זוהר חדש יתרו ​​ קטו - קיז ​​ שיעור 39

פני אדם

אין האדם נבחן על פי הפרטיות שלו, אלא על פי כוחו לבטל את התאוות האישיות למען הכלל. ראיה דרך הפרטיות היא עיוורון, מאחר ולא ניתן למשוך אור ולקבל אותו בפרטיות.

מבחן פשוט לאדם לדעת האם הוא משפיע או מרמה את עצמו, ישאל עצמו איפה הוא רוצה שתתקבל התוצאה, אצלו בפרטיות או בזולת, בכלל. כלומר האדם נבחן בכמה הוא מוכן לשלם עבור האידאלים והערכים הגבוהים.

וזהו מצב אבסורדי שאנשים מבקשים לבורח מהעבודה, אין אפשרות כזו. ההשגחה העליונה לוחץ על כל אחד בדיוק באותה נקודה שעליו לתקן. באת לתקן, ותגיע בכל מקרה לתיקון, הבחירה היא כיצד, האם בדרך תורה או חלילה בדרך ייסורים.

שצא צד אחד מד' החיות אומר קדוש וצד אחד אומר קדוש וצד אחד אומר קדוש. שהן ג צדדים דרום צפון מזרח, היינו ג קווים וצד האחר היינו צד מערב שהוא מלכות, אומר ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו.

שצב זה הוא כדי לקבל אליהם בעלי תשובה, כי יד ימינו של הקב"ה פורשה לקבל כל אלו החוזרים אליו בתשובה. שואל מתחת כנפיהם למה, ומשיב משום צניעות, כי בעלי תשובה צריכים צניעות שלא ידע בהם אחר, כמש"א כסוי חטאה. עם הכיסוי והצנעה הס"א לא יכול להיאחז בהם. ברגע שמגלים מתחת לפרסה, הקליפות אוחזות.

שצג מ"ש וידי אדם תחת כנפיהם הוא סוד שאינן מגביהות ידיהן למעלה כמו בני אדם, שמגביהים ידיהם למעלה על ראשם ואלו החיות אינן כן, כי ידיהן אינן יוצאות לחוץ מתחת כנפיהן כי כנפיהן ופניהן פרודות למעלה, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, כי בשעה שאינן מתתקנות מתוך הכסא וצורותיהן נפרדות זו מזו כמו שאמרנו וידיים אלו אינן ראויות כלל לעלות למעלה, משום שהן נגלות וע"כ מתחת כנפיהם. אין מעלים את הידיים אלא משאירים אותם תחת הכנפיים כדי לא לגלותם.

יש ב זמנים בד' החיות. א כשאינן מתתקנות במלכות, היינו שהנקודה האמצעית אינה רוכבת עליהם שאז כל או"א פרודה מחברתה כי הימין והשמאל אינם מתחברים זה בזה, מטעם שכל זמן שהקו אמצעי אינו ממעט הג"ר דמשאל, אין השמאל רוצה להכלל יחד עם הימין. מצב א של הנוקבא, שורוק, חכמה בלי חסדים, כאן הם נקראים פרודים, מפני שנקודה אמצעית אינה רוכבת עליהם.

ב כשד' החיות מתתקנות במלכות היינו שהנקודה האמצעית רוכבת עליהם, שאז הן מתתקנות בקו האמצעי שלה, והג"ר דחכמה מתמעטות ואז מתדבקים ימין ושמאל זה בזה בד' החיות כמו במלכות.

הרי שיש זמן שהמלכות שורה על המרכבה ויש זמן שאינה שורה ע"ש וזסו"ה ופניהם וכנפיהם פרודות, שזה נאמר על אותו הזמן שהמלכות אינה רוכבת על המרכבה, שאז הג"ר דחכמה מגולה בקו שמאל, ואין השמאל מתיחד עם הימין, וע"כ ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה היינו בראשי החיות, אבל למטה בו"ק יש יחוד בין ימין ושמאל תמיד.

סוד זה של הכתוב הוא שימין ושמאל מאוחדים זה בזה, כי אדם הוא קו אמצעי המיחדם, וז"ס שהן מכוסות בכפנים היינו שהכנפים מכסות ומעלימות הג"ר דחכמה שביד שמאל, כדי שתתיחד עם הימין.

וע"כ אינן יכולות להעלות ידיהן למעלה לראש, ששם מגולות הג"ר דשמאל בשעה שאינן מתוקנות במלכות. ואין שם יחוד דימין ושמאל, כיון שהם ידי אדם. שפירושו המתוקנות בקו האמצעי המכונה אדם, אינן יכולות לצאת חוץ מהכנפים המכוסות על הג"ר דחכמה דשמאל כדי שהשמאל והימין יתיחדו זה בזה, כי למעלה בראשי החיות ששם שולטים הג"ר דחכמה דשמאל בזמן שאינן מתוקנות במלכות, נמצאים הקווים דימין ושמאל שבפניהם ושבכנפיהם שהן פרידות.

כשהכסא שהוא המלכות אינה רוכבת עליהם שאז אין חיבור בין ימין ושמאל, שאלו ידי האדם אינן ראויות לעלות לראשי החיות משום שהג"ר דחכמה מגולה שם, ואלו הידים הם ידי אדם, שימין ושמאל מחוברות, והג"ר דחכמה מכוסה ונעלם בהם, אמנם בזמן שהחיות מתוקנות במלכות, גם בראשיהן מכוסות הג"ר דחכמה עם כנפים ואינה פרודות. החנפים הם בחינת חפץ חסד, בחינת יראה המאפשרים לכסות מהחיצונים, לכסות מג"ר דשמאל. אם הידיים היו גלויות, לא היו יכולים לבוא לזיווג בגלל החיצונים. יש מצב של המלכות שהידיים לא יכולות למעלה, כאשר הג"ר לא בקו אמצעי.

שצד וכשאלו החיות נוסעות לעלות אל המלכות כנפיהם מתחברות יחד. גם בראשיהן להיות באורח מישר ביושר, היינו בקו אמצעי שהוא ביושר, שאינו נוטה כלומר כל אחד עושה תפקידו, שמאל ממטה למעלה, וימין ממעלה למטה. לא לימין ולא לשמאל, אלא ביושר הכולל שניהם כאחד. לנסוע זו עם זו היינו ימין עם שמאל כאחד, בשעה אחת בזמן אחד וכולן יחד עולות אל הכסא למעלה. ואין ביניהם ויכוחים מה ואיך לעשות, אלא הולכים בדרך ישרה. אנשים שלא נמצאים במקום זה, כל אחד מניע אותו רצון פרטי אחר, ורבים על דברים קטנים ולא חשובים. כל אחד חייב להיות כפוף לקו אמצעי.

שעה לשון שועה, רצון. זמן הוא גובה קומה.

שצה ואלו החיות שאינן יודעות לאיזה מקום שהולכות, כלומר שאין קו האמצעי מיחד הימין ושהשמאל שבהם ללכת בדרך יושר, שמשום זה אינן רואות ואינן מסתכלות, אין זיווג, אין חכמה כי בהתגבר השמאל על הימין נעשה חשך ואינן מסתכלות. ובהתגבר הימין על השמאל ,ומתבטלת הארת החכמה ואינן רואות. כשמתגבר השמאל לא מסתכלות, כשמתגבר הימין לא רואות.

הסתכלות היא זיווג דהכאה, וראיה היא אור חכמה.

כי ראיה היא חכמה. הן מזיעות, כלומר שמכל צד שהן פונות מוציאות משם טפות של דינים שזה נקרא זעה המכונות טפות אש, ודומות כמו זיעה של אש. ומאותה זיעה שלהן כשהן נוסעות אחר כך ועולות לכסא הקדוש להתיחד בקו אמצעי נעשה אז מאותה זיעה נהר דינור הנמשך והיוצא. ונעשה מזה דינים. שאמר לו בזעצת אפיך תאכל לחם, בגלל החטא. אמור כעת רק מצד הדינים והייסורים תוכל להתחבר לרצון לקבל, שהוא נקרא לחם.

שצו והזיעה ההיא היא כפי הנסיעה שהן נוסעות. כלומר לכל קו שהן באות מוציאות משם טפות דין. טפות נוטפות מד' צבעי האש, שהן לבן שהוא קו ימין, אדום שמאל ירוק קו אמצעי, שחור הוא מלכות. קו ימין האש הלבנה שבחיות כשהיא באה לקו שמאל, מנטפת אש אדומה שהיא דיני השמאל, וכשבאה לקו אמצעי מנטפת אש ירוקה שהם דיני הקו אמצעי. האש הלבנה באה לשמאל היא אדומה, וכשבאה לאמצעי היא ירוקה.

האש האדומה שהיא קו שמאל, כשבאה למלכות מנטפת אש שחורה, שהיא דיני המלכות. וכשבאה לקו אמצעי מנטפת אש ירוקה, דיני הקו אמצעי.

האש הירוקה מתכללת, שהיא קו אמצעי כשבאה לקו שמאל מנטפת אש אדומה כמו הימין, שהיא דיני השמאל. כשבא לימין מנטפת אש לבנה שהיא הדינים שבקו ימין.

האש שחורה שהיא המלכות שבחיות כשבאה לשמאל מנטפת אותה אש אדומה שהיא דיני השמאל. בכל דין כזה ההרגשה שמשהו מפריעה לאדם ולא מאפשר לו לחיות בהרמוניה ואחדות.

שצז הלבן השני אינו כאותו לבן הראשון, ואותה האש השחורה אינה כאש השחורה הראשונה וכן כל הצבעים אין אלו כאלו, הראשון השני והשלישי וכן כולם אין אחד דומה לחבירו.

ד צבעי האשם הם ד מיני דינים, אש לבנה דיני קו ימין שהם מעלים המלכות לבינה מייצר מיעוט שזה דין, אש אדומה היא דיני קו שמאל שהם חסרות חסדים וחשך הנמשכים משמאל כשהוא בלי ימין. חכמה בלי חסדים.

מסך דחיריק שממעט הג"ר דשמאל, כלומר שאי אפשר להגיע למטרת הבריאה ישר, אלא יש לעבוד בדרך.

אש ירוקה היא דיני קו אמצעי שהם מסך דחירק שממעט עמו הג"ר דשמאל, ואש שחורה שהיא דיני המלכות שהן של הצמצום והמסך שבה, וכשג' הקווים מתיחדים ע"י קו אמצעי, נעשים כולם אחד, וכל הדינים שבהם מתהפכים לרחמים, להיותם כמו ד' גלגלים אשר כל השלמות של המוחין מתגלגלים עליהם ומתגלים על ידיהם אמנם צריך את כל אלו הדינים, אך במסגרת קו אמצעי. כי לולא דיני קו ימין שה"ס הקטנות שנעשתה בבינה מחמת עלית המלכות לבינה, לא היתה יוצאה החכמה שבשמאל, ולולא דיני שמאל לא היה מתעורר הקו אמצעי ליחד השמאל והימין זה בזה, שמכאן נמשכים המוחין דפנים בפנים. לאחדות מגיעים כשלכל אחד יש את האישיות שלו, ומתוכם כל אחד ממלא תפקידו בקו אמצעי. זו בדיוק המציאות שאדם לא מקבל את כל תאוותו, ועדיין מוכן להתחבר.

ולולא המסך דחירק שבקו אמצעי לא היה ישמעאל מתיחד עם הימין לעולם. הרי שלולא הדינים ההם לא היו מציאות למוחין הגדולים שיתגלו.

וא"כ הם רחמים ולא דין זה שהם מאפשרים את המציאות של החיבור, למרות שהם דין, הם לטובה בחינת ירידה לצורך עליה, מטעם הרצון להתקדם ולהגיע לתכלית, אמנם כל זה הוא בכוח קו אמצעי המיחד ימין ושמאל בדרך היושר שלא לנטות לא לימין ולא לשמאל.

אבל כל עוד שקו האמצעי לא גמר את היחוד ימין ושמאל, אשר אז המדרגה עודה מתנועעת פעם לימין ופעם לשמאל ופעם ​​ לקו אמצעי, נמצא שהדינים אינם נמתקים כלל.

כי עוד לא התגלות על ידיהם שום מוחין, וע"כ רק הדינים שבג' קווים והמלכות שולטים, באופן שבכל מקום שהמדרגה באה, היא מעוררת הדינים אשר שם שיפעלו כאותו הצד שבא לשם מגלה שם הדינים טפין מנטפין, שהולך וחושב את הדינים המתעוררים מכל צד. זה דבר גדול מאוד שמעוררים דינים, כדי להפכם לרחמים. דינים אלו הם חומר גלם לעבודת הנפש.

ויש לשאול, סוף סוף אין יותר מד' מיני דינים מג' קווים ומלכות, א"כ מה מוסיף לנו אם כל קו מתנועע לימין או לשמאל או לאמצע, הלא הצבעים אינם מתרבים משום זה אין עוד צורות של דינים. האש הירוקה שהיא קו שמאל בשעה שבא לקו ימין מגלה את האש הלבנה שבו. והאש הלבנה הזו שמתגלה ע"י תנועת קו אמצעי לימין נבחנת לאש הנוספת על קו הימין, שאין אש הלבנה השניה דומה לאש הלבנה שהיא קו ימין גופו.

הוא מפני שהיא מתערבת עם דיני קו אמצעי שעוררה אותה ומשתנה מהזג שבה, היינו מתעורר ע"י קו ימין שהוא אש לבנה, מתעורר ע"י קו שמאל אש אדומה, מתעורר על ידי קו אמצעי אש ירוקה וכולם אי זה דומה לזה כי גם הדינים של המעורר עצמו מתווספים על הדינים של אותו הצד שהתעוררו.

שצח בשעה שהאנשים האלו היינו הדינים, נוטפות ונכללות להתחבר יחד, עולות שלהבות מלהטות ומכות זו בזו, ומאותה הכאה שהן מכות ביחד נעשו כל מלאכי חבלה האלו המענישים הרשעים בגיהנם למטה שהם מלאכי החבלה שהתמנו בשלהבות האלו לשרוף שם הרשעים שסודם שם, שכתוב עליהם מהאש יצאו והאש תאכלם.

זוהר חדש יתרו ​​ קיב - קיד ​​ שיעור 38

פני אדם

מלמד כאן מה זה אומר שדמות החיות שהתכללו זה בזה הם פני אדם.

שפא דמות פניהם פני אדם, דמות היא אותה צורה שלמעלה שמצטיירת בציור גנוז. פנים הנקלטים בהכאות דקות, דמות פניהם, הוא משום שבתוך הציור של צורת אדם, מתנוצץ ניצוץ, שאותו ניצוץ מלהט בפנים החשמל הפנימי הנסתר והצפון, הנמצא ואינו נמצא. קולפין פירושו הכאות.

הוקשה לו הלשון הכפולה ודמות פניהם, שהיה מספיק שיאמר ופניהם פני אדם, ולמה אומר ודמות. ונותן על זה ב' ביאורים.

א' שדמות מורה על ציור גנוז. כי דמות הוא מלשון דום ודממה, ולפי שפני אדם הוא קו אמצעי הממעט את הג"ר של החכמה, ע"י מסך דחיריק שבו. לקו אמצעי צד של מנעולא וכן צד של מפתחא. המנעולא נועל את ג"ר דחכמה ומאפשר רק הארת חכמה להאיר, חסדים בהארת חכמה, ע"כ הוא ציור גנוז שהג"ר נגנזו בו פני אדם מבטא שהג"ר גנוזים בפנימיותו ואינם באים לידי גילוי. וז"ש דמות, מה שהכתוב מכפיל לומר, דמות, הוא מפני שמורה על הדיוקן העליון, היינו על הקו אמצעי, שהוא מצטייר בציור גנוז, שהג"ר דחכמה גנוזים על ידו. כי אין אור הפנים נקלט על ידי קו אמצעי אלא ע"י הכאות דקות, היינו ע"י מסך דחיריק המכה בקו שמאל וממעט הג"ר דכחמה לכן נקרא דק. ולפיכך נק דמות, מפני שהג"ר דחכמה דוממת בו, ומשום שהמסך דחיריק כולל בתוכו ב מלכויות. מלכות דמפתחא מחזה ולמטה ומלכות דמנעולא מחזה ולמעלה. מסך דחיריק מאפשר גם עצירה של ג"ר, וקבלת ו"ק במפתחא, ע"כ מדייק לומר בקולפין דקיקים היינו ע"י המסך דמפתחא שהכאותיו דקות דקות אומר שמאפר ו"ק, שאם היו הכאות עבות, היו ממעטים גם את הו"ק. ואינן ממעטות רק הג"ר דחכמה ומשאירות את הו"ק דחכמה, מה שאין כן ההכאות של המסך דמנעולא הן הכאות קשות מאחר והן פועלות למעלה מחזה, חסדים מכוסים ודוחות גם הו"ק דחכמה.

הסבר ב' שע"כ אומר הכתוב דמות פניהם, משום שבפנימיות ציור צורת אדם, שהוא קו אמצעי מתנוצץ ניצוץ, היינו מלכות דמנעולא. אותו ניצוץ בפנים החשמל, ​​ שבסוד המסך דחירק שבו שהוא נסתר וטמון גם בפנימיות החשמל הפנימי, אבל הוא גנוז רק בשביל הצדיקים, אבל לרשעים הבאים למשוך החכמה ממעלה למטה הוא מתגלה ופוגע בהם. הוא גנוז רק בשביל הצדיקים ומאפשר לרשעים למשוך אותו ולפגוע בעצמם.

שהוא נמצא ואינו נמצא, כי לרשעים הוא נמצא, והרי כאן בדיוק המקום שיש למנוע קבלת האור. וכל האור מסתלק בסבתו. בגלל האור הגנוז בתוך החשמל, הם מתבלבלים ולא יכולים בכלל להבין מה קורה, ולצדיקים הוא גנוז היינו שיש להם את הכח לגנוז אותו, לפעול את המנעולא שבנפש. ואינו נמצא ורק המלכות דמפתחא משמשת בשבילם, שה"ס קוליפין דקיקים וע"כ יש להם ו"ק דחכמה. כלומר יש להם מציאות של קבלת אור, אך רק למטה מחזה.

נתן עד כה שני פירושים למה כתוב את המילה דמות, יכול היה לומר פניהם פני אדם.

א' דמות לשון דממה, ממעטים את הג"ר שדוממת בו, ויכול לקבל ו"ק.

ב' דמות היא דוממת רק לצדיקים, שבגבורה דוחים קבלת ג"ר. הרשעים מושכים למעלה מחזה, הם רוצים לקבל את האור שבמנעולא, ועל ידי זה הם פוגמים. ​​ 

קו אמצעי בנוי גם למעלה מחזה וגם מתחת. גם ביראה וגם באהבה. בדמות, אהבה זו חלקית ולא שלמה, ולכן נקראת דמות. למטה מחזה אומר אהבה שהיא קצת דוממת, לשון דמות. היא מדוממת את הג"ר, האהבה המתפרצת ושמה אותה במינון שיש כוח בזמן תיקון לעמוד בפני אהבה כזו גדולה, כלומר קבלת אור חכמה הנקרא ג"ר.

לצדיקים יש יראה כלומר הם יודעים שהם כלום, ולא מגיע להם כלום עד גמר תיקון, ולכן מוכנים לוותר על המקום הפרטי שלהם לגמרי. דממה מוחלטת. רק לרשעים את האור הזה שמפיל אותם.

שפב ומפרש ג הקווים המאוחדים ע"י קו האמצעי שהוא פני אדם אור נוצץ, היינו בקו ימין אש לוהטת ומלהטת בשלהבת אש, היינו בקו שמאל שבו שורפים דינים מרובים. השמאל שורף דינים רבים וצריך כח התגברות. קו אמצעי, רוח מנוצץ אחוז בגוונים היינו קו אמצעי שהוא כלול מגוון ימין ומגוון שמאל, הוא מכה בצד שמאל, ע"י המסך דחיריק שבו, להביאו לכלל אחד שהוא כולל את ב' הקווים, כלומר כדי ליחד הימין עם השמאל לכלל אחד. הוא אחוז מעלה בין חסד וגבורה, אחוז למטה, בין נצח והוד, גוונים אחוזים לכמה צדדים היינו לששה קצוות כי הקו האמצעי כולל הו"ק. הרוח הוא האור של קו אמצעי, אחוז בכמה גוונים באחדות, קו אמצעי ייחוד למטה ולמעלה.

שפג ומפרש את ג הקווים ביתר ביאור.

גוון אור גנוז מאיר ומנוצץ בהתנצצות, שהוא קו ימין. והאור הזה אחוז ותופש ומביא אליו אור של אש לוהטת ושלהביות אש, שהן קו שמאל.

אלו השנים הימין והשמאל, אינם מתיישבים יחד ימין רוצה כולו השפעה, שמאל רוצה כולו קבלה, כי יש בינהם מחלוקת. ומתוך מרגלא שאינה מתגלית כלל, היינו מסך דמנעולא שהיא פעולה א של קו האמצעי שדוחה את האור, אחרי המנעולא יוצא רוח של בשמים מהמפתחא, שהוא קו אמצעי, הכולל בי"ב מיני בשמים עליונים, שה"ס י"ב בחינות של ג קווים ומלכות הכלולים זה בזה, ד' בחינות חג"ת ומלכות, שלכל אחת מהן יש ג' קווים. ומתוך אותו המצב של אלו שני הקווים, שהיו במחלוקת לפני המסך דחיריק שאינם מתיישבים יחד, אוחז בהם הרוח ההוא היינו קו האמצעי יחד, אוחז בהם הרוח ההוא היינו קו האמצעי ומתישבים על ידו במקומם. מתוך מחלוקת אפשר לייצר את האחדות. אם לא יפזרו את הפאזל לחלקים, כיצד נלמד לחבר. זכר ונקבה יורדים לעולם נפרדים, כדי ללמוד להתחבר.

אחד הדברים המפריעים לחבר, הוא הרצון לג"ר דחכמה, או אלו שמבקשים בטעות רק להשפיע בלי לקבל, כלומר בלי ביטוי האני.

את הצדיקים המחלוקת מביאה לרצון לשלום, ואצל הרשעים בא רצון להביס את הצד השני במקום להשלים אתו.

שפד ואז אחר שהרוח הכריע וכלל ב הקווים זה בזה ע"י קו אמצעי, הצטבע אותו הרוח, מתוך אותו אור גנוז שהוא קו ימין, והאור של אש לוהטת, שהוא קו שמאל, ששניהם התיישבו בו ונמצאים בו. אז הצטייר בו ברוח שהוא קו אמצעי, ציור של פני אדם, הכלול כל הצורות. פני אדם הוא ציור של קו אמצעי כולל ימין ושמאל. וזה הוא גוון הכלול כל הגוונים, כי קו אמצעי כלול מב' קווים שהם גוון לבן וגוון אדום, והוא עצמו קו ירוק שכלולים יחד בצבע ארגמן, פנים הכוללים כל הפנים, כי פני אדם כולל בתוכו פני אריה מימין ופני שור משמאל, שהן ימין ושמאל וכן כולל את פני נשר בקו אמצעי שהוא ירוק, והמלכות המתדבקת בו בנשר, ומקבלת ממנו את הקו האמצעי. מי שרוצה שיהיה לו פן, צד של אדם, צריך לשאוף לפעול רק קו אמצעי.

כאן הוא פוגש מקרה חיצוני, ומבין שיש פה תהליך, שמשהו מתנוצץ אליו, ועליו לדעת כיצד לעבד ולפעול רק בקו אמצעי. מסתכל על המציאות דרך הימין ההשפעה, או דרך השמאל שהוא רצון לקבל לעצמו, שזו בחינת אש לוהטת. כאן עליו לחבר שמאל כפוף לימין.

אדם ישר עם עצמו אינו פוחד ממחלוקת, אלא מביא אותה לקו אמצעי, להיות מחלוקת לשם שמים. מחלוקת היא אמצעי לבוא ליחד.

שפה וכשהם היינו ד הפנים של החיות, מתתקנים כראוי אל הכסא, שהוא המלכות, היינו כשהמלכות שורה על ד החיות שהן המרכבה שלה, שאז נק אות ה, אז הם כולם בצורה אחת של אדם, וזה סוד כשד' החיות מסתכלות לצד מזרח ששם קו האמצעי הן כולן בצורה אחת של אדם. משום שמשם ממזרח, הוא תוקף הסוד של פני אדם.

פירוש, כשהכסא שהוא נקודה האמצעית שורה על ד' החיות, אז הן מסתכלות לצד מזרח ויש לכולן פני אדם. הכלל פועל על הפרטים. כל מה שפעלו הפרטים כדי לייצר קו אמצעי, עדיין לא בחינת פני אדם, אלא הם רק גילו את פני אדם שכבר היה. הם גילו שהם פרטים הכפופים לאותו הכלל, לאדם.

שפו יש באדם כמה צדדים. כאשר הוא חושב ומסתכל דרך צד ימין שלו, דרום, אז כל ד הפנים יהיו בצורת אריה.

וכשד' החיות מסתכלות לצד דרום שהוא קו ימין, כל ד, הפנים של החיות הם בצורה אחת, בצורת אריה, ששם הוא כח ותוקף הכל הוא הכלל, כי הכל תלוי באור החסד שהוא מקו ימין, וכשד' החיות מסתכלות לצד צפון, שהוא קו שמאל, כל ד הפנים של החיות הם בצורה אחת בצורת השור, ששם היא גניחת הדין הקשה. שם כל הפרטים מצטבעים בשמאל, כמו אדם ביקורתי, אז כל הפרטים שפוגש מטיל בהם ביקורת. והסתכלות בימין, ילמד זכות על כל אחד.

שפח וכשד' החיות מסתכלות לצד מערב שהיא מלכות, כל ד הפנים הם בצורה אחת, בצורת הנשר ואומר דרך הנשר בשמים שהם ת"ת, צריך לכאורה לומר פניה למזרח. כמו שאתה אומר דרך הנשר בשמים. משום ששם, נשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, ודרך הנשר שהוא מלכות, להתדבק תמיד בשמים, שהוא ז"א ששם היא תשוקתו לעלות ולהתדבק ומשום זה הוא לצד מערב. וקשה, שלמדנו שהנשר הוא קו אמצעי לצד המזרח, והמלכות במערב והיא צד האדם.

שפח ומשום שכל פנים ופנים משתנים לפי המקום של אותו הצד שמסתכלים בו, ע"כ כתוב בכולם בכל צורה וצורה לארבעתם, פני אדם ופני אריה לארבעתם, פני שור לארבעתן ופני נשר לארבעתן.

שפט אלו ד החיות כשהן מתתקנות בכסא שהוא המלכות, כמו שהכסא פונה ללכת, אם למזרח או למערב וכו כך הן החיות מראות צורתן כפי אותו הצד שהכסא הולך, כמ"ש אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה-שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן.

שצ וכשאינן הולכות ואינן מתתקנות בכסא שהוא נקודה האמצעית הרוכבת עליהן, אז כל אחד ואחד נפרד מצורתו הראויה לו. כלומר זה מראה על פירוד, שאינן פועלות בקו אמצעי, אז כל פרט פועל בנפרד. אבל כשהן מתתקנות בכסא כל אחד מראה צורתה לפי אותו הצד שהכסא הולך. ועם כל זה כל אחת ואחת מתדבקת בצורת חברתה, וכולן נראות צורותהן מתדבקות זו בזו, וזו כלולה בזו, כל אחת כלולה בחברתה וחברתה בה. וזה משכלל כל דמות, מפני שהעולם הגם שמסתכלים דרך הפרטים שבו, הוא כוללני. העולם פועל לפי חוקי הכלל העליון.

זוהר חדש יתרו ​​ קט - קיא ​​ שיעור 37

ורגליהן רגל ישרה

מלמד כאן על סנדל-פון המאפשר קבלת האור תוך שמירה שלא לפגום, מאחר ומשיכת אור מושכת גם את החיצונים הרוצים לשלוט. כדי להתגבר על הקליפות, צריך כוח נוסף כדי לעצור את הדינים.

אצל האדם בשלב המחשבה, הדינים לכאורה לא כל כך נתפסים. אין במחשבות אחיזה כאשר חושב מחוץ לעצמו. אך כשבא ליישם ולפעול את המחשבה, אם חלילה הוא מייחס את המחשבה לפרטיות, הוא מזמין דינים

שעד וזה סוד וספון בארז מהקרקע עד הקרקע, כי בארז רומז על האות א, אור של סנדלפון, כי סנדלפון נק כך, ארז שהוא לשון רז ולשון סוד משום שבו נכנסים כל הסודות של הפנים העליונים וננעלו בו, כמו בסנדל הזה, המכניס בתוכו כל יסוד ושרש הגוף, היינו רגלי הגוף. כן סנדלפון שומר על סודות עליונים שע"י שמירתו הם יכולים להאיר במקומם ממטה למעלה. יש לסנדל אור עם לבוש מיוחד, שומר שאפשר לקבל חוכמה, בתנאי שעושים זאת בצנעה.

שעה ממונה גדול זה משמש להארת הפנים שמבפנים. ע"י שמירתו יכול אור הפנים להתגלות מבפנים היינו ממטה למעלה באופן שלא ימשך לחוץ, בזה בסנדלפון נחקקות סודות האותיות הרשומות החקוקות שהן בולטות באותו האור המכסה על אותן הקרקעות. כשזה סנדלפון קושר כתרים לאדונו, עולות האותיות באותו האור ומתעטרות באלו הכתרים וחוזר אותו אור המכסה למקומו והאותיות עולות באלו הכתרים בסוד השם הקדוש

סנ-דל שונא את הדל, שהרי דל הוא חסר אמונה., הוא שונא את זה שמבקש למשוך את האור בלי שמירה, וזהו כוחו של סנדל-פון על המלכות של מצב א.

מלכות שנק ארגמן, שילוב הצבעים, מלכות של צמצום ב בו ניתן לקבל הארת חכמה, ונקרא שם נעל. מנעולא הסותמת את ג"ר דחכמה בחסדים מכוסים, ובכך מאפשרת לקבל את החסדים בהארת חכמה.

מבחינת הקדושה מנעולא היא בחינת לאה, סוד תורת הנסתר, המאפשרת לגלות סודות. הגילוי בא בהארת חכמה, אז למה תורת הנסתר היא בחסדים מכוסים, אלא בנקודות הפנימיות אפשר לגלות גם את הסודות שנראים בחוץ.

כל הדינים האמורים בג' קווים באצילות אינם שם במקומם באצילות באצילות ישנה בחינה של לא יגורך רע, שורשם נמצא באצילות, אלא הם מצוים בבריאה וסנדלפון שהוא בחינת מלכות דבריאה, הוא הנושא לאותם הדינים ומבחינת הדינם של קו השמאל שנמצאים בו, שהם דיני הזכר.

הוא נק סנדלפון שהוא אותיות ס"נ ד"ל היינו שנאה דלות הנמשכים מגילוי החכמה שבקו שמאל. ומבחינת הדינים דקו אמצעי הנמצאים בו שהם דיני הנקבה הנמשכים מהמלכות מצומצמת הוא נק נעל, ונודע שבעת ששולט קו שמאל נמצאות האותיות של השם אלוקים, סתומות בלי אור. שאי אפשר להשתמש ברצון לקבל

ע"י דיני הזכר שבו נמצאות האותיות של השם אלקים חקוקות, כלומר שהן שקועות בלי אור שקועות אומר רצון לקבל, השתוקקות, אבל אין האור יכול להאיר מפני שאין חסדים, זהו מצב א של הנוקבא, קרקע קטנה. וכן על ידו בולטות אותיות אלקים ש"י אותו האור המכסה על הארת החכמה שבב' מלכויות, שהוא אור החסדים של השם מ"ב נעשות האותיות בולטות היינו שנפתחות ע"י לבוש החסדים ומאירות בבליטה.

דיני הנקבה שבו הנק נעל הוא ממשיך חסדים להלביש החכמה, שאז נקשרות הג"ר בז"א חג"ת ומלכות שעולה לת"ת, קו אמצעי. שהאותיות מתלבשות באור החסדים חסרונות המקבלות לבוש של חסדים, כמו בסוכות, ונק צלם, שמקבלות ג"ר מאלו הכתרים שקשר בזו"ן, היינו אור המכסה על החכמה שלא תמשך ממעלה למטה, הוא חזר לכסות החכמה, היינו אותיות אלקים, שע"י הג"ר שמקבלות מהכתרים, הן נפתחות להיות ה אותיות השם הקדוש אלקים. סנדל-פון מאפשר קבלת חכמה במסך דחיריק, וגם מונע קבלת האור במצב א

שעו היה צריך לומר ורגליהם רגלים ישרות, אלא שהרגלים מתחברות יחד והן כרגל אחת, ללכת בדרך הישר, ברגש החיבור ביושר ביחד ורגליהם ביושר יושר עם מסך, ישר בלי, וע"כ הן נמצאות למראה עיני הנביא במדרגות ידועות.

כבר התבאר סוד רגלי החיות שהן בחינת הארת החכמה שמקומה בנה"י המכינים רגלים. ולפיכך יש פחד מאחיזת החיצונים שלא ימשכו הארת החכמה ממעלה למטה. כדרך שמאל בלי ימין, וע"כ הן נשמרות להיות תמיד תחת קו האמצעי המחבר הימין והשמאל להיות אחד, באופן שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אלא הולך בדרך יושר בלי הטיה. השמאל הוא כנגד הבריאה, לכן תפקידו להתכופף לימין כפי שהבריאה נועדה לשמש את הבורא.

ששתי הרגלים שהן ימין ושמאל, נעשות רגל אחת ללכת בשליטת קו אמצעי שהוא קו ישר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, והארת החכמה המתגלית מהן היא יוצאת מרגש החיבור של ימין ושמאל ביחד. רגש הוא תוצאה של הארה בתוך כלי, התלבשות של אורות בכלים. רגש נכון הוא כשהאור מתלבש ברגש של היחד.

שהחכמה יוצאת מרגש החיבור של ימין ושמאל ביחד וע"כ רגליהן במישר, שאינם בימין ושמאל אלא ביושר שהוא קו אמצעי. ששניהם באים למטרה משותפת ביחד.

צריך האדם ללכת ביושר, כלומר בקו אמצעי. כל סטייה ימינה היא קליפת ישמעאל וסטייה שמאל קליפת עשו. כדי ללכת ביושר חייב השמאל להיות כפוף לימין.

שעז וכל המדרגות למטה מהן נק רגלי החיות. ולהלן מראה הרגלים שבגוף החיות בסדר שמסדר והוא הכל בשיעור.

כל המדרגות הנמשכות מרגלי החיות אע"פ שהן למטה מהן מראיהן כמו רגלי החיות, כלומר שהארתן היא כהארת רגלי החיות, היינו שמסדרות תחת קו האמצעי, היינו שדרך הארתן של אותן המדרגות הנמשכות מרגלי החיות, הוא כהארת רגלי החיות, שהן בשליטת הגוף ת"ת שהוא קו אמצעי. באותו הסדר שקו האמצעי מסדר, היינו שמסדר שהימין יאיר ממעלה למטה לכאורה בניגוד לטבעו והשמאל ממטה למעלה, שמאיר באותו השיעור של קו אמצעי היינו רק בו"ק דחכמה.

שעח וכף רגליהם ככף רגל עגל, היינו בחבור של אותו הצד של קו שמאל, כי פני שור הוא מהשמאל, ואין להן אצבעות למטה ברגלים, משום שהאצבעות שהן פירוד למטה מראות כחות אחרים בצורה אחרת. וע"כ אצבעות האדם מראות כל כחות אחרים למעלה בידיים ומראות על כחות אחרים למטה ברגלים. ואלו רגלי החיות אין רשומים בתוכם כחות אחרים של הצד האחר, וע"כ נקראות רגל ישרה הסותמת לצד הזה והן כף אחת ע"כ אומר וכף רגליהם. כי לא רשומים בהם כוח הצד האחר

כי התחלקות האצבעות מורה על התחלקות הצדדים לימין ושמאל וכיון שרגלי החיות נשמרות להיות תמיד מחוברות בקו אמצעי ביושר, בלי הטיה לימין או לשמאל. ע"כ אין להן אצבעות ברגליהן. וכף רגליהם ככף רגל עגל, אין הפירוש שצד שמאל נראה בהם, שעגל הוא בחינת שמאל, שבחטא העגל רצו לעבוד שמאל בלי ימין, וזה התיקון של רגל העגל, כי עגל לשון עיגול הוא שמאל בסו"ה ופני שור מהשמאל, אלא הפירוש הוא בחיבור בצד ההוא, שבהיותן בקו אמצעי ביושר, יש בהן חיבור מרגל עגל, כי קו האמצעי הוא חיבור של ימין ושמאל ביחד. כסימן, לעגל אין אצבעות רגלים המראים על כוחות אחרים.

אצבעות הידיים הן למעלה מחזה, והפרטים באים למעשה למעלה מהדעת. תחת החזה יש הארת חכמה ואחיזה לחיצונים, כאן לא מבקשים פרטים, אצבעות.

ולא מקו שמאל בלבדו, היינו שמראים על ימין ושמאל שמתחלקים זה מזה, שהיא צורה אחרת ממה שימין ושמאל הם בחיבור ביחד בקו אמצעי, כי אז יש כח יניקה לס"א.

וכן ברגלי האדם יש כח אחיזה לס"א, כי אצבעות הידיים מראות על כוחות חסד וגבורה, הידיים מראות כל חסד וגבורה, והאצבעות מראות על הפירוד שבתוך חסד וגבורה שאין אחיזה לס"א בהיותן למעלה מחזה בחסדים מכוסים, בחינת עשיה למעלה מהדעת, שהרי הידיים עולות כסימן מעל לראש, בחינת נעשה. ואצבעות הרגלים מראות על כחות נצח והוד, שיש בהן אחיזה לס"א בהיותן למטה מחזה שכאן כבר יש הארת חכמה, לכן לא משתמשים באצבעות הרגלים, בהם משתמשים הקופים. אז נשאל לכאורה למה צריך אצבעות ברגלים אם לא משתמשים בהן. אלא אצבעות הרגלים נשארו, הן עומדות לתיקון, כדי שנדע שמשם לוקחים רצונות לתיקון, מאצבעות הרגלים.

שברגלי החיות אין כחות אחרים של צד השמאל רשומים בהם, משום שאין בהן אצבעות המראות על התחלקות ימין ושמאל, אלא הן מחוברות יחד בקו אמצעי הסתימה היא המנעולא, והחיבור מפתחא, שע"כ נק רגל ישרה משום שסתומים את צד השמאל, ע"י חיבורו בקו אמצעי שצד השמאל אינו ניכר שם, היינו בבחינת קו אמצעי בלבד. שאומרים כי נראה למטה ככף רגל עגל, הכוונה שהם בקו אמצעי. למדברים על השור משמאל, שבתוך קו אמצעי. חיות אלו מתחברים כדי להיות בחינת אדם.

כוחות אלו נראים כמלאכים להם רגל ישרה, מפני שעושים שליחות קו אמצעי.

שעט ואע"פ שאינן מתחלקות בהתחלקות האצבעות שהן בכוחות אחרים של צד האחר, השמאל, אלא שהן בקו האמצעי שאין בו התחלקות, בכל זאת יש בהם רשימה אחת לתת מקום לצד האחר, השמאל, כי נראה למטה מכף רגל עגל שהוא מצד השמאל, אבל אינו כף להטות שמאל ממש, כי אע"פ שהן רגל עגל, עכ"ז ישרה היא שהיא, בחינת קו אמצעי שהוא יושר. שאינו נוטה לשמאל לעולם, ומראה עגל הנראה שם, הוא מתוך החיבור שבקו שאמצעי

לא כל העגל הוא כך, ודווקא מהצד הזה שיש בעגל, אנחנו מבקשים לתאר אותו, מהצד הטוב שבו. ודאי שיש בעגל צדדים לא טובים כמו עגל זהב

שפ וברגש ההוא שבחיבור ביושר, יוצאות התנוצצות אור ושלהבת אש לצד שמאל, כלומר לתחת שליטת השמאל. וההתנוצצות והשלהבת שהן ימין ושמאל, מתחברות יחד בקו אמצעי, ומנצצות לכל צד, היינו לד' צדדים דרום צפון מזרח מערב, שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם. ונעשים מהם צבאות ומחנות מלאכים וכולם נק רגלי החיות, משום שיוצאים מהרגלים האלו של החיות. וכולם הולכים בשליחות הקב"ה ומשוטטים בעולם. רואים שבחיות הקודש אין רגל שמאל. הם באים בשליחות של הקב"ה בקו אמצעי, ​​ להתלבש בצורה של גוף למטה והם נראות לבני אדם ככוחות מופשטים, כאילו המלאכים האחרים הנראים לבני אדם בשעה שעושים שליחות בעולם, וחוזרים בערב ובלילה למקומם ומקדשים שם אדונם בשירה. לאחר שמלאו שליחותם, עשו רצון קונם, שרים פאר וכבוד נותנים לשמו

זוהר חדש יתרו ​​ קו - קח ​​ שיעור 36

ורגליהן רגל ישרה

בכדי למלא תפקידו צריך האדם לראות שהוא מארגן את צד האדם שבו בפנימיות, להיותו אדם הפועל בקו אמצעי. האות א במילה אדם היא קו אמצעי, ד היא המלכות, הלב, ​​ ם היא הבינה. עליו להחזיק את ההשתוקקות הגדולה המלכות, יחד עם בינה העליונה, שבה בחרה הנשמה ביתר דבקות.

שסח בזמן שהחשמל זה מאיר ניצוצין לד' רוחות דרום צפון מזרח מערב, שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם יוצא קול אחד מלמעלה קו ימין המתעורר במין כנפי החיות כשדופקות זו בזו, אלו הן הכנפים המשמיעות קול, כמש"א ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, ואז קול זה כלול מד' קולות כי כשהקול יוצא פוגש באלו ד התנוצצויות של החשמל ונחלק לד' קולות. בתחילה הוא בחינת יוד העולה לאור ונעשה אויר, ולאחר מכן ד קולות שהם ד רוחות שבחשמל ואז נשלם בעוד ג קווים.

שסט קול אחד הולך לגליצור ומתעורר בקול ההוא אור החשמל ונעשה ממנו דבור אחד ובדבור אור החשמל ונעשה ממנו דבור אחד. ובדבור ההוא התעורר דיבור אחר סתום בלחש, וכשזה מגיע לגליצור אז מתגלים לו רי"ד סודות עליונים שהתגלו. גליצור הוא הממונה של קרקע קטנה, היא המלכות במצב א' שיש לה חכמה בלי חסדים, מציאות של השלמת כלים, קו שמאל

אחר שביאר איך ג קווים של החשמל מאירים למלכות מבחינת קרקע קטנה, שהיא מצבה א של המלכות, הנה חוזר לבאר בפרטות סדר הארתם של ג קווים דחשמל לקרקע קטנה. ומבאר איך ג הקווים יוצאים בזה אחר זה, שכל אחד מראה כוחו, ואח"כ מתיחדים ע"י קו האמצעי ואח"כ מתקבלים במלכות דקרקע קטנה.

וכבר ידעת תוכנם של ג קווים, שקו ימין נעשה מעלית המלכות דסיום רגלין לבינה. עולה לניקבי עינים ומוציאה את האח"פ מחוץ למדרגה שדיני המלכות ממעטים הג"ר דבינה, בסוד י שנכנסה באור הבינה שבראש מקבלת אור חוכמה כדי לתת לז"א. המלכות שעלתה לבינה גרמה בה מיעוט, והאור ירד לבחינת אויר שה"ס ו"ק חסר ג"ר ויש לה רק נפש רוח דאורות. וקו שמאל נעשה אחר שהארה עליונה חזרה והוציאה י מאויר וחזר להיות אור ג"ר כמקודם שהג"ר דחכמה שוב מאירים בה החזיר את המלכות למקומה. והוא קו השמאל. וקו אמצעי נעשה ע"י זווג הנעשה על מסך דחירק של קו אמצעי, כי מתוך שנעשית מחלוקת בין ימין לשמאל ומכבים זה את זה, אז יוצא זווג דהכאה על מסך דבחי"א שה"ס מסך דחיריק דז"א הממעט הג"ר דחכמה מקו שמאל, ומחברו ​​ עם החסדים דימין, ואז נעשה שלום ביניהם ושניהם מאירים בכל שלומותם. כל אחד נותן הצד שלו ליחד לכלל, יש רק ו"ק דחכמה, לא כל הג"ר מאירים.

ג' קווים, ימין הוא מצב בקטנות שיש רק גלגלתא ועיניים, לא משתמשים ברצון לקבל.

קו שמאל יש השלמת כלים, מגיע אור חוכמה שלא ניתן לקבל אותו .

קו אמצעי, המסך דחיריק משלב בין ימין לשמאל שכל אחד נותן עצמו ליחד, כאשר הימין מוביל ושמאל קיים וכפוף אליו.

וקול זה היוצא מלמעלה הוא יציאת קו ימין שאות י נכנסת באור הבינה ונעשה אוויר. ומפרש איך הוא נעשה, ואומר התעורר קול בין הכנפיי החיות המקישות זו עם זו, כי הכנף הימנית היא סוד בינה והשמאלית ה"ס מלכות, וכשדופקות זו בזו מעורבות כחות המלכות בבינה. י נכנסת לאור ונעשה אויר היינו ו"ק בחסרון ג"ר שזהו קו ימין. הכנפים, מלכות ובינה דופקות זו בזו ומתכללות בינהן. ​​ 

אחר שהקול הזה שיצא מכנפי החיות פגש בד' התנוצצויות שבחשמל, מהתכללות יצא קול שהוא קו ימין ופגש גם הוא בד' רוחות כמו שישנן בחשמל שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, אשר קו ימין כבר יצא בו, ועתה צריך לצאת בו קו שמאל, וז"ש קול אחד, היינו הארה אחת, בא לגליצור היינו לקרקע זעירא ששם הממונה גליצור. קרקע זעירא היא המלכות במצב של השלמת כלים, נקראת כבר נערה, יש לה רצונות, יש לה חוכמה, אותה היא לא יכולה לקבל, כיוון שאינה בוגרת עדיין, אין לה עדיין את הצלם, ההיגיון שהיא צריכה לקבל בקו אמצעי.

שקן שמאל דחשמל שבו יצאה י מאויר וחזרו הג"ר דחכמה להאיר בו, הנה הוא מאיר לקול הזה, שהוא ו"ק בלי ג"ר, ומוציא גם בו את המלכות מבינה, ומחזירו להארת ג"ר דחכמה, ונעשה ממנו דיבור כי החכמה מכונה דבור. קול דממה דקה, הם חסדים מכוסים, ודיבור זה כשיש כבר את המלכות ואותו הקול שהיה בחסרון חכמה עם יציאת קו הימין, נעשה עתה ביציאת קו שמאל לבחינת דבור, שה"ס גילוי החכמה המכונה דבור.

עתה מבאר קו אמצעי ואומר שאותו דיבור עורר דיבור אחר, ​​ כי מתוך שדבור זה שהוא קו שמאל אינו יכול להאיר, חכמה בלי חסדים מטעם המחלוקת עם הימין שרוצה רק חסדים והשמאל רוצה רק חכמה, ע"כ יוצא דבור אחר, שה"ס מדת החכמה שלא קו האמצעי הממעט את הג"ר דחכמה, ומשאיר רק ו"ק דחכמה ע"י מסך דחיריק היינו לא כדבור הקודם שהג"ר דחכמה היו מגולות בו, אלא דבור זה של קו האמצעי הוא סתום ובלחש כשאמר כאן לחש אין הכוונה לקול דממה דקה, כי ג"ר דחכמה נסתמו בדבור הזה, וכן הוא בלחש בלי השמעת קול, שה"ס ו"ק דחכמה המאירים בדבור הזה, כי הקול אחר שנשלם ע"י הדבור נבחן לזכר שהארתו ממעלה למטה, כי אור זכר מאיר תמיד ממעלה למטה.

והדבור בלי השמעת קול הוא אור נקבה, שהארתה ממטה למעלה. ולפיכך הדבור א שהוא קו שמאל המאיר בג"ר דחכמה, הוא דבור בהשמעת קול ושהקול פועל והדיבור פועל, ויש בו אור זכר המאיר ממעלה למטה אור שממעלה למטה אסור לקבל. והדבור ב שהוא בתקון קו אמצעי, המתקן אותו להאיר רק ממטה למעלה, הוא דבור בלי השמעת קול, ומתוך שהקול אינו פועל בו, יש בו רק אור נקבה שהוא ממטה למעלה. ממטה למעלה זו פעולת הנקבה, שזה תפקיד המלכות לדחות את האור כדי לבנות כלי ראוי לקבל בהשפעה.

כי עתה התגלה לגליצור הממונה על מצב א של המלכות מתגלים לו 240 סודות עליונים שסוד ירידת האור שהיתה במצב א היתה מחמת חיסרון היחוד עם הימין, ועתה שהתיחד השמאל עם הימין כבר נשלם הכל. כי רי"ד הוא אותיות ירידה.

אדם הבא לקו אמצעי הוא רואה שכל מה שחשב לקבל לפרטיות בשמאל וזה יהיה לו טוב, הוא רואה שזה לא נכון.

מלכות שעלתה לבינה נק' סלע, ומלכות שלא עלתה נקראת צור ויש להכות בה. גלי-צור הממונה על המלכות המשתוקקת לקבל את כל האור בלי חסדים.

שע הקול השני כלומר ההארה השנייה של הקול הולך למלאך ענאל, שהוא הממונה הגדול על י"ח רבוא מחנות המשמשים בקרקע אחרת שהיא בהארות כל הצבעים שהם לבן אדם ירוק, זו נק קרקע של ארגמן שבו ארוגים כל הביקושים, מן וכוללים את כל הצבעים ביחד, ק המאירה בכל מיני אורות היוצאים מחשמל זה ושם בקרקע ההיא שוקעות י"ב אלף רבוא מרגליות עליונות גם אותם י"ב מלכויות שנק רגלים הנותנות גדלות למדרגה, שכאן ניתן לקבל ג"ר דו"ק של צמצום ב.

שעא רגל נקרא זכר ומרגלית נקבה, שהיא בחינת אח"פ שעלו למעלה מפרסא ועתה ניתן להשתמש בהן כשד' התנוצצויות של החשמל עולות ובאות זו בזו, עולות אז כל אלו המרגליות שהיו שקועות בקרקע ההיא ומגיעות לשער מזרח, ומשם תפוחים ששה אלף אלפים שערים ובהם ענאל והממונה הגדול.

הקול הראשון שהולך לגליצור לקרקע זעירא, אע"פ שנחלק לד' שה"ס ג קווים ומלכות, היה תחת שליטת קו השמאל, ולפיכך אינו ראוי להתלבש אלא בכלים דקרקע זעירא כלומר השתוקקות רצון גדול שאסור לפעול אותם כמו בערב יום הכיפורים, לוותר על החיצוניות שה"ס מצב א של המלכות וקול השני ההולך לענאל, לקרקע דארגוונה שה"ס המלכות ממצב ב הוא בשליטת קו אמצעי כי המלכות ממצב ב היא בבחינת קו האמצעי.

כי להיותה בבחינת קו אמצע היא כלולה מכל הצבעים לבן אדום ירוק כמו קו אמצעי, משא"כ קרקע זעירה, לא היה בה אלא צבע אדום בלבד כמו קו השמאל. ולפיכך הממונה על קרקע דארגוונא הוא הרב הממונה, כי ח"י מורה על היסוד שהוא קו אמצעי המשפיע אל המלכות ממצב ב ולא ישירות למלכות מפני שבצמצום ב הגדלות נעשית על היסוד. ואלף ה"ס השפעת החכמה הנק אלף בסו"ה ואאלפך חכמה, ורבוא ה"ס השפעת החסדים המלבישים את החכמה, ההאורות מתרבים עד אין שיעור. וענאל פירושו עדות אל, כי ענה הוא עדות, מלשון לא תענה ברעך עד שקר אל תתן עדות שקר. רק כשיש גילוי לחסדים, כלומר שיש חכמה ומשפיעים אותה, זו עדות החכמה שאדם רוצה להיות משפיע. ונק כך משום שהשפעת עדות. והממונה על המלכות ממצב א הנק קרקע זעירא, נק גליצור, שפירושו הצור גילה, כי מקום גילוי החכמה הוא בעיקר במצב א של המלכות, והמלכות של מצב ב נקראת סלע המקבלת ממנה

וע"כ נק גליצור, ועיקר מעלתה של המלכות במצב ב היא משום שמקבלת את הפרטים סוד י"ב צירופי הויה מז"א, היינו שיש בה הכנה שיתגלו בה י"ב אלף רבוא מרגליות עליונות, מי"ב צירופי הויה דז"א. והם אלף מבחינת החכמה שבהן, ורבוא מבחינת החסדים שבהן.

בא שאול באלפיו ודוד בריבואתיו, כלומר שדוד יכול לבטא גם את החכמה. אצל שאול יש חכמה ואין ביטוי של חסדים, ולכן מלכותו לא יכולה לעמוד.

ומתי הן מתגלות, לזה אומר ​​ בזמן שד' התנוצציויות של החשמל שהם ג קווים ומלכות המקבלתם, עולות ונכללות זו בזו, ואז נכללת כל אחת מד' ההתנוצציויות בג' קווים וד' פעמים ג הם י"ב והם מאירים לקרקע הארגמן, שהן י"ב אלף רבוא דאינון שקיען בקרקע, שהיו מוכנים לצאת ממנה, היינו קו אמצעי שהוא ז"א שנק מזרח, היינו שבאים תחת שליטתו לקבל מי"ב צירופי הויה שבו.

ונודע שקו אמצעי מסתיר הג"ר דחכמה ואינו מתקן אלא הו"ק דחכמה, היינו החכמה בסו"ה ואאלפך חכמה היינו ו"ק חג"ת נה"י כי רק חג"ת נה"י דחכמה פתוחים להאיר שם, אבל לא הג"ר דחכמה שהם סתומים ומכוסים.

שעב וכשהקול מתעורר מלמעלה היינו מבין כנפי הכרובים, מכה בו האור של החשמל הזה, ונעשה ממנו דיבור, ובדבור ההוא מתעורר דבור אחר סתום.

שכאן מבאר בפרטות את ההארה השניה של הקול שיצא מכנפי החיות, בסדר ג קווים בזה אחר זה היינו היוצא מבין כנפי החיות שהוא היציאה של קו ימין, בטש נהירו דהאי חשמל ביה ואתעביד ממנו דבור, היינו יציאת קו השמאל ע"י הארת החשמל יצאה י מאויר, ואור החכמה חזר למדרגה. כי החכמה נק דבור ואח"כ יצא קו האמצעי, שמשום המחלוקת שהיתה בדבור הגלוי שהוא קו השמאל, גלי צור התעורר קו אמצעי ומיעט הג"ר דחכמה, ותקן את הו"ק דחכמה שבשמאל עם החסדים שבימין, ונעשה הדבור סתום מג"ר דחכמה.

שעג וכשאור זה מגיע לענאל הממונה מתגלים אז שה"ס סודות עליונים ממצב א גילו את עומק הרצון שהם שקועים בטבעת שהיא חותם האמת, אז באימה בחיל ברתת וברעש עולם שירות ותשבחות לאדון כל. ממעמקים קראתיך השם, מהמקום הנפשי העמוק לוקחים את המרגליות האלו ומשתמש בהן לעשות נחת רוח לבורא. בלי מצב א לא ניתן לראות את הרצונות הגדולים.

האור הרשום בשם המפורש במ"ב אותיות חקוקות, יוצא מאותו גדול השרים על כל שאר המחנות, שנק סנדלפון, והאור ההוא מכסה על אותן ב קרקעות מהקרקע הקטנה עד קרקע הארגמן.

כל מדרגה נחלקת לשס"ה ולרמ"ח למעלה מטבור/חזה ולמטה מטבור. שה"ס י"ה ו"ה בסוד שמי עם י"ה הוא שס"ה עליהם כתוב, זה שמי לעולם להיותם ג"ר, וזכרי עם ו"ה הוא רמ"ח היינו ו"ק שעליהם כתוב, זה זכרי לדר דר. לכן נקבה מחוייבת במצוות לא תעשה

שה"ס הג"ר המרומזים בשס"ה והיינו בבחינת ו"ק דחכמה, ולא בג"ר דחכמה, היינו ששקועים בקו האמצעי הנק חותם אמת, שהוא מתקן רק הו"ק דחכמה, ולא הג"ר. אבל כל זמן שמאירה החכמה נמשכים עמה דינים מפני שחכמה מאירה לרצון לקבל ואז יש דינים מפני שזה מעורר רצונות שצריך לתקן, היינו מחמת הדינים המתגלים עם החכמה נופל על המקבלים אימה וחיל ורתת עד גמר תיקון.

יש לכסות מפני הטומאה. כשמקבלים בקו אמצעי, יש לקבל בצניעות, שזה מותר אך אסור לעשות זאת ברחוב. אדם האוכל בשוק, מסתכן בנפשו. קבלה ראויה בצניעות יכולה להביא שהדינים ישקטו.

ואז כדי להשקיט הדינים צריכים לכסות על הארת החכמה המתגלית, שזה נעשה ע"י סנדלפון שהוא אור המכסה ומעלים על אור החכמה, שהאור הזה מכסה על אור החכמה שנתגלה בב' המלכויות המכונות קרקע קטנה וקרקע הארגמן, ואז נשקטים הדינים.

זוהר חדש יתרו ​​ קג - קה ​​ שיעור 35

ארבע החיות שבתוך החשמל

שס אדם הוא זכר ונקבה. האות שהיא סוד הזכר, היא אות ן שה"ס אדם בשלמות, ואות זו שולטת בנקודה זו שהיא ד היינו המלכות שהיא על ד החיות. אדם הוא התכללות של כל הרוחות יחד, צד הזכר שבו ן השולט על צד הנקבה שהיא אות ד

משם הויה זעיר אנפין הוא האות ואו, האלף המחברת שמים וארץ, תכלית ורצון.

שסא ובסוד הזה שהאות ן היא סוד פנימיות הכל, כל אלו המחנות האחרים וכל הצבאות נק בשם הזה, שכתות אלפי שנא"ן ראשי תיבות שור נשר אריה ן במקום אדם ואע"פ שהעמידוהו, למה כתוב שנא"ן אבל סוד זה הוא משום שיוצאים מסוד המוח הפנימי שה"ס ד חיות של המלכות שבכלל הכל נק שנאן שה"ס המוח שבו ד חיות שור נשר אריה, ואדם הכולל שלשתן, שה"ס המלכות שנק אדם, הנכללת מג' קווים אלו שור נשר אריה, ובמקום אדם, כוללת עליהן באות ן שהם ראשי תיבות שנא"ן שור נשר אריה ן שהיא אדם. המוח כולו היינו ד החיות מתחבר יחד בסוד הפנימית שהן סוד שנא"ן ע"כ נק אלפי שנאן. האדם לא יכול לבוא לידי ביטוי מחזה ולמטה, אלא רק בחזה ולמעלה, מלכות שעלתה לת"ת. שנאן הוא ראשי תיבות של שור נשר אריה נוקבא, שנוקבא זה צד האדם ביחס לבורא. ​​ 

שסב וכאשר ד החיות מסתכלות לפי שעה כתוב עליהן ודמות פניהם פני אדם. כי בשעת התכללותם למעלה שפע מז"א החיות נכללות זו מזו ונעשות גוף אחד שנק אדם ושאר ג פנים אינם ניכרים אז, ואח"כ נפרדות הצורות של ג החיות אריה שור נשר, כל אחת ואחת לבחינתה. וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך סוד הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל חוץ מצורת אדם שבו הן נכללות, שזו היא צורה הכוללת כל הצורות. וכולן סתומות לפני צורה זו. ומשום זה כל הצורות שבעולם כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם כי הוא הכלל, וזה סימן רע שבעלי חיים לא חוששים מבעלי חיים.

אסור לפרט ג הווים מטרם שנכללו כולם בקו אמצעי הכוללם בסוד חסדים מכוסים, ואחר שנכללו כולם כאחד צריכים לפרט הימין ושמאל, שע"י התפרטות הזו מתגלה ג"כ הארת החכמה הנכללת בקו האמצעי עש"ה. אדם המסתכל ולא רואה את הכלל, אלא פרטים בלבד, הוא יקבל תמונה נפרדת, לכן צריך קודם קו אמצעי כדי לקבל את הפירוט הנכון לקבלת החכמה.

נמצא כאן, צריכים תחילה לכלול כל ד החיות לגוף אחד הנק אדם, שה"ס המלכות המקבלת ג הקווים אריה שור נשר, מבחינת הקו אמצעי שבהם.

ואח"כ מפרטים ג הפנים כל אחת לבדה, כדי שתתגלה החכמה מהארת קו האמצעי, כי אז צריכים ליחדן בדרך כלל מבחינת קו אמצעי בלבד, ואח"כ צריכים להפריט שאז מתגלה הארת החכמה הכולולה בהן. ובשעה שהחיות מתכסות, שאין בהן אלא חסדים מכוסים מחכמה אין בהן אלא צורה כוללת שהיא פני אדם בלבד. צד הרצון לקבל שמושך את החכמה, הוא יכול לפרוט את הפרטים.

שסג צורה עליונה היוצאת מתוך סוד עליות תוך אותיות רשומות, שהן ם ד א הוא סוד אדם, והכל כלול בו. אדם הוא כלל הכל בחינת האדם הבחירי שבכל אחד הוא הכלל המחליט כיצד לחלק זכויות. בסוד הכתוב, מקצה השמים עד קצה השמים, השמים הוא ז"א היינו מבינה שהיא קצה השמים למעלה עד המלכות, שהיא קצה השמים למטה מבינה עד ז"א דאצילות, שם הויה במילוי אלפין = אדם. וה"ס אמצעי ולמטה ולמעלה, הכל בכל אחד. ם סתומה היא למעלה שהיא בינה הכוללת הכל שלמטה, כי בינה כוללת ז"א ומלכות שהם למוטה ממנה. ד היא למטה שהיא מלכות שהיא דלה ועניה שמתחת ז"א שהיא כוללת כמה מרכבות ומחנות יחד. א הוא סוד הכל באמצע, היינו ז"א שהוא באמצע בין בינה למלכות וצריך לחבר בין עליונים לתחתונים בקו אמצעי, הלוקח לכל הצדדים, שהוא כולל בתוכו ימין ושמאל ביחד. משום זה אדם הוא סוד הכל מצד אחד, בינה, לצד אחד, מלכות, חוץ מהסוד העליון העומד במחשבה ורצון עד שעולה לאין סוף.

שה"ס הויה במילוי אלפין גימ' אדם, שה"ס מחשבה דז"א היינו חכמה שהיא ר"ת כ"ח מ"ה ונק אדם.

ורגליהן רגל ישרה

שסד סוד זה הוא, כי אחר שביאר סודות גופי החיות שהן בבחינת שליטת החסדים, חזר וירד למטה לבאר ברגלים וטלפים של החיות, שהם בבחינת שליטת הארת החכמה, כי כשנשלמים נה"י דכלים באים ג"ר דאורות, ונה"י נק רגלים. והנה"י עצמם נחלקים ג"כ לחב"ד חג"ת נה"י אשר הטלפים ה"ס נה"י דרגלים שבה תלוי גילוי החכמה והג"ר והסו"ה וכף רגליהם. יש לראות אם בכלל מותר להשתמש בטלפים אלו, שהם של חיות של עגל, עלולים לרצות לקבל ג"ר דחכמה שאסור לקבל.

שסה אלו רגלי החיות, מגיעות עד ניצוצי החשמל, זהו החשמל שמבחוץ, היינו ד התתנוצציות של החשמל שבד' צדדים ומשפיעות אליהן הארת החכמה. כי מחשמל הזה יוצאים אחרים הנק על שם הזה, היינו חשמלים, על שם אורות החשמל, שהם הארות קו השמאל, וכולם יוצאים באותה שעה שהחיות מכוונות רגליהן שתהיינה ביושר, היינו בהתכללות קו האמצעי המאיר ביושר ואינו נוטה לא לימין לבדו ולא לשמאל לבדו .

ומגיעות היינו שמשפיעות הארת החכמה לניצוצים האלו של החשמל, היינו לד' התנוצציויות של החשמל, אז מלהטים אלו הניצוצות כי הארת החכמה באה עם דינים המכונים אש לוהטת, עולים לקבל הארתם מרגלי החיות ויורדים להשפיע למלכות ואז יוצאים מהם כל אלו הנק על שם החשמל הזה.

שסו חשמל זה מסבב סביב לרגלי החיות וע"כ מקבל מהן הארתם הניצוצים של החשמל יורדים למטה עד אותו מקום הנק קרקע קטנה, ושם באותה קרקע רצים כל מיני אבני בדולח ומרגליות מתנצצות ואבני יקרות. ויש להיזהר שקליפת נוגה לא תיקח אותם

שסז וכאשר מתנוצץ ולוהט אור החשמל ועולה ויורד ואלו ד המתנוצצות שבד' צדדים מתחבקות זו עם זו, אז מאירה אותה קרקע קטנה והאבנים רצות והמרגליות עולות עד שמגיעות לשער שבדרום ושם אוצרות סתומים וארבע מאות ושבעים פתחים שם כחשבון קרקע. והמלאך גליצור ממונה עיהם, מתגפפן פירושו מתחבקים כי על ויחבק לו תרגם וגפיף

כי ידעת שהחשמל מאיר בד' צדדים שה"ס ג קווים ומלכות המקבלת אותם ונודע שאע"פ שג' הקווים מגלים החכמה הפרטים מגלים את הכלל, שאינו ניכר בפרטים, עכ"ז בהם עצמם אין החכמה מגלה, אלא אחר שהם השפיעו החכמה אל המלכות אז היא מתגלית במלכות. וכן כאן בחשמל מקום הגילוי הוא במלכות.

גם נודע שיש ב מצבים במלכות, מצב א הוא מזמן שהיתה בסוד ב המאורות הגדולים שהיתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, שהיתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, ולא יכלה להתקיים בו משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים ומושכת משום זה דינים מרובים. לכן התמעטה לבחינת נקודה שאין היא יכולה לקבל את החכמה אלא בכלים של עצמה תחת יסוד דז"א שה"ס מיעוט הירח ואז נבנתה מחדש על יד ז"א ובמצה הזה אע"פ שהיא בו בכל שלמותה בחסדים ובחכמה לא יחסר כל בה, עכ"ז אינה יכולה לקבל עוד חכמה בכלים של עצמה אלא צריכה לקבל החכמה בכלים של עצמה אלא צריכה לקבל החכמה בכלים במצב א וממצב א מאירה החכמה למצב ב

ונמצא אחר שהחשמל קבל הארת החכמה מרגלי החיות וג' קווים שלו רוצים להשפיע החכמה אל המכלות הנה תחילה הם צריכים להשפיע אל המלכות במצב א ששם מוכנים הכלים דחכמה, ואח"כ יכולים להשפיע אל המלכות במצב ב והמלכות ממצב א מכונה קרקע זעירא כי המלכות מכונה קרקע, כשמגיע האור למצב קרקע זה יש לחדותו, להיות בחסדים מכוסים ומשום שהיא נמצאת במצב הזה עם דינים ואינה יכולה להאיר, ע"כ מכנה אותה זעירא. אע"פ שהיא גדולה, והמלכות ממצב ב מכונה כקרקע דארגוונא מטעם שאז מקבלת האורות מקו אמצעי שהוא ז"א ויש בה האורות מכל הצדדים מימין ושמאל והחכמה שבה מתלבשת בחסדים והחסדים נכללים מחכמה וע"כ היא כצבע ארגמן שכל הצבעים כלולים בו.

חשמל מקיף סחור סחור היינו שמסבב לרגלי החיות ומקבל מהן הארת החכמה היינו ד התנוצצויות של החשמל שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, היינו עד המלכות דמצב א שנק קרקע זעירא. כי רק הכלים דאחורים דמלכות דמצב א ראוים לקבל הארת החכמה מהחשמל

הארת החכמה שבמלכות דמצב א מכונה מרגליות הארת ע"ב ס"ג והוא מטעם כי הארת החכמה מקובלת מרגלים, שה"ס נה"י וכיוון שהמשפיע שהוא זכר נק רגל, נק הנקבה מרגלית. להיותה מקבלת מרגל ואבני הבדלח ואבני ברקת מבוארות להלן ומכונים אבנים, משום שהמלכות בכללה נק אבן, וע"כ כל הפרטים שבה מכונים אבנים, היינו אחר שג' קווים של החשמל מתיחדים זה עם זה וכולם עם המלכות, אז אותה המלכות שמקודם לכן לא היה לה אלא קו השמאל בלי ימין, שמטעם זה פעלו בה כל הדינים הנק בדלח וברקת, והנה עתה, אחר שקבלו הארה מכל ג קווים שבחשמל, התתקנות אותן אבני הבדלח ואבני ברקת, להיות כלים וגורמים להארת החכמה.

ואותן המרגליות שהן הארות החכמה שהיו בה בבחינת שמאל בלי ימין, עולות עתה לשער הדרום, שה"ס ימין, ומתלבשות שם בחסדים ונשלמות בכל זיוון והדרן. וז"ש נהיר ההוא קרקע זעירא, היינו מחמת הארות ג קווי החשמל שקבלו, והאבנים של בדלח וברקת, רצות לגלות החכמה כי כן נתקנו עתה ע"י ג קווי החשמל, היינו הארות החכמה עצמן, היינו שמאירות ממטה למעלה בדרך עליה ולא ממעלה למטה כפי שרצו לפני כן שה"ס קו ימין ששם החסדים, והאורות החכמה מתלבשות בחסדים האלו ונשלמות.

זה מורה שלא כל ה ספירות כח"ב תו"מ שבמלכות שכל אחת כלולה ממאה שהן ה מאות מאירו בה אלא שהספירה החמישית, שהיא מלכות דמלכות חסרה מג"ר ויש בה רק ע ולא מאה והן ת"ע פתחים. והטעם הוא מחמת גניזת המנעולא שהיא המלכות דמדת הדין ומשום זה אין לה רק ט"ר ממלכות דמלכות עד החזה, וע"כ חסר במלכות דמלכות חצי הפרצוף מחזה ולמטה, שהוא נה"י דכלים וג"ר דאורות, ולפיכך אין שם אלא ע ספירות החר ג"ר והם רק ת"ע ולא ה מאות.

זוהר חדש יתרו ​​ צז - צט ​​ שיעור 34

ארבע החיות שבתוך החשמל

האדם בנוי מפנימיות וחיצוניות ועליו לדעת כיצד לפרש את המציאות במפגשים שלו עם המקרים.

כאשר אומות העולם פוגשים בג' הקליפות הסובבות את נוגה, הם רואים בהם ברכה, ולאחר זמן מקבלים מכות ואינם יודעים למה. כאשר הם באים לתמוך בישראל, הם יכולים לתקן עצמם.

כדי להיות מסוגל לראות נבואה, יש לראות מעבר לחשמל, לעקוף את הקליפות הטמאות שמבלבלות את האדם.

שמט שואל כתוב דמות ארבע חיות דמות של מי יש לד' חיות אלו, ומשיב דמות של החיות העליונות דז"א, יש להן דמות כמו החיות של זעיר אנפין, כי מאלו נראות אלו הנסתרות שאינן נראות, וד' חיות שבכאן שהם של המלכות המקבלות כל מה שבהן, מחיות העליונות של ז"א. שואל כאן נקרא דמות שנאמר דמות ד חיות. ונק צלם שכתוב בצלמנו כדמותנו, וכתוב בצלם אלקים עשה את האדם, וכתוב בדמות אלקים עשה אותו, למה נק כאן צלם ושם דמות.

דמות אלו ד' החיות מצד המלכות המקבלות מד' החיות העליונות בז"א, צלם הוא בחינת ד החיות בז"א.

שנ משיב משום שכאן סוד עליון הוא, כשאותו הנהר היוצא מעדן שהוא יסוד דז"א פורחות ממנו כל אלו הנשמות, שהן פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח, הנה בשעה שיוצאות מהקב"ה כולן, כל אחת מהן נכנסת בצורה להצטייר באותו מקום שנק דמות שהוא ד החיות. מגיעים למלכות שצריכה לצייר את הדמות לפי מבנה הנשמה, ובצורה המתאימה לה להתקדם ולתקן.

בזיווג נותן הזכר לנקבה את החַיּוּת, אותה מטביעה כחותם לנשמה. כל נשמה יורדת לעולם בדיוק על פי צלם ודמות, המתאימים בדיוק לתפקידה ועבודתה שהיא צריכה לעשות בעולם, כדי להגיע לתכלית, לדבקות בהשם יתברך.

מכאן נקודה חשובה ביותר בעבודת הנפש. עצם זה שהמחשבה הנכונה היא שבאתי לעשות עבודה כדי לתקן, לפי מה שהטבע בנשמה, אז אי אפשר יותר לתרץ או להאשים אף אחד בעולם.

התירוץ לא יעזור, למשל אחד האומר לעצמו אני כזה, לא יכול להשתנות בגלל ההורים שלי, אין דבר כזה.

רוצה אדם לדעת למה הוא יצא כזה ? אז לא בגלל מה שקבלתי מההורים שלי, אלא זהו מבנה הנשמה אתה התגלגלתי כדי להגיע לתכלית בלי תירוצים חסרי בסיס.

חייב אדם לקחת אחריות על התיקון שעליו לעשות, ולבוא בברית אמונית להתחיל בעבודה, לעשות נחת רוח לבוראו.

כאן עליו להתגבר על האתגר של קליפת נוגה וג' הקליפות הטמאות, שמעוות את האור שמגיע מלמעלה.

את צורות הצלם מקבלים מזעיר אנפין, והצורות המתקבלות בנשמה הן ממלכות ונקרא דמות.

הנהר היוצא מעדן הוא היסוד ממנו באה הארה, אור החכמה מהעדן העליון. נשמות אלו באו מלמעלה כנקודת הזרעה, והן צריכות להצטייר בנוקבה, במקום שנק דמות, ד החיות שבמלכות. הצלם הוא הזכר שמחתים עם תבנית, את הצורה אותה בונה הנקבה שתחתיו. ​​ 

שנא ושם בד' החיות שבמלכות הנק דמות, מצטיירת כל אחת ואחת מהנשמות באותה צורה הראויה לה, ומשם יוצאות כל אותן הצורות שבנשמות כל אחת בצורתה, הדמות, הגוף הרוחני של האדם מצוייר לפי תבנית הצלם. מכאן שכל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא צריך לתיקון. כמי שהכניסוהו בדפוס להצטייר היינו כלי העושה תבנית בדבר הניתן בתוכו. דמות זו שבד' חיות המלכות מוציאה דמות בכל נשמה, וצלם שהוא ד חיות היוצאות מחיה שהיא זכר היינו שיוצאות מז"א, מוציא צלם בכל נשמה.

נשמה היורדת לעולם מקבלת גם צלם וכנגד הצלם את הדמות.

האדם בנוי מחיות של ז"א וחיות של המלכות בדמות, שהיא השלכה של החיות העליונות בז"א.

שנב ומשום שחיות נקבות אלו הנק ד חיות שבמלכות, שהן בד' רוחות העולם שה"ס ג קווים ומלכות המקבלתם, ובהם כלולים כל המחנות וכל הצבאות היינו כל הנשמות וכל המלאכים, הן דמות בסוד שלמעלה ובסוד שלמטה. לוקחות צורות למעלה וד' חיות דז"א שהן נק צלם, ולוקחות צורות למטה מהמלכות הנקראות דמות. והן צורות של כל הצדדים ממש, ועל כן מוציאות צורות של כל הצדדים שלמעלה הנק צלם, ושלמטה הנק דמות, כלומר שאפילו הצורות הנק צלם שהן מז"א אינן מקובלות אלא בד' חיות שבמלכות. המלכות, הנוקבא בונה גם הדמות כאשר הצלם משפיע לה.

שנג כיוון שאמר דמות, למה כתוב אח"כ וזה מראיהן, שהוא מיותר, ומשיב, יש כאן עניין מיוחד, יחזקאל הנביא קיבל בנבואה דברים נוספים שלא ניתן לראותם בחיצוניות, בגשמיות, מראה לו דבר שבלתי נודע. מראה לו דרך תמונה שלמה, ולא דרך דבר שאינו שלם. אי אפשר להסביר למשה על מטבע מחצית השקל, אז מראים לו דוגמא, כזה ראה וקדש.

הוא כמו אחד שהסבירו לו ולא הבין, כמו שמשה צריך היה לראות מטבע אש בכדי להבין, אלא שירד לפניו והראה לו דבר בלתי נודע. כש"א וזה מעשה המנורה שמשה היה מתקשה לעשותה, לא הבין איך הנשמה היא מקשה אחת. והראה לו הקב"ה תבניתה, וזה אשר תעשה וגו' אף כאן וזה מראיהן שהראה לו מה שלא ידע את אותן חיות פנימיות.

שנד ואם תאמר כל הנביאים חוץ ממשה הנביא הנאמן, כולם היתה דעתם מתבלבלת כשהיגיעו לחשמל והוא יחזקאל, היה יכול לעמוד על זה. לנביא ישעיה האירו מעולם הבריאה, ולחזקאל מיצירה, אז איך ראה יחזקאל ומשיב אלא משום שרוח הנבואה היה אומר הדברים ובשביל אהבת ישראל, התגלו כל המראות שבחוץ וכולם מתערבים וכולם בערבוביה. חוץ ממשה רבינו נביא נאמן, שאר הנביאים לא ראו באספקלריא שמאירה את הדברים הפנימיים. משה זכה לראות באופן ראוי ומסודר. ​​ 

המציאות שרואים ולא מבינים נקראת קול דממה דקה.

שנה ומראה ​​ הפנימיות שהיא מראה ד החיות, היא מראה בחלש היינו בשליטת החסדים, כמו שנאמר ואחר האש קול דממה דקה, חסדים בלי חכמה זו הצורה הכוללת של המראה שלמעלה אותה יכול היה משה לראות. וזה הוא סוד הצורה הכוללת כל הצורות במראה שלמעלה שהיא מראה מאירה שהיא ז"א. הקול העליון היינו ז"א שנק קול, הוא בלחש למעלה, היינו בשליטת החסדים, שממנו יוצאות כל הצורת, הקול למטה הכלול בד' חיות דמלכות, הוא כאותו הקול שלמעלה שמחזיק בתוכו כל הצורות הצורות מוחזקות מחסדים מכוסים, היינו ג"כ בלחש, ומשום שזה הוא בלחש היינו תחת שלטות החסדים, שאין שום דין מתעורר מהם הם מוגנים מפני שאינם משתמשים ברצון לקבל. ע"כ כשהנביא מגיע אליו מאירות העינים היינו שמאירה בו הארת החכמה המכונה עינים הכלולה בחסדים ההם ומאירות המחשבות. מי שיכול להיות בתוך החסדים המכוסים, אז אפשר שתקבל אהרת חכמה, ולצורך כך חייב האדם לבוא בהתבטלות גמורה, ויתור על עצמי כמו הנביאים.

היכולת לראות בדרך אֳמוּנִית, כלומר לקבל חכמה במסגרת האמונה, בהסתר. לעבוד אותה אפשרי, רק לחכם שהגיע לשלמות.

מחשבות מתחילות ממקום לא ידוע שנקרא, קול דממה דקה. הן מגיעות למקום בוא ניתן לראות את המחשבות, אבל לא את מקום הנביעה שלהן, כפי שראה משה.

שנו והיינונו שכתוב וזה מראיהן כי אין לד' החיות שבמלכות מראה, אלא מתוך סוד המראה המאירה שלמעלה, שהיא ז"א שהוא המראה שלהן, והמראה של הכל והכל מאירים באור ההוא.

שנז חשמל הוא ארבע התנוצצויות לוהטות ומנצנצות ונכנסות זו בזו ונעשה מהן גוף אחד, הנק חשמל אף כאן אלו ד' חיות שהן מלובשות בפנים החשמל כלולות זו בזו. אלו ד החיות שנמצאות בתוך החשמל, כלולות זו בזו. כיוון שהן כוללות כל המרחב, הן קיבלו צורה של האדם.

שנח משום שהן לד' רוחות, אותו שברוח מזרח נכלל ברוח מערב, וא תו שברוח מערב נכלל מרוח מזרח, ואותו שברוח צפון נכלל ברוח דרום, ואותו של רוח דרום נכלל ברוח צפון, וכיוון שנכללו כולן זו בזו, נעשה מהן גוף אחד שהוא סוד הנק אדם, ואע"פ שע"י ההתכללות הזאת משתנים מבחנתם כל ד הפנים, עכ"ז נק פני אדם. האדם הוא התכללות של ד' הרוחות שיש במלכות, שקבלו

מהחַיּוּת שיש בז"א, התכללו ונראים בצורה של אדם.

שנט ומתוך אלו ד החיות שהם סוד פנימי אל הנקודה שהיא המלכות העומדת עליהן כי נקודת המלכות רוכבת על ד החיות האלו שבסוד זה היא נק ה יוצאים ונולדים מהם כמה מחנות למיניהם.

זוהר חדש יתרו צד - צו ​​ שיעור 32

ארבע החיות שבתוך החשמל

כדי לראות את הפנימיות, לפרש נכון את את סערות הנפש שהן קליפות, ​​ לעבור דרך קליפת נוגה שהיא טוב ורע, וכדי להגיע להשגת הסודות יש לחדור דרך החשמל, בו נמצאות חיות ממללות.

שמו לפנים מזה הוא סוד בלחש. סוד העומדים בפנים במוח, שכתוב ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן ומתוכה ראיה מאחורי המראה, לראות מה שמשתקף בה וג' זה הוא סוד פנימי העומד במוח בסודות העליונים בצורה העליונה, מבפנים מכל אלו הקליפות המסובבות את המוח, כמו שאמרנו, כי ד החיות ה"ס המוח אשר החשמל ונוגה וג' קליפות מסבבות עליו.

שמז שואל, מתוכה של מי, ומשיב, מתוכה של מי שנק חשמל, ואם תאמר הרי כתוב חשמל, וכתוב חשמלה, שמשמע שהחשמל הוא זכר והחשמלה נקבה. וכאן כתוב חשמל שהוא זכר, למה כתוב ומתוכה, היה לו לכתוב ומתוכו שהרי חשמל הוא לשון זכר.

שמח ומשיב, אלא כולם שהם למטה הם נקבות, וכל השולט זה על זה, זה שהוא למטה נק נקבה, וכל אלו שלמעלה, השולטים על אותם שהם למטה הם זכרים כמו המושג עליון ותחתון, ובחינת פנים וחוץ. וזה השולט הוא לפנים מן זה הנשלט עליו, ולפיכך נק החשמל נקבה כלפי ד החיות שהן לפנים ממנו ושולטים עליו. ישנן החיות הנמצאות במוח ויש את החשמל מחוצה להן

ג קליפות הן צורות העיוותים דרכם אנחנו מסתכלים הן הכוללות כל מיני דינים והקליפות שבעולמות. א היא רוח סערה והיא מבחינת המלכות דמדת הדין של צמצום א מטרם שנמתקה בבינה גורמת לנו לחשוב שהגשמיות היא המציאות. ב אור חכמה בלי חסדים זה ענן גדול והוא מבחינת הדינים המתגלים בקו השמאל כשהוא מאיר בלי התכללות הימין ימא דקפא. חוכמה בלי חסדים, יש כבר השלמת כלים בצמצום ב, מגיע אור חוכמה ואין לנו חסדים להלביש את האור. ג היא אש מתלקחת והיא מבחינת הדינים של המלכות שעלתה לבינה מצמצום ב. וכל מיני הפורענויות והעונשים הבאים על ישראל הם מג' קליפות הללו.

דין צמצום א הוא רוח סערה

אור בלי חסדים זה ענן גדול

אש מתלקחת, דינים של מלכות שעלתה לבינה, היינו צמצום ב

כל אחד מאתנו צריך לבדוק עצמו דרך הלימוד על קליפות אלו

אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה, בעת שישראל אינם כדאים, הנה בעת שישראל כדאים, הן נותנות עזר לקדושה זה דבר טוב שאדם יכול להשתמש בשלילה כדי שתעזור, כמו ירידה לצורך עליה, וכל המוחין מתגדלים ומשתלמים בעזרתם. לפיכך אנו מבחינים בהן ב בחינות. השאלה היא כיצד עלי להשתמש בכוח השלילה, האם כעזר, או חלילה כמי שעומדות בפני עצמן, שזה וודאי נזק. ​​ אם הם מסייעות, כמו כעס תלמידי חכמים.

א בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה ואז הן נק רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת.

ב בשעה שהן עוזרות לקדושה, היינו בעת שישראל כדאים ואז אותן ג הצורות עצמן של הקליפות המכונות קליפת נגה. לדייק כאן שהן לא הצורות עצמן הן קליפת נגה, אלא מצטרפות לנגה מפני שהיא באה מצד ממשי, ובקליפות הקיום זמני. קליפת נגה באה מצד האור שהפך להיות קליפת נגה, ובגמר תיקון תחזור למקורה, להיות חלק מהמבנה. לא כן הקליפות, אלא יכולות לסייע לקליפת נגה והיא הקליפה הרביעית שעליה נאמר ונגה לו סביב, כי כל ההארות שבקדושה היוצאות במוחין דקדושה המסבבות ומאירות על קליפת הנגה ההוא, ונמצא שקליפת הנגה מפרדת ומבטלת את ג הקלפיות שלא יוכלו להזיק עוד לקדושה, שהרי להיפך שהן נעשות מסייעות ומגדילות הקדושה הן מגדילות כמו למשל אמונה. האם השכל שרואה את הפרטים במקום את הכלל, יש בכוח הפרטים להגדיל את תפיסת הכלל, ולחזק את הקשר עם האמונה. באופן שאין הפרש בין ג הקליפות לקליפה הד' בצורה, אלא בפעולה.

שבזמן שהן פועלות רעה לקדושה, הן נק רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ובעת שהן פועלות טובה לקדושה, הן נק קליפת נגה אלו שלש צורות של הסתכלות דרך קליפת נגה. ולפעמים גם קליפת נוגה נטמאת כג' הקליפות ופועלת רעה כמו מלכות יון. מלכות יון היא כנגד קליפת נגה.

והכל תלוי בתחתונים אם מריעים מעשיהם, ג הקליפות שולטות עד שאפילו קליפת נגה מתקלקלת. ואם מטיבים מעשיהם, נמצאת קליפת נוגה דוחת ג הקליפות.

גם בקליפת נוגה דוחת ג הקליפות. גם בקליפת נוגה עצמה יש שינויים, כי עיקר העזרה לקדושה היא בחינת אש מתלקחת שבה, שהוא בסוד המוקש שמשימים לנחש מצד המלכות שעלתה לבינה לצמצום ב, אבל גם לב' האחרות יש תפקידים לעזור לקדושה. לו לא יכולנו להביא את המלכות לבינה, לא היינו יכולים להיות למוקש לנחש.

בעליית המלכות לבינה, יכולה גם המלכות לזכות בכוח הבינה, שאין הנחש מסוגל להזיקה. הבינה אינה נתונה לאותו צמצום.

כשעם ישראל מקיימים מצוות ומתקרבים לקדושה, הקליפות הללו עוזרות, ואם חלילה הפוך הן מזיקות.

וכל אלו שהם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, כי כל אחת היא חיצונית לחברתה ומסבבת אותה, כי עיקר בעזרה לקדושה שבקליפת נגה היא בחינת אש מתלקחת שבה. ונמצא שהיא יון, אש מתלקחת אחוזה ביותר בנגה, כי היא משמשת ליציאת המוחין הקדושים, ע"כ נבחן שמתאחזות בהם.

כי ד קליפות אלו כוללות כל הדינים והעונשים באים על ישראל. וכן ד מלכויות אלו שישראל גלו בהם, כוללים כל הצרות והשעבוד של ישראל. גלויות אלו לא נגמרו, הן נמצאות תמיד, עד אשר נתקן בעזרת השם את קליפת נגה, שבזמן תיקון היא בחינת טוב ורע.

ונגה לו סביב היא מלכות יון, שאינם נגה עצמו, אלא שנגה סביב להם, היינו שהליפות אינם נגה עצמו, אלא שנגה סביב להם היינו קרובים לנגה. סוג של השלכה מנוגה

ואפילו בקליפות אלו אין מי שיהיה קרוב למוח הקדושה כקליפת נגה, שעצמה היא כוללת ג הקליפות, ואינה נגה ממש, אלא משום שהקדושה לוקחת עזרה ממנה, נבחן שהנגה של הקדושה מסבב אותה, כי הנוגה שהוא שיעור ההארה שבמוח הקדושה שיצאה בעזרתה, יוצאת מהמוח ומאירה סביב סביב קליפת נוגה. ונגה לה סביב ויש בענין זה כמה דרכים בזהר. נגה סובב את החשמל, בתוך החשמל יש את החיות, והנוגה עוזרת או מפריעה ע"י ג הקליפות.

יש הפרש גדול מאד בין קליפת נוגה היא רק כללות של ג הקליפות, אלא באותו שיעור שהמוחין דקדושה נעזרים מהם בשיעור שהמוחין דקדושה נעזרים בהם. ונוגה היא הארת המוחין המתגלים מחמת העזרה של קליפת נוגה. אז יש מצד המוחין ויש מצד כללות הקליפת. כאשר אומרים נגה, הכוונה מצד המוחין, וכשאומרים קליפת נגה הכוונה הצורה שבה נעזרת הקדושה מהן.

המוחין הם עצם הקדושה. וג' הקליפות בפרטיותם עצמם, הם רק הדינים והעונשים הבאים על ישראל. עונש הוא תיקון. אפשר להסתכל ולפרש המציאות כהזדמנות לתיקון, כירידה לצורך עליה. ואפשר להסתכל כאילו זה דין העומד בפני עצמו.

אמנם כל כחם של ג הקליפות לשעבד ולענות את ישראל הוא מחמת שרושם שבקליפת נגה, ששם מאירה עליה הארת המוחין שמתגדלת מחת אותם הדינים. ונמצא שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, לוקחת כחה מאותה הארת הנגה המאירה עליה. אין קליפה סתם, ואין קליפה יכולה לפעול בלי שמאירים לה. קליפה ללא קדושה מתייבשת ואין לה חַיּוּת יותר. הקליפה חייבת לינוק מהקדושה, וכשמסירים אותה מהקדושה, היא נגמרת.

שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, כל המצר לישראל נעשה לראש היא לוקחת כחה בהכרח מאותה הארת המוחין המתגדלים בסבת העינויים ההם ומביאים לבסוף רוב טובה על ישראל.

כאשר לסירוגין לוקחת קליפת יון את השליטה, היא יונקת כוחה מנגה. וזה לטובת ישראל בחינת יסורים שגורמים לאדם להזדכך.

ולפיכך כל קליפה השולטת על ישראל, היא דוחית שאר הקליפות שאינן שולטות ומתקרבת לאור נגה כדי לינק כוח לשלוט, אבל מבחינת הקביעות, נבחנת רק קליפת נגה לבדה, שהיא קרובה לאור נוגה ואור נוגה מסבבה כמ"ש ונוגה לה סביב. אי אפשר לקבל אור, כולם נשענים דווקא על יון, כעת אפשר להבין למה נרעשו חכמי ישראל כנגד הרמב"ם במורה נבוכים, למרות שיש שם סודות עצומים.

וסוד החשבמל הוא קדושה גמורה למרות שיצא מחוץ למדרגה, ויכול להיות קדושה. אלא שהוא בשליטת קו השמאל, כי המוחין הם ג קווים עם המלכות המקבלתם שה"ס ד חיות, והם תחת שליטת החסידים שהם ימין. מדברים בצמצום ב שיש בו המוחין הנמצאים בתוך החשמל, המאפשרים שליטת הימין על השמאל, היינו עבודה בקו אמצעי. החשמל מסבב את המוחין

ומקודם להם הוא החשמל המסבב את המוחין, וגם הוא בחינת ג קווים ומלכות המקבלתם הנק ד חיות, אלא שכולם הם תחת שליטת החכמה שבשמאל, ומתוך שהחכמה אינה מתפשטת אלא עם דינים מרובים. ולפיכך הם נבחנים לד' חיות אש.

והיינו מרוב הדינים היוצאים עמהם ונבחן שהן ממללות, כי הדיבור רומז על חכמה. חש-מל, גם בחשמל ישנה חלוקה. הוא קדושה, אך תחת שליטת השמאל

ד חיות אש ממללות כנגד ג קווים והמלכות המקבלתן הנמצאים תחת שליטת קו השמאל, וע"כ הן חיות אש מצד הדינים וממללות מצד החכמה,

מי יכול להבין מה הן ממללות, כאשר הפילטר להבנה נמצא בצרות ההסכלות דרך קליפה נוגה וג החיות הטמאות.

כי הארת החכמה נק זהר. עולה תחילה ממטה למעלה לקבל הארתו מבינה ששם שורשו ואח"כ יורדת הארתו לתחתונים. שהדינים לוהטים בו היינו הדינים היוצאים עם הארת חכמה. קאים ולא קאים, לממשיכים הארותו ממטה למעלה הוא עומד וקיים. כאשר ממשיכים האור ממטה למעלה הוא קיים, וכאשר מנסים למשוך לפרטיות, נעלם.

ולרוצים להמשיך הארתו ממעלה למטה אינו עומד ואינו קיים החוק הוא שאי אפשר לקבל את החכמה/השפע כשמבקשים ממעלה למטה, מתנת חינם. כי ג קווים ימין ושמאל ואמצע מכונים תלת דוכתי ג קוים, ג דרכים, ואומר שאי אפשר להמשיכו מקו אחד, שהוא שמאל בלבד בלי ימין, אלא מג' דוכתי בזה אחר זה כאשר הימין שולט על השמאל. שהפרט מתכופף לכלל. כי הארת השמאל דרכה להמשך בחפזון והראות אינה עומדת להסתכל בה, כי הנה הוא מאיר קו השמאל, ומטרם שמספיקים לראות בו כבר אינו מאיר.

פעם הוא נמצא במקומו עצמו בקו שמאל, ופעם עובר לימין שבו, כי כן מתגלים ג הקווים בזה אחר זה ומי שאינו יודע להחזיק את ג הקווים בקו אמצעי, לא מבין מה קורה, האם הרצון בימין או בשמאל. כי קו השמאל במקום יצאתו היה מאיר ממעלה למטה, ונמצאת הארתו יורדת למטה עולה ויורד. ובדרך יחודו בג' קווים כבר אינו ממאיר אלא מטה למעלה, היינו המלכות דמדת הדין שנסתרת, כי אם היא נגלית נפסקת הארת החכמה, היינו הארת ג"ר דחכמה נגנזת ואינה מאירה עוד.

שהשם חשמל, מורה שאין הארתו עומדת בקביעות אלא עתים חשות ניתן לחוש בהן ועתים ממללות, היינו שעל ידי החשמל הוא מסתכל במוחין השלמים שהם בפימיות החשמל, שהחשמל מקיפם, שה"ס ד חיות שהן בשליטת הימין, המוחין שבתוך החשמל שבו צריכה העין להיות סגורה יותר מכל, וגם אז הלוואי שיוכל לעמוד על מוחין ההם. מפני שראיה היא חכמה, וימין זה חסדים דרכם צריך להסתכל. ממילא ניסיון להסתכל דרך החכמה מבלבל, שפעם מאיר ופעם איננו. מאחר ויש בחשמל דינים, צריך האדם לקחת כח הסתכלות אמוני.

שהחשמל הזה שהוא אש לוהט מנצנצת מחמת הדינים שבו, הנה יש בו ארבעה צדדים. שאותה התנוצצות במראה נוצצת ולוהטת שהנה הוא, ואינו הוא, שעומד ואינו עומד, יוצא מצד הזה, והתנוצצות אחת כעין זה, יוצאת מצד זה, וכן יוצאת התנוצצות זו מצד זה, ולא ברור מה החשמל הזה, מה רוצה לומר לנו הבורא דרך החיות הממללות.

שמכל צד יוצאת התנוצצות המאירה בכל הדרכים המבוארים בחשמל. כי אע"פ שהחשמל נמשך רק מקו שמאל, עכ"ז קו השמאל כלול מג' קווים ומלכות המקבלתם, המכונים ד צדדים דרום צפון מזרח מערב.

ולפיכך נמצא החשמל בכל ד הצדדים.

והם מכונים ד חיות אש. חיה זו מדברת משפיעות לזו, וזו מדברת לזו, היינו שמשפיעות זו לזו, הימין לשמאל ושמאל לימין ושניהם לאמצעי ושלושתם למלכות. עד שנעשות בחינה אחת בז"א בקו אמצעי, אז כל ארבע החיות מנצנצות בהיתנוצצות אחת היינו בבחינה אחת במלכות, שזה צד האדם, כאלו היו חיה אחת שמתנהגת ככל דרכי הארת החשמל, ואחר כך חוזרת ההתנוצצות להתחלק במראה ד חיות ממללות כל אחת בבחינתה כמקודם לכן.

ובפנים מד' חיות אש ממללות שבחשמל שה"ס ד חיות תחת שליטת קו השמאל, יש בחינת המוח הפנימי מכולם, שהם ד חיות תחת שליטת הימין. החיות שתחת שליטת השמאל נק בחינת החשמל, שאין בהם ממש תפיסה, לעומת שליטת הימין בו יש תפיסה במוחין. היינו תחת שליטת החסדים הנבחנים שהחכמה אינה נשמעת בהם והם בלחש מחכמה השקט שבין המילים, התפיסה שהופכת להשגה, שה"ס העומד בפנים הכל המכונה מוח. דרגה נפשית נפלאה לתפוס המוחין הפנימיים דרך החשמל.

שהן סוד פנימי הנבחנות למוח שכל אלו ג קליפות ונוגה וחשמל הם מסבבים את המוח הזה שהוא ד החיות הפנימיות שבחשמל, שד' חיות אש דחשמל מסבבות ד חיות האלו שהן המוח.