כתוב על גאולת המשיח, זכו אחישנה, לא זכו בעיטה. אם משה היה פועל למעלה מהדעת, מעל הטבע שלו, למרות שהוא לא יכול לדבר לסלע באופן טבעי, שכבר ברח ונס מהנחש, אך אם היה מעורר את נקודת הבחירה ע"י החיבור של הכלל של הבחירה של היתר דבקות היה מצליח. הוא שאמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני, עלה לנקודת הבחירה הגבוהה ביותר. אדם שלא מתחבר מעל טעם ודעת למקום פנימי זה, הוא למעשה מוותר על האמונה. בשלהי משיח יש להפנים שיש להתחיל את הדיבור הפנימי, לימוד הפנימיות ותיקון הפנימיות, כאן תיקון הדעת שהיא חיצונית לא מספיק.
זה שהנחש בודק את האדם, גם מאפשר לו לעשות תיקון מצד עצמו, להביא את האדם לבחירה אֳמוּנִית שלמעלה מהדעת, שבלעדיה לא ניתן להגיע לאהבה.