זוהר חדש יתרו נח - ס ​​ שיעור 20

סודות העיניים

ריז ויש סודות אחרים בעינים המתבארים מהן. עינים עמוקות וצוחקות, כלומר הסתכלותו על המציאות היא בראיה שלמה, ורואה יופי אדם זה הוא באותיות במילואם, רק שהראשונה היא ר ולאחר כך פ זה הוא אדם המצליח במעשיו.

ריח ג קווים במצחו, מצחו עגול. עיניו מאירות מרוקמות מעשה רוקם, טהורות, יושבות על מלאת. שונאיו יפלו תחתיו, הוא נבון, מצליח בכל דבר, מבוהל במעשיו. הוא טוב עם אנשים, מדבר קשות בלי פחד, נדיב הוא עושה טוב ולא לשמה. ג קווים במצחו, בעל הסולם לא פירש, הרב מניח שאלו שלושה קוי רוחב מימין לשמאל.

ריט שערותיו חלקות ותלויות ולשונו כחרב. קמטים תחת עיניו, ג גדולים וג' קטנים. ואם ד קטנים וג' גדולים אז תמצא שני קוים במצחו העוברים מצד אל צד, וג' קווים המגיעים ואינם מגיעים מצד אל צד

רכ גם תחת טבורו נמצא רושם אחד בציור ראש של אדם, ב' שערות לבנה ושחורה תלויות ברושם. אדם זה נכשל באשת איש מימים רחוקים, ולא שב מאותו עוון. מחלות רודפות אחריו מחלה היא ניתוק מנותן החיים, וע"כ אחת מהמחלות היא שצריך להטיל מי רגלים ואינו יכול, כי עד עתה אותו עוון תלוי על ערפו של נחש עקלתון שגורם לו להתעקש להישאר מכור לחטא, ובזה שולט עליו וזהו לסוף הימים בימי זקנה. תחת טבורו נמצא רושם אחד, כלומר שבעבר הרחוק קיבל אהרה אסורה, במקום תחת הטבור. יש ואדם נכשל מפני שלא הבחין שמותר לקבל רק עד הטבור, וגם למעלה מטבור לא יודע לקבל כראוי, אשר כאן עליו לצרוך תענוג מהקדושה, אחרת יפנה להנאות אחרות. מעל הטבור עליך ליהנות מאשת חקיך שהיא הנשמה, ובוודאי שלא אשת איש, שזה רצון הגוף.

רכא ואם חזר בתשובה בזמן שהוא בכוחו, היינו בנעוריו, אותו הרושם ממעט צורתו ושערות אינן תלויות בו כלל. ואם חזר בתשובה בסוף ימיו כשהמחלות כבר רודפות אחריו, אז אותו הרושם מתקמט ושערות תלויות בו, והמחלה ההיא של עצירת השתן אינה סרה ממנו משום שהעון תלוי על ערפו של הנחש נראה לכאורה שכמעט לא עזר לו שחזר בתשובה בסוף ימיו, אך כן התשובה מועילה ועוזרת, בשמים. אין דבר העומד בפני התשובה.

רכב משום שנחש ההוא כיון שנאחז באותו עון על עורפו משום שאותו הנחש אין לו רשות בימי נעוריו של האדם לקשור עון ההוא על עורפו אלא בימי הזקנה ואז קושר אותו בקשרים חזקים. שאז לא יכול להסיר את הקשרים הנפשיים בהם הוא קשור, ואין לו מה לתת, אין לו את התאווה הזו, כמו מי ששבע ומוותר על אוכל. כאן הוא לא משלם כלום, שממילא מוותר על מה שלא מרגיש. בעוביות קלושה של מסך, לא ניתן לעשות זווג דהכאה.

רכג והוא הנחש רודף אחרי אותו אדם, ומכהו באותו ברית שחטא בו ואע"פ שחזר בתשובה, יצעק מתוך צרת הכאב של המכה, וכשהנחש ההוא דולג ונכנס באותו הקשר של העון בתחתית תהום הגדולה יתכן ומדבר לאחר צמצום ב שאז לנחש אין כח, שכתוב ובילה המוות לנצח, אז תהיה הרווחה לאותו אדם. והנחש יוצא ועושה זה לאחר ימים מרובים

רכד ובזמן שאדם ההוא מת, שלש מאות שוטרים רודפים אחרי אותו האדם, ותופסים אותו ומביאים אותו לפני המלך, והמלך הקדוש משבר אלו הקשרים של העון ויורד אותו עון מעל ערפו של הנחש. עוזר גם כשחוזר בתשובה בזקנה. כל עוד אדם לא מוכן לבוא לתיקון בהתבטלות לגמרי, אל לו לעשות שום ביקורת על אף אחד. על האדם להתבטל לרעיון שיש כלל גדול ממנו בהרבה.

רכה ועל סוד זה כתוב, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון צריך את המות שיגרום לזיכוך כש"א וכפר בריתכם את מות. שפירושו הברית ההיא שלכם, שיבר קשרי העון את מות היינו אחרי המיתה. כש"א כי אמר אכפרה פניו במנחה, שפירושו אבטל את כעסו, כך וכפר בריתכם וגו' פירושו שהברית תבטל את העון אז יוצא האדם לעולם ההוא נקי מאותו עון, כי קיבל עונשו בעולם הזה. יש לשמור את הברית. אין התורה מתקיים, אלא במי שממית עצמו עליה. מכאן שאין מדובר רק על מוות גשמי, אלא מוות נפשי, כלומר שהאור מסתלק והמדרגה מזדככת. אם אדם מוכן לוותר על הרצון הפרטי שלו לגמר, אז יכול לתקן רצון חדש.

כך בנקודים לאחר השבירה, ויתרו על הרצון הזה לגמרי, ואז באו לבנות רצון חדש.

האם ייסורים הגשמיים מזככים גם אם אדם לא מכוון ולא מודע.

לא, יסורים גשמיים לא בהכרח מזככים, אלא אם גרם ליסורים נפשיים, מעוררים את הנקודה הפנימית.

טוב יותר מצבו של מי שחי את המציאות שכל מכה גשמית באה ממקור רוחני, ולכן עליו לתקן.

​​ 

רכו ואם תאמר אין משמע שהכתוב אם יכופר העון הזה, מדבר בעון הזה של אשת איש ומשיב, כתוב כאן אם יכופר העון הזה, וכתוב שם באיסור אשת איש שזנתה ונקה האיש מעון. וכתוב אצל אבנר ואיש בשת, ותפקוד עלי עון האשה היום הזה. אף העון שבכתוב אם יכופר וגו' מדבר גם כן באשת איש, גזירה שווה או נאמר, והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכל ושתו שנאמר לפני המקרא אם יכופר וגו' וכתוב שם אכלה ומחתה פיה, ואמרה לא פעלתי עון, וכתוב כי אם הלחם אשר הוא אוכל, מה שם נק הזווג אכילה אף אכול ושתו שנאמר שבכאן פירושו זווג היינו באשת איש עניין האכילה קרוב לעניין הזווג.

רכז וכתוב מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו, מים גנובים ימתקו ולכם סתרים ינעם, ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קוריאה הוא לא ידע שהפיטוי יביא אותו לעמקי גיהנום. הרי שבעון אשת איש נענש גם לאחר מיתה שאומר בעמקי שאול קוראיה, ומשיב, זה הוא כשלא קבל עונשו על אותו עון בעולם הזה. איפשרו לו מלמעלה לתקן בעולם הזה, ואז יכול לזכות לתיקון גם בבא. יבין שכל קושי בגשמיות, יכול לכפר עוונות, כשישנה מודעות לדבר. אין דבר העומד בפני התשובה.

רכח ואם נמצאת לו זכות אבות עונשו על אותו עון הוא בעולם הזה אב זה שורש, ושורשיו טובים שגם אם פגם, היה זה בחיצוניות. כש"א ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, ופקדתי פירושו מעט מעט על דרך הכתוב אם בפידו להם שועה, אם שולח שבר וצרה הוא משעשעם במקצת וכן כתוב, פוקד עון אבות על בנים, שממעט העון שנותן מקצתו על זה ומקצתו על זה וניצולים הוא ואביו מהעונש של עולם ההוא כי הבן מזכה את אביו

מאחר והבן והאב אוהבים וקשורים למקום משותף, כך שיכול גם הבן לזכות לאביו. הבנה יכול לזכות שורש בתת המודע של האדם.

רכט עינים עקומות שאינן מסתכלות בדרך אמת שהוא דרך הישר אין בו תמימות והוא מניפולטיבי, איש הזה הוא בלי אות כלל, כי כל האותיות הפורחות ממנו, משום שהוא בעל עין רעה שהראיה שלו היא הפוכה אותו רע עין שולט עליו

רל ואם מעשיו של אותו אדם כשרים אין רע העין שולט אלא על עיניו, וצריך האדם להזהר מעיניו כי הס"א שולט עליהן. עינים אלו רואות כל רע ונעשות מסיתות לרע, ואברי גופו נוצחים אבל עיניו שולטות ומסתכלות ברע אם רואה רע ורוצה להפסיק להיות מטיל בקורת בכל דבר, והגם שעושה מעשים טובים, אל לו להיכנע, עליו להתגבר, להפסיק לבקר אחרים במחשבה מעשה ודיבור

רלא מי שרוצה להשמר ממנו יכתוב ביד ימינו י וביד שמאל יכתוב ז ויפתח לפניו ויאמר יוד בהיפוך אותיות דוי וינצל ממנו

בימין יפעל בחינת יוד שהיא התבטלות, בשמאל יכתוב ז וייצא עם יד שמאל שלו למלחמה, ויאמר ​​ ויאמר יוד בהיפוך אותיות דוי שפועל עם הכוחות שלו במלחמה על העיניים.

רלב איש שעדין עין רע שולט עליו זה פוגם את שמוש הקדושה, משום זה אין שורות בו אותיות ומסתלקות ממנו. כי הוא בסוד אותו קו ירוק היוצא מתוהו במדידת הנר, ויש להסתכל בקוים שעל היד שבימין ובשמאל, ובסוד אלו קוים שבידים תמצא את זה.

רלג מי שעין אחת שלו אטומה ולא כל כך, ועין האחרת פקוחה, מום אחד מאלו המומים יש בו, זה הוא באות ר בלבד במילואה היינו ריש שהיא אות של גאווה ואות י אצלו מגעת ואינה מגעת. אין בו כוח התבטלות חזק והיכולת שלו להתדבק בנשמות הצדיקים מועטת, ולא ידע להתקדם בדרך השם

זוהר חדש יתרו נה - נז ​​ שיעור 19

סודות העיניים

כאשר מדבר כאן הזוהר על העיניים, הוא מלמד על צורת ההסתכלות של האדם, על סוג התודעה דרכה הוא מפרש את המציאות.

הקווים במצח מעידים על מקום ההשראה של האדם. זהו מקום הרצון, כנגד עולם אצילות.

קמט תחת העין מלמדת שיש בו סבל בצורת ההסתכלות שבו. כשאדם לא מסתכל בצורה ישרה, רואים שיש בו שקר שהוא מנסה לכסות.

מצח גדול, כלומר רצון גדול, יש בו שער זקן גדול, זה מלמד שהוא דואג כיצד להשפיע לטובת הכלל.

צריך האדם לבדוק מהן סערות הנפש שלו, ולראות שהוא בעל חסדים ורצון להשפיע, ולמטרה זו להקדיש את רצונותיו.

רד עיניים שחורות וגבות עיניו גדולות, שהן השערות שעל העינים שיש בהן הרבה שערות אלו על אלו, ואלו העינים השחור והירוק הולכים בתוכן והירוק שקוע יותר. לזה יש לו חמשה קוים במצח, שנים העוברים מצד אל צד, ושלשה קוים שאינם עוברים מצד אל צד. זה הוא באות פ ואות א והכל הוא פ"א במילואו, שהוא פ א, אות ר אין בו כלום.

רה אם שערותיו שחורות ותלויות ואינן חלקות, זהו אדם השותק תמיד. אבל הוא נבון בעל לשון הרע, דבריו הם ברוגז. פה שלו מדבר גדולות מצליח ואינו מצליח. בעל מריבה בביתו, אינו דואג לכבוד בני אדם, אחד בפה ואחד בלב, הפכפך בלשונו, הגבות שלו אדומות מעט. לא מלמד אלא על סימנים פנימיים.

רו ואם יש לו קמט גדול תחת עינו, והולך עד החוטם שמצד ימין ושני קמטים תחתיו, שאחד מהם קטן מאחר זה שכב עם נדה מימים מועטים ועונו רשם בו רשימות אלו. עינו של האדם היא צורת ההסתכלות שלו. אם יש לו קמט תחת עינו, כלומר שההסתכלות שלו לא ישרה.

שכב עם נדה אומר שעושה דברים ריקים. הקמט מראה שהדברים אצלו לא חלקים, ואיננו פועל תמיד בהשפעה.

מימים מועטים ללמד שאם יעשה תשובה, סימנים אלו יעלמו ממנו. אין דבר בעולם העומד בפני התשובה.

רז בין כתפיו יש לו רושם אחד, וד' שערות בו, שאחת מהן שבאמצע, היא גדולה ותלויה, וג' האחרות הן קטנות. ומטרם שהיתה לו עבירה זו היו לו ג שערות קטנות ואחת התרשמה בו דקה וקטנה מכולן. הרושם ההוא שהיה בו מקודם לכן, מטרם שחטא היה שחור והשערות היו כולן לבנות. עתה אחד שחטא אינו כן, אלא יש לו רושם אחד שחור ואחד באמצע, אדום כעדשה, והוא שערה הגדלה בין אחרות, שראשה אדום והנשאר לבן. אם חזר בתשובה תמצא בעין ימינו, רושם לבן אחד, לבן בתוך השחור. הוא כמו התורה שבפנים היא לבנה ובחוץ שחורה, כך האדם תיקן את רצנו למרות שעדיין זה לא נראה.

רח במצחו יש ג קווים העוברים מצד אל צד ושנים שאינם עוברים. רושם ההוא שחור ומסביב לו חוט אדום ובתוך אותו חוט יש שערה אחת דקה וקטנה, ג שערות באמצע כולן ביחד. אדם זה יחכם מעט בתורה אם ילמד ולא יצליח במעשיו.

לשם מה אנחנו לומדים דברים אלו אם לא מבינים אותם.

בשער הנהגת הלימוד אומר האר"י שיש אדם שקורא ושוכח מה שלומד, ואין ראוי לומר שמה שלכאורה נשכח ממנו, לא השאיר שום רושם. אומר האר"י שהוא לומד ושוכח מפני שעדיין לא השיג רוח של זכר, של השפעה. ברוח הזכר יש את הזכירה. הוא השיג את נפש הנקבה ובמדרגת ישסו"ת יש בה שכחה.

לכן גם אם עדיין שוכח ולא מבין, עדיין הוא מתקן כשהוא לומד. הנשמה מבינה.

רט ואם הירוק שבעין לא נצטבע כל כך ועיניו שחורות וחוט אחד אדום קטן עובר בין הצבעים האלו, אז הוא באות פ"א במילוי ובאות ר בלבדה בלי מלוי

רי במצחו של האדם הנ"ל תמצא ששה קווים, ג עוברים מצד אל צד וג' אינם עוברים. שערותיו חזקות ואינן כל כך, תלויות ואינן תלויות אדם זה הוא בשלום עם כל אדם, הוא קמצן, אין בו שמחה ואפילו בזמן שמחה אינו שמח. ונראה כשרוי ביגון, כי תרגום ביקון הוא הדוונא היא הוא בשלום למה אינו שמח. אין לו ממש רצון השפעה גדול במקום המשותף.

ריא אם אזן שמאלו אטומה, בשיניו יש שלש שינים גדולות מלמעלה ונותנות מקום לשינים שלמטה להכנס תחתיהן הוא נאמן ולא כל כך.

ריב פניו ארוכים ואינם יפים, קולו כאישה ודבריו כאשה מנקה פיו בדברו. פותח אצבעות ידו בדברו, כשהולך מקדים לפניו מסך מלוכלך, כדי שלא יתחכך בו בן אדם, עליו כתוב, כי תועבה היא לפני ה'. כי מסך מתרגם פרס. בליתא הוא מלשון על הבולסין, שפירושו דברים מלוכלכים

ריג אם העינים הן ירוקות ואלו הסימנים, ופניו ארוכים יפים. שערותיו שחורות והן מרוטות למעלה בראשו, ראשו גדול וכשהולך כופף ראשו. גבות עיניו הן כבאיש הקודם היינו שגבות עיניו גדולות, עליו כתוב, מנע רגלך מנתיבתם.

ריד עינים גדולות וירוקות זה הוא בב' אותיות. ר ופ"א אחת בלבדה, היינו ר ואחת במלוי דהיינונו פ"א במצחו יש קו אחד ההולך ועובר מצד לצד, ויש ג קווים אחרים שאינם עוברים. מצחו גדול. השערות שעל עיניו אינן גדולות. בזקנו הרבה שערות, ופניו יפים אדומים, שערותיו חלקות ולא כל כך.

רטו אדם זה הוא ירא חטא, אוהב תורה אוהב את אלו העוסקים בתורה, שמח בכל דבר, עושה טוב לכל. משקר לטובתו, הוא נאמן לסודות התורה. טוב לדברי העולם. מי שמשתתף עמו לא יצלח, לא הוא ולא האחר, וכשהוא בלבדו בלי שותף, הוא מצליח כי אות ר גורמת לו זה.

רטז פגום הוא בראשו למעלה ברושם אחד שהיתה לו שם, שעשה לו נער אחד עם אבן, בלי כוונה ובלי רצון, והמכה התכסתה בשערות. והרושם של המכה, הוא כמו ג יוונית. אדם הזה הוא נאמן לבני אדם, ויעלה להיות לראש העם, עד כאן סוד העינים.

זוהר חדש יתרו נב - נד ​​ שיעור 18

שרטוטי המצח

קצא יעקב שהוא ת"ת עליו נאמר בחדש השלישי כי ג חדשים הם חג"ת בו נאמר בחדש השלישי כי ג חדשים הם חג"ת בו גנוז אותו הטוב שהוא התורה שנאמר בה, טוב לי תות פיך, ותורת פיך היינו התורה שהיא קו אמצעי שכתוב זכרו תורת משה עבדי, ומשה ה"ס קו אמצעי שהוא פנימיות הת"ת כי יעקב הוא ת"ת ומשה הוא דעת המתפשטת בתוך הת"ת בפנים וע"כ היא סוד הטוב הגנוז ביעקב.

קצב ועל טוב ההוא שה"ס התורה היינו דעת המתפשטת בת"ת נאמר ביעקב שהוא ת"ת ויזרח לו השמש, ועליו נאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים כי ת"ת ה"ס יום השלישי.

ולא יכלה עוד להצפינו

את הנקודה הפנימית יש להצפין בסוד, ובהכנה ראויה הדברים יתגלו. ​​ 

קצג ובזמן שיבא מלך המשיח בסוף הגלות האחרונה שנאמר בה, עוד היום גדול, אז נאמר במשה ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא, שהיא כמו הארון ספר התורה, שהתורה שה"ס משה נגנזת שם והגניזה של משה היא ודאי סוד התורה, שתהיה נסתרת בדור האחרון ובה התחבא כמו בתיבה שהיתה הולכת על המים, כי זה משה הוא הולך אז בין הערב רב שהם מים הזדונים.

קצד ובסוף הגלות נותן הקב"ה את משה בתיבה ההיא ומביאו בגלות. ומאין לנו שמביאו בסוף הגלות, זהו שכתוב ותשם בסוף, היינו בסוף הגלות. ועד הסוף ההוא כתוב באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך, היינו שצריכים לעשות תשובה ועוד, ותשם בסוף זה הוא סוד הכתוב, סוף דבר הכל נשמע וגו היינו בסוף אחר שיתתקן הכל בסוד היראה

קצה היינו חמר מבפנים, שהוא לבן וזפת מבחוץ שהוא שחור, כי כך היא התורה לבנה מבפנים ושחורה מבחוץ. לבנה היא מצד האור שהוא אור של אברהם שמדרגתו חסד שהוא גוון לבן, וזהו האור שנאמר בו וירא אלקים את האור כי טוב, ונאמר ותרא אותו כי טוב הוא. ואין האור שניתן מימין. שחור הוא מבחוץ היינו חשך של יצחק שהוא גבורה שנאמר בו, ותכהנה עיניו מראות, ונאמר לחשך קרא לילה וזהו צד השמאל קו שמאל רצה לקבל ג"ר דחכמה, אך רואה שבלי האחדות עם הימין, בלי הביטול לא יכול להתקבל אור.

המים הזדונים הם הערב רב שמסיטים את האדם מדרך האמת, ובמבול המיתו את כל מי שלא גנז את פנימיות התורה בתוכו. יש לשמור את התורה בחיצוניות ולקיים את כל המצוות, אך יש גם פנימיות חשובה ביותר דרכה ניתן לכוון ולהתחבר. כך ניתן בהדרגה להגיע מתוך שלא לשמה, אל הנקודה הפנימית, שהיא בחינת משה שבנפש.

קצו ותשם בסוף, זה הוא יעקב שנאמר בו ויאסוף רגליו אל המטה על שפת היאור, זו היא תורה שבעל פה, שהיא המלכות שהיא הלכה למשה מסיני, קבלה למשה.

קצז ומפרש כשהמלכות הולכת אליו המלכות לז"א היא נק הלכה למשה. שהוא ז"א הנק משה וכשז"א מקבל אותה בזרועותיו, היא נק קבלה למשה. כשהמלכות שורה בפיו ה"ס פה אל פה אדבר בו. והמלכות עתידה ללכת אליו בסוף הימים, ויקבל אותה בזרועותיו שהם חסד וגבורה ובה במלכות בוקע מים של תורה.

קצח ותחמרה, היינו בקלים וחמורים של התורה. בחמר ובזפת, היינו בחומר של מצות עשה שהן מצד האור, מצד יכולת התלבשות האורות בכלים וממצות לא תעשה שאי אפשר לקבל שהם חשך כזפת.

קצט וסוד הדבר, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי בלילה, היינו באותו שנאמר בו ולחשך קרא לילה, שהוא מלכות הנבנית מקו השמאל. ויקרא אלקים לאור יום, כנגדו אמר יומם יצוה ה' חסדו שהוא ז"א ולחשך קרא לילה, כנגדו אמר, ובלילה שירה עמי, שהוא שמאל, היינו המלכות הנבנית משמאל. ימין יום ושמאל לילה, החסד בחינת היום, השירה בלילה בחינת שמאל.

ר ותשם בסוף, היינו בסוף ארבעים שנה האחרונות של הגלות, כנגדם עלו לארץ ישראל בסופו ארבעים שנה שהלכו במדבר. באותו זמן יתקיים כי רם ה' ושפל יראה. העליה של האדם באה בתנאי שיוותר על גאוותו, שיסכים לגנוז בנפש את פנימיות התורה בלי לגלותה.

רא ותצב אחותו מרחוק, היינו החכמה שלו שנק אחותו ז"ש אמור לחכמה אחותי את. ותתצב בו וירא ה' ויתיצב כלומר ותתצב נאמר על ה'. מרחוק היינו ממרחק תביא לחמה, שאין החכמה מתגלית אלא מרחוק היינו עם הופעת הדינים. צריך האדם להסכים בליבו, שהחכמה היא אחותו, היינו מאוחה איתו.

רב ותתצב אחותו זו חכמה. מרחוק היינו בזמן ההוא שישראל מתרחקים מחכמת קבלת משה, והיא החכמה מתרחקת מהם. באותו זמן ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. שפירושו שירדה מדת הדין לקטרג על ישראל, ולהתרחץ בדמם של ישראל, שהם דמים שלהם שהם חייהם. והכל נאמר על אותו אור שנאמר בו, וירא אלקים את האור כי טוב, היינו על האור התורה שהיו ישראל מתרחקים ממנו שהוא אור של משה ודאי.

רג ונערותיה הולכות על ידי היאור, ונערותיה אלו הן האומות שהם ערב רב, וכן כל אומות העולם, המתיעצות על ישראל לעקור אותן מהעולם והכל הוא בסבת אותו האור של התורה, וזהו על יד היאור, היינו על יד האי אור כלומר בסבתו. הרצונות הגויים מחפשים את האור במקום ללמוד את הסדר הקבלה בדרך מאורגנת ומסודרת על פי החוקים, מבקשים בגאוותם למשוך אור לפרטיותם. וישנם טובים ורבים המשקיעים בתורה, וכאן אומר להם שאם רק יכנסו לפנימיות התורה ויעסקו בה, יגלו את חכמה האמת כפי שמשה הנחיל לנו, ואין צורך בבחינת בת פרעה ואת אומות העולם, אלא במקום ייסורים נגיע לזה בבחירה ובשמחה.  ​​​​ 

זוהר חדש יתרו מט - נא ​​ שיעור 17

ג עולמות מחשבה דבור מעשה

יהודי קיבל חופש מחשבתי שיהיה חושב בבורא העולמות. הדיבור ניתן כל לעסוק בתורה, ודרכה להכיר את המציאות שרוצה הבורא יתברך מאתנו. המעשה ניתן לעשות מצוות התורה. צריך האדם את שלושתם.

מחשבה דיבור ומעשה, תלויים בבורא יתברך שאין עוד כוח מלבדו. גם שלמות של מחשבה מעשה והדיבור, היא כאין וכאפס מול מחשבת העליון. הבורא מעל ומעבר לתפיסת האדם. ואומר החכם באדם: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.

כח הדין פועל ממקום המצאו ולמטה. כך שאין לאדם אפשרות לתפיסת הבורא. כל הבריאה באה לעשות רצונו של הבורא, ומי שמקבל זאת, נכנס למסגרת של עבודת השם.

מעשה מחשבה ודיבור לא ניתנו בכדי לדעת את הגשמיות, אלא לדעת כיצד להתחבר לכלל אהבת ישראל.

מחשבה נכונה פועלת בקו אמצעי, כלומר שילוב נכון של הרצון, להכלילו בימין, בהשפעה. כלומר לאמץ ולהפנים את האמונה שטבועה בכל אחד מאיתנו, של תכונות אברהם, יצחק ויעקב.

לשם כך התפארת מקשרת את הרצון להשפעה, ועל האדם ללמוד גם לשלב את הגבורה בחסדים שלו.

קפד למי שהוא מחיה בהויה, אין מי שיהרגו, ולמי שהוא ממית באדני אין מי שיחייהו ואלו האותיות שבהויה אדני אין בם חיים ומות חוץ ממנו, ואע"פ שיש בהם מיתה וחיים, ואין קריבה ויחוד, חוץ ממנו. השם אינו נק שלם אלא בו ואינו מוציא פעולה לפועל אלא בו. אין עוד כוח מלבדו. לא ניתן להשיג בכח המחשבה את הקב"ה.

קפה וצדדים אחרים שהם מצד האחר הס"א, היינו מצד הטומאה כולם הם ברשותו לעשות בהם כרצונו ועליהם נאמר וכל דייר הארץ כאפס נחשבו, וכרצונו עושה בצבאות השמים ואין מי שמעכב בידו ויאמר לו מה אתה עושה, הוא תופס ויודע כל המחשבות ואין מחשבה יודעת בו

קפו ואינו צריך לרשום מקום לחשוב שם בו, או לדעת אותו שם, אבל בשביל הבריות משום שאין מחשבתן יכולה להשיגו בכל מקום כי יש לו עולמות אפילו למעלה מהספירות שהן כמו השערות שאין להן חשבון. ובכדי שידעו לקרוא אותו במקום ידוע, רשם להן ספירות שיכירו אותו בהן, ומשום שהן קשורות בעליונים ובתחתונים, ברא בהן כל הבריות שיכירו אותו בהן. גם הספירות אינן עצמותו, אלא נתן לנו דרך ופתח, כדי להשיג אותו דרך מעשיו, ופעולתו דרך הספירות. אין לנו, אלא דרך אמונית זו כדי להתחבר.

קפז והוא שצייר את הקווים ואת הכרת הפנים בעמוד האמצעי, שהוא ת"ת שה"ס חוטם, צייר ב פנים בב' יודין מן וייצר, ואת החוטם שהוא העמוד האמצעי צייר באות ו מן וייצר ועולה בהם חשבון הויה, היינו כ"ו. כי ו שהיא החוטם וב' יודין שהן ב פנים הם בגי כ"ו צייר אותם בשם הזה הוי"ה שיכירו ממנו את יוצר העולמות.

קפח הויה הוא ת"ת היינו קו אמצעי המאיר בפנים שני צבעי הפנים עשה בהם שהם לבן ואדום שהם חסד וגבורה, שה"ס ויעבר ה' על פניו ויקרא וגו כי ויעבור הוא אותיות ע"ב רי"ו שע"ב הוא בגי חסד ורי"ו הוא בגי גבורה עניין השלמת הכלים. והם על פניו ועליהם נאמר כלפי מעלה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים שהם פנים דחסד ופנים דגבורה והשם הויה שהוא ת"ת הוא הפועל את ב' הגוונים של הפנים שהם חסד וגבורה. הפה הוא מלכות, ב שפתים, הן נצח והוד, הלשון היא יסוד היינו לשון למודים, כי נצח והוד נק למודי ה' והלשון מיחדת אותם וע"כ נק לשון למודים, עליו נאמר פה אל פה אדבר בו. דרך הלשון מחברים בין שפה עליונה בפה לשפה תחתונה, בין בינה מלמעלה ובין המעשה.

שרטוטי המצח

קפט אין הזוהר מדבר מגשמיות. הקווים שעל המצח הם כעין זה. חלק מהם הם חמשה קווים ברוחב ובסוד כוכב ההוא שהוא מלכות הן כעין זה מהם כעין זה ו ו ו ו שהם ארבעה קווים. וכסוד כוכב הזה הם באות ד מהם ששה קווים כעין זה ובסוד כוכב הזה הם שבעה קווים בסוד הכוכב. מהם שמונה וזה שמונה למנצח על השמינית וזה הוא בינה. דרך הבינה עוברת החכמה, שזו המחשבה. לא מפרש כאן מה לומד מהסימנים.

קצ מי שרושם הכל הוא י ו שהם קו המדה שלהם ועמהם הם עולים לי"ב והכל הוא ד כוכבים ויש בהם שלשים מנוים כחשבון ג יודין שהם י י י ואלו ג יודין הן ג ירחים של הלבנה שהיא המלכות שבהם ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים של הלבנה הקדושה שהיא המלכות, הם שלשה אבות שהם חג"ת.

כי מספר הספירות היוצאות מקו אמצעי יש בהן ה אפנים הספירות הם מסגרות וצורות הסתכלות דרך קו אמצעי שהם חמש וארבע ושש ושבע ושמונה כי שרש הכל הוא ארבע, היינו ג קווים המתוקנים ע"י קו אמצעי והמלכות המקבלתם והן נק חסד גבורה ת"ת ומלכות.

אופן ב היא חמש ספירות חג"ת נ"ה שקו אמצעי שהוא ת"ת מוציא ב קווים למעלה ממנו שהם חסד וגבורה, וב' קווים למטה ממנו שהם נצח והוד.

אופן ג הוא שש ספירות שהן חמש הנ"ל חג"ת נ"ה ועם הכולל שלהן שהיא ספירת היסוד הן שש.

אופן ד' הוא שבע ספירות שהן חג"ת נה"י עם והמלכות המקבלתם הן שבע ספירות חג"ת נהי"מ הנ"ל עם ספירת הבינה שממנה מקבלות שפעם, הרי הן ה בחינות שבהן שלושים ספירות. ד שהם חגת"ם ה שהן חג"ת נ"ה ו שהן חג"ת נה"י ז שהן חג"ת נהי"מ ח שהן בינה חג"ת נהי"מ וכל שלשים ספירות אלו הן נרשמות על המצח, ומתוך שכל אלו הבחינות נעשות על ידי קו אמצעי, שהוא קו המדה, שה"ס ו שיצא ממדה שהוא י ע"כ הן נכפלות לב"פ שלושים שמצד ו יש שלשים קוים על המצד ומצד י שה"ס המלכות הנק כוכב, יש שלשים ככבים. אלו מצבים שונים בהם נמצא האדם, ואלו צורות ההשגה שרוצים להשיג מזעיר אנפין.

שהקווים שעל המצח המורים על סדרי הספירות היוצאות מקו אמצעי הן חמשה קווים ברוחב שהם חג"ת נ"ה, כי ת"ת מקבל על ידי עלית מ"ן אל הבינה, ב קווים ימין ושמאל שהם חסד וגבורה ומוציא כנגדם ב קווים וימין ושמאל מחזה שלו ולמטה שהם נצח והוד. כאשר ז"א הולך לקבל גדלות של נשמה, עליו לעלות לישסו"ת שאז החסד וגבורה שלו מתעלים לחכמה ובינה.

ועם ספירת עצמו שהיא ת"ת הן חמש ספירות והן היוצאות מ ו שבקו המדה וע"כ הן חמשה קווים. בסוד הכוכב ההוא, היינו בסוד י שבקו המדה שהיא מלכות הנק כוכב הם חמשה כוכבים חג"ת נ"ה.

ויש מהם שהם ד קווים היינו ג קווים שהם חג"ת והמלכות המקבלתם וסדר זה הוא שורש הכל.

והן היוצאות מן ו שבקו המדה וע"כ הן ד קווים. בסוד י שבקו המדה שהיא מלכות הנק כוכב הם חמשה כוכבים. גם המלכות מושפעת בזכות עלייתו

יש מהם שהם ששה קווים כנגד חג"ת נה"י היינו שהתווספה ספירת היסוד על חג"ת נ"ה שהוא בחינת כולל שלהם ואז הם ששה קווים והן היוצאות מהקו שבקו המדה היינו בסוד י שבקו המדה הם ששה כוכבים.

מהם שהם שבעה קווים כנגד ז"ס חג"ת נהי"מ היינו שהתווספה המלכות על שש הספירות והן היוצאות מן ו שבקו המדה, היינו בסוד י שבקו המדה שבעה כוכבים.

יש מהם שהם שמונה קווים היינו כנגד שמונה ספירות בינה חג"ת נהי"מ היינו שורש ג הקווים שהיא בינה, התווספה על ז"ס חג"ת נהי"מ וע"כ הם שמונה קווים שהם יוצאים מן ו שבקו המדה ובסוד י שבקו המדה, הם שמונה כוכבים, כלומר שהיא ספירה שמינית ממטה למעלה התווספה על ז"ס חג"ת נה"י והן ח

שהרושם את הכל הוא קו אמצעי הנק קו המדה שה"ס קו היוצא מהמדה שהיא י כי כשתתחבר אל כל המספרים היוצאים מקו המדה היינו ארבעה וחמשה וששה ושבעה ושמונה הם שלושים ועם ו י שבקו המדה שהם שורשם הם במספר ל"ב כנגד ל"ב נתיבות החכמה.

מקור כל השלושים הנ"ל הם ד כוכבים שהם ג ​​ קווים והמלכות המקבלתם שהם מקור כל אלו הסדרים כי כשהת"ת עולה למ"ן לבינה בסוד קו האמצעי, ומכריע ומיחד ב קווים הבינה זב"ז אז משיג גם הת"ת ג קווים בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא הרי שג' קווים אלו הם השורשים והם מושפעים אל המלכות.

ומסדר ד אלו יוצאים כל שאר הסדרים כי ממנו יוצא סדר ב שהוא ה ספירות חג"ת נ"ה כי הת"ת חוזר ומוציא ב קווים גם למטה מחזה, שהם נצח הוד ואז הם חמש ומהם סדר ג שהתווסף עליהם כולל א שהוא יסוד ואז הם שש. ומהם סדר ד שהתווסף עליהם גם המלכות ואז הם שבע, ומהם סתר ה שהתווספה עליהם גם הבינה, שהיא המשפעת הכל ואז הם שמונה, הרי שכל אלו הסדרים יוצאים מהסדר המקורי הראשון שהוא ד"ס חג"ת ומלכות.

בכל ה הסדרים ד ה ו ז ח יש שלשים מנוים והם כנגד ג יודין שה"ס ג קווים המאירים במלכות, שכל קו כלול מעשר והם שלושים, שג' הירחים ה"ס ג אבות שהם חג"ת

זוהר חדש יתרו מו - מח ​​ שיעור 16

ג עולמות מחשבה דבור מעשה

מחשבה דבור מעשה הם האמצעים אשר ניתנו לנברא כדי שיוכל להתקשר לבורא, הם כנגד בינה, תפארת ומלכות.

הנשמה שואפת להתחבר לשלם, אשר מבחינת הנברא הוא האין סוף. השלמות של האדם אינה שלמה, אלא כשהוא מתחבר לשלם.

תפקיד האדם ללמוד וליישם את פנימיות התורה, בכדי להיות מסוגל להגיע להשגה וחיבור לאין סוף.

שלב ראשון צריך האדם להסכים ולקבל על עצמו את התפקיד של, מחשבה דבור ומעשה, ולהישתמש בכוחות הנפשיים האלו לפי החוקים בעולמות העליונים.

אדם מרגיש מלא ומאושר רק כאשר הוא פועל את התפקיד הייחודי שלו, למען הכלל.

קעא מחשבה ניתנה לאדם שיהיה באדם חושב בבורא העולמות ליחד שמו עד א"ס עד אין תכלית. והוא ברא הכל בבינה, זה שכתוב מי ברא אלה, מי ודאי היינו בינה הנק מ"י ברא אלה. קיבלנו מחשבה רק כדי לחשוב וליחד את הרצון לעשות לו יתברך, נחת רוח.

שם אלקים מתחלק להשפעה וקבלה. השפעה מבינה, ורצון לקבל מ-אלה. אלה הם הזו"ן, זעיר אנפין ונוקבא.

קעב הדבור ניתן לאדם לעסוק בו בתורה ולדעת ממנה יוצר הכל, עליו נאמר יוצר אור, כי הדבור ה"ס יצירה היינו ת"ת, ואין אור אלא תורה, ז"ש כי נר מצוה ותורה אור. וזה הוא היוצר שצייר בו באדם פנים ועינים ואזנים וחוטם ופה לעסוק בהם בתורה ולדעת אותו ממנה. המחשבה צריכה להיות לקב"ה, והדיבור בא כדי לעסוק בתורה. הקב"ה נתן פה באדם, כדי שיעשה איתו דבר מסוים. היופי של הפנים האמיתי, הוא פנים הרוצים לעסוק בתורה בפנימיות, כדי להתחבר למקור החיים הנצחי. מכאן שכל דיבור סרק, שאינו דברי תורה, הוא שימוש לא נכון בכוחות הנפש שהם, מחשבה, מעשה ודבור. גם במסגרת הדיבור בדברי תורה, יש לחפש בה את הפימיות, ולדבר בחיזוק הטוב, כדי להגיע לקשר לאין סוף.

קעג כאין זה צייר פה לדבר בתורה, צייר עינים להסתכל באור התורה, צייר בו אוזנים לשמוע בהם דברי תורה, אלו הם ששה קצוות שת"ת כולל אותם, ב עינים ב אוזנים, פה ולשון. מדרגת התפארת היא מדרגת הדיבור.

קעד צייר את החוטם ובו, ויפח באפיו נשמת חיים, שיוכל האדם לחבר עליונים ותחתונים, שהאדם יהיה חושב בה ביחוד השם, כמו שנאמר אנכי ה' עושה כל, זו השכינה התחתונה שהיא המלכות שממנה ניתנה באדם הנפש השכלית, כי הנפש היא ממלכות, לדעת עמה עם הנפש בכל מעשי התורה שהם מצווות התורה, אותו שנק עושה כל שהיא המלכות שבה עשיה. דרך החוטם מקושרים בין המחשבה למעשה, בין העליון לתחתון, הוא בחינת המעשה.

קעה והם ג קשרים שניתנו בבן אדם, נשמה שכלית לדעת בה את עושה כל העולמות שהוא אומר ועושה, מדבר ומקיים, והוא בורא ויוצר ועושה הכל אחד. הוא, א"ס. מבפנים הוא מוציא הכל מהכח אל הפועל והוא משנה מעשיו ובו אין שינוי. כתוב ממעשיך הכרנוך, וכתוב אני הויה לא שניתי. גם האדם משנה מעשהו ומדבר אחרת מול ילד, או מול תלמיד חכם. כל ההשגחה באה מהאין סוף, שאין לנו תפיסה בעצמותו יתברך.

קעו ​​ והוא א"ס ב"ה הוא המסדר כל הספירות ספירה היא הארה של ספיר, שפועלת כפי החומר גלם שהוא הרצון לקבל, בכל ספירה בהתאם לתפקידה. ויש בספירות מהן גדולה בינונית וקטנה וכל אחת על סדרו. ובו אין סדר, שהרי אצלו הכל שלם, אין ימין ושמאל, אין גדול וקטן, הכל באחדות. אין אנו אומרים שאין מורכבות באין סוף. לא נוהג שם תהליך של סיבה ותוצאה, הכל נוצר בבת אחת. המלכות של האין סוף מורכבת מאותיות שם הויה.

והוא ברא הכל בבינה בעולם הבריאה ואין מי שברא אותו, השם יתברך הוא הוא צייר ויצר הכל בת"ת ולו אין ציור, ואין צייר שיציירו, הוא עושה הכל במלכות ואין מי שיעשה אותו. ברא בבינה, יצר בתפארת, עשה במלכות כנגד עולם העשיה.

קעז ומשום שהוא א"ס ב"ה באלו ע"ס מבפנים שבהם, ברא וצייר ועשה הכל, השים שם בנקודה הפנימית שבכל מקום יחודו שיכירו אותו שם, וכל מי שמפריד איזו ספירה מחברתה מאלו ע"ס הנק יוד הא ואו הא הוא כאלו הפריד בו. נקודת האין סוף הפנימית שבכל דבר, היא שלמה ואין בה חלוקה. הקב"ה לא אוהב את הגופים אלא אוהב את הנשמה, רק דרכה ניתן להתחבר. מאחר והבורא רוצה להטיב לניברא עד אין סוף, מכאן שזה המקום, הנקודה הפנימית ביותר בנפש, רק בה ניתן למצוא חיבור לאין סוף. תפקיד האדם לנווט את כל רצונותיו לנקודה פנימית זו.

הדרך המיטבית היא להתחבר לזוהר הקדוש, ולקחת וליישם את דבריו, ולהשיב אל הלב, עצות מרבי שמעון, שהגיע בחייו להשגה מלאה.

החיבור אפשרי בכוח ההכללה שיש באדם, ביכולת לעזוב את הרצונות הפרטיים, ולהצטרף לכלל. יש לפעול את המחשבה המעשה והדיבור, כגירוי נכון לנקודה הפנימית, שהוא האין סוף, אותו צריך להשיג. ​​ 

קעח והוא א"ס המיחד י באות ה ו באות ה ואינם נק הויה, אלא בו באין סוף, בשלמות הפנימית וכן השם אדני וכן אהיה וכן אלקים. ומיד שהסתלק משם מע"ס אין לו שם ידוע. הוא הקושר כל מרכבות המלאכים וקושר אותם יחד, הוא סובל העליונים והתחתונים ואם הוא מסתלק מהם, אין להם קיום, אין להם ידיעה ולא חיים, אין מקום שאינו שם, למעלה עד א"ס ולמטה עד אין תכלית, ולכל צד אין אלוה חוץ ממנו. הוא המייחד, הוא הפועל, העושה ואין משהו אחר חוץ ממנו.

קעט אבל כל זה שהוא בכל מקום, בריאה יצירה עשיה שלו, לא נתן, לא בכסא שהוא עולם הבריאה, לא במלאכים שהם עולם היצירה, ולא בשמים הארץ ובים שהם עולם עשיה, ולא בשום בריה בעולם שלא נתנו בהם בריאה יצירה עשיה שלו, כדי שיכירו אותו כל הבריות, אלא שנתנם בספירות, הספירה היא הנקודה הפנימית שמאירה היינו בבינה ות"ת ומלכות שמהן מתגלה לבריות כדי שיכירו אותו. אז אם לא ילמדו את הספירות, איך יכירו אותו.

קפ ולא עוד, אלא כל הבריאות הן, מהן על ידי בריאה מהם ע"י יצירה ומהן ע"י עשיה, והספירות, אע"פ שברא ויצר ועשה בהן הכל, אינן נק בהן בריאה יצירה עשיה, כמו ג עולמות בי"ע התחתונים, שבהם רק האור מתלבש בהם הוא אלוקיות, אבל הכלים אינם אלוקיות, אלא הן הספירות. באצילות כולם אלוקיות, אך לא הכלים בעולמות בי"ע בדרך אצילות שהכל הוא אחד בהן ואפילו הכלים הם אלוקיות. ומשום זה כתר חכמה ובינה ודעת של שאר הבריות בבי"ע אינו דומה להם. ז"ש ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. כעין התורה שנאמר בה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, ובורא ויוצר ועשה הכל. בכל דבר רק הנקודה הפנימית מעידה על המהות ולא החיצוניות.

קפא אע"פ שנודע לבני אדם בע"ס שהן כתר עליון, חכמה בינה וכו נאמר בו שהוא חכם ולא בחכמה ידועה. מבין ולא בבינה ידועה, חסיד ולא בחסד ידוע, גבור ולא בגבורה ידועה, פאר היינו ת"ת בכל מקום ולא במקום ידוע, הוד והדר הוא צדיק היינו יסוד ולא במקום ידוע, מלך ולא במלכות ידועה. הכלים של הנברא אינם כמו הכלים בעליון, לכן אין הנברא יכול לקבל את החכמה כפי שהיא בעליונים. לכן למשל מנוחת הגוף ומנוחת הנפש שונים, שהרי יש בהם כלים שונים.

קפב הוא אחד ולא בחשבון. כמו אחד, שעולה בחשבון י"ג שהם י"ג מדות הרחמים, ואע"פ שאינו חוץ מהכל הוא נושה העליונים והתחתונים ונושא כל העולמות עד שאין סוף ואין תכלית ואין מי שישא אותו.

קפג כל המחשבות נלאות מלחשוב בו ואין אחת מהן שתדע להשיגו, ואפילו שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם רצה להשיגו במחשבתו ולא יכול ומשום זה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. אין תפיסה באין סוף בעתיקא קדישה, יש לפעול כאן באמונה שהיא מעל החכמה. לומדים דרך הכלל, שהפרטים מבטאים את הכלל.

זוהר חדש יתרו מג - מה ​​ שיעור 15

ג עולמות מחשבה דבור מעשה

האדם בנוי מהבחינות של מחשבה שהיא הנשמה, דבור צד הרוח, ומעשה שהוא צד הגוף. וכשבאים לפעול יש למצות את שלושת הבחינות הללו. המחשבה תלויה בדבור והמעשה בקשר של שותפות. מעשה נכון תלוי במחשבה ובדיבור. וכך מעשה סתמי שאינו קשור למחשבה והעליונה לא יניב תוצאות שמקרבות לתכלית.

קסב אנשי אמת שבכתוב ואתה תחזה, ניכרים בצורת הפנים, בחוטם, בקווי המצח, בזקן שעל הפנים, בשערות שמעל לעינים. קריצין פירושו שערות, מלשון ועושה תפיסת קורצין. אין מדובר בסימנים חיצוניים למרות שיש גם סימנים כאלו, ולא ניתן לאבחן רק בנתון אחד, אלא על מכלול סימנים.

חכמה היא כח-מה, כאשר מה הוא גימטריה אדם, הוא שם הויה במילוי אלפין, יוד, הא, ואו, הא. כח נלמד מעשרים ושמונה אותיות בפסוק הראשון במעשה בראשית.

קסג ג שותפים הם, אדם דבריאה, אדם דעשיה, נשמה היא שאדם חושב בה, וזו נק ודאי עולם המחשבה, הרוח הוא אדם דיצירה והוא עולם הדבור. כשהמחשבה מתלבשת בדיבור, הדיבור חושב בה, ומצייר ציורים של קווים וצורות, ואע"פ שחושב בהם אין כח אל הדבור להוציאם מאותו הכח, שנאמר בו שהוציאם מהכח אל הפועל, עד שהנשמה והרוח מתלבשים בנפש, ובה מוציאים את הכל לפועל, משום שהנפש היא עולם המעשה.

קסד ועם הנפש, מכה הרוח במצח ועושה קווים, מכה בעינים ועושה שערות, מכה בעינים ועושה צבעים, מכה בפנים ועושה צבעים ותקונים, יורד למטה ומכה בידים ועושה קווים, מכה בכל האברים של הגוף ועושה צורות, ואין כח למשבה או לרוח להוציא הכח אל הפועל בלי הנפש. ההכאה להוצאה מהכח אל הפועל יוצרת סימנים, לכן יש ללמוד כראוי את הפעולות להוציא מהכח אל הפועל.

קסה ועם כל זה, אע"פ שיש ג שותפים אלו באדם, אין מחשבה, היינו נשמה שיהיה לה כח לחשוב בלי השכינה העליונה, שהיא בינה, ששם החכמה. ואין רוח שיהיה לו רשות לצייר בלי ת"ת שהוא כולל ששה קצוות. והנפש אין לה כח לעשות מעשה בלי מלכות שהיא מעשה בראשית, עליה נאמר תוצא הארץ נפש חיה. באופן שהנשמה של האדם מקבלת מבינה, הרוח מקבל מת"ת והנפש מקבלת ממלכות. כל בחינה נשמה רוח נפש מקבלת מבחינה שמאפשרת לה להיות עצמה

קסו אבל בריאה היא בשם אלקים שהוא בינה, הוא שכתוב, בראשית ברא אלקים, ויברא אלקים את שני המאורות הגדולים, ויברא אלקים את האדם בצלמו. הויה הוא ביצירה, הוא שכתוב יהי אור ויהי אור, אשר יהי ה"ס הויה ואור ה"ס יצירה שכתוב יוצר אור. ובכל מקום שכתוב ויהי כן הוא ת"ת שה"ס יצירה הכולל ששה קצוות, הו הת"ת, טוב הנאמר בכל ימי בראשית והוא צייר יצר הטוב שנאמר בו וייצר הויה אלקים כי ביצירה תמצא הויה.

קסז מי מאלו המלאכים הממונים על קבלת התפלה, רוצה לפעול עשיה היינו לעשות לו כמו שהתפלל, אין לו רשות לעשות מעשה על ידי התפלה התלויה בדבור, אלא בזכות מעשים טובים שעשה, התלוים במעשה שבהם יורדת השכינה עליו שהיא עולם המעשה, שהיא מעשה בראשית, שהיא פועל, כלומר שהיא מוציאה מהכח אל הפועל. כשיש לאדם מחשבה והוא רוצה להוציאה לפועל, חייב הוא לעשות מעשים טובים, דיבור לבד לא מספיק. הכח נמצא בנשמה, והמחשבה צריכה להאיר מה שלמעלה מהדעת ומה שתחת לדעת, כך שניתן גם לתפוס מחשבה של גדולים מאיתנו, ולהורידה לתודעה. ויש גם שאדם גדול כמו רב, תופס נקודה עליונה, ע"י שאלה של תחתון, שאפילו לא מודע לדבר.

קסח ובינה היא כח כלומר שהיא בחינת הכח שצריכים להוציא לפועל, שה"ס כ"ח אותיות שבפסוק ראשון בבראשית, והיא כח הויה דאלפין בגי' מ"ה שהם אותיות חכמה, הנק מחשבה שה"ס המוחין דז"א וה"ס כ"ח אותיות שבג' שמות, היה אלוקינו הויה עם ג שמות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו שהם אותיות השניות להויה אלקינו הויה, כי אחרי י דהויה היא כ של כוז"ו, אחרי ה היא ו אחרי ו היא ז ואחרי ז היא ז ואחרי ה היא ו ועד"ז האותיות אלקינו שאחר א היא ב אחרי ל היא מ וכו עד"ז. הפעולה של כח זה שהוא בינה, אינה אלא במעשה שהוא הפועל, שהוא שם אדני שהיא מלכות, וזו היא היציאה מהכח אל הפועל. והפועל שהוא אדני, אין לו לפעול בלי דבור שהוא הוי"ה שהוא ת"ת הכולל הכל.

קסט כאן אין קצוץ ופירוד במחשבה דבור ומעשה שהם בינה ות"ת ומלכות, כי הת"ת כולל הכל, כל ג וכך נכלל הכל בבינה וכך נכלל הכל במלכות.

קע מחשבה היא מבינה ולמעלה עד אין סוף, וממנה למטה עד אין תכלית. כלומר שהיא מאירה בחינת מחשבה בכל המדרגות שממנה ולמעלה וממנה ולמטה, כי אפילו במדרגות שלמעלה ממנה אין בחינת בינה, אלא מהתכללות הבינה בהם וכן למה וכן הדבור שהוא בת"ת הוא ממעלה למטה וממטה למעלה, כלומר שכל מקום שתמצא ת"ת הוא מחמת שנכלל שם הת"ת בין למעלה ובין למטה. ועד"ז עשיה שהיא במלכות היא ממטה למעלה וממעלה למטה באופן שאין לך מדרגה הן למטה והן למעלה שלא תמצא בה מחשבה דבור ומעשה שהם בינה ת"ת ומלכות. בגלל חוק ההתכללות.

זוהר חדש יתרו מ - מב ​​ שיעור 14

נימי השערות

קנו ויש נימי שערות של אותו שנאמר בו, ועתיק יומין יתיב לבושיה כשלג לבן ושער ראשו כעמר נקי, וכולן הן רחמים. אין שערה שאין לה מבוע, המבוע הוא י שערה ארוכה שהיא ו שערה מקומטת היא ה קטנה, שערה ארוכה ומקומטת למטה, זו ה עליונה דהויה שהיא בינה, שיש בה דין ורחמים שערה מקומטת ואינה ארוכה, זו ה תחתונה דהוי"ה שהיא כולה דין. כל סערת נפש נובעת מרצון לקבל שאינו ממומש. על האדם ללמד לנהל את סערות הנפש, להתגבר ולהיות מסוגל לוותר על קבלת האור, כדי לאפשר לאחר מכן קבלה בדרך השפעה נכונה, שאם לא האור/התענוג יגיע לקליפות.

גם סערות הנפש הללו הם כנגד אותיות שם הויה. בעבודת הנפש, גם בסערות הנפש יש לפעול בחסדים, כלומר לכוון את סערות הנפש, כדי להתקדם ולייצר אהבה, וזאת ע"י מעשים סויימים, שהרי אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

שורש האדם הוא שם הויה במילוי אלפין, יוד, הא, ואו, הא גימטרייה 45 אדם. האדם מורכב מי"ג שזו בחינת אהבה, ול"ב שהם בחינות החסדים, אשר בלעדיהם אין אהבה אמיתית.

בכל סערת נפש יש לגלות את השבילים, ל"ב שהם צד ההשפעה, אותם יש לחבר לרצון לקבל חכמה/שפע. זהו כוח היראה, היכולת לדחות ולוותר על קבלת האור. ​​ 

קנז וכל שערה ושערה היא עולם שלם, ועליהם נאמר ועלמות עולמות אין מספר. משום זה אמרו בעלי המשנה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, והיא שערה אחת של הקב"ה שהיא עולם שלם, ובשבילה נאמר הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה לפי אותה סערת נפש מסויימת של הצדיק, היא הנקודה אותה בא לתקן, ועבורו היא עולם שלם.

קנח ותפלת שחרית כשמסתלקים כל בעלי הדין, הכל הוא רחמים בחינת אברהם אבינו, לכן מסתלקים הדינים, ואין מעכבים אותה מלהכנס, שערה ירוקה שהיא בחינת ת"ת אין שם דין כלל, כי שערות ירוקות יפות הן כלולות מלבן ואדום והן כולן רחמים. כי אחר שקו השמאל שהיא דין נכלל בימין, נעשה גם הוא רחמים, וכשהתפלה עולה בהן, כל הצבאות של השערות מקבלים אותה בשמחה ואהבה.

קנט שערות שחורות יפות, כל שערה ושערה שלהן נק עולם שלו, ז"ש ועלמות אין מספר והן צבאות של שבת. ותפלת שבת היא שקולה כמו תורה אין בה תחנון, אין בקשות, וכמה תלי תלים של מלאכים התלוים מהן, נק קווצותיו תל-תלים. תל=חמש פעמים אלקים, תל תלים 10 פעמים שמיעוט רבים שנים

קס שערות לבנות הן מצד החסד, שערות אדומות הן מצד גבורה, שערות ירוקות הן מצד ת"ת, שערות שחורות הן מצד מלכות, שנאמר בה שחורה אני ונאוה הנה ארבעה תקונים של שערות, לבנות אדומות ירוקות שחורות, ששורות עליהן ד אותיות הוי"ה יכול גם להיות שערות הזקן, אך אלו כנגד י"ג מידות הרחמים, כלומר אלו סערות נפש מהרצון לקרבה להשם

קסא היראה באה מבינה, מהשמיעה, לכן יש להסיר השערות מהאוזניים. י"ג תקונים הם התלוים משערות, כי ד תקונים הנ"ל חגת"ם היינו ג קווים ומלכות המקבלתם, שהם ד צדדים דרום צפון מזרח ומערב, וכשנכללים זה מזה, יש ג בכל צד מד' הצדדים שהם ג קוים שיש בכל אחד מחגת"ם שהם י"ב ועם הכולל הם י"ג הכולל הוא הבחינה העתידית והם ואו גימ י"ג ועליהם נאמר קווצותיו תלתלים ואלו י"ג תקונים הם בג' צדדי הראש שהם ימין ושמאל של הראש ואחורי הראש ד בכל צד ועם הכולל הם י"ג ולמעלה בראש במחצית הראש, היינו באמצע הראש, מתחלקים דרכים בשערות לל"ב שבילים בחשבון יוד הא הא ועם י"ג תקונים שבשערות שה"ס ואו הם יוד הו ואוא הוא וכל השבילים הם בים שהוא המוח שה"ס ל"ב נתיבות החכמה המאירים בבינה, ואלו התקונים הם בראש של גוף ההוא שבגן עדן, וכל התקונים יש בו עד כאן יראי אלקים. החכמה באה בשבילים, ומאירה דרך ל"ב נתיבות הבינה, כלומר חכמה המתקבלת דרך ז"ת דבינה

השם הויה במילוי אלפין ה"ס ז"א וע"כ נק אדם משום שהויה במילוי אלפין, הוא בגי מ"ה כמספר אדם והמספר הזה מתחלק לב' בחינות לבחינת י"ג שה"ס ואו ולבחינת ל"ב שה"ס יוד הא הא וההפרש שבהם הוא במציאות המלכות. כי הן המספר ל"ב והן המספר י"ג שורשם הוא מד' אותיות הויה, שה"ס ג קווים שהם יה"ו ומלכות המקבלתם.

אלא כשד' אלו נכללים זה משה יש ב אופני התכללות.

א היא בפשיטות שכל אחד מהד' נכלל מכל הד' והם י"ו ואופן זה ה"ס ל"ב נתיבות החכמה, כי יש ד פנים בכל חיה, הכלולים מאלו מאלו והם י"ו פנים. ויש ד כנפים בכל חיה הכלולות אלו מאלו והם י"ו כנפים והם ל"ב. והטעם שאנו חושבים הפנים בפני עצמם והכנפים בפני עצמן, הוא כי שורש הכל הוא קו האמצעי, המיחד ומשלים הימין ושמאל, שהם י"ה ומשפיע לה' אחרונה, וקו האמצעי נק משום זה קו המדה, וסוד קו המדה התבאר לעיל, שע"כ נק קו המדה משום שהקו הוא ו ויוצא מהמדה שהוא י שה"ס המסך.

לפיכך נבחנים ב בחינות י"ו כי מצד ו נבחנים י"ו פנים ומצד י שהיא המסך שבמלכות הדבוקה בו נבחנים י"ו כנפים שזה המסך. הקו וו י המסך.

אופן ב של התכללות הוא שכל אחד מהד' נכלל רק מג' משום שבבחינה זו נעלמת המלכות אפילו במלכות עצמה שנגנזה ברדלא, כי אפילו במלכות אין יותר רק ג קווים ומכל שכן בכל אחד מג' קווים שאין יוותר מג' קווים וע"כ הם ד פעמים ג שהם י"ב ועצמות המלכות נגנזת בסוד א דמילוי ואו והנה התבארו ב אופני התכללות שאם חושבים גם את המלכות בהתכללות הם דפ"ד שהם י"ו וי"ו שבפנים עם י"ו שבכנפים הם ל"ב ואם אין חושבים המלכות, הם דפ"ג שהם י"ב ועם הכולל י"ג כשמדבר מז"א הם נק ואו = 13 זו עבודה בג' קווים. זו בחינת י"ב ועם הכולל י"ג. בחינת ל"ב הם פעמים 16 שכאן כוללים גם את המלכות, וגם י שהיא מסך, סה"כ ל"ב

עתה יש להבין טעם הדברים למה בל"ב שבילים שואל למה חושבים את המלכות בהתכללות ובי"ג אין חושבים את המלכות, והנה שורש הדברים הוא במוחין כי יש בז"א כלומר הנמשכים מאו"א שהם ד מוחין חכמה בינה ימין דדעת שהוא בחינת ז"א ושמאל דדעת שהוא מלכות, ויש בו מוחין מבחינת ישסו"ת שהם רק ג מוחין חכמה בינה דעת.

והטעם הוא כי במוחין דוא"א מושפעים רק חסדים י שה"ס מכלות אינה יוצאת מאויר חסדים שלהם. וע"כ יש בקו אמצעי שתי בחינות. ימין דדעת שהוא ז"א ושמאל דדעת שהיא מלכות. משא"כ בישסו"ת שהמלכות יוצאת מאויר שלהם וקו אמצעי מיחד הימין ושמאל להמשיך מהם חכמה, ע"כ נכללת המלכות ונעלמת הז"א בסוד המסך דחירק ואינה ניראת לבחינה בפ"ע וע"כ אין יותר מג' מוחין חב"ד ולפיכך נמשכים מהם ב מיני התכללות של ג קווים ומלכות המקבלתם.

א ההתכללות מצד המוחין דאו"א שהם חסדים שבהם נכנסת גם המלכות בהתכללות, ויש בכל אחד מהד' כל הד' והם י"ו בחינות. ועם י"ו כנפנים הם ל"ב שבילים.

ב ההתכללות הנמשכת מצד המוחין דישסו"ת שהם חכמה שבהם אפילו במוחין אי המלכות נבחנת למוח ד ואין שם אלא ג וחין ע"כ ההתכללות דד' הנמשכת מהם אין המלכות ​​ נכנסת בהתכללות ואין שם אלא ג"פ ד שהם י"ב שעם הכולל הם י"ג כחשבון הוא"ו דהויה.

ובראש יש חוורתי קרקפת לבנה ויש שערות המשפיעות חכמה, והחוורתי משפיעות חסדים, והטעם כי אין החכמה מתגלית אלא עם דינים לרשעים הרוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה, ולפיכך השפעתם מחוברת בשערות. כי שערותן הם מלשון סערות שהם דינים.

אמנם החוורתי שבין השערות מורה על השפעת החסדים שאין בהן דין והם לבנים, ואע"פ שבז"א נבחנים חסדים לו"ק בלי ראש, אמנם החסדים המושפעים מהחוורתי נבחנים לג"ר משום שהם נכללים עם השערות שיש בהם שפע החכמה, והתבאר שיש ב בחינות השפעות בראש. השפעת החסדים שה"ס חוורתי והשפעת החכמה שה"ס שערות.

והשפעת החוורתי נמשכת מישסו"ת שבהם ג מוחין ונמצא שהשפעת החוורתי הוא בסוד ל"ב שבילים והשפעת השערות הוא בסוד י"ג תקונים שה"ס הוא"ו.

כי ארבע אותיות הויה הן כנגד ג קווים שהם יה"ו ומלכות המקבלתם שהיא ה תתאה וכבר ידעת שבד' תקונים אלו יש ב מיני התכללות שבסוד השפעת החכמה אין המלכות נכנסת בהתכללות וכל אחד מד' נכלל רק מג' וה"ס וא"ו דהויה גימ י"ג כי השערות שה"ס השפעת החכמה שהיא נמשכת מישסו"ת, אין המלכות נכנסת שם בהתכללות ואין שם אלא י"ג תקונים היינו ג' לכל צד לד' צדדים שעם הכולל הם י"ג, הוא ואו שה"ס ואו דהויה שהיא בחשבון י"ג הרומזת לי"ג תקונים אלו. וכ"ז בשערות שהן השפעת החכמה הנמשכת מישסו"ת.

אמנם בחוורתי היינו בלבן שבין השערות, ששורשן הוא השביל הלבן שבאמצע הראש, שמשם מתחלקות השערות לימין ושמאל, שה"ס השפעת החסדים הנמשכים מאו"א עלאין, נכנסת המלכות בהתכללות ד התקונים, וכל אחד מהד' נכלל מכל הד' שהם י"ו אשר בסוד י"ו פנים וי"ו כנפים ה"ס ל"ב.

השביל הלבן החוצה את שערות הראש באמצע הראש, מתפלגים שבילים בשער לל"ב שבילים בחשבון יוד הוא הא כי להיותם השפעת החסדים מאו"א עלאין, ע"כ המלכות נכנסת בהתכללות ד התקונים והם י"ו פנים וי"ו כנפים שהם ל"ב שבילים. והם כחשבון יוד הא הא גימ ל"ב היינו כמו שהשם הויה יש בו ב בחינות י"ג ול"ב שהם ואו דהויה יוד הא הא והטעם הוא כמו שהמוחין דז"א הם בב' בחינות שהם או"א וישסו"ת כך התכללות הקוים באים בב' בחינות שמצד או"א עלאין הם יו ד הא הא שהם בחשבון ל"ב שבילים, ומצד ישסו"ת ה"ס ואו שהיא בחשבון י"ג ובשערות מאירת ואו ובלגתוי דשערי והדרכים הלבנים שבין השערות מאירים יוד הא הא.

זוהר חדש יתרו לד - לו ​​ שיעור 12

גלגול אדה"ר באברהם יצחק ויעקב

הנשמה ניתנת באדם רק כפוטנציאל, אשר עליו לממשו ע"י גלגולים, כלומר תיקונים. לשם כך עליו לבטל עצמו ולבוא בצורת הסתכלות אחרת, עם צורת גוון הלבן שבעין, צורת החסד.

קכז ועתה צריך לפרש האדם שמצד הטהור. כשהתלבש האדם מצד הטהור באברהם, התלבן בו היינו שהשיג הארת החסד שהוא לבן זה הגלגול הראשון, וכשהתלבש ביצחק נצרף באש הגבורה שלו שהוריד את כל הסיגים, ז"ש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, וכשהתלבש בגלגול השלישי ביעקב הארה צורותו ועשה תולדות מי שמוליד הוא קו אמצעי, תפארת, יעקב.

קחכ למה היה צריך אדם הראשון להתגלגל כל כך בשלשת הגלגולים הללו, ומשיב אלא הקב"ה צווה ליצר הטוב וליצר הרע שהם אדם טוב ואדם רע, שלש מצוות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ע.ז הוא שכתוב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר לומד מפסוק זה את שלושלת הגלגולים והתקונים. ואמרו בעלי המשנה, אין צו אלא ע.ז. על האדם זה שפיחות דמים, לאמר זה גילוי עריות. על שלושלת מצוות אלו נאמר יהרג ובל יעבור

קכט ובצווי זה הצטוו היצר הטוב והיצר הרע ביחד, שהם אדם הטוב ואדם בליעל. אחר שעבר היצר הרע על מצוות הקב"ה גזר עליו מיתה, אמר היצר הרע, מה אעשה אם אני אמות, יקח הוא היצר הטוב עבד אחר, כי היצר הרע הוא עבד ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שיקח יירש מקומי. היצר הרע יודע שהוא עבד, ולא רוצה שיקחו את מקומו, מאחר ואין לו קיום כאשר משתמש ברצון לקבל לעצמו, ויכול להשאר בתפקידו כל עוד האדם חוטא, ולכן הסיטו לאכול מעץ הדעת

אדם בליעל שאינו רוצה עבודה נפשית לתיקון שה"ס היצר הרה היה מלאך קדוש והיה הגדול בין המלאכים ששמשו לאדם הראשון בקן עדן, ואיסור עץ הדעת טוב ורה היה חל גם על מלאכי מעלה, וסמאל שהוא אדם בליעל מאחר ועבר על איסור ההוא ואכל מעץ הדעת, שפירושו שעורר את ההשתוקקות הגדולה שהמשיך הארת החכמה מקו שמאל ממעלה למטה, ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בליעל וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה כי צד הטומאה סופו שיתבטל מהארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיוון שסמאל נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מהעולם.

מכאן שמי שמושך תענוג שאינו ראוי, לא ישאר ממנו כלום וז"ש לבתר דעבר יצה"ר על ציווי הקב"ה גזר עליו מיתה, היינו שנפגם ויצא מצד הקדוש לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי צד הטמא סופו שיתבטל מהעלום. וז"ש אמר מה העבד אם אני אמות איהו נטיל עבד אחר, כי מקודם שנפל מקדושתו היה המשמש הגדול לאדם הראשון בגן עדן ואחר שנטמא הבין, שאדם הראשון יקח מלאך קדוש שישמש במקומו בגן עדן. לפיכך חשב למטה גם את אדם וחווה כדי שישאר בשמושו כמקודם לכן. ניצחיות ניתן להשיג רק בצד הקדושה

קל מה עשה, הלך הוא ואשתו לילית לפתות את אדם ואשתו שמצד הטוב, היינו אדם וחוה, בת זוגו של יצר הרע שהיא לילית פיתתה את אדם שהוא יצר הטוב, ועליה נאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מהעץ ונק גם חוה הראשונה. והיצר הרע פיתה את חווה וגרמו להם מות.

פירוש שבאכילת עץ הדעת נבחן שאדם הראשון השפיע השפע הקדוש אל אשת סמאל ועירב הקדושה בטומאה וסמאל השפיע הזוהמא שלו אל חווה.

קלא משום זה הפשיט הקב"ה את אדם הראשון שהוא יצר הטוב מגופו שבגן עדן, וממלבושיו אותו ואת אשתו, ז"ש וידעו כי ערומים הם, וגירש אותם מגן עדן ז"ש ויגרש את האדם, את בא לרבות שבת זוגתו חווה גורשה עמו. הלבוש הוא בחינת דרכי ההיגיון, ולאחר שהפשיטו, הלבישו בהיגיון חדש דרכו יתפוס את המציאות. היו להם לבושי אור (חוזר שתוקנו) והלבישם לבושי עור. נתן להם לבושים של תאנה, היינו של בחינת שלא לשמה, דרכה יוכלו להגיע ללשמה, אם יפעלו ברצון כראוי. אדם הראשון עשה תשובה מאה ושלושים שנה, גימטריה סיני, גימטריה סלם, כלומר נתן את חלקו האפשרי שהוא חמש פעמים שם הויה.

קלב והקב"ה הורידם את אדם וחווה לשבע ארצות שהן גיא נשיה ציה ארקא ארץ אדמה תבל. כשעשה תשובה היה מצפצף ועלה, ועכ"ז היה ערום בלי לבוש הוא ואשתו. ישנם טועים המבקשים שיחרור מלבושים, וחושבים לקבל בלי אור חוזר. את הערווה יש לחסות ששם נמשך האור לתאוות הפרטיות, ודווקא כאן דרוש מסך ואור חוזר. החטא גורם שלא יהיה כוח לייצר אור חוזר, לכן נפל האור חוזר תחת הפרסה. ​​ כעת יש לעשות את העבודה בשלשה קווים, הכנעה הבדלה המתקה, שהם שלושה הגלגולים של האבות שבאים לתקן את החטא.

אור חוזר הוא כלי, שגם כלי זה מאיר לאדם, ע"י ההשפעה שבו. היכולת להתנגד לקבלה מופקרת לדחות סיפוקים, היא תחילת העבודה לבניית כלי

קלג ​​ מה עשה הקב"ה, הביא את אדם הראשון בגלגול באברהם ואת אשתו חווה הביא בגלגול בשרה, והקב"ה היה מצרף אותו בכור שלכסף המעורב באבר שהוא עופרת שהיא בחינת קליפה. מיד אנשי נמרוד הטילו את אברהם באש באור כשדים, התלבן הכסף והוציא מתוכו הזוהמא שהיא עופרת לחוץ. כמו זה התלבן אדם הראשון שהיה מגולגל באברהם והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ, זה ישמעאל שהוא הזוהמא שהטיל הנחש שהוא לילית בחווה.

קלד אח"כ בת זוגתו של אדם שהיא חוה התגלגלה ביצחק ונתאדם באש הדינים, והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ שהוא עשיו, והאדום שלו הוא כדם השחיטה, הרומז לעקדת יצחק. ומשום שהנקבה שהיא חוה התגלגלה ביצחק שהוא קו שמאל, ע"כ נק קו השמאל נקבה.

אדם וחוה ה"ס ימין ושמאל ולפיכך האדם הראשון שהוא ימין התגלגל ונתתקן באברהם שהוא ימין. חוה שהיא שמאל התגלגלה וניתקנה ביצחק שהוא קו שמאל משום שהשמאל הוא נקבה, ע"כ התגלגלה הנקבה ביצחק. בד"כ אין גלגול באשה אלא בזכר, מפני שצד אשה הוא צד המקרה, וצד הזכר הוא צד הצורה. את הצורה יש לשנות, לכן הגלגול הוא לתקן בשלשה גלגולים בד"כ מצורה של בעל מנת לקבל, דרך להשפיע בעל מנת להשפיע, עד לתכלית של לקבל על מנת להשפיע. גלגול גמטריה חסד, וזה הזכר צריך להתגלגל

קלה אח"כ באו שניהם אדם וחוה ביעקב ובת זוגתו, הוציאו ממנו זרע והגוון שלו ירוק המסבב אותו, וזה הוא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר, היינו ג גלגולים של אדם הראשון באברהם יצחק ויעקב. אם רוצים לתקן, התיקון צריך להיות ע"י גלגול, כלומר שינוי נפשי לצד האדם שבאדם בכל פעולה.

זוהר חדש יתרו לד - לו ​​ שיעור 12

גלגול אדה"ר באברהם יצחק ויעקב

הנשמה ניתנת באדם רק כפוטנציאל, אשר עליו לממשו ע"י גלגולים, כלומר תיקונים. לשם כך עליו לבטל עצמו ולבוא בצורת הסתכלות אחרת, עם צורת גוון הלבן שבעין, צורת החסד.

קכז ועתה צריך לפרש האדם שמצד הטהור. כשהתלבש האדם מצד הטהור באברהם, התלבן בו היינו שהשיג הארת החסד שהוא לבן זה הגלגול הראשון, וכשהתלבש ביצחק נצרף באש הגבורה שלו שהוריד את כל הסיגים, ז"ש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, וכשהתלבש בגלגול השלישי ביעקב הארה צורותו ועשה תולדות מי שמוליד הוא קו אמצעי, תפארת, יעקב.

קחכ למה היה צריך אדם הראשון להתגלגל כל כך בשלשת הגלגולים הללו, ומשיב אלא הקב"ה צווה ליצר הטוב וליצר הרע שהם אדם טוב ואדם רע, שלש מצוות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. ע.ז הוא שכתוב ויצו ה' אלקים על האדם לאמר לומד מפסוק זה את שלושלת הגלגולים והתקונים. ואמרו בעלי המשנה, אין צו אלא ע.ז. על האדם זה שפיחות דמים, לאמר זה גילוי עריות. על שלושלת מצוות אלו נאמר יהרג ובל יעבור

קכט ובצווי זה הצטוו היצר הטוב והיצר הרע ביחד, שהם אדם הטוב ואדם בליעל. אחר שעבר היצר הרע על מצוות הקב"ה גזר עליו מיתה, אמר היצר הרע, מה אעשה אם אני אמות, יקח הוא היצר הטוב עבד אחר, כי היצר הרע הוא עבד ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שיקח יירש מקומי. היצר הרע יודע שהוא עבד, ולא רוצה שיקחו את מקומו, מאחר ואין לו קיום כאשר משתמש ברצון לקבל לעצמו, ויכול להשאר בתפקידו כל עוד האדם חוטא, ולכן הסיטו לאכול מעץ הדעת

אדם בליעל שאינו רוצה עבודה נפשית לתיקון שה"ס היצר הרה היה מלאך קדוש והיה הגדול בין המלאכים ששמשו לאדם הראשון בקן עדן, ואיסור עץ הדעת טוב ורה היה חל גם על מלאכי מעלה, וסמאל שהוא אדם בליעל מאחר ועבר על איסור ההוא ואכל מעץ הדעת, שפירושו שעורר את ההשתוקקות הגדולה שהמשיך הארת החכמה מקו שמאל ממעלה למטה, ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בליעל וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה כי צד הטומאה סופו שיתבטל מהארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיוון שסמאל נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מהעולם.

מכאן שמי שמושך תענוג שאינו ראוי, לא ישאר ממנו כלום וז"ש לבתר דעבר יצה"ר על ציווי הקב"ה גזר עליו מיתה, היינו שנפגם ויצא מצד הקדוש לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי צד הטמא סופו שיתבטל מהעלום. וז"ש אמר מה העבד אם אני אמות איהו נטיל עבד אחר, כי מקודם שנפל מקדושתו היה המשמש הגדול לאדם הראשון בגן עדן ואחר שנטמא הבין, שאדם הראשון יקח מלאך קדוש שישמש במקומו בגן עדן. לפיכך חשב למטה גם את אדם וחווה כדי שישאר בשמושו כמקודם לכן. ניצחיות ניתן להשיג רק בצד הקדושה

קל מה עשה, הלך הוא ואשתו לילית לפתות את אדם ואשתו שמצד הטוב, היינו אדם וחוה, בת זוגו של יצר הרע שהיא לילית פיתתה את אדם שהוא יצר הטוב, ועליה נאמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מהעץ ונק גם חוה הראשונה. והיצר הרע פיתה את חווה וגרמו להם מות.

פירוש שבאכילת עץ הדעת נבחן שאדם הראשון השפיע השפע הקדוש אל אשת סמאל ועירב הקדושה בטומאה וסמאל השפיע הזוהמא שלו אל חווה.

קלא משום זה הפשיט הקב"ה את אדם הראשון שהוא יצר הטוב מגופו שבגן עדן, וממלבושיו אותו ואת אשתו, ז"ש וידעו כי ערומים הם, וגירש אותם מגן עדן ז"ש ויגרש את האדם, את בא לרבות שבת זוגתו חווה גורשה עמו. הלבוש הוא בחינת דרכי ההיגיון, ולאחר שהפשיטו, הלבישו בהיגיון חדש דרכו יתפוס את המציאות. היו להם לבושי אור (חוזר שתוקנו) והלבישם לבושי עור. נתן להם לבושים של תאנה, היינו של בחינת שלא לשמה, דרכה יוכלו להגיע ללשמה, אם יפעלו ברצון כראוי. אדם הראשון עשה תשובה מאה ושלושים שנה, גימטריה סיני, גימטריה סלם, כלומר נתן את חלקו האפשרי שהוא חמש פעמים שם הויה.

קלב והקב"ה הורידם את אדם וחווה לשבע ארצות שהן גיא נשיה ציה ארקא ארץ אדמה תבל. כשעשה תשובה היה מצפצף ועלה, ועכ"ז היה ערום בלי לבוש הוא ואשתו. ישנם טועים המבקשים שיחרור מלבושים, וחושבים לקבל בלי אור חוזר. את הערווה יש לחסות ששם נמשך האור לתאוות הפרטיות, ודווקא כאן דרוש מסך ואור חוזר. החטא גורם שלא יהיה כוח לייצר אור חוזר, לכן נפל האור חוזר תחת הפרסה. ​​ כעת יש לעשות את העבודה בשלשה קווים, הכנעה הבדלה המתקה, שהם שלושה הגלגולים של האבות שבאים לתקן את החטא.

אור חוזר הוא כלי, שגם כלי זה מאיר לאדם, ע"י ההשפעה שבו. היכולת להתנגד לקבלה מופקרת לדחות סיפוקים, היא תחילת העבודה לבניית כלי

קלג ​​ מה עשה הקב"ה, הביא את אדם הראשון בגלגול באברהם ואת אשתו חווה הביא בגלגול בשרה, והקב"ה היה מצרף אותו בכור שלכסף המעורב באבר שהוא עופרת שהיא בחינת קליפה. מיד אנשי נמרוד הטילו את אברהם באש באור כשדים, התלבן הכסף והוציא מתוכו הזוהמא שהיא עופרת לחוץ. כמו זה התלבן אדם הראשון שהיה מגולגל באברהם והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ, זה ישמעאל שהוא הזוהמא שהטיל הנחש שהוא לילית בחווה.

קלד אח"כ בת זוגתו של אדם שהיא חוה התגלגלה ביצחק ונתאדם באש הדינים, והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ שהוא עשיו, והאדום שלו הוא כדם השחיטה, הרומז לעקדת יצחק. ומשום שהנקבה שהיא חוה התגלגלה ביצחק שהוא קו שמאל, ע"כ נק קו השמאל נקבה.

אדם וחוה ה"ס ימין ושמאל ולפיכך האדם הראשון שהוא ימין התגלגל ונתתקן באברהם שהוא ימין. חוה שהיא שמאל התגלגלה וניתקנה ביצחק שהוא קו שמאל משום שהשמאל הוא נקבה, ע"כ התגלגלה הנקבה ביצחק. בד"כ אין גלגול באשה אלא בזכר, מפני שצד אשה הוא צד המקרה, וצד הזכר הוא צד הצורה. את הצורה יש לשנות, לכן הגלגול הוא לתקן בשלשה גלגולים בד"כ מצורה של בעל מנת לקבל, דרך להשפיע בעל מנת להשפיע, עד לתכלית של לקבל על מנת להשפיע. גלגול גמטריה חסד, וזה הזכר צריך להתגלגל

קלה אח"כ באו שניהם אדם וחוה ביעקב ובת זוגתו, הוציאו ממנו זרע והגוון שלו ירוק המסבב אותו, וזה הוא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר, היינו ג גלגולים של אדם הראשון באברהם יצחק ויעקב. אם רוצים לתקן, התיקון צריך להיות ע"י גלגול, כלומר שינוי נפשי לצד האדם שבאדם בכל פעולה.

זוהר חדש יתרו ל - לג ​​ שיעור 11

גווני העיניים

הספירות הן התפיסה של העולם העליון, והן מאירות לאדם בתורה. האורות באצילות הן ללא גבול מפני ששם הדבקות בבורא שלמה. כדי לקבל הארה אין סופית, על האדם לתת יגיעה נכונה, ותלויה במעשי האדם.

יגיעה מחייבת תנועה, התנועה מייצרת צורה מופשטת דרכה ניתן ללמוד את החוקים בעליונים ולזכות באור התורה בהסתכלות נכונה.

התנועה הראשונה שצריך לעשות היא בחינת החסד, היינו ביטול האגו, עליו לעזוב את עצמו, ולהיות בהשפעה בלבד.

תנועה שניה, ניקוד צירה, גבורה היא היכולת לראות ב דברים, קונפיקט, שאלה, הבחנה בין רצון הבורא לבין רצון הנברא.

תפארת ניקוד חולם, היא חיבור וכאן התנועה הנדרשת היא לחבר גם את העובדה שאני עוזב את עצמי, לבין הרגשה עצמית, שילוב ביחד.

נצח, בחינת ניקוד חיריק, היא נקודה מופשטת ואז לבוא לניקוד קובוץ בו מקבצים בנפש את כל הרצונות לקדושה.

אלו התנועות המנענעות את הרצון כדי שיוכל לראות כראוי את האמת. הסתכלות נכונה אומר שאדם מפנים שהכל טוב, גם יודע שבכוחו לתת יגיעה ולעשות עבודה, וגם שילוב של הרצון הפרטי, הכפוף לרצון הבורא.

קיא וצריכים לחזור לדבר הקודם. עיניים ירוקות שמצד הטהור הן רחמים מצד הת"ת והגוון הירוק שבהן הוא מצדו. כי גוון הת"ת הוא ירוק, מאיר באור של אבן מרגליות

קיב כי משום זה נקראים הספירות ספירות, משום שהגוונים שלהן מאירים כספירים יקרים ואל כספירים שהם פסולת של העולם השפל, אלא כאבנים יקרות ומרגליות של גן העדן שהאור שלהם הוא מסוף העולם עד סופו ממלכות עד בינה ואלו הן הספירות המאירות לאדם בתורה כולה עד אין שיעור בהסתכלות דרך ת"ת, עיניים ירוקות, רואים מסוף העולם ועד סופו.

קיג כי יש מרגליות ואבני יקר שהן מנשמה רוח ונפש של כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה שמשם הנשמה, והמלאכים שמעולם היצירה שמשם הרוח, וד' רוחות העולם העשיה, שמשם הנפש צד האופנים. האור של המרגליות האלו, יש לו שיעור, ויש לו ראש וסוף, אבל לאור של נשמה רוח ונפש שהם בדרך אצילות, מבינה ת"ת ומלכות אין לו שיעור.

קיד ואלו הנשמות הם בדרך אצילות שהם מבינה ת"ת ומלכות דאצילות, אבל נשמות אחרות נאמר בהם ספיר גזרתם. כמו שהעמידו הראשונים שכל הנשמות גזורות וחצובות מכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה. רובם נמצאים בתחתית עולם עשיה

קטו ואל אלו י"ג הגוונים מאירים בעינים שבגוף של גן עדן ובהן שבחה התורה שהוא ז"א לשכינה שנאמר הנך יפה עיניך יונים ומשה משום שהתלבש בגוף ההוא של גן עדן התחתון נאמר בו וייראו מגשת אליו.

קיז כעין זה יש בתורה כמה לבושים כמה פנים הנק פנים הנראים ופנים שאינם נראים. והקב"ה אינו מתגלה בתורה, אלא לכל אחד כפי מעשיו וכפי נשמה רוח נפש שלו לפי המקום שנחצבו הקב"ה לא נימצא באף מקום, ההשפעה שלו נמצאת בכל מקום. ז"א לא יורד לבי"ע. עצמותו יתברך מחוץ לרצון לקבל, אך השפעתו בכל מקום בבריאה ואין עוד כוח מלבדו, לכן מצד כוחו הוא יתברך בכל מקום.

קיח העיניים צורת ההסתכלות של האדם הן כעין גלגל המגלגל עגולים מצד דחיפת המים, וזה הוא סוד הגלגלים והולכים בקו המדה באורך שבהן ובעומק שבהן.

קיט וסוד הדבר מי מדד בשעלו מים, והם ה מדידות ומדד בה כגון זה והם נקודות אלו ה"ס חג"ת נ"ה כיצד, מי מדד בשעלו מים א וזה הוא חסד ושמים בזרת כתן א וזה הוא גבורה כי זרת הוא גבורה, וכל בשליש עפר הארץ א שהוא ת"ת שהוא שליש היי קו הג' ושקל בפלס הרים א שהוא נצח, וגבעות במאזנים א שהוא הוד ששם בית המקדש.

מי יכול ללמד אותנו את דרכי התורה, האם הרצונות הגויים שלנו. הנקודות יוצרות תנועה בכלים, כך יש תנועות שעושה אדם בגלגל העין, כלומר בצורת ההסתכלות, ובלימוד פנימי יוכל להסתכל כראוי בחוקים העליונים.

קכ וסם סוד ו שהיא ז"א קו אמצעי היוצא מהמדה שהיא י שה"ס המסך דחירק שבכחו מכריע ומיחד ב הקווים ימין ושמאל ומשלימם, ומודד בהם ה מדידות בחשמש ספירות שהוא מודד ג קווים מחזה ולמעלה שהם חג"ת וב' קווים מחשז ולהמטה שהם נ"ה הכלולות ב אות ה תחתונה שהיא מלכות, ודאי י שלה היא המדה שלה.

המסך דחירק שקו אמצעי פועל מודד עמו ​​ שיעור הארת ימין ושמאל שלמעלה מחזה שהם חו"ג והארת ימין ושמאל שלמטה מחזה שהם נ"ה הוא לקוח מהמלכות כי כל מסך הוא בחינת מלות ונמצא ש י שממנו יוצא קו אמצעי הוא מלכות, וז"ש שאות י של ו היא מדה של המלכות.

קכא ואלו ד גוונים שבעין לבן אדום ירוק שחור שהם חג"ת ומלכות, קו המדה אמצעי המודד בהם לד' רוחות דרום צפון מזרח שהם חג"ת ומערב שהוא מלכות, וקו המדה הוא ו י היא גלגל שהיא עגולה כגלגל. וגלגל עם ו נעשה גלגול שעולה בחשבון ע"ב

סוד ג קווים המאירים בהארת חכמה ה"ס השם ע"ב היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט וסדר הארתו הוא רק בגלגל בתלת דוכתי, היי שהאור מתגלה בג' קווים בזה אחר זה בג' מקומות וגלגול הזה נעשה על ידי קו אמצעי שהוא קו המדה, היי ו שהיא קו אמצעי היוצת מהמדה שהיא י שהיא המסך דחירק, ועיקר כח הקו אמצעי לוקח מהמדה שהיא המסך לפיכך נבחנת י לגלגל שהיא המגלגלת את ג הקווים להאיר כסדרם בזה אחר זה. אמנם ו היא הפועלת את זה כי עצם הגלגל הוא י שהיא המסך המכניע את השמאל, אבל ו היא הפועלת את זה וע"כ מרמז שה ו הנוספת על הגלגל עושה גלגול, כלומר שהגלגול על תלת דוכתי מגלה את שם ע"ב המגלה הארת החכמה וע"ז בא הרמז שגלגול הוא גימ' ע"ב

וו הוא הכוח המניעה, הגלגל אות י הוא הכלי, והחכמה מתגלית רק בכלי. כאשר מסתכל אדם בצורת השפעה, צבע לבן החסד, אז אם יעסוק בתורה יהיה חכם.

קכב כשגלגל העין של האדם מתהפך על ידי הקו שהוא ו והעין מתהפכת על ידו ללבן שהוא חסד, היי שהחסד שולט על כל צבעי העין מתגלה באדם שזה הגלגול שלו מזמן הראשון היי מיום הראשון שהוא מצד החסד ואם יעסוק בתורה יהיה חכם שהוא מקו ימין כי החכמה היא בקו ימין משום ששם נאמר בה הרוצה להחכים ידרים.

קכג ואם לא יעסוק בתורה יהיה חכם בדברי העולם שיצייר בידו כמה ציורים וכמה מלאכות, אע,פ שלא למדו אותו בעולם הזה, ומי שאינו עושה דבריו מלבו וממחשבתו מטרם שלמדו אותו, אין זה מגלגול הזה כלל שהאו גלגול החסד.

קכד וכשגלגל העין מתהפך באדם לשמאל באדום השולט על הגוונים האחרים שבעין, הגלגול שלו הוא מזמן השני היי מסוד יום שני שהוא גבורה, וזה יהיה עשיר בלי יגיעה ובלי עזרת המזל. עליו נאמר הרוצה להעשיר יצפין היי שימשיך מקו שמאל שהוא צפון היי גבורה. וטוב לאדם שיתקרב אליו כי הוא נדיב בכספו משום שלא התיגע בו, כי אותו שהתיגע להשיג כספו, אל תקרב אליו כי הוא קמצן. יש להתקרב לאדם שהוא עשיר בדברי תורה, שהוא יודע שהכל בא מהבורא, ולאן אינו קמצן.

וכשגלגל העין של האדם נהפך לגוון ירוק השולט על שאר הגוונים שבעין, אדם זה הוא בגלגול שלישי היי מסוד יום ג שהוא ת"ת וקו אמצעי ויהיה חכם בתורה ועושר בכסף שלא התיגע בו. זה הוא שלם בכל מצד יעקב שנאמר בו ויעקב איש תם. וזה סוד הכתוב הן כל אלו יפעל אל פעמים שלש עם גבר שה"ס ג גלגולים בג' גוונים לבן אדום ירוק

קכו ועתה צריך לפרש מי הוא העין המתהפך בגלגול של שלשה גוונים לבן אדום ירוק. ואומר זה הוא אדם הראשון שמצד הטהור כי יש אדם אחר שמצד הטומאה ולא עוד אלא ג אדם הם, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, שהם מצד הטהור ויש אחר מצד הטמא שהוא אדם בליעל, אי אוו, יצר הרע. אדם טוב הוא יצר הטוב כי כך העמידו הראשונים, גם את לעומת זה עשה האלקים, שיש אדם מצד הטהור כנגד אדם בליעל שמצד הטומאה. צריך גם את צד הרע כדי לקחת ממנו כל פעם רצונות אותם מחזיקות הקליפות כדי לתקנם.

זוהר חדש יתרו כח - ל ​​ שיעור 10

אריה שור נשר אדם

המרכבות העליונות הן הבחינות המאפשרות חיבור בין התחתון לעליון. דמויות של אריה שור נשר, הם צורות התגלות אותם יכול לצייר אדם בנפשו, ובעזרת הדמיון להתחבר כדי לקבל את אור החכמה, הוא אור האהבה. חוכמה זו ניתן לקבל דרך ל"ב נתיבות חכמה, נתיבות שמכוסות ע"י צורות החיות.

האדם לא יכול לתפוס מהות של דבר, אלא כיצד הוא מצטייר ופועל עליו, כלומר דרך הלבושים יכול ללמוד ולפתח כלים לקשר, לפי הדרכת החכמים.

האני של האדם הוא בחינת המלכות, שעוד בעולמות העליונים היא הנשמה שבחרה ביתר דבקות בבורא, ולא ניתן להפר רצון והתחייבות בעליון, אלא על האדם הרוצה להגיע לתכליתו, לפעול כראוי ולשאוף ליתר דבקות.

בתהליך הבניה לא ניתן לקבל בזמן תיקון את מלוא ההטבה, אלא בונים ביראת פנימיות דרך בחינות ההשפעה. לתכלית מצד הזמן קוראים שבת, ומצד המקום זה עץ הדעת בו הכשיל הנחש את האדם שניסה טרם הזמן לקבל את מלוא ההטבה. כלומר בשלב זה לא ניתן לעבוד עם עצם בחינת האדם הראוי למלא ההטבה, אלא עובדים בדרך שלשה קווים שהם אריה שור נשר, ימין שמאל ואמצע, דרכם ניתן להגיע רק לתפיסה של התכללות, אך לא לעצם המלכות, לבחינת האדם, אלא למלכות שהתכללה בהשפעה. זוהי בחינה זמנית לזמן התיקון, כמו השבת שהיא רק מעין או טעימה של השבת השלמה בגמר תיקון.

קה וסוד הדבר בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף אלו י"ב הגוונים שהן הצורות שא' עליונה שהיא ת"ת אדם היי ז"א מתלבשת בהן. שהוא יוד הא ואו הא אלו הם נתיבות החכמה היי שבהם מתגלית החכמה והנתיב דלא ידעו עיט שהוא א שהוא אדם היי המלכות, עליו נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, כי היא התעטרה בי"ב גוונים שהם ו"ו כלומר שהתלבשה בהם והיא עצמה לא התגלתה, עליו נאמר כי לא ראיתם כל תמונה.

יש ב בחינות אדם. א הוא ז"א שנק אדם בסוד הויה במילוי אלפין, יוד הא ואו הא גימרטרייה מ"ה כמספר אדם. ב היא המלכות שנק אדם בסוד חיה הרביעית שהיא פני אדם. שאלו י"ב גוונים המרומזים ב וו מתלבש בהם ז"א שנקרא א עליונה ונק אדם בסוד ת"ת אדם שה"ס יוד הא ואו הא גימ' אדם שבהם מתגלה החכמה. נתיב לא ידעו עיט, א הוא אדם, היינו המלכות שנק אדם וה"ס א במילוי ב ווין בסוד נתיב דלא ידעו עיט, היי המלכות מבחינתה עצמה שהיא נגנזה ונעלמה, עליה נאמר במופלא ממך אל תדרוש משום שנגנזה. שהיא מתעטרת בי"ב גוונים והיא עצמה לא התגלתה.

קו ויש למטה דמות אדם ולא אדם, עליה נאמר ותמונת ה' יביט, וזו היא נפש השכלית מצד המלכות, הרשומה בכל גוונים אלו והיא נק ג"כ יוד הא ואו הא וזה השם מ"ה שלמטה במלכות.

כבר התבאר שעצם המלכות שה"ס המלכות דמדת הדין נגנזה ונעלמה ומה שנגלה בספירת המלכות היא רק המלכות הממותקת בבינה שהיא נחשבת ליסוד ולא למלכות עצמה. אדם ממש זו המלכות שנגנזה ברדלא, התמונה היא ציור, התכללות.

שיש במלכות למטה דמות אדם היי צורת מלכות ואינה צורת אדם, כי עצם המלכות נגנזה ואינה. ע"כ נבחנת לפני אדם שהיא מקבלת לתוכה ג הקווים אריה שור נשר, אבל ולא אדם, שעצם בחינת אדם אין בה. שהוא הסבה שאין יותר מי"ב קוונים, עליה נאמר ותמונת השם יביט, כלומר היא המלכות הנגלית, אבל עצם המלכות אינה נגלית. שזו המלכות היי הממותקת בבינה המקבלת לתוכה כל הגוונים היי שה"ס חיה רביעית ולא בחינתה עצמה. יש מלכות, החיה הרבעית, אך אפשר רק להתכלל, אין בה צד האדם שנגנז, לכן רק ג קווים שנותנים י"ב בחינות

קז הרוח שהוא ת"ת רושם רשימות במלאכים שהם ארבעה, מיכאל גבריאל נוריאל רפאל, ועולים שולטים לעשרה שהם אראלים, שפרים, חשמלים, שנאנים, תרשישים, אופנים, אלקים, אישים, חיות, בני אלקים.

קח וכולם מתלבשים ומאירים בגוונים של ד פנים, היי פני אריה פני נשר וכו שבהם י"ג גוונים כי הגוונים לבושים למלאכים כמו גוף המתלבש בלבושים, והם מראים הצורות בלבושים אלו אל הנביאים. והרוח שהוא ת"ת רוכב במלאכים ברוח שהוא רוכב בגוף, כלומר שעולם היצירה ששם המלאכים, הם בחינת גוף לת"ת דאצילות והת"ת הוא הרוח המתלבש בגוף ההוא. וסוד הדבר, כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.

קט הנשמה היא מצד הבינה ועליה שורה מחשבה שאין לה סוף, ובה אין דמיון ואין צורה ואין דמות. משום שהיא עולם הבא, היי בינה שאין בה לא צורה ולא דמות, כמו שהעמידו בעלי המשנה, העולם הבא אין בו לא גוף ולא אבר. והנשמה שהיא בינה מתלבשת בכסא שהוא אדם שבעולם הבריאה, ובארבע רוחות של אותו עולם, שם בנשמה נאמר כי לא ראיתם כל תמונה עליה נאמר עין לא ראתה אלקים זולתך. לא ניתן להבין דבר בנשמה, אלא לפי הלבושים

קי ובמחשבה הזו היו מציירים כל הנביאים כל הדמיונות וכל הציורים שלמטה ממנה, ולמעלה ממנה אין תופסים ציור כלל. בה לא היו יכולים לתפוש ציור ולא שום גוון, כל שכן למעלה ממנה.