הדף היומי בזוהר חדש הסולם – פרשת יתרו | שיעור 46 |מתקדמים| קלו-קלח
זוהר חדש יתרו קלו - קלח שיעור 46
בלכתם ילכו.
תנא שואל, בלכתם ילכו, בלכתם של מי. אם תאמר בלכתם של החיות אינו כך, ומשיב, אלא בסוד אלו ג רוחות שהם ג שמות אהיה הויה אדני עליהם נאמר ובלכתם ילכו, כי כשהם נוצצים ומאירים הולכות אלו החיות העליונות והתחתונות. ובעומדם יעמודו, כשהם בחבור אחד וכולם עומדים בלחש אז נעשו ג הרוחות אחת וג' השמות נעשו אחד, והקב"ה מתגאה בגאות על הכל.
זה המצב הטוב. כשמאירים בחכמה וחסדים בחיבור הקו אמצעי, אז הקב"ה מתגאה על הכל.
אומר וכולם עומדים בלחש אומר ו"ק דחכמה ולא ג"ר וגם לא רק חסדים.
תנב ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים היינו שבהסתלקות החיות, שהן בסוד רוחות העליונות דאהי"ה והויה מעל הארץ שהיא המלכות בבחינת רוח דאדני, היינו שהחיות העליונות מסתלקות מלשמש על הרוח התחתון שהוא אדני, אז אלו האופנים מסתלקים עמהם עם החיות, להראות שהכל הוא גוף אחד וסוד אחד בלא פירוד מהם. התחתון, האפנים יכולים לזוז שהרי העליון נושא את התחתון, וכמסתלק העליון מסתלקים גם האופנים לא יכולים לזוז מכח עצמם.
בנקודה הפנימית שבאדם יש ג' רוחות, בינה ז"א ומלכות. הנקודות מניעות את הכלים. התזוזה באה מפני שלא הגיעו למקומם. יש מצב לאדם שהגיע למטרה, ומצב שבדרך.
תנג כי רוח החיה באופנים, פירושו שהרצון של אותה חיה הוא באופנים, כי דורש לומד רוח מלשון רצון. כי אע"פ שהרצון הוא בחיות העליונות, יש רצון ביותר השתוקקות גדולה יותר באלו האופנים. שלשה הם, שניים גלויים ואחד גנוז, ואלו עושים מעשה הגורמת לרצון ונחת לאותה החייה, היינו שכתוב ומעשיהם כעין תרשיש, היינו כעין תרי שש, כי תרשיש הוא אותיות תרי שש, זהו ימין ושמאל, שאלו הם שנים מאלו השש וע"כ כתוב כעין, שפירושו כאופן שלהם.
ג' בחינות הן ביחד, ג' רוחין דאהי"ה בינה הויה ז"א אדני מלכות. יש בהם מצב בו הם עומדים ומצב בו הם הולכים
מצב אחד כשהם מאירים ויוצאים כל אחד בבחינתו היינו העליונים דאהי"ה הויה בשליטת החסדים, והתחתון שהוא אדני בהארת החכמה. ב' השמות העליונים אהיה והויה הם בשליטת החסדים.
בסוד ג' הרוחות נוצצים ומאירים ויוצאים, הולכות החיות העליונות והתחתונות, היינו שכל אחת הולכת ומאירה כדרכה, העליונים דאהי"ה הויה מאירים בשליטת החכמה. במצב וילכו הוא מצב של פירוד, הויה ואהיה מאירים חסדים, ואדני רוצה חכמה.
המצב הטוב יותר, בחינה ב היא כשג' הרוחות מתחברים ונעשים אחד, כלומר שמאירים באור אחד, היינו שכולם מאירים בחכמה וחסדים ביחד, כדרך הקו האמצעי שכולל חכמה וחסדים, ואינו נוטה לא לחכמה ולא לחסדים, אלא מאיר באור הכולל אותם יחד. ובעומדם יעמודו
כשמתחברים כל ג הרוחות להאיר באור אחד, היינו של הקו אמצעי, וכולם נמצאים בלחש, היינו בבחינת ו"ק דחכמה זו הארה בקו אמצעי, שכל ג הרוחות מאירים באור אחד, והקב"ה שהוא קו אמצעי מתגאה על כולם, כלומר שכולם משמשים בדרך הארתו, קו אמצעי דז"א שאינם נוטים לא לימין ולא לשמאל.
גאוותו של הקב"ה, שיכול לתת את האהרה לעם ישראל, שרצון זה של קו אמצעי, גואה על הרצונות של ב' קווים.
בחינה ג היא כשב' רוחות דאהיה הויה מסתלקים המרוח התחתון אדני, היינו שמסתלקים מהארת החכמה המאירה במלכות, אלא שמאירים בחסדים מכוסים מחכמה. שהחיות בסוד רוחות עליונים דאהיה הויה מסתלקות מלשמש את המלכות שהיא בשליטת החכמה, אלא מאירים בחסדים מכוסים, עולים ומתחברים עמהן האופנים. האופנים לא נשארים עם המלכות.
ישנם שתי צורות הסתכלות על הסתלקות האור, ייסורים. או כי רוצים להתקדם ולקחת עוד חיסרון כדי לתקן, או שאור מסתלק כאשר פוגמים.
ומשמיענו שאע"פ שהחיות המסתלקות מהמלכות שהיא בהארת חכמה, עכ"ז, האופנים שגם הם בהארת חכמה מתחברים עמהן, והוא מטעם שאע"פ שהחיות הן בחסדים מכוסים עכ"ז צריכות להתכללות מהארת החכמה, כדי להראות שאין החיות נפרדות מהארת החכמה שבאפנים, אלא שהן גוף אחד בלתי נפרד. כי אע"פ שהן בחסדים מכוסים, רוצות הן להכלל מהחכמה ולהיות אחד עם האופנים. כמו רשימה שהם משאירים, שרוצים לחזור לאחדות לאחר שעושים את התיקונים
כי רוח החיה באופנים, שהן רוצות להכלל מהארת החכמה שבאופנים, שאע"פ שהרצון הוא בהארת החיות העליונות בלבד, שהן שולטות על הרצון, שהרי הסתלקו מהחיות התחתונות שבאדני וע"כ הן בחסדים מכוסים מחכמה, עם כל זה יש להם רצון ביותר להתחבר עם האפנים ולהכלל מהארת החכמה שבהם.
עיקר האופנים הם שלשה, היינו נצח הוד יסוד, שנים מהם גלויים בהארת החכמה שהם נצח והוד שבהם מתגלית הארת החכמה, ואחד גנוז שמכוסה מחכה ואינו מתגלה והוא יסוד.
אלו השנים שהם נצח והוד מגלים בשבילה את הארת החכמה כדי שהחיה תכלל ממנה שפעולה זו היא לרצונה של החיה.
וז"ש ומעשיהם כעין תרשיש, כי מעשיהם סובבים על האופנים שהם נצח והוד ואומר שמעשיהם של נצח והוד הם כעין שנים משש קצוות חג"ת נה"י שהם ימין ושמאל, נצח והוד המגלים חכמה מגלים את ההשתוקוות לחכמה, ע"י אור ע"ב ס"ג שמוריד ה תתאה וב' הקווים מתגלים, נאמר כעין שפירושו כעין המעשה שלהם, היינו המעשה בגילוי החכמה.
מלמד יחזקאל, שגם כשנמצאים בגלות, צריכה להיות השאיפה ליסוד, לקו אמצעי
2. מדוע בהנשאם מעל הארץ גם אלו האופנים מסתלקים עימהם?
