זוהר חדש יתרו צא - צג שיעור 31
רוּחַ סְעָרָה
אומר יחזקאל שקיבל הנבואה בעולם היצירה, ולא בסוד עולם הבריאה שהוא בשם אהיה, כפי שזכה הנביא ישעיה.
שלו וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן. זה הוא סוד שאמרנו שהרוח בא לשבר לפני נבוכדנצר הרשע שהוא ראש של ארבע מלכויות, נק רוח סערה משום שהוא מסעיר הכל.
רוח סערה היא אחת משלוש הקליפות של הצד האחר. קליפות אלו הן סוג של גלויות בנפש האדם הפועלות כל הזמן.
שלז והיינו הסוד שהקב"ה גילה לאליהו שכתוב, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים וגו לא ברוח ה' ודאי. היינו רוח סערה, ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' והיינו ענן גדול שכאן. שענן ההוא היה מרעיש והולך שהוא גדול, ואחר הרעש אש לא באש ה' ודאי אש מתלקחת שכאן.
שלח וכל אלו רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת הם קליפות המסבבות את המוח זה לפנים מזה וזה לפנים מזה. ואש מתלקחת ההיא שאוחזת בתוכה אותו נגה שכתוב, ונגה לו סביב, זה נגה הוא לפנים מהכל וזה הוא שמתאחז במוח. הפנימי מוח, הוא המוחין שמקבלים שזו השגה. הקליפות סובבות ומפריעות לראות משהו מחוצה לי, ולפרש אותו כאשר המידע עובר דרך הפילטר של הקליפות שמשבשות את האור שניתן לקבל.
כמו בגשמיות הקליפות שומרות על הפרי שהולך וגדל, הפרי הם סודות התורה, ההופך לזמין רק למי שראוי להשיג סודות אלו.
קליפת רוח סערה מסעירה את נפשו של האדם. התרגשות של סערת נפש מחזיקה בפנים סודות גדולים מאד, אשר רק חכמי לב יודעים להסתכל על סודות אלו שבתוך סערות הנפש.
קליפת הענן באה לפעולה ברעש, המרעישה את נפשו של האדם. קליפת האש המתלקחת שורפת הכל, הכעס.
הקדושה המזינה את הקליפות הללו, הם רוח השם, רעש השם שהוא הענן כמו שהלך עמוד הענן לפני העם, ואש השם שהיא התלהבות בדרך השם.
שלט כאן הוא סוד ארבע מלכויות המסבבות הכל. רוח סערה זהו מלכות בבל, ענן גדול מלכות מדי, אש מתלקחת מלכות אדום, ונגה לו סביב מלכות יון, ונוגה מסבב אותם ולא שנגה הוא בהם, כי כתוב בהם סביב משום שאין בכל המלכויות שתהיה קרובה לדרך האמונה כמו מלכות יון. אף כאן בקליפות אלו אין מי שתהיה קרובה למוח כקליפת נגה. וזה נוגה לו סביב ולא נוגה בו, אלא שיוצא מתוך המוח ומאיר סביב סביב. מלכות יון קרובה לקליפת נגה, ויש להיזהר לא להתבלבל עם הפילוסופיה שלהם. באופן מתחלף כל פעם עולה אחת מ - ד' המלכויות, ומקבלת הזנה מקליפת נוגה.
אז פעם רוח סערה שולטת בנפש האדם, ופעם אש תשוקה לדבר משתנה משתלטת עליו, או דיכאון
חיות הקודש מדברות את דבר השם, מפני שהן נמצאות קרוב למוח.
שמ ואלו ד מלכויות מתחלפות כשאחת מהן שולטת על האחרות נדחות כל אלו האחרות, ואותה השולטת נכנסת לקל מנגה הזה, ובו היא שולטת להיות קרובה אל המוח. כלומר שאין מקומן קבוע, אלא אותה המלכות ששולטת נכנסת לפנים בסמוך לנגה, ומקבלת ממנו והאחרות נדחות ממנה ומסבבות אותה. יש ג קליפות טמאות, ענן גדול, רוח סערה ואש מתלקחת, שיכולות להתחלף בינהם. קליפת נוגה השייכת ביהודי והחשמל, הן בחינות קבועות כנגדם ישנם חמישה כלים כתר חכמה בינה ת"ת מלכות, שכנגדם מוח עצמות גידים בשר ועור.
בצמצום ב מלכות עלתה לבינה והוציאה 2 מדרגות מחוץ לקדושה, בשר ועור שאינם יכולים מדרגות פנימיות, לכן המוחין שנכנסו למדרגה, חסרים האורות העליונים, ומה שנכנס זה נפש רוח ונשמה בלבד.
יחידה וחיה נשארו כאורות מקיפים, ובשר ועור נק גם חשמל בשר, ונוגה עור.
מכאן שחשמל ונוגה הן סוג של בחינות שיצאו מחוץ למדרגה, ואי אפשר להשתמש בהן, הן מסבבות על הכלים, ולא ניתן להשתמש בהן בקדושה, אז בזמן תיקון לוקחים מהן בהדרגה רצונות כדי לשנות את צורתם לקדושה.
לעתיד לבוא כאשר אותה מלכות של צמצום א שעלתה, תרד חזרה בסוד מטי רגלין ברגלין, יהפכו חשמל ונוגה ללבושי אור.
כדי לראות טוב, צריך להיות מסוגל להסתכל החוצה, לחדור את הקליפות, את נוגה, וכן יש לחדור לחשמל שהוא הפנימי, שם נמצאת ההשגה.
להסתכל מעבר לקליפות אפשר גם ברוח הקודש או גילוי אליהו, אבל כשרוצים להסתכל על הבחינות שמעבר לחשמל, צריכים נבואה גדולה.
קליפות אלו הן כנגד ד מלכויות, שהן צורות מחשבה של צורות גלות אליהן נופל האדם.
סוד החשמל
שמא החשמל הוא חיות אש ממללות והוא זוהר המאיר, עולה ויורד, אש לוהט, עומד ואינו עומד, ואין מי שיוכל לעמוד בו במקום אחד. והעיניים הרואות לא תוכלנה לשלוט עליו, הנה הוא יש והנה לא יש, הנה הוא במקום זה והנה הוא במקום אחר. הנה הוא עולה והנה הוא יורד ובמראה זו הסתתר מה שהסתתר ונגנז מה שנגנז. לא ניתן לתפוס את החשמל אלא ע"י אמצעים מתאימים, ואין לאדם שליטה על החשמל הרוחני
שמב וזה או סוד שנק חשמל, שהנביא צרי לראות לפנים ממנו ולדעת להסתכל בצחות הלב, והעין היא סגורה יותר מהכל ולו שיוכל לעמוד בו. כלומר נביא אינו מסתכל רק על הפעולות החיצוניות, אלא על נבכי נפשו של האדם, ולחפש את הנקודה הפנימית. החשמל מעבר למקום וזמן, וכדי להיות בנבואה צריכים עוד בחינה אף יותר פנימית מהחשמל.
שמג וכל מה שהסתכל יחזקאל לראות ולדעת, כל זה הוא במראה שאינה מאירה מעצמה, כמו מראה שחורה, שהיא המלכות, אבל במראה המאירה שהיא ז"א, לא זכה נביא להסתכל, חוץ ממשה הנביא הנאמן. שכל המפתחות הבית בידו. שאר הנביאים כשהגיעו לחשמל הזה להסתכל בפנים, הרעיונות נבהלו והלב לא שקט, ויוצאים מכל רעיונות הגוף, אז ראו לפנים מה שראו בלחש. יכלו יותר לראות ברוח דממה דקה, רק מעין מה שיודעים שלא יודעים, לא לדעת ממש, כמו שרואים דבר מרחוק, מנקודת הדין ומעלה, הכרה רחוקה. כאילו רואים לסירוגין, הנה הוא יש והנה לא יש.
שמד החשמל הזה שהוא בצבע אש לוהט מתנוצץ, עולה ויורד, נוצץ ולוהט, הנה מצד אחד, יוצאת התנוצצות אחת במראה נוצצת ולוהטת. היה לא היה, עומד ואינו עומד. וכעין זה יוצאת התנוצצות אחרת מצד זה וזו מצד זה, וכן לד' צדדים שהם כנגד ג קווים ומלכות המקבלתם. כל התופעה הזו של החשמל לא ניתנת לתפיסה מאחר ואין היא חלק מהמוחין. ובכדי לתפוס מוחין אלו צריך לקבל את אור במדרגת חיה. ומאחר וכלי החשמל חיצון ולא פנימי, אז לא ניתן לקבל אור זה בפנימיות, ובחוץ אין לנו כלים דהשגה. לנביאים ניתנה אפשרות דרך מדרגת הבינה, להסתכל על החשמל, אך לא לחדור אליו.
השגה אומר שקיבל בכלים פנימיים.
שמה מדבר זה אל זה וזה מדבר לזה, וכן כולם היינו ד הצדדים, עד שנעשים אחד. אז נוצצים ניצוצות בהתנוצצות אחת, העולה ויורדת, הולכת ועומדת, נראית ואינה נראית, הנה היא, והנה אינה היא. אין מי שעומד בה. חוזרות הניצוצות במראה חיות אש ממללות, מדברות כמקודם לכן. הרעיונות המבוהלים בו, והלב לא ישקוט וזה הוא סוד החשמל. משה הנביא הנאמן זכה להסתכל תוך הדברים הללו, הוא השיג זאת בפנימיות. נביאים לא זכו לזה, ובוודאי אדם רגיל, שהכן גם רוח הקודש עדיין לא מספיקה כדי להשיג.
האפשרות שאדם רגיל יוכל להשיג באופן חלקי משהו דרך סוד החשמל, היא ע"י מרכבות, שהן אמצעים לעשות מעין מעברים דרך החשמל.
זוהר חדש יתרו פח – צ שיעור 30
וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים
נִפְתְּחוּ, הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים, מה שהמראות היו מכוסות בתחילה בתוך אור העליון לא היו נגלות, עתה שהסתלק האור, רואים את החשך שכבר היה שם, החושך שהוא הרצון, אני רואה אותם בחשך וצועקים המלאכים בחוץ שיתגלה הרצון לקבל, כמש"א הן אראלים צעקו חוצה. אני רואה אותם שיצעקו חוצה ויורדים לגלות שהוא לחוץ מארץ ישראל, מהגבול שלהם. הם רוצים להיות בגבול ליבו של האדם אך אינם יכולים לאחר החטא.
וצועקים שתי בכיות, שתי בכיות ראויות, האחת שאנו מחוץ לקדושה, והשנייה שאין שלמות, אין שלום פנימי בין הרצונות לבין הערכים שלנו, הרגשה של ניתוק מהבורא, זו הגלות הנפשית עליה בוכים. נפתחו השמים אומר פער בין הערכים העליונים לבין הרצונות הגשמיים. בוכים על אותו נהר כבר, כלומר האור שכבר האיר וכעת אינו מורגש. הבכי על העבר ראוי כאשר הוא מייצר כוח להתקדם.
יש בכל אחד מאתנו ברית אותה יש לעורר, כלומר יש לגרות את המקום הפנימי הנפשי של הברית והמחויבות לקשר. ברית זו בין ישראל לקב"ה תלויה בישראל שיחזיקו בנאמנות בברית. מלמד על אנוכי ה' אלוקיך מצד תפיסת הבורא שבנברא, שבאה לחיזוק הברית עם השם. הבכי של המלאכים הוא מהריחוק מהדבקות העצומה לה זכינו במעמד הר סיני. נבואת יחזקאל באה לייצר געגוע לקשר הנפשי שהלך לגלות.
במעמד הר סיני נמצאה שמחה לפניו יותר מביום שנבראו בו שמים וארץ, כי שמים וארץ נבראו על תנאי של קיום התורה, וע"כ לא התקיימו בקיומם עד אותו היום שניתנה התורה לישראל, וכיוון שקבלו ישראל את התרה על הר סיני אז נמתק העולם והתקיימו שמים וארץ. קיום האדם, זה שיש בו תכלית היינו בחינת שמים שהם התכלית, והרצון שהוא הארץ, קיום זה תלוי בחיבור שמים וארץ, כלומר חיבור הרצון לתכלית. במתן תורה כבר ניתן הפוטנציאל לחיבור, וכעת על האדם לפעול ולחבר. האדם מבקש מהקב"ה לזכור את יום מתן תורה, תוך מחויבות עצמית לשמור על הברית.
על נהר כבר
הָיֹה הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יְחֶזְקֵאל בן בוזי הכהן בארץ כסדים על נהר כבר, ותהי עליו שם יד ה' מכאן נשמע שברשות הקב"ה גילה יחזקאל וניתנה לו רשות עליונה לגלות כל מה שגילה.
השם של הקב"ה שנמסר למשה שהוא שם אהיה, אשר מבטא את לבושי המוחין של הגדלות, כלומר דרכי ההיגיון של האדם שנמצא בגדלות ואהבה, הוא שם קדוש עליון שהוא שם הבינה, ושם הזה הוא להגן על הגלות ע"י השם אהיה, שהאדם שומר על ההיגיון האמוני. שם איה הוא שם העתיד, הוא הכוח להוציא מהגלות. הָיֹה הָיָה לשון עבר, סוג של זיכרון אותו יש להוציא מהכח אל הפועל, אהיה לשון עתיד.
הקודם