הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת וישב א-ג | השקפה | שיעור 1

זוהר חדש וישב  א – ג

מכירת יוסף

מלמד כאן שמכירת יוסף הביאה את העם להשתעבד במצרים. כל מציאות מאפשרת סוד אחר של תיקון, ולאדם בחירה מסוימת בקביעת סביבת הפעולה לצורך תיקונו.

כשגרמו העוונות ושבת הזו לא נשמר כראוי, שכתוב, ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, שפירושו, שלא תשאו עליכם משא של עונות שיום השבת היה מגן עליכם מהם. הוצאת משא בשבת היא מעבר מרשות היחיד לרשות הרבים, מרשותו של הקב"ה, לשוק. השבת היא תפיסת התכלית, וכדי להגיע לתכלית צריך האדם לחיות את המטרה והחיבור לרשות היחיד. חייב האדם להיות מרוכז כל רגע בידיעה מהי תכליתו ולשם לכוון. השבת היא אות ברית בין היהודי לבורא, מחויבות שעליו לדעת ולכוון לתכלית.

ולא שמעו אל הנביא שהזהירם על השבת, והתעוררה עליהם חרב נוקמת נקם ברית, מהי ברית זוהי שבת. מכרו את הברית, את המחויבות להגיע לדבקות, למטרה. כשאדם פוגם בברית, הוא פוגם באמון אז לא ניתן ללכת אתו בדרך. שומר ברית מוכן לשלם על תענוג רגעי כדי למלא תפקידו, הברית מייצבת את מקום היחד.

בכל חישובי הזמן לכאורה של הגלות, מדובר למעשה על מדרגות רוחניות, מכאן יש להבין שכאשר אדם פוגם בברית, נוצרת אצלו גלות נפשית של חוסר חיבור, שהנפש אינה נמצאת במקום הראוי, מפני שהחטא גורם לסטירה מהדרך, כמו חטא מכירת יוסף. שנאת יוסף, היא שנאת הברית, המחויבות, ובמצב זה נמכר האדם לשליטה חיצונית ששונאת אותו, שהם הרצונות הגופניים.

על האדם שמכר את יוסף שבנפש, את המחויבות לקשר, להחיות את נקודת הברית שבו ולרצות באמת את היציאה מהגלות שגזר על עצמו.