הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת ויצא י-יב | השקפה | שיעור 4

זוהר חדש ויצא  ד – ה  שעור  2

ויפגע במקום

ויפגע במקום, רבי יצחק אמר, באיזה מקום פגע, היי במקום שעתיד לעמוד בית המקדש עתיד הוא הפוטנציאל הנפשי, אותו פגש יעקב, מקום פנימי ממנו אפשר לבנות את האני האמיתי של האדם והתפלל שם, רבי יהודה אומר, היום היה גדול ורצה ללכת עוד, ולא היה יכול.

התפלל באותו מקום והתחיל להתרעם לפני קונו על שנעברה ממנו ממשלת השמש, ז"ש וילן שם, שפירושו כמו שאתה אומר, וילנו בעם על משה, היי לשון תרעומת, ולמה, הוא מפני כי בא השמש, שפירושו שנעברה ממנו השמש ונתנה לעשו. לכאורה הגילוי אמור להיות לנקודה הפנימית, ויעקב מתרעם למה ניתן הגילוי דווקא לקליפות.

מה עשה יעקב, התחיל בוכה מיד, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, כדי לצער נפשו, כדי להוסיף כח לתפילה ע"י הצער. הצער הוא על הריחוק מהשם, שנלקחה ממנו ממשלת היום, הגילוי וניתנה לו ממשלת הלילה, הניתנת לבני עשיו.

ויקח מאבני המקום, מתוך אבני המקום, היי שלא לקח אלא אבן אחת, זה משמע, שכתוב מאבני, ולא אבני, שאם היה לקוח יותר מאבן אחד היה צריך לומר אבני המקום.

לוקח יעקב ממקום זה הבנה אחת, שהמקום הזה הוא בית אלקים, כאן צריך לעבוד גם כשנלקח ממנו הגילוי. כאן ההבנה האחת שלוקח יעקב, שעליו להיות ירא השם, שדווקא בלילה בזמן ההסתר עליו לרכוש אמונה. כאן קיבל על עצמו שהמקרה לא קובע, אלא לאחר שמבטל את הנקודה החיצונית בשלב ראשון, עושה את העבודה הפנימית בפיצול המקלות. כמו הקול שיוצא החוצה, המקל מבטא את העבודה הפנימית של חיצוניות הדבר, כאשר המטה כולו עבודה פנימית. למי שהולך בדרכי התורה, המקל מדריכו כיצד לפעול את הנקודה החיצונית, כדי להגיע לעבודה הפנימית שהיא בחינת המטה.

מקל לבנה לח לוז וערמון

ויקח לו יעקב לעצמו, שידע שיש לעבוד בגוף אחד, מקל לבנה לח ולוז וערמון. ויקח לו היי לעצמו לתקונו, מקל לבנה, כעין המקל, כי צורתה של ו היא כמו מקל קו אמצעי. לבנה, שהוא בן של הבינה הנק לבנה. לח, מצד המים שנק חסד ולוז, מצד האש שנק גבורה, כי לוז הוא מלשון נלוז שפירושו סטיה מדרך הישר, המורה על אש הדינים שבשמאל. וערמון הוא מצד עצמו וחלקו, הכולל כל הגוונים וכן ערמון כולל כל הצבעים, ועוד שערמון הוא לשון ערמה וע"כ רומז על יעקב, כי יעקב חכם היה בערמה. כמו שלקח הבכורה בערמה. יעקב איש אמת, אך אדם צריך להילחם ביצר בתחבולות. יש לשקר את השקר, את תודעת הגוף.

בפיצול המקלות גילה יעקב את צד הלובן העליון, הצד הפנימי במידת הת"ת. פנימיות ת"ת היא בחינת האמונה, משה רבינו. יעקב אבינו עשה תיקון, להוציא צאן שהן פנימיות התורה, שאמר שהוא צריך לעשות לביתו, היינו לנקודה הפנימית. כשאדם רוצה להתגבר על הס"א עליו לקחת את הצד הנגדי שהיא מציאה, גם אם לכאורה זה נראה היפך הקדושה, כפי שאמר אברהם אם תאימין ואשמאילה.

אצל אדם שהולך בדרכי התורה, המטה והמקל הנפשיים הם המדריכים את האדם בחיצוניות ובפנימיות