הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 44 |השקפה|...

הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 44 |השקפה| קל-קלב

זוהר חדש יתרו  קל – קלב  שיעור 44

על ארבעת רבעיהם בלכתם וגו

 

כתוב  וּבְלֶכֶת, הַחַיּוֹת, יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים, אֶצְלָם; וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ, יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים. שואל, ואם אופנים הם רבוצים תחת החיות, היה צריך לומר ובלכת האופנים ילכו החיות אצלם, ומשיב אלא מכאן שהחיות נושאות את האופנים הנושאים אותן, כעין זה הארון נושא את נושאיו.

החיות הולכות על האופנים וגם נושאות את האופנים.

החיות מזיעות, שלכאורה יש כאן מאמץ, כאשר בפועל הן נוסעות ורוכבות על האופנים. אז למה מזיעות, על מה מעיד המאמץ ?

התחתון לא מזיע בגלל שנושא על גבו את העליון, אלא מזיע מפני שמתאמץ להסתכל ולהשיג את מה שנסתר וגנוז.

להסתכל אומר לעשות זיווג, כלומר להתחבר.

כשאומרים שהנשמה נמצאת בגוף, אז לכאורה הגוף נושא את הנשמה. אך לא. הנשמה מאפשרת לגוף לנוע, הוא זז והנשמה נותנת לו את הכח.

תפקיד הגוף, להבין את הנשמה.

תפקיד הבריאה, להבין את הבורא, כל תפקיד התחתון, להבין את העליון.

הבריאה לא עושה טובה לבורא, הוא נושא אותה.

מרגיש אדם שווא מחזיק בערך גבוה, למשל שמתאמץ להיות אדם ישר. למעשה זה לא כך. אלא הישרות היא זו שמאפשרת לך בכלל לחיות.

לא אתה מתאמץ כדי להחזיק את התורה, התורה היא המחזיקה אותך.

כאשר מתביישים להזמין אדם לשיעור תורה, זה מוזר מפני שבכלל עושים לו טובה שמזמינים אותו להתחבר למקור החיים.

יבדוק כל אחד אצל עצמו מי נושא את מי, האם הפנימיות או החיצוניות

כשהנשמה זזה, היא נושאת את הגוף, לא החיצוניות מחיה את הפנימיות.

הערכים העליונים שלנו, הם הנושאים את כל הרצונות שלנו.

מכאן מסקנה חשובה. כאשר אתה עושה מעשה השפעה טוב, כמו לבוא בהתבטלות לאהבת חברים, אז לא אתה מחזיק באידיאה הזו, היא מחזיקה אותך בחיים. הכלל נותן את כוחו לפרט.

העני שמוכן לקחת נדבה, הוא נושא את הנותן הנדיב. העשיר צריך את העני.

נותנים יגיעה, מזיעים ומנסים להבין את הנקודה הפנימית, וכאשר משיגים אותה, כלומר זוכים לחיות את הערך העליון, את האני האמיתי, מתהפכת התפיסה ומרגישים שהפנימיות היא זו שמחייה את האדם.

כמו שאומר לא בי יגעת יעקב, אתה לא עושה לי טובה ואתה נושא אותי. לא אני נושא אותך.

וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב:  כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל. היגיעה של האדם היא ביכולת להבין שהקב"ה נושא אותו.

אדם לא עושה טובה כשהוא פועל בקדושה, שהרי הקדושה נושאת אותו.

ע"י הארת ג הקווים מתהפכת המלכות לצורת בינה ומאירה בהארת החכמה כמו התבונה.

בבינה הרצון מועט, ובא רק לצורך ז"א. במלכות הרצון לקבל הוא לצורך עצמה ועל כל האור, לכן היא עבה יותר ויכולה לקבל חכמה, אבל היא דין שיכול לייצר פחד על התחתונים.

וגבותם מלאות עינים

 

כיצד מסתכל אדם על החיים?

המסתכל בקו אחד אומר אותי לא מעניין. יש, ואני רוצה.

עיקר ההסתכלות היא לשמאל, ששם מאירה החכמה. ומי שמסתכל על כל דבר כדי לראות איך הוא יכול לנצל הכל לטובתו האישית. מחפש שיהיה לו כיף. הסתכלות פסולה.

יש דרך הסתכלות ראויה. להסתכל בכל הצדדים. הימין שבנפש זו מידת ההשפעה, כיצד אתה משלב את הרצון שלך עם האמונה.

כן יש להסתכל גם לכח השמאל, לעשות ביקורת עצמית, לראות את השקר ואז, להתכופף לימין שזו דרך הסתכלות של קו אמצעי.

אין להסתכל רק בשמאל, לחפש מה עוד לקבל לרצון לקבל, ומצד שני אין להסתכל רק בקו ימין ולומר שהכל טוב, כולם טובים. וזה שקר.

כל עוד אנו בזמן תיקון, עדיין לא הגענו למטרת הבריאה שבה הכל טוב.

הסתכלות נכונה בחיים אינה רק לימין ושמאל, אלא גם לאחור וגם הסתכלות קדימה.

 

אדם יכול להסתכל בצורה חד צדדית ולחשוב שהוא רואה הכל טוב, לא מבחין בין פוטנציאל לבין מה שכבר יצא אל הפועל, אדם כזה הוא בתוך הקליפה. מכאן שאין להסתכל רק מצד ימין, אלא דרושה גם ביקורת משמאל.

אברהם התקרב לסוד הברית עד שעלה בסוד העליון שנעשה מרכבה לז"א, עדיין לא זכה כמו יעקב איש תם, בחיר האבות ומשה איש האלקים. שניהם רואים בצורה שלמה לארבע צדדים, ומשה מסתכל בנוסף גם מה למעלה ומה למטה. משה בעלה של המלכות בפנימיות ויעקב בחיצוניות.

אין תגובות

להגיב