הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 27 | השקפה| עט-פא

זוהר חדש יתרו עט – פא  שיעור 27

ענף שבתאי וב' רוחות ונשמות ערומות

בניגוד לקדושה כח הטומאה מנסה לקחת את הכוחות שבבריאה, ואיתם להילחם בבורא.

כח הבריאה הוא כח ההשתוקקות העצמית, הרצון לקבל.

כח הבורא שבבריאה נמצא בנשמה שהיא חלק אלוקה ממעלה.

מחלוקת בין שני כוחות אלו, כאשר מנסים לקחת מכוחות הבריאה, בלי להיות ככפופים לכח הבורא. בטומאה מבקשים לבנות מגדל גבוה עד השמים, ולקחת לעצמם שליטה עצמית בחינת כוחי ועוצם ידי.

על האדם לבוא בביטול לעליון. הנשמה אינה השלם, היא חלק אלוקה ולכן עליה להיות כפופה לשלם, לקב"ה.

הכתפיים מסמלות את צורת העבודה שעושה בעולם, וכמה יגיעה מוכן לקחת עליהן. על כתפו השמאלית יש לו ג רשימות שתים אדומות מקו שמאל ואחת שחורה שאף היא משמאל אך אסור לקבל בה, אך רשימה השחורה יש בה תועלת שהיא מושכת אותו להתקרב לאנשים ומתחבר בהם שלא יחשבוהו למצורע

זה לעומת זה עשה אלוקים, את כח הנברא וכוח הבורא שבאמונת הנברא. בנוסף יש קודשה וטומאה. היצר הרע הוא משקולת איתה מתאמנים לקחת ממנה את הכוח. ישנן רצונות של קדושה, ניצוצות המוחזקים ע"י הטומאה, ויש להעביר כח זה חזרה לקדושה.

הדג מסמל את כח החַיּוּת שבים, כח המלכות הרוצה לעלות לקדושה. חַיּוּת שיש לו סנפיר וקשקשת רוצה לעלות בקדושה. הוא שונא פי אור, כלומר אומר לעצמו לא באתי לעולם כדי להישאר במקום להתקדם, לא מוכן לקבל אור לרצון לקבל, ויש לו קשקשת שהם קושיות, שאלות בדרך השם, קושיות מסך.

אוכלי "פירות ים" הטמאים אומרים בגאוותם, תהיה פתוח לאור, תקבל לעצמך.

מום נולד בו בלילה, משום שאכל דג ושתה מים ויצא, באותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, וענף אחד ממנו היה נמשך להתפשט למטה ויצא בגילוי ראש, והענף הכה בו ע"י ב רוחות השולטים באותו ענף וכשהוכה האדם הזה רשמו בו שתי רשימות אדומות ואותו הענף רשם בו אותה רשימה שחורה, כי דבריו של שבתאי משתמשים בשחור.

וסוד הזה שולט בעם של שבתאי אבל לא בעם הקדוש משום שהעם הקדוש אין לו חלק ונחלה בכוכבים ובמזלות, אלא בהקב"ה בלבדו. וישראל צריכים להראות שמחה ואכילה ושתיה ובגדים לבנים, או של צבעים יפים ולתקן הבית והשולחן ביום הזה. התפיסה האֳמוּנִית של היהודי, תפיסת השם שלו, רק היא קובעת מה קורה איתו, כלומר הוא מעל המזל, ומקושר ישירות לקב"ה בהתאם לאמונתו.

אומות העולם אינם משתמשים בגוון השחור של שבתאי, הם עובדי כוכבים ומזלות.

ראיתי בספרו של שלמה המלך שיש אנשים שנולדות בשעה שענף הזה של שבתאי שולט והם תמיד עצבים שאינם שמחים לעולם, חוץ אם עוסקים בתורה ומתאחדים עם הקב"ה. לכן כדאי לו לאדם בנקודת הרצון, במלכות שבו, יעסוק בתורה, בשמותיו של הקב"ה.

יש ואדם זוכה ליסודות ושורשים מצד אבותיו, אך זה לא יעזור לו כל עוד תת המודע שלו אינו מתוקן.

הרוחות ערומים בעולם הזה, שאין להם לבושים מתורה ומצות, וכשיוצאים העולם הזה משוטטים להיכנס בעולם ההוא ונועלים השערים לפניהם בכל צדדי העולם ואינם מוצאים מנוחה עד שהם יוצאים ומשוטטים בעולם והם נק בשם שכנות. הם מסתובבים מפני שלא מכניסים את האנשים להיכל המלך אלא כאשר מלובשים כראוי.

אחר השבת יוצאים ומשוטטים בעולם, ומודעים דברים במראות הלילה לבני אדם. כמובן שמראים להם מראות של שקרים ולא אמת. אלו אנשים שעוסקים ברמאות בעולם הזה, לכן קורא אותם הזוהר ערומים, דהיינו יש בהם עורמה, הם לא יכולים להיכנס להיכל המלך, מפני שרוצים למלא את רצונם הפרטי.

מיסטיקנים רבים, או אלו שלומדים קבלה בלי תורה ומצוות, הם ערומים כלומר מחוסרים תורה ומצוות, ואינם ראויים, אלא לראות בלילה מראות שווא.

במצב זה נמצא האדם בסכנה, במציאות, אשר מה ששולט עליו הן אותן רוחות הגורמות לו לפעול, הוא לא יכול להפטר מהן, ואז הוא רמאי שבורח, אין לו מנוחה, או שרדוף אחרי תאווה ואין לו מנוחה.

ובאים אלו ב רוחות ונשמה אחת שמשורש אדם והם מודעים לו דברים בעולם, מהם אמת ומהם אינם אמת. כאן המידע שמקבל האדם מסוכן, מפני שמעורב טוב ורע, שהרי כל שקר שותלים גם נקודת אמת. ולפעמים הרוחות מודיעים לו דברי אמת לזמן קרוב. אבל לזמן רחוק אינם תופסים, וטועים האנשים שבונים על מידע כזה, ומפתחים תיאוריות רוחניות, ולאחר זמן מתברר שהיו זמניות ולא ברות קיום. אז מתאכזבים, אין בהם מנוחה.

טבע הנשמה אמיתי. היא קיבלה מידע אמיתי, אך אותן ב' רוחות השתלטו על האדם, ומשבשים את המידע מהנשמה.

הקב"ה נתן לך תורה ומצוות כדי שתבוא בשמחה להיכל המלך, ואם חלילה אינו מקיים תורה ומצוות, הוא ממליך על עצמו ב' רוחות אלו שישלטו בו.

אדם ההולך בדרך קדושה, לומד תורה, ומתאחד עם הקב"ה, אז אין לרוחות אלו שליטה עליו.

התורה מציגה דרך של פעולה המאפשרת להבין, ולעורר את הקדושה, ולעומתה, הפוכה היא דרך הטומאה, שגם לה פעולות ומעשים כדי לעורר את שורש כוחם.

יש לפעול את מצוות התורה כדי להיות מסוגלים לפעול את הסדר שבקדושה, כדי לייחד קודשא בריך הוא ושכינתא. הקדושה באה לייצר אחדות, והטומאה לייצר תאווה פרטית.

דג מבטא שאות ד הדלות, באה לפני ג גומל חסד. הם רצו את הדגה שהייתה במצרים, כלומר שמו בחשיבות את הדלות, את התאוות האישיות, לפני החסד, אומרים בכך שאינם מאמינים בקב"ה אלא בעצמם.  דג זה אחד שאומר קודם אעשה לביתי ואחר כך אפעל לטובת היחד, לטובת הכלל.

כשאכל דג ושתה מים, היינו שהתפתה למעשים רעים של צד האחר, למשוך הג"ר דחכמה דשמאל ע"י אכילת דגים ושתית מים, שע"יז נפלט ויצא לחוץ מהקדושה ונמסר לכוחות של הצד האחר. הוא נפלט מפני שאכל דג שותה מיד מים. הים הוא חומר הגלם, ממנו עולה הרצון למקום היבשה כדי להיתקן, מאחר ואין ישוב בים.

הישוב בא לאחר הסתלקות הים, והתגלתה היבשה שעליה יכול להיות קיום. היבשה נדרשת כדי לפתח שותפות של האדם עם הקב"ה.

הים הוא חומר גלם, כמו משהו גולמי, רצון לחיות בלי עיבוד ושותפות של האדם. ואז מייצג את הטומאה.

כל בעלי החיים שביבשה, באו מהים, אז לכאורה אסור היה לאכול דגים.

אלא בדרך תורה ומצוות אוכלים רק דגים בעלי סנפיר וקשקשת, כלומר בעבודת הנפש אוכלים דאגות כיצד להתחבר לבורא. דאגה, ששונאת לקבל את האור, הם דגי הים הכשרים, שרוצים שנדוג ונאכל אותם.

דגים שאינם כשרים רוצים להישאר בים, במקום הגולמי, לכן זוהי עבירה חמורה לאכול דגים בלי סנפיר וקשקשת, מעבר לאחד הדברים המטמאים ביותר את נפש האדם.

הים חומר גלם. גולם = גימטרייה חכמה. הים מסמל מקום של חכמה בלי אויר חסדים, אלו יורדי הים שמחפשים את התענוג הגדול כפי שהיה בחכמה, מבלי שהם רוצים לעבוד עם הרצון לקבל.

יורדים אלו מחפשים קמעות וברכות שיחליפו הצורך לתת יגיעה תוך ביטול, ולעשות רצון הבורא יתברך.

ישנה סכנה אך גם תועלת אפשרית בכך שאדם יכול להיעזר בכוח של הקיפאון הזה, בתנאי שלא מרמה את עצמו, יודע שזה רע, וכאן עליו לתת יגיעה. עליו להפסיק להיות גאוותן המחפש עוצמה אישית למטרת תאוותיו.