❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡

שאלות חזרה בזוהר חדש אחרי מות לא-לג
1.מדוע בכל סעודה של שבת ישנם יב חלות על מה זה מצביע?
2. אילו ב שינויים יש בין חול לשבת?
3. מדוע צריכים לקבל ממן בשבת שהוא מישסות בזמן שאפשר לקבל הארת אוא שהם גדולים יותר והרי קטן מתבטל בפני גדול?
4. מה ההפרש העיקרי בין מוחין דשבת לחול וכיצד מעבירים את המוחין דחול למוחין דשבת?
5. הסבר את השמות איק בכר גלש דמת וכן הלאה?
6. כיצד המלאך בואל הופך לרפאל וכיצד השם רפאל יוצא מתפילתו של משה על מרים?
7. מדוע שולחן שלא נקרב בין השניים שהם מיכאל וגבריאל אינו שולחן של שבת?

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

1. אלו ב בחינות טל יש במ"ן מה מציין כל אחד מהם? וכיצד זה מסביר שמצד אחד נאמר על המ"ן והוא כזרע גד לבן, ומצד האחר נאמר עליו ואינו כעין הבדולח, דהיינו שיש בו צבע ויש בו טעמים.

2. כיצד קשור הטל לבחינת שבת ולג' הסעודות שבו?

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

פרשת אחרי מות כה – כז שיעור 9

ג סעודות שבשבת

שבת היא זמן של קבלת חכמה, קבלה זו נק עונג. ג' הסעודות מייצגות את קבלת החכמה. 

סעודה בשבת היא עונג, קבלת חכמה. כדי לקבל תענוג גדול, צריך האדם לבנות כלים דקדושה. לצורך כך יש להגיע לגדלות ולפתח סגולה של חיבור תחתון לעליון. חיבור זה מתאפשר על ידי מבנה של מסך דחיריק. פירושו של חיבור 2 קווים שמאל וימין, רצון לקבל, וקו ימין של השפעה. מסך דחיריק הוא עבודה בקו אמצעי המאחד שמאל הכפוף לימין. להגיע לכך כל קו צריך לפעול היפך טבעו, הימין שהוא השפעה יפעל ממעלה למטה חכמה, והשמאל ידחה את רצונו הטבעי למשיכת אור ממעלה למטה, ויפעל ממטה למעלה בחסדים. כלומר עיקר העבודה היא ויתור על הרצון לקבל משמאל. 

עד פירוש אחר, ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאו בשדה. מקרא זה כבר העמידהו החברים. תחת כפתור העליון שהוא בינה, שהוא כפתור הממונה על כ"ב אותיות, כי בינה היא ממונה על ז"א שנק כ"ב אותיות. בטבעת של מעלה, היי במוחין דבינה הנק טבעת שלמעלה לוקטים ב צדדים היי ב קווים ימין ושמאל, טבעת אחת שהוא ז"א שעלה להם למ"ן וטבעת ההיא היא במרובע לד' צדדי העולם דרום צפון הם חו"ג ומזרח ומערב הם תו"מ

פירוש הבינה היי ישסו"ת נק כפתור עילאה. כפתור פירושו משקוף הנשען על ב מזווזות. מלשון בכפתוריה ילינו וכן הך הכפתור וירעשו הספים, ולפי שהבינה נשענת על ב קווים ימין ושמאל לגלות החכמה הנק ראיה מלשון משקוף, ע"כ היא נק כפתור. ונודע שבעת יציאת ב הקווים ימין ושמאל בבינה, אינם יכולים להאיר עד שז"א עולה למ"ן והוא מיחד ב הקווים דבינה זה בזה ואז יכולים להאיר שמטעם זה מכונה חכמה זו הנגלית ע"י הקווים בשם חכמה דל"ב נתיבות, שפירושו ע"ס דבינה וז"א המכונה כ"ב אותיות שעשר וכ"ב הם ל"ב והוא מטעם כי אין הארת החכמה נגלית זולת ע"י בינה וז"א שעולים ל"ב ולפיכך נבחן כאן בבינה ג בחינות.

א עצם הבינה שהיא נק כפתור שפירושו משקוף

ב ב קווים שהכפתור נשען עליהם

ג הוא ז"א שה"ס כ"ב אותיות העולה אליהם למ"ן ומיחד אותם

וז"ש תחות כפתור עלאה שהוא בינה, כפתור די מנא בכ"ב אותיות שהבינה ממונה על ז"א שה"ס כ"ב אותיות שעלה אליה למ"ן. ומפרש יותר בפרטות בעזקא דלעילא היי המוחין דבינה המכונים הטבעת העליונה מטרם שנפתחו להשפיע הארת החכמה, כי ב הקווים שבמוחין דבינה הנק עזקא עלאה, לוקטים היי שהעלו למ"ן טבעת אחת, שהוא ז"א, וההוא עזקע איהו ברבועא לד' צדדי העולם, היי שיש בו ד בחינות חו"ג תו"מ

עה ב הקווים שבבינה אוחזים בטבעת זו שהיא ז"א מצד זה ומצד זה, זה לימין וזה לשמאל. זה של הימין עולה תחילה וכשהוא קם לוקח עמו שש מאות אלף גברים גבורים אחוזי חרבות על הירכים. ז"ש כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף וזה שבשמאל עולה אחר כך וכשהוא קם, לוקח עמו שש מאות אלף בעלי כנפים ופנים של רחמים, והם מתחלפים הימין בשמאל והשמאל בימין. לוקח עמו כנפים לצורך ההסתרה כלומר שאינו יכול לקבל חכמה אלא חסדים מכוסים. לכן מתחלפים, הימין לוקח תפקיד השמאל לקבל חכמה, והשמאל דוחה החכמה כדי לקבל חסדים.

פירוש שהטבעת שה"ס ז"א היא הקו האמצעי המכריע על ב הקווים ימין ושמאל דבינה ומיחד אותם זב"ז שעל ידי יחודם זב"ז הם יכולים להאיר בשלמות, ולפיכך נבחן שב' הקווים אוחזים בקו אמצעי ז"א שהוא הטבעת.

כי כל הארתם מישסו"ת מגיע להם על ידי אחיזתם בו בז"א בסוד מחד תלת נפקי, סוד הדעת, שב' הקווים ימין ושמאל דבינה אוחזים בימין ושמאל שבטבעת, שעי"ז הם מתיחדים זב"ז וקמים מנפילתם. כי מטרם שאחזו בקו השמאל היה חשך ולא אור, משום שהחכמה שבו אינה מאירה בלי חסדים. וגם היתה מחלקת ביניהם וע"כ נבחן שהיו שניהם בנפילה. ועתה שנאחזו בקו האמצעי, נכללו זה מזה והחסדים שבימין נכללו מהחכמה שבשמאל שעי"ז השיג ג"ר ונבחן שקם מנפילתו. וכן קו השמאל שהחכמה שלו היתה חשכה, מחמת חסרון חסדים, נכללה עתה בחסדים שבימין ויכולה להאיר ונבחן שקם מנפילתו

וז"ש שקו הימין שהוא חסדים עולה להכלל בחכמה שבשמאל מתחילה, שעי"ז הוא קם מנפילתו ומשיג ג"ר. וכשהוא קם מנפילתו נוטל עמו שש מאות אלף גברים כי אינו מקבל ג"ר דחכמה אלא ו"ק דחכמה, שהם שש ספירות חג"ת נה"י שלה בסוד מאה הן שש מאות. צמצום ב בעולם אצילות יש את התיקון של גניזו דאו"א

ובסוד החכמה הנכללת בכל אחת משש המאות הן שש מאות אלף כי החכמה נק אלף בסו"ה ואאלפך חכמה. וכבר ידעת שכל כחו של הקו האמצעי ליחד הימין והשמאל זה בזה, הוא מחמת המסך דחירק שבו שז"א עלה לבינה ועשה קו אמצעי, תלת מחד נפקי שהוא מסך בחי"א הממעט את הג"ר דחכמה וללא המסך דחיריק לא היה השמאל מתיחד עם הימין לעולם והיה נשאר בחשכה. והמסך דחיריק הזה הנאחז בקו השמאל כדי ליחדו עם הימין מכונה חרב והוא פועל על הירכים איש חרבו על ירכו, חרב הוא המסך דחיריק, שה"ס נה"י דכלים כי המיעוט של נה"י דכלים גורם הסתלקות ג"ר דאור החכמה, שאוחזים חרבות על הירכים נצח הוד היי שנכלל בהם המסך דחיריק שנק חרב על הירכין שה"ס נה"י.

כי לולא היו אחוזים בחרב הזו לא היה השמאל מתיחד עם הימין והחכמה היתה נשארת בחשכה, וזסו"ה כולם אחוזי חרב וגו מפחד בלילות, היי מחמת הפחד שהשמאל לא יפרד מהימין והחכמה תחזור לבחינת לילה וחשך הם אוחזים החרב על ירך שה"ס המסך דחיריק שבקו אמצעי השומר שהשמאל לא יפרד מהימין יש לערב גם את הרצון העצמי כדי לקבל חכמה. ימין שלא מתכלל עם השמאל ישנו פחד שיפול, הוא צריך חרב, היינו מסך דחיריק. בלי יכולת להתיחס כראוי למצבים של מנעולא ומפתחא, שזו בחינת מסך דחיריק, עליו לפחד שלא יצליח לעשות את התנועה הנכונה. 

ואחר שנכלל הימין מהשמאל ונשלם בבחינת ג"ר חזר קו השמאל שה"ס חכמה, ונכלל מקו הימין שה"ס חסדים. ובזה הוא קו שמאל קם מנפילתו כי אחר שנכלל בחסדים הוא יכול להאיר, היי אחר השלמת הימין, וכשהוא קם מנפילתו מכח התכללותו בחסדים מימין, שש ה"ס חג"ת נה"י והם שש מאות להיותם חסדים הנמשכים מבינה שספירותיה בסוד מאות. הוא צריך את בעלי הכנפיים כדי לעשות את הסתרה, כדי לקבל ו"ק אותו הוא יכול להכיל. באים לקבל תענוג בימין בו הקליפות לא נאחזות, באות הקליפות להאחז בשמאל, ורואים שכאן פועלים חסדים אז הם טוענים שהוא עובר על הצמצום.

ומתוך שכל אחת משש מאות אלו כלולות מחכה שה"ס אלף ע"כ הן שש מאות אלף. אלא שפה בצד השמאל החכמה מכוסה בכנפים ומאירה רק בחסדים. וע"כ מכנה אותם מארי גדפין שיש להם כנפים לכסות החכמה. שפניהם היי השפעתם הוא חסדים ורחמים כמו קו הימין, שהחכמה מכוסה ונכללת בחסדים ואומר הטעם שהוא משום שהארת החכמה השייכת לשמאל באה לימין ושם היא מאירה.

וע"כ אומר שם בקו ימין שזה הוצרך שם מפני השפעת החכמה שיש שם והשפעת החסדים השייכת לימין נחלפה ובאה לקו שמאל, וע"כ אור כאן בשמאל שזה שייך לימין. וענין ההתחלפות הזאת בא משום שמדרך החיצונים להתאחז בשמאל, וע"כ עברה השפעת החכמה לימין. 

עו הם קמים למעלה עד שמגיעים לכהן אחד כהן הוא מי שלא משתמש עם הרצון לקבל כלל, כל כולו עבודת השם, בעולם אצילות זו בחינת או"א אילעין, אשר הגלה מיום שנברא העולם אצילות, שאי אפשר יותר להשתמש באו"א אילעין, אי אפשר לקבל בזווג פב"פ על ג"ר דחכמה. כשהם מגיעים שמה, יוצא הכהן הגדול ההוא ומברך את הכפתור הוא ז"א שנותן את הכח וגורם שימין ושמאל דישסו"ת יקבלו חכמה יוצא הכהן הגדול ההוא ומברך את הכפתו ההוא. כיון שמתברך משם יוצא מעתיקא, זקן הזקנים סבת כל הסיבות שהוא א"א שבו מלובש א"ס ב"ה יוצא טל הבדולח מוחא סתימא, האור שמאיר הוא כנגד י ה ו במילוי אלפין. הבדולח לבן ממנו מתנוצצים כל מיני גוונים, למרות שבו עצמו אין גוונים היי שנמשך שפע מחכמה סתימאה דא"א הנק טלא דבדולחא ונמשך אל ראש אותו הכהן והוא ממלא את הכפתור הזה, כיון שהתמלא בששה קצוות לששת ימי השבת

בעולם הנקודים שמטרם עולם התקון היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבם שז"ס שבירת הכלים, ועיקר הגורם לשבירת הכלים, היה אור החכמה שהשפיעו או"א הפנימים שה"ס ג"ר דאו"א דנקודים שהיה נמשך ממעלה למטה. זה לא יכול להחזיק. עלו רשימות לבנות את עולם האצילות עם מידע שכך אי אפשר, שלא ניתן לעשות זיווג פב"פ לקבלת ג"ר ולפיכך באצילות בעולם התקון נגנזו או"א הפנימיים בראש עתיק, שה"ס חכמה שבימין והחכמה אינה מתגלה אלא בשמאל דישסו"ת המתוקן ע"י הקו האמצעי שאין בה אלא ו"ק דחכמה. עתה הם יכולים לפעול רק בחסדים מכוסים, לכן האחוריים שלהם, לאה. או"א דאצילות הם נקודים, הם בחסדים מכוסים, ואפילו את האור שמשפיעים לתחתון היא בדרך מעבר.

ואם או"א הפנימים היו מאירים החכמה לא היתה אפשרות למעט החכמה לבחינת ו"ק מנפילתם מלמעלה לכן צריך להאיר ז"ת דבינה ולא ג"ר.

או"א הפנימיים שה"ס חכמה דימין הנק כהן גדול, שהם גלו ממקומם ונגנזו ברישא דעתיק, מיום שהיתקן העולם ונגנזו ברישא דעתיק, מיום שהתתקן העולם אחר שבירת הכלים. כשימין ושמאל דישסו"ת הנק כפתור מגיעים שמה לאו"א עלאין כדי לקבל חכמה.

יוצאים ומתגלים לשעתם או"א הפנימיים ומשפיעים החכמה לישסו"ת שנק כפתור. ומפרש איך הם משפיעים החכמה לישסו"ת, כלומר בעת שהכפתור מתברך מאו"א הפנימיים שה"ס כהן גדול. מגו עתיקא סבא סבין שהוא א"א סיבתא דכל סיבתין שהוא ראש עתיק שעשה שם תיקון, יוצא טלא דבדולחא ונגיד לההוא ראש הכהן שיצא על בחינת אח"פ דעתיק, כי או"א דאצילות עולים לראש א"א המתחבר עם רישא דעתיק לאחד. ששם נגנזו או"א הפנימים ואז מתעוררים לשעתם או"א הפנימים מרישא דעתיק, ונעשים אחד עם או"א דאצילות ומלבישים לחכמה סתימאה דא"א הנק טלא דבדולחא, והם מקבלים שפע החכמה מטלא דבדולחא הזה.

מחכמה סתימאה דא"א שזה ראש ה ב' שלו ונגיד להאי ראש דכהנא שנמשך לג"ר דאו"א אלו הנק ראש. הכהן שהוא או"א הפנימים ממלא שפע החכמה לכפתור הזה שהוא ישסו"ת היי שממלא אותם בע"ס שלמות דחכמה שגם הג"ר דחכמה בכללם כי אי אפשר בדרך אחרת כעת הם למעלה מכרומא דאחפיא בראש דאריך. אחר שהתמלא לא נשאר בכפתור אלא ו קצוות דחכמה משום שהג"ר יצאו ונעלמו תיכף מחמת תקון הגניזו דאו"א הפנימיים והכפתור שהוא ישסו"ת משפיע לששת הימים דשבתא שהוא ז"א הנק בשם חג"ת נה"י שה"ס ששת ימי השבת.

עז כשטלא דבדולחא יורד מצד השמאל ג"ר דחכמה והשמאל מקפיא לבדולח ההוא, הוא נעשה כעין הבדולח של אבן טובה וכל המחנות נזונים ממנו בכל יום ומהם בלילה. אלו שביום אוכלים באופן אחד ואלו שבלילה אוכלים באופן אחר. אלו שבלילה נק משברי הרים וסלעים, הם לוקטים מחצות לילה עד שמתגבר או השמש, כיוון שבא השמש אינם לוקטים, אלו שביום נק ילודי בית נסתרי ההיכל בחינת חסדים הם אינם לוקטים אלא בבוקר. כיון שהבקר בא לוקט כל אחד ואחד כראוי לו, ויש אחרים הלוקטים לעת ערב וכל אחד ואחד לוקט כראוי לו אמונה וחסדים

פירוש, כבר התבאר שהכהן הגדול שה"ס הג"ר דאו"א הנק או"א הפנימים השפיע את הטלא דבדולחא לישסו"ת שה"ס הכפתור. אמנם להיותו הארת חכמה היא שייכת לקו שמאל של ישסו"ת. ונודע שבתחילת יציאת קו השמאל עם הארת החכמה, נקפאו בו האורות עד שבא קו אמצעי וייחד אותו עם הימין תלת מחד נפקי.

כשטלא דבדולחא ירד מאו"א לקו השמאל דישסו"ת כי קו השמאל מטרם שהתיחד עם הימין נקפאים אורותיו. אז מתקן אותו הקו האמצעי שהוא לבן, וצבע אדמומית מתנוצץ ממנו, כן והשפע נעשה כלול משניהם מלבן ואדמומית.

שה"ס חסדים וחכמה, כי ביום הוא שליטת החסדים וכולם מקבלים אז מהלבן שבאבן הבדלח, שיש חלק מהמלאכים הנמשכים משמאל והם מקבלים הארת החכמה שלהם בלילה כי בלילה שולטת הארת החכמה שבשמאל שבמלכות.

אינון דיממא אכלי בגוון אחד, היי אור החסדים, ואינון דליליא אכלי בגוון אחר, היי הארת החכמה, שהן הקליפות הנק הרים וסלעים כי הארת החכמה שמשברת הקליפות, כי בחצות לילה נעשה הזווג להשפעת החכמה בסו"ה ותקם בעוד לילה. עד שמגיעה ממשלת היום שהיא ז"א הנק שמש, שאז מתחילה שליטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, ואין עוד שליטת הארת החכמה, היי כמ"ש וחם השמש ונמס כי מז"א שנק שמש מושפעים רק חסדים מכוסים מחכמה.

כי בית ה"ס מלכות מבחינת החכמה כמ"ש בחכמה יבנה בית. ואלו שביום אע"פ שמקבלים חסדים מכוסים מחכמה עכ"ז הם ילידי בית היי שנולדו מהמלכות שה"ס בית החכמה וע"כ הם כלולים מחכמה, שהמה נסתרי ההיכל, כלומר שהחכמה שבהם היא מכוסה ונסתרת, היי בבוקר מטרם התגברות זריחת השמש כיון שהגיע בוקר לוקט כל אחד כדקא חזי ליה היי בסו"ה איש לפי אכלו לקטו, היי אותם הנמשכים מקו שמאל שבז"א השולט לעת ערב כי עד אמצע היום שולט הימין דז"א ובערב השמאל דז"א ובלילה המלכות. 

העבודה התחלקה ללילה וליום, כל אחד מהקווים עובד בנפרד ולאחר מכן מתאחדים, כמו ימי חול ושבת. 

פרשת אחרי מות כה – כז שיעור 9

ג סעודות שבשבת

שבת היא זמן של קבלת חכמה, קבלה זו נק עונג. ג' הסעודות מייצגות את קבלת החכמה.

סעודה בשבת היא עונג, קבלת חכמה. כדי לקבל תענוג גדול, צריך האדם לבנות כלים דקדושה. לצורך כך יש להגיע לגדלות ולפתח סגולה של חיבור תחתון לעליון. חיבור זה מתאפשר על ידי מבנה של מסך דחיריק. פירושו של חיבור 2 קווים שמאל וימין, רצון לקבל, וקו ימין של השפעה. מסך דחיריק הוא עבודה בקו אמצעי המאחד שמאל הכפוף לימין. להגיע לכך כל קו צריך לפעול היפך טבעו, הימין שהוא השפעה יפעל ממעלה למטה חכמה, והשמאל ידחה את רצונו הטבעי למשיכת אור ממעלה למטה, ויפעל ממטה למעלה בחסדים. כלומר עיקר העבודה היא ויתור על הרצון לקבל משמאל.

פרשת אחרי מות כב – כד שיעור 8

פנים  כלפי מטה ואחורים כלפי מעלה

עבודת השם יכולה להיות בחינת פנים או אחוריים, כך למשל לרב יכול להיות הקשר בחינת פנים במדרגה בו הוא נמצא, ולתלמיד שלא השיג את המדרגה יהיה הקשר בבחינת אחוריים. כך שהמעשה של הרב הופך להיות תורה לתלמיד. כלומר התחתון מקבל בלי שהוא חש את הדבר בעצמו.

התורה היא תורת אצילות, ובשכל המוגבל שלנו אנחנו יכולים לתפוס רק את המעשה שיש לעשות, שזו בחינת אחוריים. אנחנו לא עושים את המעשה לפי מה שנקבל פה בעולם הגשמי, אלא התורה היא בשכל של העולם העליון. מכאן שהתחתון חייב לבוא לקשר בביטול.

לכן אמר הקב"ה למשה שהעם לא יכול לראות בבחינת פנים של ישראל והם לא יכולים לראות במצב בגלות, לכן פניי לא יראו להם. ולכן אמר ללבנה לכי מעטי עצמך, תהיה אחוריים כלפי השמש. יש ללב רגשות אותם צריך לשים בצד כלפי השכל העליון.

וזה בקש משה לדעת, מה שהיה פנים כלפי מעלה, ואמר לו, כי לא יראני האדם וחי. ואח"כ בקש שיתן נשמה לישראל מהפנים, ואמר לו וראית את אחורי, אתה תראה והם לא יראו אתה שעשית את התיקון.

פרשת אחרי מות כב – כד שיעור 8

פנים  כלפי מטה ואחורים כלפי מעלה

עבודת השם יכולה להיות בחינת פנים או אחוריים, כך למשל לרב יכול להיות הקשר בחינת פנים במדרגה בו הוא נמצא, ולתלמיד שלא השיג את המדרגה יהיה הקשר בבחינת אחוריים. כך שהמעשה של הרב הופך להיות תורה לתלמיד. כלומר התחתון מקבל בלי שהוא חש את הדבר בעצמו. 

התורה היא תורת אצילות, ובשכל המוגבל שלנו אנחנו יכולים לתפוס רק את המעשה שיש לעשות, שזו בחינת אחוריים. אנחנו לא עושים את המעשה לפי מה שנקבל פה בעולם הגשמי, אלא התורה היא בשכל של העולם העליון. מכאן שהתחתון חייב לבוא לקשר בביטול. 

לכן אמר הקב"ה למשה שהעם לא יכול לראות בבחינת פנים של ישראל והם לא יכולים לראות במצב בגלות, לכן פניי לא יראו להם. ולכן אמר ללבנה לכי מעטי עצמך, תהיה אחוריים כלפי השמש. יש ללב רגשות אותם צריך לשים בצד כלפי השכל העליון. 

ע ויש אחור שהוא קדושה, ז"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, והאחור הזה נק פנים כלפי מטה. אח"פ של העליון נק' פנים של התחתון, ואחור כלפי מעלה, וכן נק חול כלפי מעלה וקודש כלפי מטה, כי האחור נק חול והפנים נק קדש. גלגלתא ועיניים שנשארו במדרגה, אזי האח"פ שנפלו למטה נק חול כלפיהם.

וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם. אחורים זה דבר רע, לשון דינים. ישנם גם דינים דקדושה כמו שכתוב אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בכל מדרגה אחור דעליון הוא פנים דתחתון.

עא וזה בקש משה לדעת, מה שהיה פנים כלפי מעלה, ואמר לו, כי לא יראני האדם וחי. ואח"כ בקש שיתן נשמה לישראל מהפנים שהם כלפי מה הנק אחורים כלפי מעלה, ואמר לו וראית את אחורי, אתה תראה והם לא יראו אתה שעשית את התיקון תראה את האח"פ שירדו לתחתון, הנק אחוריים כלפי העליון ופנים כלפי התחתון. אצל משה זה אחור מפני שהוא בחינת ז"א, הרי תבין שהוא מטעם כי אצל משה היה זה אחור, ואצל ישראל היה זה פנים. וע"כ לא יראו, שעל פי הכתוב הוא לשון רבים ולא אמר לא תראה, מפני שהכווני היא על ישראל

עב בחטאו של האדם הראשון נאבדו הפנים העליונים, ובחטא העגל נאבדו פנים תחתונים הנק אחור כלפי מעלה. ובכל גלות וגלות נאבדים. והוא סוד גדול, וכל זה נרמז בשם הויה י היא פנים עליונים, ה היא אחור כלפי יוד ופנים כלפי ו האות ו היא אחור כלפי ה עליונה ופנים כלפי ה תחתונה שהיא אחור כלפי ו והיא פנים כלפי הסוד שלמטה

עג שואל, ומה היא הויה הנק אחור כלפי הויה שלמעלה שעליה נאמר, במבדיל בין קדש ובין קדש הקדשים. ומשיב, הויה שלמעלה היא האדם העליון, הויה שלמטה היא האדם השני. ויש אדם שהוא שלישי הנק אחור כלפי השם השני, והשם השני הוא פנים כלפי זה השלישי. וזה הוא המבדיל בין קדש לחול. והם ג בחשבון אהיה אהיה אהיה ג פעמים. 

בצמצום ב נשאר במדרגה רק גלגלתא ועיניים, כלומר אח"פ דעליון נפולים בגלגלתא ועיניים של התחתון. 

נודע שבכל מדרגה יש ע"ס כח"ב תו"מ ובסבת עלית המלכות של כל מדרגה לבינה של אותה המדרגה בשל צמצום ב, הסתיימה כל מדרגה במקום בינה, ולא נשאר במדרגה אלא כתר וחכמה, ובינה ותו"מ של המדרגה נפגמו ויצאו ממדרגה למדרגה שתחתיה, ולפי שגם המדרגה שתחתיה נבקעה לשנים, שגם בה לא נשארו אלא כתר וחכמה, ובינה ותו"מ שלה נפלו ממנה לתחתונה שלה, ע"כ נבחן שבינה ותו"מ הנופלים למדרגה שתחתיה, אינם נופלים לכל כח"ב תו"מ של המדרגה שתחתיה, אלא לכתר וחכמה שלה בלבד, כי לא נשאר שם יותר.

לפיכך נבחן שבינה ותו"מ של כל מדרגה נופלים ומתלבשים בכתר וחכמה של התחתונה שלה, שבינה ותו"מ דכתר מתלבשים בכו"ח דחכמה ובינה ותו"מ דבינה מתלבשים בכו"ח דז"א ובינה ותו"מ דז"א בכו"ח דמלכות. וכן בכל המדרגות שבכל העולמות, ומשום זה נבחנים כתר וחכמה בכל מדרגה לבחינת פנים של המדרגה. ובינה ותו"מ של כל מדרגה נבחנים לבחינת אחור של המדרגה, משום שהמלכות המסיימת של המדרגה נמצאת למעלה מהם, והם נפגמים על ידה ויוצאים מהמדרגה.

ואע"פ שבגדלות יוצאת המלכות המסיימת ממקום בינה, ובינה ותו"מ דכל מדרגה חוזרים אל המדרגה, עכ"ז נבחנים עוד לבחינת אחורים כלפי כו"ח של אותה מדרגה שלא מפגמו מעולם. גם המתבאר שאפילו בעת גדלות אינו נפסק החיבור של הפנים דתחתון היי כו"ח דתחתון באחורים דעליון שהם בינה ותו"מ דעליון, כי אז עולים כו"ח דתחתון ומלבישים לבינה ותו"מ דעליון במקום העליון עש"ה.

והנה התבאר שאחורים דעליון שהם בינה ותו"מ שלו מלובשים תמיד בפנים של התחתון שהם כו"ח שלו, הן בקטנות והן בגדלות ולפיכך הפנים של התחתון נבחנים כלפי העליון לאחורים שלו, שהרי הם מלבישים לאחורים שלו, וכל מה שיש בפנים דתחתון מקבלים מאחורים שלו באופן שהפנים של כל תחתון נחשב לפנים רק כלפי עצמו ולא כלפי העליון שלו, כי כלפי העליון הוא אחורים לא פחות מאחורים שלו

ויש אחור מקדושה, היי בינה ותו"מ של כל מדרגה הנבחנת לבחינת אחור של המדרגה, שנק פנים לגבי מטה ואחור לגבי מעלה, כי בינה ותו"מ דעליון שהם אחור דעליון נחשבים פנים לתחתון, כי כו"ח דתחתון שהם הפנים שלו מלבישים על בינה ותו"מ אלו וממנו מקבלים כל שפעם והם מלובשים בפנימיותם, ע"כ הם חשובים לא פחות מכו"ח של עצמו שהם פנים. ונמצא שאחור דעליון הוא פנים לתחתון וכן הפנים דתחתון הוא אחור לעליון שהרי הם מלבישים על בינה ותו"מ שלו ואינם עדיפים ממנו.

וזה בקש משה לידע, זה שהיה פנים לגבי מעלה, היי שהיה רוצה לדעת הפנים של ז"א שהוא העליון אל המלכות. ואמר לו, כי לא יראני האדם וחי, וז"ש ואח"כ בקש שיתן נשמה לישראל מהפנים שהם למטה, היי מכתר וחכמה של המלכות, שהם פנים כלפי המלכות שהוא למטה, ונק אחורים לגבי מעלה, שכלפי ז"א הם אחורים משום שהם מלבינים על בינה ותו"מ שלו. היי על אחורים שלו, וע"כ הפנים של המלכות נחשבים לאחורים של ז"א.

ואמר לו וראית את אחורי, היי אחורים דז"א כי משה היה מרכבה לז"א והפנים של המלכות שהם כו"ח שלה נחשבים לו אחורים ולא פנים. לפיכך א"ל אתה תראה, להיותם אחורים שלך. והם לא יראו כי ישראל שאינם בבחינת ז"א אלא בבחינת מלכות, ע"כ אינם יכולים לראות הפנים שלה כי אצלם הוא פנים ממש ורק משה שהוא בבחינת ז"א שנמצא הפנים של מלכות לאחורים שלו, היה יכול לראות ולא ישראל שהם בבחינת מלכות, וז"ש הרי תבין שהיה לגביה אחור ולגבי ישראל פנים.

משה מרכבה לז"א, הוא המקשר לז"א. הפנים של המלכות שהם כתר וחכמה הם אחוריים כלפי בינה ת"ת ומלכות של ז"א. 

בשעה שישראל היו בלב שלם לפני ה' מה היה. פנים בפנים וגו ואם לאו בצד אחורים, אשר ע"י החטא מסתלק הפנים והאחור שולט. היי הפנים של ז"א שהוא חזר לאחור כי חטאו של אדם הראשון הגיע עד ז"א. ובחטא העגל הסתלקו כו"ח דמלכות שהם פנים של המלכות, וכי החטא שלהם הגיע רק עד המלכות והסתלקו הפנים שלה, שכלפי ז"א נחשבים לאחורים. ובכל גלות וגלות אבדו, שבכל גלות נאבדו הפנים והאחור שולט. זו בחינת גלות, הסתרה

י פנים עליונים כי י ה"ס וא"א עליאין. ה אחור לגבי י ופנים לגבי ו שכתבר וחכמה של ה שהיא ישסו"ת הם אחורים כלפי י שהיא וא"א. ומכ"ש בינה ותו"מ של ה הם פנים כלפי ו שהוא ז"א, שאפילו בינה ותו"מ של ה הם פנים לכו"ח דז"א להיותם מקבלים מהם ומלבישים אותם. ו אחור לגבי ה עליונה שכו"ח שהם פנים של ו הם אחורים כלפי ה ראשונה להיותם מלבישים אותם. ופנים לגבי ה תחתונה היי אפילו בינה ותו"מ של אות ו שהוא ז"א הם ג"כ פנים כלפי ה תחתונה שהיא המלכות ה אחור לגבי ו ופנים לגבי רזא דלתתא כי משום שכו"ח של המלכות מלבישים על האחורים דז"א נחשבים לאחורים ומשום שבינה ותו"מ של המלכות מלבשים בכו"ח של המדרגה שלמטה ממנה, הם הפנים של המדרגה שלמטה

ונודע שהויה במילוי אלפין כזה יוד הא ווא הא נק אדם שהיא בגי אדם היי מ"ה ויש בה ראש תוך סוף שה"ס ג הויות שבכל אחת יש עשר ספירות שהם ג בחינות אדם.

שואל, איזו הויה היא שאמרו עליה שהיא אחור כלפי הויה עליונה, שעליהם אמרו מהבדיל בין קדש ובין קדש הקדשים, ומשיב, הויה עליונה של אדם העליון היי בחינת ראש דז"א שה"ס הראש דהויה דאלפין שה"ס אדם. הויה תחתונה של אדם שני שה"ס בחינת תוך דז"א שה"ס מחזה ולמעלה, והוא הויה דאלפין השניה שה"ס אדם השני. ועל בההויות האלו נאמר המבדיל בין קדש שוהא הויה השניה ובין קדש הקדשים שהוא הויה העליונה.

אדם שלישי היי מחזה ולמטה דז"א ששם הויה שלישית במילוי אלפין שה"ס אדם ג נק אחור לגבי השם השני, משום שבינה ותו"מ דהויה שניה מלובשים בכו"ח דהויה ג וע"כ כו"ח דהויה ג הם אחור להויה ב שאפילו בינה ותו"מ דהויה ב נחשבים לפנים להויה ג משום שהפנים דהויה ג שהם כו"ח מלבישים עליהם ומקבלים שפעם מהם.

הוא המבדיל בין קדש לחול כי הפנים דתחתון נק חול כלפי אחור דעליון אלו ג הויות רת"ס הם בחשבון אהיה ג פעמים הן כנגד ג שבגימטרייה אהיה שהם מורים על ראש תוך סוף של המדרגה.

פרשת אחרי מות יט – כא שיעור 7

סתרי תורה

ג סעודות בשבת

שבת היא מעין גמר תיקון, זמן של גילוי, כאן ישנו הענג שמצוי בפוטנציאל של ישראל.

שורש הבעיה הוא הניסיון של אנשים לגלות את החכמה דרך דברי העולם, כלומר מדע חיצוני. את האמת משיגים דרך התורה.

כדי לזכך עצמו על האדם לעשות תשובה ע"י תודעה נקיה ולצאת מהגלות. עליו להוליד בנים, היינו הבנות בדרך תורה. צריך האדם להתנהג על פי החוקים העליונים ולא על פי הרגשתו.

היונה משולה לישראל, היא נאמנה כאשר מוכנה להסתיר עצמה בכנפיה, וללכת על דרך האמת ולא על דרך הרצון לקבל. המצוות הם בחינת הכנפיים.

בוא וראה אם ישובו לא היו נשארים בגלות יום אחד שלם, אמר לו בלחש מהו יום אחד, זהו שאמר, הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וגו אם יחזרו בתשובה יצאו לזמן היום שאמר הנביא, היי היום אם בקולו תשמעו, כי אלו י"א מזמורים מתפלה למשה עד מזמור לתודה אמרם משה הנביא. ואם, לא עת האסף המקנה אם לא עשו תשובה אותם המקנה, כי לא עשו תשובה, השקו הצאן ולכו רעו, למדו אותם תורה. בספרו של רב המנונא סבא יש אם לא חזרו בתשובה לא יצאו עד שיושלם עם הקב"ה הוי"ה שישלימו את קו אמצעי.

גלות רביעית היא נגד המלכות, וכדי להזדכך ישנה חשיבות גדולה למעשי התחתונים, עם העזרה מלמעלה. צריך שהמקנה, כל הצאן של הקב"ה, עם ישראל יעשו תשובה.

ישראל נמשלו ליונה והכנפים למצות כמו שהיונה בשעה שיש לה כנפים, הסתרה של חסדים מכוסים, והכנפים שלמות אין עוף בעולם שיקח אותה כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצות אין בכל העולם מי שיוכל להם. עוף הוא בחינת יסוד שלא יכול לקחת את בחינת היונה. מצווה היא בחינת אור חוזר שאומרת שכאשר מגיע האור לפרטיות דוחים אותו, ומוכנים לקבל רק מטעם הרצון לקשר עם השם.

כשזנו אחרי עגל הזהב ואמרו אלה, אלה מה שאני רואה בחוץ בדברי העולם, אלה אלקיך ישראל.

פרשת אחרי מות יט – כא שיעור 7

סתרי תורה

ג סעודות בשבת

שבת היא מעין גמר תיקון, זמן של גילוי, כאן ישנו הענג שמצוי בפוטנציאל של ישראל.

שורש הבעיה הוא הניסיון של אנשים לגלות את החכמה דרך דברי העולם, כלומר מדע חיצוני. את האמת משיגים דרך התורה.

כדי לזכך עצמו על האדם לעשות תשובה ע"י תודעה נקיה ולצאת מהגלות. עליו להוליד בנים, היינו הבנות בדרך תורה. צריך האדם להתנהג על פי החוקים העליונים ולא על פי הרגשתו.

היונה משולה לישראל, היא נאמנה כאשר מוכנה להסתיר עצמה בכנפיה, וללכת על דרך האמת ולא על דרך הרצון לקבל. המצוות הם בחינת הכנפיים.

בוא וראה אם ישובו לא היו נשארים בגלות יום אחד שלם, אמר לו בלחש מהו יום אחד, זהו שאמר, הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וגו אם יחזרו בתשובה יצאו לזמן היום שאמר הנביא, היי היום אם בקולו תשמעו, כי אלו י"א מזמורים מתפלה למשה עד מזמור לתודה אמרם משה הנביא. ואם, לא עת האסף המקנה אם לא עשו תשובה אותם המקנה, כי לא עשו תשובה, השקו הצאן ולכו רעו, למדו אותם תורה. בספרו של רב המנונא סבא יש אם לא חזרו בתשובה לא יצאו עד שיושלם עם הקב"ה הוי"ה שישלימו את קו אמצעי.

גלות רביעית היא נגד המלכות, וכדי להזדכך ישנה חשיבות גדולה למעשי התחתונים, עם העזרה מלמעלה. צריך שהמקנה, כל הצאן של הקב"ה, עם ישראל יעשו תשובה.

ישראל נמשלו ליונה והכנפים למצות כמו שהיונה בשעה שיש לה כנפים, הסתרה של חסדים מכוסים, והכנפים שלמות אין עוף בעולם שיקח אותה כך ישראל, בשעה שהם שלמים במצות אין בכל העולם מי שיוכל להם. עוף הוא בחינת יסוד שלא יכול לקחת את בחינת היונה. מצווה היא בחינת אור חוזר שאומרת שכאשר מגיע האור לפרטיות דוחים אותו, ומוכנים לקבל רק מטעם הרצון לקשר עם השם.

כשזנו אחרי עגל הזהב ואמרו אלה, אלה מה שאני רואה בחוץ בדברי העולם, אלה אלקיך ישראל.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
[email protected]
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

פרשת אחרי מות טז – יח שיעור 6

חצות לילה

נא דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לראות בגנים וללקוט שושנים, בא וראה כל השיר קדש, ושיר השירים קדש קדשים. שיר הוא קו שמאל, בקו שמאל יש קבלת חכמה, קבלה זו בקדושה נקראת אהבה. קודש קודשים אומר אהבה פנימית ביותר. כנסת ישראל שהיא המלכות משבחת לקב"ה ואורת לו דודי ז"ש דודי צח ואדום. אהבת דודים היא כמו אהבה בין איש לאישה, בשונה מאהבת רעים שהיא בקומת נשמה ולא בקומת חיה בה אור אהבה, אור מטרת הבריאה. 

נב בשעה שיהיה חצות לילה שלהבת אחת מתעוררת ובאה תחת כנפי התרנגול וקורא. ובאותה שעה הקב"ה יורד אל גנו שהוא גן העדן העליון שיש לקב"ה, ובאותה שעה מתעורר התרנגול שלמעלה ואומר, קומו כל אלו שהשינה בחורי עיניהם התרנגול השכוי המבחין בין יום ללילה בין טוב לרע קורא לצדיקים להתעורר ללמוד פנימיות התורה בחצות. הנה השעה היא שתתחבר האיילה שהיא המלכות בבעלה שהוא ז"א. אשרי הוא כל אדם שיקום בחצות לילה לעסוק בתורה, שהקב"ה וכל הצדיקים מקשיבים לקולו, ז"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. זהו זמן מסוגל מאד ללימוד תורה, לרכישת אמונה, לקשר עם הקב"ה.

חצות לילה הוא מושג, שאדם מגיע לקו אמצעי ויתעורר בו, ולא רק התעוררות בב' קווים, שבמקום היחד ההתעוררות אמיתית. 

נג ובשעה זו, מי שעוסק בתורה הורק עליו חוט אחד של חסד ובשעה זו הקב"ה יורד לגנו שהוא מלכות, למי ירד, לערוגות הבושם. בשמים ה"ס הארת חכמה, ראש, ה"ס ג"ר. ומי הם, אלו הצדיקים שיש להם אלו המוחין דבשמים ראש ע"כ נק ערוגות הבושם. דודי הקב"ה ירד לערוגות הבושם, לנשמות הצדיקים שמתעוררים בחצות לילה ללמוד.

נד לרעות בגנים היי בב' גנים, בגן עדן של מעלה שה"ס בינה ובגן עדן של מטה שה"ס מלכות. הנק העולם הזה היי מלכות. והעולם הבא היי בינה ללקוט שושנים, מי הם שושנים, אלו הם הצדיקים העוסקים בתורה, ואלו ששפתותיהם דובבות תורה. ז"ש שושנים, אַל תִּקְרָא שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים, כלומר שהם שּׁוֹנִים תורה. שאפילו בקבר שפתותיהם דובבות תורה, ועליהם נאמר וללקוט שושנים, היי שלוקט אותם מהעולם הזה לפני זמנם, כדי שלא יחטאו. היות ורואה שהם באים בכוונה טהורה ללימוד בחצות לילה.

למה מתים לפני זמנם

נה אמר לו, וכי אלו שעוסקים בתורה הורג אותם לפני זמנם, שכתוב עליהם וללקוט שושנים, והם צדיקים שלא חטאו. ומשיב בוא וראה, ירבעם בשעה שהיה ילד, היה צדיק, ולא היה לו חטא. אמר הקב"ה למלאך המות לך והביא לי את ירבעם בן נבט

נו באותה שעה אמרו מלאכי השרת, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. אותו ששמך הוא אדיר בו, שהוא צדיק, ועל הזכות שלו יבא לנו שפע בזכות הצדיק, עזוב אותו. אמר להם הקב"ה אם רצונכם הוא שאעזוב אותו אני עוזבו, והשאיר אותו. כך בעל הסולם שגמר תפקידו בגיל 23, הקב"ה השאיר אותו בארץ מפני שקיבל על עצמו בהתנדבות תפקיד נוסף.

נז ואחרי כל יצא לתרבות רעה, ועשה ב עגלי זהב, וחטא והחטיא את ישראל. אמר להם הקב"ה הרי כל השפע שהיה נותן לכן התהפך לכם בזוהמא. וכי לא היה טוב לכם שהייתי מביאו כאן בשעה שהיה צדיק, ומט"ט היה מלמדו תורה. איך חכמה כל כך גדול מגיע לתרבות רעה, אלא הגאווה הפילה אותו. 

מדוע מתייעץ הקב"ה עם המלאכים, ומראה להם לבסוף שהוא צודק. אלא המלאכים הם ב' קווים. הקב"ה נק קו אמצעי. ב' קווים בוויכוח עם קו אמצעי. אומר בעל הסולם שעניין שכר ועונש הוא עניין לקטני אמונה. מצד אחד בדרך צריך לחשוב בצורת מחשבה של שכר ועונש, אך יש להגיע למחשבה בדרך התכלית. 

שכר ועונש מעורר את האדם בדרך לעבודה, אך זו יראה שאינה נכונה, אלא ראוי לפעול בקו אמצעי, יראה בגין דהיו רב ושליט. 

אדם מתחיל לפעול בב' קווים, אך כשמגיע למודעות גבוהה עליו לפעול בקו אמצעי, בקו שמביא לתכלית. 

שמות מ"ב וע"ב ונש"ב שבק"ש ורמ"ח

נח פתח הילד ואמר, עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי, הקב"ה באהבתו את ישראל קרא אליהם עמי, מה עשיתי לך היינו למה עשיתי לך כך את כל הטובות, אלא כדי שתלכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ותעידו בי שאני אחד, ז"ש ה' אחד שזו בחינת אהבה. הקב"ה רוצה את שותפות האדם באהבה, בעדות שהשם אחד.

נט תעידו שאני אחד, ומתעלה על שם מ"ב תיבות שהן בפרשת קריאת שמע, מן ואהבת עד והיה אם שמוע, ותעשו ליחד אותי עליכם ומ"ב תיבות אלו הם שם כמו השם של מ"ב שמות.

ס ובשם ע"ב תיבות שיש בפרשת ק"ש מן והיה אם שמוע עד ושמתם את דברי, ובשם של מחישים תיבות שיש הן ושמתם עד סוף הפרשה כחשבון שערי בינה, ובשם ע"ב תיבות שיש מן ויאמר עד סוף הפרשה.

סא ורל"ו תיבות שבארבע פרשיות אלו עם י"ב תיבות שיש בק"ש היי בפסוק שמע ישראל, עם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שהם ב יחודים עליונים יעשו כולם רמ"ח תיבות כנגד רמ"מ אברים שבאדם, וכל אדם שיקרא קריאת שמע כראוי, כל מלה ומלה שבק"ש משפיעה על כל אבר ואבר שבו. ואם אדם אינו קורא ק"ש ביום ובלילה אינו מקבל על עצמו עול מלכות שמים, הוא קורא להשם מטעם הרצון שלו כל אבר ואבר שבו יתמלא מרוח רעה, ומכל הדברים הרעים ומחלות רעות שבעולם. מחלה היא ניתוק ממקור החיים, כאן מדבר על חולי רוחני המנתק אותו מהקב"ה.

עול ראוי הוא עול מלכות שמים, בו מוכן האדם לקחת על עצמו כי כך רוצים בשמים, בלי חשבון מה יוצא לו מזה, בלי חשבון שכר ועונש

סב אמר הילד ג המלים החסרות בק"ש מרמ"ח תיבות במה הן מתמלאות. אמר אני שמעתי מאבי שהן נשלמות עם ה' אלקיכם אמת שהשליח צבור חוזר בקול.

סג/א פתח זקנו של הילד ואמר, עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו ומצא בה ילד מסכן חכם וגו. ת"ח עיר קטנה, זו היא תיבת נח ואנשים בה מעט, אלו הם אשתו ובניו ונשי בניו וחיות ועופות ובהמות. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זהו יצר הרע המים הזדונים. ומצא בה איש מסכן וחכם זהו נח. ומלט הוא את העיר בחכמתו שמלט את כל העולם. 

פרשת אחרי מות יג – טו שיעור 5

כי יקרא קן צפור 

מז פירוש אחר, כי יקרא הוא כמו שאתה אומר ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. מי הוא שבה, זו היא השכינה הנק שבה, שתהיה עם ישראל בגלות. מי שהולך על פי המקרה, השכינה תלך בגלות. הדרך שמנסה האדם ללכת דרך המקרה החיצוני אינה נכונה. ליסרה אתכם שבע אומר השכינה הקדושה, כלומר אותה אווירה הפנימית של עבודה שלמה, ולא חלקים של מקרים.

אדם מרגיש שלם כאשר יש לו אחדות ברצונות לרצון מרכזי אחד ולא רגשות סותרים מתחלפים, שזו גלות. 

השכינה הקדושה נקראת גם רחל, העומדת על פרשת דרכים, הממאנת להינחם על בניה. כדי שישובו לגבולם עליהם לעשות שילוח הקן, ואין מדובר רק על המצווה החיצונית.

אדם נמצא במצב של חוסר מודעות עצמית ואפילו אינו יודע ברגש מה הוא רוצה.

מודעות גבוהה היא מצב בו האם רובצת על הביצים או הבנים, זו הבינה שנותנת הארת חכמה לתודעה של האדם. מצב זה לא מאפשר קשר לבורא, זו רק הכנה ממנה יש להתקדם.

במצב אחד של המלכות/הלב אין מודעות עצמית, גלות.

מצב ב, הגדלות הכלים עולים ויש לצד ההרגש שבו מודעות גדולה, כאן עליו לשלח את האם, לוותר על המודעות העצמית כדי לרכוש מודעות עליונה. עליו לשלח את התודעה העצמית הגבוהה, לא לקחת את האם/המודעות על הבנים. 

כפי שהיו ב' המאורות הגדולים, שאז אמר הקב"ה ללבנה לטובתה לכי מעטי עצמך, שאם תרצי לקבל במצב זה את האור, יהיה נתק מהשם. לכן אומר לה, שלחי את האם, היפרדי מהבנים, מההבנות העצמיות כדי להגיע לקשר אמיתי. 

השלבים הם קבלת מודעות עצמית, ויתור עליה, קבלת מודעות עליונה אליה מכפיפים את הרצונות. 

מח בדרך זו היא קבורת רחל שהעומדת בפרשת דרכים ויבשר לה וינחם לה ואינה רוצה לקבל תנחומים, ז"ש מאנה להנחם על בניה. ובשביל שהלכו עמו בקרי גלה אותם והשכינה הנק שבע שה"ס רחל, גלתה עמהם וע"כ נאמר שבע על חטאתיכם שעל חטאתיכם נגלתה השכינה

מט בכל עץ זו יריחו, או על הארץ זו היא ירושלים, אפרוחים אלו הם הכרובים שלמעלה, כלומר מוחין דקטנות הנמשכים מזו"ן או ביצים אלו הם הכרובים שלמטה שהם מוחין דקטנות הנמשכים ממט"ט וסנדלפון, פנים גדולים הם אפרוחים ופנים קטנים הם בצים קטנות אומר שהשכינה בגלות מפני שהכלים שלה נפולים. 

נ והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים, לא תקח האם על הבנים, שלח תשלח את האם. ז"ש ובפשעכם שולחה אמכם. ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, היי בשביל שהאם הולכת ונודדת מגוזליה ומקינה כבר אין את קו שמאל בלי ימין, זה גרם לך אריכת אפים, שששת ימים שלמעלה חג"ת נה"י ירחמו על העולם הבינה כבר לא מאירה דינים למלכות ואפשר כבר לקבל חכמה, ז"ש ה' ה' אל רחום וחנון ארץ אפים ורב חסד ואמת. ומאריך הכעס מהפנים שהסתלקו בעונותיהם של ישראל, ז"ש וראית את אחורי ופני לא יראו.

כאן מעמיד הכתוב, כי יקרא קן צפור, לא על סדר המשכת המוחין כדרכם כמו בפירוש א שאז המלכות וז"א נפרדים, המלכות לא יכולה לקבל הארה ואז הכלים שלה יורדים לבי"ע, אלא שכבר המוחין בבחינת ז"א ומלכות פב"פ כהלכתם. אלא שבסבת עונות ישראל חזרו למצב א שאז נפרדה המלכות מז"א מישראל והולכת בגלות, שהפירוש הוא שהכלים שלה נופלים בין הקליפות ואי אפשר להמשיך בזמן ההוא, אלא מוחין דאחורים המכונים אפרוחים או בצים.

אלא אחר שעשו תשובה מחזירים ז"א ומלכות לזווג פב"פ ואז הכלים של המלכות שנפלו לקליפות, הם מוציאים מהקליפות ומעלים ומחזירים אותם למקומם לבנין המלכות, ואלו הכלים שהחזירו למלכות נעשים כלים להתלבשות הארת החכמה, כי במצב של פנים בבחינת אחורים בסוד מצב א' חוכמה בלי חסדים כמו ביום כיפור אין כלים להתלבשות החכמה.

וז"ש כי יקרא כד"א ואם תלכו עמי קרי וכו, שבע על חטאתיכם, שיחטאו ויפידו זווג ז"א ומלכות פב"פ, שאז תלך המלכות הנק שבע בגלות האם גולה יחד עם הבנים. וז"ש בדרך זו קבורת רחל וכו ובשביל שהלכו עמו בקרי הגלה אותם והשכינה עמהם, היי שהסתלקו המוחין דפנים מישראל, והשכינה חזרה למצב האחורים הנבחן לה לגלות מפני שבמצב זה אינה יכולה לקבל את אור החכמה, ויש ב בחינות אחורים.

א המצב א של המלכות במקומה וזה נק יריחו, שהיא עיר הראשונה שהוציאו ישראל מקליפות, ויש מלכות דמצב ב אלא שמחמת חטא נגלים שם האחורים של מצב א, וזה נק ירושלים, היי גילוי המצב א.

במלכות במצב ב אפרוחים אלו כרובים עליונים שהם המוחין דאחורים המאירים מז"א ומלכות הנק אפי רברבי או בצים אלו כרובים שלמטה שהם המוחין דאחורים האירים מצד המלאכים מט"ט וסנדלפון הנק אנפי זוטרי

ואח"כ כשעושים תשובה חוזרים זו"ן פב"פ כהלכתם וחוזרים המוחין דפנים היי הג"ר לישראל, שז"ס מצב ב בגדלות לאחר שעושים תשובה יכולים לחזור לזיווג פב"פ וכבר התבאר שבמצב א ז"א ומלכות דבוקים באמא עולים לישסו"ת ז"א מקבל חסדים ומלכות חכמה, ואי אפשר שיבואו למצב ב אלא אחר שנפרדו מאמא והמלכות נבנית לנוקבא דז"א.

לא תקח את האם על הבנים, כי בעת שתזכה למוחין פנים שנק בנים, מוכרחה האם להפרד מהבנים, וע"כ שלח תשלח את האם, שהוא אמא ומביא ראיה מהכתוב, ובפשעיכם שולחה אמכם, שהכוונה היא על אמא שלמעלה, ואת הבנים תקח לך, שאז תוכל לקבל המוחין דפנים הנק בנים.

שילוח האם אומר ויתור על הגדלות של ההרגשה. כח זה מגיע מאמא עליונה, ואתה מוכן לוותר על ההשתוקקות.

למען ייטב לך הארכת ימים בשביל אמא שהלכה ונדדה מגוזליה וקינה, זה גרם לך אריך אנפין, שבשביל שאמא נפרדה מהבנים אתה יכול להמשיך המוחין דפנים שה"ס אריכות ימים.

ונודע שמצב א דמלכות ה"ס הארת חכמה בלי חסדים, וע"כ גם החכמה אינה מאירה, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים, והוא חשך בלי אור. אמנם בזמן שמאירה במצב ב במוחין דפנים, אע"פ שהמוחין דפנים הם חסדים מכוסים מחכמה, עכ"ז יש שם גם הארת חכמה, כי היא מאירה בכלים דאחורים שנשארו בה ממצב א, כי הכעס והרוגז שנעשו מחמת חטאם של ישראל שהסתלקו המוחין דפנים, ובאו לבחינת המוחין דאחורים, שהם בחינת חושך ונחשבו לשכינתא בגלותא. עכ"ז אחר שעשו תשובה וזכו למצב ב של המלכות, היי למוחין דפנים, הנה הכלים דמוחין דאחורים של הגלות שנשארו מאז, נעשו כלים להארת חכמה שנק אורך.

וז"ש ואריך רוגזא שהכעס היי הכלים דאחורים שמזמן הגלות התארכו, היי שקבלו הארת חכמה הנק אורך, הה"ד וראית את אחורי ופני לא יראו, כי ראיה ה"ס הארת חכמה, שהחכמה ניק עינים וראיה כנודע. והיא מקובלת בכלים דאחורים היי וראית את אחורי, אבל בכלים דפנים החסדים מכוסים מחכמה וז"ס ופני לא יראו. בגמר תיקון אין פחד לקבל ג"ר דחכמה, שזו מטרת הבריאה.

פרשת אחרי מות יג – טו שיעור 5

כי יקרא קן צפור

 פירוש אחר, כי יקרא הוא כמו שאתה אומר ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. מי הוא שבע, זו היא השכינה הנק שבה, שתהיה עם ישראל בגלות.

מי שהולך על פי המקרה, השכינה תלך בגלות. הדרך שמנסה האדם ללכת דרך המקרה החיצוני אינה נכונה. ליסרה אתכם שבע אומר השכינה הקדושה, כלומר אותה אווירה הפנימית של עבודה שלמה, ולא חלקים של מקרים.

אדם מרגיש שלם כאשר יש לו אחדות ברצונות לרצון מרכזי אחד ולא רגשות סותרים מתחלפים, שזו גלות.

השכינה הקדושה נקראת גם רחל, העומדת על פרשת דרכים, הממאנת להינחם על בניה. כדי שישובו לגבולם עליהם לעשות שילוח הקן, ואין מדובר רק על המצווה החיצונית.

אדם נמצא במצב של חוסר מודעות עצמית ואפילו אינו יודע ברגש מה הוא רוצה.

מודעות גבוהה היא מצב בו האם רובצת על הביצים או הבנים, זו הבינה שנותנת הארת חכמה לתודעה של האדם. מצב זה לא מאפשר קשר לבורא, זו רק הכנה ממנה יש להתקדם.

במצב אחד של המלכות/הלב אין מודעות עצמית, גלות.

מצב ב, הגדלות הכלים עולים ויש לצד ההרגש שבו מודעות גדולה, כאן עליו לשלח את האם, לוותר על המודעות העצמית כדי לרכוש מודעות עליונה. עליו לשלח את התודעה העצמית הגבוהה, לא לקחת את האם/המודעות על הבנים.

כפי שהיו ב' המאורות הגדולים, שאז אמר הקב"ה ללבנה לטובתה לכי מעטי עצמך, שאם תרצי לקבל במצב זה את האור, יהיה נתק מהשם. לכן אומר לה, שלחי את האם, היפרדי מהבנים, מההבנות העצמיות כדי להגיע לקשר אמיתי.

שילוח האם אומר ויתור על הגדלות של ההרגשה. כח זה מגיע מאמא עליונה, ואתה מוכן לוותר על ההשתוקקות.

השלבים הם קבלת מודעות עצמית, ויתור עליה, קבלת מודעות עליונה אליה מכפיפים את הרצונות.

פרשת אחרי מות י – יב שיעור 4

שלש משמרות הוי הלילה

מב למדנו שלש משמרות הוא הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, בוא וראה שלש משמרות הן י"ב שעות ונחלקות ד שעות לכל משמר, ובכל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי, ואומר אוי שהחרבתי את ביתי

מג בוא וראה כמו שיש משמרות ברקיע, כך יש משמרות בארץ ומה הם, היי שבמשמרת השניה כלבים צועקים, ז"ש לעלוקה שתי בנות הב הב הב לי בעולם הזה, הב לי בעולם הבא היי הכלבים הצועקים כמו הב הב והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה רשעים מתים וחצי תאוותם בידם. במשמרת ראשונה חמור נוער, ז"ש לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, שהם רומזים על ב הקליפות הנק שור וחמור כוח החומריות, הנקבה האתון מושכת תאווה גדולה מאד דרכה משיגים כוחות מהס"א כדרך בלעם

מד וע"כ בלעם בחמור הזה ובאשתו שהיה עושה עמה מעשה אישות, היה מתנבא, ז"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אבל באומות העולם קם, שואל וכי מטונף מן הטנופת אתה מזכיר עם הטהור, ומשיב, אלא משה בטהרה, ובלעם בטומאה, ועל זה, כדי להרבות טומאה היה עושה מעשה אישות עם האתון. בלעם מגדיל את כל צד ההשתוקקות שלו, את צד הטומאה בעולם ומשם יונק

בית המקדש הפנימי, חייב להיבנות עם הגיון אמוני נכון, ע"י הסוכה בעיקר בלימוד הלילה.

תיקון חצות כנגד ראש השנה, הליכה למקווה כנגד יום הכיפורים, יום הטהרה, הלימוד בסוכה והישיבה בה הם המשכת מוחין, צלם של הגיון אמוני חדש, אותו בודקים בהושנא רבא. 

התכלית היא שלמה, השמים להשם, והארץ הרצון נתן לבני אדם, שהייתה תוהו ובוהו מפני שיש בה רצון לקבל, ובני אדם צריכים להתעסק ברצון ולהביאו אל התכלית. 

כי יקרא קן צפור 

שילוח הקן בא ללמד כיצד להמשיך מוחין. התורה לא ניתנה לאפרוחים גשמיים, אלא המעשים החיצוניים צריכים להפעים בנפש האדם ובעולמות עליונים. 

לא תיקח האם על הבנים, לא מסיבת אכזריות, אלא, אדם רוצה למשוך מוחין ולשם כך צריך לעשות זיווג, אומר שצריכה להיות לך השתוקקות עצמית גבוהה, למרות שהיא מסוכנת כשאין רצון להשפיע ליחד, לכלל. 

האם נותנת לצד הנקבה מוחין בהם אינה יכולה להשתמש עד אשר הבצים יהיו בנים. במצב זה תשלח את האם. כל זמן שהבינה נותנת את המוחין המלכות מקבלת אותם כחכמה בלי חסדים.

כלומר כל זמן שאדם לא בא מתוך בחירה ושמחה ליחד, אז אין מוחין, שהרי המוחין ניתנים רק ליחד. לכן תשלח את האם, כלומר תסכים שאתה לא מקבל מלמעלה, אלא אם אתה בא עם כוח השפעה.

מלכות עלתה לבינה, ראתה מה זאת השפעה, כעת במקומה עליה להשפיע. זה מסך דחיריק, קו אמצעי גם שמקבלים רק ו"ק, אך אלו מוחין אמתיים. אתה מסכים לשלח את האם ולבוא עצמאי אל היחד, מתוך בחירתך ביתר דבקות. 

לוקחים את כל הרצון הפרטי, ומוותרים, אומרים לציפור לא ממך, לא האין סוף ייתן לי, מתוך שאני רוצה לבוא ליחד, לאהבה עם השם כשותף עצמאי שבוחר ביחד ומוכנים להשפיע ליחד את עצמנו.  

מה כי יקרא קן צפור לפניך וגו בוא וראה, קן זהו הגוף. בדרך, היי שהולך בדרכים טובים. בכל עץ זה התורה, כש"א עץ חיים היא למוחזקים בה, או על הארץ אלו הם ישראל שנק ארץ, היי שמלמד אותם תורה. אפרוחים, אלו הם נערים גדולים שמלמדם לעסוק בתורה, או ביצים אלו הם קטנים שמלמדם אלף בית

מו והאם רובצת על הבנים, אין אם אלא תורה, ז"ש ואל תטוש תורת אמך, אם תרצה שתקח הבנים, שלח תשלח את האם ואח"כ ואת הבנים תקח לך, והארכת ימים

אין המאמר הזה כפשוטו ואין הפשט הולם אותו לא מדובר על קיום המצווה בחיצוניות, והוא רומז לאדם הממשיך מוחין עליונים כיצד צריך להמשיכם זו ידיעה שאדם רוצה להשיג בדעתו. וצריך שתדע שבדרך כלל, יש ג בחינות במוחין

א מוחין דקטנות גמורים שהם מט"ט וסנדלפון ומכונים ביצים,  היי כמו ביצה שעוד לא התגלתה בה החיות שה"ס המוחין, אלא שהחיות עתידה לבוא, והם מכונים אפי זוטרי

ב מוחין דקטנות מזו"ן ומכונים אפרוחים שכבר התגלתה בהם החיות, היי המוחין אלא קטנים הם, אבל מכונים אפי רברבי להיותם מזו"ן

ג מוחין גמורים דגדלות והם מכונים בנים, היי בנים גדולים כל צרכם. אמנם רק הבנים נקראים מוחין, וב' הבחינות הראשונות שהן ביצים ואפרחים נמשכות מהמצב הא' של המלכות חכמה בלי חסדים הארה לא מתקבלת, שאז ז"א ומלכות דבוקים בבינה כמו ב' המאורות הגדולים, ז"א בקו ימין דבינה שמקבל חסדים, והמלכות בקו שמאל דבינה שמקבלת חכמה ואינה יכולה להשתמש בה כשאינה דבוקה בז"א. 

אבל הבחינה הג' שהיא מוחין דגדלות הם המוחין האמיתיים, אינם באים אלא מהמצב הב' של המלכות, היי אחר שהמלכות נפרדה מבינה ונבנתה להיות נוקבא דז"א ובאה עמו בזווג פב"פ וביאור אלו ב' מצבים שבמלכות. אמר לה לנקבה לכי מעטי את עצמך. אמר לרצון לקבל, לך מעט עצמך. כל השאיפה שלך צריכה להיות אגב השכל הישר. 

גדלות המוחין בראש היא ידיעה או בגוף נק' תענוג. 

וז"ש קן הוא גופא, כלומר האדם ההולך בדרכים טובים ובא להמשיך מוחין שלא כמו בלעם. בכל עץ זו התורה שהוא ז"א הנק תורה. או על הארץ הם ישראל שנק ארץ. כאן רמז נסתר על המלכות, כי המלכות נק ארץ, אלא כשישראל מקבלים ממלכות נק גם הם ארץ על שם המקור ממנו מקבלים, שממשיך להם מוחין ממלכות הנק אפרוחים, היי שהמשיך מוחין דקטנות מסוד אפי רברבי המוכנים אפרוחים וכן מוחין דנער.

או ביצים היי מוחין דקטנות גמורים שמלמד אותם א ב הנמשכים ממט"ט וסנדלפון הנמצאים בבריאה ומשפיעים ליצירה הנק ביצים, שה"ס אפי זוטרי פנים קטנות. והאם רובצת, אין אם אלא תורה, היי בינה הנק אמא וגם נק תורה, על שם שממנה תצא תורה ז"א שהוא התורה, מקבל מבינה ולכן גם היא נק' תורה, ממנה נובעת התורה, מים חיים מהנהר היוצא מעדן שהיא ז"א ורובצת עמידה נק' גדלות. רובצת מקפלת רגליה ואין בה את המוחין הגבוהים מחוק הופכיות אורות וכלים פירושו שמשפעת מוחין דקטנות הנבחנים למוחין דו"ק היי המשלימים את הו"ק, אבל עוד אין בהם ראש, ראש מכופף לגובה הגוף אינו משמש ממש את המוחין אלא מוחין המשמשים את הגוף. אין בהם ראש שהוא מוחין ממש דגדלות. ורביצה היא בהסתר הרגלין שה"ס נה"י וחסרה נה"י דכלים חסרה ג"ר דאורות שהם הראש, וע"כ המוחין האלו מכונים שהאם רובצת, היי שחסרה בחינת נה"י דכלים וג"ר דאורות.

וכבר ידעת שעד כאן נמשכים המוחין מהמצב הא' של המלכות, בעוד שהיא דבוקה בבינה הנק אם. 

עיקר הרצון לקבל מוחין דג"ר, שזו בחינה ג

וכדי לקבל מוחין דג"ר שהם גדלות גמורה, צריכים להמשיך המצב הב' של המלכות מסך דחיריק, בחינת יעקב שפירושו להפריד המלכות מבינה ולבנותה להיות נוקבא לז"א בזווג פב"פ. צריכה הייתה המלכות לעלות לבינה כדי לקבל ניצוצי השפעה. בלי ההתכללות בבינה היא לא תצליח להיות עצמאית. לכן צד הבריאה לא יכול להיות עצמאי אם הבריאה לא מתכללת עם כוחות השפעה.

וז"ש אם תרצה שתקח הבנים, היי אם תרצה להמשיך מוחין דגדלות הנק בנים. שלח תשלח את האם, היי שתמשיך המצב הב' של המלכות שאז נשלחת האם שהיא בינה והמלכות נפרדת ממנה, כדי להבנות לנוקבא דז"א לזווג פב"פ .

הרגש, האישה צריך לוותר על העצמאות שלו, ולא להגיד כך אני מרגיש.

צריך לוותר ולבנות עצמה בצורה עצמאית אבל כפופה לעליון, נפרדות לצורך היחד.

ואח"כ ואת הבנים תקח לך, אחר שכבר נפרדה הבינה, והמלכות באה למצב הב' אז תוכל להמשיך המוחין דגדלות הנק בנים נבחנים לאריכות ימים בסוד עולם שכולו ארוך. ארוך אומר שאפשר לקבל גם את אור החכמה

פרשת אחרי מות י – יב שיעור 4

שלש משמרות הוי הלילה

במשמרת השנייה בלילה הכלבים צועקים, ז"ש לעלוקה שתי בנות הב הב. הב לי בעולם הזה, הב לי בעולם הבא. היי הכלבים הצועקים כמו הב הב והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה רשעים מתים וחצי תאוותם בידם. במשמרת ראשונה חמור נוער, ז"ש לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, שהם רומזים על ב' הקליפות הנק שור וחמור כוח החומריות, הנקבה האתון מושכת תאווה גדולה מאד דרכה משיגים כוחות מהס"א כדרך בלעם

בית המקדש הפנימי, חייב להיבנות עם הגיון אמוני נכון, ע"י הסוכה בעיקר בלימוד הלילה.

תיקון חצות כנגד ראש השנה, הליכה למקווה כנגד יום הכיפורים, יום הטהרה, הלימוד בסוכה והישיבה בה הם המשכת מוחין, צלם של הגיון אמוני חדש, אותו בודקים בהושנא רבא.

התכלית היא שלמה, השמים להשם, והארץ הרצון נתן לבני אדם, שהייתה תוהו ובוהו מפני שיש בה רצון לקבל, ובני אדם צריכים להתעסק ברצון ולהביאו אל התכלית.

כי יקרא קן צפור

שילוח הקן בא ללמד כיצד להמשיך מוחין. התורה לא ניתנה לאפרוחים גשמיים, אלא המעשים החיצוניים צריכים להפעים בנפש האדם ובעולמות עליונים.

לא תיקח האם על הבנים, לא מסיבת אכזריות, אלא, אדם רוצה למשוך מוחין ולשם כך צריך לעשות זיווג, אומר שצריכה להיות לך השתוקקות עצמית גבוהה, למרות שהיא מסוכנת כשאין רצון להשפיע ליחד, לכלל.

האם נותנת לצד הנקבה מוחין בהם אינה יכולה להשתמש עד אשר הביצים יהיו בנים. במצב זה תשלח את האם. כל זמן שהבינה נותנת את המוחין המלכות מקבלת אותם כחכמה בלי חסדים.

כלומר כל זמן שאדם לא בא מתוך בחירה ושמחה ליחד, אז אין מוחין, שהרי המוחין ניתנים רק ליחד. לכן תשלח את האם, כלומר תסכים שאתה לא מקבל מלמעלה, אלא אם אתה בא עם כוח השפעה.

מלכות עלתה לבינה, ראתה מה זאת השפעה, כעת במקומה עליה להשפיע. זה מסך דחיריק, קו אמצעי גם שמקבלים רק ו"ק, אך אלו מוחין אמתיים. אתה מסכים לשלח את האם ולבוא עצמאי אל היחד, מתוך בחירתך ביתר דבקות.

לוקחים את כל הרצון הפרטי, ומוותרים, אומרים לציפור לא ממך, לא האין סוף ייתן לי, מתוך שאני רוצה לבוא ליחד, לאהבה עם השם כשותף עצמאי שבוחר ביחד ומוכנים להשפיע ליחד את עצמנו.

פרשת אחרי מות ז – ט שיעור 3

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

כתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב פדה את אברהם, שואל הרי יעקב לא היה בעולם בזמן אברהם ואתה אומר אשר פדה את אברהם. הרי יעקב לא היה בעולם שאברהם נפדה מכבשן האש באור כשדים.

ומשיב אלא בו וראה בשעה שהפילו את אברהם בשריפת האש, מפני שלא רצה להשתחוות לפסל כפי שרצה נמרוד הרשע, זרקו אותו לאש, היו דנים אותו תחילה למעלה, מפני שאין מעשה למטה בלי שורש בעולמות העליונים, אמר הקב"ה אל הכסא. כסא שלי שהוא המלכות לך והצל את אברהם מאור כשדים כי לכבודי עשה מה שעשה

אמרו לו מלאכי השרת, רבונו של עולם אדם שיצא ממנו ישמעאל, שיעשו לישראל מה שיעשו, אתה רוצה להצילו, הרי כל העולם קם בשביל ישראל, בשביל הרצון ישר-אל. אמר להם כן יצא ממנו יצחק שהושיט צוארו על המזבח, אמרו לו הרי עשו שיצא מיצחק, יחריב בית המקדש, אמר הרי יצא ממנו יעקב שהוא כסא שלם, אמרו הנה ודאי בזכותו של יעקב ינצל, ז"ש כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם.

בעולמות העליונים, במחשבת הבריאה כבר נמצא כל הפוטנציאל שיצא לאחר מכן בעולם התחתון. לכן כבר בזמן שזרקו את אברהם לכבשן האש, כבר יש את הפוטנציאל של יעקב השלם, בזכותו פודים את אברהם. בעולמות העליונים אין מציאות של זמן. אין מוקדם ומאוחר בתורת אצילות.

יצחק הוא שלם שמייצג את קו שמאל, אך מקו שמאל באות כל הצרות, ומיצחק יצא יעקב שהוא שלם. השילוב בין החמלה מימין, והרצון לאושר משמאל הוא הקו אמצעי דרכו יש לעבוד. זהו הקו בין רצון להתפשטות השפעה, לבין הצורך בגבולות הברורים משמאל. אברהם ניצל בזכות יעקב שמשלב נכון בין החמלה לבין הגבולות. יעקב הוא השילוב של עבודה הדרגתית מקטנות עד לתכלית, כפי שאמר לעשיו יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, עד שיגיע מיעקב לישראל, לדרך העולה ישר-אל.

חנניה מישאל ועזריה

ובשעה שאסרו את חנניה מישאל ועזריה להשליכם לתוך כבשן האש השורפת, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי הביטחון הוא לא במקום של העולם הזה, אלא בפנימיות שם מקום התוצאה.

ובאותה שעה דנו דינו למעלה, אמר הקב"ה זה יאמר לה' אני זה חנניה, שאמר ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, וזה יקרא בשם יעקב, זהו מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב, ובשם ישראל יכנה זהו עזריה, שאמר שמע ישראל

בוא וראה בשעה שאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לעגו להם הכשדים בלשונותיהם אמר הקב"ה כסא שלי, אותו הלעג שלעגו תציל אותם את חנניה ומישאל ועזריה במדרגה זו כמו שהצלתי את אברהם, ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. באותה שעה כל אלו שאסרו אותם נהרגו ע"י שביב אש

הכשדים הם כ-שדים הצוחקים על הרצונות האמתיים של האדם, הם צדדים בנפש האדם שנימוחים ברגע שאדם נמצא נאמן עם הרצונות הפנימיים האמתיים.

שואל, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לאש, ומשיב, אלא בוא וראה. יום אחד ירד דוד להנות עצמו לפני הנהר והיה אומר שמרה נפשי כי חסיד אני, אמרו לו ואתה חסיד. אמר להם, ולא חסיד אני שידי מלוכלכות בדם ושפיר בשליה, ומטהר את הטהור ומטמא את הטמא, ואני קם בשמחה בג' משמורות, כש"א חצות לילה אקום להודות לך, ואני ישן כסוד כהבל א היי בנשימה אחת

אמרו הצפרדעים אנחנו עשינו יותר ממך בשביל הקב"ה, אמר להם דוד, ומה עשיתם אתם יותר ממני, אמרו לו, שהיינו שורפים את גופותינו באש בתנור במצרים ובשעה שהיו אוסרים את חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבם אנו נעשה כצפרדעים

חנניה עזריה ומישאל, בשעה שזרקו אותם לכבשן האש, אמרו אנחנו רוצים להיות באותה מסירות נפש כמו הצפרדעים במצרים. הם הסכימו להיכנס לאש לטובת עם ישראל.

הצפרדע מייצגת את תכונת מסירות הנפש, שאינה מוכנה להיכנע לעבודה זרה, ומוכנה למסור נפשה אם אינה יכול לקיים את התכלית של דבקות בהשם. נקודה נפשית פנימית זו היא עצם הקיום שמצילה את האדם, בלעדיה אין טעם לחייו הנפשיים.

פרשת אחרי מות ז – ט שיעור 3

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

לב כתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב פדה את אברהם, שואל הרי יעקב לא היה בעולם בזמן אברהם ואתה אומר אשר פדה את אברהם. הרי יעקב לא היה בעולם שאברהם נפדה מכבשן האש באור כשדים.

לג ומשיב אלא בו וראה בשעה שהפילו את אברהם בשריפת האש מפני שלא רצה להשתחוות לפסל כפי שרצה נמרוד הרשע, זרקו אותו לאש, היו דנים אותו תחילה למעלה מפני שאין מעשה למטה בלי שורש בעולמות העליונים, אמר הקב"ה אל הכסא. כסא שלי שהוא המלכות לך והצל את אברהם מאור כשדים כי לכבודי עשה מה שעשה

לד אמרו לו מלאכי השרת, רבונו של עולם אדם שיצא ממנו ישמעאל, שיעשו לישראל מה שיעשו, אתה רוצה להצילו הרי כל העולם קם בשביל ישראל, בשביל הרצון ישר-אל. אמר להם כן יצא ממנו יצחק שהושיט צוארו על המזבח, אמרו לו הרי עשו שיצא מיצחק, יחריב בית המקדש, אמר הרי יצא ממנו יעקב שהוא כסא שלם, אמרו הנה ודאי בזכותו של יעקב ינצל, ז"ש כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם

בעולמות העליונים, במחשבת הבריאה כבר נמצא כל הפוטנציאל שיצא לאחר מכן בעולם התחתון. לכן כבר בזמן שזרקו את אברהם לכבשן האש, כבר יש את הפוטציאל של יעקב השלם, בזכותו פודים את אברהם. בעולמות העליונים אין מציאות של זמן. אין מוקדם ומאוחר בתורת אצילות.

יצחק הוא שלם שמייצג את קו שמאל, אך מקו שמאל באות כל הצרות, ומיצחק יצא יעקב שהוא שלם. השילוב בין החמלה מימין, והרצון לאושר משמאל הוא הקו אמצעי דרכו יש לעבוד. זהו הקו בין רצון להתפשטות השפעה, לבין הצורך בגבולות הברורים משמאל. אברהם ניצל בזכות יעקב שמשלב נכון בין החמלה לבין הגבולות. יעקב הוא השילוב של עבודה הדרגתית מקטנות עד לתכלית, כפי שאמר לעשיו יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, עד שיגיע מיעקב לישראל, לדרך העולה ישר-אל.

חנניה מישאל ועזריה

לה ובשעה שאסרו את חנניה מישאל ועזריה להשליכם לתוך כבשן האש השורפת, פתח חנניה ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, פתח מישאל ואמר, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי הביטחון הוא לא במקום של העולם הזה, אלא בפנימיות שם מקום התוצאה. 

לו ובאותה שעה דנו דינו למעלה, אמר הקב"ה זה יאמר לה' אני זה חנניה, שאמר ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, וזה יקרא בשם יעקב, זהו מישאל, שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב, ובשם ישראל יכנה זהו עזריה, שאמר שמע ישראל 

לז בוא וראה בשעה שאמר מישאל, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לעגו להם הכשדים בלשונותיהם אמר הקב"ה כסא שלי, אותו הלעג שלעגו תציל אותם את חנניה ומישאל ועזריה במדרגה זו כמו שהצלתי את אברהם, ולא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. באותה שעה כל אלו שאסרו אותם נהרגו ע"י שביב אש

הכשדים הם כ-שדים הצוחקים על הרצונות האמיתיים של האדם, הם צדדים בנפש האדם שנימוחים ברגע שאדם נמצא נאמן עם הרצונות הפנימיים האמתיים. 

לח שואל דניאל, למה לא היה עמהם ומשיב חשב בלבו, הרי עשו ממנו צלם והמלך קרא שמו כשם האלוה שלו, ז"ש די שמיה בלשצאר כשם אלהי, וכתוב פסולי אלהיהם תשרפון באש, וע"כ הסתתר מהם. שואל, וכי אפשר לאדם שיברח מהמלכות ומשיב אלא מלאכים היו מסתירים אותו מלאכים הסתירו את דניאל

לט שואל, מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לאש, ומשיב, אלא בוא וראה. יום אחד ירד דוד להנות עצמו לפני הנהר והיה אומר שמרה נפשי כי חסיד אני, אמרו לו ואתה חסיד. אמר להם, ולא חסיד אני שידי מלוכלכות בדם ושפיר בשליא, ומטהר את הטהור ומטמא את הטמא, ואני קם בשמחה בג' משמורות, כש"א חצות לילה אקום להודות לך, ואני ישן כסוד כהבל א היי בנשימה אחת

מ ובחצות לילה אקום להתעסק בתורה, ובמשמרה שלישית אקום להתעסק בתורה. ובמשמרה שלישית אני מנגן עם המלאכים לקב"ה ז"ש ברן יח ככבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. שואל, מי הם בני אלקים, ומשיב הם המלאכים הקדושים האומרים עמי שירה בלילה, כש"א ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי.

מא אמרו הצפרדעים אנחנו עשינו יותר ממך בשביל הקב"ה, אמר להם דוד, ומה עשיתם אתם יותר ממני, אמרו לו, שהיינו שורפים את גופותינו באש בתנור במצרים ובשעה שהיו אוסרים את חנניה מישאל ועזריה, אמרו בלבם אנו נעשה כצפרדעים

חנניה עזריה ומישאל, בשעה שזרקו אותם לכבשן האש, אמרו אנחנו רוצים להיות באותה מסירות נפש כמו הצפרדעים במצרים. הם הסכימו להיכנס לאש לטובת עם ישראל. 

הצפרדע מייצגת את תכונת מסירות הנפש, שאינה מוכנה להיכנע לעבודה זרה, ומוכנה למסור נפשה אם אינה יכול לקיים את התכלית של דבקות בהשם. נקודה נפשית פנימית זו היא עצם הקיום שמצילה את האדם, בלעדיה אין טעם לחייו הנפשיים. 

פרשת אחרי מות ד – ו שיעור 2

שבועת הנשמה מטרם שבאה לעולם

הנשמה נאלצת לרדת לעולם הזה לאחר חטא אדם הראשון, שאינה יכולה לקבל את ההטבה השלמה. הנשמה רוצה לרדת לעשות את עבודת השם כדי להשלים את עצמה בשם הויה עם כל האותיות.

לאחר השבועה שמשביעים את הנשמה טרם שבאה לעולם, כל מעשה מחשבה ודיבור חייב לעסוק בתורה. 

טז אחר שמראה לו כל זה שהראה לו כל המדורים בגן עדן ובגיהנום, ואמר לו אם לא תשמור תורה הקב"ה יסתלק ממכך. כי מלאכיו יצווה לך, ואומר לו כל זה אומר לו מלאך אחד מן השנים, שהוא יצר הטוב הקב"ה אמר לי שאלך עמך, אני ויצר הרע, השבע לי שתקיים התורה כולה, ללמוד ולממד לשמור ולעשות, נשבע לו ואחרי כן אמר לו לך לך מארצך וממולדתך, לגוף שפל כמו שאמרנו. הנשמה משביעה את האדם שכך יעשה. לך לך מבית אביך שזה גן עדן העליון, אל ארצך, גן עדן התחתון, ורד לגוף השפל, לרצון לקבל, לעולם הזה. כאן המקום לעבודה ולתיקון.

יז ובשעה שיוצא מבטן אמו יתפוש מלאך בידו כלי המעשה ובצוארו קליפת מצרים, עורף קליפת פרעה ומשכיחו התורה ורושם לו על פיו באצבעו במקום האורחא, מעל הפה לא  תשכח השבועה שנשבעת לי, ואם האדם יעשה והשבועה מתקיימת, נותנים לו כל מה שהראו לו בגן עדן כל מה ששמור לו כירושה. ואם ירויח יותר יתנו לו יותר זה ניקרא שכלול, זה הוא שלמדנו למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה.

יש קשר חשוב של הנשמה לבורא עולם. 

אלימלך ונעמי ומחלון וכליון רות וערפה

כאן מלמד על התנהלות הנשמות, כאשר המעשים הגשמיים מבטאים את העולמות העליונים. מעשים טובים על הליכה בדרך תורה תוך לימוד ומעשה.

יח ואם אינו מקיים השבועה בוא וראה כיצד בנויה הנשמה, באדם יש השם הויה. י"ה ה"ס עולם הבא. ו"ה ה"ס העולם הזה שבאדם שהוא עולם קטן. י"ה התלבשו בצורה עליונה של הנשמה, שהיא מגן עדן שלמעלה. ו"ה התלבשו בצורה של הנשמה שהיא מגן עדן שלמטה והם כדוגמא זו: משם הויה יוד חכמה היא אלימלך, ה בינה היא נעמי, ו מחלון, ה רות.

יט אחרי שנשבע בעולם העליון ויורד לעולם זה, אם האדם ההוא הולך בדרכים טובים ומקיים השבועה שנשבע, נותנים לו כל טוב שהראו לו, וכל מה שהרויח יותר בעולם הזה. ואם לא, מה אומרת הנשמה הקדושה, ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, ומהו ערום, היי ערום מהשם הקדוש הויה שאמרנו. אין לו את אותיות שם הויה, אין לו את המורכבות הזו של הנשמה.

כ בשעה שהאדם בא לעולם נותן הקב"ה את שמו באדם. ושם אחר נותן בו משד יהודי שנק חול, כלומר שהוא בחינת רוח שאינו מקדושה, ואינו מטומאה אלא הוא חול אינו קדושה חול הוא מקום הרשות, ושם אחר הנק חשך. 3 שמות יש באדם. שם הויה כולו קודש, שם חול הוא ביניים, ושם חשך מהטומאה. שם מתאר את סוג הקשר לכלל. כל אחד קשור לכלל באופן אחר, ובעיקר מראה על המסכים שאדם בונה. 

כא ז"ש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. החיים, זהו שם הויה של הקב"ה שנתן הקב"ה את שמו באדם. ואת הטוב, זו השד היהודי שהרוח הזה נותן לו עושר של מצוות בעולם הזה נותנים לו את המחשבה היהודית אותה עליו לעורר בנפשו. ואת המות ואת הרע, אלו הם ב מקטרגים רשעים טמאים מצד סמאל ונחש, משרו של ישמעאל מימין ועשו משמאל

כב אם האדם יקיים השבועה שנשבע, טוב ואם לא, יסתלק מהשם הויה, י"ו וישאר ה ה ובאותה שעה ה עליונה שהיא בינה, מה אומרת, היי שובו שובו מדרכיכם הרעים שהם הרשעים שאמרנו שקוראים להם חזרו לקיים את השבועה. אם לא מקיים לוקחים את אותיות יוד וו שהם צד הרוח, ההשפעה, וישאר הם צד הנקבה. לחזור בתשובה אומר תשוב ה להחזיר את האות ה לקשר. להחזיר ה תחתונה לאות וו ואת ה עליונה לאות יוד

כג ואם שבו בתשובה הרי טוב, ואם לא תסתלק גם ה עליונה היא נעמי דהויה ותתחבר עם ו"י שכבר הסתלקו ונעשה הצירוף הוי צד של דין קשה. ומה היא אומרת היי הוי גוי חוטא אם לא עושה תשובה מאבד את אותיות ה ו י ונשאר רק עם ה תחתונה. ואם שבו בעוד שנשארת ה תחתונה מהשם הנה טוב אפשר עדיין לעשות תשובה, ואם לא, מתחברת גם ה תחתונה עם הויה שהסתלקו ונעשה הצירוף הויה. ז"ש השיב אחור ימינו מפני אויב, כי י שה"ס ימין שצריכה להיות בראש אותיות השם ירדה למקום של האות השלישית ויעשה הרשעים שרים עליהם. 

הנשמה יורדת לעולם הזה עם תפקיד ועבודה שעליה לעשות. הלימוד הפנימי מלמד את האדם את העבודה שעליו לעשות.

כד ובעת ההיא אחרי שאיבד גם את האות ה אחרונה יעשו הרשעים אדונים להם, והטמא שהוא מצד שרו של עשו יתעלה על אלימלך ונעמי, שהם בחינת י"ה של נשמת האדם, ושרו של ישמעאל הנחש על מחלון ורות שהם בחינת ו"ה של נשמת האדם, ובשעה ההיא אומרים ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך. הפכו להיות הבעלים של כל המחשבות, הרצונות, והתאוות, ולא חלילה הקב"ה

כה ובשעה ההיא ויהי רעב בארץ. הארץ זהו הגוף הגוף כבר רעב ולא יכול לקבל סיפוק למרות שבתחילה נראה כתענוג של העולם הזה. מי שלא מקיים את תפקידו בעולם מרגיש רעב בארץ, ובטן רשעים תחסר ובשעה ההיא גם אם לא מרגיש סיפוק בעבודת השם, שהגוף שונא חינם, כלומר לעבוד בלי לקבל תענוג אם עוסק בתורה הרי טוב, ואם לא יבא סמאל רכוב על נחש אל אלימלך. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, כלומר כשרואה שאינו יכול להאחז ולהתגבר על אלימלך שה"ס י של הנשמה הוא הולך אל כף ירכו, שה"ס אשתו, סוד ה של הנשמה והוא הולך אל האשה נעמי מהפך אותה מקדושתה ועושה לה שתחטא ותהיה רעה

כשרואה שאינו יכול להתגבר על אלימלך, הוא סוד יוד של הנשמה, הולך לכף ירכו, אל אשתו. יש גם את נעמי המזויפת, סוג של תודעה עצמית מופרזת, זו אותה בינה שהופכת רעה, אותה בחינה של מלכות שעלתה לבינה ויצרה בה חיסרון. לכן צריך אדם לעזוב את עצמו, את החשיבות המזויפת. אדם צריך להיפרד ממה אני מרגיש, מה אני רוצה. 

כו אם האדם נפרד ממנה מנעמי הרעה הרי טוב, היי כמו שאמר איוב לאשתו שאמרה לו ברך אלקים, היינו תחליט שאלקים זה חלילה פגם, אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלקים והרע לא נקבל. היי שאמר לה העצה שנתן לך סמאל הטמא לא נקבל שמציע לאדם לעזוב את השם. ואם תקום עצת החטא כמו שאמר היא, ויגנוב, או יעשה כל העברות שבעולם יתלוהו אח"כ על העץ וימות. ז"ש וימותו גם שניהם מחלון וכליון ונשארו ה ה שהן נעמי ורות אלמנות

כז ותאמר נעמי ומה היא אומרת, היי שמקוננת אוי אוי וה ועם כל זה אומרת נעמי שובנה בנותי שובנה שובנה בתשובה העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים, היי רמז על י"ו דהויה שהם אלימך ומחלון, שהסתלקו. ערפה שהיא מצד הטומאה תשוב אל עמה ואל אלוהיה ורות דבקה עם נעמי ז"ש אשר תלכי אלך נעשה ונשמע

כח ואם שבו בתשובה יבא אלימלך שהוא י ויבא מחלון שהוא ו ואם שבו כולם יבא השם הקדוש העליון ישלים את הנשמה שמורכבת מיוד-הי וו ה ואם לא, ימותו כלומר יקבלו תענוג של עולם הזה וזה נק' מות. ז"ש ותצא מהמקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה, היי שיצאו מהגוף שהוא מת.

כט באותה שעה היא הולכת לשומרי גן עדן לבוא בגן עדן, והשומרים דוחים אותה לחוץ, והיא הולכת במקום החשך. ותהום כל העיר עליה ותאמרנה הזאת נעמי זאת התובנה הבינה הגדולה. באותה שעה אומרת אני מלאה הלכתי עם כל אותיות הויה וריקם השיבני ה' היי מהשם הקדוש שהיה בי, וה' ענה בי היי שהשם הקדוש הויה העיד בי כל העונות שעשיתי

ל באותה שעה יבא הנחש ויקח אותה לשפחה, באותה שעה אומרת איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה בנשמה החסרה את אותיות השם הקדוש נמצאים בה עתה מרצחים שעה של חורבן פנימי

לא י"ו נשארו עני ודל, עני ורוכב על החמור כשהתשובה ביסורים. דל, עליו נאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' היינו אם ישאר לו בן ההולך בדרכי ה' ועוסק בתורה, מוציא אותו מהרעה שהם סמאל ונחש, מתפרדים בד' פנות העולם