הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת ויצא ז-ט | השקפה | שיעור 3
זוהר חדש ויצא ז – ט שעור 3
אבן שתיה
אבן השתיה היא הנקודה הנפשית עליה מושתת כל עולמו של האדם.
ר"ז בא לפני ר אלעזר בן ערך, מצאו שהיה יושב ועיניו נובעות מים והיה מדובב בשפתיו ובכה. היה אומר אבן אבן, אבן הקדושה העליונה על כל העולם בקדושת אדונך, ועתידים בני העמים לזלזל בך ולהושיב עליך פגרים טמאים לטמא מקומך הקדוש. אדם שלא מצטער שהוא רחוק מהבורא ולא בוכה כשמכיר את הרע, לא יוכל לזכות לטוב.
בוכה היה על האבן שמצד אחד כל העולם מושתת על אבן זו, ורואה שיבואו זמנים שעל ההבנה הזו, שאבן היא בחינת הבנה, יושתתו עליה דברים גשמיים.
אמר, ראיתי, שהחשוב של כל העולם הוא בשבר גדול. היי אותה האבן היקרה והקדושה שממנה נשתל העולם שהיא אבן שתיה ואותה האבן היא שיעקב שם ראשו עליה. רואה שזו האבן שהיא היסוד לבית המקדש, יהיה עליה שבר גדול, היא ההבנה הנפשית עליה צריך האדם להילחם כדי לבנות את המשכן בליבו. אבן השתייה היא החומר גלם הנפשי ממנו בונים את המקדש. כך בחר יעקב לוותר על עצמו, לבוא בביטול לקחת את האבן האחת כדי לבנות את המקדש, את הדבר הכי מקודש לו עצמו, על זה לוותר לטובת עבודת השם, ונדר על זה נדר. זו האבן, זו ההבנה הגדולה של ישראל, לתת עצמנו לעבודת השם, ועיסוק בגשמיות רק על ההכרח כשאין ברירה.
אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה, ועליה עמד קדש הקדשים ועליה השכינה היקרה העליונה. משם פועלת ההשגחה, ומשם צריכה לבוא ההטבה השלמה לכל העולם
לב כשבא יעקב קרא אותו השם הקדוש, ולקחה מכאן מתהום הגדול מהמקום של תהייה עשה אמונה ונתנה באותו מקום שקדש הקדשים היה שם. א"ר זירא אני שמעתי בשם ר בו שאמר בזה סוד הדבר ואיני זוכר. צדיק לא מספר סוד על דובר שראה, אלא יודע הוא את פנימיות הדבר. רבי זירא שמע מרבי בא את הסוד ושכח. הגוף גורם לשכחה.
יש לבדוק באבן (בסלע) איזו נקודה מאירה בה, האם המלכות או נקודת הבינה. אם נקודת הבינה מאירה בה ומכים בה במקום לדבר אליה, שאז מתייחסים אליה כמו צור שהוא בחינת המלכות. כאן זו בחינת מלכות שעלתה לבינה, ואין להכות אלא לדבר.
באותה שעה ויקח מאבני המקום, את אבן שתיה שהיא עיקר על העולם, וישם מראשותיו, ששם בלבו שהיא מראשותיו, שידע שעליו לעשות עבודה על מלכות זו. מראשותיו שם את כוונת ליבו וכל מאווייו שהיא הדבר החשוב. לוקח יעקב על עצמו את העבודה עבור כל העולם, כך כל אחד צריך למצוא את האבן בנפשו, את נקודת עבודתו, תפקידו.
